שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 8

צ"ל דהאי כסדרן על כל פרשה ופרשה קאי שתהי' כתיבה כסדרה. ואם כתבה שלא כסדרה אין לה תקנה. וכיון שהתוס' ס"ל דבסדר הפרשיות קאי מוכח שבכתיבת הסופר קאי: טו) ואשר אחזה בשיטת תוס' דבמזוזה לא איכפת לן בשלא כסדרן. כי לא מצינו בדברי חז"ל חכמי הגמרא רק בתפילין. הגם דלכאורה קשה לומר כן. שהרי בודאי טעם דבעי כסדרן משום דכתיב והי'. כמו שלומדין מוהיו שלא יקרא למפרע. ומזה נלמד במזוזה גם כן. כמו לענין שתהי' כתיבה אשורית. ילפינן תפילין ומזוזות, מכל מקום כיון שלא מצינו מפורש. אין לנו לדמות מעצמנו. וכבר כתבתי בשם מהר"ל שחכמים דרשו המקראות כמו שידעו בחכמתם סוד המצוה ועפ"י שנים עדים יקום דבר ואולי ידעו בחכמתם דמזוזה אין לפסול שלא כסדרן רק תפילין: טז) ועוד יראה דתוס' ס"ל בשלא כסדרן דפוסל בתפילין בכתיבת הסופר. לאו מוהי' ילפינן לה. דאף דדרשינן מוהיו שלא יקרא למפרע היינו משום שהקריאה שהוא המצוה הוא שלא כסדרן. אבל בתפילין בשעת הנחה הרי הפרשיות כתובים כסדרן. ושפיר קרינא והיו הדברים האלה. ולא ממעטינן מוהיו בתפילין ומזוזות אלא בכתובים בשאר לשונות. דבשעת מצוותם אינם בהוייתן. אך שקבלה בידם שתפילין צריכין להיות כתובין כסדרן. וכמו שכתב רמב"ם בהקדמת סדר זרעים ובס' המצות שיש דינים מקובלים ממשה אין בהם מחלוקת. ובמזוזה שאין קבלה אינו פוסל: יז) ויש לנו ראי' לזה דבמזוזה אין שלא כסדרן פוסל מדלא חשב לה במגילה במתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות שבתפילין ומזוזות פוסל שלא כסדרן מה שאין כן בספרים. אלא ודאי במזוזה גם כן לא פוסל שלא כסדרן כמו בספרים. ועל כן לא מצי למתני באין בין. ומצאתי בתוס' ר' עקיבא איגר מגילה (אות יו"ד) שהקשה כן והניח בצ"ע. [וברש"י שם דה"מ הא לתופרן בגידין זה וזה שוין.

פירש"י שגם במזוזה יש דין תפירה בגידין עיין שם. ונדחק לפרש כן. דאם לא כן מה ראי' דספר תורה בעי תפירה בגידין. דיש לומר לא בעי. ומכל מקום לא מצי למתני. כיון דבמזוזה ליכא דין תפירה. וכל שכן הכא דבמזוזה כשר שלא כסדרן דלא מצי למתני זה החילוק בין ספרים לתפילין ומזוזות] והירושלמי שאמר אין תולין בתפילין ומזוזות ופי' בס' התרומה משום שלא כסדרן. כבר השיגוהו הר"ן בתשובה (סימן ל"ט). דהא בירושלמי ספרים שכתבן כתפילין ומזוזות אין תולין בהם. וטעם חילוק שביניהם משום שספרים כתיבתם גסה וריוח גדול בין השיטין יעיין שם. ומצאתי בתשו' רדב"ז חדשות (סימן ש"ו) נשאל אם במזוזות פסול שלא כסדרן כמו בתפילין. והשיב שפסול דוהיו כתיב במזוזות כמו בתפילין. והביא ראיות מדברי הפוסקים. והנה התוס' אינם משועבדים להפוסקים כנ"ל בדעתם ז"ל: יח) וראיתי למעלתו שכתב במ"ש הב"י (סימן ל"ב) סוף ד"ה כ' בהגהת סמ"ק בשם רבינו יחיאל דבשל ראש שהם ד' קלפים אין להקפיד בסדר כתיבתן והב"י חולק על זה וכתב בשם התוס' דבעי כסדרן בכתיבה גם בשל ראש. פשוט שכוונת הב"י בענין שמיירי שאין לחלק בכתיבה שלא כסדרן בין של יד לשל ראש. אבל בעצם השלא כסדרן אם הוא דוקא בכתיב בפנים שלא כסדרן [שמהפך ומבלבל גם כוונת הענין] מזה לא מיירי הב"י ע"כ. למה יכתוב דברים בטלים אלה. שאם בפנים הם שלא כסדרן היינו החליף פרשיותי' דפשוט בגמרא ובכל הפוסקים לפסול. הכי בזה יכשיר רבינו יחיאל. וכל המחלוקת בשהפרשיות הניח בפנים בהבתים כהלכה דבזה רבינו יחיאל מכשיר אף שהכתיבה הי' שלא כסדרן. ועל כן חולק בין של יד לשל ראש. דבשל יד כשכותב שלא כסדרן ממילא בפנים גם כן שלא כסדר ובכותב בדילוג לא מיירי. אבל בשל ראש אף שכותב תחילה המאוחר. מכל מקום הפרשיות מניח בפנים כהלכה:

יט) והנה בתשובה ראשונה (סימן ט' אות ו') הי' פשוט בעיני דס"ל לרבינו יחיאל דאין בזמן מעשה הכתיבה משום שלא כסדרן. כל שבפנים המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר כשר עתה ראיתי בהגהת סמ"ק עצמו (דף נ"ה:) [ומה שהביא הב"י בשמו הוא שם אות ה'] אות ב' וכן מ"ם פתוחה שנגע עוקץ השמאלי עד שתהי' סתומה לא יתקן אחר כך. דכל זה וכיוצא בזה חשיב תיקון והוי שלא כסדרן עד כאן לשונו. הנה דאף שלא כסדרן במעשה כתיבה לבד חשיב שלא כסדרן. אך הא דבשם רבינו יחיאל הוא ענין אחר דסבירא לי' כדעת הט"ז (סימן ר"ץ) לשיטת התוס' דהקדמת פרשה לפרשה לית בי' משום שלא כסדרן. ואף דט"ז מדמה לקריאת שמע דכשר הקדים פרשה לפרשה ושם כתב הרמב"ם הטעם משום שאין סמוכה לה בתורה. ואם כן אין זה בתפילין בקדש והי' כי יביאך שהם סמוכים ור' יחיאל בכל ד' פרשיות אמר. יש לומר כיון דפסול שלא כסדרן מוהיו הדברים דכתיב בפ' שמע ילפינן לה. והיא אינה נסמכת לשום פרשה על כרחך והיו דכתיב לפסול שלא כסדרן באותו פרשה בא. אי אפשר למילף מינה לקדש והי' כו' לפסול מפרשה לפרשה. על כן אין פסול בכולם מפרשה לפרשה. ומכל מקום הפרשיות בפנים צריכים שיהיו נכתבות כסדרן. כמו בהא דתוס' לדעת הט"ז. דמכל מקום כתבו שאם הי' והי' אם שמע כתוב למעלה וכתב בגליון למעלה שמע. שיהי' בפנים כסדר. בכתיבה לא איכפת לן הקדמת פרשה לפרשה. ועל כן בשל יד מקפידין שאם יכתוב שלא כסדר גם בפנים יהי' שלא כסדר והא בפנים לעולם צריך להיות כסדר כנ"ל בתוס'. ואפשר עוד לומר דהא דבפנים צריך להיות כסדר. מדין החליף פרשיותי' נגעו בה. ואפילו בשל יד מוכח לדעת ר"ת דפסול החליף פרשיותי' שהרי הכתיבה צריך גם בשל יד כסדר הכתוב בתורה רק כותב בדילוג שיהי' בפנים והי' אם שמע שמע. הנה דאף שאין הפסול משום הכתיבה.

שהרי הכתיבה מוכרח שיהי' כסדר הכתוב בתורה. מכל מקום הפרשיות צריכין להיות כמו בשל ראש והי' אם שמע שמע. הוא הדין לרש"י לדעת רבינו יחיאל אף שהכתיבה לא איכפת לן בין פרשה לפרשה. מכל מקום הפרשיות בפנים צריכין להיות כסדר כמו בשל ראש. יעיין שם (נ"ו אות א') דבשל יד אין בהחליף פרשיותי' קפידא בדיעבד מכל מקום לכתחילה יש קפידא: כ) ובהכי ניחא מה שכתב הב"י דהתוס' סוברים דאף בשל ראש יש קפידא בסדר כתיבתן ולכאורה לא נדע מנין לו. דאי משום שכתבו לדעת ר"ת. "ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר" [הרי דשלא כסדרן משום שעת כתיבה. שהרי בפנים מסודר באופן אחר רק משום שעת כתיבה]. הלא כתבו ואינו נראה כלל. ויש לפרש דמשום זה אינו נראה דשעת כתיבה לא איכפת לן. אך למ"ש טעם רבינו יחיאל דשלא כסדרן באותה פרשה דוקא. ממילא מפרשה לפרשה אף שיש חילוף מבפנים גם כן אין פסול משום שלא כסדרן דמכילתא באותה פרשה איירי [רק משום החליף פרשיותי' פסולה]. אם כן מה הקשו על ר"ת ממכילתא. כיון דהאי כסדרן ושלא כסדרן לא קאי על סדר הפרשיות. העולה מהנ"ל דר' יחיאל פוסל נמי בשעת כתיבה שלא כסדר באותה פרשה אף שאחר כתיבה הוא כסדר: כא) ועתה בא נבוא לתשובת הר"ן שהביא הא דספר התרומה דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. משמע דס"ל שהתלוי' הנכתבות באמצע שיטה שלא במקומו הוא נכתב לפי שהקריאה כדרכה הוא לקרות אחר שיטה ראשונה התלוי' שבין שיטה לשיטה ואחר כך שיטה שני'. לפי שמה שכתיב בראש שיטה שני' הוא מוקדם לתלוי' שהוא ההשמטה שבאמצע שיטה. ולפיכך בתפילין שהוזכר פסול שלא כסדרן אין תולין עד כאן תוכן דברי תשובת הר"ן והנה בס' התרומה הן בגוף הספר הן בסימנים מפורש דבתליית דילוגין קיימינן. ואם כן מנא לי' דתלוי' חשיב שלא במקומו.

הלא פשוט משום דתלוי' המוקדם בפרשה כתב אחר כך. אלא על כרחך סבירא לי' להר"ן דמשום שעת כתיבה לא חשיב שלא כסדרן. זה הוכחתי מהר"ן: כב) אך קשה לי על הר"ן מכל מקום מנא לי' להוכיח מס' התרומה הלא ס' התרומה (סי' ר"ז) תירץ שיטת הר"ת שלא יקשה מהמכילתא בסדר הפרשיות. דבכתיבת הסופר איירי. והשיג על זה שאינו נראה שיהי' בכתיבה סדר אחר ובהנחה בתפילין סדר אחר. אבל לא השיג משום דבכתיבת הסופר לא איכפת לן. אם כן דבריו נוטין שאף בכתיבת סופר שייך שלא כסדרן. ושוב אין להוכיח מס' התרומה דתלוי' חשיב שלא במקומו. ועוד שטעמו של הר"ן דתלוי' חשיב שלא במקומו שהתלוי' הנכתבת באמצע שיטה כו' אינו מספיק. דהתינח אם התלוי' בין שיטה לשיטה באמצע שיטה. אבל אם ההשמטה והתלוי' הם בתחילת שיטה מאי איכא למימר ועל כרחך לומר פירוש ס' התרומה משום כתיבת הסופר וצע"ג ליישב שיטת הר"ן: כג) עתה בא נבא לדברי בעל העיטור ח"ב כ"ד. זה לשונו והא דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו בתפילין של יד קאמר שארבעתן כאחד. אבל בשל ראש אם הקדים כתיבתן אין בכך כלום. ואי נמי כתבן אסדר הנחתן קאמר. ואם כתבן והניחן שלא כסדרן יגנזו אבל כתבן שלא כסדרן והניחן בכתב כסדרן יצא עד כאן לשונו. מפורש בדבריו דכתיבת הסופר אין סדרו מעכב. אך קשה טובא בדבריו שאם הפסול רק משום הנחתן בבתים שלא כסדרן למה יגנזם. יוציאם ויחזור ויניחם כסדרן: כד) ואולי ס"ל לבעל העיטור דכהאי גוונא חשיב דחוי ותפילין קדושים ובקדשים לכולי עלמא יש דחוי. ועל כן כשהניחן בבתים ותפרן ויש עליהן שם תפילין פסולים שוב אין חוזרין ונראין. ואף דבידו לתקן. כבר הביאו תוס' סוכה (דף ל"ג.) כמה דברים אף שבידו הוי דיחוי. מיהו בחוס' זבחים (דף נ"ט.) מבואר דהיכי דבידו וגם דחוי מעיקרא בכ"ע לא הוי דחוי:

כה) ועוד בהעמיק על הדבר נראה דבזה לא שייך דחוי. ונפרט כל מיני דחוי. דחוי בקדשים. דהקרבן מכח הקדש וכשנפסל לאחר הקדש נדחה הקדשו ואי אפשר להקריבו מכח הקדש הזה. ולהקדישו מחדש אי אפשר דאין הקדש חל על הקדש. וכן בכסוי דם שהחיוב מחמת השחיטה וכשכסהו הרוח לאחר שחיטה נדחה חיוב שחל מחמת השחיטה. וכן בלולב שמצוותם מחמת גדילתם. ובריש תענית שמינים אלו אי אפשר להם בלא מים [על כן באים לרצות על המים] והוא שעת גדילתן ואינו יוצא בהם אלא דרך גדילתן. וכשנדחה לאחר שגדל שוב אין גדילתו מכשירתו למצוה. אך בנידון דידן הפרשיות לא נפסלו. הבתים לא נפסלו. וכשמוציאן וחוזר ומכניסם כסדר. יש הנחה מחדש כתקנה. ומה שצריך למצוה אשר הי' תחילה היינו כתיבת הפרשיות ועשיית הבתים. והרי הפרשיות והבתים לא נפסלו כלל. רק הנחה הוא צירוף הפרשיות והבתים נדחה. וכשמוציאן וחוזר ומכניסם יש כאן הנחה וצירוף חדש. ואם כן שיטת בעל העיטור תמוה מאוד: כו) שוב ראיתי שדברי בעל העיטור אין מוקשים כל כך. שהרי גבי שינה בפתיחות וסתימות דלפי גירסת הריב"ש (סימן ז') כתב עלה בברייתא יגנזו ועל כן כתב הרמב"ם שאין לה תקנה. והרשב"א כתב דמותר לתקן ופי' יגנזו עד שיתקן. ומשום דצריך גרירה תני יגנזו כל זמן שלא גרר. ואם כן הכא נמי יש לומר יגנזו עד שיוציאם ויחזור ויניחם כסדרן. ואמנם שריב"ש כתב (סימן ז') דבמקום שאין צריך רק תיקון קטן להוסיף לא שייך לומר יגנזו. וכל שכן כשאין צריך רק להוציא הפרשיות מבית לבית. וי"ל דמסתמא תפר התפילין כדין וצריך להתיר התפירות ולפתוח התפילין. וזה מעשה וטירחא גדולה. שפיר תני יגנזו עד שיתקן. ולפי זה יש לומר שהתוס' שבת. מנחות. גבי להשלים נמי ס"ל בכתיבת סופר לית בי' משום שלא כסדרן. ומכל מקום לא קשה מהא דיגנזו די"ל כמ"ש.

אך מכל מקום אין ראי' מתוס'. די"ל דסבירא להו במזוזה לית בי' משום שלא כסדרן. כנ"ל: כז) ואשר כתב שדברי רש"י מטין קצת דאין פסול שלא כסדרן בכתיבת הסופר. מאחר שמעלתו בעצמו ראה חולשת דבריו וכתב רק "שמטין קצת" אין לטרוח בכתיבת סתירתם: כח) והנה רבינו יחיאל כבר בארנו שפוסל בפרשה אחת שלא כסדרן בכתיבת הסופר לבד. ור"ן הלא כבר כתבנו שדבריו נעלמו מאתנו ואולי כוונה אחרת הי' לו בזה. ונשאר בעל העיטור יחיד ושיטתו תמוה. וכל הפוסקים הרמב"ם ותוס' והתרומה והרא"ש ומרדכי וסמ"ק והגהת סמ"ק וטור וש"ע בלי שום חולק דשלא כסדרן אף בכתיבת סופר פסול שוב אין לספק בדבר כלל: כט) ובתשובתי הראשונה (סימן ט' אות ז') כתבתי שיש לצרף לסניף המכשירים שלא כסדרן בכתיבת הסופר לבד. מחמת שבש"ע מכשיר לתקן היודי"ן שאין נוגעין כיון שהתינוק קורא כו'. אף דבפסול חק תוכות לא סמכינן על תינוק. משמע דפסול שלא כסדרן לא ברור להם כל כך. אך הלום ראיתי הפרמ"ג בפתיחה (לסי' ל"ב) סוף ד"ה השני. להא דיכול לתקן היודי"ן שאין נוגעין. וכן מותר לכתוב קוץ השמאלי שלא כסדר. דבלא קוץ השמאלי נקרא יו"ד. אף שמעכב לר"ת. ואסברא לה הפרמ"ג משום והיו הדברים גוף הדברים כסדר נכתבו ע"כ. ואם כן שוב אין סמך שפסול שלא כסדרן לא יהי' ברור כל כך: ל) העולה מזה להלכה בחצאי אותיות שלא כסדרן הלא גוף פסול שלא כסדרן ברור ולהכשיר בחצי אות אין לו שום ראי'. וראיותיו נדחו לגמרי והבא להקל בשל תורה עליו הראי'. כל שכן שכתבתי בתשובתי הקודמת (סימן ט') הוכחות טובות לפסול. ודחיותיו אינם כלום. אם כן הדבר פשוט שאין להכשיר תפילין ומזוזות אלו: לא) אחר גמר התשובה עלה לכאורה בדעתי הכשר על תפילין ומזוזות אלו שחצי אות ראשון מאותיות המאוחרות נעשה קודם גמר אות המוקדם שלא יפסול משום שלא כסדרן.

והיינו דהא בגט לא מיקרי חק תוכות אלא במקום שכל האות נעשה כך. אבל במקום שצריך לתקן כשר משום דכל זמן שלא נגמר ואין בו קריאה אין שם אות עלי' ולא מיקרי כתיבה. וגמר האות הוא כתיבת כל האות. רק בסת"ם הואיל דבעי אשורית דוקא ובאשורית כל קוץ יש בו ענינים ע"כ גם תחלתו כתיבה בעי. מכל מקום לא עדיף מקוץ שמאלי של יו"ד לר"ת דמעכב. ומכל מקום יכול לתקן אחר כך הואיל ואינו מגוף האות לית בי' משום שלא כסדרן. דכתיב והיו הדברים דוקא גוף האות. אף דקוץ שמאלי ודאי יש בו ענינים מכל מקום אינו גוף האות. הכא נמי יש לומר דחצי אות ראשון הואיל עדיין אין בו קריאה אינו גוף האות. וגמר האות הוא כתיבת כל גוף האות והרי גמר האות הי' כסדרן. וכתיבת חצי אות ראשון לא נחשב כלל כתיבת גוף האות הואיל עדיין אין בו קריאה ע"כ לא בעי כסדרן: לב) תוכן הדברים דכל שאין שם כתב עליו בגט אין בו משום שלא כסדרן בתפילין ומזוזות וע"כ ביודי"ן שאין נוגעין יכול לתקן ולית בי' משום שלא כסדרן. הואיל שבגט לרוב פוסקים כשר באין נוגעין דבסת"ם פסול משום דבעי כתיבה תמה. ובגט לא בעי כתיבה תמה. וכן קוץ שמאלי לר"ת דאינו מעכב בגט כמ"ש תה"ד (סימן ר"ל) לית בי' בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. הכא נמי חצי ראשון של אות הואיל בגט לאו שם כתיבה עלי' וכשר בחק תוכות. לית בי' בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. ולכאורה זה נראה הכשר ברור: לג) ולאחר העיון הא ליתא. דהנה בעבודת יום הכיפורים דלא כתיבה חוקה אלא על דברים שנעשין בבגדי לבן. ולר' יהודה על דברים הנעשין בבגדי לבן בפנים. ומכל מקום אמרינן ריש פרק שני שעירים. שעיר החיצון שהקריבו קודם עבודת היום פסול. אף דשעיר החיצון בבגדי זהב נעשה. משום דעשאו קודם עבודת היום שנעשה בבגדי לבן בפנים.

וכן ביומא (דף מ'.) דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים פסול אפילו לר' יהודה. משום שהקדימו מקמי מתן שעיר שבפנים. ולהיפך אם הקדים מתן פר מקמי הגרלה אף דהגרלה מעכבא דכתיב אשר עלה תרי זימני. מכל מקום סדרא לא מעכבא הואיל והגרלה נעשה בחוץ. והנה מבואר מזה בהקדים המאוחר לא אזלינן בתר המאוחר שהקדים. דאם כן אקדים מתן פר בהיכל לדם שעיר שבפנים למה יפסול. הא מתן פר בחוץ ולא נאמר בה חוקה. וכן שעיר החיצון קודם עבודת היום. וכן להיפוך מתן פר בפנים מקמי הגרלה למה יוכשר. הא מתן פר שהקדים הוא בפנים. אלא ודאי אזלינן בתר עבודה שדינה מוקדמת והקדים לה אחרת. שאם שדינה מוקדם בפנים פסול. אף שהעבודה שהקדים לה בחוץ. ואם העבודה שדינה מוקדם בחוץ. אף שהקדים לזה הנעשה בפנים כשר. ועוד יתבאר זה בקונטרס בפ"ע (סוף הלכות יום הכיפורים) והכא נמי בשלא כסדרן דמזוזה. משום דכתיב והיו הדברים וכתיב הוי' בהוייתן כסדרן דברים דוקא. היינו גופי אותיות. לא אזלינן בתר האות שדינה מאוחר שהקדים כתיבתה. רק בתר האות שדינה מוקדמת והוא הקדים המאוחרת לה. וע"כ קוץ שמאלי שביו"ד שהוא הקדים אותיות אחרות לה כשר. אף דלגבי האותיות כתיב בהם והיו. מכל מקום בתר שדינה מוקדמת הוא הקוצי של יו"ד שלא נאמר בה והיו בהוייתן אזלינן וכשר. ואם כן בחצי אות ראשון שדינה מאוחרת שהקדימה מקמי סוף אות שדינה מוקדמת בתר אות שדינה מוקדמת אזלינן שכתיבת סוף האות נחשב כתיבת כל גוף האות וכתיב בה והיו ופסול: לד) שוב ראיתי להפרמ"ג (סוף סימן ל"ח) השייך (לסימן ל"ב) לפתיחה ז"ל פשיטא לי אם כתב מקצת האות ואחר כך כתב מקודם. משלים האות. ולא הוה שלא כסדרן דכל שאינו כותב אות שלם כסדרן מיקרי והי' הדברים כסדרן דבר ולא חצי דבר. והוא ראי' שני' שכתב מעלתו.

ואני במקומי עומד, כי מלבד כי כבר דחיתי הדברים בטוב טעם. עוד זאת שהוא הקדים החצי דבר שלא נאמר בה והיו לאותיות אחרות שכתב אחר כך שנאמר בהם והיו. ודומה לשעיר ששחטו קודם עבודת היום או הקדים מתן פר בהיכל קודם דם שעיר בפנים דפסול. ודברי הפרמ"ג הם מופרכים בתיובתא ואין לסמוך עליהם כלל. ואפילו בנידון דידן שהקדים חצי של אות שדינה מאוחר לחצי אחרון של אות שדינה מוקדם אף שאות שדינה מוקדם גם כן חצי אות הא חצי אחרון דבר שלם הוא. שהרי בגיטין כשר חצי ראשון בחק תוכות וחצי שני בכתיבה. דחצי שני הוא כתיבת כל האות. ואף שלענין סת"ם אינו כן. וכמו שחלקתי משום דבסת"ם בעי אשורית דוקא ואין האות מה שנקרא האות. רק כל קוץ וקוץ יש בו כמה סתרים ואף חצי ראשון של אות. מכל מקום לענין שלא כסדרן. דבתר גופו אותיות אזלינן וקוץ שמאלי של יו"ד לית בי' משום שלא כסדרן והרי כתיבת חצי אחרון של אות נחשב כתיבת כל גוף האות ונאמר בה והיו: לה) וממילא נשמע דאזדא לה הדמיון ראשון מתוס' יומא דבמקצת לא קאי חוקה הכא נמי לא קאי והיו. דאפילו כן הלא כתב המקצת אות קודם גמר אותיות שקודם לו שנאמר בהם והיו: לו) סיומא דפסקא שהדבר ברור שאין להכשיר ונשמע גם כן מפרמ"ג שלא מצא הכשר רק משום חצי דבר וטעם זה תמוה מצידי צדדים: הק' אברהם. סימן יא: ב"ה יום ועש"ק תקרא תרפ"ב. שלום לכבוד הרב החריף מו"ה נפתלי יוסף הלוי נ"י אבד"ק ראדזאן: א) ע"ד פרשת והי' אם שמוע בתיבת פן כי יען שהפ"א ארוכה [כי פ"א כותבים הסופרים ארוכה יותר משאר אותיות] לכן הנו"ן פשוטה נראית כזיי"ן. ולפעמים תינוק דלא חכים ודלא טיפש קורא אותו זיי"ן. ומתיבת פן קורין פז. וכבודו נבוך בזה יען בתשו' ר"י לאנדא שבס' ב"א (סימן ס"ט) דמדת האותיות צריכין להיות כפי יתר אותיות שבאותה תיבה: