שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 84

האומנם כבודו כתב דכיון דראויין לנעול אינו דומה לדגלי מדבר על כן אינו רשות הרבים. סברא גרידא הוא זו. אך אין ראי' לזה מרשב"א כי דברי רשב"א ברורים בטעמם כנ"ל: ו) ובענין מה שכתב כבודו דמדינה יש בה כמה פלטיאות ועל כן בעי דלתות נעולות [לפי שיטתו דפלטיא בעי דלתות נעולות] והנה זה קושיא על הרשב"א דפלטיא לא מהני דלתות נעולות. אם כן ירושלים למה לא הי' חייבין משום רשות הרבים על פלטיאות שבה. אך נראה דכנגד השערים לא הי' פלטיאות דשם ודאי הי' הדרך משער לשער והי' סרטיא. ועל הצדדין פשיטא שלא הי' חייבין. שהרי יש להם שלש מחיצות ומדאורייתא רשות היחיד. אך אפילו לשיטת התוספות (דף כ"ב) דירושלים היתה מפולשת מארבעה צדדין יקשה שיתחייבו על הפלטיאות. [ומרשב"א משמע דאפילו צורת הפתח וגם דלתות נעולות בלילה לא מהני בפלטיא דסתמא קאמר אפילו דלתותיו נעולות ורוב דלתות יש להם צורת הפתח ואפשר דלטעמי' בחדושיו צורת הפתח בריאה להעמיד דלת משום חזיא לדלת ולא עדיף מדלת ממש שלא הונעלה]: ז) אך נראה דהנה במשנה דעירובין (דף ט"ו.) דעומד מרובה על הפרוץ כל פירצה שהוא כעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח. וקשה למה לי דמפני שהוא כפתח תיפוק לי' דרוב ככל וכמו בעור העסלא דהריוח מצטרף לטפח. וצריך לומר משום דאם כן כנגד הפרוץ כמו בעור העסלא דכנגד הריוח טהור. וממילא הי' אוסר כל ההיקף דנפרצה במלואה למקום האסור. ולפי זה פירצה יותר מעשרה דאסור הוא משום דבטל מתורת פתח. שוב הוי פירצת מלואה למקום האסור לה. וכן משמע ברשב"א (דף ט"ז:) ואם כן ירושלים שהיתה מוקפת חומה ועומד שבה מרובה על הפרוץ וכל האיסור משום כנגד השערים. וכיון שכנגד השערים הוא סרטיא ומותר על ידי דלתות נעולות. שוב השאר ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ ואין לומר אתי רבים ומבטלי מחיצתא.

דרבים דבקעי במקום המחיצה לא חשיב כיון דלא בקעי בלילה שהדלתות נעולות ודו"ק. ח) שוב ראיתי להרשב"א בעבודת הקודש דפסק צורת הפתח אין צריך שיהי' בריא להעמיד בו דלת ואין צריך היכר ציר. ואם כן אין לדמות צורת הפתח לדלת שאינה ננעלת. ועל כורחין הא דלא מהני צורת הפתח ברשות הרבים משום דאתי רבים ומבטלי מחיצתא וכן כתב בחי' רשב"א עירובין (דף ו':) והדרא קושיא לדוכתא פלטיא אמאי לא מהני בה דלתות ננעלות בצירוף צורת הפתח דכיון דננעלות בלילה לא חשיב רבים דבקעי במקום מחיצות, ושוב מועיל צורת הפתח. ועל כרחין לדחוק דבאמת בצירוף צורת הפתח מהני דלתות ננעלות גם בפלטיא. ורשב"א דלתות ננעלות לבד קאמר וצריך עיון: גיסו הדו"ש וש"ת מצפה הצלחתו הק' אברהם. סימן רסח. ב"ה יום א' עקב זז לפ"ק. להרה"ג הנ"ל. א) מכתבו היקר הגיעני ואשר שאלו רבים על ימות השלג אין נחוץ להשיב כעת, ואשר כתב כבודו שנראה לו במכתבי לעשות הפסין עם הדלתות ביחד אינני זוכר אם כתבתי כן. אך יש טעם בדבר. דהנה כתבתי בתשובתי הראשונה דמהרמב"ם פרק י"ז שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם. עושה דלתות מכאן ומכאן ואין צריך לנעול, אין ראי' שיועילו דלתות להתיר כל רוחב רה"ר. דשני כותלים והעם עוברים ביניהם המשמעות שבאמצע רה"ר יש שני כתלים ובני רשות הרבים עוברים ביניהם גם כן ועוברים סביבותיהם גם כן וכיון שאין כל רשות הרבים עוברת לא שייך אתי רבים ומבטלים מחיצות כמבואר ברש"י (כ'.) בדיבור המתחיל מפסקתן ועל כן בפרק י"ד שכתב להתיר כל רוחב רשות הרבים בעי דלתות נעולות. אך כיון דקיימא לן לא אתי רבים ומבטלי מחיצות מדאורייתא על כל פנים. דאם לא כן לא הי' מותר גבי פסי ביראות. על כן בדלתות ראויים לנעול כיון שאין חשש איסור תורה לרמב"ם.

שוב סמכינן על הפוסקים דאין רשות הרבים פחות מששים רבוא: ב) אך עדיין יש מקום לומר לרמב"ם דבעי דלתות נעולות מן התורה אם יסבור כריטב"א דאפי' לרבנן דאמרי לא אתי רבים כו' הני מילי פסי ביראות דיש שם ארבע מחיצות גמורות אבל צורת הפתח מבטלות והוא הדין דלתות שאין נעולות. [ודוקא ננעלות חשובים מחיצות גמורות או דמבטל דין רשות הרבים כמו שכתב הרשב"א בעבודת הקודש משום דאינו פתוח לרבים כל שעה] אך בצירוף הפסין הגם שבין הפסין יותר מי"ג אמה ושליש על כרחין בכהאי גוונא נמי לא אחי רבים ומבטלי מחיצתא. דאם לא כן יקשה קושיית התוס' (כ"ב.) מה מקשה הש"ס מדר' יוחנן. ועל כרחין ליישב אי דרבים אינם מבטלים צורת הפתח. והוא הדין או כל שכן דלתות שאין נעולות [דהחילוק שכתבנו לדעת התוס' (ו':) דבדלתות ראויות לנעול ברשות הרבים יש טעם אחר דלא מהני מה שראוי לבטל מה שעכשיו. על כרחין לית לי' לרמב"ם. דאם כן גם בשני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם יאמר כן וכמו שביארתי בתשובתי הראשונה] ואם כתירוץ הב' דמן התורה מהני פסין גם ביותר מי"ג אמה ושליש. אם כן הכא נמי איכא פסין: ג) אך דאכתי יש לומר דכשיש פסין עם צורת הפתח יחדיו אף שהפסין רחוקים הצורת הפתח עושה הרחוק קרוב. ושוב אין רבים מבטלין הפסין. דכשיש צורת הפתח ופתחא הוא חשיב כאילו הי' פחות מעשר בנתיים. וכן כתב בתשו' בית אפרים. ואם כן אם יעשו הפסין רחוק מדלתות שאין ננעלות לא יהי' ראי' מש"ס הנ"ל להתיר ד) אך באמת לפי פירושי ברמב"ם נראה פשוט להתיר כמו בצורת הפתח שהמנהג פשוט להתיר. והוא דלפי פירושי אין ראי' מרי"ף ורא"ש שחולקין עליו דגם בדבריהם יש דלא מיערבא בצורת הפתח אלא בדלתות ננעלות וכדר' יוחנן. דמדר' יוחנן לשיטתי' דפסק כר' יהודה ומחייב חטאת.

לדידן נמי דפסקינן כחכמים [שהרי הרי"ף והרא"ש הביאו מתניתין דאם הי' דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אין צריך כצורתה משמע דסבירא להו הלכה כחכמים] אסור מדרבנן. ובדרבנן סמכינן על הפוסקים אין רשות הרבים פחות מששים רבוא. ולדעת הרמב"ן ורשב"א וריטב"א דקיימא לן כר' יהודה. וכן אפילו פוסקין כחכמים אלא דמודים בצורת הפתח דמבטל בקיעת רבים, הא אפילו בצורת הפתח רבים מבטלים. ואין לנו חומר יותר בדלתות שאין ננעלות מעירובין הנעשים על ידי צורת הפתח. אלא לשיטת התוספות שהם סוברים דלתות ראויות לנעול לא מהני ברשות הרבים וצורת הפתח מהני. ולעומת זה דעת הראב"ן סימן שכ"ט דלתות ראויות לנעול כמו ננעלות ממש יעוין שם, והרי יצא הפסדינו בשכרינו ודו"ק. ועוד דאפילו נעשה הפסין סמוכים אל הדלתות לא יהי' ראי' לפי מה שפרשתי שם בתשובה הראשונה דברי התוספות. על כן מאחר שהורה גבר דאין צריך לעשות הפסין סמוכים אל הדלתות כן יקום: ה) מה שכתבתי לסגור הדלתות באיזה פעם. הטעם כי יש להסתפק אם דלת שאין נועלין בשום פעם אם נקרא דלת ונעל שאין עשוי להלוך בו פסול לחליצה ובגמרא שאל על נעל דבי דינא הא אין עשוי להלוך בו. ומשני אי מסגי בי' שלוחא דבי דינא מי קפיד עלי' דיינא. ולדידן שאין הולכין כלל בנעלים כאלה צריך לומר משום שהמנהג שהיבם הולך בו ארבע אמות על כן חשיב עשוי להלוך בו. ועל כן אם לא יסגרו הדלתות בשום פעם יש לומר דלא חשיב דלת כלל. אך אם יסגרו אותם בשום פעם יוכשרו כמו נעל שלנו לחליצה: גיסו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רסט. עוד להרה"ג הנ"ל. א) אשר הוקשה לכבוד תורתו בהא דעירובין (דף י"ד:) עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע ג' טפחים לא עשה ולא כלום.

מאי שנא מהא דשבת (דף ק"א.) עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבע ויש בקצר ג' וזרק ונח על גביו חייב. ופירשו התוספות. דהיינו שיש בעובי הקצר שלשה. ולפי זה צריך לומר דבאותו אויר חצי טפח סמוך לעמוד אין גדיים בוקעים. והכא נמי בלחי משהו סמוך לדופן לא יחשב בקיעת גדיים יפה הקשה: ב) ולי קשה עוד מהא דעירובין (דף ט'.) מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מד' באנו למחלוקת רבנן ורבן שמעון בן גמליאל. דלרבן שמעון בן גמליאל דאמרינן לבוד. הכא נמי אמרינן לבוד. ואינו משתמש רק עד חודו הפנימי של לחי הפנימי. וקשה הא למטה מודה רשב"ג לחכמים כיון שגדיים בוקעים כמו (בדף ט"ז:) ועל כורחין בלחי משהו אין גדיים בוקעין בין הלחיים סמוך לכותל. וכהא דשבת גבי עמוד. ואין לי תירוץ נכון בזה: ידידו גיסו המצפה לשמוע מכם בש"ט דוש"ת הק' אברהם. סימן ער. ב"ה ועש"ק מ"ח למב"י תרמו"ל. תחל שנה וברכותי' לכבוד ידי"נ וידיד התבל הרב הגאון הגדול המפורסם נר ישראל כבוד קדושת שמו מפארים מו"ה חיים אלעזר שליט"א. א) הגיעני מכתב מכבוד גיסי הרה"ג נ"י ובתוך מכתבו כי הגיעהו תשובתו דמר ניהו רבה. והסכים להתיר בדלתות ראויות לנעול. אך החמיר שיהי' של חוליות חוליות שאם יכפלו הדלתות על צירן לא יארכו ויהי' ניכרים. אלה הדברים כתב אלי בקיצור. ובגוף התשובה כתב שלא עיין עוד אולי ישיבהו עד כאן דבריו: ב) ולאשר לדעתי יש לחוש אם יהי' ניכרים והי' למוזר בעיני הממשלה ויוכל לצמוח מזה קלקול חלילה. ולדעתי נראה כיון שצורת הפתח כשר אפילו גבוה למעלה מעשרים דאפילו היכר קצת ליכא כדמוכח ברש"י (ד':) בסוף העמוד דאף דקורה משום מחיצה שיעור עשרים אמה משום היכר. והיינו דאף דמשום מחיצה. מכל מקום היכר קצת בעי כמו שכתבו התוספות סוכה (דף כ"ב:) דיבור המתחיל אבל.

וכן מסתבר דלא עדיף מלחי למאן דאמר משום מחיצה. מכל מקום יותר מד' אמות פסול דבעי היכר קצת על כל פנים. ומוכח דלמעלה מעשרים אפילו היכר קצת לא הוי. ומכל מקום צורת הפתח למעלה מעשרים כשר. על כרחך דבצורת הפתח לא בעי היכר כלל. וכל דלתות שאין נעולות דעדיפי מצורת הפתח. שהרי לחנניא לא מהני צורת הפתח רק דלתות. ודאי לא בעיין היכר כלל: ג) ואף שהתוס' כתבו גבי מבוי עקום דבעינן שיראו הצורת הפתח כל בני מבוי. היינו משום שבמבוי אחרת אינו נראה הצורת הפתח כלל. מה שאין כן למעלה מעשרים אם יסתכלו למעלה יראו ואף דעכשיו אין היכר. וכן בדלתות אם ינענעו הדלתות וגם הרי עושין הדלתות שטאחעטליך. ואין עושין כן בכתלים. יבינו שהם עירובין. ואם נחלק משום שבצורת הפתח על כל פנים נכרים הלחיים שמכאן ומכאן. גם כאן יכולים להעמיד לחיים מכאן וזה דבר נקל לעשות: ד) עוד יש לי לומר כי בערב שבת סמוך לערב יסגרו קצת באופן שיהי' ניכר על כל פנים שהם דלתות וככה יהי' עד הלילה ושוב. נאמר הואיל והותרה הותרה. כמו שכתבו התוספות עירובין (דף מ"ב:) גבי דאית לי' גדודי והים כסהו ואין המחיצות ניכרות. וכתבו התוס' דמכל מקום מותר לטלטל בחצר כיון שהמים באו בשבת והואיל והותרה הותרה. והיינו דכיון שהמחיצה טובה רק שאינה ניכרת חשיב איתנהו למחיצות. והכי נמי בדלת שהיא מחיצה טובה כנ"ל. ור' עקיבא איגר ז"ל נסתפק אפילו בלחי שלא סמכו עלי' מאתמול כיון שאין החסרון רק משום היכר נאמר הואיל והותרה הותרה. ה) והא דעירובין (דף ט"ו) דאמר רב כהנא לרב נסמוך אדיקלא אמר רב מי סמכי עלי' מאתמול ואף שמאתמול הי' לחי. ואם כן נימא הואיל והותרה בתחילת שבת. שגם עכשיו איתנהו מחיצות היינו היא דאילן אלא שלא סמכו עלי' מאתמול. לא קשה דרב לית לי' הואיל והותרה הותרה עד כאן דבריו:

ו) אך בחי' הרשב"א עירובין כתוב מפורש דרב הונא לא פליג ארב רבי' וגם רב אית לי' הואיל והותרה הותרה אלא משום דליתנהו למחיצות. הרי דאף שיש עכשיו מחיצה שלא סמכו עלי' חשיב ליתנהו למחיצות ומכל מקום אין מזה סתירה לתוספות הנ"ל דלחי לאו מחיצה גמורה. ותדע דלבית שמאי ד' מחיצות דאורייתא לא מהני לחי לבד. על כן חכמים גם כן לא חשבוהו מחיצה רק בצירוף קצת היכר וכשאין היכר לא חשיב איתנהו למחיצות. מה שאין כן בגדודי שהוא מחיצה טובה. והוא הדין בדלתות שהם מחיצה טובה וטפי מצורת הפתח כנ"ל: ז) אך הא כתבו התוספות בפרק הדר דלא אמרינן הואיל והותרה היכי שבתחילה לא הי' ראוי לעמוד ההיתר כל השבת והכא בטח יצטרכו להחזיר אחר כך הדלתות למקומן. והרה"ג מליטרמיסק אומר כי אם סגרו קצת הדלתות סמוך למוצאי שבת גם כן כיון שתחילתו וסופו בהיתר שפיר דמי. והביא ראי' מהא דפרק חלון (דף ע"ח:) ר' נחמן בר יצחק אמר אילן פלוגתא דר' ורבנן ואף דכל היום לאו פתחא הואיל בתחילה ובסוף פתחא הוא שפיר דמי והכא נמי בנידון דידן: ח) ולעניות דעתי לעיקר הדין אין צריך כלל אלא שדלתות לבד יתירו ואפילו אינם חוליות. ולכל היותר להעמיד לחיין כנ"ל. זולת אם באנו לצאת ידי הפוסקים דדלתות אינם מועילות בהכשר רשות הרבים. ושנאמר רשות הרבים יש אפילו אין ששים רבוא שכתבתי שם להסכים עם גיסי הרה"ג נ"י לעשות גם פסין. ואני כתבתי שדי בארבע טפחים. זה אשר נראה לי: דברי ידידו הדוש"ת ומברכו בחג שמח ויקבל אור נותן תורה בקדושה ובטהרה הק' אברהם. סימן רעא. ב"ה מוצש"ק פרשת בהעלותך תרמז"ל. שוי"ר לכבוד ידי"נ וידיד ישראל הרב הגאון המפורסם נ"י עה"י פה"ח כקש"ת מו"ה חיים אלעזר שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק פיעטרקוב:

א) ראיתי במכתב כבוד גאונו שרוצה לפסול דלתות הראויות לנעול היכי שאינו ניכר משני טעמים, האחד דבאינו ניכר לכולי עלמא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. והביא מה שכתב בחבורו סימן כ"ה דשמואל מודה במחיצה נדרסת דלא מהני מחיצה שאינה ניכרת. והוא הדין הכא דרבים עוברים. ועוד דגם בצורת הפתח צריך שיהי' ניכר. ואשיב על ראשון ראשון: ב) הנה כ"ג בעצמו הרגיש בחבורו שאין זה דעת התוס' פרק עושין פסין גבי שבילי בית גלגול אך ראייתו מדברי רש"י (פ"ט.) בדיבור המתחיל אבל אין בה דיורין שכתב אלמא אף במחיצה שאינה ניכרת אית לי' לשמואל גוד אסיק דאי לאו דמחוברין הם אין דריסה מזה לזה, והקשה כ"ג דמשכחת לה שביניהם פחות מארבע דכתב רש"י (ע"ח.) דנוח לפוסעו משפתו לשפתו. וניחא לי' דאי לא הי' מחוברין אם יהי' ניכרין אפילו מחיצה נדרסת הי' מהני רק במחיצה שאינה ניכרת לא מהני מחיצה נדרסת עד כאן דבריו: ג) והנה מבואר שאין לשון רש"י סובל זה כלל דרש"י כתב שאין דריסה ולדברי כ"ג יש דריסה ומכל מקום מהני הואיל וניכרת. ועיקר קושייתו לדעתי אינו דנהי דנוח לפוסעו מכל מקום אינו נדרסת ממש. ועוד דענין פסיעה ודריסה תרי מילי נינהו. וכמבואר בשבת (דף ק':): ד) אך אף לפי דבריו מה זה ענין לנידון דידן. והנה לשיטת התוס' הא דגג גדול הסמוך לקטן גדול מותר וקטן אסור ולשמואל קטן אסור משום דהוה מחיצה נדרסת. יש להעיר איך מותר הגדול אף דגפופי ניכרות הא לתוספות אף בניכר לא מהני בנדרסת. וצריך לומר דנדרסת לא מבטל רק תורת מחיצה אבל לא תורת פתח והגפופי משוה מה שבנתיים פתח לגדול. וזה פשוט. שהרי כל פתח נדרס. והוא הדין לשיטת כ"ג דוקא במחיצה שאינה ניכרת. אבל מכל מקום מהני בפתח והוא הדין בדלתות.

דע"כ ההיתר בעוד שפתוחים משום דהויין פתח או משום דראוי לנעול כמאן דנעול, ולא איכפת לן בנדרס. דאי משום פתח לא איכפת לן בנדרס כנ"ל. ואי כמאן דנעול. הרי כשינעול לא יהי' נדרס: ה) ומה שרצה כבודו ללמוד משם דבאינה ניכרת אתי רבים ומבטלי מחיצתא. איני יודע מה ענין נדרס לביטול רבים. בגג גדול סמוך לקטן אין רבים בגגים. אלמא נדרסת אין ענין לביטול רבים. ובודאי ביטול רבים למאן דאית לי' הוא אפי' בפתחים. ונדרסת הוא רק במחיצה, ולדידן דלא אתי רבים ומבטלי. אפילו במחיצה שאינה ניכרת לא אתי רבים ומבטלי: ו) ועוד דענין מחיצה שאינה ניכרת דכל גגות ענין אחר הוא. ותדע דגבי לשון ים הנכנס לחצר שהמים כיסו את הגדודי ואף על פי כן מן התורה רשות היחיד ואמרינן בי' הואיל והותרה הותרה, ואף מדרבנן אינו כרמלית גמור שאם הי' כרמלית גמור לא הוה אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה כמו בפסי ביראות שיבשו מים בשבת, והא קיימא לן כרב באיסורי וגגין השוין אין מטלטלין בו אלא בד' אמות משום דאין המחיצות ניכרות. ושם ודאי חשיב ליתנהו למחיצה כמו שאמר דלא אמר גוד אסיק. ובתוספות כתבו דאמרינן הואיל והותרה כו' ע"כ דחשיב איתנהו למחיצות וגזירה בעלמא הוא. ועל כן או דוקא גוד אסיק לא אמרינן במחיצות שאין ניכרות. ואם כן הוא הדין במחיצה נדרסת דכתב רש"י משום דנדרסת לא מצי למיגד ואסיק ולעולם הוה מחיצה. או דשאני הא דכל גגות דהתקרה מפסיק באופן שאין מהא דכל גגות שום מקום לאסור בנידון דידן: ז) ואשר כתב עוד דבצורת הפתח בעי' היכר ונסמך על לשון אחר שבמק"ח. ואשר הבאתי ראי' מדכשר צורת הפתח גבוה מכ' כתב שמיושב בדברי המקור חיים הצורת הפתח צריך שיהי' לחי מכאן ולחי מכאן ולחי צריך שיהי' ניכר.

וכשלחיים ניכרין הוי צורת הפתח ושוב אין צריך שיהי' הקנה שלמעלה ניכר, דברים אלו תמוהין דאף אי יהיבנא לי' דצורת הפתח צריך לחי כו', מכל מקום אין צריך להיכר שבו כיון דצורת הפתח לאו משום היכר ואם תאמר דלחי שאינו ניכר אף מחיצה לא הוה. ליתא (דבדף ד':) מבואר דאי קורה משום מחיצה עשרים אמה משום היכר סגי במיעוט טפח דלהוי לי' הכירא בטפח. ואי שיעור עשרים אמה גם כן משום מחיצה בעינן מיעוט ד' טפחים דאין מחיצה פחות מארבע. ואי אמרת דהיכי דלא הוה היכר גם מחיצה לא הוה, אם כן גם אם שיעור עשרים אמה משום היכר ליבעי מיעוט ד' טפחים. אלא ודאי גם בלא ההיכר לא נגרע מחיצה שבו. ואם כן בצורת הפתח דמשום מחיצה לבד מה צריך להכירא דלחי: ח וכל זה צריכנא אם נימא צריך בצורת הפתח לחי. אך באמת זה אינו כלל ולא נזכר בגמרא רק קנה מכאן כו' ולא לחי מכאן. אך רש"י ריש צורת הפתח לחי מכאן כו'. מכל מקום אין צריך דוקא הכשר לחי. והא לר' יוסי בעי לחי ג' טפחים ואף על פי כן בצורת הפתח סגי בקנה משהו כמפורש בתוספות (י"א.) וכן לדידן דלחי כחוט הסרבל וצורת הפתח בקנה אפילו פחות מחוט הסרבל: ט) [ומדברי הב"ח שהביא כ"ג ראי' לדבריי שהצורת פתח אין צריך היכר, לכאורה הי' מקום להביא ראי' להיפוך, דכתב דנפקא מינה בצורת הפתח שהכתלים רחבים ד' אמות וצריך להעמיד קנה על גביהם שהם למעלה מעשרים. והרי הא דכותלים רחבים ד' אמות אין נדונים משום לחי הוא משום דלא הוה היכר. ואי צורת הפתח לא בעי היכר הכתלים עצמם ידונו לצורת הפתח בלא קנים שעל גביהם. אך לא קשה מידי שהרי השתא מסופקים אי צורת הפתח ביותר מכ' מהני וצריך להמציא אופן שאם הי' למטה מכ' ודאי הי' מועיל והספק רק משום שלמעלה מכ'. ואם אין כאן רק הכתלים הרי הספק אפילו הוא למטה מעשרים.