שו״ת אבני נזר – חושן משפט – קטע 46

אמנם בעיקר הדין אם נלמד שחור דריאה משחור דדם נדה, הנה בנדה (ד"כ.) ר' אמי בר אבא אמר וכולן עמוק מכן טמא דיהא מכן טמא חוץ משחור, הנה דאף שדם דיהא טמא שחור דיהא טהור, ע"כ דשחור דיהא לאו מחמת לקותא אתי, דאי מחמת לקותא דאדום דיהא אתי ליטמא, ודוחק גדול לומר דשחור דיהא מחמת אדום דיהא דדיהא אתא, דאם דיהא דשחור בא מחמת דיהא דאדום, אם השחור אינו דיהא דדיהא גם האדום שבא ממנו לא הי' דיהא דדיהא, אלא ודאי אם השחור דיהא הוא לאות דלאו מחמת לקותא כלל אתא: איברא דצריך להבין, הא אדום דהדם פסול דסופו להשחיר דהאי שחור אדום הוא אלא שלקה ולאו דווקא אדום כדם המכה אלא כל אדום פסול דכללא כייל הגמ' אדומות כשחורות, וכשם שכל שחור פסול דלאו הדר הוא כמו כן כל אדום, ואם נאמר דאין כל שחור לקותא אלא שחור כחרת, א"כ ע"כ כל אדום אפי' אינו כדם המכה כשלקה נעשה שחור (כחרת, וא"כ דם שחור כחרת למה טמא ודאי שמא מחמת אדום דיהא קאתי, אלא ודאי כל שחור אפי' אינו כחרת מחמת לקותא יטהר בנדה דמחמת אדום דיהא אתא, והדס אדום דיהא סופו להיות שחור לא כחרת, ע"כ שחור כחרת טמא ודאי, דע"כ הי' אדום כדם המכה, דאם הי' אדום דיהא כשלקה הי' שחור דיהא, אך זה אינו ראי' לדעת הראב"ד דהלכות בספר בעה"נ דרוב דמים שבמקור דם טמא מהא דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, שמא דם טהור הי', אך בעה"מ דוחה ואומר דא"א לפתה"ק בלא דם טמא, א"כ לדעת בעה"מ משמע ס"ל כל שחור מחמת לקותא אתא: מיהו הראב"ד בר סמכא טפי בין הפוסקים, ע"כ לפענ"ד אין לדחות מהלכה פוסקים המפורשים שהביא התב"ש, מיהו בספר ראש אפרים חולק על התב"ש בעליונו של דיו מטעם אחר: בנך הדו"ש מצפה לשמוע ולהשמיע כ"ט הק' אברהם סימן קיט ב"ה יום ב' וישלח כי בא עת לחננה לפ"ק פה סאכטשאב.

שלו' לכבוד ידידי גיסי הרב הגדול המפורסם חריף ושנון חסיד ועניו כש"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י יקרת מכתבו עם דבריו החריפים ושנונים הגיעני, ולהשיב על דבריו בארוכה אין הפנאי מסכים כעת ויען כי המוכ"ז בא אלי ואומר כי נוסע לביאלא אכתוב לך מעט אשר עלה בידי בזה: דבר השאלה באחד שבא לידו במשכון צלמים ולא פדאן הנכרי: תשובה [זהו שנרמז בא"נ יור"ד סי' קכ"ב שהיתה אבודה וכעת מצאנוה]: הנה פשטות דברי ראבי"ה ורמ"א (יו"ד ס' קמ"א) ודאי מורים כי מותר לעולם אף אם אין לנו ידיעה שלא השתחוה, אך הש"ך שיכל את ידיו וכתב דווקא בידוע שלא השתחוה לו, ובאמת שאין דברי הש"ך מובנים לי שאם באנו לדמותו לצורות הלא כתבו הטוש"ע (שם) שידוע שנעשה לשם ע"ז, וממילא אפי' ידוע שלא השתחוה ליתסר, דקי"ל (סי' קל"ט) ע"ז של גוי אסורה מיד אפי' לא עבדה עדיין: ע"כ לפענ"ד דהנהו שתי וערב הואיל וידוע שהגוים לובשים אותה תמיד אף כשהם ערומים בבית המרחץ וכיוצא ודאי אינם נוהגים בו אלה כדתנן פרק כל הצלמים (מ"ד:) גבי מרחץ של אפרודיטי דכשהגוי נוהג בו כן תמיד מותר, ועיי"ש בגמ' שהקשה מהשתין לפני' לא בטלה ומשני התם לפום שעתא רתח עלי' והדר מפייס לה: ובנ"ד שתמיד הוא הולך עם השתי וערב ערום חשוב אינו נוהג משום אלה כלשון המשנה שם אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לבית ע"ז שלך ערום כו' גם יש לדמותו לכלים מבוזים דצורות הנמצאים עליהם ודאי לאו לע"ז אלא לנוי ה"נ הואיל והולך עמהם ערום ודאי לאו לע"ז אלא לזכר, ושאלתי לאנשים ואמרו לי שראו גוים ערום בבית המרחץ עם השתי וערב על לבו:

אף לפי דברי הש"ך י"ל דהא דקי"ל אף בצורף ישראל לא ביטל כתב רש"י (ע"ז נ"ג.) משום דגוי חושב שישראל ימכרנו לגוי ופלח לה, והכא אף ימכרנו לגוי אינו אלא ספק אם ישתחוה לה הגוי השני, ובגמ' משמע דווקא היכי דברי אצלו שיעבדנה הגוי השני לא הוי ביטול עיי"ש (נ"ג:) גבי גנבוה ליסטים משום דסבר אי גוי שקיל לה מפלח פלח לה אי ישראל מיזבין זבין לגוי ופלח לה, וכן (בדף מ"ג.) גבי צורת דרקון דקאמר מאיסורא מי מייאש מימר אמר אי גוי משכח לה מיפלח פלח לה אי ישראל מזבין זבין לנכרי ופלח לה, מכל זה משמע דווקא בידוע שהשני יעבדנה, והכא השתי וערב שסתמו לזכר בעלמא אף אם ניחוש שהשתחוה לו הגוי מ"מ אינו ברור שהגוי אשר יקחנה מישראל ישתחוה לה ג"כ והוי ביטול: אך צ"ע דא"כ איך אמר הש"ס בצורת דרקון אי ישראל כו' הלא מבואר בפירש"י ותוס' דצורת דרקון רק ספק נעבד, אך בטור מפורש דוודאי לע"ז נעשה, ויש לפרש הגמ' דאם נשתברה הגם דנשתברה מאלי' אסורה דעובדין לשברים זה כשנעבדה אבל אם נשתברה קודם שנעבדה כלל לא חביבה להו ואין עובדין לשברים וע"כ שפיר הוי ס"ס שמא לא נעבדה וכשנשתברה בטלה ממילא, ואת"ל שנעבדה שמא נכרי שברה: והנה אם יתננה לצורף גוי להתיכם לגרוטאות או לעשות מהם כלי אחר ודאי הוה ביטול, ומשום אחריות אין לחוש, ותדע דמשונה לרבי ביטל דכתבו התוס' דווקא בנשתקעה, לימא דתחילה קודם שנשתקעה נעשה באחריות של ישראל: ואין לומר בנ"ד דלאחר שנשתקעה נעשה של ישראל, ליתא דאיסורא לא ניחא לישראל למיקני ולא ניחא לי' שיעשה שלו לגמרי ולא יוכל גוי שוב לפדותו ובתשובה אחת [והוא בא"נ יור"ד סי' קכ"א] ביארתי הדברים בארוכה, ואם אפשר לעשות כן מה טוב ואם לאו נ"ל לסמוך על פשט פסק רמ"א דמותר בלי ביטול, וטוב שיתיכנה ישראל ואח"כ ימכרנה:

