שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 90

א) נזכרתי כי שאלני דבר הדלתות שאינם על פי כל הרחוב אם נדון האויר שביניהם משום פתח. וזאת עשו תחבולה שלא תהי' מניעתן הרוח. אך השאלה הוא מחמת הריוח שנשאר. והדבר תלוי אם טעם דלת ראוי לנעול משום דחשיב פתח. לפי זה יש לומר באם נשאר ריוח. אף שהריוח פחות מעשר. מקום הדלת מייתרו להחשב יותר מעשר, ונהי דמקום הדלת נדון משום פתח אף שיותר מעשר. אך שאר הריוח שאין בו דלת לא ידון משום פתח. כיון שבין הכל איכא יותר מעשר. ופתחא ביותר מעשר לא עבדי אינשי. אך אם נאמר הטעם דרואין כאלו הוא נעול ומקום הדלת מחיצה מעליא. אין בריוח יותר מעשר. ונדון משום פתח ב) והנה הראב"ן כתב הטעם דכמאן דנעולי דמיין ונראה ראי' לדבריו מריש עירובין שלומדין מפתחו של היכל לפתח המבוי שלא יהי' גבוה יותר מעשרים ורחבה יותר מעשר. וקשה הא ע"כ ההיכל אף רחב וגבוה יותר הי' פתח משום הדלתות. ועל כרחך מה שלא הי' רחב וגבוה יותר לאו משום שלא הי' נחשב פתח. אך לפי האמור דלאו משום פתח אלא דרואין אותו כנעול. ובהיכל אם יהי' נעול הא פסול לשחיטת קדשים. וע"כ רואין אותו כפתוח ובגבוה ורחב הא לא חשיב פתח. וכיון שלמדנו דלאו משום פתח. ממילא הריוח הנשאר נדון משום פתח: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רפו. לרב אחד. שאלה. לפי מה דפסק הבכור שור בקנים של צורת הפתח שיהי' רחוקים מהכתלים שלשה טפחים דלא מהני. אי מותר להעמיד בין הקנה להכותל קנה גבוה ג' טפחים והקנה יהי' בתוך שלשה להכותל ולהקנה של צורת הפתח: א) תשובה נראה לי דבזה מותר לטלטל. דהנה לכאורה קשה טובא על הבכ"ש מהא דכתבו התוספות עירובין (דף כ"ד:) בדיבור המתחיל ליעביד וז"ל וליעבד מחיצה אגודא דנהרא. היינו מעבר הנהר. והוא הדין צורת הפתח דהוי כמחיצה והנהר לא הי' רחב יותר מעשר עד כאן לשונם יעוין שם היטב.

הרי דאף דהקנים של צורת הפתח רחוקים מהכתלים והנהר מפסיק אפילו הכי מהני: ב) וצריך לומר דהנה הבכור שור כתב הטעם משום דגדיים בוקעין בין הקנים להכתלים ובמים אין הגדיים בוקעין ובקיעת דגים לא שמה בקיעה כדאיתא בשבת (דף ק"א) יעוין שם. ועל כל פנים מוכח מדברי התוספות דהיכי דאין הגדיים בוקעין באמצע שפיר דמי אף שמופלגין מהכתלים שלשה טפחים. וכשיש קנה גבוה ג' טפחים בנתיים שוב אין הגדיים בוקעין כדמוכח בעירובין (דף ט"ז:) דקאמר התם האי פחות מארבעה היכי מוקים לה. אי מוקים לה בתחאי הוה לה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה. אבל אי מוקים לה במיצעי אין הגדיים בוקעין בגובה שלשה טפחים כדמשמע התם יעוין שם. ואם כן שוב מועיל צורת הפתח כהא דכתב התוס' שם כ"ד: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רפז. בדין קנים של צוה"פ הרחוקים מהכתלים. א) בספר בכור שור העלה לפסול על פי דעת התוספות. ותוכן דבריו דלפי מה שכתב המגן אברהם בשם רבינו יונתן דטעם לחי שהרחיקו שלשה טפחים לא עשו כלום משום דאתי אוירא דהאי גיסא וכו'. ובצורת הפתח לא שייך זה דאפילו נעץ ד' קונדסין והקיף קנה על גביהן מהני. אך ה"ר יהונתן לא כתב זה אלא לר' יוסי. אבל לרבנן טעמא אחרינא משום שהגדיים בוקעין כמבואר בהש"ס. ועל כן אף בצורת הפתח פסול רק לדעת ריא"ז דכשהלחי רחב מהפסק שבין לחי לכותל מהני. הוא הדין דמהני בצורת הפתח דלדידי' אין הטעם משום גדיים בוקעין רק משום דלא ליתי אוירא ובצורת הפתח לא שייך. אך לא נתברר טעמו. דבגמרא מבואר משום דגדיים בוקעין. על כן קשה להקל נגד התוספות שפוסקים דאפילו הלחי רחב מהפסק פסול. דלדידהו גם בצורת הפתח פסול וראי' מהתוספות שהקשו על איבעיית הש"ס אי מהני צורת הפתח בגובהה תיפוק לי' דלחיין לבד מתירין. ותי' בכמה גווני.

