שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 89

ז) ועיקר הספק אם דלתות שאינם ראויים לנעול יועילו על כל פנים כמו צורת הפתח גם כן מוכח מתי' התוס' (דף ו':) הנ"ל דהיתר דלתות ברשות הרבים לא שייך בפלוגתא דר' יהודה ורבנן אם אתי רבים ומבטלי מחיצתא. דאפילו לרבנן דלא מבטלי לא יועיל דלתות. ומקשה מדר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא כו' גם אליבא דרבנן. (ובדף כ"ב.) כתבו דצורת הפתח לא מבטלי רבים לרבנן. ואיך יבטלו הדלתות. הא אמרת דלתות אפילו אינם ראויים לנעול כמו צורת הפתח. אלא ודאי אינם ראויים לנעול אינו כלום רק בראוי משום דכמאן דנעול דמי. ולא יועיל מה שראוי לבטל מה שהוא רשות הרבים ח) ועל מה שרצה כ"ת להתיר על ידי כריכת חבל סביבות הקנה על ידי שיוכל לפשטו להיות צורת הפתח מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה. דברים אלו אינם כלום. כי זה בנין ועשיית מחיצה מחדש. ודברים אלו רק בדלתות הסובבים על צירים. דמותר לפותחם ולנועלם בשבת. והוי מחוסר קריבה בעלמא. מה שאין כן בזה. והוא פשוט שלא ניתן לכתוב מרוב פשיטותו: ט) אך אשר התרתי בדלתות הראויות לנעול אף שהממשלה יר"ה לא תניח לנעול העיר לבטל רשות הרבים. מכל מקום חשיב ראוי לנעול מכמה טעמים. הא' שיכול לנועלם על שעה מועטת שלא תקפיד הממשלה ובכל שעה חשיב ראוי לאותו שעה. הב' שהמדינה שייך להממשלה ומה שראוי אצל הממשלה חשיב ראוי. כי אינו מצוה שתהי' צריך דוקא ראוי אצל ישראלים. הג' כי יש לדמותו להא דעשה אשירה סולם. ומבעיא להש"ס דפצחא הוא וארי' רבים עצה. ומשמע שהספק אם האיסור חשיב ארי' ופתחא הוא. או לא. ומכל מקום בארי' ממש פשוט שפתח הוא, והוא הדין מה שנכרים לא יניחו: י) ויש ראי' גם כן שהרי הרבה פוסקים והרא"ש מכללם. דצורת הפתח צריך היכר ציר כדי שיהי' ראוי להעמיד דלתות. והרי דלתות שאינם ראויים לנעול אינם כלום.

ואם כן במקום שהממשלה יר"ה לא תניח לסגור רשות הרבים לא יועיל צורת הפתח. והרי הוא הי' המתקן העירובין. ומסתמא גם במקומו לא יחה הממשלה מנחת לסגור הדרך. אלא ודאי זה אינו מזיק כלל: יא) ואשר כתב כ"ת בשם הרוקח בענין שהי' נרתעין לאחריהן י"ב מיל. וקשה הלא יצאו חוץ לתחום. ותי' שהעננים חשובים מחיצות. וכתב מעלתו שהם הם דברי הש"ס עירובין (דף נ"ה:) כיון דכתיב על פי ה' יחנו כמאן דקביעי. דברים אלו שבוש גדול. דבמקום שיש מחיצות אין צריך לא קביעות ולא אפילו עראי. אך במקום שאין מחיצה ומכל מקום כל העיר כארבע אמות. בזה חילוק בין קבוע בין עראי. ואדרבא ראיתי בספר אחד מוכיח מש"ס הנ"ל דלא כסברא זאת. והנה סברא זו כתבה גם כן ספר פענח רזא. ובתשו' מהר"ם מרוטנבורג חלק ג'. ובספר דורש לציון חקר גם כן בזה וסיום דבריו דתלי בפלוגתא בפסוק כי בסוכות הושבתי. דאי ענני הכבוד הי'. מוכח דעננים חשובים סכך כיון שהסכך זכר לעננים ע"כ עננים חשובים סכך. וכיון שקרוים סכך כל שכן שקרוים מחיצה. ולמאן דאמר סוכות ממש אין משם ראי' ומסברא לא חשיבי מחיצות. ולמאן דאמר ענני הכבוד הי' ועננים חשובים מחיצה. מה שמחנה ישראל הי' רשות הרבים משום דמחיצה בידי שמים אתי רבים ומבטלי לכולי עלמא כמו שכתבו התוס' (דף כ"ב:) ואין גוף הספר כעת אתי לעיין בו: יב) ולדידי פשוט דלא נקרא מחיצה. שהרי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצה ובפרק הישן בעשה סוכתו בספינה דאי יכולה לעמוד ברוח מצוי' דיבשה. ואינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' דים כשר עיין שם היטב. ונשמע מזה דאם עשה מחיצה במקום שאין רוח מצוי' כלל. ואילו הי' שם רוח מצוי' דיבשה דעלמא הי' נופל לא חשיב מחיצה. דכי היכי דבים לא אזלינן בתר מקום שהמחיצה עומדת. דברוח מצוי' דמקום זה אינה יכולה לעמוד.

רק בתר רוח מצוי' דעלמא. הכי נמי להיפוך כיון שברוח מצוי' דעלמא אינה יכולה לעמוד לא חשיבה מחיצה. וביבמות (דף ע"ב.) דבמדבר לא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד. ואם כן הוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח צפונית המצוי' דעלמא ואינה מחיצה. עוד נראה לי ראי' מהא דשבת (דף ה'.) המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור שאינו דומה לדגלי מדבר. ואי אמרת עננים חשובים מחיצה הוא הדין דחשובים מקורה. ואם כן רשות הרבים שבמדבר נמי מקורה הי' אלא ודאי לא חשובים מחיצה: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן רעט. ב"ה ב' דברים תרמז"ל. כבוד הרב המאה"ג המפורסם כש"ת מו"ה שלמה צבי נ"י: א) דבר העירובין כנים הדברים שהתרנו אני והגאון המובהק אבד"ק לובלין לעשות דלתות עם צירים ראויין לנעול. ואף שאינו ראוי מחמת מניעת הממשלה. והרי המרדכי כתב דעיר של גוים המוקפת חומה מותר לטלטל בה אף שאין דלתותי' נעולות בלילה, ועוד דעל כל פנים ראוי לפי שעה ואז יהי' מחיצה לפי שעה על כל פנים, ועל כן גם עכשיו מקרי ראוי וגם יש ראי' מכמה פוסקים דסבירא להו דצורת הפתח צריך היכר ציר דראוי לדלתות. ואם כן איך יש היתר בצורת הפתח בזמן הגלות: ב) אך עיקר הספק שמא כפוסקים דיש בזמן הזה רשות הרבים ובעי נעולות דוקא. בשלמא בצורת הפתח דמהני מן התורה אפילו ברשות הרבים לדעת רוב פוסקים כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. בדרבנן סמכינן על הפוסקים דבזמן הזה ליכא רשות הרבים. אבל בדלתות דלדעת התוספות ו': אף לרבנן אין מבטלין רשות הרבים כשאין נעולות בלילה ומכל מקום יש להתיר מטעם ספק ספיקא שמא אין רשות הרבים בזמן הזה. ושמא כרמב"ם דבראוי לנעול סגי.

ועוד יש מקום להתיר על פי דברי רמ"א חושן משפט סימן ק' ס"ב דהשווקים ורחובות הם של מלך ורשות הרבים כשמה כמו שכתב רמב"ן פרק כיצד מעברין. בפרט שהמלך. כבש המדינה במלחמה כמו במדינתינו לא חשיב רשות הרבים. ועיין ר"ן נדרים בשמעתא דנודרין למוכסין. ועוד יש בזה אריכות דברים: ג) וטוב לעשות גם כן פסין סמוך לכותלים לכל הפחות בני ד' ד' טפחים. ויהי' כעין פסי ביראות ועיין רמב"ם פרק י"ז הלכה ל"ג. ואף שהפסק יותר מי"ג אמה ושליש. בתוספות (דף כ"ב.) דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לט"ז. והוא הדין מופלג כמה, ושוב דומה להיתר צורת הפתח כיון דמן התורה כשר. בדרבנן סומכין על הפוסקים דבזמן הזה אין רשות הרבים. כל שכן בזה דמפורש במשנה לחכמים אין רבים מבטלין: ד) וטוב שיהי' ניכר בעת שהדלתות פתוחים, שיש דלתות: ה) ויזהרו מאד בעת הסגירה לא יהי' גבוהין מן הארץ שלשה טפחים: ו) גם לקבוע זמן לסוגרם פעם אחת בכל שבוע או בכל חודש. אף אם יהי' הסגירה על זמן קצר מאוד סגי. ואין צריך לסגרם בפעם אחת מכל צידי העיר רק אפילו פעם זו ופעם זו: שיש לחלק מחמת שלא הי' מיתת המלך והעברת השר כאחת אין הדבר מוכרח לפום ריהטא. ואין פנאי כעת לעיין וטוב לשכור על זמן רב: י) ומה שכתב שהוויטעס מתחלפים כל שלשה שנים יכולים לשכור מנאטשעלניק או אפילו מהשר וואיסקאווע. או ישכרו מהוויטעס עד כלות זמנו ואחר כך ישכור מאחר. שיבא במקומו. ואם לא ירצה להשכיר ישכרו משר אחר כנ"ל: נאום הק' אברהם סימן רפ. ב"ה יום ה' נצו"י תרנ"א. שלום לכבוד הרב הדומ"ץ דק"ק בערזין: א) אשר נסתפק אם דלתות שאין נעולות אם מועילות בלא צורת הפתח. הדבר מבואר בבית יוסף סימן שמ"ה.

שכתב ומשמע דכי בעינן שיהי' דלתותי' נעולות דוקא שיש לה שני פתחים וכו' אבל אם אין לה אלא פתח אחד כו' ואי שיש צורת הפתח מה זה שכתב ומשמע הלא זה תינוקות של בית רבן יודעים. דצורת הפתח מועיל ואפילו יותר מעשר. ואם יאמר דבאמת הבית יוסף מיירי בדלתות בלא צורת הפתח. וכשהוא פחות מעשר או כעשר דלא גרע משני פסין כמו שכתב במכתבו סברא זו. אלה דברי תימה. דמה זה ענין לשני פסין. ועוד דהא כתב הבית יוסף באותו דיבור וז"ל ונראה לי עוד דלא מצרכינן שיהי' ננעלות. אלא אם כן יש לה כל דיני רשות הרבים כו' והרי אחד מדיני רשות הרבים הוא ט"ז אמה. אבל אם הוא פחות מט"ז אף שהוא יותר מעשר לא בעי שיהי' ננעלות, ולדברי כבודו דדוקא עם צורת הפתח. ותחילת דבריו יהי' בדלתות בלא צורת הפתח. ואלה דברי תימה, ועוד דהיה לו לומר תחילה דדוקא באינו יותר מעשר. באופן שדברי הבית יוסף ברור מללו דדלתות מועילים בלא צורת הפתח: ב) ומה שהוקשה לו בדברי התוספות (דף כ"ב.) שכתבו הואיל הי' לירושלים צורת הפתח דהוי כמחיצה. ולא כתבו הואיל והי' לירושלים דלתות דהוי כמחיצה. אלא ודאי דלתות בלא צורת הפתח לא מהני עד כאן דבריו, הנה אף לפי זה הי' להם לתוספות לומר דלתות שהם עם צורת הפתח. אך מה שלא כתבו התוספות דלתות הוא על פי הסוגיא דפרק קמא (דף ו':) וכ"ח בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא והאר"י ירושלים אלמלא וכו' ובתוספות ואם תאמר והיכי פריך מר' יוחנן דהוי אליבא דר' יהודה דאמר אתי רבים ומבטלי מחיצתא ורבנן פליגי עלה. ויש לומר דפריך כי היכי בשם ארבע מחיצות דלא חשיבי לר' יהודה מצריך נעילה הכא נמי ב' מחיצות לרבנן. ומבואר דלענין דלתות שאין ננעלות. אין חילוק בין ר' יהודה לרבנן. לומר דלר' יהודה רבים מבטלי ולא לרבנן, דאם לא כן לא הי' מקשה הש"ס כלום מדר' יוחנן.

ואם כן אי אפשר להתוספות (דף כ"ב.) לומר דאי רבנן לא הי' לרבים לבטל דלתות שאין ננעלות דהא בדלתות שאין ננעלות אין שום חילוק בין רבנן לר' יהודה: ג) ומדברי התוספות (דף ו') הנ"ל מוכח דדלתות מועילות בלא צורת הפתח. דאי דלתות עם צורת הפתח דוקא אכתי קשה מה פריך מדר' יוחנן. אימא דוקא לר' יוחנן דכר' יהודה סבירא לי' ורבים מבטלי לצורת הפתח והוה רשות הרבים דאורייתא בעי דלתות ננעלות. אבל לדידן דקיימא לן כרבנן והוי רשות היחיד בצורת הפתח לבד, לא בעי ננעלות. וביותר קשה לדברי התוספות שבת (דף צ"ט:) דיבור המתחיל אלא דפסי ביראות שסביב רשות הרבים כיון דמדאורייתא רשות היחיד לא החמירו רבנן לשוי' לחומרא כרשות הרבים ולא הוי רק כרמלית ומותר להוציא מכרמלית לבין הפסין עיין שם היטב ותראה שזה כוונתם. אם כן הכי נמי כיון דבצורת הפתח נעשה רשות היחיד לרבנן אף מדרבנן אינו רק כרמלית ומועיל דלתות שאין ננעלות. דלא בעי ננעלות רק להוציא מתורת רשות הרבים כדברי הבית יוסף הנ"ל, אלא ודאי דלתות שבש"ס בלא צורת הפתח. ובדלתות לבד אין לחלק בין ר"י לרבנן: ד) וטעם הדבר שבדלתות שאין ננעלות אין חילוק בין ר"י לרבנן. נראה לי משום דהיתר דלתות שאין ננעלות משום דראויות לנעול כמאן דננעלי דמיין. וכן כתב הראב"ן בספרו ולאחר שינעלו לא יהי' רבים בוקעין לא שייך רבים מבטלים, וטעם דבעי ננעלות משום דעכשיו רשות הרבים, לא שבקינן מה שהוא עכשיו רשות הרבים וניזיל בתר מה שראוי להיות רשות היחיד לאחר זמן. ודוקא באינו רשות הרבים מועיל מה שראוי להיות רשות היחיד לאחר זמן: ה) ומה שהוקשה לו בתשו' הרשב"א שהביא ראי' מר' נחמן דאמר פניי' לעפרייהו דס"ל כשמואל. אימא שהי' שם דלתות בלא צורת הפתח עד כאן דבריו. ועיין בערוך ערך אבילאי דאבילא הוא תקרה גדר שור וחומה.

וביומא י"א. מקשה אבילי דמחוזא מאי טעמא לא עבדו רבנן מזוזה. ומשני לחיזוק תקרה עבידי. ומכל מקום אף דלא הוי פתח לענין מזוזה. לענין שבת. צורת הפתח מכל מקום הוי. ואם כן אתי שפיר ראיית הרשב"א מאבילי דנהרדעא. דלשון אבילי פי' תקרה וחומה: ו) ומלבד זה דעת הרשב"א דדלת שאינה ננעלת ברשות הרבים תלוי בפלוגתא דר' יהודה ורבנן אי אתי רבים ומבטלי מחיצתא [ודלא כתוספות הנ"ל] כמבואר בתשו' הרשב"א הנ"ל. והא דפסק הרשב"א דבעינן דלת ננעלת, היינו משום דפסק כר"י וכן כתב הריטב"א (דף כ"ב). ואם כן יש לומר דדלת שאינה ננעלת על כל פנים לא גרע מצורת הפתח. ובגמרא בעי רק לחנני' דבעי דלת דוקא [ולא סגי בצורת הפתח] אם צריך לנעול. אבל לרב דבצורת הפתח סגי כל שכן דלת שאינה ננעלת אך להתוספות אי אפשר לומר כן. שהרי הם סוברים דצורת הפתח לא אתי רבים ומבטלי לרבנן. ודלתות שאין ננעלות לא מהני ברשות הרבים. הנה דבחד צד גריעי דלתות שאינן ננעלות מצורת הפתח. אבל להרשב"א שפיר יש לומר כנ"ל. ואפשר דאפילו אינן ראויות לנעול לא גרע מצורת הפתח, דהא שמואל דלא מכשיר בצורת הפתח ואף על פי כן לא אמר להו ולא מידי. ואף דמגופות הוה במקצת. הא חשיב לי' ר"נ אינן ראויות לנעול. ואם כן שפיר הביא הרשב"א ראי' מדבעי ר"נ ננעלת לסלקא דעתך [ולמסקנא ראוי' לנעול] מוכח דלא מהני צורת הפתח. סוף דבר להלכה הדבר ברור דלתות לחודייהו מהני גבי שבת. וכן דעת האחרונים ובעל פתח הבית, והחתם סופר כתב דאפילו ראוי לצורת הפתח מהני יעוין שם. האומנם שזה קולא גדולה לדעתי. אבל דלת ראוי לנעול ברור שמועיל בלא צורת הפתח: הק' אברהם. סימן רפא. ב"ה אור ליום ועש"ק תבא תרנג"ל ריכ"ט לכבוד הרב החריף וכו' מו"ה מרדכי מארקיל נ"י האבד"ק דייוויטץ: א) דבר הדלתות ראויות לנעול.

אשר משני הצדדים הולכים חפירות בעומק יותר משלשה. הנה יש מקום להכשיר בזה. יען בלי ספק צדדים אלה אשר אויר שלשה תחת הדלתות הוא פחות מאם הדרך אשר הדלתות מגיעים לארץ. וגם בלי ספק אין הצדדים אלה יותר מעשר אמות. כדי שיהי' נידון כפירצה. ואם כן ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ. ואף דבקיעת רבים אוסר במפולש. מכל מקום בעוד הדלתות סגורים אין בוקעים דרך הנקב של ג' טפחים. וכיון דראויות לנעול כמאן דנעולי דמיין ואז יהי' מותר משום עומד מרובה ולא בקעי רבים. וגם אם נתפוש שרחובות שלנו דין חצירות יש להם. ובחצר פסקו הטורי זהב והמגן אברהם דאין מפולש אוסר: ב) אך מ"ש שקשרו הדלתות בברזל עד שאי אפשר לפותחם בלא איסור מוקצה. הנה ריש פרק חלון (דף ע"ח:) בעשה לאילן סולם מהו. פתחא הוא וארי' רביע עלה. או דילמא לא שנא. ומסיק כל שאיסור שבת גרם לו אסור. והכא נמי כיון דמחמת איסור שבת אינן ראויות לנעול אסור. ואפילו מאן דמתיר שם אליבא דרבי משום דהי' פתח בין השמשות. והוי כנסתם הפתח בשבת. אבל בנידון דידן במחיצות קיימינן דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה: ג) ובאורח חיים סימן ל"ב בנדבק אות לאות בספר תורה לדעת הרשב"א דמכשיר משום ראוי לבילה. נסתפק הב"ח בשבת אם יוציא ספר תורה אחרת. כיון דבשבת אינו יכול להפריד משום איסור שבת או דילמא ארי' רביע עלה איסור שבת. והוא כדעת הרא"ש דעשה אשירה (יבישה] סולם מותר דארי' רביע עלה. דאיסור אשירה לגבי' חשיב ארי' רביע עלה. והוא הדין איסור שבת לגבי ספר תורה. אבל בנידון דידן איסור שבת לגבי שבת ודאי חשיב אינו ראוי לבילה כנ"ל באילן. על כן נראה לי בזה לאיסור. וגם זאת צריך למודעי שהדלתות יהי' עם צירים דוקא דבאופן זה מותר לפותחם ולסוגרם בשבת: הק' אברהם. סימן רפב. ב"ה ועש"ק תבא תרנד"ל.

כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י: בדבר דלתות שבתוך תיבה. אם אין התיבה רחבה ארבעה טפחים התרתי. ואם רחב ארבעה לא התרתי. דאם אין תוך התיבה רחב ארבעה התרתי יען אין הדלתות עומדים ברשות בפני עצמו. ואף שיש ארבע בחוץ. אך אם תוך התיבה רחב ארבעה לא ירד בני עמכם. אך גם אם עשוים כדין העיקר לסוגרם פעם אחת בחודש על כל פנים שיהי' שם דלתות עליהם ואין צריך לסגור דלתות שבכל עיר בפעם אחת: והשי"ת יתן לו ולכל העיר בכלל ובפרט חיים ושלום ופרנסה וכל טוב ותכתבו ותחתמו בספרן של צדיקים ולשנה טובה ומתוקה: הק' אברהם. סימן רפג. ב"ה יום ד' ויחי תרנ"ו. לכבוד הרב החריף כו' מו"ה יעקב יהודא דומ"צ דק"ק אמשנאוו: הנה ה' לי טרדות ותשובות רבות להשיב בתוך כך נאבד מכתבו והיום פניתי להשיבו ולא מצאתי רק מכתבו הגלוי וראיתי שם שנסתפק בדלתות אם צריך שיהי' הדלתות על פי כל הרחוב לסתום את כולו. או כשר אף אם ישאר עשר אמות פתוח, דמקום דלתות מחיצה והנשאר ניתר משום פתח, מסברא דלא מהני דטעם היתר הדלתות אף בזמן שהם פתוחים כמו שכתב בחתם סופר משום דכך דרך הדלת להיות לפעמים פתוח וכיון דההיתר משום דאורחי' בהכי ואין דרך לעשות דלת שלא יסתום כל הרוח שהרי דלתות נעשו למנוע רגל העוברים כשירצה. ואם כן על כרחך סותם כל הפתוח. אך מה שכתב שבמקום ביב (רינשטאק) יש אויר בגובה שלשה טפחים במשך שלשה או ארבעה טפחים. זה נראה להתיר שהעוברים לא שייפי ועיילי אגחיני' ושפיר עושה דלת כזה. ואף שבמקום אויר בטל המחיצה שהגדיים בוקעין, נדון משום פתח וחלון, ובעיקר צורת הדלת לא אוכל לכוין בכתב. רק הכלל כל שמותר לסוגרה בשבת ויש לה צירים הויין דלתות: הק' אברהם סימן רפד.

ב"ה ג' ויצא תרס"ב להרב הנ"ל א) בדבר הדלתות אשר אין נפתחין היטב ונשאר פחות מעשרה אמות ברוחב הרחוב והמבוי ו שם והסבוי שלא יגיע אליהם הדלת ונסתפק אם יהי' על זה תורת פתח כדין כל פירצה פחות מעשר אמות. בדבר זה יש לעיין. אך אף אם יהי' על זה תורת פתח. מכל מקום עיקר הדלתות בטלין שכל ההיתר דכמאן דנעילי דמיין. וצריך שיהי' באופן שבשעה שהם נעולין יהי' מחיצה שיכול לעמוד ברוח מצוי'. והיינו על ידי לולאות וקרסים בדלת ובדופן. אבל אם לא יגיע לדופן אם יבא רוח ידחה הדלת הלאה. ממילא אין כאן מחיצה אף בשעה שהוא נעול: ב) ואם תאמר שאני מחיצה בעלמא שאינה יכולה לעמוד ברוח. דבעת הרוח לא יהי' מחיצה כלל. מה שאין כן בזה. אף אם יבא הרוח וידחה יהי' ראוי לנעול. כי מעיינת בה הא ליתא. דהנה הא דראוי לנעול הוא דומה לדר' זירא כל הראוי לבילה כו' וכן כתב ראב"ן סימן שמ"ט דכמאן דנעולי דמיין עיין שם, והיינו כדר' זירא דכיון דראוי לבילה כשר כאילו הי' בילה ממש. והנה בתשו' רשב"א הובא ביתה יוסף אורח חיים סימן ל"ב באותיות הנדבקות אם נדבקו אחר הכתיבה כשר משום דראוי לגרירה ויהי' מוקף גויל אבל אם דבוקות בשעת כתיבה. אף אם יגרור לא יועיל. דיחשב חק תוכות ולא הוי ראוי לגרירה עיין שם. ואף שאם יוכשר משום ראוי לגרירה לא יחשב חק תוכות הגרירה. שהרי בשעת כתיבה כשר הי' משום ראוי לגרירה. מכל מקום כיון שאם לא נכשיר משום שראוי לא יהי' ראוי. דיחשב חק תוכות לא חשיב ראוי הכי נמי בנידון דידן כיון שאם לא נכשיר בלא נעילה גם נעילה לא יועיל. שיחשב מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי'. לא חשיב ראוי לנעול. אך אולי תוכלו לעשות תחבולה שרוח לא יוכל לדחותם תכתבו לי ואתיישב דבר שאלתו: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רפה. ב"ה א' בא תרס"ב. עוד להרב המו"צ הנ"ל: