שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 87

אופן הא' להחזיק יד הסוברים דבזמן הזה יש רשות הרבים דאורייתא אופן הב' דלתות שאין ראויות לנעול מפאת הממשלה לא מיקרי ראויות לנעול לבטל דין רשות הרבים. ואם כן להסוברים דבזמן הזה יש רשות הרבים ודאי דלתות הללו לא מהני. אך לפי המנהג שעושין צורת הפתח וסומכין על הפוסקים דבזמן הזה ליכא רשות הרבים אפשר שדלתות אלו דינם כצורת הפתח ואינו אומר לא איסור ולא היתר: ב) והנה בדין רשות הרבים בזמן הזה חידש דמה שכתבו ז"ל שצריך שיהי' ששים רבוא, היינו שיהי' של ששים רבוא. ועל כן דוקא רחובות שבעיר יש לבני עיר זכות בהם יותר. וכיון שהם אינם ששים רבוא לא חשיב רשות הרבים. אבל דרכים המפולשין מחוץ לעיר לכולי עלמא יש עליהם דין רשות הרבים. והביא סמוכין לזה מדברי רמ"א סימן ת"ד. וע"כ חידש עוד דבזמן הזה אין לבני עיר זכות יותר דוקא בזמנים הקודמים הי' לבני עיר זכות יותר לשנות השווקים והרחובות לא בזמן הזה: ג) והנה בגוף החידוש דששים רבוא היינו שיש זכות לששים רבוא מבואר להיפוך בתוס' שבת (דף ו':) גבי כאן בזמן שישראל שרויין במדבר. מכאן משמע דלא מקרי רשות הרבים פחות מששים רבוא. ואף דמדבר בזמן הזה מופקר לכל העולם. ולמה לא יחשב רשות הרבים. וכן בהגהת אשרי פרק קמא דעירובין כתב ראי' זו בשם המרדכי. וברא"ש פרק אין צדין משמע גם כן דגם בדרכים אין רשות הרבים בזמן הזה. דשם בס"ב בדבר הבא מחוץ לתחום לא מחמרי' להצריך בכדי שיעשה דלא החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסור דאורייתא. ואין לחוש שמא הביאו הגוי דרך רשות הרבים סרטיא ופלטיא דלא שכיחי האידנא רשות הרבים דששים רבוא בוקעין בו עד כאן לשונו הנה דאף שבא מחוץ לתחום העיר אין לחוש לסרטיא חוץ לעיר. הרי דגם חוץ לעיר אם אין ששים רבוא בוקעין לא הוה רשות הרבים:

ד) ובריא"ז פרק קמא דעירובין מבואות של כרכים המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה רחבים ט"ז אמה והן מעבר לששים רבוא כדרך הכרכים שכל באי עולם עוברים שם. הרי המבואות הללו הם רשות הרבים גמורים. ולדברי הגאון הנ"ל הששים רבוא מבאי עולם לא מעלה ולא מוריד. וממה נפשך חוץ לכרך בלאו הכי הוי רשות הרבים שהיא לכל העולם. ותוך הכרך לא מהני הששים רבוא שממקומות אחרים. שבני הכרך יש להם זכות יותר. ואם תאמר דכרך דאתי לה מעלמא אין רשות לבני עיר לשנות הרחובות. אם כן הדר דין תוך העיר כמו חוץ לעיר ולמה צריך שיהי' מעבר לששים רבוא. ואף אם תמצא לומר שיש לדחוק וליישב דברי ריא"ז. מכל מקום דברי תוספות והגהות אשרי והרא"ש ברור מללו להיפוך: ה) אך רש"י בשבת כתב משום דבזמן הזה לא שכיחי שיירתא. וקשה עליו תיפוק לי' דאין בזמן הזה ששים רבוא. וצריך לומר דהכי נמי קאמר דלא שכיחי שיירות גדולות כל כך שיעברו בו ששים רבוא בזמן קצר. ובתשו' בית אפרים נדחק גם כן ברש"י הנ"ל. אך בחי' רמב"ן פרק כיצד מעברין הקשה כן על רש"י דלמה לי משום דהולכי מדברות לא שכיחי תיפוק לי' משום דאין ששים רבוא עוברים שם. ותי' שמא דעת ראשונים דסרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכין ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף העולם אין מדקדקין בה בעוברין עלי' ששים רבוא דהא דכולי עלמא הוא. אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר. והוא ממש דברי הרה"ג הנ"ל. ותמהני שלא הביא דברי הרמב"ן הנ"ל. והרמב"ן סיים וגם זה אינו מחוור. סוף דבר. מוכח בראשונים התוס' ומרדכי וריא"ז שאינם מחולקים בכך.

והרמב"ן שרצה לחלק בכך תברי' לגזוזי' וכתב שאינו מחוור ומכל מקום אף לפי דבריו מה שרצה להוליד מזה שבזמן הזה נשתנה הענין ובימים הראשונים הי' כח בני העיר יפה לשנות הרחובות והשווקים. אני קורא על זה אל תאמר שהימים הראשונים הי' טובים מאלה: ו) ולדעתי בזמן הזה ובמדינות אלו גם לדעת החולקים דיש רשות הרבים אף שאין שם סמ"ך רבוא יודו במדינות אלו שאין רשות הרבים. והוא על פי המבואר בבית יוסף אורח חיים סימן שצ"א דיש מדינות שהמלך אינו אלא לשפוט ולקבל מסים ושאר הדברים נעשים על פי יועצי העיר ומנהיגי' ויש מקומות שהכל נעשה על פי מלך. וכן בזמן הזה יש מדינות שבו קאנסטיטוציע כמו פרייסין. אוסטרייך. אבל במדינות אלו שהקיסר יר"ה עושה הכל. והוא מושל יחידי. הרי המדינה היא למלך ולא נקרא רשות הרבים כמו שכתב הרמב"ן פרק כיצד מעברין רשות הרבים כשמה ועיר שהיא קנוי' ליחיד אף שרבים עוברים אינו רשות הרבים. והביא ראי' משבילי בית גלגול דמשום דלא ניחא תשמישתייהו מסר יהושע ליחיד לאו רשות הרבים הוא. והכי נמי הלא כתב הר"ן פרק ארבעה נדרים כ"ח. דהא דדינא דמלכותא דינא דוקא במלכי אומות העולם שהארץ שלו ויכול המלך לומר אם לא תקבל גזירותי לא תדורו במדינתי יעוין שם. ובודאי אין הכוונה על הבתים והקרקעות שהם ליחידים דאם כן בטלת ירושת בנו הבכור רק על השווקים ורחובות של רבים נתכוין. וכן מפורש ברמ"א חושן משפט סימן קס"ב כי השווקים והרחובות הם של המלכים ויכולין לעשות בהם מה שירצו עיין שם. והיא מתשו' הרשב"א המובא בבית יוסף שם, וכל שכן במדינות שהמלך כבשם במלחמה. כמו מדינת פולין שהקיר"ה כבשה במלחמה בשעה שמרדו בו. דמדינא דאורייתא כיבוש מלחמה קונה כדמוכח בגיטין (דף ל"ח.) מהא דעמון ומואב טיהרו בסיחון.

והרי השווקים והרחובות להקיר"ה ולאו רשות הרבים היא כלל. ואף שהתוספות (כ"ב:) בסוף העמוד דאף מה שהיא של יחיד הואיל וניחא תשמישתא [קצת] וראוי למוסרו לרבים הוה רשות הרבים וחולקים על הרמב"ן. הלא התוס' סוברים דאין רשות הרבים רק כשיש ששים רבוא. וממה נפשך לכל הפוסקים במדינות אלו ליכא רשות הרבים. ודי בזה לימוד זכות על מדינתינו שמתירין לטלטל בצורת הפתח ואין פוצה פה ומצפצף: ז) ומעתה נבא לדין הב' שפקפק בהדלתות. על פי מה שחידש דאף דמחיצה העשוי' מאלי' שמה מחיצה. מכל מקום דלתות בשעה שהם פתוחים שאינם מחיצה רק משום שראוים לנעול לא מהני רק מפאת האדם שעשאם לכך. אבל אם הם עשוים מאליהם לא מהני. ולמד זה מריש עירובין דמקשה אלא מעתה לבעי דלתות כהיכל. ומשני דלתות היכל לצניעותא עבדו להו. וקשה דהא מקשה הש"ס אלא מעתה לא תיהני לה צורת הפתח. ופירשו התוספות דאם איתא דמהני צורת הפתח הי' להם לעשות שוה לשל אולם. ואם כן קשה מה משני לצניעותא בעלמא. מכל מקום הי' להם לעשות שוה לשל אולם. אלא ודאי דלת הנעשה לצניעותא ולא לכוונת המחיצה לא שמה מחיצה עכת"ד:. ה) ויש בדברים אלו כמה תשובות, הא' דאף אם נודה דלתות עשוין שלא בכוונת מחיצה לא מהני בשעה שהם פתוחים. לא יתיישב בזה קושיא זו דהא פסיק רישי' חשיב כמתכוין דמודה ר' שמעון בפסיק רישי'. וכתבו התוספות דהוא הדין דחשיב מלאכת מחשבת והנימוקי יוסף למד מזה סוף כיצד הרגל לענין בושת דחייב בפסיק רישי'. וכן פרק ד' דעדיות מ"ו חבית של זיתים מגולגלים צריך לינקב פי' הרמב"ם כיון דידוע שהמים יתקבצו חשיב שברצונם נשרו. והכא נמי נהי דלצניעותא נעשה. מכל מקום בשעה שהם סגורים על כל פנים חשובים מחיצה והוי כמתכוין לשם מחיצה. ואם תאמר מכל מקום לא התכוין לעשותם מחיצה בשעה שהם פתוחים.

כל דלתות החצרות שאינם נעשים להתיר לא כוון לעשותם מחיצה בשעה שהם פתוחים ואף על פן כן חשובים רשות היחיד אפילו בשעה שהם פתוחים. ועוד דאפילו לפי שיטתו מי ימחה מלהתכוין בהם לשם מחיצה כדי לעשותו שוה לאולם. ועוד דבהא דמקשה הש"ס אלא מעתה לא תיהני צורת הפתח כתבו התוספות אבל לא פריך שלא יועילו דלתות. ולדבריו לא מקשה התוס' מידי ודוחק לפרש כוונתם דהי' להש"ס להקשות קודם שתי' דלתות לצניעותא כו' דלא ליהני דלתות. קושי' זו. דאין לשונם משמע כן: ט) ואני בלמדי סוגיא זו הקשיתי גם כן קושיא זו דמה בכך דלצניעותא מכל מקום הי' להם לעשות שוה לאולם. וכמדומה שדברנו מזה גם כן דצריך כוונת מחיצה. אך לא נתחוור בעיני. ואני תרצתי דטעם ראויות לנעול דמהני משום דכנעולין דמיין. וכן כתב הראב"ן סימן שמ"ט. והתינח לענין שבת דצריך מחיצה אמרינן דאף כשהם פתוחות חשיב מחיצה. אבל לענין פתח אוהל מועד דצריך פתח דוקא וכשהוא נעול קדשים שנשחטו שם פסולין איך אפשר שיקרא פתח כשהוא פתוח משום דכמאן דנעול. והא כשהוא נעול לאו פתח הוא וכנ"ל. ודברים אלו יש להעמיס בתי' התוס' גם כן דנעולות בלילה דמהני גם כן הטעם דרואין כאילו הי' סתומות גם ביום. והא לא מהני לשווי' פתח רק מחיצה מעליא הם: י) והנה כעת עיינתי בספרים ומצאתי בספר בית ישראל ספר נפלא לסבא קדישא מגיד מישרים זכרונו לברכה דקאזניץ דכתב וזה לשונו והא דלא עשו שוה לאולם דהרי הי' דלתות. דדלתות לא מהני רק להיות סתום אפילו הכי פתח לא מיקרי רק דסותמין הפירצה, וק"ל עד כאן לשונו. אולי כוון למה שכתבתי ודיבר בקצרה כדרכו. ומכל מקום הנך רואה דגם הוא ז"ל סובר דדלתות שעשוין לצניעות מהני אף בשעה פתוחות. ודלא כהרה"ג שליט"א מקוטנא: יא) והנה בסיום דבריו של הרה"ג שליט"א מקוטנא יש כאן חסרון.

ואחשוב שסיום דבריו הי' דכיון דצריך כוונתו לא מהני כוונתו לגבי רשות הנכרים. דוגמת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדבר התלוי במחשבה. אך בהתרועע היסוד נפל הבנין. יב) ואני הייתי מסתפק בכל עירובין הנעשים שלא ברשיון הממשלה אם מועילים לדעת התוס' (דף כ"ב:) דמחיצה הנעשית מאלי' אתי רבים ומבטלי לה ולפרש"י ט"ו לחי העומד מאליו שלא הוקבע שם לשם תיקון לחי. הרי דעשוי' בלא כוונה חשיב מאליו. וכן מפורש בש"ס שם כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי עבידא לא הוי לחי. וסלקא דעתין דפליגי נמי במחיצה. הרי דבלא כוונה חשיב מחיצה נעשה מאלי'. וכן ריש פ' הישן בנדבך של אבנים דחשיב אהל שאינו עשוי בידי אדם משום שאינו מתכוין לכך. וכיון דהמדינה של גוים ולא מהני מחשבת העומד לגבי דבר שאינו שלו. [כמו שאמרו מים של רבים אינם נאסרים] והוי כמאלי' ואתי רבים ומבטלי מחיצתא [ואף דבזמן הזה ליכא רשות הרבים מכל מקום נאסור מדרבנן. דגזרו מפולש אטו רשות הרבים דלא משתרי אלא בצורת הפתח. ובצורת הפתח מיהא משתרי דגם ברשות הרבים גמור מותר מן התורה דלא אתי רבים ומבטלי. אבל במאלי' דרבים מבטלים שוב נגזור אטו רשות הרבים גמור. מיהו על זה יש להשיב מדלתות ראויות לנעול לשיטת התוס'. וכן לרמב"ן ורשב"א וריטב"א דקיימא לן כר' יהודה דאתי רבים ומבטלי מחיצתא. ומכל מקום משתרי מפולש בצורת הפתח] וברשיון הממשלה חשיב כשלו. אך שלא ברשיון יש לעיין: יג) אך יש לומר דוקא לאסור אינו יכול של אחר לאונסו. אבל לעשות רשות היחיד שאינו מזיק לו כלום מועלת מחשבתו [והרי אמרו גוי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו ואפילו למאן דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו על ידי מעשה דלא מצינו שום חולק במשנה זו] ועוד שדברי התוספות אינם מוסכמים ורמב"ן וריטב"א חולקים:

יד) ומ"ש עוד הרה"ג מקוטנא שליט"א כיון שאין עשוין לנעול כלל כי מצד הממשלה אין להם יכולת ע"ז כו' לא מסתבר כלל שיבטלו דין רשות הרבים. ועוד כתב [בכאן נראה חסרון בתחילת הדברים] שיהא נחשב שצריך להיות מזומן בכל עת כמו שכתב הרשב"א בעבודת הקודש גם לפי דבריו דאין צריך שיהי' ס' רבוא בוקעין. מכל מקום צריך שיהי' מזומן לרבים וכאן גלי דעתם שרוצים למנוע רגל רבים לא כן בדלתות הללו עד כאן דבריו: טו) וכמה תשובות יש בדבר. הא' דגם דלתות שבגמ' שעשויין רק להתיר כדאמר כיצד מערבין דרך רשות הרבים עושה לו דלת כו'. ועלה אמרו בגמרא דאין צריך לנעול, אין כאן גילוי דעת שינעלו אותם לפרקים. שהרי רק להתיר עשו אותם. וכיון שהדין אין צריך לנעול למה ינעלו אותם. ועיקר דבריו בטעם דלתות ראויין לנעול משום שמבטלים דין רשות הרבים. דרשות הרבים צריך שיהי' מזומן בכל עת כמו שכתב הרשב"א בעבודת הקודש. יש לתמוה על דברים אלו דרשב"א כתב זה לר' יוחנן דסבירא לי' נעולות בלילה בעינן, וסבירא לי' כר' יהודה אתי רבים ומבטלי מחיצתא [והרשב"א פסק גם כן אתי רבים ומבטלי מחיצתא כמו שכתב בחי' וכדעת רמב"ן וריטב"א] על כרחך הא דמהני נעולות בלילה לאו משום עדיפתא דמחיצה דהא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. רק משום דכהאי גוונא לאו רשות הרבים דאינו מזומן בכל עת. אבל להרמב"ם דפסק ראוי לנעול מהני. וכתב הרשב"א והרב המגיד לדעתו משום דס"ל להלכה כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. לאו משום ביטול רשות הרבים אתינן עלה. אלא משום דרבים אין יכולים לבטל המחיצות. אבל לא משום דכהאי גוונא לא חשיב רשות הרבים. דעל זה הי' קשה מדר' יוחנן דסובר נעולות בלילה בעינן. ועוד מוכח כן מרמב"ם עצמו דהטעם משום מחיצות מדהצריך דלת מכאן ודלת מכאן. ואי לבטל רשות הרבים בדלת מצד אחד סגי.

וכמו שכתב הרשב"א לדעת עצמו דדלת אחת ננעלות בלילה סגי. אלא משום דהרמב"ם אתי עלה משום מחיצות ואזיל לטעמי' ארבע מחיצות דאורייתא. או כדעת אבן העוזר דבעינן דלת מכאן ומכאן כדי שיהי' שם ארבע מחיצות שלא יוכלו רבים לבטל. אבל אם דלת ראוי לנעול מבטל מתורת רשות הרבים הי' די בדלת אחת: טז) עוד כתב בשם התוספות (דף כ"ב) דלרבנן מהני צורת הפתח להתיר דרך רשות הרבים מן התורה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא, אך מדרבנן צריך דלתות. בדרבנן ודאי יש לסמוך על האומרים דבעי' ס' רבוא. ודבריו אלו ודאי נכונים. אך מה שכתב הן אמת שראיית התוספות מדמהני צורת הפתח בכלאים כו' דברים אלו אין להם הבנה. דהתוס' כתבו זאת לראי' דמהני צורת הפתח ביותר מעשר מן התורה אפי' לרב אבל לא לענין צורת הפתח ברשות הרבים: יז) מה שכתב ליישב דעת הרמב"ם אין לדבריו הבנה, וכבר כתבתי לכת"ר מה שנראה לי בדעת הרמב"ם. ובדעת הרשב"א אינני יודע למה הוצרך לדחוק. ודבריו פשוטים בטעם דמאחר שהוא פסק אתי רבים ומבטלי מחיצתא. וטעם דלתות נעולות דאינו פתוח לרבים בכל עת. אבל פלטיא מקום שווקים שהרבים במקומם ולא משום שפתוח ממקומות אחרים אלא לרשות הרבים במקומו. וכיון שהוא רשות הרבים שוב אינו מועיל מחיצות דאתי רבים ומבטלי מחיצתא. ובעיקר דברי הרשב"א יש לי דבר נפלא אין כאן מקומו: יח) סוף דבר לדינא אני במקומי עומד להתיר. וכן הסכים הגאון המובהק אבד"ק לובלין. כי הרה"ק שליט"א מקאצק [המתגורר בפילעוו] והרב מפילעוו שלחו אלי דבר העירובין והתרתי להם שיעשו דלתות עם צירים ראוים לנעול. ואמרתי פילעוו סמוך ללובלין ישאלו גם אותו. והסכים כמו שיראה כת"ר בתשובתו: יט) אשר כתבתי שלא יהא הגדיים בוקעין כוונתי הי' שלאחר סגירת הדלתות לא יהי' גבוהים מן הארץ ג' טפחים.

מה שכתב מרמ"א סי' ת"ד עיין שם בחי' ר' עקיבא כתב דבזמן הזה דליכא רשות הרבים אין עירובי תחומין מן התורה. ודברי רמ"א בלאו הכי קשיין דעמוד עשרה לאו רשות הרבים וכל שכן לפי' הת"ש סק"ב בספינה. וע"כ דהרמ"א להסוברין דגם בכרמלית יש רשות הרבים הוא חכמי בבלי. ורמב"ן ורשב"א לדעת ירושלמי, ורמ"א לאו פסק הלכה אמר רק למאן דאמר כו' כמבואר לשונו: דברי גיסו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רעד. ב"ה יום ג' אחרי זמרת לפ"ק. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג המפורסם חו"ב כש"ת מו"ה יוסף נ"י: א) דבר העירובין כנים הדברים כי נשאלתי מאת כבוד גיסי הרה"ג מוהרי"ח נ"י אם יש להתיר על ידי דלתות שאין נעולות ושאלתו הי' אי חשיב ראוי לנעול או אינו ראוי מחמת הממשלה. הב' אם יש להחמיר מחמת יש פוסקים דגם בזמן הזה יש רשות הרבים והאריך בפלפול. ואני השבתי לו דזה פשוט בעיני דמקרי ראוי לנעול. אבל בדבר רשות הרבים הארכתי בפלפול ומסקנת דברי הי' דלשיטת התוספות לא מהני דלתות שאין נעולות ברשות הרבים. ולשיטת הרמב"ם מהני מדאורייתא, ויש להתיר משום ספק ספיקא בדאורייתא וספק א' בדרבנן. כהא דפסחים (דף ט') בדר' אושעיא: ב) וגיסי נ"י המציא עוד תקנה לעשות אצל הבתים אמה בכל צד שיהי' שרי מן התורה כמו פסי ביראות. ואני השבתי לו על זה שדי בד' טפחים מכל צד. והוכחתי הי' מרמב"ם פרק י"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג. ועוד מירושלמי ריש עושין פסין. ומדברי התוספות פרק קמא דסוכה גבי דיומדי סוכה טפח. ובכעין פסי ביראות. ומשמע בתוספות (דף כ"ב) דאפי' ביותר מי"ג הוי רשות היחיד מן התורה. וכן תפס בתשו' בית אפרים בפשיטות מדברי תוס' הנ"ל: ג) האומנם כי לדעתי אין ראי' מהתוספות הנ"ל כמו שהארכתי בתשו' שם.

אך הואיל בלאו הכי יש להתיר מטעם ספק ספיקא הנ"ל וגם ברמב"ם משמע דאפילו ביותר מי"ג ושליש הוי רשות היחיד מן התורה, וטוב גם כן דיומדין של ד' טפחים שיהי' היתר גם כן לפי פשטות דברי התוספות ותשו' בית אפרים הנ"ל: ד) ואחר זה כתב אלי כי יש מגמגמים ואומרים דאפשר דלא חשיב ראוי מחמת הממשלה. והשבתי לו דאין שום חילוק בין ביד היהודים לנועלו או ביד הממשלה דאטו זה מצוה לעשות רשות היחיד שיצטרך ראוי ביד ישראל. ואטו חצר נכרי לא יחשב רשות היחיד אלא אם כן דלתות נעולות בלילה. ועוד שהרי הרא"ש והטור והאור זרוע פסקו דבעינן שיהי' היכר ציר בצורת הפתח ופרש"י דראוי לדלתות בעינן. ובודאי פי' ראוי לדלתות שיהי' ראוי לנעול שאם אין ראוין לנעול אינם כלום. ובודאי שגם בימיהם לא היתה הממשלה מנחת לנעול הדלתות בלילה. ואם כן נצטרך לומר דבמקום פוסקים הנ"ל לא הי' להם עירובין ובתשב"ץ כתב דהיו מתירין על ידי היכר ציר. ולא לישתמיט א' מהם לכתוב דין זה דבמקום שאין הממשלה מנחת לנעול הדלתות פסולים הצורת הפתח. ואף להפוסקים דלא בעי היכר ציר על כל פנים בעי שיהי' הקנים חזקים להעמיד בהם דלת של קשין. ובחי' רשב"א עירובין כת"י שתחת ידי מפורש שגם זה משום דראוי לדלתות בעינן אלא דאפילו בלא היכר צור ס"ל דשרי דראוי לעשות היכר ציר. ואם כן בזמן הזה יפסול. א"ו חשיב ראוי הואיל ואין מחוסר מעשה בגופו. וגם שביד הממשלה לנעול. עתה רו"מ כותב בשם חתם סופר דלא חשיב ראוי מחמת הממשלה אני עומד בסברתי כנ"ל. גם אפשר לחלק בין נידון החתם סופר בראוי לצורת הפתח בין נידון דידן. ולדעתי הדבר ברור דחשיב ראוי לנעול: ה) ומ"ש רום מעלתו דאינו חשיב ראוי מחמת איסור עשיית מחיצה בשבת. תמהני דכיון שקבוע ברחוב בצירים מה איסור עשיית מחיצה יש בזה.