ולמה לא תי' כשרחוקים מהכתלים דהלחיין אינם מועילים רק משום צורת הפתח. ע"כ דצורת הפתח גם כן אינו מועיל עיין שם באריכות: ב) והנה מה שכתב דרבינו יונתן לא כתב אלא לר' יוסי אבל לדידן מפורש בש"ס משום דגדיים בוקעין. ומכח זה השיג גם כן על ריא"ז. נוראות נפלאתי על גאון מובהק כמוהו שיאמר זה. דבש"ס אמר כן לרבן גמליאל דאמר לבוד פחות מארבע והוי כולו סתום. על כן אמר הטעם דגדיים בוקעים ולא הוי מחיצה במקום האויר שבין לחי למבוי. ושוב פסול לרבן גמליאל כמו לדידן. ויש לומר כטעם רבינו יונתן. או איזה טעם שיהי'. אבל מה יועיל טעם גדיים בוקעין לפסול הלחי כיון דתחת הלחי אין גדיים בוקעים: ג) ויותר תמוה דהוא הכריח מזה כדעת התוס' דאפילו הלחי רחב מהפסק פסול. אף דהפסק ההוא כשר בעצמו משום עומד מרובה. ואיך אפשר שיהי' כשר בעצמו ואת הלחי יפסול. ואם כן שאין שום סתירה לטעם הר' יונתן מדברי הגמרא. מהיכי תיתי נשוי פלוגתא חדשה בין ר"י לרבנן. בפרט שנאמר דר"י המחמיר דבעי שלשה טפחים יקל בהלחי רחב ורחוק מהכותל. בודאי גם לרבנן הטעם דלא ליתי אוירא דהאי גיסא. ואם כן כיון דרבינו יונתן וריא"ז מקילים בודאי יש להקל כמותם נגד התוספות כיון שהוא מילתא דרבנן: ד) אך נראה לפי עניות דעתי דהלכה כתבואות שור באופנים שיתבארו לפנינו ולא מטעמי'. ואם רחוקים הצורת הפתח מהכתלים אסור לכל הפוסקים אף לרבינו יונתן וריא"ז. ולעניות דעתי דלא פליגי הפוסקים כלל בטעם לחי הרחוק שלשה טפחים שפסול כמו שיתבאר: ה) והנה קשה לי טובא על טעם רבינו יונתן דלא ליתי אוירא דהאי גיסא וכו' דבגמרא לא מצינו זה רק היכי דאם הי' שני האוירים ביחד הי' פסול. כמו במבוי שהוא רחב ט"ו אמה יעוין שם. דכיון ששני האוירים יחד יותר מעשר.

