שו״ת אבני נזר – חושן משפט – קטע 47

ועוד י"ל כיון דיושבת ומקלחת אין כל כך היתר ברור, שהרי ר"ש אוסר בזה נהי דר"מ ור"י מטהרים היינו כשידוע כך אבל לא לעשות משום זה ס"ס, דכי היכי דיושבת ומקלחת טהור לר"מ ור"י מחמת הדין תורה, כמו כן עומדת (לר"מ אפי' מקלחת ולר"י בשותתת] טמא ודאי מחמת הדין תורה דמפורש בפרק כל היד דר"מ מטמא משום נדה, ודווקא איש ואשה דאיש לא שייך כלל לספוקי בטומאה אמרינן שמא מן האיש היתר ברור, את"ל מן האשה אין איסור ברור אף שהדין תורה שטמאה נדה, ועיין מה שאכתוב לקמן בהא דכתב הר"ן בתשו' דלר"מ מצאה על שפת וגם בתוך טמאה, וכ"כ הב"ח דלהרא"ש אין היתר לר' יוסי בעומדת כנגד שפת הספל וכו' כאוקימתא דר' אבא, וכיון דאין ראי' להרא"ש דבנמצא על שפת ולא בתוך יהי' טמא לר' יוסי, וכיון שהר"ן לא חידש דבר זה רק מחמת הראי' כמ"ש בתשו' וז"ל והטעם שמזקיקינו לומר דמודה ר"י דעל שפת ספל לבד טמאה כו' וכתב הראי' ומסיים ולפיכך אני אומר, מבואר דבלא הראי' לא הי' מחדש הדין, וכיון דלהרא"ש אזיל הראי' אזיל הדין ואפי' נמצא על שפת לבד טהורה כדברי הב"י ז"ל:

ולענין הלכה רוב הפוסקים דלמה דקי"ל כר' יוסי טהורה לגמרי, אך התוס' פרק כל היד (י"ד:) בשם ר"ת דגם לר' יוסי טמאה מיהא משום כתם ולא פליג עלי' דר"מ אלא במה דמטמא ר"ה משום נדה, וכתבו התוס' והא דאמר בגמ' דסיפא ללמד דאפי' לכתחילה טהורה בסיפא דווקא משום ס"ס ולא כפשט הסוגיא ופירש"י דבא ללמד על רישא ג"כ, ובתשו' הר"ן סי' מ"ט דחה פירוש זה דמודה ר"י לבעלה ולטהרות הוא שטיהר בשתי ידים וכתב דלאו ר"ח חתום עלה, והב"י כתב דאין לדחות בגילא דחיטתא דסוגיא דכל היד דתלי פלוגתא דבדקה בעד שאינו בדוק ולמחר נמצא דם בפלוגתא דר"מ ור"י בהאשה שעושה צרכי', והתם קי"ל דמטמא משום כתם עכ"פ, ומוכח דה"נ טמא משום כתם ובאמת גם הא דמהו דתימא ה"מ דיעבד קמ"ל אפי' לכתחילה הגם דלשון מהו דתימא משמע דלפי אמת אפי' לכתחילה טהורה, אך הסברא נראה להיפוך דאיך נוכיח מהא דבסיפא מותר לכתחילה דגם ברישא מותר אימא דווקא סיפא משום ס"ס, והוא תירוץ מרווח דרישא בדיעבד דווקא וסיפא בס"ס להתיר לכתחילה: וליישב כ"ז נראה דהנה בכל היד בהא דתלי פלוגתא דרבי ור"ח בבדקה בעד שאינו בדוק דרבי דאמר טמא משום נדה כר"מ בהאשה שעושה צרכי' וראתה דם דאם עומדת טמאה ומקשה הש"ס והאמר ר"י ב"ח כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם ומשני כי תניא ההיא משום נדה איתמר, ומשמע דריב"ח אמר לא טימא ר"מ אלא משום נדה ותימה דהא נדה חמור מכתם: ע"כ נראה דהנה בהא דכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים כתב בחי' הר"ן הטעם משום דכתמים טהורין מה"ת דבלא הרגשה, וחכמים גזרו אטו הבגד שנפל עליו הכתם דהבגד טמא מה"ת, והיינו משום דמקור מקומו טמא, ואפי' למאן דלית לי' דשמואל הרי מפורש במשנה דם ולא כתם רק אטו הבגד כנ"ל:

