שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 94

דהא לפעמים אינו מצטרף כשאינו מונח כנגד החודין הפנימים של קנים העומדים. ולעולם אף שאין בחלל הפתח י' כיון שיש מראש המשקוף עד לארץ עשרה כשר. רק בזה קשה להקל למעשה מחמת לשון הרמב"ם [אף שנראה לי ברור שגם זה כשר] אך בסתום באמצע נכשיר בפשיטות: טז) ונראה לי שגם לדעת אבן העוזר שפוסל בקורה הנמשכת עשרה יודה בצורת הפתח. דהנה כתבתי למעלה להשיג על האבן העוזר מהא דקורה למעלה מעשרה ועקמימותה למטה מעשרה אם ינטל ואין בין זה לזה שלשה כשר. אף שבצירוף מקום חיבור עקמימות יש שלשה למטה מעשרה וליישב דברי אבן העוזר נראה דהנה ראייתו מהא דלמטה חללה עשרה. אך הדבר ברור דחללה עשרה אמבוי קאי ובלא זה פסול משום דקורה צריכה שתהי' מונחת על גבי כותלי מבוי אבל אם מונחת על גבי כותלי מבוי גבוהים עשרה ונמשכת גם למטה מה איכפת לן. אך דעת אבן העוזר כיון שהקורה ממלא בפנים כל רוחב המבוי עד למטה מעשרה לא חשיב המבוי גבוה עשרה במקום הקורה דשיעור עשרה הוא בפנים כמו שכתב באבן העוזר סעיף כ"ד. והא הקורה מיעט השיעור מבפנים, וזה כשממלא בפנים כל רוחב המבוי עד הכתלים אבל בעקמימותה לתוך עשרה באמצע המבוי וכותלי המבוי מגולים הרי נשארת המבוי עשרה. על כן אף שהקורה נמשכת למטה כשר ממילא בצורת הפתח שאינו תלוי במבוי שהרי נעץ ד' קונדסין וקנה על גביהם גבוהין עשרה כשר] גם לדעת אבן העוזר כשר. ואין לפקפק על צורת הפתח הזה כלל: יז) דבר שיעור אמה יעוין ביורה דעה רע"ב ש"ך סק"א. שמעתי שיש ספר קיצור שלחן ערוך מר' שלמה גאנצפריד יש בו על שיעורי תורה. וספר הזה מצוי ביד כל אדם: יח) דברי רש"י שבת שנראה מדבריו קרפף כרמלית מן התורה. באמת כתב כן בכמה מקומות. א' בדף פ' שהעיר ר' עקיבא איגר וא' בפרק לולב וערבה בהא דשמא יעבירנו ארבע אמות יעוין שם.

ושם השיג עליו בתוספות רי"ד. כמדומה לי שיש עוד במקומות אחרים. ועוד לא זכיתי לעמוד על כוונתו: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רצו. ב"ה יום ד' ט"ל למטמונים תרנז"ל. החוה"ש וכ"ט לכבוד אהובי חתן אחותי הרב הגדול חו"ב כש"ת מוהר"י נ"י אבד"ק נאשעלסק א) דבר הטעליגראף אם נוכל לסמוך עליו לצורת הפתח אשר הרב מקאליש זללה"ה צידד באפשר להקל משום דהוציא מן הקנה חשיב דבר אחד עם הקנה והוה לי' קנה על גביהן. וכבודו דחה מהא דאבן העוזר סס"י שס"ב. יש לחלק דהתם משום שאין הקנה על פני כל החלל: ב) עוד הביא ראי' מתוספות ריש עירובין בכלונסות שעל גבי ווי העמודים חשיב צורת הפתח מן הצד. והנה בספר תורת חסד להגאון מלובלין נ"י נסתפק גם כן בזה. והביא גם כן הראי' מתוס' ריש עירובין ודחה הראי' יעוין שם ומסיק להחמיר מחמת טעמים אחרים גם כן. ולי נראה גם כן להחמיר משום דצריך שיהי' על גבי הקנים שגבוהים י"ט ומגיעים עד לארץ. שיהי' עליהם תורת מחיצה לא שמונחים על יתידות היוצאים מהקנה שאין על היתידות תורת מחיצה כלל: ג) ועוד אמינא בה טעמא משום דהלכה רווחת בעירובין דנפרצה במלואה או ביותר מעשר למקום האסור לה אסורה. והרי מן הקו המונח עליהם עד הקנים אסור. שהכרמלית שמצד חוץ אוסר על מקום זה. מאחר שמקום זה חוץ למשקוף. ואין הפסק רק הקנים לבד שאינם מחיצה ביותר מעשר. וכיון שמקום זה נאסר שוב אוסר את העיר משום פירצת מלואה. שאין הפסק בין מקום זה להעיר רק הקו והקנים הם חוץ למקום זה. ואין מפסיקין בין המקום ובין העיר: ד) ומעודי אני מפקפק על מה שתוחבין הקנה שעל גביהן בחקק שבין הקנים. לפי מה דקיימא לן חודו הפנימי סותם ומחודו הפנימי ולחוץ אסור להשתמש. ואסור להשתמש מחודו הפנימים של לחיין שבצורת הפתח ולחוץ.

וכיון ששם אסור שוב אוסר את העיר כיון שאין הפסק בינם להעיר רק הקנים ולא המשקוף שהמשקוף הוא מאותו מקום ולחוץ: ה) ואם כנים אנחנו בזה נוכל ליישב פרש"י שם י' צורת הפתח מן הצד שמתח זמורה מזה לזה באמצעותן ולא על ראשיהן. והדבר תמוה למה לי באמצעותן אפילו למעלה מן הצד לא מהני כמו שסיים רש"י בעצמו ולא על ראשיהן. והטורי זהב רצה לדייק מלשון רש"י דבאמת בראשיהן מהני אפילו מן הצד וליתא כנ"ל. וכן מפורש ברשב"א וריטב"א דלא מהני. אך להנ"ל יש לומר דקשה לי' לרש"י הא אפילו יהי' בו דין צורת הפתח. מכל מקום כיון שהמשקוף מן הצד הרי חודין הפנימים של הקנים לחוץ מחודו הפנימי של המשקוף. והרי הרשות הרבים אוסר את בין הקנים ובין הקנים אוסר את תחת המשקוף והמבוי. ואף שאין ברוחב צורת הפתח ארבעה ובפתוח לרשות הרבים קיימא לן דמותר. הא אביי (דף ט') אוסר בין הלחיין אפילו פתוח לרשות הרבים וכן ר"ח (דף ח':) והא אליבא דר"ח קיימינן. על כן פי' שתחב באמצעותן היינו שתחב המשקוף בתוך חלל שבין הקנים באמצעותן דכהאי גוונא חשיב גם כן מן הצד כמו שכתבו באור זרוע והגהת אשר"י ובזה אלו הי' תחוב בראשן הי' מועיל שהיינו מחשבין גם ראשי הקנים מן המשקוף. אך משום שתחוב באמצעותן שהקנים עולים למעלה וניכר שאינו מן המשקוף: ו) אך מאחר שהמנהג שתוחבין בחקק. צריכין לומר מאחר שאינו מועיל הקנים בלא המשקוף לא חשיב חודו פנימי של המחיצה עד מקום חיבור המשקוף עם הקנים. שם נחשב תחילת המחיצה ועד שם מותר לטלטל. ואם כן גם אם חיבור המשקוף אל הקנים בצידם ולא בין הקנים יחשב המחיצה במקום חיבורם ולא יאסר משום פירצת מלואה. מכל מקום יש ליישב דמילתא דפסיקא נקט דבאמצעותן אף בין הקנים לא מהני:

ז) מכל מקום בנידון דידן דהקו שלמעלה אינו נוגע בקנים על כן נאסר משום המקום שבין הקו לקנים שנאסר ואוסר. ואף שמקום ההוא אין בו ארבע על ארבע. הא בפתוח לכרמלית מצא מין את מינו וניעור כדאיתא בעירובין (דף ט'.) ועיין בתשובה הקודמת לזו. שם כתבתי אופן אחר בענינים אלו ולפי מה שכתבתי שם אין טעם הזה צודק לאסור: דברי דודו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רצז. ב"ה יום ג' וישב תרנ"ו. שלום לכבוד הרב המאה"ג כו' מוהר"מ נ"י אבד"ק פראשניץ: א) דבר השראנקין הנה מעודי אין רצוני לסמוך עליהם במקום צורת הפתח לא משום דברי הגהת אשר"י לבד אך אפילו תשו' הרא"ם [שבמים עמוקים והוא חלק ב' מתשו' ראנ"ח וחלק ב' הזה תחילתו תשו' הרא"ם וסופו תשו' ראנ"ח] סימן כ"ה דטעם אין צריך ליגע משום גוד אסיק מחיצתא ורואין הקנים כאלו עלו עד המשקוף. עוד שם דשני הקנים צריכים להיות בשוה ואם אחד גבוה ואחד נמוך צורת הפתח כי האי לא עבדי אינשי. נמצא שכל זמן שאין סוגרין להורידה למטה והקורה נוגעת באחד הקנים ובצד השני הוא גבוה הרבה למעלה מהקנה. נמצא שאף אם ראש השני של הקורה מכוונין נגד קנה השני. הלא אינו נוגע בקנה שני. ואף דקיימא לן אין צריך ליגע. הלא הטעם משום גוד אסיק. והכא אם נגביה קנה השני עד ראש הקורה יהי' א' גבוה ואחד נמוך. דכהאי גוונא לא עבדי אינשי צורת הפתח. וגם אין לומר כיון שראוי להוריד ולהיות צורת הפתח יועיל כמו דלתות ראוין לנעול שכמה טעמים לחלק ביניהם. גם הגאון ר' סענדר והחת"ם סופר הסכימו דלא מהני ראוי לצורת הפתח: ב) אמנם התיקון שכתב כבוד תורתו שלאחר הסגירה יהי' סתום עד למטה הא טוב שהוא דלת הראוי לנעול ממש וריוח שבין השראנקין לכתלים יכשירו בלחיין אצל הכתלים כמו שכתב כבוד תורתו: והי' בזה שלום מאת הדו"ש. הק' אברהם. סימן רחצ.

ב"ה יום ב' תרנה"ל. לכבוד הרב הדומ"צ דק"ק וולאצלאוועק והרבני מו"ה חיים צבי נ"י: א) את מכתבכם הגיעני. ותוכן הענין שיש מחיצות מכל צד. משני צדדין נהרות שיש להם גידודי ומשני צדדים חרוצים. ועל הדרכים עומדים שלאקביים. רק השאלה מחמת שברוח אחד מצידה נפרץ ביותר מעשר להשדה. ולא יכולתי לצייר איך נפרץ מאחר שנהרות וחריצים מקיפים העיר. ואם השדות מפנים להחריצים ונהרות באופן שהשדות בתוך המחיצות יש לסמוך על החכ"צ סס"י נ"ט שהתיר בשעת הדחק לסמוך על הרא"ש דחצר אפילו זרועה יותר מבית סאתים לא מבטל למחיצות. וכל שכן עיר שאין הזרעים מבטלים מחיצותי'. אך אם השדות חוץ למחיצות העיר אין היתר זה כלום: ב) ואשר רציתם לעשות אמלחרא לסמוך על הריא"ז דאמלחרא מועיל בקורה ברוחב יותר מעשר. והוא הדין לחי. דמאי שנא לחי מקורה. הנה בפשוט החילוק מבואר. דאמלחרא בקורה. הלא אמלחרא הולך על פי כל הרוחב. מה שאין כן אמלחרא דלחי שעומד בצד אחד. ועדיין נשאר יותר מעשר שאין שם כלום. אך בלא זה הא קיימא לן לחי משום מחיצה קורה משום היכר. ואמלחרא שהוא להיכר יועיל לקורה אבל מה יועיל להיות מחיצה: ג) האומנם כי ברא"ש פרק א' דסוכה סי' ל"ד דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי. היינו דמועיל להיכר. הנה דמשום היכר לבד מתירין בלחי, והא דמשום מחיצה היינו דבמקום דלא מהני משום היכר. כגון בעומד מאליו מהני משום מחיצה. ולעולם במקום דאיכא היכר לבד גם כן מתירין. אי אפשר לומר כן שהרי בין הלחיין שאסור ותחת הקורה מותר כתב הרא"ש משום דלחי משום מחיצה. ואין היתר רק מן המחיצה ולפנים. ואם איתא לשתרי משום היכר כמו בקורה. ודברי הרא"ש פרק קמא דסוכה תמוהים דהא אפילו בעומד מאליו מותר נראה בחוץ.

עיין עירובין (דף ט"ו) דמוכיח מכותל שצדו אחד כנוס מחבירו בין שנראה מבחוץ כו' דלחי העומד מאליו הוי לחי. הנה דאף בעומד מאליו מהני נראה מבחוץ. ובעומד מאליו ההיתר משום מחיצה. הנה דנראה מבחוץ הוי מחיצה. ואין לנו ראי' שיועיל לחי משום היכר לבד: ד) אך לפי דעתי יש עצה לפי מה ששמעתי שיש חוטין של משי שאם קושרין חוט כזה למעלה על הקנים אינו ניכר כלל. יכולין לצרף הגפופין שמכאן ומכאן לקנים של צורת הפתח. אף שרחבים יותר מארבע אמות. דבתוספות (דף ה':) דיבור המתחיל ארבע אמות מבואר דטעמא דלא מהני משום דהיכר קצת בעינן. אבל צורת הפתח דמחיצה גמורה הוא. ולא בעי היכר כלל מהני אפילו בד' אמות והחוט אפילו לא יהי' ניכר גם כן יועיל מטעם הנ"ל: ה) ובמגן אברהם סימן שס"ג ס"ק כ"ח הקשה בקורה על גבי כותלי מבוי יועיל מטעם צורת הפתח דבסימן תר"ל מבואר דמועיל אם מניח הקנה שלמעלה על הכותל. ותירוצו דחוק מאוד. אך לעניות דעתי במחילת כבוד המגן אברהם כי רב הוא לא קשה מידי. דבקנים של צורת הפתח שמכאן ומכאן סותמין קצת רוחב המבוי כמו שכתב רבינו יהונתן. אבל כותלי מבוי אין מהם במחיצה רביעית כלום. והרביעית פרוצה במלואה. אבל בסימן תר"ל שהצורת הפתח למחיצה שלישית. והרי הכותל קצת מחיצה שלישית למה לא יועיל. על כן גם בנידון דידן שמניח על הגפופי שסותמים קצת הצד שצורת הפתח בא להתיר חשיב צורת הפתח גמור: ו) אולם יש לעיין ביסוד היתר טלטול עירכם שאין שם מחיצה זולת חריצים ונהרות ובאמת שהחכם צבי כתב שמחיצות אלו חשובים מוקפים לדירה. אך בסוגיא דעירובין (דף כ"ה.) ובשלחן ערוך סימן שנ"ח סעיף ח' בנה מחיצות לדירה על התל הועיל. שבתוך המחיצות העליונות הוא דר. ופרש"י דמחיצות התל לא מהני לי' מידי.

הנה דמחיצות התל הואיל ואינם גבוהים מקרקע התל לא חזיין לדירה. והוא הדין חריץ המקיף סביב העיר או גדודין שבנהרות שכל מחיצות אלו אינם גבוהים מקרקע העיר [גם היתר החכם צבי דבחצר לא איכפת לן בנזרע אינו ברור רק בשעת הדחק]. ובחי' על עירובין בדיבור המתחיל אמר רב חסדא מודה לי ר"ש הארכתי בזה והעליתי שדעת רש"י והספר האשכול והטור ובית יוסף דלא חשיב מוקפת לדירה. רק הרא"ש דעתו דחשיב מוקף לדירה וקשה לסמוך על דעת יחידאה: ז) אך עוד העליתי בחי' עירובין (דף צ"ז) בדיבור המתחיל דעת רש"י להלכה שדעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א דשלשה שדרו בקרפף נותנין להם כל צרכן בלבד שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריך להם לתשמיש. ולפי המבואר בסימן ש"ס בדיעה ראשונה אף הקרפיפות הפתוחין לו מותרין שנעשו כחצירות לו. ועל כרחך ששובתים הרבה אנשים וצריכים לכל הרחובות אף אם תמצא לומר שהם כקרפף מותרין. ועל כן אף אם נפרצו למקום הזרוע יותר מבית סאתים ונעשה כולו קרפף. מה בכך הא לעיר הותר הקרפף: ח) ויש ראי' לזה מעירובין (דף צ"א:) דמבואר שם דמבוי דינו כקרפף, ולרבנן דאסרי לטלטל מחצר לקרפף. הוא הדין דאסרי מחצר למבוי. יעוין שם ברש"י בדיבור המתחיל אסור להוציא מחצר למבוי. אך זה שלא עירבו אבל עירבו הא ודאי מותר מחצר למבוי. ואינו מובן כיון דמבוי כקרפף מה בכך שעירבו. הלא אפילו מחצירו לקרפיפו אסור [וטעם דמבוי חשיב קרפף משום דמחיצות המבוי לחצירות עבידין למבוי לא עבידין. וכיוצא בזה כתב הריטב"א כ"ג. בשם ראב"ד ברחבה שאחורי הבתים]: ט) אך לפי מה שכתבתי ניחא דבלא עירבו ואסור להוציא מן הבית למבוי על כל פנים אין מה שדרים בבית מתיר המבוי שהרי המבוי מוחלק מן הבית.

אבל אם עירבו דינו כשלשה קרפיפות ושבתו שיירא באחת מהם שמותר להשתמש בכל הקרפיפות הכא נמי הותרה המבוי שנחשב כקרפף ודינו כחצר. וזה טעם תשו' דבר שמואל סימן רנ"ט בהיתר הב' והחכם צבי סימן נ"ט תמה עליו. ולפי מה שכתבתי דבריו נכונים מאוד עיין שם: י) ובאמת לא הייתי סומך על היתר זה לבד יען בשלחן ערוך סימן ש"ס השמיט היתר קרפף. ודעתו כפרש"י דלא הותר רק המוקף רק שהוא של שתי לבד. או של ערב לבד. אך יש תימה איך השמיט דעת הרמב"ם והרשב"א בעבודת הקודש שמפורש בדבריהם היתר קרפף לשיירא. וכבר ביארתי שגם דעת הרי"ף ותוס' כן. בכל זאת לא הייתי מיקל נגד השלחן ערוך. אך יען שהחכם צבי בלאו הכי מתיר. וגם דעת הרא"ש דמחיצות תל חשיב מוקף לדירה על כן אני סומך על זה גם כן: יא) סוף דבר לדינא. אם מחיצות טובים בחריצים ונהרות עם גדודים. ואין חסרון רק מה שפתוח לזריעה מותר לטלטל בעיר ולא בזריעה. ואם השדות חוץ למחיצות והעיר נפרצה להן ויש גפופי מכאן ומכאן תקשרו חוט משי שאינו ניכר מלמעלה: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רצט. א) בתרומת הדשן סימן ע"ה הובא ברמ"א סימן שנ"ח סעיף ב' שיש תקנה להניח עפר גבוה פחות מעשרה טפחים ברוחב ארבע. ואם אין הכותל גבוה למעלה מהעפר עשרה טפחים חשיב כאלו אין שם מחיצה. ואם סילק העפר לאחר שבנה בו בית דירה חשיב ישב ולבסוף הוקף. וכתב עלה בתרומת הדשן ואף על גב דמחיצה זו נעשית מאלי' על ידי שפרוץ העפר. מה בכך. הא מסקינן התם בפרק שני גבי נבלעו מחיצות התחתונות דמחיצה הנעשית מאלי' אף על גב דלגבי נכסי הגר לא מהני לגבי שבת בכהאי גוונא מהני. עד כאן: ב) הנה מה שכתב דנבלעו מחיצות התחתונות חשיב מאלי' וראייתו מנכסי הגר. לכאורה יש לפקפק בזה. דהא בש"ס שם מוכיח דלא מהני בנכסי הגר משדי ליפתא. ובכהאי גוונא נראה דמהני בשבת.

דנטעי מתחילה לכך נחשב בפרק קמא דעירובין (דף ט"ו.) מחיצה הנעשית בידים והוקף לדירה. ואי לא דתשמישה לאויר הי' מותר לטלטל בתוכה יותר מבית סאתים. וצריך לומר דשדא ליפתא לא מהני שיחשב תיקון בקרקע שהרי אינו מתקן אף אחר כך רק בלפת המחובר לקרקע, ואלו הי' מתקן אחר כך בידים הי' נחשב תיקון לקרקע כיון שהלפת מחובר לקרקע. אבל נטיעתו מתחילה לא מהני כיון שבעת נטיעתו עדיין אין כאן לפת מחובר לקרקע. וראי' לזה הא דקיימא לן מסיקין בכלים ולא בשברי כלים. ואף על גב דאשו משום חציו ודולק אחר כך כשנעשה שברי כלים מכחו. כיון שבשעה שעשה המעשה הי' כלי לא חשיב שעשה מעשה בשברי כלים. דבתר שעת מעשה אזלינן. והכא נמי בתר שעת נטיעתו אזלינן. ואז לא הי' לפת. בעולם שנאמר שתיקן בו ודו"ק: ג) ויש לעיין בזה מדברי רשב"ם בעבודה זרה (דף נ"ה.) בתוספות סוף דיבור המתחיל ירד ונאמר בתר שעת דריסה אזלינן ואז לא הי' יין ודו"ק: ד) ובמה שחידש התרומת הדשן דלא בעינן שיקיף המחיצות לשם דירה רק אפילו נעשו המחיצות מאלי' לאחר שהי' בה בית דירה או לאחר שפתח מהני. נראה לי ליישב הסוגיא דפרק כל גגות שלשה קרפיפות זה בצד זה. ולדעת רש"י והרא"ש והטור ושלחן ערוך על כרחך במחיצה של שתי לבד וכן פרש"י והריטב"א שם וכן הוא בטור ושלחן ערוך. אך רש"י פירש שם שהקיפוהו לדירה. וטעמו ונימוקו עמו דבלא הוקף לדירה הוא כרמלית גמור ולא הותר לשיירא. ותמוה מאוד לשון הש"ס קרפיפות. ובכל מקום קרפף פירושו שאינו מוקף לדירה. ולדברי התרומת הדשן הנ"ל יש ליישב לפי מה שכתבו התוספות שבת (דף ח':) בדיבור המתחיל כפאה על פי' דדוקא כשרחבה ששה דלא אמרינן לבוד רק כשיעשה על ידי הלבוד רשות היחיד.

והכא כל זמן שלא הי' בה דיורין מדרבנן לא הי' רשות היחיד על ידי הלבוד לא אמרינן בה לבוד ונעשה מוקף במחיצות. רק אחר כך כששבתו בה האנשים והוי ישב ולבסוף הוקף [ורש"י שפירש כשהקיפו לדירה לטעמי' אזיל. דסבירא ליה בסוגיא הנ"ל דהא דכפאה על פי' כשאינה רחבה ששה] ואף שמן התורה הוי רשות היחיד. ואמרינן בי' מתחילה לבוד. הא מן התורה מותר לטלטל בה אף בלא הוקף לדירה ומדרבנן הוי הוקף לאחר שיישב. וע"כ הריטב"א לא כתב שהקיפו המחיצות לדירה ודו"ק: ה) נחזור לדברי התרומת הדשן דמחיצה שנעשה מאלי' לאחר שהי' בית דירה מהני. וקשה לי על זה מהא דסימן שנ"ח סעיף י"ד בנה מחיצה לפני מחיצה ראשונה והותר הקרפף מאחר שנתבטלה מחיצה ראשונה ואחר כך נפל מחיצה אחרונה חוזר לאיסורו. ואמאי נחשוב מחיצה ראשונה כאלו הוקפה עכשיו. שהרי עד עכשיו הי' מבוטלת ויחשב ישב ולבסוף הוקף. וצריך לומר דדומה להא דבבא קמא במוצא בור מגולה וכיסהו וחזר וגילהו הראשון חייב דלא אסתלק מעשה ראשון. ולא דמי לטממה וחזר וחפרה יעוין שם. והכי נמי המחיצה ראשונה גם קודם שחפרה היתה קיימת. רק שהאחרונה עמדה בפני' וסתמה. וכשנסתלקה השני' חשובה מחיצה ראשונה שהיתה קודם שבנה בה בית דירה קיימת והוי הוקף ולבסוף ישב: ו) איברא דקשה לי דאם כן בדינו של התרומת הדשן נמי כיון דעל כרחך סבירא לי' להתרומת הדשן דאף שעפר באמצע הכותל. ויש הפסק בין גובה העפר בין מחיצה שעל גבי' מצטרפין לעשרה. דאם לא כן למה לי' ארבע רוחב. ג' דנפקא מתורת לבוד סגי. ועוד דמה הוקשה להתרומת הדשן דהוי מחיצה הנעשית מאלי' הא הוי עושה מחיצה ממש כמו חופר בור. ועל כרחין סבירא לי' להתרומת הדשן דאף שהפסק בנתיים לא נסתלקה המחיצה. רק משום דנפרצה במלואה למקום האסור לה.