או בעומד מרובה על הפרוץ בערב דאויר שלמעלה עם האי פחות מארבעה הם יותר מששה טפחים שלמטה. אבל בלחי שאם העמידו סמוך לכותל אין פתח המבוי שפחות מעשר מבטלו. כל שכן אם האויר ההוא אינו ביחד רק משני צדדים שאינו מבטלו. דהא בעומד מרובה על הפרוץ משני רוחות פליגי אי הוה עומד. הרי דכשהוא משני צדדים גרוע מכשהוא מחובר ביחד ): ו) על כן נראה ברור דטעם הרחיק הלחי פסול כפשוטו. כיון דלחי בעצמו אינו מחיצה רק בצירוף כותלי המבוי. שהרי האויר מרובה עליו ואינו מחיצה רק עם כותלי המבוי. על כן צריך שיהי' מחובר לכותל. רק שאם הלחי רחב שלשה ומופלג שלשה ס"ל לרבינו יונתן כיון שהאויר שבנתיים ניתר בעומד כפרוץ הוא כסתום ושוב חשיב הלחי מחובר לכותלי המבוי. דהאי אויר אינו מפסיק כיון שניתר אינו מפסיק. רק שהוקשה לרבינו יונתן דאם כן אפילו בלחי משהו ומופלג שלשה כיון דהאי אויר שלשה אין צריך תיקון לר' אחלי דאמר אם הי' פחות מארבעה אין צריך כלום. והרבה פוסקים פסקו כמותו. ושוב הלחי מחובר למבוי כמו בלחי שלשה כיון דהאי שלשה. ניתר בפרוץ כעומד. כ"כ לר' אחלי. ע"כ תי' דאתי אוירא דהאי גיסא כו'. וכמו שאם הי' האוירים ביחד לא הי' ניתר בלא לחי. כמו כן עכשיו. והשתא הוי ממש כמו אתי אוירא דהאי גיסא שבש"ס. וכיון שאינו ניתר שפיר מפסיק בין המבוי ללחי ופסול. וזה דעת ריא"ז שאם הלחי רחב מהאויר כיון שניתר האויר אינו מפסיק וכשר: ז) אבל התוספות סבירא להו (דף יוד:) דיבור המתחיל עושה דאף דהאויר שבין הפס לכותל ניתר בעומד מרובה אף על פי כן לא חשיב משום הכי הלחי מחובר לכותל. [וכיוצא בזה דעת הר"ן בסוכה ופסק כן בשלחן ערוך אורח חיים סימן תר"ל דצריך שלא יהי' בכל קרנות הסוכה פתחים. דאם כן לא הוה שתי דפנות דעריבן ואין הצורת הפתח מחבר.

וכן משמע בש"ס לדעת הרמב"ם דבסוכה עשוי' כמבוי צריך צורת הפתח. ואף על פי כן לא חשיב שתי דפנות דעריבן ובעי פס ארבעה. ואפילו לשאר פוסקים משמע כן בגמרא דאין תקנה בצורת הפתח]: ח) והנה (בדף ו':) נעץ שתי יתידות בשני כותלי המבוי והניח קורה על גביהן לדברי המתיר אוסר. פרש"י דאין הסתימה מחוברת לכתלים. והכא לאו מחיצה ממש דלכשיר אויר שמכאן ומכאן על ידי לבוד. והנה הרבינו יונתן נדה מפרש"י וכתב טעם אחר. ונראה משום דקשה לי' דיוכשר האויר משום עומד מרובה על הפרוץ דמהני במבוי [כמו שהעלה האבן העוזר בחי' דאף התוספות סבירא להו דמהני] ובהא לא שייך דלאו מחיצה ממש. דאין ההיתר משום דסתימת הקורה מרובה עליו רק דכותלי המבוי והקורה רק מגביל המבוי ומפסיק בין אותו אויר לאויר העולם ודו"ק. על כן כתב טעם אחר. ואזיל לשיטתי' דסבירא ליה דכשהאויר בין הלחי ניתר בעומד מרובה אינו מפסיק בין הלחי לכותל כמו כן לא יפסיק בין סתימת הקורה לכתלים. ורש"י על כרחך כתוספות סבירא ליה דאף שניתר בעומד מרובה מפסיק בין המבוי לסתימת הקורה. וכיון דקורה לאו מחיצה רק בצירוף כותלי המבוי. דקורה טפח לא מהני בפני עצמו. על כן צריך שיהי' הסתימה מחובר כמו הלחי שצריך שיהי' מחובר למבוי: ט) ועוד נראה לי להוסיף ביאור בטעם לחי הרחוק שלשה לא עשה ולא כלום. דהנה במסכת סוכה (דף ז'.) דופן סוכה כדופן שב, כו' ויתירה שבת על סוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בסוכה. ופרש"י מה שאין כן בסוכה דסגי לי' בשתים כהלכתן ושלישי, אפילו טפח ואפילו הי' לה פתחים בשתי הדפנות אחת או שתים דכי מצטרפת לה בהדי שתים הפרוצות הוה לי' פרוץ מרובה שריא. וקשה לי דהא בשבת נמי משכחת לה. דהא בעירובין (דף י"ב.) מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב.

מבואר דמבוי מפולש ויש לו לחי אחד הוה מן התורה רשות היחיד. ואף במחיצה שלישית מהני לחי מן התורה והוא הדין בחצר שני פסין [אפשר מן התורה אפילו פס אחד]. והנה (דף כ"ב:) חצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאין בזו רשות היחיד לשבת. ואם כן אם יש בחצר שני פסין כל שהוא ברוח אחד וכן ברוח שכנגדו הוה רשות היחיד לשבת ואם יש בשתי דפנות הצדדין פתח אחד או שנים הוה פרוץ מרובה ושריא כמו בסוכה: י) ונראה לי ללמוד מכאן דהא דמהני לחי במבוי ושני פסין לחצר אף דפרוץ מרובה במחיצה ההיא. משום דבצירוף שאר המחיצות הוי עומד מרובה. ועל כן אם על ידי פתחים. שבצדדין יהי' פרוץ מרובה באמת לא יועילו לחי או שני פסין. ודוקא בסוכה דמחיצה רביעית לא בעי כלל ושלישית נמי סגי בטפח. ולא בעי כלל שיהי' סתום. אבל בשבת דבעינן ארבעה מחיצות להתיר מדרבנן צריך שיהי' בכל ההיקף לעולם שיהי' עומד מרובה. והשתא מובן היטב. דכשהלחי רחוק מהכתלים הא בעצמותה האויר רבה כנגדה והוה פרוץ מרובה ואסור. ודוקא כשמחוברת לכותל מהני צירוף הכותל: יא) ואין להקשות ממבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו אם נשתייר פס ד' מתיר פירצה עד עשר. אף דהלחי עם הפס ארבעה עדיין פחותים מהפתח רק בצירוף שאר הכותלים. והרי הפירצה מפסקת. והתינח לפי הר"י והריא"ז כיון שפירצה ההוא מותרת משום עומד מרובה שוב אינו מפסיק אבל להתוספות קשה. דיש לחלק דוקא כשאויר מפסיק בין לחי לכותל שבצידו כיון שמחיצה אחרת היא ויש הפסק חשיב והאי לחודי' והאי לחודי' מה שאין כן בנפרץ באמצע כותל שבצדו דלחי מחובר לכותל שבצדו. ואף שהכותל נפרץ באמצע הרי מחיצה אחת היא ודו"ק. וכיוצא בזה מצינו בסוכה דכתב הר"ן דצריך שלא יהי' בכל קרנות הסוכה פתחים דאם כן לא הויין שתי דפנות דעריבן.

ומכל מקום אם יש פתח בין עומד לעומד אף שבעומד אחד לא הוי שיעור סוכה כשר וחשיב שתי דפנות ע"כ דרק הפתח שבקרן מפסיק ולא הפתח שבאמצע ועיין בבית יוסף סימן תר"ל בשם רבינו ירוחם: יב) ונראה לי ראי' לפירוש זה מהא דר' אמי ור"א דאם לא נשתייר פס ארבע פחות מג' מתיר. שלשה אינו מתיר, ומפרש בש"ס (דף י':) משום דילמא שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא יעוין שם. ותיפוק לי' דאין הלחי מחובר למבוי דפחות מפס ד' לאו מבוי. אלא ודאי דמה שמופסק הכותל באמצע לא איכפת לן וכמו שכתבתי: יג) ועתה בא נבוא לענין הלכה בצורת הפתח שרחוקים הקנים מהכתלים ג' טפחים מזה וג' מזה. ונראה לעניות דעתי דלכולי עלמא האויר שמכאן ומכאן אינו ניתר. דאף שהצורת הפתח בעצמו בודאי מהני אפילו רחוק מהכתלים. ולא גרע מנעץ ארבעה קונדסין וקנה על גביהן. מכל מקום האויר שלשה שמכאן ושמכאן אינם ניתרים. דאף שמקום צורת הפתח מרובה עליהן לא מהני. דלא מצינו אלא עומד מרובה על הפרוץ לא פתח מרובה על הפרוץ. ותדע דאם כן לאשמעינן רבותא טפי דכשרק שלשה רוחות בצורת הפתח ורוח רביעית בשני פסין או בפתחים באמצע. אלא ודאי הצורת הפתח די שיפקיע את עצמו לא שיבטל הפרוץ ועל כן נקט רק כשמוקף כולו בצורת הפתח בלא פרוץ כלל. וכן משמע לשון כל הפוסקים ותדע דאפילו לבוד דעת הגהת אשר"י שאינו מבטל הפרוץ עיין שם בפרק קמא דעירובין מאור זרוע הביאו המגן אברהם סימן שס"ב סקט"ז ואף שדעת רש"י בסוכה (דף ז'.) אינו כן זה בלבוד דסתימה גמורה ומהני אפילו בסוכה מה שאין כן בצורת הפתח] ואין לומר דהאויר יותר בקנה של צורת הפתח מתורת לחי זה אי אפשר כיון דרחוק מהכותל שלשה טפחים. מיהו אם קנה אחד מחובר לכותל הקנה ההוא מתיר מתורת לחי אף אויר השני כיון שרוח אחת הוא דמכל מקום אינו פרוץ במלואה.

ואף שרוחב הפתח בכללו יותר מעשרה אמות. כיון שניתר הרוחב ההוא בצורת הפתח לא איכפת לן כנ"ל: יד) והנה הי' מקום להתיר לר' אחלי דפחות מד' אין צריך כלום. אולם המחבר פסק דיעה ראשונה דלא כר' אחלי. גם שכתבו האחרונים דמבואות שלנו יש להם דין חצירות. ובחצר אף ר"א מודה כדאיתא בש"ס. אך אם הקנים רחבים מהאויר שבנתיים פשוט שהאויר ניתר בעומד מרובה על הפרוץ. וכן כשמעמיד הצורת הפתח במחיצה שנפרצה יותר מעשר ניתר האויר שמכאן ושמכאן על ידי גפופי כותלים שנשתיירו: טו) אך יש מקום לאסור בצורת הפתח על פירצה יותר מעשר ורחוקים מהכתלים לדעת הרמב"ם דאין צורת הפתח מהני ביותר מעשר אלא בעומד מרובה על הפרוץ. אם כן כשרחוק מהכתלים שוב לא מהני בפני עצמו כנ"ל בלחי. אך המחבר בדיעה ראשונה,. שלעולם העיקר. דאפילו בפרוץ מרובה מהני ביותר מעשר: טז) ונראה דבמקום שהאויר שבין צורת הפתח ניתר בעומד מרובה אפילו האויר רחב ארבעה. וכן יש הרבה צורת הפתח שרחוקין מהכתלים. ולכאורה הוי כמו מפולש דאסור שכתבו האחרונים דמבואות שלנו נותנין עליהם חומרי מבואות גם כן. ועוד דאפילו בחצר דעת אבן העוזר דמפולש אסור. מכל מקום נראה דמותר דחשיב לא בקעי רבים משום דלא שבקי פיתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא. ואף שבגמרא לא מצינו רק לענין שלא יתבטל תורת פתח מהפתח הגדול. מכל מקום נראה לי שהדברים קל וחומר דהא ר"א ור"א אמרי אם נשתייר פס ארבע מתיר פירצה עד עשר ומשום דלא בקעי רבים שיש רפש וטיט. ולרב הונא מוקי דאית לי' גידודי. ואף על פי כן אם לא נשתייר פס ארבע חיישינן דילמא שבקי פתחא רבה משום דממעטי בהלוכה ולא מהני האי רפש וטיט או הגדודי שנאמר בני מבוי לא עיילי בהאי פתחא משום רפש וטיט והגדודי. מכל מקום מהני שלא יחשב בקעי רבים.

קל וחומר היכי דלא ממעט בהלוכא דמהני הא דבודאי לא עיילי בפתחא זוטא שלא יתבטל פתח הגדול דודאי לא עיילי בפתחא זוטא. כל שכן שמועיל לענין שלא יחשב בקעי רבים: יז) אך יש לומר דלא מהני האי טעמא לבטל בקיעת רבים מפתח הקטן דאפשר שיעברו גם בזה. רק שנאמר דילמא לא יעברו כלל בפתח הגדול. בזה מחלקינן. דאם מקצרים דרכם כשיעברו בפתח הקטן יש לחוש דילמא ממלכי בני מבוי לעבור רק בקטן משום קיצור הדרך. אבל כשאין מרויחים למה ימלכו לעבור תמיד בקטן. וכיון דלפעמים עוברים בגדול לא מתבטל תורת פתח. כן יש ליישב, ומכל מקום לא משמע הכי דאם כן לא הי' צריך הש"ס לומר משום דלא שבקי פתחא רבה. רק שאין מרויחין אפילו הי' הפתחים שוין ודו"ק: יח) וכן מפורש בתוספות שגם לענין שלא יחשב מפולש מהני הא דלא שבקי. עיין בדבריהם (דף ו'.) בדיבור המתחיל אחד זה ואחד זה בארבעה שכתבו הטעם לרב הונא דמותר כשהפירצה בראשו אף שאסור מצידו משום דבראשו לא שבקי כו' והרי לרב הונא הא דאסור מצידו הוא משום מפולש. דאי אפשר משום שמתבטל תורת פתח שהרי רב הונא אוסר אפילו נשאר שיעור מבוי מהפרצה עד הפתח: יט) וכן מפורש בסוגיא דמשום מפולש אסר רב הונא. דמדמי למבוי עקום לרב ולרב הונא לא ס"ל לחלק בין בקעי רבים ללא בקעי. ובכל ענין אוסר. כמו מבוי עקום דתורתו כמפולש. הרי דרב הונא משום מפולש אוסר ואף על פי כן מהני הא דלא שבקי לאפוקי מתורת מפולש. ואם כן הדין לרב הונא דאוסר מפולש אפילו לא בקעי רבים מהני הא דלא שבקי אפילו ליכא רפש וטיט. כל שכן ואין צריך לומר לדידן דאין איסור במפולש כי אם בבקיעת רבים דמהני האי טעמא דלא שבקי לבטל מתורת מפולש:

כ) והנה דברי תוספות אלו מוכרחים להלכה גם כן דאם לא כן במבוי שרחב עשרים דמהני מעמיד פס רחב ששה ברחב ארבע אמות ואסור משום מפולש] כיון דלא קיימא לן כריצב"א שהביאו התוספות דף יוד:) בדיבור המתחיל עושה פס. עיין במגן אברהם סימן שס"ג סקל"ו דהעיקר דלא כריצב"א ולא אמרינן שלא יסבבו כו' ואם כן ע"כ הא דמותר במעמיד פס רחב כו' משום דלא שבקי כו' מבטל מתורת מפולש ועיין שם עוד במגן אברהם סקל"ח שכתב דלא חיישינן שילכו כו' הרי כמו שכתבתי ודו"ק: נאום הק' אברהם. סימן רפח. ב"ה יום ג' תולדות תרנ"ה. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה יואב יהושע נ"י: א) דבר העירובין שהצורת הפתח רחוק מן הכותל באיזה מקומות כחמשה אמות ובקעי רבים ומייתי כ"ת תשו' מהרי"ט דמערב כל העיר סגי בשני פסין. ומסתפק כבודו אם לסמוך על מהרי"ט: ב) הנה בלא זה המגן אברהם מסתפק אם מבואות דידן דינם כחצירות ולא פוסל בקעי רבים. ואף שהמגן אברהם כתב להחמיר. מכל מקום בשעת הדחק גדול כמו בזמנינו ובא לידי חילול שבת בודאי אין להחמיר בספק דרבנן. ואף שדעת אבן העוזר דאף בחצר פוסל מפולש בחי' ביארתי שהדבר מחלוקת הפוסקים ראשונים וקיימא לן כהטורי זהב והמגן אברהם. וגם כדאי מהרי"ט לסמוך עליו רק שיהי' עומד מרובה לא צורת הפתח מרובה. ואם עומד מרובה אף שצורת הפתח מפסיק בין העומד בין הפרוץ נראה לי דמהני:. דברי ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן רפט: לרב אחד. בדבר הצורת הפתח שאינו עומד בחלל המבוי רק חוץ לחלל המבוי, היינו שהקנים של צורת הפתח עומדים חוץ להמבוי כנגד עובי כותלי המבוי. רחוקים מן הכתלים יותר מארבע טפחים כמו אמה וחצי והעמידו לחיין פחות פחות משלשה להאריך המבוי כדי לחבר הכתלים עם הקנים.