וע"כ בנמצא דם על המים למ"ד משקין לטמא אחרים דרבנן, ולגבי המ"ר עצמם אין נ"מ דאין מכניסין מ"ר במקדש מפני הכבוד ולטמא אחרים הוא רק דרבנן ומאחר שכתם הוא טומאת ספק הוי ספיקא דרבנן ולקולא, ואי אפשר לטמא באשה שעושה צרכי' ונמצא דם על המים משום כתם כנ"ל, וזה ר"מ לטעמי' דאמר פ"ק דפסחים (ד' ט"ז) משקין לטמא אחרים דרבנן, ור' יוסי שטיהר בעד שאינו בדוק לגמרי אפי' משום כתם לטעמי' דמטהר באשה שעושה צרכי' לגמרי דלדידי' א"א לומר דהא דמטהר באשה כו' משום דמשקין לטמא אחרים דרבנן דליתא דהא ר' יוסי ס"ל התם משקין לטמא אחרים דאורייתא ואעפ"כ מטהר ה"ה דמטהר בבדקה בעד שאינו בדוק ג"כ, וזה ר"י לטעמי', אבל לדידן דקי"ל משקין לטמא אחרים דרבנן, ע"כ שפיר מטמאין בבדקה בעד שאינו בדוק משום כתם, ומ"מ באשה שעשתה צרכי' ונמצא דם על המים מטהרין אפי' משום כתם משום דאין לגזור אטו הבגד, ואע"ג דאפי' המקבל טומאת נגעים מקבל כתמים אף דאין לגזור בו אטו הבגד אלא דלא פלוג רבנן, וה"נ כיון דהמ"ר מקבלים טומאת עצמם מה"ת ולטמא אחרים דרבנן נימא לא פלוג רבנן, לק"מ דחכמים גזרו בכתם הנמצא על דבר המקבל טומאה, וממילא בכלל גזירתם אף הנמצא על דבר המקבל טומאת נגעים ג"כ, כמו שביצה שנולדה ביו"ט נכלל בכלל גזירת משקין שזבו, אבל אשה שעושה צרכי' שהוא ענין אחר רק שנאמר שחכמים יגזרו בה טומאה כמו שגזרו על כתם הנמצא על הבגד, בזה שפיר אמרינן כיון שהדם נמצא על המ"ר שאין נ"מ בטומאת עצמם רק לטמא אחרים דרבנן והוה ספיקא דרבנן ולא שייך לגזור בה ודו"ק, [א"ה, עי' פסחים (י"ח.) ובתו"כ וכל משקה וגו' פרט למשקה סרוח ועי' רמב"ם וראב"ד פ"ב מה' טו"א הי"ד והכ"א ועי' חולין ע"ב, עובר סופו לצאת, אך שם ע"י מעשה וממילא שאני כמש"כ הח"ס יו"ד סי' קנ"ו ועי' אבני נזר או"ח סי' קנ"ט אות כ"ה ועי' רמב"ם פ"י מטו"א ה"ח ודו"ק]:

ועתה נבאר פירוש הגמ' מהו דתימא הנ"מ דיעבד כו' קמ"ל סיפא דאפי' לכתחילה, וקשה דמהיכא מוכח דרישא ג"כ לכתחילה מותר, ונראה דהנה כבר כתבנו לעיל בהא דמקשה הש"ס ודילמא בתר דתמו מיא ופשיטא לש"ס דמטמא בספק שותתת משום דס"ס משם אחד לא הוי ס"ס, ולפי זה האי ספק ספיקא דאיש ואשה כו' הוא דווקא לענין טומאת האשה דספק מן האיש ולא ראתה כלל שלא יצא הדם מגופה, ואת"ל ראתה שמא דם מכה, אבל כשדנין על הדם אין כאן ס"ס, דבין דם מכה שבמקום מ"ר מן האיש ובין דם מכה שבמקום מ"ר מן האשה הכל טעם אחד לטהר משום שאין דם מקור, ודם שבמקום מ"ר לא שייך לאשה במה שהיא אשה כלל, ואחת הוא בין באיש בין באשה, בשלמא כשדנין על האשה הוי ספק מן האיש היתר בפ"ע שלא ראתה ואפי' הי' מאשה אחרת היתה היא טהורה, אבל לגבי הדם הוי משם אחד, והא דמטהר ר"מ בס"ס את האשה ולא גזר אטו המ"ר שנמצאו עליהם הדם כמו שגזרו בכתמים, דלטעמי' אזיל לטמא אחרים דרבנן כנ"ל: והשתא ניחא דמוכח ממה דמטהר ר' יוסי בסיפא לכתחילה דגם ברישא טהור לכתחילה דכיון דטהור בדיעבד ע"כ אינו טמא משום נדה ואפי' כתם גמור לא הוי רק חשש טומאת כתם, וא"א לומר חשש טומאת נדה דכיון דאינו אלא חשש טהור מה"ת מקרא דדם ולא כתם כיון שאינו בבירור שמדם מקור שמגופה, שבדיעבד תולין במכה שבמקום מ"ר, או שהי' דם בספל כמ"ש המרדכי, וכן מפורש בשמעתא דבדקה עצמה בעד שאינו בדוק דמדמי בש"ס להא דהאשה שעשתה צרכי' דלר' מטמא משום נדה ולר"ח משום כתם, ופירש"י ספק, וכיון שהוא ספק קרי לי' כתם, וכיון דאינו רק טומאת כתם ע"כ טומאתו משום לתא דהבגד, ור"י לטעמי' משקין לטמא אחרים דאורייתא, ובבגד אין נ"מ בין אשה לבד בין איש ואשה כנ"ל דבבגד ליכא ס"ס, ומוכח שפיר דאף ברישא לכתחילה, כן נ"ל ליישב דעת הפוסקים דטהורה לגמרי:

ולפמ"ש נראה ליישב קושיית הס"ט בהא דאיש ואשה שהטילו מים בספל דמודה ר"מ משום ס"ס וכן קי"ל בש"ע לר' יוסי בעומדת ושותתת והקשה בסדרי טהרה דא"כ ברואה דם מחמת תשמיש דספק מן המקור ספק מן הצדדין נצרף עוד ספק שמא הש"ז שיוצא מן האיש אדום כדם דמצוי כזאת ובתוספתא ש"ז אדומה טהורה, ואף דלא שכיח הלא דם מן האיש בתוך מ"ר שלו ודאי לא שכיח ומ"מ כיון דהדור מ"ר למקור ג"כ לא שכיח מחשבין זאת לספק ה"נ הלא אין דרך נשים לראות בשעת תשמיש מש"ה תולין לטהר בכל מה דאפשר וא"כ לעולם נטהר משום ס"ס והניח בצע"ג: ולפמ"ש לק"מ שהרי הש"ז שפולטת האשה מתטמאה בו טומאת ערב כמו איש שראה קרי הרי דרואה חשבינן לה (כנדה מ"ב), אלא שאינה טמאה בו נדה כיון שלא ראתה דם, ואפי' פלטה ש"ז אדומה הרי לא ראתה דם מקור, וא"כ בין הדם מן הצדדין בין דם מן האיש הכל ספק אחד שאינו דם מקור, ואינו דומה לדם מ"ר שמן האיש שלא ראתה האשה כלל: ועתה נבאר שיטת ר"ח, והנה התוס' כתבו בשמו דר' יוסי דאמר טהורה משום נדה קאמר אבל משום כתם מטמא, והא דאמר התם אי מרישא הו"א ה"מ דיעבד אין לכתחילה לא קמ"ל, מבואר דלפי האמת אפי' לכתחילה סובר הר"ח דווקא סיפא לכתחילה אבל רישא לא שרי אלא דיעבד, והקשה מהרש"א דא"כ הו"ל להגמ' לומר אי מרישא הו"א דטמא משום כתם קמ"ל סיפא דאפי' משום כתם ותירץ דהש"ס בעי לשנויי נמי למה דס"ד דלא טימא ר"מ אלא משום כתם, וקשה דא"כ הש"ס דהתם למה דס"ד דלא טימא ר"מ אלא משום כתם א"כ מה הקשו התוס' לר"ח וצ"ל דהכי ק"ל דא"כ לפי האמת דר"מ משום נדה ור' יוסי משום כתם ולא מטהר לכתחילה קשה קושיית הש"ס סיפא למה לי השתא ברישא דספק אחד מטהר בתרי ספיקי מבעיא, ותירצו התוס' דר"ח סובר בפירוש סוגיא דהתם דווקא סיפא מטהר אפי' לכתחילה, וה"ה לדידן דווקא סיפא מטהר גם משום כתם:

ודעת הב"י סי' קצ"א בשיטת ר"ח דכיון דמתני' איירי לטהרות כדמוכח מדברי הש"ס מהו דתימא דיעבד אין לכתחילה לא דלא שייך אלא בטהרות, ולבעלה חמיר מלטהרות דבעלה איסור כרת לא מקילינן לבעלה ואח"כ הביא מדמשמע בפרק כל היד דר' יוסי מטמא משום כתם עיי"ש, ודבריו תמוהין דאי מטמא משום כתם א"כ אף לטהרות בדיעבד יהי' אסור כמו בכל כתמים, ובש"ך כתב ליישב דבפרק כל היד מוכח דר' יוסי מטמא משום כתם וכן הוא בירושלמי להדיא, ע"כ הא דמתיר בפרק הרואה לכתחילה בסיפא דווקא אבל ברישא אסור לכתחילה ולבעלה חשיב לכתחילה שלא תשמש עם בעלה, ולפי שיטתו יש ליישב מה שהקשיתי על הב"י דהא דר' יוסי מטהר ע"כ בחולין שנעשה על טהרת תרומה אבל בתרומה הא טמא משום כתם אלא ודאי בחולין מטהר וכמ"ש הרמב"ם מטמאי משכב ומושב דכתמים אינם טמאים לחולין, ובהא קאמר הש"ס דאפי' לכתחילה מטהר ואי אפי' ברישא טהור לכתחילה ע"כ לבעלה נמי טהור דבעלה חולין הוא כדאיתא פ"ב דחולין (ל"א) וע"כ קילי משאר כתמים דאסורין לבעלה, וע"כ גם לחולין לכתחילה טמא, אלא משום דלכתחילה אסור גם בחולין ע"כ גם לבעלה טמאה לכתחילה כן צ"ל לדעת הש"ך: ועתה נבוא לנ"ד, לענין דינא, והנה בנ"ד דהשתן יוצא ממנה כעין דם ובודאי גם כשהיא יושבת ומקלחת יוצא ממנה כך גם בתחילה, וזה יכול להתברר בודאי אין לנו לחוש דילמא בתר דתמו מיא אתא דם לפירש"י והר"ן דאתי דם שלא מחמת מ"ר, דהא מהיכי תיתי לחוש שמא בא דם גם לבסוף, בשלמא הגמ' מקשה שפיר כיון דחזינן שבא דם ולא ידענו שיש לה מכה במקום מ"ר, ניחוש שאין בה מכה כלל, וע"כ הדם בא שלא מחמת מ"ר, אבל בנ' שהמ"ר יצאו תחילה עם דם מהיכי תיתי שבא דם שלא מחמת מ"ר ג"כ:

אך אף לשיטת הרא"ש משום דבסוף לעולם שותתת ואיכא למיחש לדר"מ לכתחילה כפירוש ר"ח דר' יוסי מודה לכתחילה, ולר"מ שותתת טמאה ולבסוף ודאי שותתין, ועוד עדיף ממה דמקשה ודילמא דרק ספק שמא בא הדם לבסוף אבל הכא דמתחילה ועד סוף אדום ובוודאי גם לבסוף אתא דם כשהיא שותתת, אך גם זה אינו דכיון שבא דם גם כשיושבת ומקלחת וע"כ מכה יש בגופה ותולין במכה: הן אמת דבתשו' הר"ן איתא דיושבת על שפת הספל ומקלחת בתוך הספל ונמצא דם על שפת ובתוך טמאה לר"מ וקשה נמי הנ"ל, דכיון דנמצא בתוך ג"כ ע"כ מכה יש בה ונתלה גם על שפת הספל במכה, ומהכ"ת לחוש שמא שלא מחמת מ"ר, וצ"ל דאין תולין אלא במכה מבוררת, אבל זו אין המכה מבורר, והרי ר"ש מטמא אפי' יושבת ומקלחת, ואף שר"מ מטהר יושבת ומקלחת וכ"ש ר' יוסי דמטהר בכל גווני] די שיפקיע א"ע ולא לתלות בה עוד לטהר דם אחר, וא"כ בנ"ד נמי לפירוש הרא"ש הלוא המ"ר שיצאו בסוף אדומים כדם מצד עצמם טמאים ותרצה לתלות במכה הלא אין המכה מבורר, ליתא דהא קי"ל כר' יוסי וגם המ"ר שיצאו בסוף ושותתין טהורין משום נדה רק משום כתם טימא ר"ח, והרי בסי' קפ"ז במכה שאין ידוע שמוציאה דם שאין תולין בה מ"מ כתמים תולין בכל ענין, וה"נ נאמר בנ"ד לתלות במכה שאינה מבוררת, וכ"ש הוא שהרי מטהרין הדם הנמצא בתוך הספל ואמרינן דם מכה הוא ודו"ק: מיהו אכתי איכא חששא לשיטת הרא"ש במ"ר שהשתינה כשהיא עומדת דמ"ר שבסוף טמאים גם לר' יוסי דבעומדת ושותתת מודה לר"מ ובודאי טמאה בזה משום נדה כמו לר"מ, וא"כ אין תולין במכה שאינה מבוררת כדמוכח בתשו' הר"ן הנ"ל [ע"כ מצאנו ואולי חסר הסיום]: גיסו הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן קכב ב"ה יום ד' נצבים תרמז"ל פה סאכטשאב.

שלום לכבוד גיסי ידידי הרב הגדול חריף ובקי גן הדסים כש"ת מו"ה יצחק נ"י הכהן האבד"ק אסטראווע. דבר הקרטין מנהג מורי הוראה שהקטנים שאין יכולים לבדוק מתירין בלא בדיקה, ובחי' הבאתי ראי' דבדיקה זו אינו רק לחומרא ובמקום שאי אפשר מתירין בלא בדיקה, ולמעשה לא בא לידי מעולם רק אותם שיכולין לתלות בבא מבחוץ כמו פראכעס וכדומה ואותם אני מתיר בפשיטות שאיני יכול לבדוק וכשניכר בטביעת עין שהוא פראכעס אני מתירם לפעמים בלא בדיקה אפי' ביכול לבדוק, ושמעתי שבחת"ס מתיר לאחר שהפסיקה בטהרה ובדקה ג' פעמים ומצאה טהורה, ואפשר לאחר הפסק טהרה לבד: ובדין שבר בני מעיים כמדומה לי שהוא שהמקור ירד למטה והוא דין פארפאהל ומעולם לא הורתי בזה, ובחת"ס כתב ג"כ שמונע א"ע להורות בזה: לדעתי טוב אשר כ"ת ירגיל עצמו לשלוח ענינים גדולים להגאון המובהק אבד"ק לובלין, כי קרוב אליו ומכאן רב הדרך בחילוף מכתבים: גיסו הדו"ש מברכו בכוח"ט הק' אברהם. סימן קכג ב"ה יום ה' פ' משפטים החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. אהובי אבי אתייעץ עמך בדבר הלכה: בדבר העזבון מר' נתנאל שצוה אחריו לצדקה לבנות בהמ"ד ועוד הרבה ענינים ובעת פטירתו הי' אומדין סך נכסיו לערך ט"ו אלפים רו"כ וכהיום נתקלקל הרבה מהעזבון והרבה חובות שלא נגבו ועתה השאלה אם לנכות מהצדקות לפי ערך או כפי אשר צוה:

וזה נוסח שטר צוואה מעידים אנחנו הח"מ איך שאנחנו נכנסנו אצל ה"ה נתנאל ב"ר יעקב ז"ל נעלקינבוים מפארצווי לבקרו ומצאנוהו שוכב על ערש דוי ולשונו ומילולו בפיו ודעתו צלולה עליו ומיושבת כאדם בריא ויודע להשיב על הן הן ועל לאו לאו וכך אמר לנו הנני מצוה את ביתי לפניכם והנני מחלק את כל הוני בפניכם ואני מבקש מכם שתהיו עדים בדבר הזה וכתבו וחתמו כן בפני בצוואת ש"מ כל העסקים והמסחרים שיש לי עם אחי מו"ה חיים נ"י הוא בשותפות חלק כחלק לבד מאקט מלינא עלי ב' אלפים רו"כ ויותר הוא שייך לי לבדי וגם אחי הנה מודה בזה, מזה ינתן ה' אלפים זהובים פויליש לבנות מהם בהמ"ד חדש בעיר פארצווי מאה זהובים עם ששה סדרי משניות שיש לי ינתן להחברה משניות דק"ק פארצווי לבהמ"ד ישן דק"ק פארצווי ינתן ב' מאות זהובים פויליש, היינו מאה זהובים על תיקון ספרים ומאה זהובים לקנות מהם כיור הנקרא האנדפאס להבהמ"ד לבהמ"ד דקאצק השייך לאדמו"ר שליט"א ינתן חמשים רו"כ לקנות מהם ספרים מאה רו"כ ינתן לאחותי רוזא אשת ר' יעקב יצחק: ולפענ"ד נראה כיון שפרט כל הונו ואח"כ אמר מזה ינתן כו' דומה להא דגיטין (ס"ו) שלחו מתם מחמרא כדי ליפות כוחו, ופירש"י דכיון דאמר זוזי מחמרא כל החמרא משועבד לזוזי, וכן קי"ל בש"ע סי' רנ"ג סעיף ג', ועיקר הטעם משום שהם שני מינים זוזי, חמרא, וע"כ כל החמרא משועבד לזוזי, דלא קנה בגוף החמרא, ועיין בר"ן פ"ק דגיטין גבי מנה קבור: אולם בהא יש לספק כיון שהי' בעזבון מעות ג"כ ואפשר דחובות שנשארו אחריו ג"כ בכלל מעות, וע"כ י"ל שקנה בגוף המעות ואם נאבדו נאבדו למקבל:

אולם נ"ל מדהוצרך לומר הטעם באומר תנו מנה לפלוני מנכסי דאי איתא בעינא ממש ונאבד מראהו אבוד, שהוא משום דמנכסי כאומר משלי, ות"ל דזוזי נמי בכלל נכסי והרי קנה חלק במנה, מוכרח דכל שתלה בשני דברים ודבר אחד מין אחר ההפסד ליורשים וה"נ דכוותה: מחמת גודל נחיצת המוכ"ז קצרתי ולפי שהוא סך עצום וממון יתומים קטנים לא רציתי לסמוך עלי לבד, תמחול לכתוב לי דעתך הלכה למעשה: בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קכד ב"ה יום ה' במדבר תרמ"ג לפ"ק ל"ט למב"י. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. מכתבך הגיעני ואל יפלא בעיניך על אשר לא השיבותיך על מכתבך השני בענין מילה כי הייתי טרוד מאוד הנחתי מכתבך למשמרת ונאבד ועל אשר אני זוכר אשיב: הקשית דגם לתירוצי על קושיית מהרש"א למ"ד ודאי ערלה כבושה קרא ל"ל, י"ל דאתא קרא לנימול תוך ח' א"צ להטיף, ואשר כתבת שמ"ש בפשיטות הוא נגד גירסת הק"נ והוא כתב על היפוך זה שהוא שיבוש, לדעתי גם הק"נ מודה דבעיון יפה וביד ולא בפרזלא אבדיקה קאי, דמילה א"א כלל רק בברזל או בדבר אחר המחתך ואיכא סכנה טפי מברזל, ומ"ש שמלין ביד לא אדע כלל איך מלין ביד, בפרט למה שכתבת דהטפת ד"ב היינו שחותכין מעט כעין מילה: אך בהא דממתינין כתב הק"נ דזה בלא נראה דספק הוא, ולרב א"צ למול כלל היקל רב האי להמתין לא בנראה דמחוייב למול בודאי [ולמ"ש הוא אפי' לרב] ועוד דבלא נראה איכא סכנה טפי אם נטיף עכשיו ואח"כ יבא בקי ויכיר שערלה כבושה, או שבאמת יתפרד כדברי המאירי ויצטרך למול שנית והוא מוסיף סכנה, וכבר דרשו רבותינו ז"ל כי עליך הורגנו כל היום זו מילה, אבל בניכר מה שיגיד הזמן יעשה השכל, ותדע שאחר שכתב ורואין איך מוהלין אותו התחיל ואם לא נראה לו כו' מכלל דעד השתא בניכר קאי:

ולדעתי א"א שהק"נ יכתוב על דעת ריא"ז והט"ז והש"ך שהוא שיבוש ולא יזכיר דעתם כלל: ואשר כתבת שא"א שהר"ש משאנ"ץ בתחילה כשהי' סובר שמחוייב לקלוף העור יהי' נגד דעת רבינו האי ולא יזכיר דעתו כלל, הלא גם לדבריך יקשה דלדעת הרי"ף אם נראה ערלה כבושה הא דחינן שבת ולהר"ש אין דוחין שהרי כתב דסמכינן אדרב ואיך לא יזכיר דעת הרי"ף, זה אני זוכר, ואולי הוא מוטעה מחמת כי אין לי מכתבך: כתבת כי במאירי מפורש דגם בניכר אין קולפין רק חותכין מעט למעלה, עיינתי במאירי ולא ראיתי אכן דברי המאירי שם לדעתי מגומגמין ולדינא לפענ"ד לסמוך על הד"מ להקל להטיף דם בצפורן שהוא רבן של כל בני אשכנז, ואת"ל לחוש לדעת המאירי הלא איכא הר"ש משאנץ לסמוך בשעת הדחק אדרב ולדעתי הוא דחק גדול: ובענין ניכר ערלה כבושה לדעתי הוא כמו הלכתא למשיחא כי אין המוהלים מבינים בזה כלל, ואני סנדק כמה שנים גם שאלתי הרבה מוהלים ולא נראה ע"כ מעולם ובעבור זה לא מהרתי להשיב עד שנאבד מכתבך: תחוג החג הקדוש הבע"ל בטהרה וקדושה יתירה כמו שקבלנו התורה בהר חורב כנפשך ונפש בנך הדו"ש וטובתכם כל הימים: הק' אברהם, סימן קכה ב"ה יום ה' פינחס. רב שלום וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י בנידון המילה הי' לי מכתב מהמו"ץ דפשעדבורז וכתב המעשה בארוכה אחרי עמדו על המחקר והי' פשוט בעיניו למולו לפי המעשה, וכן בעיני, וכתבתי לשם למולו ולא ימתינו אף להשלים יום כאשר הי' פשוט בעיני כביעותא בכותחא ולאשר כתבת שאשיב לך הוכרחתי ליקח פנאי הגם שקשה עלי כי אני עוסק בענינים אחרים: