שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 88

ובלמדי מסכת עירובין חשבתי תחילה לפרש הא דהני מגופות הוי פרש"י סגורות במקצת דהיינו שלא יהי' איסור לנועלם, אף אם לא יהי' ניתר בלא נעולה. וכן מוכח בתשו' הרשב"א שהביא הבית יוסף אורח חיים סימן ל"ב דלא חשיב ראוי לבילה אלא אם כן שאף אם נאמר בילה מעכבת יהי' ראוי לבילה. והכא נמי אם אינם סגורים כלל אם נאמר דלא חשיב רשות היחיד יהי' הסגירה מחיצה העשוי' להתיר ואסור. רק הסגורות במקצת הרי הסגירה לגמרי מוסיף על מחיצה עראי דמותר אפילו להתיר כמבואר ברמ"א סימן שט"ו סוף סעי' א'. אבל תיכף דחיתיו כיון דקבוע בצירים אין בו משום בנין וסתירה כלל והוא פשוט בכל הפוסקים: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן ערה: ב"ה ג' שמות רנת לפ"ק. שוכ"ט לכבוד הרב הגדול המפורסם חו"ב כש"ת מו"ה רפאל נ"י הכהן אבד"ק זוואלין: א) דבר הדלתות ראויות לנעול אשר התירו קצת חכמי הדור. באמת שגם אני הייתי מן המתירין: ב) אשר הוסיף כ"ת המצאה שיהי' רצועות בתוך ארגז. ועל ידי שיתפשטו ויקשרו בעבר השני וביניהם פחות משלשה יהי' מחיצה. ויפתחו ויסגרו על ידי צירים. אינו נראה לי להתיר בכמו זה כי היתר דלתות הראויות לנעול. משום דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי. ובנידון דידן שנעשה מחיצה על ידי לבוד ועכשיו אין כאן שום מחיצה. לא שייך זה ג) ועוד דלסגור בשבת אין להתיר בזה ואם יהי' צריך להתיר נראה שאסור. ועיין פרי מגדים באשל סק"ח. מה שאין כן בגגין צריך לקשר הרצועות קצת יעוין שם. ואם כן אינו ראוי מחמת איסור שבת ד) ואף למתירין סימן שע"ב סעיף ט"ו בעשית אילן פתח. משום דראוי בין השמשות ושבת הואיל והותרה הותרה. אבל בנידון דידן מחיצות הוא. ולא אמרינן בי' הואיל כמו ביבשה מים בשבת וכמו מבוי שנטלו לחיו בשבת: ה) ועוד דכיון דאסור בשבת. אם כן לאו קריבה בלבד הוא.

רק עשיית מחיצה. ולא הוי מחוסר קריבה לבד ואעתיק לו מה שכתבתי בענין זה [הובא לעיל סימן ער"ב אות י' דיבור המתחיל ועל דבר הרה"ג ממעזריטש כו' עד התוספתא מיושב בכמה פנים יעוין שם] כמה שנים בעת התרתי הדלתות ומשם יתבררו לו דבריי: ידידו דו"ש מצפה שמן השמים ירחמו על שארית ישראל בכל ענינים. ויוכלו לעשות עירובין טובים הק' אברהם. סימן רעו. ב"ה יום ג' תשא תרחם לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מו"ה יוסף יהודא נ"י אבד"ק אפטא: א) יקרת מכתבו הגיעני. כנים הדברים שהתרתי לעשות עירובין בדלתות ראויות לנעול אך מה ששמע כת"ר משום לסמוך על דעת רמב"ם דסגי ראויות לנעול. אינו מדוקדק שאין מחלוקת הפוסקים רק ברשות הרבים דאורייתא. מה שאין כן בזמן הזה דמתירין בצורת הפתח על סמיכת הפוסקים דאין רשות הרבים בזמן הזה. אך יען והואיל שיש פוסקים דיש רשות הרבים בזמן הזה. ויש לומר דוקא בצורת הפתח מתירין משום דעת התוספות (דף כ"ב.) דלרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא הוא הדין צורת הפתח אינם מבטלים. והרמב"ם פסק כרבנן אבל דלתות ראויות לנעול סבירא להו להתוספות (דף ו':) שאינו תלוי במחלוקת ר' יהודה ורבנן. ואף לחכמים לא מהני יעוין שם היטב. ואם כן יש לומר דוקא צורת הפתח דמן התורה מהני אף להפוסקים דיש רשות הרבים בזמן הזה. שוב בדרבנן סמכינן על הפוסקים להקל. מה שאין כן בדלתות דמן התורה אזלינן לחומרא. לזאת אמרתי דמכל מקום יש להתיר משום ספק ספיקא שמא כרמב"ם דאף ברשות הרבים מהני ראויות לנעול. והנה המתירין הם הרמב"ם והרב המגיד והטור דסגי בראויות לנעול והאוסרין הם התוס'. ולכאורה גם רי"ף ורא"ש מהאוסרין. אך בחי' בארתי דרי"ף ורמב"ם ורא"ש בחדא שיטה דמדאורייתא סגי בראוי לנעול. נמצא לגבי דאורייתא רוב פוסקים.

ועל כל פנים מחצה פוסקים דסגי ראוי לנעול והוי שפיר ספק ספיקא ובדרבנן סמכינן לגמרי על הפוסקים דאין רשות הרבים בזמן הזה. ולרווחא דמילתא יש לעשות עוד פסין רחבים ד' טפחים מכל צד דהוה מן התורה כמו פסי ביראות בשיעור אמה בדרבנן. והפסין י"ג אמה ושליש גם כן דרבנן כמו שכתבו התוספות (דף כ"ב.) דאף בט"ז אמה והוא הדין יותר דאיזה שיעור תתן. כמו שבארתי בתשו'. והשתא יצאנו ידי דאורייתא כמו בצורת הפתח: ב) ואין בית המדרש בלא חידוש דלפי מה שכתבתי לעשות גם כן פסין רחבים ארבע מכאן ומכאן נראה דאף לדעת התוס'. דאף למה דקיימא לן כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא מכל מקום לא מהני ראויות לנעול להתיר רשות הרבים. ונתפוס גם כן שיטת הסוברים דלא בעינן ששים רבוא בוקעין ויש רשות הרבים בזמן הזה. מכל מקום יהי' מותר לטלטל בעירובין אלו אפילו מדרבנן. והוא בהקדם דברי תוס' פסחים (דף ס"ו.) גבי שכחו ולא הביאו סכין מערב שבת למחר מי שפסחו טלה תחבו בצמרו כתבו התוס' משמע בשמעתין דיש איסור רשות הרבים בירושלים. וקשה דאמרינן בפרק קמא דעירובין ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רשות הרבים. ולאו דווקא ננעלות אלא ראויות לנעול כדמסיק התם עד כאן לשונם. ודבריהם תמוהים שהרי הם פי' הסוגיא עירובין (דף ו':) קו' הש"ס מדר' יוחנן. דהקו' מדר' יוחנן אדחנניה אליבא דבית הלל משום דבית הלל לא בעי נעולה. וע"כ משני דברייתא במבואות המפולשות לרשות הרבים. ובמבואות המפולשין מסיק הש"ס דבעינן ראוי לנעול. ועל כרחך ברייתא בראוי לנעול. ומכל מקום קשה להו מדר' יוחנן והוצרך לאוקמי במבואות המפולשין משום דרשות הרבים בעי ננעלות ממש. וכן הוא בכל הפוסקים דמסוגיא זו מוכח דרשות הרבים בעי ננעלות ממש.

ורמב"ם וטור שפסקו ראוי לנעול סגי משום דדחו סוגיא זו דאזלא אליבא דר' יוחנן דסבירא לי' כר' יהודה דאתי רבים ומבטלי מחיצתא ואנן כרבנן. ואם כן איך כתבו התוס' דמסוגיא זו מוכח דסגי בראויות לנעול. בפרט שהתוס' (שם ו':) כתבו דהסוגיא אליבא דחכמים. וקיימא לן בסוגיא זו דמוכח מדר' יוחנן ננעלות ממש כנ"ל והוא תמיה רבתי: ג) והנראה לי בישוב דבריהם דהנה מה שכתב מהרש"א שם דתוס' הוכיחו דיש איסור רשות הרבים דוקא ולא כרמלית מדמקשה לקמן והלא מחמר ומחמר ליכא בכרמלית דרבנן. אינו נראה כלל. שהרי בתוס' שבת (דף י"ח.) גבי טעינת קורה דמודים בית שמאי דמותר עם השמש משום דאין בטעינת קורה דישה דאורייתא והקשו התוס' לר' יוסף דטעם בית שמאי משום שביתת כלים מאי טעמא דשרי. הנה דפשיטא להו דשביתת כלים לבית שמאי אפילו בשבות. והוא הדין שביתת בהמתו לדידן וכל שכן מחמר. על כן נראה דתוס' הא כתבו איסור רשות הרבים ולא חיוב רשות הרבים דכרמלית דאסרו רבנן משום מיחלף ברשות הרבים והא נמי כרמלית הוא. דרשות הרבים לא הוי משום דיש לירושלים צורת הפתח ולא אתי רבים ומבטלי מחיצתא וכמו שכתבו התוס' (דף כ"ב.) וכיון דמן התורה רשות היחיד אי אפשר שמדרבנן יהי' רשות הרבים. וזה כוונת התוס' שבת (דף צ"ט:) בדיבור המתחיל אלא ודו"ק היטב. וע"כ הקשה התוס' דבמסקנא דבמבואות המפולשות דאינו רשות הרבים רק כרמלית סגי בראוי לנעול. הכא נמי כיון שהי' צורת הפתח והוה רק כרמלית. שוב הוי רשות היחיד גם מדרבנן משום ראוי לנעול: ד) ונהי דמכל מקום הוי ירושלים חצר שאינו מעורבת כדאיתא בעירובין (דף ק"א:) נראה דסבירא להו להתוס' איסור מחמר ליכא בירושלים שאינה מעורבת דהא גבי תחומין ליכא איסור מחמר כדאיתא בשבת (דף נ"ג:) היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה.

והטעם משום דתחום לאו משום מלאכה נאסר. ועל כן אפילו בי"ב מיל אין איסור מר ר. ולהדיא כתב בהגהות מרדכי כן שילהי קידושין. וכמו שהביא הד"מ והמגן אברהם בשמו בסימן ש". ואם כן כיון דקיימא לן חצירות ומבואות רשות אחת הם אפילו הם של שני בעלי בתים ואין חילוק רשויות אלא בבתים אלא דמכל מקום אסור להוציא מחצר לחצר כלים ששבתו בבתים. ולכאורה קשה מאין חידש שלמה דבר זה שכל עצמו של עירוב חצירות משום לתא דהוצאה ושם אין איסור אלא במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ואין נפקא מינה איך שבת. וצריך לומר דדוגמת תחומין תקנוהו דאסור לצאת ולהוציא אלפים ממקום ששבת. ואם כן במחמר דלא שייך בתחומין כנ"ל יכול להוציא הסכין לחצר המעורבת בהיתר. ומשם תוכל הבהמה להוציא כיון דלא שייך בה איסור שביתה בבתים כנ"ל: ה) העולה מדברי תוס' דבמקום דאיכא מחיצות שמועילות מן התורה שוב מועיל דלתות ראויות לנעול להתיר גם מדרבנן. ואם כן כיון שעושין פסין של ד' טפחים מכל צד שוב מועילות הדלתות להתיר לגמרי: ו) ולענין מה שאינו ראוי מחמת הממשלה אמרתי דיש להתיר מחמת ג' טעמים והוכחה. טעם א' דמה שהנכרים לא ינוחו לנעול חשיב כמו ארי' רביע עלה. דפשיטא להש"ס ריש פרק חלון (דף ע"ח:) דלא מבטל מתורת פתח. והוא הדין דאינו מבטל תורת דלתות. טעם ב' דראוי אצל הממשלה. ובודאי חצירו של נכרי ניתרת גם כן בדלתות ראויות לנעול. וכן מסתבר. דאינו מצוה שיהי' צריך דוקא ראוי אצל ישראל. טעם ג' דעל כל פנים ראוי לנעול על שעה קטנה. ובאותה שעה חשיב על כל פנים רשות היחיד. ממילא אף כשפתוח חשיב ראוי על שעה קטנה. וכל שעה ושעה מותרת משום זה. והוכחה שהרי לדעת הפוסקים דבעי היכר ציר. והרא"ש מכללם שהוא בעצמו תיקן העירובין בצורת הפתח כמבואר בתשובותיו וצוה להרוג את המוחה מדין זקן ממרא.

והא טעם היכר ציר משום שיהי' ראוי לדלתות כמו שפרש"י. והרי דלתות שאינם ראויים לנעול אינו כלום. ובודאי גם בזמן הרא"ש לא היתה הממשלה מנחת לנעול הדלתות בלילה. ועוד דלא לשתמיט אחד מן הפוסקים המצריכין היכר ציר לומר דבמקום שלא נוכל לנעול דלתות מחמת הממשלה לא יועיל צורת הפתח. ואף הפוסקים דלא בעי היכר ציר. מכל מקום הא מצריכין על כל פנים שיהי' חזקה להעמיד דלתות של קשין כמבואר בגמרא ובחי' רשב"א עירובין כתיבת יד דהיינו גם כן משום דבעינן ראוי לדלתות. אם כן איך מועיל צורת הפתח בזמן הזה. אלא ודאי חשיב ראוי לנעול. ועוד דכיון שעושין כעין פסי ביראות דיצאנו ידי דאורייתא. הבא להחמיר בדרבנן דלא חשיב ראוי לנעול עליו הראי' כדתנן במסכת ידים. וכהאי גוונא כתב הרב מלאדי בתשו' בענין קנים של צורת הפתח שאין נוגעין בכתלים: ז) בדבר מה שהוקשה לכת"ר מהא דמחצלת הפרוסה נגלל נאסר אף דראוי לפורסן. זה תשובתי דראוי לנעול אינו מועיל רק בדלתות עם צירים דאין בפתיחתן ונעילתם משום בנין וסתירה כמבואר בסימן שט"ו ובסימן תרכ"ו דחשיב שהבנין נעשה מאתמול על כן מחוסר נעילה כמו מחוסר קריבה שבת (דף ק"ד:) דלא חשיב מחוסר מעשה לגבי כתיבה יעוין שם. אבל במחצלת דמפורש בש"ס דאסור לפורסה בשבת. אם כן הוי מחוסר בנין. דודאי הוה מחוסר מעשה, וזה טעם התוספתא דעירובין פרק ז' במעשה גינסר דהתם שמפורש שם שאסור לסתום בשבת. והיינו משום דסתם קרפיפות אין בדלתותיהן צירים כדאיתא בעירובין (דף ק"א.) על כן אין היתר רק כל זמן שסתום: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן רעז. ב"ה יום ב' תבא תרח"ם לפ"ק. תחל שנה וברכותיה לכבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ח פה"ד כקש"ת מו"ה שניאור זלמן שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק לובלין יע"א:

א) בבוא ניה"ק שנית מקארסלבאד לא הי' מכתבו ראשון בידי. כי נשכח ביד א' שנסע מפה וכעת השגתיו ואשיבהו כחפצו מ"ש כבוד תורתו הרמה שאין פי' זה מוכרח כן כתב בתוספתא שאסור לנעול. שהעיקר בא לומר דמחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה. דהוה אמינא אפילו אין איסור כלל. מכל מקום כיון שבתחילת שבת לא הי' שם מחיצה לא מהני כמו ביבשו מים בשבת. ואגב אורחי' קמשמע לן רבותא טפי דאפילו נעשה באיסור שמה מחיצה עד כאן דבריו ואמת אמר. אך זה אלו אני הייתי רוצה להביא ראי' מהתוספתא. אך הלא ראייתי מפי תקרה יורד וסותם דמהני ביותר מעשרים. אף דלא הוי היכר כלל. והם באו להביא ראי' מתוספתא דבעי היכר. ודי אם אין ראי' מתוספתא והגר"א פי' להדיא דאסור לנעול יעוין שם: ב) ומ"ש כתה"ר עוד דאם כן עוד יהי' תלוי בפלוגתא דאמוראי בעירובין (דף ע"ח:) אם האיסור מבטל תורת פתח. תמהני. דעיקר חילוק שלי כיון דאסור לנעול ע"כ דחשיב בונה מחדש. ועכשיו אין כאן מחיצה. בשלמא כשהנעילה אין בנין מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי. אבל לא כשצריך לבנות מחדש. ומה שאינו ראוי מכח האיסור כתבתי לסניף בעלמא: ג) בענין טעם דמהני ראוי לנעול. הראב"ן בספרו כתב להדיא בזה הלשון כיון דראוי לנעול כמאן דנעולי דמיין. והוא כעין סברת הש"ס כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. ושפיר הבאתי הדמיון מתשו' הרשב"א בראוי לגרירה: ד) מה שכתב כבוד תורתו עוד מירושלמי פרק קמא דעירובין דאיתא התם תני רשות הרבים פתחים פתוחים לרשות הרבים נפתחים נעשה מקומם רשות הרבים. לא ידענא מה קאמר. דאף אם נאמר דבעינן היכר מי ניחא, בשלמא התוספתא כשהם סגורים לקרפיפות אין היכר ברשות הרבים. אבל כשהן נפתחים הרי יש היכר. ועל כרחך דברייתא זו כמאן דאמר בעי' נעילה ממש [ואפשר דבית שמאי הוא] וכן כתב הפ"מ:

ידידו הדוש"ת באהבה רבה ועצומה הק' אברהם. סימן רעח. ב"ה יום ב' פינחס בונה ירושלים לפ"ק. שלום לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב שה"י מו"ה צבי ארי' שליט"א האבד"ק לאסק. יקרתו הגיעני. ובאמת קשה עלי להשיב לכל אחד בשאלה הנוגעת לכל המדינה. ואם כן אין לדבר סוף. אך לאשר ביקשני מאוד בהיותי בקאליש אשיבהו אך בקצרה. א) אשר מסופק כת"ר אם דלתות מועיל בלא צורת הפתח. והביא בשם ס' פנים מאירות דמהני אך כתב שבספר פינות הבית מסופק בזה במשמעות חלוש מאוד מכמה טעמים. אשר אינו כדאי להשיב עליו. הנה מעודי הדבר פשוט בעיני דמהני בלא צורת הפתח [ובספר פתח הבית כתב בעצמו שלשון הש"ס משמע דלתות מהני בלא צורת הפתח וראי' מדברי התוספות שם בסוגיא (דף ו':) שהקשו על מה שמקשה הש"ס לחנניה דלא בעי ננעלת מדר' יוחנן דחמר ירושלים אלמלא דלתותיהן ננעלות בלילה. והקשו דהא ר' יוחנן כר' יהודה סבירא לי' דאמר אתי רבים ומבטלי מחיצתא ותירצו דהש"ס מדמי ב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן. כמו שם ארבע מחיצות דלא חשובי לר' יהודה. ואינו מובן דהא לר' יהודה אפילו מחיצה גמורה מבטל כמבואר לקמן (דף כ"ב:) גבי תל המתלקט. וע"כ אף מחיצות דלתות מבטל על כן בעי ננעלות בלילה שלא יהי' מסור לרבים כל שעה. אבל לרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. הוא הדין דלא מבטלי מחיצות דלתות. וצריך לומר דלענין דלתות לא שייך כלל רבים מבטלי מחיצתא. דכל היתר דלתות דראויות לנעול כמאן דנעלי דמיין [וכן כתב הראב"ן] ואז לא יהי' רבים בוקעים. ועל כרחך טעמא דר' יוחנן דלא מהני ראויות לנעול בהכשר רשות הרבים. דכיון דעכשיו רשות הרבים ממש לא מהני מה דראוי לנעול לשוי' רשות היחיד לבטל רשות שהוא עכשיו.

ודוקא בהיתר כרמלית רשות דרבנן ומדאורייתא לא הוי עכשיו שום רשות [עיין רש"י שבת בשמעתתא דכוורת] מהני מה דראוי כאלו הי' ודו"ק: ב) ובתוספות (דף כ"ב.) דיבור המתחיל והאמר דאם איתא דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. כיון שהי' לירושלים צורת הפתח לא הי' לרבים דבקעי לבטל המחיצה. הרי דרבים לא מבטלי צורת הפתח לרבנן. והנה מכאן מוכח להדיא שהדלתות מועילות בלא צורת הפתח. ושפיר מקשה הש"ס מדר' יוחנן אבל אם יש צורת הפתח גם כן שפיר נימא דרבים לא מבטלי צורת הפתח והוי רשות היחיד מן התורה ובטל מתורת רשות הרבים דאורייתא, ושוב יועיל דלתות ראויות לנעול. אבל ר' יוחנן דכר' יהודה סבירא לי' דאתי רבים ומבטלי מחיצתא צורת הפתח על כן חייבין עליו משום רשות הרבים, אלא ודאי דלתות בלא צורת הפתח מועילות. וכן מסתימת הש"ס וכל הפוסקים שלא הזכירו בדלתות צורת הפתח כלל: ג) ועל דבר מה שרצה כבוד תורתו לומר דדלתות אפילו אינו ראויות לנעול. על כל פנים לא גריעי מצורת הפתח וכי בעינן ראויות לנעול דוקא לשמואל. דלא מהני צורת הפתח. וכן ברשות הרבים עצמה לדעת הרמב"ם דמהני דלתות אפילו אינן ננעלות. בזה בעינן ראויות לנעול. אבל לדידן דלית לן רשות הרבים ומהני צורת הפתח הוא הדין דמהני דלתות שאינן ראויות לנעול. ותדע דהא לר' ענן מועיל אינן ראויות לנעול יותר מצורת הפתח. ומהכ"ת שנפלוג מחלוקתם. אין זה ראי'. חדא דהא דטמינון בעפר יש לומר דחשיב לר' ענן ראוי הואיל ואפשר לפנות העפר. ועוד דיש לומר ודאי דלתות עדיפא מצורת הפתח. מיהו לדידן שאינו ראויים לנעול לא חשיבי דלתות כלל ממילא לא מהני כנ"ל. ולר' ענן דחשיבי דלתות שוב עדיפי מצורת הפתח. ואין בזה הכרע כלל: ד) עוד כתב כבוד תורתו וז"ל ראי' לזה מרמב"ן במלחמות פרק עושין פסין שכתב לרשות הרבים דלתות נעולות.

ולמבואות המפולשות צורת הפתח או דלתות. ולא הזכיר כלל שיהי' על כל פנים ראויות לנעול. ונעולות ודאי אין צריך והי' לו להזכיר ראוי לנעול גם במקום שסגי בצורת הפתח למה הזכיר כלל דלת פשיטא דעדיף מצורת הפתח. רק בא לאשמעינן דבמקומות הללו שסגי בצורת הפתח סגי בדלתות אף שאינן ראויות לנעול כלל שיהי' שם מחיצה עליהן דהוי כמו צורת הפתח על כל פנים. וזה ראי' ברורה עד כאן לשונו: ה) ודברים אלו הם אחיזת עינים. כי לא העתיק כל דברי הרמב"ן שהרמב"ן שם לא להורות דיני הכשר רשות הרבים ומבואות בא. רק להוכיח דקיימא לן כרבנן דלא סגי בב' מחיצות מן התורה. וכתב וכל מה שאנו מחמירין להצריך לרשות הרבים דלתות נעולות ולמבואות המפולשין צורת הפתח או דלת כולה אליבא דרבנן עד כאן לשונו. וכוונתו פשוטה במה שכתב צורת הפתח או דלת היינו צורת הפתח אליבא דרב. ודלת אליבא דשמואל (כי לא איפסק הילכתא בגמרא, גם בפוסקים מחלוקת. הרשב"א פסק כשמואל] ואין קו' כלל למה לא ביאר שיהי' ראוי לנעול. כי לא בא לבאר דין הכשר המבואות. גם מה שהקשה פשיטא אינו כלום כי הדלת אליבא דשמואל. וזה פשוט אף למתחילים: ו) גם מה שהביא מרוקח שכתב מבואות המפולשין לרשות הרבים עושה צורת הפתח מכאן וכו' ולכל היותר דלת ורשות הרבים ט"ז אמה דלת מכאן ודלת מכאן הראויות לנעול. משמע באופן שסגי בצורת הפתח ולכל היותר דלת אין צריך ראוי לנעול כי לא הזכיר כלל עד כאן לשונו. ראי' זאת ראוי לדבר בה. אבל אינה ראי' גם כן שהרי כתב "ולכל היותר" דלת. משמע דאפילו תימא דלא סגי בצורת הפתח סגי בדלת. דאפילו תחמיר כשמואל. ואם כן על כרחך כוונתו ראוי' לנעול שכך מסקנת הגמרא: