שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 81

הא צורת הפתח מחיצה גמורה ושמואל דבעי דלתות לאו משום דבצורת הפתח לא חשיב ג' מחיצות דהא אפילו עומד מרובה לא מהני במפולש בלא צורת הפתח לרב [כמבואר בתוס' הנ"ל] ודלתות לשמואל. ואם כן מנא לי' לומר דצורת הפתח לא יחשב מחיצה גמורה. אלא ודאי דברי תוספות ברור מללו דגם בחצר פוסל מפולש כמו במבוי. וברשב"א מפורש להדיא כן. והב"מ לא השיב על הראי' מרשב"א כלום: ו) ומכל מקום אף שלדעת תוספות ורשב"א מפולש אוסר בחצר. מכל מקום להלכה נראה לי שצדקו דברי הטורי זהב והמגן אברהם. דהנה בחי' הרשב"א ובעבודת הקודש מפורש דהרשב"א סובר במבוי עקום אין צריך לעשות צורת הפתח בעקמימותו רק כמו מבוי פשוט בפתח אחד הפתוח לרשות הרבים צורת הפתח ובפתח השני לחי או קורה. ומבואר דמפרש הא דקאמר הש"ס (דף ו'.) מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש לאו אמקום עקמימותו רק על המבוי. והוא הדין קושית הש"ס שם אי ביותר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום לאו על מקום עקמימות. דאפילו מקום עקמימות יותר מעשר וכולה חד מבוי לשמואל תורתו כסתום כיון שהפתחים הם זה שלא כנגד זה. ולרב תורתו כמפולש כיון דכולה חד מבוי, אבל מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו דהחצר יש לו גפופים מכאן ומכאן וניכר החצר לעצמו. חצר מותרת דאינו מפולש לרשות הרבים אלא למבוי. וכן המבוי כיון שכלה לאמצע וניכר שעד כאן המבוי. [לולא משום מראית עין בזה כנגד זה. ולרשב"א קיימא לן אפילו בזה כנגד זה מותר דלא כרבה]. וכן התוס' (דף צ"ה) בשם ר"י שהרי ר"י סובר דאין צריך צורת הפתח בעקמימותו כמו שכתב הרא"ש בשמו. וכן התוספות (דף י"א) גם כן בשיטה זו: ז) אך לדידן דקיימא לן בשלחן ערוך כרש"י דצריך צורת הפתח בעקמימותו דוקא דתורתו כמפולש אעקמימותו קאי. ממילא קושיא דאי ביותר מעשר גם כן אעקמימותו קאי דיותר מעשר.

כיון דחד מבוי ודאי תורתו כמפולש. וכל מחלוקתם משום דשני מבואות הן. ורב סובר דמכל מקום הפילוש שמפולש לחבירו כמפולש לרשות הרבים. אם כן במבוי שנפרץ לחצר ונפרצה חצר כנגדו נמי נימא הכי דחצר שנפרץ למבוי כמפולש לרשות הרבים. ומה בכך שניכר שכאן כלה החצר. ולרשב"א ור"י לשיטתם לא קשה מידי. אך לדידן מוכח דבחצר לא איכפת לן במפולש: ח) וראי' לשיטה זו מהא דהש"ס כ"ב: חצר שרבים נכנסין לה בזו [פירש"י דרך פתחים או פרצות של עשר] ויוצאין לה בזו רשות היחיד לשבת. ובסוגיא (דף ח':) אי מהתם הוה אמינא הני מילי לזרוק אבל לטלטל לא קמשמע לן. מבואר דלפי האמת אפילו לטלטל הוי רשות היחיד. ואף שהחצר בעצמה רבים נכנסין בזו ויוצאין בזו ומפולש הוא. ומה שדחה באבן העוזר. משום דגדודין יש באסקופה כמו שכתב רש"י (דף כ"ב:) קשה דהא בשבת (דף ח:) הילוך על ידי הדחק שמי' הילוך. וכיון דאיסור מפולש משום דמיחלף ברשות הרבים. אם איתא דגם בחצר גזרו לאסור מפולש. גדודין מה יועילו. ובגמרא דמשני דאיכא גדודי היינו דעל ידי הגדודי אין רבים עוברים. אבל אם בקעי רבים לעולם אסור במבוי. וכן משמע בשלחן ערוך הרב מלאדי סימן שס"ה. ועוד דאם כן מה הקשה הש"ס (דף ח'.) לר' ירמי' בר' אבא דאמר חצר מותרת תנינא חצר שרבים נכנסין וכו', אימא דהתם משום דגדודין יש באסקופה. אלא ודאי אין לחלק בזה לענין מפולש כיון שרבים נכנסין ויוצאין ואינם משגיחין בגידודין: ט) עוד ראי' לדעת רש"י ממבוי העשוי כנדל (בדף ח':) דחשובים מבואות קטנים מפולשין אף שכלים לאמצע מבוי גדול. ומאי שנא מכלה לאמצע רחבה ונפרצה רחבה כנגדו דבזה שלא כנגד זה מותר לכולי עלמא ולא חשיב מפולש, וכן כלה לאמצע חצר ועירבו דמותר כהאי גוונא. ולרשב"א דפסק כר' יוסף אפי' זה כנגד זה מותר.

והכא שאין פתח כנגדו לכולי עלמא יהי' מותר. אלא ודאי דוקא חצר לא איכפת לן במפולש וחצר רשות היחיד היא גם מבוי מותר דנפרץ מצד א' לרשות היחיד. אבל מבוי קטן זה שמפולש למבוי גדול שניהם לאו רשות היחיד הם וכל אחד כמפולש לרשות הרבים. אבל לתוספות ורשב"א דגם חצר מפולש אסור וההיתר משום דעל ידי הגיפופים ניכר שהמבוי כלה כאן. והחצר כלה כאן. הכא נמי על ידי הגיפופים שמכאן ומכאן ניכר שהמבוי גדול כלה כאן והמבוי קטן כלה כאן וצריך עיון גדול לשיטתם והסוגיא מוכחת כשיטת רש"י: י) עוד נראה לי משמעות דאין מפולש אוסר בחצר דהנה הא דמפולש עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ולא דנאמר דבקיעת רבים מבטלים למחיצה רביעית דלחי או קורה, הטעם פשוט דהא מבוי ניתרת בשלשה מחיצות לבד דהא במחיצה רביעית סגי בקורה לבד אף דקיימא לן קורה משום היכר. ועל כן לא שייך שיבטל מחיצה רביעית דהא רביעית לא בעי מחיצה כלל. אך בחצר דלא משתרי בקורה רק בשני פסין ומפורש אמרו בשבת (דף ק"ל) חצר יש לו ארבע מחיצות מבוי אין לו ארבע מחיצות והיינו כמו שכתבתי. ואם כן אם איתא דבחצר אוסר מפולש. הי' לנו להצריך צורת הפתח מכאן וצורת הפתח מכאן. וזה אי אפשר דאם כן למה אינו מפרש כן בשום מקום. ואי אמרינן דדינו בצורת הפתח מכאן ולחי מכאן יש לומר דסמכו שנלמד ממבוי דאין הפרש ביניהם. אבל לומר דצריך צורת הפתח מכאן ומכאן אי אפשר ומוכח דאין מפולש אוסר בחצר כלל. ודברי אבן העוזר נכונים לשיטת התוס' ורשב"א. אבל להלכה עיקר כדעת הטורי זהב והמגן אברהם דכן שיטת רש"י והשלחן ערוך וסוגיות הש"ס כוותייהו ובחי' הארכתי בביאור שיטת רש"י ושיטת תוס', ורשב"א ואין כאן מקום להאריך: יא) ועתה נבא להלכה במבואות דידן. והנה מבוי ניתר בלחי וקורה וחצר צריך שני פסין.

ואם אין במבוי בתים וחצירות פתוחות אינו ניתר בלחי וקורה. ומבוי שרחבו יותר על ארכו דינו כחצר. וחצר שארכו יותר על רחבו דינו כמבוי. ופי' הרשב"א בתשו' חלק ה' סימן ר"ג הובא בבית יוסף סימן שס"ה משום דחצר עשוי יותר לתשמישי הצנע בעי מחיצות יותר. אבל מבוי שהדיורין בה מרובים אין משתמשין בה בהצנע ודי לחי או קורה. אבל כשאין בתים וחצירות פתוחין ואין בה דיורין כל כך הרי הם כחצר. עד כאן בבית יוסף. ומסיים הרשב"א ואף על פי שענין זה אינו שוה בכל דהרי יש מבוי שדיורין רבים בבתים וחצירות ואפילו הכי בעי פס ארבע כגון שאין ארכו יותר על רחבו. כבר אמרו משום שהוא כחצר וחצר וכל הדומה לה דינו דין אחד עד כאן לשון תשו' הרשב"א. והנה כמו כן להיפוך בחצר שארכו יותר על רחבו שניתר בלחי וקורה משום שהוא כמבוי אף על גב שאין פתוחין לה בתים וחצירות הרי אמרו בה שהיא כמבוי ומבוי שאין בתים וחצירות פתוחות חכמים עשאוהו כחצר, אבל חצר שארכה יותר על רחבה. הלא אמרו בה שהיא כמבוי: יב) והנה לפי זה ברחובות שלנו שבתים פתוחין לתוכה ולא חצירות נראה שחצר נקרא. וכיון שארכו יותר נתרין בלחי וקורה. [וכן משמע בהגהות אשר"י שהוצרך לאסור מבואות שלנו משום שקרובים לרשות הרבים ובעי בתים וחצירות פתוחים. ולא בפשיטות משום דמבוי בעי בתים וחצירות פתוחים. מכלל דסבירא ליה שחצירות נקראים. וחצר שארכה יותר על רחבה הא ניתר בלחי וקורה בלא חצירות פתוחים על כן אמר הטעם משום שקרובים לרשות הרבים]. והנה להרשב"א הנ"ל שוינהו רבנן להא מילתא כהילכתא בלא טעמא:

יג) אבל התוספות כתבו בהא דחצר שארכה יותר על רחבה ניתרת בלחי וקורה אף שאין בתים וחצירות פתוחים משום שאינה קרובה לרשות הרבים לא החמירו בה כמו במבוי שקרובה לרשות הרבים, ועל פי דבריהם כתבו בהגהות אשר"י דמבואות שלנו צריכין שני פסין. וכן הוא בשלחן ערוך ומפרשים. והמגן אברהם בסימן שס"ג ס"ק כ"ה פקפק במבואות שלנו כיון שיש בה דיורין הרבה יהי' מותר בלחי וקורה אף שאין בתים וחצירות פתוחים. ואפשר דלא פליג במבוי. והנה לענין מפולש תלוי בהנ"ל דלדעת רשב"א דנראה שניתר בלחי וקורה מפולש אסור. ולדעת המגן אברהם מפולש מותר. ויען שהמגן אברהם פקפק על כן החמיר בסימן שס"ה סק"ד : יד) ונבא לנידון דידן אם האורך שבין בית הכנסת יותר מהאורך שיש בין המחיצות הרי רחבו יותר על ארכו ופשוט שנדון כחצר ואין מפולש אוסר. לפי מה שהעלינו דחצר אין אוסר מפולש. אך אם האורך שבין המחיצות יותר החמיר המגן אברהם, ואף שהמחיצות. כל אחת עומד מרובה. הלא כתבנו בשם התוספות (דף צ"ד.) דאפילו בעומד מרובה אוסר מפולש. וכן בספר האשכול להראב"ד בהא דמבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו אם יש שם פס ארבע מתיר פירצה עד עשר היינו דוקא בעומד מרובה ואף על פי כן אם בקעי רבים אסור. ואין לחלק בין עומד מרובה מצד אחד בין עומד מרובה משני צדדין. דאם איתא דעומד מרובה מהני במפולש גם מצד אחד לשתרי כמו צורת הפתח. אלא ודאי עומד מרובה לא מהני במפולש וגם משני צדדין אסור. טו) ומ"ש מעלתו דהכא לא שייך שביק פתחא זוטא. אינו מדוקדק כלל כי התוספות לא כתבו זה רק בנפרץ מצידו אבל לא בעבר שכנגדו. וגם דברי התוספות תמה עליהם באבן העוזר כי בגמ' לא אמר רק על לא נשתייר פס ארבע אבל לא בנשתייר פס ד' ובקעי רבים עיין שם.

ומה שאינו אוסר רק בקרן זוית היינו משום דשני פתחים בעבר אחד לא יסבבו ליכנס דרך פתח זה ולצאת בזה. ועיין בתוספות (דף יו"ד:) סוף דיבור המתחיל עושה אף דאנן קיימא לן במבוי עקום כמין חי"ת אוסר בכל גווני היינו דאף שלא נחשב כמפולש לרשות הרבים ממש דלא יסבב לזה לבוא לרשות הרבים ממש. מכל מקום יסבב לבא למבוי חבירו שמפולש לחבירו כמפולש לרשות הרבים: טז) נשוב לנידון דידן שאם האורך שבין המחיצות יותר ממה שיש בין בית הכנסת לבית המדרש. יש להחמיר כדברי המגן אברהם. מכל מקום נראה לי תקנה גם בזה שלא יעשו הפתחים מכוונים זה כנגד זה. ואף דבמבוי שנפרץ מצידו אין הפתחים זה כנגד זה ובבקעי רבים אסור. ודוקא במבוי שנפרצה לרחבה ונפרצה רחבה כנגדו זה שלא כנגד זה מותר. היינו משום דהעומד במבוי אינו רואה פירצת רחבה שמעבר השני. אבל בנידון דידן הרי בין בית הכנסת בין בית המדרש רואה שני הפרצות: יז) מכל מקום נראה לי כיון ששני המחיצות הם כל אחת עומד מרובה מותר. דהנה לכאורה צריך עיון מאי טעמא מועיל צורת הפתח במפולש ולא עומד מרובה, ומסברא עומד מרובה עדיף. דרובו ככולו בכל התורה כולה והוי כולו מחיצה דעדיף מפתח. ובסוכה מהני עומד מרובה כדמוכח בברייתא דסוכה (דף ז'.) מה שאין כן בסוכה עיין שם פירש"י. וצורת הפתח לא מהני בסוכה כמו שהוכיח הר"ן שם עיין שם: יח) והנראה בזה דהנה לכאורה אינו מובן המשנה (דף ט"ו:) גבי עומד מרובה על הפרוץ כל פירצה שהוא בעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח, תיפוק לי' דכולו עומד חשוב דרובו ככולו. ולמה לי טעם פתח. אך ברורן של דברים דהנה (דף י':) גבי עור העסלה וחלל שלה מצטרפין לטפח משום דעומד מרובה כתבו התוספות דהיינו דוקא כשהטומאה והכלי תחת העזר. אבל אם האחד מהם תחת החלל טהור.

ודומה לאויר פחות משלשה דמצטרף ואין ישנים תחתיו עיין שם. הרי דעומד מרובה לא נחשב כנגד הפרוץ כסתום. רק נגד העומד חשבי' כאילו גם המיעוט הפרוץ כסתום. ואם כן יאסר כנגד הפרוץ. ושוב גם כנגד העומד יאסור כדין פרצת מלואה למקום האסור לה. על כן אמר הטעם משום דהוי כפתח: יט) וע"כ במפולש דפתח גרידא בלא צורת הפתח רבים מבטלי לה אסור כנגד הפרוץ. וגם כנגד העומד אסור כדין פירצת מלואה למקום האסור לה. ואם כן אם הפירצות מזרח ומערב זה שלא כנגד זה כלל. אין שום מקום במבוי שיהי' מכוין כנגד שתי הפרצות. ואם כן בכל מקום ומקום שבמבוי יש שלשה מחיצות גמורות. שהרי כנגד העומד חשבי' גם הפרוץ כסתומה גמורה ואין כאן ביטול מחיצה רק ברביעית והא לא איכפת לן דהא עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן מהני. ודוקא נפרץ מצידו אסור אפילו שני המחיצות עומדים שבהם מרובים דיש מקום במבוי שמכוין נגד הפירצה שבמזרח ושבצפון ד"מ וק"ל. אבל אם הפרצות מזרח מערב או דרום צפון והפרצות זה שלא כנגד זה ושתי מחיצות עומד מרובה אין מקום במבוי שיהי' מכוין כנגד שתי הפרצות ומותר כנ"ל ודו"ק היטב: כ) סיומא דפסקא כמו שהיא עתה הפרצות מכוונים זה כנגד זה אם האורך שבין בית הכנסת ובית המדרש מועטת מהאורך שבין המחיצות יש להחמיר. וישנו הפתחים זה שלא כנגד זה ואז יהי' מותר כששני המחיצות כל אחת עומד מרובה. ואם האורך שבין המחיצות מועטת מותר לטלטל. ומכל מקום אם אפשר בקל לשנות הפתחים זה שלא כנגד זה טוב הדבר כדי לצאת גם לדעת התוספות והרשב"א והאבן העוזר: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן רסג. ב"ה יום ב' ל"ב למב"י תרמו"ל. החוה"ש וכ"ט לכבוד ידידי וחביבי הרב הגדול הצדיק המפורסם נ"י ע"ה כקש"ת מו"ה פינחס אלי' נ"י אבדק"ק פילטץ:

א) בדבר הנהר אין עמוק עשרה אך הגדודין שמכאן ומכאן גבוהין עשרה והנהר ההוא עובר באמצע העיר והצורת הפתח מכאן ומכאן לנהר והמשקוף עובר על גבי הנהר. לדעתי הדבר פשוט דשיעור עשרה בעומק המים וכמו שכתב רום מעלתו. ומכל מקום יש לעיין כיון שהגדודים גבוהים לא יועילו המזוזות שמכאן ומכאן דסילוק מחיצות הוא וכהא דכל גגות (דף צ"ב:) בחצר קטנה שנפרצה לגדולה דאילו השוה את גפופי' גדולה נמי אסורה: ב) והנה ספק הזה במזוזות של צורת הפתח העומדים בתוך גן זרוע שמחיצות הגן מפסיקים והמק"ח אוסר. ובתחילת שבתי על כסא הוראה התרתי אם המזוזות שלמעלה [מן גובה הגדר] גובהם עשרה. ולכאורה רציתי לאסור מהא דכל גגות הנ"ל. אך אמרתי דגם התם דוקא אם הגפופים בגובה כל החצר. אבל אם נשאר עשרה במחיצות החצר למעלה מן הגפופים שרי והקשיתי על זה מהא דעושין פסין (דף כ"ה.). דאם הרחיק מן הקרפף ארבעה ועשה מחיצה הועיל. וכתב הרא"ש דאין צריך לעשות מחיצה רק ברוחב יותר מעשר אמות דבמחיצה חדשה מבטל הישנה. וכתב שם הפרי מגדים דדי בגובה עשרה טפחים. הרי דבמחיצות גבוהים עשרה מחדשה נתבטל כל גובה הישנה אף שגבוה עשרה טפחים יותר מן החדשה. הכי נמי בהשוית גפופים עשרה יתבטלו כל מחיצות החצר. וכן הגדר יסלק המזוזה אף אם גובה המזוזה כמה. ואמרתי דהא דגובה עשרה סגי הוא משום גוד אסיק מחיצתא. אבל בנידון דידן אין אומרים גוד אסיק להחמיר. זה הי' אז בעת נתמניתי לרב בק"ק פארציווע. אחר זה ראיתי אחרונים פקפקו בהא דאין לבוד להחמיר. מהא דפרק קמא דעירובין במבוי שרצפו בלחיין דאיתא שם לר' שמעון בן גמליאל דאמר לבוד. אינו משתמש רק עד חודו של לחי פנימי:

ג) אלא דאכתי יש להתיר על פי המבואר בעירובין (דף צ') בתוספות דיבור המתחיל הכא דלא אמרינן גוד אסיק להבדיל בין רשות אחת עיין שם היטב. והכא נמי העיר והנהר רשות אחת הן. שאם הגפופים יבטלו הצורת הפתח, יהיה העיר והנהר אסורים. שגם בעיר לא יהי' בכל צד רק מזוזה אחת. ואם לא נאמר גוד אסיק ולא יתבטל הצורת הפתח שניהם רשות היחיד. נמצא שהגוד אסיק הוא להפסיק ברשות אחת ולא אמרינן ודו"ק היטב [וכן בצורת הפתח העומד בגן אפשר יש להתיר כנ"ל כיון שאם נאמר גוד אסיק יהי' כרמלית. ויש לדחות מאחר שטרם אמרנו גוד אסיק העיר רשות היחיד וחוץ לגדר כרמלית]: ד) והנה יש להעיר בהא דכתב הריטב"א סוכה (דף ד'.) בשם בעלי התוספות בהי' גבוה מעשרים ובנה בה עמוד גבוה עשרה דאפילו אין ארבע אמות בין עמוד לכותל לא אמרינן דופן עקומה כיון דלענין שבת רשות בפני עצמו. וקשה הא מה שעמוד רשות היחיד פרש"י בכמה מקומות משום דאמרינן גוד אסיק בארבע רוחותיו. והכא שעומד בתוך סוכה רשות היחיד איך נאמר גוד אסיק. אך יש לומר דסבירא להו כדעת הריטב"א ריש כל גגות ומהרש"א שם דעמוד הוה רשות היחיד אף בלא גוד אסיק רק משום שהוא מובדל מרשות הרבים עשרה: ה) עוד יש לומר דהכא מיירי בסוכה שאין לה אלא שלשה מחיצות דכרמלית היא על כן שפיר אמרינן גוד אסיק בעמוד לשוי' רשות היחיד. ובהכי ניחא מה דקשה לכאורה במה שכתב הריטב"א דלא אמרינן בי' דופן עקומה. ומשמע דהיכי דאין צריך לדופן עקומה שהסוכה פחות מעשרים גם העמוד מותר, ולמה. הלא מחיצות העמוד אין מועילים. דאין ניכרות. ומחיצות הסוכה אין מועילים דהעמוד מובדל בפני עצמו. ואם תאמר דמחיצות סוכה מועילים לעמוד למה לא נאמר בו דופן עקומה. אך להנ"ל ניחא שאם הסוכה כשרה שוב אף לענין שבת הוא רשות היחיד אף שאין לה אלא שלש מחיצות.

דמגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. ושוב לא אמרינן גוד אסיק בעמוד גם לענין שבת דהוא להבדיל ברשות אחת וקל להבין. וכן נראה כפי' הזה. ומשום גוד אסיק לענין שבת חשבי' מחיצות העמוד עולות עד הסכך מפסיקות בין מחיצות הסוכה. אבל לפי' מהרש"א בעמוד לא אמרי' גוד אסיק למה לא נאמר דופן עקומה. מיהו אפשר דסבירא להו כיון שמובדל בפני עצמו דינו כרחוק ד' אמות דלא אמרינן דופן עקומה: ו) ומכל מקום ממה שמותר בכל סוכה אף העמוד שבאמצע. משמע דאין מחיצות העמוד מפסיקות ומבטלות מחיצות הסוכה. ויש ראי' מזה לנידון דידן שאין מחיצות הנהר מבטלת הצורת הפתח. אלא דראי' זו אינה רק לדעת רש"י דאמרינן גוד אסיק בעמוד לענין שבת. אך לדעת הריטב"א ומהרש"א דבעמוד לא אמרינן כלל גוד אסיק אלא דהוי רשות היחיד לשבת משום דמכל מקום יש מחיצות למטה. אין ראי' מזה. מכל מקום נראה כמו שכתבתי: ז) ראיתי בדברי כבודו דאם המים עמוק עשרה אינו מועיל צורת הפתח משום דצריך טפח משוקע במים. וזה אינו דזה אין צריך אלא במחיצה שהגדיים בוקעין אלא שחכמים הקילו במים משום דבקיעת דגים לא שמה בקיעה והחמירו בזה שיהי' משוקע טפח במים אי משום שחיישינן שהדלי ילך לאידך גיסא אסרו לשאוב מים בלא טפח משוקע במים אבל במחיצה גמורה לטלטל אין צריך כלל שיהי' משוקע במים. וצורת הפתח לעולם גדיין בוקעין ומותר משום פתח: ח) אך הטעם דלא מהני צורת הפתח אם הנהר עמוק עשרה הוא משום שכשם שאף אם אמת המים אינו יותר מעשר אמות לא מהני גפופי החצר לשויי פתח ומשום דמים עמוקים עשרה מובדל בפני עצמו והמים פרוצים במלואה. כמו כן לא יועילו המזוזות שבכאן ובכאן לגבי הנהר. ובכן הרי אין על הנהר רק המשקוף לבד שאינו מתיר בלא המזוזות: ט) ואין להתעקש דוקא גפופי אין מתירין שבנהר אין שום מחיצה.