דברי גיסו הדו"ש מצפה הרמת קרנו למעלה ולשמוע מכולכם כ"ט הק' אברהם. סימן קכ ב"ה יום ב' ויחי תרי"ד לפ"ק. שפעת שלום וברכה לכבוד אדוני אבי מורי ה"ה הרב המאה"ג סיני ועוקר הרים החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י מכתבך היקר הגיעני שבוע העברה ובתוכו שאלה בהלכ' נדה ומי אנכי כי הבאתני עד הלום ולא הגעתי להוראה לא בחכמה ולא בשנים (אז הי' בר שיתסר), אמנם למצותיך אדוני הקשבתי ואכתוב הנראה לפענ"ד בזה: והנה בעיקר הדין שחדש בעל חוות דעת דמשמשתו נדה אסורה לבעלה רק שלא בשעת ווסתה באופן שאינו צריך לנאמנותה מותרת דברים אלה לא הבנתי כי מניין יודע עת ווסתה אם לא מפי', ובשטמ"ק כתובות אהא דמשמשתו נדה הביא בשם יש מפרשים שאין האשה נאמנת באיסורין של תורה אלא בנדותה בלבד דכתיב וספרה לה ומהתם לא ילפי' דשאני התם דלא סגיא בלא"ה כי א"א לו לדעת מתי וסתה ישלמו ימי ספורין שלה אלא על פיה ואם לא תאמינה בטלת מצוות פרי' ורבי' הרי מבואר כדברי ואם כדבריו הלא יש תקנה אך נראה דעבור זה היא מותרת לו לעולם, והנה בתו' ריש גיטין הקשו מנדה דנאמנת אף דאתחזיק איסורא ובחדושי הרמב"ן הקשה ג"כ קושיא הנ"ל אלא שהוסיף דמשכחת אתחזק איסורא כגון ילדה או ראתה עמו במטה ונראה מדבריו דבאינו ידוע שהיא נדה רק על פי' לא מקרי אתחזק איסורא וזה תמוה דהפה שאסר לא שייך כאן אף לדעת הפוסקים דאף לאחר כדי דיבור חשיב הפה שאסר מ"מ ז"א רק באומרת גרושה הייתי קודם שאמרתי א"א הייתי אבל אם אמרה נתגרשתי עתה וודאי דאינה נאמנת וזה אינו צריך לפנים, וה"נ האיך נאמנת אח"כ לומר שספרה ושטבלה, גם צ"ל דאם שייך כאן הפה שאסר האיך נליף מינה דע"א נאמן באסורין גם צ"ל מדוע לא כתבו התו' זה דמשכחת א"א בילדה והקשו סתם:

ונראה דהנה מה שאשה נאמנת לומר שהיא נדה לדעת הפוסקים דאתחזיק התירא לא נאמן ע"א לאסור, היינו משום דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא וכן כתב מהרי"ק שורש ל"ג, וצ"ל מ"ש מטמאה אני לך דלא שייך שוי' נפשה חתיכה דאיסורא משום דמשועבדת לו כמ"ש הר"ן שם ואף שבשעת נדתה אינה משועבדת לו הא אם נטמאת נמי אינה משועבדת לו ואפ"ה לא נאמין לה להפקיע שעבוד כיון שעומדת בחזקת מותרת ומשועבדת וה"נ דכותי' וצ"ל דשאני התם שמפקעת עצמה ממנו לגמרי משא"כ בנדה שאינה מפקעת עצמה ממנו רק עד שתטהר וא"כ אם נאמר דאחר שנטמאת אינה נאמנת על הספירה והטבילה א"כ היא מפקעת עצמה ממנו לגמרי במה שאומרת שנטמאת ואינה נאמנת מטעם שוי' נפשה חתיכה דאיסורא רק משום דע"א נאמן לאסור היכי דאתחזק התירא לדעת הרמב"ן בקדושין וזה בוודאי אינו רק ספק אסור דהא באתחזק איסורא אינו נאמן להתיר וע"כ לומר דאוקי העד נגד חזקה ונשאר ספק וכבר דברנו מזה וא"כ לא הוי אתחזק איסורא אבל ע"א נאמן באיסורין ילפינן מינה דאל"כ היכי נאמנת לאסור דשויא נפשה חתיכה דאיסורא לא שייך כאן דהא מפקעת עצמה ממנו לגמרי כיון דאינה נאמנת להתיר: ובזה ניחא שהתוס' לא הוצרכו לההיא דילדה דלשיטתם דע"א אינו נאמן לאסור היכא דאתחזק התירא אי אפשר לומר דמה דנאמנת להתיר משום דלא שייך שויא אנפשה דא"כ לא היתה נאמנת לאסור:

היוצא לנו מזה דבמקום שאוסרת עצמה לגמרי אינה נאמנת לומר נטמאתי אם לא מטעם עד לדעת הרמב"ן ולפי"ז הכא שאוסרת עצמה לגמרי אם תאמר נטמאתי כנ"ל כדברי השטמ"ק לא תהי' נאמנת מטעם שוי' חתיכה דאיסורא גם מטעם עד אינה נאמנת דהא הויא חשודה וחשוד אינו נאמן לאסור כמ"ש בש"ע בסי' קכ"ז הגם שיש לחלק דהתם הטעם משום דשתיקתו לא הויא הודאה והכא י"ל דנאמנת דלא מקרי אתחזק התירא כל כך משום דעלולה לראות וכן כתב בס' תורת גטין ריש גיטין מ"מ הכא דחשובה נוגעת די"ל שעיני' נתנה באחר דיש לה היתר ע"י תשובה כמו שכתבת בעצמך ואינה נאמנת וכמו שאינו נאמן חשוד להתיר כשהיא נוגע, וזה א"ל שבודאי פעם אחת ראתה דא"כ לא הי' צריך הרמב"ן להביא ראי' מילדה וא"כ אם תאמר לו נטמאתי לא תהי' נאמנת רק אם לבו נוקפו יפרוש הימנה ועכ"פ לאחר שתאמר שספרה ושטבלה תהא מותרת: אך שיש לשדות נרגא בהוראה זו דלעולם יש חזקה שבודאי ראתה פעם אחת ואפ"ה לא מקרי אתחזק איסורא דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה דלעולם הי' ספק שמא כבר ראתה וספרה וטבלה: אולם הנוב"י כתב דחזקה שלא נתבררה בשעתה לא מקרי רק כשמעולם לא נתבררה לשום אדם דאל"כ בתולה שעמדה ביער לא תהי' לה חזקת הגוף אלא ודאי כיון שהיא היתה יודעת שאינה טמאה חשיב חזקת הגוף וה"נ היא היתה יודעת פעם אחת שהיא טמאה, אך היתר זה אינו אם יארע שתראה עמו במטה או שתלד: גם שיש לפקפק בדברים הנ"ל לפי"מ שכתב הרשב"א בנדרים פ"ב גבי קונם שאיני משמשך דמה שהיא משועבדת לו והוא לה, הוא משום שע"מ כן נשאו ע"ש והיינו שידור עמה כדרך כל האדם לא בעת נדתה ולא דמי לנטמאת שהוא דבר הבא במקרה ולא מסיק אדעתיהו שתטמא ונניח מזה:

ומה שכת' דלדעת הט"ז דלא נעשה חשודה רק בשלשה פעמים מותרת לפענ"ד ז"א דהא כל כח ביאה הוי איסור בפני עצמו ואם התרו כמה פעמים חייב על כל כח כמבואר ביבמות פ' ד' אחין ואף באמצע ביאה הי' בידה לומר שהיא טמאה והי' חייב לפרוש ממנה דהא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ובאמת שיש לספק באוכל כמה זיתי חלב בפעם אחד אי חשיב שלשה פעמים וכעת היא נחוץ ואי אפשר לי לעיין א"ה עי' אבני נזר חאה"ע סי' קל"ז אות י"ב אך אין כל כך נ"מ בזה דהא הש"ך פסק דאף בפעם אחת מקרי חשוד: אך נראה לי להתיר מטעם אחר דאפשר שהיתה טמאה ע"י כתם ואינה נחשדת על איסור דאורייתא ועל כתם אין לו לחוש דהא ספק כתמים להקל גם יש לה חזקת טהרה ואף אם תאמר לו פעם אחת שראתה כתם לא תהא נאמנת: אך גם בזה יש לשדות נרגא דהא מבואר בריש נדה דרוב רואות בהרגשה וא"ל דהא רוב נשים הם כשרות דזו יצתה מרוב שנחשדה באיסור דרבנן עכ"פ רק שיש לה חזקת כשרות עכ"פ וחזקה ורובא רובא עדיף וצ"ע בזה: ומה שכתבת להתיר מפני שהשכנות לא ידעו שהוחזקה נדה רק עפ"י עצמה ובתחלה כתבת שהיא היתה הוחזקה נדה בשכנותי' והאיך יכולים השכנות לחזור ולהגיד: אולם אי לאו דמסתפינא אמינא דמה דהוחזקה נדה בשכנותי' חשובה כוודאי נדה היינו שעדים מעידים שהוחזקה נדה בשכנותי' דומיא דלוקה עלי' משום נדה דוודאי הפירוש שעדים יודעים מזה דאל"כ האיך יכולים להתרות בו אבל כשהשכנות עצמם אומרים מה יועיל עדות שלהם ומה בפנינו פרשה נדה לא מהמני ובחזקה מהמני וצ"ע בפוסקים בזה:

עוד נראה דהנה אם ירצה הוא לדור עמה אין הב"ד יכולין למנוע ממנו משום שויא אנפשה אף אם לא יחזור דהא הב"ד אין מאמינים לו רק הוא בעצמו חייב לחוש לעצמו אם יודע בעצמו שמשמשתו נדה וא"כ אין שייכות לב"ד בזה, וכן כתב להדיא ברמב"ם שאין הב"ד מוחין בידו אף כ"ז שלא חזר וא"כ היו השכנות כמעידים שלא בפני ב"ד אחרי שאין שייכות לב"ד בעדות זה ויש לדמות זה לדברי הש"מ גבי הטוען אחרי מעשה ב"ד וע' נתיבות שם. יתר אין אתי חדשות בענין זה והנני מבקשך שתכתוב לי תשובה על זה ואם תשיג תשובה מהרב הגאון מהרי"מ שליט"א מווארשא תשלחנה לי והנני שולח לו תשובתך הרמה כאשר צוית לי: בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קכא ב"ה פה סאכטשאב זמר"ת לפ"ק. שפעת שלו' וברכה לכבוד גיסי הרה"ג חריף ובקי מושלם במעלות איש חמודות מו"ה יצחק הכהן נ"י בדבר האשה שמ"ר יוצאין אדומים כדם, וכתב רו"מ שהרמ"א פסק שלא להתיר רק מקלחת ויושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא בתוך הספל ולא על שפת הספל, ובנ"ד ליכא תלתא לטיבותא ושוב כתב רו"מ ששה התירים, אבאר ההלכה בעז"ה מתוך הש"ס והפוסקים [כפי הנראה היא היא השאלה אשר נמצא תשובה עלי' בא"נ יור"ד סי' רל"א ושם בא בקצרה וכאן בא בארוכה ועד עתה היתה אבודה ממנו וכעת מצאנוה והדפסנוה]:

פרק האשה, האשה שעושה צרכי' וראתה דם ר"מ אומר עומדת טמאה יושבת טהורה ר"י אומר בין כך וב"כ טהורה, איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר"י מטהר ור"ש מטמא שחזקת דמים מן האשה, ובגמ' מ"ש עומדת דאמרינן הדור מ"ר למקור ואייתי דם יושבת נמי הדור מ"ר למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתי דם א"ר אבא ביושבת על שפת הספל ומקלחת בתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת מבעיא לי' לאשכוחי, אמר שמואל וכן אורי ר' אבא הלכה כר' יוסי: ופירש"י והר"ן דטעם עומדת משום דאוקמא אנפשה ולא יכלה לעצור להשתין מיושב כי אורחה ומתוך הדחק הדור מ"ר למקור ואייתי דם, וכן שותתת דטמאה ג"כ הטעם דשתיתה בא מחמת דאוקמה אנפשה, ולפי זה א"א לפרש קושיית הש"ס ודילמא בתר דתמו מיא כפירוש התוס' והרא"ש משום דלבסוף באים המ"ר בשתיתה והדור מ"ר למקור כו' דכיון דלעולם שותת לבסוף ולאו משום דאוקמה אנפשה הוא, אין ריעותא בשתיתה, ע"כ פירש"י דבתר דתמו מיא אתי דם שלא מחמת מ"ר, וכ"כ הר"ן בחי' ובתשו' סי' מ"ט דבנמצא דם על שפת הספל לבד טמא גם לר' יוסי דראי' דבתר דתמו מיא אתא, ואי איסור בתר דתמו מיא משום שותתת איסור זה לא שייך אלא לר"מ, אבל לר' יוסי הא יושבת ושותתת נמי טהורה, ואפי' עומדת ושותת נמי טהורה כיון דבין עומדת בין שותתת האיסור משום דאוקמא אנפשה והכל ריעותא אחת לדידהו, אלא ודאי הר"ן מפרש נמי כפירש"י בתר דתמו מיא אתא דם שלא מחמת מ"ר: מיהו ראי' זו יש לדחות די"ל כיון דלבסוף כששותתת בא הדם ולא בתחילה כשמקלחת מוכח משום דהדור מ"ר למקור בא הדם דאי משום מכה שבמקום מ"ר גם כשמקלחת בתוך הספל מבעיא לאשתכוחי, אלא ודאי משום דהדור מ"ר כששותת אבל בעת שמקלחת דלא הדור מ"ר למקור לא בא דם:

אבל התוס' והרא"ש פירשו דאיסור עומדת משום דאין רחמה נפתח וכן שותתת שאין המים יורדין בגבורה י"ל הדור מ"ר למקור (כ"כ הרא"ש] והמקשה מ"ש עומדת הכי פריך כיון דמטמא עומדת אפי' מקלחת דליכא אלא חדא לריעותא יושבת ושותתת דאיכא נמי חדא לריעותא תהי' טמאה, והדר מקשה ודילמא בתר דתמו מיא ושותתת, ומשני ביושבת על שפת הספל כו' ודווקא לר"מ אבל לר' יוסי אפי' יושבת ושותת טהורה ומטהר יושבת בכל ענין: וכתב הב"י סי' קצ"א בפשיטות דלהרא"ש אפי' יושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל בלבד נמי טהורה ודלא כהר"ן, ולפמ"ש לעיל בשיטת הר"ן אין ראי' די"ל מדאתי בסוף כשותתת ולא בתחילה כמקלחת מוכח דע"י דאתו מ"ר למקור בא הדם, והא דכתב הרא"ש דמטהר יושבת בכל ענין היינו דא"צ לאוקמי כאוקימתא דר' אבא וטהור כשיושבת בתוך הספל או אפי' יושבת על שפת הספל ונמצא דם גם בתוך הספל, אבל בא הדם בשפת לבד י"ל דטמא מטעם הנ"ל, ותדע דלהר"ן נמי דמפרש בתר דתמו מיא שלא מחמת מ"ר יקשה דילמא בא על שפת הספל כשהיא שותתת דמה"ט מטהר בתשו' הר"ן כשנמצא בתוך ועל שפת, וע"כ הא דמטמא בעל שפת לבד משום רגלים לדבר כנ"ל וכן י"ל גם להרא"ש: ומ"מ דברי הב"י נכונים שהרי ראיות הר"ן בתשו' הי' יתכן דשמואל ור' אבא שקלו וטרו אליבא דר"מ והם עצמם ס"ל כר' יוסי אלא משום דנ"מ ביושבת על שפת ונמצא על שפת לבד, ולהרא"ש מעיקרא לא קשיא כיון דכתב הרא"ש דמודה ר' יוסי בעומדת ושותתת, א"כ צריך אוקימתא דר' אבא גם לר' יוסי בעומדת דקשה דילמא בתר דתמו מיא ואפי' עומדת ושותתת ולתרץ בעומדת נגד שפת הספל וכו' ואזדא ראיית הר"ן:

הן אמת דיש לפקפק ולומר דלר' יוסי א"צ לאוקימתא דר' אבא, דלכאורה קשה לפירוש התוס' והרא"ש בתר דתמו מיא ושותת הא לקמן בסוגיא איש ואשה כו' מבעיא להו איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ, ומסקנא דמודה ר"מ כיון דס"ס ספק מן האיש ואת"ל מן האשה שמא דם מכה הוא וה"ה איש ואשה יושבין ושותתין וא"כ מה מקשה דילמא כו' וספק מקלחת ספק שותתת הוי ס"ס שמא מקלחת ואת"ל שותתת דילמא לא הדור מ"ר למקור, וצ"ל דהוי משם אחד דלשני הספיקות ההיתר משום שדם מכה הוא: והנה לדעת הסוברים דס"ס מטעם רוב יותר יש לטהר כשהוא משם אחד דיותר מצטרפין הספיקות לרוב כשהם מצד אחד, וכ"כ התוס' בכמה מקומות דפליגי במחצה על מחצה אף דא"א לצמצם אלא משום דלכל מר הוי כעין ס"ס שמא רוב ושמא מחצה על מחצה ואף דהוא משם אחד, אלא דמ"מ מהני מטעם רוב, אך לר"מ דחייש למיעוטא א"א להתיר בס"ס מטעם רוב ושפיר מקשה הש"ס ודילמא בתר דתמו מיא, אך לר' יוסי נוכל לומר ספק שותתת טהור מטעם ס"ס כמו איש ואשה דטהור לר' יוסי בעומדת ושותתת כמ"ש הרא"ש והטור וברמזים, כן י"ל: [מיהו אין להביא ראי' לזה מדלא מקשה הש"ס גם לר' יוסי דשיבוש הוא אטו ר"י מטמא להדיא בעומדת ושותתת, אנן הוא דאמרינן דלא מצינו דבכה"ג יחלוק על ר"מ, וקודם שידענו אוקימתא דר' אבא הוה אמרינן באמת מוכח מדר' יוסי דגם עומדת ושותתת טהורה רק לר"מ מקשינן דמטמא עומדת אפי' מקלחת וה"ה יושבת ושותתת, א"כ ניחוש שמא בתר דתמו מיא שותתת וק"ל]: מיהו הא קי"ל בכללי ס"ס דמשם אחד לא הוי ס"ס, גם י"ל בנ"ד דכל ההיתר שדם מכה הוא עדיף עוד מבשם אחד: