שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 67

ואמר ר' אושעיא דלבית הלל מחזירין אף בשבת עיין שם. ואכתי צריך ביאור. דמה פשיטא לי' לר' אושעיא דלבית שמאי אפילו בערב שבת אסור עד שלא הוצרך לומר זה. והוה לי' למימר לדברי האומר אין מחזירין אפילו בערב שבת. לדברי האומר מחזירין. אפילו בשבת. שאיסור חזרה לבית שמאי בערב שבת הוא חידוש יותר. ובאמת קשה מנא לי' לר' אושעיא חידוש הזה דלבית שמאי אפי' בערב שבת אסור. כיון דנוטלין על כורחין בשבת. דבערב שבת פשיטא כמו שכתבו התוס' שם. מנא לי' דהאי אבל לא מחזירין אפילו בערב שבת: יא) אך לפי מה שכתבתי יתיישב היטב דהנה בתוס' שם הקשו איך מותר להחזיר קדירה על גבי כירה הא אסור משום עשיית אהל כדאיתא בביצה ל"ג ביעתא קדירה כו' אסורין משום אהל. ותירצו התוס' שכיון שהמחיצות עשויות מבעוד יום מותר. ואם כן מוכח שפיר דהאי ולא מחזירין בערב שבת. דאי אמרת בשבת קשה דמשמע דוקא בשבת עם התבשיל שבתוכו משום דמיחזי כמבשל. אבל ביום טוב דליכא איסור בישול. או שמשים הקדירה בלא תבשיל שבתוכו מותר. והא אחד מתלמידי בית שמאי הוא ר' אליעזר. ולדידי' כיון דמחייב באמת על הארוג גם ביום טוב בלא תבשיל שבתוכו אסור משום עשיית אהל אף שהמחיצות עשויות מאתמול. ואין צורך לאסור משום דמיחזי כמבשל. ומוכח דהאי ולא מחזירין אפילו בערב שבת. ומכל מקום נוטלין בשבת. ואף דחזרה אסור משום עשיית אהל. לא מיתסר הנטילה משום סתירת אהל. דבשלמא החזרה אסור. דהוי גמר מלאכת בנין עשיית אהל. אבל הנטילה לאו גמר מלאכת הסותר עד שיסתור גם המחיצות. דכשם שאין עשיית אהל רק עם המחיצות. כך אין סתירת אהל רק עם המחיצות. אלא שמכל מקום החזרה אסור משום גמר מלאכת בונה. אבל הנטילה לאו גמר מלאכת הסותר.

והשתא חידש רב אושעיא דלא תימא דהאי אף מחזירין על לא מחזירין דבית שמאי קאי דהיינו בערב שבת. אלא על נוטלין דבית שמאי קאי דהיינו בשבת אמרו בית הלל דאף מחזירין: יב) דכירנא מילתא בהיות הרב הגאון מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא אצלי בקראשנעוויטץ. הקשה לי לפי דברי הש"ס בכריתות (דף י"ט:) בעקר בערב שבת והניח בשבת חייב לר' אליעזר הא בי"ח דבר נחלקו ואחר כך השוו. וחד מינייהו זה עוקר וזה מניח. ור' אליעזר אחד מתלמידי בית שמאי, ולדידי' המניח יש בו חיוב חטאת. עכשיו נדפסה קושיא זו בשמו בתשו' נפש חי' סימן ל"ז. והמחבר ביקש לעקור דברי הש"ס כריתות מפשטן. ולדידי אין צורך דהא כתבו התוספות שבת ג'. דבבא דרישא פטור ומותר. היינו אם הי' שני נכרי עי"ש, ואם כן צריך שפיר לגזירה אם הי' העוקר ישראל והמניח גוי ולא קשה מידי: סימן רכד. א) מכילתין (דף קכ"ה:) במשנה פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי [פרש"י שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ] פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו [פרש"י דמיחזי כמוסיף על הבנין] וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו. ובגמרא מאי בין כך ובין כך אמר רבי אבא אמר רב כהנא בין קשור בין שאינו קשור [פרש"י כלומר אפילו קשירה לא צריך] והוא שמתוקן [פרש"י מוכן מאתמול לכך] עיין שם כל הסוגיא ופרש"י והתוספות: ב) הנה התוספות הוקשו להם בהא דמוכיח הש"ס דרבן שמעון בן גמליאל לא בעי תורת כלי בקנה מהא דחריות דסגי במחשבה אף דליכא תורת כלי. אימא דבחריות דאין איסור אלא משום טלטול סגי במחשבה. אבל בקנה אסור משום בנין. ולאפוקי מאיסור בנין בעי תורת כלי. על כן הוכיחו מזה דגם בקנה אין לאסור משום בנין רק משום טלטול. ושוב הוקשה להם דמה הוכיח רב כהנא מרבן שמעון בן גמליאל דקנה לנגר ופקק.

כיון דבקנה ליכא איסור משום בנין כנ"ל. ובנגר מוכח משמואל בעירובין (דף ק"ב.) דאסור משום בנין. שהרי שמואל פוסק בעירובין שם כר' יהודה דבעי קשירה בנגר ובחריות פוסק בשבת (דף נ'.) כרבן שמעון בן גמליאל דסגי במחשבה. על כורחין משום דבנגר איכא משום בנין. וכן בפקק הא איכא משום תוספות אהל. וכיון דבנגר איכא משום בנין ובפקק תוספות אהל. ובקנה על כורחין ליכא משום בנין אלא משום טלטול כנ"ל. והיינו דקנה היינו פותחות. אם כן מה הוכיח רב כהנא מקנה לנגר ופקק. ותי' התוס' דר' יוחנן דאמר כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר. על כורחין סבירא לי' בנגר ליכא משום בנין אלא משום טלטול. דאי איכא בנגר משום בנין. מה ראי' מזה לפקק דאין בו אלא משום תוספות אהל ומותר לכולי עלמא בלי שום קשירה כדמוכח בעירובין. אלא ודאי אין בנגר משום בנין אלא משום טלטול. ואף על פי כן בעי קשירה. ממילא מוכח דגם בפקק בעי קשירה. וכיון דר' יוחנן דמותיב מיני' ר' ירמי' לרב כהנא סבירא לי' דאין בנגר אלא משום טלטול. על כן שפיר משני רב כהנא אנא דאמרי כר' שמעון בן גמליאל. דמדסגי בקנה לאפוקי מאיסור טלטול בתיקון בלא קשירה. הכי נמי בפקק ונגר. דהא בנגר נמי אין כאן משום בנין. ופקק נמי אף דאית בי' תוספות אהל הא תוספות אהל לכולי עלמא סגי בלא קשירה כדמוכח בעירובין על כן שפיר הקשה הש"ס לרשב"ג מחריות לקנה אף דקנה מיירי נמי במנעל כמו נגר. כיון דאליבא דר' יוחנן קיימינן דסבירא לי' דאין בנגר משום בנין. וטעמא דבעי ר"א קשור ותלוי בפקק ונגר לאפוקי מאיסור טלטול טפי משאר כלים לפי שהם תשמישי הבית. והא דאמר ר' יוחנן דר' אליעזר ורבנן פליגי בפקק בתוספות אהל. היינו דפליגי בתרתי בתוספות אהל ובטלטול. דאי אפשר לומר דפליגי בטלטול לחוד.

דאם כן לפלגי בנגר לחוד דלית בי' אלא משום טלטול. ואי אפשר לומר דפליגי בתוספות אהל בלחוד. דאם כן דר' אליעזר לא אמר רק משום תוספות אהל אבל לא משום טלטול, אם כן תנא קמא דנגר מני. כרבנן דפקק לא. שהם מתירים ולא אוסרים משום טלטול. ור' אליעזר נמי לא אוסר רק משום תוספת אהל דלא שייך בנגר. אבל מודה דאין איסור משום טלטול. ואם כן תנא קמא דנגר מני. אלא ודאי ר' אליעזר אוסר נמי משום טלטול. ונפקא מינה במה דאסר ר' אליעזר גם משום תוספת אהל. ביש לו תורת כלי גמור על הפקק כגון שיש לו בית יד. דבזה אין איסור משום טלטול ואסור מכל מקום משום תוספת אהל. ורבנן מתירים אפילו ליכא תורת כלי דלית להו לא משום אהל ולא משום טלטול. אלה דברי התוס' בדיבור המתחיל בין ובדיבור המתחיל ר' יהודה וביאור מהרש"א בתוספות דיבור המתחיל והמונח: ג) וקשה לי לשיטת התוספות דאין איסור בנגר אלא משום טלטול. ואם כן היכא דאיכא תורת כלי דנגר מותר כמו בפקק בלא טעמא דתוספת אהל. ואם כן ר' אליעזר דאוסר בעירובין (דף ק"א:) בנגר שיש בראשו גלוסטרא טעמא מאי. דגלוסטרא תורת כלי עליו כדמוכח לעיל (דף קכ"ד.) בהא דאמר גלוסטרא קודם התרת כלים נשנה דתנן נגר שיש בו גלוסטרא ר' יהושע אומר שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת. ר' טרפון אומר הרי הוא ככל הכלים המיטלטלין בחצר. ור' יהודה דאסר קודם התרת כלים הוא דאסר. הנה דפשיטא להש"ס דבנגר שיש בראשו גלוסטרא הוא כלי כשאר כלים [דאין לומר דוקא לר' יהושע שהתיר לנעול בו על כן סבירא לי' כלי גמור הוא. דליתא דאפשר דאינו מתיר לנעול בו אלא כשהוא קשור ותלוי כר' אליעזר או קשור לבד כר' יהודה והא דנקט שיש בראשו גלוסטרא. לאו משום היתר לנעול בו.

אלא משום היתר טלטול לר' טרפון] ומהתם נמי מוכח דפשיטא לי' לש"ס דכשיש תורת כלי כנגר אין לאסור בו משום טלטול. ואם כן מאי טעמא דר' אליעזר דאוסר בנגר שיש בראשו גלוסטרא: ד) ועוד קשה למה שכתבו דר' אליעזר ורבנן בתרתי פליגי. מהא דאמר בסוף הסוגיא דרש ר' יצחק נפחא הלכה כר' אליעזר. מתיב רב עמרם מדבריהם למדנו שפוקקין בשבת. א"ל מה דעתך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא. והא הא דמדבריהם למדנו היינו מהא דפקקו המאור במפיח פרש"י טפיח כלי חרס עיין שם במשנה סוף שבת, ואם כן לא למדנו מזה אלא היכי דאיכא תורת כלי דליכא משום טלטול אפילו לר' אליעזר אלא משום תוספת אהל. והנה לא נפסקה במשנה זו הלכה כרבנן אלא דבמה דפליגי בתוספת אהל. ובהא דנגר דסתמא כר' אליעזר היינו במה דאוסר משום טלטול בליכא תורת כלי אבל לא במה דאוסר משום תוספת אהל. דהא בנגר ליכא תוספת אהל. ואי איכא בנגר תורת כלי מותר גם לר' אליעזר. ואם כן הני סתמי אין ענין זה לזה כלל ואין סותרת זו לזו כלל. דבתוספת אהל סתם משנה כרבנן ובטלטול סתם משנה כר' אליעזר ושפיר מותיב רב עמרם לר' יצחק דפסק הלכה כר' אליעזר לגמרי אף בתוספת אהל. דאין לומר כלל דר' יצחק לא פסק הלכה כר' אליעזר אלא בטלטול דאם כן לא הי' רב עמרם מקשה מידי. ולא הי' צריך להשיב לו מנגר הנגרר: ה) עוד קשה לי בדברי התוספות לקמן בדיבור המתחיל וכי תימא שכתבו בהא דוהוא שיש תורת כלי עליו. דהיינו שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך אפילו אינו ראוי לדבר אחר מהני להתיר הטלטול. והקשו על זה מהא דעירובין ק"ב. נגר הנגרר עשה לו בית יד מהו אמר לי' בוכנא קאמרת. משמע דוקא משום דבוכנא ראוי לדברים אחרים.

ותירצו דהתם לטעמא דשמואל [טעות סופר שמואל לטעמי' דהתם אביי הוא] דסבירא לי' טעמא דר' יהודה דבעי קישור משום בנין על כן לא מהני שיהי' כלי לדבר זה יעוין שם, ומבואר מדבריהם דלר' יוחנן דטעמא דר' יהודה משום טלטול מהני לר' יהודה תורת כלי אפילו אינו ראוי לדברים אחרים. ואם כן ר' יוחנן דאמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. הלכה כר' יהודה הוה לי' למימר. כיון דלר' יוחנן תורת כלי בעי ובכהאי גוונא גם לר' יהודה מותר. ורבן שמעון בן גמליאל דמתיר אפילו בלא תורת כלי הא פליג עלה ר' יוחנן: ו) ולאחר העיון בזה. נראה דהנה הסוגיא דעירובין שהביאו התוס' הנוסחא שלפנינו עשה לו בית יד מהו ופרש"י לנגר שאינו קשור כלל. והיינו נגר המונח. והתוס' העתיקו לנגר הנגרר. מבואר מדבריהם דבמונח לא מהני בית יד רק בנגרר. דבאינו ניטל באגדו וקשור בעיברא דדשא מבואר שם בסוגיא דאסור. עלה בעי עשה לה בית יד. מהו. וניחא ר' יוחנן דאמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וביש תורת כלי לא בעי קשור כלל. דהא דלא כר' יהודה דאפי' בתורת כלי עליו בעי קשירה. אלא דמהני אפילו בקשור בעיברא דדשא ואינו ניטל באגדו. ומכל מקום קישור בעי. ור' יוחנן פסק כרשב"ג דלא בעי קישור כלל: ז) ולפיי זה מה שכתבו התוס' לעיל דלר' אליעזר נפקא מינה במה שאוסר משום תוספת אהל ביש תורת כלי עליו דמשום טלטול כו' היינו דהי' סגי בקשור לבד ולא בעי תלוי. אבל מכל מקום קשור בעי אפילו לאפוקי מאיסור טלטול כנ"ל. דבית יד במונח לא מהני אף דאיכא תורת כלי עליו. והטעם משום שהם תשמיש בית החמירו בתיקונם ולא מהני תורת כלי בהו במונח לר' אליעזר ור' יהודה. והא דפשיטא להש"ס לעיל (דף קכ"ד.) דגלוסטרא קודם התרת כלים נשנה. היינו משום דשם לאו לענין היתר לנעול בי קאי. דאז הוא קשור ותלוי כדין תורה.

רק לענין לטלטלו מפתח לפתח ואם הוא כלי מותר לטלטלו אז כשאר כלים: ח) וניחא הא דמותיב רב עמרם לר' יצחק נפחא מהא דמדבריהם למדנו שפוקקין וכו' ושני לי' מה דעתך סתמא הוא נגר הנגרר נמי סתמא הוא. דסתמא דפוקקין סותרין לסתמא דנגר. דבנגר אוסרין במונח אפילו בתורת כלי דאפילו קשור ואינו תלוי אסור לתנא קמא. כל שכן מונח אפילו איכא תורת כלי עליו דקשור עדיף מתורת כלי ותדע דלר' יהודה מותר בקשור לבד ואילו מונח אפילו עשה לו בית יד אסור לשיטת התוספות כנ"ל]: ט) ואכתי קשה קצת. דנהי דבמה דמוכח ממתניתין דפוקקין דאין איסור משום טלטול סתמא דנגר סותרת ודחאה ר' יצחק נפחא מהלכה. מכל מקום במה דמוכח ממתניתין דפוקקין דמותר להוסיף על אהל עראי אין סתירה מהא דנגר. ואיך פסק ר' יצחק נפחא לגמרי כר' אליעזר דאפילו איכא תורת כלי אסור משום תוספת אהל ולמה פסק נגד סתם משנה. ואמנם כי יש לומר הואיל ואיתכחש מתניתין דפוקקין באיסור טלטול. נדחה לגמרי. אך לפי עניות דעתי נראה דאף אם נאמר במה דלא איתכחש הלכתא כמותה לא קשה מידי: י) דהנה התוס' הקשו דמה ראי' מהא דפוקקין הא בפרק הישן אמרינן דבסדין דלא מבטל לי' גם לר' אליעזר לא פסיקא לי' לאיסור. ופשוט דבזה נפסוק כרבנן להתיר דאין חולק עליהם בזה. ואין ספיקו של ר"א מוציא מידי ודאי דרבנן. ואם כן טפיח דלא מבטל לי' בזה פוקקין. ומה ראי' לפקק החלון דמבטל לי' ותרצו בדוחק. ולפי עניות דעתי יש לומר דמה דלא מבטל לי' לא מהני רק לאפוקי מאיסור תוספת אהל. דכיון דלא מבטל וסופו ליטלו מכאן שלא להחזירו לעולם הוי עראי גמור. אבל לא יועיל לענין איסור טלטול דסוף סוף כיון שהוא צורך הבית החמירו בו. אלא דבהא דסוף פרק הישן דהגיע חמה למרגלותיו של ר' אליעזר אין ההנחה לצורך הבית אלא לצרכו של ר' אליעזר.

והשתא ניחא דמתחילה כשהגיע חמה לחצי סוכה שאל. ואחר כך כשהגיע למרגלותיו הניח הסדין בלא שאלה. אלא דמתחילה הי' מספקא לי' משום טלטול. ואם כן ממתני' דפוקקין לא שמעינן מידי לפקק החלון לענין תוספת אהל כיון דמפיח לא מבטל לי' אלא לענין טלטול דבהא לא מהני מה דלא מבטל לי' כנ"ל. ובזה שפיר סותרת מתניתין דנגר: יא) העולה מזה דהתוספות פליגי על רש"י בעשה לו בית יד. דלרש"י מותר אפי' במונח. ולתוס' מונח לעולם אסור. ובית יד לא מהני אלא בקשור בעיברא דדשא ואינו ניטל באגדו. דבלא בית יד אסור ועל ידי בית יד מותר: יב) איברא לאחר העיון נראה דלמה דקיימא לן כשמואל בנגר בעינן קשור ובפקק סגי במתוקן. והיינו דנגר משום בנין וכמבואר ברא"ש באריכות. גם התוס' מודים דבית יד מהני אפילו במונח. ויותר מזה דאפילו נגר שיש בראשו גלוסטרא מותר אפילו במונח דכן מוכח מדר' יהושע לעיל (דף קכ"ד.) בנגר שיש בראשו גלוסטרא שומטה מפתח זה ותולה בפתח אחר בשבת. וכיון דמונח אסור משום בנין ואינו מותר אלא כשקשור מאתמול דכבר נבנה בנין זה מערב שבת. אבל כשקשרו בפתח אחר בשבת ונועל בו. הרי עושה הבנין בשבת. ואפילו תדחוק שנעל בו במוצאי שבת והקשירה לבד אינו בנין רק בצירוף הנעילה. וכשאחד מהם בחול לא החמירו חכמים. אכתי קשה דאם כן הוא מכין עצמו בשבת לעשות בחול דבר האסור בשבת [שאם הי' נועל בשבת הי' נעשה כל הבנין בשבת]. ואסור משום ודבר דבר. אלא ודאי כיון שיש בראשו גלוסטרא מותר אפילו במונח. והתוס' שהעתיקו עשה בית יד לנגר הנגרר לא קשיא לפי הנ"ל. דזה לפי מה דהוי ס"ל דסוגיא דעירובין גם כן אליבא דר' יוחנן ומשום טלטול ולא קשה מידי מהא דשבת דבשעה שמטלטל מפתח לפתח אין בו חומר יותר משאר כלים. ובשעה שפותח פתח זה עדיין הוא קשור ותלוי. וכן בשעה שנועל בו פתח האחר.

ובנתים אין בו חומר יותר משאר כלים ומהני תורת כלי. אבל למסקנת התוס' דסוגיא דעירובין אליבא דשמואל דמשום בנין. על כורחין לומר כפרש"י דבית יד מיירי במונח שהרי אפילו גלוסטרא דגרוע מעשה לו בית יד כמו שכתב הבית יוסף מהני אפילו במונח. וזה טעם פרש"י דפירש בעירובין דבית יד מותר בלי שום קשירה. דאזיל לטעמי' בשמעתין דמשום בנין: יג) ולפי זה יש תימה רבתי על השלחן ערוך דפסק סימן שי"ג בנגר שיש בראשו גלוסטרא אין היתר במונח רק בקשור בעיברא דדשא עכ"פ. אלא שאינו ניטל באגדו. והא פסק בפקק החלון סגי במתוקן ובנגר בעינן קשור. והיינו כחילוק הרא"ש דקיימא לן כשמואל דנגר משום בנין. אם כן מוכח דגלוסטרא מותר אפילו במונח כנ"ל: יד) דעת רש"י דכולא שמעתין משום בנין. וגם הא דאמר רב כהנא והוא שמתוקן נמי משום בנין. דכן פרש"י בהא דהמונח מותר במקדש דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא. ולדידן מותר אפילו במדינה מהאי טעמא. [אבל אם אינו מתוקן אי אפשר שלר' אליעזר יהי' מחוייב חטאת ולדידן יהי' מותר לכתחילה. משום לתא דבנין. דכהאי גוונא מקשה הש"ס ריש תולין. וגם הכא פשטא דשמעתא לרש"י דהכל משום בנין] וצריך להבין דהא מפורש בשמעתא דמשום תוספת אהל עראי מותר ואפילו אינו מתוקן איכא האי טעמא: טו) ונראה דהנה בשבת (דף מ"ח.) רב חסדא שרא לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא ומסיק דוקא בעתיקי היינו להחזירו לכר זה שנפלה ממנו אבל בחדתי אסור דהשתא משוי לי' מנא. מבואר דכיון שהי' פעם אחת בכסת נשאר שם כלי עליו אף לאחר שנפל. כיון שהי' עליו שם כלי פעם אחת. וכן מבואר בתוספות שבת (דף נ"ט.) בדיבור המתחיל אלא אמר רבא דכיון שהדיוט יכול להחזירו לא פרחה טומאתו שקיבל בעודו מחובר יעוין שם.

והכא נמי במה שפוקק בו פעם אחת בשבת מהני שישאר עליו שם כלי או שם בנין אף לאחר שינטל. ואם כן הוה לי' קבע דאף דהפקיקה היא עראי. שלאחר שעה ינטל מכל מקום שם כלי או שם בנין שישאר שאר אחר שינטל מחלון הוא קבע ומה שהוא פקוק ממש עראי הוא ודו"ק: סימן רכה. א) שם (קכ"ו) מתיב רב עמרם ומדבריהם למדנו כו' הקשו בתוס' דנימא מצוה שאני דהכי מחלק הש"ס שילהי מכילתין לענין מדידה. ותירצו דשאני מדידה דלא מיתסר אלא משום עובדין דחול אבל פקיקה אם איתא דאסור הוא משום דדמי לבנין לא שריר [שבות] משום מצוה, וקשה לי לדעת הרמב"ם דהא דקושרין היינו בקשר אומן אף דבעלמא אסור אפי' אינו של קיימא. הרי דאף דאסור משום לתא דקשר התירו משום מצוה, והכי נמי דיש לומר כן בפקיקה: ב) ונראה ליישב דכי היכי דפקיקה אסורה משום בנין הכי נמי יאסור לפתוח משום סתירה. וגם איתא דפקיקה לא הותר רק משום מצוה יאסור הפתיחה, דהפתיחה אינו לצורך מצוה, וכיון שיאסור לפתחו, הרי בפקיקה מבטל כלי מהיכנו, דאינו רשאי להוציאו משם כל השבת, וביטול כלי מהיכנו הא אסור אפילו לצורך מצוה כדאיתא בגמרא (דף קכ"ח.) (דף קנ"ד:) דלא שרינן ביטול כלי מהיכנו משום צער בעלי חיים למאן דאמר צער בעלי חיים דרבנן, וכל שכן הכא שאינו רק לידע אם עבר הטומאה לעבר השני אם לאו דאסור לבטל כלי מהיכנו, אלא ודאי אפילו לדבר הרשות שרי לפקוק והוא הדין לפתוח ולא ביטל כלי מהיכנו כלל: ג) ועוד נראה ליישב דהנה לעיל בסוגיא דר' אליעזר ורבנן אזלי לטעמייהו בנגר הנגרר. ושם סבירא לי' לר' אליעזר דמונח אפילו במקדש אסור, ובמדינה בעינן קשור ותלוי וגבוה מן הארץ.