שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 83

ומדמהני מכל מקום דלתות מוכח דגם בט"ז מהני דלתות ועל כן כתבו דההיתר מדרבנן בי"ג בלחי וקורה משום דב' מחיצות דאורייתא. ואם כן קשיין דברי התוס' (דף כ"ב.): יב) על כן נראה לפרש דבריהם. דהנה בעומד מרובה על הפרוץ איתא במשנה (דף ט"ו:) ההיתר משום דהפרוץ כפתח. ולכאורה למה זה ותיפוק לי' דרובא ככולה. אך התירוץ לזה דאם כן הי' אסור כנגד הפרוץ. וכעין מה שכתבו התוספות (דף י':) גבי עור העסלא והוכיחו כן ממשנה שלימה דארובה בבית. ושוב אסור כל ההיקף משום פירצת מלואה למקום האסור לה. על כן צריך טעמא דפתח. ועל כן פירצה יותר מעשרה אף בעומד מרובה על הפרוץ אסור משום פירצת מלואה. ובהכי ניחא קושיית הש"ס מכלתין (דף י"ב.) בסוף העמוד והא נפרצה במלואה. אף דשם ביותר מעשרה. מכל מקום כל האיסור משום פירצת מלואה. דאם לא כן הי' מותר משום עומד מרובה, ושוב מצאתי כן בקיצור נמרץ ברשב"א כתב יד י"ט: ועל כן באמה מכאן ומכאן דאין ההיתר משום פתח. דיותר מעשר לאו פתח וכמו שכתב הרשב"א שם. אלא משום דצד מזה סתום וצד מזה סתום חשבינן גם האמצע סתום וביותר מי"ג לא משתרי דהוי הפסק ביותר מדאי ואין הפסין מצטרפין למחיצה אחת. ואם כן בירושלים שהי' עומד מרובה על הפרוץ ולגבי העומד הא חשבינן העומד כסתום והרי שני העומדים מזה ומזה מצטרפין למחיצה אחת. ממילא חשבינן גם האמצע כסתום מדאורייתא כמו פסי ביראות כיון שיש עומד מזה ומזה,. וזה פירוש התוס' דלפי מה שכתבתי לעיל דמן התורה אין חילוק בין י"ג לט"ז די"ג נמי לאו פתח. וההיתר בפסי ביראות משום שהצדדין סתומים ובי"ג מצטרפין. והכא אף בט"ז מצטרפין משום דעומד מרובה כנ"ל. בשלמא אם היינו אומרין ההיתר בי"ג משום דפתח הוא. ובט"ז לאו פתח. ממילא לא מהני עומד מרובה לגבי הפרוץ.

כמו בעור העסלא דבמקום הפרוץ אסור דלא חשבינן כסתום. אך כיון דההיתר משום שהצדדין מצטרפין חשבינן גם האמצע כסתום. והכא שהצדדין מצטרפין משום עומד מרובה. דלגבי הצדדין אין הפרוץ המיעוט מפסיק. שוב האמצע לעולם כסתום. ואפילו רחוק כמה. ודו"ק היטב כי הוא ענין עמוק וברור: יג) מעתה אם ירצה להתיר השוק שיש ארבעה מחיצות רק שהצדדי השוק פרוצים והעומד בודאי מרובה על הפרוץ. אם בכל מחיצה יעמידו רק אמה אחת מצד השני כזה יהי' רשות היחיד מדאורייתא מדין פסי ביראות. ושוב יועילו דלתות שאין נעולות. והיתר זה בכל מקום שיש מחיצה רוב רק שיש פרוץ גם כן: יד) אך עוד יש לעיין דברש"י (דף יו"ד): דיבור המתחיל בפרוץ כעומד פליגינן זה לשונו אלא אם כן כל אחד ואחד מרובה על הפרוץ. וקשה למה לי כל אחד אם בצד אחד מרובה די. ואין לומר דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא שבצד הפחות מעומד ומבטל. דאם כן יקשה קושיית התוספות בדיבור המתחיל ואצבעיים. וצריך לומר דסבירא לי' לרש"י דכיון דכנגד החלל טהור כמו שהוכיחו התוס' מהא דארובה. אלא דלגבי עומד חשבינן החלל כסתום ולא נחשב כסתום אלא לגבי עומד המרובה עליו ולא לגבי המיעוט ממנו. והמיעוט הסתום גם כן אינו מטמא ורוב האהל החלל והמיעוט אינו מטמא ובטל האהל לגמרי ובודאי למאן דאמר עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד מצטרפין זה לזה לרוב ואם כן נחשב כאילו בצד השני הי' גם כן רוב. שצד אחד מועיל לשני' להשלים שיעור רוב. אך למסקנא דבפרוץ כעומד פליגי, ומשתי רוחות לכולי עלמא לא הוי עומד. ונחשב המיעוט שבצד השני מיעוט לא חשבינן לגבי המיעוט את החלל כסתום: טו) ויש ראי' לזה מסוף פרק קמא דסוכה (דף י"ח.) דפליגי ביש לבוד באמצע. וקשה כיון דאויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו רק להכשיר הסוכה.

והסוכה תתכשר משום עומד מרובה. אך לפי מה שכתבתי בדעת רש"י ניחא. שהרי שם מיירי בהי' אויר שלשה בסוכה קטנה מן הצד ומיעט מן הצד ונשאר הריוח באמצע. ואם כן אין מן הצד יותר על האויר המשואר [דמסתמא לא מיעט אלא משהו למעט משלשה] ולגבי המיעוט לא יחשב האויר כסתום. ויהי' אסור לישן גם תחת המיעוט הסתום. והרי שוב יש כאן שלשה טפחים שיוצאין מהכשר סוכה ופוסל כל הסוכה כיון שהוא סוכה קטנה. ומיושב קושיית הר"ן ז"ל שם למה נקט בכהאי גוונא. אבל למאן דאמר יש לבוד באמצע אף דמכל מקום צריך להיתר עומד מרובה היינו הצל מרובה מחמתה. שאם הי' מניח למעלה קנה פחות משלשה הי' פסול משום חמתה מרובה. וצריך היתר עומד מרובה. ומהאי טעמא אין ישנים תחת האויר. ואם לא הי' צריך להיתר עומד מרובה הי' מותר לישן תחתיו [כיון דקיימא לן בסוכה יש לבוד באמצע או במיעטו מן הצד אפילו למאן דאמר אין לבוד באמצע] כמו תחת ארובה. שאם הי' הדין יש לבוד באמצע גם תחת ארובה הי' טמא. מכל מקום למאן דאמר יש לבוד באמצע מצטרפין שני הצדדין זה לזה ונחשב גם צד השני רוב ונחשב גם לגבי צד שני כסתום: טז) ואם כן בנידון דידן שאין עומד מרובה אלא מצד אחד ולגבי צד שני לא יחשב האמצע כסתום. והרי הראשון יש לו צירוף עם השני ולא השני עם הראשון. ואין ראי' מפסי ביראות ששניהם מצטרפים זה לזה כיון שאין ביניהם יותר מי"ג אמה ושליש. וכן ירושלים ששניהם הי' עומד מרובה: יז) מיהו המגן אברהם סימן שס"ב ס"ק ט"ז פסק כהגהות אשרי דמשני רוחות הוי עומד עיין שם. ולשיטתי' נחשב השני גם כן מהרוב ושפיר הוי סתום גם לגבי צד השני: יח) ומה שהוכיח באבן העוזר להיפוך מרבין ורב דימי אין ראי' כלל למעיין בריטב"א שם בהא דאי איכא למימר דפלגינן. היינו דרב דימי אמר.

אני אומר דר' יוחנן לא דק בלישני' והכל ענין אחד ואם כן כשם שלא דקדק בדרבין דאמר עומד מרובה ולפי האמת אף בשוין כשר. כן יש לומר בדר' דימי אף דנקט עומד מצד אחד, לפי האמת אף עומד מרובה משני צדדין כשר: יט) ומה שהביא האבן העוזר ראי' (מדף ט"ז:) פשיטא שאין ראי' כלל לדחות הגהות אשרי ואור זרוע כיון דשם העומדים על ידי לבוד והג"א ואור זרוע מחלקים בכך: כ) ומ"ש מהרשב"א בעבודת הקודש הנה אין לנו עבודת הקודש הארוך לידע טוב כוונתו ואפשר כוונתו במקום ששייך אתי אוירא כו' ושם כתב העבודת הקודש מבוי שיש עומד באמצע רבה על אחד מן האוירין ושני האוירין רבים על העומד נותן קורה על אחד מן האוירין. ואם רוב משני צדדים לא מהני. נימא להיפוך גם כן רוב פרוץ משני צדדים לא יחשב פרוץ וקורה למה לי. אלא ודאי רוב משני צדדים מצטרפין. ואפשר דרשב"א ספוקי מספקא לי' ולא נשאר לנו רק דעח ריא"ז דפסק לא הוי עומד. והרי האור זרוע והג"א כנגדם. ועל כל פנים יש לחושבו ספיקא דדינא. ואם כן הוי ג' ספיקות להתיר. מה גם כי יש לומר דאפילו למאן דאמר לא הוי עומד ואין השני מצטרף עם הראשון כיון שהראשון יש לו צירוף עם השני שפיר מועיל להתיר המבוי כאילו באמצע סתום: כא) והנה כל זה הוא להתיר השוק שהוא כצורה הנ"ל עומד מרובה. אבל הרחובות ומבואות המפולשין שפרוץ במלואו ופרוץ יותר מי"ג אמה ושליש לא יועיל זה. אך יש לומר כיון שהשוק נעשה רשות היחיד שוב אין הרחוב הפתוח לה רשות הרבים. דענין רשות הרבים הוא שעוברים משער לשער. וכאן מצד אחד רשות היחיד דכמאן דמליא דמי. ואף שכתבו התוספות (דף כ"ב.) דיבור המתחיל חייבין גבי ירושלים שהי' מפולשת מד' צדדין וחייב באמצע הפילוש דליכא מחיצה. הרי שאף שמכל הצדדין הוא רשות היחיד. מכל מקום לר' יהודה באמצע רשות הרבים.

הנה הרמב"ן במלחמות כתב גם כן תירוץ התוספות וכתב וזה לשונו אבל כנגד הפרוץ אם יש בו פלטיא רחב ט"ז אמה על ט"ז אמה כו' וזה פלטיא גדולה האמורה בכל מקום עיין שם. והנה בעבודת הקודש שער ג' דבפלטיא לא מהני דלתות נעולות בלילה. ודוקא בסרטיא שהוא דרך רשות הרבים שהעם עוברים מכאן. וכיון שנעולות ואין מסור לרבים בכל שעה לעבור לא הוי רשות הרבים. מה שאין כן בפלטיא. ועל כן בפלטיא שפיר כתבו התוספות ורמב"ן כיון שאין הרשות הרבים משום שעוברים מצד זה לצד זה לא איכפת לן במה שסביבות הרשות הרבים הוא רשות היחיד. אבל ברחובות שאין מתקבצין לסחורה רק שעוברין דרך שם כיון שמצד אחד רשות היחיד לא הוי רשות הרבים. וזהו שדייק הרמב"ן בדבריו שני פעמים פלטיא. וכתב וזו היא פלטיא כו' להורות הנ"ל. ושוב יותרו הרחובות בדלתות שאין נעולות. אך אם יש שם רחוב רחב ט"ז אמה מפולש משער לשער שלא דרך השוק והוא פרוץ במלואו אינני יודע לאותו רחוב היתר על ידי אמה מצד זה וכו' כנ"ל שיועיל לכל הדיעות אם לא שיסתם עד שלא יהי' ריוח י"ג אמה ושליש. וזה רחוק מאוד שיניחו הממשלה לעשות זאת. כב) והנה במה שכתבתי להעמיד אמה נראה לי יש דוחק ולא יוכל להעמיד אמה. ד' טפחים גם כן די דהוי רשות היחיד בכך מן התורה. ומנא אמינא לה מפרק קמא דסוכה ד': נעץ ד' קונדסין אם יש בו כדי לרבע ולחוק שיהי' טפח מכאן וטפח מכאן נדונין משום דיומד שהי' ר' יעקב אומר דיומדי סוכה טפח. וכתבו התוספות ואף על גב דגבי פסי ביראות בעינן אמה גבי מחיצות שבת החמירו. ולכאורה יש להבין קושיית התוספות דמאי קושיא דיש לומר שאני סוכה דטפח הוי מחיצה בשלישית על כל פנים. אבל בשבת טפח לאו מידי. וצריך לומר דקושייתם למה בעינן בשבת אמה הלא די בארבע טפחים. ועל זה תירצו החמירו.

ולשון החמירו אין המשמעות דאורייתא. ואף דרבנן פליגי על ר' יעקב. יש לומר או דטפח כיון דלא מהני רק בשלישית לא דמי לפסי ביראות. או דפסי ביראות גמורים הא לא מהני רק בשבת משום מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לסוכה. ומכל מקום אין ראי' מהם דפלוגי אהא דמוכח מדר' יעקב דפס ד' חשיב לגבי פסי ביראות מדאורייתא: כג) וכן משמע בירושלמי ריש פרק עושין פסין אמר ר' יוסה לפי שבכל מקום עומד מרובה על הפרוץ וכאן פרוץ מרובה על העומד החמרת עליו בדבר אחד שבכל מקום פס ארבע טפחים וכאן פס ו' טפחים ולשון החמרת לא משמע איסור תורה. וכן מפורש להדיא ברמב"ם פרק י"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג שכתב הואיל ויש בכל זוית כו' יותר מארבע על ארבע נעשה רשות היחיד והזורק לתוכו חייב. הרי דבארבע טפחים נעשה רשות היחיד מן התורה: כד) ומכל מקום אף ברחוב רחב ט"ז אמה שמפולש משער לשער שלא דרך השוק. איני אומר איסור בזה כי באמת יש שעת הדחק ויבא לידי חילול שבת. ואולי יש לסמוך על ספק ספיקא הנ"ל שמא לא הוי רשות הרבים ושמא כרמב"ם. וגם שכתב כבודו שאחרונים מתירין ואף שדבריהם לא ראיתי: כה) אך שוב שמעתי שצורת השוק בביאלא הוא שזויות זויות השוק כל אחת פתוח לשני צדדים אפשר לעשות התקנה שכתבתי. אולי יש אופן לעשות כן ברחובות במקום שיש עומד מרובה אנכי לא ידעתי. וההכרח לסמוך על ס"ס הנ"ל שמא אין רשות הרבים. והטורי זהב כתב שכן דעת כמה פוסקים. ושמא כרמב"ם. ומכל מקום טוב להעמיד מחיצות מכל צד במשך ד' טפחים שיהי' שם ד' מחיצות דאף שהפסק יותר מי"ג ושליש בנתים אין הכרח דבטל בזה רשות היחיד מן התורה. וגם פשטות דברי התוספות עירובין (דף כ"ב.) ביותר מי"ג אמה ושליש הוי רשות היחיד מן התורה הגם שפרשתי דברי התוספות באופן אחר עמוק. הוא רחוק מן הפשט.

ומדברי רמב"ם פרק י"ז הלכה ל"ג שכתב הואיל ויש בכל צד רביע יותר מד' טפחים ולא כתב והואיל שאין ביניהם אלא י"ג ושליש. משמע דאף בריוח יותר הוי רשות היחיד מן התורה. על כן מחוייבין להעמיד כנ"ל כי מה שמתירין מכח ספק ספיקא הוא אצלי מחמת הדחק הגדול שאם לא יהי' עירובין יבואו לפרוץ באיסור שבת לגמרי חס ושלום על כן כל מה שיכולין לעשות צדדים להתיר מחוייבין לעשות: כ"ד גיסו הדוש"ת הק' אברהם סימן רסו להרה"ג הנ"ל. א) בענין הדלתות שמעמידים בשני קצוות הרחוב אם מקרי ראוי לנעול או לא מחמת שהממשלה בטח לא יניחו לנעול הדלתות. הדבר ברור בסברא דנקרא ראוי לנעול מה שביד הממשלה לנעול ובשלמא אם הי' מצוה לא יחשב ראוי אלא אם כן ביד ישראל לנעול. אך ליעשות רשות היחיד אין נפקא מינה אם ביד ישראל או ביד הגוי. ואטו חצירו של נכרי שהמחיצות על ידי דלתות שאין נעולות לא יחשב רשות היחיד אתמהה. והכי נמי ביד המלך לצוות לנעול הדלתות: ב) ויש להביא ראי' גם כן. שהרי דעת רא"ש וטור וסמ"ג וסמ"ק דצורת הפתח בעי היכר ציר. וגם רשב"א חשש לשיטה זו. ופרש"י דאף על גב דאין צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן. ובודאי בעי חזי לנעילת הדלת דדלת בלא ראוי לנעול אינו כלום. ואי סלקא דעתך דמחמת מניעת הממשלה לא חשיב ראוי. אם כן כל הקהלות הנמשכים אחרי פוסקים אלו לא הי' להם עירובין אף על ידי צורת הפתח דמסתמא גם בזמנם לא היתה הממשלה מנחת לסגור רחובות העיר [ולא לשתמיט אחד מהפוסקים הנ"ל לכתוב דין זה דבמקומות שאין הממשלה מנחת לסגור דלתות לא מהני צורת הפתח] ובתשב"ץ חלק ב' סימן כ"ט שהי' מכשירין מבוי המפולש בצורת הפתח והיכר ציר. ואף שבגלות לא היתה הממשלה מנחת לסגור דלתות המבוי המפולש: ג) ואפילו לדידן דלא בעי היכר ציר.

על כל פנים בעינן שתהי' בריאה להעמיד דלת אפי' של קשין. ועל כרחין דסבירא לי' נמי חזי לדלת בעינן. וכן כתב בחי' רשב"א כת"י שתחת ידי ועיין בירושלמי. אלא דלא בעי היכר ציר. שדי במה שבידינו לעשות היכר ציר. וכשם שהמצריכים היכר ציר מודים דמה שבידינו להעמיד דלתות חשיב ראוי. כמו כן סבירא לן לדידן דמהני מה דבידינו לעשות היכר ציר ודלתות. ואם איתא דמחמת מניעת הממשלה לא חשיב ראוי. איך מועיל שום צורת הפתח לדידן: ד) על כן הדבר פשוט וברור דחשיב ראוי לנעול והמתעקש בזה ומונע מלהעמיד העירובין הוא מחטיא את הרבים ועתיד ליתן את הדין. ושמח לבי שלמעשה לא מלאה לבם של המתעקשים מלהפריע את המעמידים העירובין ממעשיהם. ה) וימחול כבודו לכתוב לי אם מעמידים את העירובין במחיצות של ד' ד' טפחים מכאן ומכאן גם כן כי זה דבר גדול להכשיר אפילו להפוסקים דדלתות שאין נעולות לא מהני ברשות הרבים דגם בזמן הזה איכא רשות הרבים. אך בלא מחיצות אלו אי אפשר להכשיר רק מכח ספק ספיקא והוא היתר בדוחק: ו) עם כל זה אם אי אפשר להעמיד רק בלא מחיצות כלל גם כן חלילה להפריע מלהעמיד. רק המחמיר אם ירצה יחמיר לעצמו גיסו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רסז. ב"ה יום א' ב"ב במחובר תרמ"ז לפ"ק. עוד להרה"ג הנ"ל. א) דבר שרצה כבודו לחדש ליישב סתירת דברי הרמב"ם פרק י"ד מהלכות שבת ופרק א' מהלכות עירובין שדלתות נעולות בלילה הוי רשות היחיד ובפרק י"ז מהלכות שבת כתב שני כותלים והעם עוברים ביניהם עושה דלתות מכאן ודלתות מכאן ואינו צריך לנעול. ותירץ כבודו על פי סברת הרשב"א דפלטיא מקום שווקים לא מהני דלתות נעולות בלילה להחשב רשות היחיד ביום ודוקא סרטיא שהוא מקום מעבר לרבים כשדלתות נעולות. הרי חוסם את הרבים מלעבור ואינו מסור לרבים כל שעה בטל מתורת רשות הרבים.

מה שאין כן פלטיא הרי רשות הרבים במקומה. וכתב כבודו שהחולקים על הרשב"א טעמם משום דכשהדלתות נעולות בלילה מחיצה גמורה. [וכן כתבו התוספות ב': בסוף העמוד] אבל ראוי לנעול ודאי לאו מחיצה אלא משום דראוי לחסום הרבים מלעבור אינו דומה לדגלי מדבר. ועל כן בפלטיא דהרשות הרבים במקומה בעי דלתות נעולות דוקא שיהי' מחיצה. והיינו הא דפרק י"ד מהלכות שבת ופרק א' מהלכות עירובין דבמדינה כמה פלטיאות יש בה, ובפרק י"ד שהעם עוברים ביניהם דהיינו סרטיא מהני דלתות שאין נעולות. ועל פי זה כתב כבודו שיש מקום להחמיר משום שיש כאן מקום שווקים וקיבוץ לרבים: ב) ואומר אני אפילו לפי פירושו אין מקום להחמיר רק אם לפי דת המדינה יש רשות לרבים להתאסף בכל זמן ואפילו בלילות. וכשם שלא מקרי סרטיא רק אם מסור לרבים לעבור כל שעה אפילו בלילות. כן בפלטיא לא נקרא רשות הרבים רק אם מסור לרבים כל שעה להתאסף לסחורה. ואינני יודע אם כן הוא: ג) ועיקר פירושו הגם שדבר חכמה אמר יש עלי' כמה תשובות. הא' דרשב"א לפי שיטתו כתב דדלת אחת ננעלת סגי שמונע את הרבים מלעבור משער לשער. ואם טעם הדלתות שאין ננעלות לרמב"ם משום שראוי לחסום הרבים למה הצריך דלתות מכאן ודלתות מכאן. בהדלתות מצד אחד סגי. אלא ודאי טעם הדלתות משום מחיצה על כן הצריך דלתות משני צדדים, או כדי שיהי' שם ארבע מחיצות. ולא יוכלו הרבים לבטל המחיצה. וכדעת אבן העוזר. או דרמב"ם לטעמי' ד' מחיצות דאורייתא. ומכל מקום מוכח דטעם הדלתות משום מחיצה: ד) הב' שאם כדבריו דסתם מדינה יש בה פלטיאות. אם כן מה מקשה הש"ס (דף ו') וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא בדלתות מיערבא והאמר ר' יוחנן ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה כו' ופירשו התוספות דהקושיא הי' מדחנני' לא בעי שיהי' ננעלות.

ואימא משום דירושלים יש בה פלטיאות על כן בעי שיהי' ננעלות כדי שיהי' מחיצה. ואי כפירש"י שהקושיא מדחנני' לא בעי אלא דלת אחת גם כן קשה דלחסום העוברים די בדלת אחת וכדברי רשב"א הנ"ל. אבל ירושלים דיש בה פלטיאות צריך לעשות מחיצה. והא קיימא לן ד' מחיצות דאורייתא לרמב"ם מיהו הא יש ליישב לפי מה שכתבו התוספות (דף כ"ב.) דהי' לירושלים צורת הפתח דהוי כמחיצה. והא דצריך דלתות ננעלות משום דר' יוחנן סבירא לי' כר' יהודה דאתי רבים ומבטלי מחיצתא. וכיון דמוכח מדחנני' דמשום דראוי לחסום הרבים לא חשיב רשות הרבים. הכי נמי לא חשיב רבים בוקעים במקום המחיצה. שהרי ראוי לחסום שלא יעברו. ושוב סגי בצורת הפתח מן התורה אפילו לפלטיא ודו"ק]: ה) ועיקר הסברא אינה מחוורת לי. שהרי כתבו התוספות סוכה (דף ד':) דמחיצות שבת למנוע רגל רבים. ואם כן דלתות ננעלות בלילה כשם שמועילות לסרטיא משום שמונע רגל רבים בלילה ולא חשיב רשות הרבים. כמו כן יועילו לפלטיא שיחשב מהאי טעמא מחיצה שמונע רגל רבים. והרי מחיצה דשבת למנוע רגל רבים כנ"ל. אך דברי רשב"א נכונים. דמה שננעלות בלילה על ידי בני אדם לא יועיל להחשב מחיצה מבעוד יום דעכשיו אין כאן מחיצה אף ללילה. רק להפקיע מתורת סרטיא מהני. דמכל מקום אינו מסור לרבים לעבור בה בלילה. ואפילו לא הי' שום דלתות רק שכך החק שבלילה אין רשאין לעבור לא הי' עליו תורת רשות הרבים. וכל זה בדין רשב"א בדלתות ננעלות בלילה. אבל דלתות שאין ננעלות אם תמצא לומר דמבטל מתורת רשות הרבים משום דראוי לחסום את רבים העוברים. מהאי טעמא יחשב מחיצה כיון דענין מחיצה הוא גם כן שמונע רגל רבים. ומה טעם לומר דלבטל מתורת רשות הרבים מהני הא דראוי כו' ולהחשב מחיצה לא מהני ראוי.