שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 86

שהוא כתב פרק הזורק גבי עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבע וזרק לתוכו מא דאין אויר העמוד רשות היחיד רק קרקעיתו יעוין שם. ועל כרחך דסבירא ליה דלא אמרינן בעמוד גוד אסיק והוא פי' הא דאמר פרק קמא דסוכה גבי עמוד גבוה עשרה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא אמר לי' רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא. דלומר גוד אסיק בעינן מחיצות במקום שיושב. וכהאי גוונא חילקו התוס' בחקק רחוק ג' טפחים מכותל דבסוכה לא מהני ובשבת מהני. משום דבמחיצות מונעים רגל רבים. מה שאין כן סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך. וע"כ בעמוד כיון דלא אמרינן גוד אסיק אין כאן מחיצות סמוכות לסכך. ועוד דאינו יושב כנגד הדפנות. והשתא דברי מהרש"א נכונים דגג בעצמותו אף בלא גוד אסיק הוה רשות היחיד והשתא לא יקשה מפרש"י למהרש"א דרש"י לטעמי' שכתב בשבת (דף ו') וכן בכמה מקומות דטעם עמוד דהוי רשות היחיד משום גוד אסיק. [והנה מהרש"א אף שלא ראה רשב"א שבת שנדפס פעם ראשון בזמנו של מל"מ כיוון לדבריו] האומנם שעדיין דחוק שהתוספות הביאו פירוש רש"י משמע דסבירא להו כוותי' ועל כן דחו האחרונים פירש רש"א מכל מקום חובה עלינו לסבול דוחק קצת: ז) והנה אף לרשב"א ומהרש"א בעמוד אף שמונע רגל רבים ומחיצה טובה היא. מכל מקום לא אמרינן בי' גוד אסיק ואויר העמוד מקום פטור. הנה שאין הפירוש כדברי כבוד גאונו משום גריעותא דמחיצה שאינו ניכרת ואינו מונע רגל רבים לאו מחיצה הוא. דהא בעמוד מחיצה הוא וקרקע עמוד רשות היחיד. רק דינא דגוד אסיק דלא אמרינן במחיצות שאין ניכרות. ואין משם ראי' של כלום לדלתות וצורת הפתח: ח עוד כתב כ"ג בתוך הדברים ועל כל פנים מהא דלשון ים מבואר דעל כל פנים מדרבנן אסור כל שאינו ניכר.

תמהני שהרי כתבתי בתשובתי הקודמת דכיון דאיסור דרבנן [קל] הוא הבא להחמיר עליו הראי' ואינו דומה נידון דידן שהעמידו דלתות בידים ויש לו קול כמו שכתבו התוספות לענין לחי הבולט ארבע אמות. וכל שכן בנידון דידן דלתות גדולות כל כך. נעשו בקולי קולות וידעו כי להתיר הרשות הרבים בא: ט) ודאתאן לדברי התוספות ההם נבארם כי לכאורה צריך עיון דבריהם דבדיבור הקודם כתבו דבלחי המושך לאורכו של מבוי אפילו עשאו לשם לחי לא מהני דלא שייך משום שריבה בסתימתו לא גרע עיין שם. והא מכל מקום יש לו קול וצריך עיון. ויש לומר דבלא ריבה בסתימה שהעמיד אריכת הלחי לאורכו של מבוי מעשיו מכחישים את הקול שאם לשם לחי נתכוין מה לו להעמיד לחי ארוכה כל כך שיראה כמבוי. בשלמא העמיד לרחבו יש לומר שרצה לרבות בסתימה וקל להבין: י) ועל דברי הרב הגאון אבד"ק מעזריטש שהעיר מתוספתא פרק ז' דעירובין וזה לשונו מודים חכמים לר"י שזה פותח דלת קרפיפו וסותם רשות הרבים וזה פותח קרפיפו וסותם רשות הרבים ומערבין ונושאין ונותנין באמצע שכל מחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן. ולמאן דאמר ראוי לנעול מהני למה חזרו לאיסורן. מזה הוכיח דלא מהני ראוי לנעול אלא אם כן כשמקיף למעלה ולמטה שיהי' ניכר שבמקום הזה יש פתח: יא) ולדידי אין זה ראי' דבלאו הכי קשה על התוספתא דקאמר כל מחיצה הנעשה בשבת כו' בין שוגגין בין מזידין. מורה שיש כאן איסור בפתיחת הדלת לסתום הרשות הרבים [ועיין רש"י דף ק"א: בין שוגגין שגגת שבת או שגגת מלאכות] ומה איסור יש בפתיחת וסגירת הדלת אם הדלת קבוע בצירים ואין לומר משום שמתיר האיסור כעין שכתבו התוספות שבת (דף קכ"ה:) לענין מחיצת עראי וברמ"א סי' שט"ו.

ליתא דהא במרדכי פרק כירה הובא ברמ"א סימן שט"ו דמוסיף על מחיצת עראי אף דהוספה זאת מתיר האיסור מותר. ומדמה למוסיף על אהל עראי דמותר ולכאורה מה ראי' לכאן שמתיר האיסור. ומוכח דסברא דמתיר האיסור אינו מועיל לאסור במקום שאפילו באהל מותר ולא מהני סברא דמתיר האיסור אלא לשוי' מחיצה כאהל. והרי הקבוע בצירים אפילו באהל מותר כמבואר ברמ"א סימן תרכ"ו. וכן המנהג פשוט: יב) אך לא קשה מידי דבעירובין (דף ק"א) הדלת שבמוקצה [פרש"י רחבה שאחורי בתים. ומשום הכי נקט לה משום שאין משתמשים בה תדיר ואין בעל הבית חושש לעשות לה דלת תלוי' כראוי] אין נועלין בה. ובגמרא מקשה מברייתא. ומשני התם ביש להם ציר מכלל דסתמא דלת שבמוקצה כיון שאין משתמשין בהם תדיר אין עושין צירין להדלתות. וכל שכן קרפף דהיינו היקף גדול להכניס שם עצים לאוצר כמו שפרש"י ריש עושין פסין דתשמישתו עוד פחות ממוקצה כמבואר במשנה שם אין עושין צירין לדלתות. ועל כן אסור הפתיחה לסתום רשות הרבים. ועל כרחך כיון שהפתיחה נחשב בנין מחדש. אי אפשר להתיר משום דראוי לנעול דאחר כך יהי' מחיצה חדשה. ודוקא בדלתות עם צירין דלא נחשב אחר כך עשיית מחיצה מחדש חשיב גם עכשיו מחיצה דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה. ועוד דמשום האיסור אינו ראוי לנעול, ודוקא עם צירין דמותר הנעילה הוא דחשיב ראוי לנעול. אבל באין לו ציר דמשום איסור שבת אינו ראוי לנעול חשיב אינו ראוי וכהא דפרק חלון (דף ע"ח:) עשאו לאילן סולם אסור משום דאיסור שבת גרם לו שלא יוכל לילך לחצר אחרת: יג) ועוד נראה לחלק משום דהדלת לקרפף הוא דעביד ולא לצורך רשות הרבים וכן מחלק רבא סוכה דף י"ט) לענין פי תקרה יורד וסותם.

ואפשר דמשום הכי אסור הפתיחה לסתום רשות הרבים דהא אפי' הכנה לבד פעמים מבטל איסור בניין כמו שפרש"י שבת (דף קכ"ו) בדיבור המתחיל המונח מותר במקדש דכיון דמתוקן ועומד לכך אין כאן איסור בנין. ועל כן בצירוף הצירים מותר לגמרי אבל לסתימת רשות הרבים שאינו עשוי לכך כלל אסור. ושוב יש לומר עוד דמשום שאינו מוכן לכך ואסור חשיב אינו ראוי לנעול ועוד כיון שאסור שנחשב עשיית מחיצה מחדש כיון שלא הי' מתוקן לכך. ממילא מעיקרא לא הי' מחיצה וכנ"ל: יד) ומריש הוה אמינא לפרש הגמרא עירובין (דף ו') כי אתא ר' נחמן אמר פנוה לעפרייהו לימא ר' נחמן צריך לנעול. לא ראוי לנעול כו', וקשה למה דסלקא אדעתין צריך לנעול למה לא אמר ר' נחמן לנועלם. אך יש לומר על פי מה דאמר שם הנהו מגופות הוו על פי תשו' הרשב"א הובא ביתה יוסף אורח חיים סימן ל"ב בענין דבק בין אות לאות לאחר כתיבה דכשר משום כל הראוי לגרירה אין גרירה מעכבת בו. אך הנעשה בשעת כתיבה לא חשיב ראוי לגרירה דאפילו אם יגררנו לא יועיל דהוה חק תוכות עיין שם. ואף שאם יוכשר בלא גרירה משום דראוי לא יחשב חק תוכות כשיגרור. שהרי בשעת כתיבה הי' ראוי לגרירה. והאות כשר במה שראוי לבד. והגרירה בפועל לא חק תוכות הוא. מוכח דלא חשיב ראוי אלא אם כן אפילו לא יוכשר בראוי לגרירה ונצטרך גרירה בפועל. גם כן יהי' ראוי אז כשר במה שראוי לבד אבל אם כל זמן שלא נכשירנו בראוי לא יהי' ראוי לא חשיב ראוי. והכי נמי בראוי לנעול. אם לא יהי' רשות היחיד במה שראוי לנעול לבד ואסור לנעול משום בנין עראי כיון שמתיר האיסור ולא חשיב ראוי. ודוקא סגורות במקצת דשוב מותר לסגור כולם דמוסיף על בנין עראי מותר אפילו כשמתיר האיסור כמו שכתב הרמ"א סימן שט"ו. כן עלה ברעיוני.

אבל תיכף דחיתי פי' הזה דכיון דהדלת קבוע בציר לית בי' משום בנין. מכל מקום הא דתוספתא מיושב בכמה פנים: טו) וכל זה אנו צריכין לפי דעת המפרשים בדעת הרמב"ם דראוי לנעול מתיר הטלטול ברשות הרבים. אך אני בעניי העליתי בדעת הרמב"ם דמדרבנן בעי נעולות ממש כמו שכתב בעצמו פרק י"ד דבעי נעולות ממש. והא דפרק י"ז שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם עושה דלתות מכאן ומכאן ואין צריך לנעול. הוא כמו שאבאר דהנה התוספות (דף ו':) דיבור המתחיל והאמר הקשו מה מקשה הש"ס אדחנניה מר' יוחנן, והא ר' יוחנן כר' יהודה סבירא לי' דאתי רבים ומבטלי מחיצתא. ואנן קיימא לן כרבנן. ויש לומר על פי דברי הש"ס ריש פרק תולין מי איכא מידי דמר מחייב חטאת ומר מתיר לכתחילה. וקשה הא פסי ביראות שדרך הרבים מפסיקתן דלר' יהודה מחייב חטאת כמבואר בסוגיא (דף כ"ב.) וחכמים אומרים אין צריך ומותר לכתחילה. וצריך לומר גם לחכמים אסור לכתחילה ומשום עולי רגלים הקילו. ועל כן מקשה הש"ס אדחנניה דמתיר לכתחילה מה דלר' יהודה מחייב חטאת. והנה רש"י (בדף כ'.) בדיבור המתחיל מפסיקתן פי' שאין שם דרך לרבים אלא בין הפסין. ומבואר שכל הרבים בוקעין דרך שם ואין להם דרך אחר הוא דמבטל מחיצה לר"י. אבל לרמב"ם שכתב שתי כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם הלשון משמע שהכותלים עומדים באמצע רשות הרבים והעם עוברים בצידי הכתלים גם כן [ומצד העוברים בו הכתלים לבד לא הי' נחשב רשות הרבים רק מצד כל העוברים גם מצידיהם והכתלים אינם מפסיקין רשות היחיד] לא שייך בזה אתי רבים ומבטלי מחיצתא ומותר לכתחילה. ומכל מקום מוכח דאפילו ברשות הרבים גמור אינו חייב רק איסור יש כיון דקיימא לן לא אתי רבים ומבטלי מחיצתא:

טז) ולשיטתו אי אפשר לומר כתי' התוס' דטעם התוס' דר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רשות הרבים אי אפשר לומר משום דאתי רבים מבטלי ועל כן לא מהני דלתות ראויות לנעול. כיון דההיתר משום דראויות לנעול וכשינעלו לא יהי' רבים בוקעין. וע"כ טעם ר' יוחנן דוקא במקום שאין רשות מהני הא דראוי לשוי' רשות היחיד. אבל במקום שעכשיו רשות הרבים לא שבקינן רשות מה שעכשיו. ואזלינן בתר הרשות שראוי על ידי נעילה. כן צריך לומר לדעת התוספות: יז) אך לרמב"ם אי אפשר לומר כן דאם כן שני כותלים והעם עוברים ביניהם כיון דמכל מקום בלא נעילה הוא רשות הרבים איך יועיל מה שראוי לבטל הרשות של עכשיו. אלא ודאי צריך לומר לרמב"ם טעם דר"י דמחייב בדלתות שאין נעולות. משום דאתי רבים ומבטלי. ואם כן לדידן דקיימא לן כחכמים דלא אתי רבים פטור: יח) ומכל מקום התרתי לכתחילה בדלתות ראויות לנעול משום ספק ספיקא בדאורייתא וספק אחד בדרבנן. לענין דאורייתא שמא כפוסקים דאין רשות הרבים בזמן הזה. ושמא כרמב"ם. ולענין איסור דרבנן שמא אין רשות הרבים בזמן הזה, ולפי זה מעיקרא לא קשה מהא דתוספתא כיון דמדרבנן לכולי עלמא אסור ברשות הרבים דאורייתא בראוי לנעול: יט) ומה שכתב עוד שבתשובה הקודמת נסתפק אם דלתות בעי צורת הפתח אלא דברשות הרבים לא מהני צורת הפתח לבד ובעי גם כן דלתות. ומכל מקום דלתות לבד אפשר אינו מועיל. הסכמת הספר פתח הבית ושמעתי שגם בשאלות תשובות ברית אברהם דדלתות לבד מתירין, וכן דעת החתם סופר. שגם ראוי לצורת הפתח מועיל. כל שכן ראוי לנעילת הדלתות לבד. ולדידי מוכח גם כן מהתוספות שהקשו בדף ו' מה מקשה הש"ס מר' יוחנן הא ר' יוחנן כר' יהודה סבירא לי' דאתי רבים ומבטלי מחיצתא ופליגי רבנן עלי'.

ותירצו דמדמי שתי מחיצות לרבנן כמו שם ארבע מחיצות לר' יהודה. ואי בעי צורת הפתח גם כן. הא מפורש בתוספות (דף כ"ב.) דלרבנן רבים לא מבטלי צורת הפתח. אף שאין היתר משום הפסין שמכאן ומכאן שיש ביניהם יותר מי"ג ושליש, וע"כ דחנניה מתיר דלתות בלא צורת הפתח. ודלתות שאין ננעלות אין יכולין רבים לבטל לר' יהודה כמו לרבנן כיון דאחר שינעלו לא יהי' רבים בוקעין. וטעמא דר' יוחנן דאמר אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה. דכיון דעכשיו רשות הרבים לא שבקי' מה שהוא עכשיו וניזיל בתר מה שראוי לאחר זמן. וטעם הזה גם לרבנן. ועל כן תי' התוס' (דף כ"ב.) רק משום שהי' לירושלים צורת הפתח לא הי' לרבים דבקעי לבטל המחיצה ולא בפשיטות שלא הי' לרבים לבטל הדלתות. אלא דבדלתות אין ענין ביטול בקיעת הרבים ודו"ק: כ) ובענין הא (דבדף ע"ח) דעשאו לאילן סולם לכותל דמסיק לרבי כשר משום דיכול לעלות באילן בין השמשות. דכתב המגן אברהם משום הואיל כו'. ותמוה שהרי בברור עומד לסתור ההיתר. ובכהאי גוונא לא אמרינן הואיל. והרה"ג מלוטמורסק רצה ללמוד דהיכי דבסוף היום ישוב להיתר אמרינן אפילו בכהאי גוונא הואיל. ויש לסברא זו יסוד בספר נצח ישראל למהר"ל ז"ל ולמד זאת מהי' יודע עדות עד שלא נעשה חתנו ואחר כך נעשה חתנו ומתה אשתו כשר דכיון דתחילתו וסופו בכשרות כאילו כולו בכשרות. וכבודו הרמה לא ניחא לי' בכל התירוצים שנאמרו בפירוק קושיא זו. ובאמת כולם דחוקים. ותי' הרה"ג הנ"ל טוב מכולם: כא) אך כ"ג יצא לידון בדבר חדש דלאו משום הואיל והותרה הותרה אתינן עלה. אלא דבעירוב ה שני חסרונות בדבר. א' עשה אילן סולם משום דאין עירובו אצלו. וזה החסרון רק בין השמשות בשעת קניית עירוב. אבל לא אחר כך. שהרי אפילו נאכל עירובו משחשיכה עירובו עירוב.

והב' משום שאינו פתוח ליכנס וליצא מחצר לחצר ויהי' החצירות אחד וזה החסרון כל היום. ולענין חסרון הב'. אמרינן אריא רביע (עלה. אך חסרון הא'. הוא כמו הניח עירובו במקום שאינו יכול ליקח משם מחמת איסור אין עירובו עירוב. אך כיון שחסרון זה אינו רק בין השמשות כנ"ל. על כן מותר לרבי דאמר לא גזרו על השבות בין השמשות ודפח"ח: כב) ובאמת יש עוד ראי' דלאו משום הואיל והותרה כו' שהרי לא הותר אלא בין השמשות לרבי. והרי אז לא נאסר מלהוציא בלא עירוב לרבי. ומה הותרה שייך בזמן שאין צריך היתר. ובין השמשות לרבי לגבי עירובי חצירות כחול. [מיהו יש לומר בזה לפי מה שכתב הרמב"ם דאף דלא גזרו על השבות בין השמשות היינו דוקא כשיש שם דוחק. והותר להוציא דרך חורין וסדקין בלא דוחק] אך מה נעשה שהרשב"א כתב להדיא דהוי כמו עירוב דרך הפתח ונסתם הפתח. והנראה שהרשב"א פליג על המרדכי וסבירא ליה דאכולם אמרינן הואיל והותרה הותרה. ובאמת שהראי' שהביאו לזה מהא דבא גוי בשבת אוסר ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה. יש לומר כי היכי דמת גר בערב שבת וזכה אחר בנכסיו בשבת אוסר כיון דהי' לו להחזיק בנכסיו מבעוד יום עיין שם (דף ע"ב) וזה לשון ריטב"א שם דהתירו של זה אינו היתר כל עיקר שהי' לו להחזיק מבעוד יום אוסר משחשיכה. הכי נמי כיון שהי' הגוי יכול לבוא מבעוד יום אוסר כשבא משחשיכה. ומהאי טעמא מועיל ביטול רשות בשבת ולא אמרינן הואיל ונאסרה נאסרה. משום שהי' יכול לבטל מבעוד יום. וכן שוכרין מן הגוי בשבת. שהי' יכול לשכור מבעוד יום: כג) מ"ש להשיג על כ"ג בענין ספיקו של רע"ק איגר ז"ל בנפל לחי בשבת ויש לחי אחר שלא סמכו עלי' מאתמול אם נאמר הואיל והותרה הותרה וכתב כ"ג כיון דלחי של עכשיו לא התירה בין השמשות ולחי מאתמול אזדא לה לגמרי חשיב ליתנהו למחיצות.

והבאתי ראי' להיפך מכותל שבין שתי חצירות שנפל. וכבוד גאונו העתיק מחיצה שבין בתי ישראל לבתי נכרים שנפל. והשיג על זה. באמת משם אין ראי' של כלום. שהרי המחיצות עכשיו טובות ורשות היחיד גמור הוא רק שהגוי אוסר מלטלטל מבתים לחצר. ולענין זה אמרינן הואיל והותרה כו' אך ראייתי מכותל שבין שתי חצירות שנפל. ומה שחזר כ"ג וקיים דבריו דלא אמרי' הואיל והותרה רק באותו דבר אבל לא בלחי אחר שלא הותרה בין השמשות ובכותל שבין שתי חצירות עיקר ההיתר הי' במחיצה החיצונה שגם עכשיו מותר בה. והכותל שבין שתי חצירות הי' רק להפסיק. יעוין כ"ג בתשובתי ויראה שידעתי מחילוק זה. וע"כ הבאתי דברי הרא"ש בקרפף דמחיצה הפנימית מבטלת מחיצה החיצונה. נמצא שבין השמשות לא הותר מחמת מחיצה חיצונה. [ובמחיצה חיצונה לא יוכל להועיל ממה נפשך. דבלא מחיצה פנימית המפסקת הרי נפרצה במלואה למקום האסור לה. וכשיש הפנימית. הרי בפנימית מבטלת החיצונה] ואף על פי כן כיון שיש עכשיו מחיצות שאינו כרמלית גמור אפילו מדרבנן אמרינן הואיל וכו' הכי נמי בנדון ר' עקיבא איגר ז"ל: כד) מלשון כ"ג יראה כי טיבותא עביד בהדאי כאשר אינו משיג על דבריי ונהפוך הוא כי מסייע אין בו ממש. וכל שכן השותק או העונה אמן יתומה. אך על ידי השגות ברצוא ושוב מתברר ההלכה כסולת נקי' ורווחא שמעתתא כה) מה שכתב על הדמיון שדימה כבוד גיסי הרה"ג נ"י מה שהממשלה לא יניח לנעול הוא דומה לאיסור מחמת דבר אחר. וכתב רום מעלתו שלא ידע אם נדמהו לאיסור שבת או לאיסור מחמת דבר אחר. מה זו ספק. הוא עוד יותר מאיסור מחמת דבר אחר. דאשירה וענין ע"ח על כל פנים שניהם מצוות התורה. ומכל מקום חשיב לי' מחמת דבר אחר ששני מיני איסורין. אבל איסור הוצאה ומחמת הממשלה אין לך דבר אחר יותר מזה.

ואפשר שגם רבה דאמר אשירה אסור מודה לזה. ולדעתי אין לחוש לדינא רק מחמת יש מפרשים שברשב"א. אמנם להרשב"א עצמו דעתו שדוקא בפירות של טבל. כמו שכתבתי בחי' למסכת עירובין פרק חלון שזה דעתו. ואף להרב המגיד דוקא בפירות של טבל. ועיקר החילוק שבין פירות למים כתב משום דבמים המחיצה ניכרת ולא בפירות. יש לומר דהכי פירושו דבפירות חשיב הבור סתום וארעא סמיכתא הוא. ובמים דמינכרא מחיצתא לאו כארעא סמיכתא. וגם יש לומר כיון שראויות לנעול כמאן דנעלו דמיין ואז יהי' ניכרים. וכמו לסברת התוספות מהאי טעמא דלא שייך בקיעת רבים ובטל בדלתות שאין ננעלות משום דלכשינעלו לא יהי' רבים בוקעין. ובנידון דידן כל שכן הוא וק"ל. אך החשש מחמת יש מפרשים שברשב"א דס"ל דאף דלא מבטל להו ולכשיטול הפירות יהי' ניכרים. מכל מקום כיון שעכשיו אינו ניכר לא הוה רשות היחיד. הכא נמי אף דראויות לנעול ולכשינעלו יהי' ניכר אסור על כן כתבתי לביאלא שיהי' ניכרות. וכתבתי גם כן דכשעומד אצל הכותל חשיב ניכר שמבינים שהשטעכייטליך נעשים לצורך דלתות. וכשאי אפשר שיהי' ניכר היינו שאינו עומד אצל הכותל ואי אפשר לעשות היכר צריך לעיין לדעתי אם לחוש ליש מפרשים שברשב"א או לא: דברי הדוש"ת באהבה רבה הק' אברהם. סימן רעג. ב"ה יום א' דברים ג' מנ"א תרמז"ל. שוכ"ט לכבוד גיסי ידידי וחביבי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי שה"י מ' חיים יצחק נ"י הכהן א) אתמול ביום שבת קודש קראתי לשבת עונג ועיינתי בתשובתו הרמתה של כבוד הגאון המובהק אבד"ק קוטנא שליט"א וראיתי בו דברים טובים. אך לדינא בעזר השם אשיב על כל הדברים שהגיעו אלי. והנה תשובתו סובבת על שני אופנים.