שו״ת אבני נזר – חושן משפט – קטע 44

וע"כ כיון דקי"ל כרבנן צוה"פ מהני מה"ת לר"ה וכדמוכח מדברי התוס' פ"ב ד"ה והאמר ודלתות שאינם נעולות לא מהני אף למה דקי"ל כרבנן וכדמוכח מדברי התוס' בפ"ק כנ"ל, ובאמת לדעתי צ"ע מנ"ל לשיטת התוס' דצוה"פ לא מהני מדרבנן, ואפשר כיון דבגמ' פליגי במבואות המפולשין אם צריך לנעול ומה"ט פסק הרשב"א דמבואות המפולשין צריך דלתות וא"כ פשיטא דלא מהני צוה"פ מדרבנן, ולהפוסקים דבמבואות המפולשין לא בעי דלתות צ"ל דפלוגתייהו משום דנ"מ לענין ר"ה עצמה, וע"ז ק"ל להתוס' דברה"ר עצמה כבר שמעינן מדר' יוחנן דבעינן ננעלות, ואף למה דקי"ל כרבנן הדין כן, וע"כ צ"ל דצוה"פ לא מהני מדרבנן, ובזה שפיר מהני דלתות כיון דא"צ להם אלא מדרבנן לא בעי ננעלות כמו במבואות המפולשין, ור"י לשיטתו דצוה"פ לא מהני מה"ת דס"ל כר' יהודא ובדאורייתא לא מקילינן למימר כיון דראויות לנעול כמאן דנעילי דמיין: ובר מן דין כיון דהא דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא מפסי ביראות שמעינן לה י"ל דדווקא בעולי רגלים הקילו דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא אבל בעלמא מדרבנן אתי רבים ומבטלי, אבל מה"ת ודאי מהני צוה"פ לדידן דקי"ל כרבנן וכדברי התוס' בפ"ב וצדקו דברי הרב בש"ע דצוה"פ מהני מה"ת דבזה לא קי"ל כר' יוחנן, אבל דלתות שאינם נעולות לא מהני אף לרבנן, דבזה בין חילוק בין ר"י לרבנן וכדברי התוס' בפ"ק: ומאד נפלאתי עליך שכתבת ז"ל והרי"ף והרא"ש פסק כר"י דבעינן דלתות ננעלות ויקשה עליהם מאד מההיא דעושין פסין, והוצרכת לפרש פירוש מחודש בדברי הגמ', והא בפשיטות י"ל שדעת הרי"ף כהתוס' בפ"ק כנ"ל ולא ידעתי כוונתך בזה: דברי הכותב מתוך טרדות רבות בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קח תשובה הנוכחת נדפסה קצתה באב"נ או"ח א' סי' רס"ד. ועתה מצאנו התשלום הדפסנוה בשלימותה.

נמצא הא דרב ששת בדר' יוסף שייכא, והנה למסקנא שם לא ק"ל הכי כדאיתא שם צ"ב, אהא דגג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור, קתני גג דומיא דחצר מה חצר דמינכר מחיצת' אף גג דמינכר מחיצתא ופירש"י אף גג נמי, נהי נמי דשרינן לי' במחיצות התחתונות משום גוד אסיק כו' וכן קי"ל בש"ע ס' שע"ד הרי דמהני גוד אסיק לשוויי פיתחא ע"כ אין צריך ליגע, סוף דבר לדעתי צה"פ כזה מותר לכל המפורשים: שוב ראיתי בתשו' הר"א מזרחי ח"ב [סי' כ"ד, כ"ה] שהשואל פירש הא דאין צריך ליגע דרואין כאילו המשקוף יורד למטה אל הקנים וע"כ רצה לפסול בצה"פ שמצד אחד עשאה מן הצד והעמיד תחתיו קנה גבוה י' טפחים ופסל השואל דבזה א"א להכשיר דא"כ המשקוף מצד אחד גבוה היינו במקום קנה הגבוה] ומצד השני במקום קנה שהעמידו תחתיו], נמוך, ובכה"ג לא עבדי אינשי, ומדחי לה למ"ש המרדכי בצה"פ שעשאה מצד אחד על גביו ומצד השני מן הצד ופסל המרדכי משני טעמים טעם הא' דפתחא כהאי לא עבדי אינשי [וטעם הב' דקנה על גביהן אמרי משמע דמשני הצדדים צריך להיות ע"ג] וכ"ש דפתח כהאי ראש אחד של משקוף בשמים וראש השני בארץ דלא עבדי אינשי והרא"ם השיב דטעם אין צריך ליגע משום דאמרינן גוד אסיק מחיצתא וכאי' היו שני הקנים גבוהים וכשר, והנה אני הוכחתי לעיל מהא דהש"ס מוכיח מהא דכופה דאין צריך ליגע והתם לא שייך גוד אסיק שהרי למעלה אין מקום פנוי כלל להעלות שם המחיצות, ולשיטת הרא"ם צ"ל דרואין כאילו הי' פנוי ובטלתי דעתי מפני דעת הרא"ם:

והנה מדברי שניהם השואל והרא"ם נלמד דצה"פ באלכסון פסול, וא"כ גם נ"ד שאמצע המשקוף גבוה והולך ומשפע לכאן ולכאן עד שתי המזוזות יש לפסול דהמשקוף באלכסון, ואין לומר בזה חביט רמי, דלא מבעיא שאין המשקוף רוחב טפח דלא שייך חביט רמי כדאיתא בסוכה, כ"ב, גבי שתי קורות המתאמות אך אפי' רחב טפח אין להכשיר בזה משום ח"ר דהא אמרינן שם ובעירובין י"ד. ובלבד שלא תהי' העליונה למעלה מעשרים אלא תוך עשרים, ומבואר דבלמעלה מעשרים אין להכשיר משום חביט ויהי' למעלה מעשרים כיון שכמו שהיא עכשיו יש בה פסול בעצמותה וכמ"ש הריטב"א בעירובין שם וז"ל וגם נלמוד מכאן שאין אומרים חבוט אלא בשכל אחת מהן ראוי שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה, וא"כ הכא שהקורה באלכסון ופסולה דכה"ג לא מקרי משקוף אין להכשיר משום חבוט: מ"מ נראה דיש לחלק דדווקא התם שהצדדים משונים זה מזה זה גבוה וזה נמוך ובמה שזה צד וזה צד ראויים להיות שנים, ע"כ בכה"ג לא עבדי אינשי ומדמי להא דמרדכי דזה ע"ג וזה מן הצד, אבל בנ"ד שהצדדים שוים והאמצע גבוה לית לן בה גם בחוש כן נראה דפתח צד אחד נמוך ואחד גבוה אינו נאה ולא עבדי אינשי אבל בשהאמצע גבוה הוא עוד נוי ע"כ דעתי מסכמת להתיר: דברי גיסו הד"ש מצפה הרמת קרנו למעלה הק' אברהם חפ"ק סאכטשאב סימן קט ב"ה אור ליום ג' נח תרל"ט לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י קודם ימים נוראים השגתי ממך מכתב בענין תחום כלים ותיכף ערכתי אליך מכתב ונאבד ממני ואכתוב שנית: הקשית על התוס' עירובין (מ"ז:) שכתבו דמי שהי' פירותיו חוץ לתחומו יש אלפים אמה ממקומם לריב"נ, והקשית ממתני' דביצה מי שהי' פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו לו:

הנה קושיא זו כתובה באהעו"ז וביאור דבריו דא"א לומר משום שקנו שביתה במקומם שהרי מתני' כרבנן דחפצי הפקר אינם קונים שביתה: ולדידי י"ל דוודאי מצד הסברא דברי התוס' נכונים דאיך אפשר שיקנו הפירות שביתה במקום בעלים והם אינם יכולים להביאם שמה ממנ"פ בין יקנו שביתה אצל בעלים בין לא יקנו, אך כל זה לריב"נ אבל מתני' כרבנן, א"כ טרם קנייתם שביתה אצל הבעלים הרי יכולים להביאם שמה דחפצי הפקר אינם קונים שביתה וכיון שיכולים להביאם שם דומה כאילו הי' תוך התחום כמ"ש מהרש"א בתוד"ה לקנו, וכוון לדברי רמב"ן בחידושיו, ומה שאינם יכולים להביאם שמה הוא רק מחמת שקנו שביתה אצל בעלים, וא"כ ע"כ קנו שביתה, דומה לדברי הר"ן בע"ז בענין ע"ז של נכרי שישראל יכול לקנות כיון דטרם קנייתו הי' לה היתר ע"י ביטול ולפי זה לדינא גם התוס' ס"ל דקונים שביתת בעלים, וכ"כ הרשב"א בעבוה"ק במשנה הנ"ל דלא יזיזם ממקומם, הרי שלא קנו שביתה במקומם: עכ"ז אני מסופק אם הוראה זו מוסכמת דק"ל אם איתא דיש להם שביתת בעלים, גם ד' אמות לא יקנו הפירות ויהי' מותר להוליכם לכל מקום שירצה כיון שאינו מוציאם חוץ למקום שביתתם (מיהו הדבר תלוי בשני לשונות של רש"י בספינה מהלכת]: מיהו י"ל כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' להם רק ד' אמות גם הפירות כן, ואין להקשות דא"כ בתחילת דינא נאמר ג"כ כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' יכולים לקנות שביתה במקומם אפי' ע"י עירוב כשרחוק יותר מד' אלפים כיון שאינו יכול להגיע שם גם הפירות לא יקנו שביתה, דלא קשיא לפמ"ש דלרבנן הרי הי' יכולים להביאו שם, ומזה ראי' למה שכתבתי:

ומ"מ ק"ל במשנה דלמה לא תני רבותא יותר שאסור להביא הפירות אלפים אמה לתחומו של בעלים כדי שיוכלו הבעלים לאוכלם שם ולא הי' צריך לצייר הדין בעירבו בני העיר אלא ודאי משמע דבאמת אלפים יכולים להוליך כדברי התוס' ואפי' לרבנן קונים שביתה במקומם, ואף דחפצי הפקר אינם קונים שביתה כשיש להם בעלים יותר יכולים לקנות כדברי התוס' עצמם בדיבור זה, ואיני יודע מה ק"ל לאהעו"ז, ומ"מ לדינא מאחר שמפורש ברשב"א דלא יזיזם ממקומם בוודאי אין לנטות מדבריו מאחר שי"ל שהתוס' מודים למה דקי"ל כרבנן: אשר נסתפקת בשלשה כפרים שיש להם אתרוג בשותפות אם יכולים להוליך האתרוג שנאמר שבני כפר ראשון העמידהו בחזקת בני כפר השני כדי שיוכלו להובילו שמה, דומה לשור של פטם, לפענ"ד זה רק בשהמוכר אין לו תשמיש בהשור, משא"כ אתרוג זה שכולם מברכים בו ודאי אין יכולים להוליכו רק למקום תחום כולם: ק"ל טובא על הרמב"ם והרע"ב פי"ז דכלים דהלכה כר"מ דאמר כל האמות אפי' של כלים באמה בת ששה, א"כ למה הדין בחוטט בגדיש לעשות לו סוכה, דאם הי' חלל טפח במשך שבעה כשר, הלא מפורש בגמ' על המשנה דושאינה גבוה עשרה טפחים פסולה דלר"מ יליף מקרא דוהיו הכרובים סוככים בכנפי' דבציר מעשרה לא מקרי סככה, וא"כ הו"ל תעשה ולא מן העשוי דהוה פסול בסכך, אלא ודאי דקי"ל כר' יהודה דלדידי' אין ללמוד מקרא רק מהלמ"מ דשיעורין חציצין ומחיצין כמפורש בסוגיא שם, וא"כ הוי רק פסול מחיצות וצע"ג: בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן קי ב"ה יום ועש"ק תרמז"ל פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד גיסי הרה"ג המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י.

דבר העירובין במחיצות שאין ניכרות העיר אותי הרה"ג מלוטמירסק נ"י מדברי הה"מ ספי"ד מהלכות שבת בענין מים לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא משום דבפירות אין המחיצות ניכרות, ולא הי' נחשב אצלי לראי' דעיקר הטעם משום מילוי הבור דאין כאן חלל, אך מים שהמחיצה נראה מתוכן דינם כמו אויר דנחשב חלל ה"ה מים, ועוד דהכא ראוי לנעול ואז יהי' ניכר, שו"ר לרשב"א שבת (ק') כתב בתירוץ הקושיא דפירות הוי דבר ניטל בשבת, וכתב דיש מפרשים משום דבשעת זריקה אין המחיצות ניכרות, משא"כ מים לא מבטלי היכר המחיצות: ונראה דבאמת חשוב חלל כיון דלא מבטל להו לפירות ועומדות לינטל משם ואעפי"כ לא חשוב עכשיו רה"י משום דעכשיו אינם ניכרות, וה"ה די"ל בדלתות דאף דראויות לינעל וכמאן דנעילי דמיין, מ"מ עכשיו הא אינם ניכרות, ואף דלאחר שינעלו יהי' ניכרות הלוא גם בפירות נמי כל הקושיא משום דלא מבטל להו וינטלו משם ולכשינטלו יהי' ניכרות, ומ"מ כיון דעכשיו אינם ניכרות לא חשוב עכשיו רה"י, ה"נ אף דההיתר משום דראויות לנעול ואז יהי' ניכרות כל זמן שאינם ניכרות לא חשוב רה"י: ע"כ יש להחמיר לעשותן באופן שיהי' ניכרות, והלא בלא זה אין ההיתר רק משום ס"ס, וכשלא יהי' ניכרות נוסף לנו שיטת יש מפרשים שברשב"א על חשש שמא כהתוס' דלא מהני ברה"ר ראויות לנעול וגם בזמה"ז איכא רה"ר וגרע כח הס"ס: כשיעשו שטאכייטלעך סמוך לכותל יהי' ניכר דלדלת עשאם, בטח תשגיח כשיעמידו הדלתות על הטרעטוארען הגבוהים שאם יסגרו הדלתות לא יהי' גבוהים מרה"ר ג' טפחים, ואם הטרעטוארין גבוהים ג' יש לעשות דלתות קטנות שיכפלו למעלה ויעמיד הכפל בהאטשעקיל וגם יעשה באופן שכאשר ינעלו הדלתות לא יוכלו הגדיים לבקוע בהם: דברי גיסך דו"ש וש"ת הק' אברהם.

סימן קיא ב"ה אור ליום ועש"ק פ' ויקרא תרמז"ל פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד גיסי הרה"ג המפורסם איש חמודות כש"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י. הנה בגוף הענין השבתי לך דעתי להלכה, אך להשיב על דבריך לא הי' פנאי אז, עתה אשיבך על סדר דבריך: מה שנסתפקת לדעת אהעו"ז דדלת שאינה נעולה לא חשיב שם מחיצה ע"כ גם במבוי מפולש לא יועיל ולבסוף העלית לדעתו לא הוי מחיצה רק מדרבנן, אין זה כוונתו רק על דרך שכתב בעצמו בשבת (ואו:) דאף דלחי משום מחיצה מ"מ לא הוי מחיצה גמורה דלא ליתי רבים ומבטלי לי', וכן כתבת בעצמך בסוף בשם ריטב"א דאפי' בצוה"פ כן, אך לדעתי הפירוש [חסר איזו תיבות] רשות נעשה רה"י ע"י שראוי משא"כ אם עכשיו רה"ר כמ"ש בתשובתי הקודמת, ובאמת מהתוס' נראה דלא ס"ל הא דריטב"א ואהעו"ז הנ"ל, והוא בתוס' (ואו:) סד"ה וכי תימא עיי"ש רק כמ"ש: אשר כתבת דמאין ההכרח לומר דמהני עכ"פ מדין היכר כמו קורה, ואינו מדוקדק דאפי' יהי' כמו קורה לא יועיל במבוי:

הבאת ראי' דדלת שאינה ננעלת לא חשובה מחיצה כלל מהא דשבת (ט'.) גבי אסקופה בזמן שהדלת פתוח כלחוץ ואי כמאן דנעול דמי מ"ש מפתחו נעול, אין זה קושיא דכשפתח נעול בטל המקום ד' דהדלת מפסיק באמצע משא"כ בפחות, ותדע דאפי' הפתח נעול כשיש מקום ד' מועיל הקורה כמ"ש התוס' דבקירויו כלפי חוץ אפי' פתח נעול כלפנים ומהני הקורה ולא בטלה מבוי בנעילת דלת דאי בטלה מבוי לא תתיר הקורה אותם ד' טפחים דאין בתים וחצירות פתוחים ורחבו יותר על ארכו אלא דלא בטלה מבוי בנעילת דלת רק שמבטל המקום ד', ועוד דיש חילוק בין לשויי מחיצה בין לבטל מחיצה כדאיתא בעירובין (ע"ח:) וע"כ אפי' פתח נעול לא מבטל מחיצה דאורייתא כדמוכח בדרב אשי דאילו הי' תקרת ד' לא בטל כסתימת הדלת כמו שפירש"י ז"ל, ופתח פתוח אפי' מחיצה דרבנן אינו מבטל אף דלענין למיהוי מחיצה כמאן דנעול דמיא לענין לבטל מחיצה לאו כמאן דנעול: [עוד כתבת וז"ל ואעפי"כ מהני במבוי המפולש משום היכר יותר מצוה"פ, דברים תמוהים המה אטו צוה"פ משום היכר, ודאי צוה"פ מחיצה גמורה וזה פשוט בש"ס וכל הפוסקים צוה"פ משום מחיצה ולמה אתה כותב שלא בדקדוק]: בסוף דבריך כתבת בין ש"ח מרובע בשם המאירי דהך דאסקופה מיירי בדלתות שנעשו אחרי שכבר הוכשרה המבוי ונעשה רק לשמירה בעלמא (לכך כ"ז שהוא פתוח לא נחשב כמאן דנעול] הבין חצאי מרובע ליתא במאירי רק כתבת כן בשמו וליתא וחשבת שהוקשה להמאירי קושייתך וישב במ"ש כיון שאינו אלא לשמירה, וליתא דמה בכך שנעשה לשמירה בשביל זה יתבטל שם מחיצה מהדלת אטו דלתות לשמה בעינן, רק המאירי כתב שהמבוי הי' לה הכשר אחר זולת הדלתות והיינו הקורה ולא שהדלתות הם ההכשר דא"כ איך יחשב מה שחוץ מן הדלתות כלפנים, וזה פשט דברי המאירי:

מ"ש ליישב דעת הרמב"ם דדלת שאינו ננעלת לא חשיב מחיצה רק שמבטל שם רה"ר שאינו דומה לדגלי מדבר, ומדרבנן חשובה מחיצה להתיר איסור כרמלית, אולי אפשר לומר כן אך הראי' שהבאת מדצריך דלתות מכאן אלא ואי משום מחיצות הא ג' מחיצות דאורייתא, אלא ודאי משום שיהי' ראוי לחסום רגל רבים ע"כ צריך מכאן ומכאן כי צריך שיהי' ראוי' לחסום גם מצד השני, הוא ראי' לסתור דמשום מחיצה ניחא רמב"ם לשיטתו מבוי שאינו מפולש שהכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור דד' מחיצות דאורייתא אבל משום חסימת רגל רבים די מצד אחד כמ"ש הרשב"א דדלת אחד ננעלת בלילה מבטל רה"ר דאין רה"ר אלא המסור לרבים בכל עת והביאו הה"מ: זה מה שראיתי להוכיחך על מה שבאו מקצת דבריך שלא בדקדוק ועיון הראוי לקיים הוכח לחכם ויאהבך: גיסך הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן קיב ב"ה יום ג' שלח תרמ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. החוה"ש לכבוד גיסי הרה"ג המפורסם חריף ובקי מו"ה יצחק הכהן נ"י יהי כבוד ה' חופף עליו כל הימים: יקרת מכתבך הגיעני, אל חומרת הרה"ג מפיעטרקוב אינני מסכים כלל, וכבר כתבתי אליו בזה, תוכל לכתוב אליו את מה שהשגת עליו, ומ"מ אם אפשר בנקל לעשות היכר ראוי לעשות, אבל אם יש לחוש לזה מחשש מחאת הממשלה יר"ה אין לחוש כלל: אשר נסתפקת בתל המתלקט מה הדין בשפוע למטה, כבר ראית מחלוקת התוס' והרשב"א עם הרמב"ן וריטב"א, דלרמב"ן וריטב"א הוא רה"ר, ובתוס' מפורש להדיא דלאו רה"ר זולת אם רבים מכתפים ומפורש ברשב"א לדעת התוס' דכרמלית הוא:

דבר קושייתך על הרשב"א שבת (צ"ט:) מפ"ק דסוכה (ד':) פשוט כמו שכתבת בסוף דאביי ורבא בסוכה (שם ד':) מחולקין דרבא סובר דלא אמרינן גוד אסיק רק בשבת חשיב רה"י משום דמ"מ יש מחיצות המבדילות, כן כתוב אצלי בחי' מכמה שנים, אך יש לעיין לדעת הרשב"א שבת (צ"ט:) דבעמוד ותל לא אמרינן גוד אסיק רק משום דיש מחיצות המבדילות, והרי מן יוד ולמעלה ללמטה מי' אין ביניהם אלא חוט השערה, והרי נפרצה במלואה למקום האסור ובשלמא אם היינו אומרים גוד אסיק הרי כאילו עומדת המחיצה יוד בשפת עשרה ומשם המחיצה גבוהה עשרה, אבל אם לא אמרינן גוד אסיק קשה וצ"ע: גיסך הדו"ש והרמת קרנך ושתוושע בכל ענינים הק' אברהם. סימן קיג ב"ה אור ליום ד' פ' קדושים שוכ"ט ישפות ה' לכבוד אדוני אבי מו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י קושייתי בענין חמץ נוקשה דכיון דאינו ראוי לאכילה הוי אינו ראוי לגר דמותר אף בפסח כמבואר בר"ן שהקשה אהא דפת שעיפשה והוצרך לתרץ דראוי לשחיקה ולחמע, וכ"כ עוד הר"ן להדיא בשמעתא קדירות בפסח ישברו דפגום בעינו אפי' בחמץ מותר, ואם איתא דגלי קרא דכל מחמצת דבחמץ אפי' אינו ראוי לאכילה אסור, למה פגום בעינו מותר, ואפי' למ"ד נוקשה דרבנן הרי כתב הר"ן דחייב לבער, ומאי קשיא לי' בהא דפת שעיפשה, ואיך כתב הר"ן דפגום בעינו מותר:

מה שכתבת דהיקש על לאו הנה מבואר היטב בתשובתי בראיות דאפי' לס"ד דמטעם היקש אי אפשר שיהי' על לאו ואין לכפול הדברים, אולם בעתים הללו בלמדי גמ' הנ"ל פרשתי היטב דברי הש"ס הטעם דרק מכרת פטור עפימ"ש מהר"ל בס' גבורות ה' דאם אין לו לחם עוני מחוייב לאכול מצה עשירה לקיים מצוות מצה עכ"פ, וע"כ אסור לאכול מצה עשירה בע"פ ולא התירו לאכול מצה שנילושה במי ביצים בע"פ אלא בנילושה בלי מים כלל דא"א לבוא לידי חימוץ דההיא לא חשיבא מצה כלל, ע"כ ר"ל דמיירי עם מים א"א ללמוד מהיקש דלא הוי חמץ כלל כמו שאינו חשוב מצה שהרי גם מצה חשיבא, אלא דכיון דלא הוי מצה גמורה דאם יש לו לחם עוני אינו יוצא במצה עשירה, ה"ה דלא הוי חמץ גמור, וע"כ אין חייבין על חימוצו כרת ולאו יש כהנהו דפרק אלו עוברין, וע"כ ה"ה למסקנא, לפי פירושי לאו יש בו: אולי יש לך איזה פירוש בירושלמי דמצה ישינה פלוגתא דב"ש וב"ה, תמחול לכתוב לי, דבפשטות תמוה דאטו מי לא בעי ב"ה שימור לשם מצה: בנך הדו"ש ומצפה לשמוע מכם כ"ט הק' אברהם. סימן קיד ב"ה אור ליום ה' פ' תשא את ראש בנ"י. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. דבר הפאראווע מיהלען הנה בתחילה חשבתי כי הזיעה מהעצים או מחטים בעצמם אשר אינו כי אם מי פירות לכן הקלתי בזה, אך אח"כ נתוודעתי כי הוא מחמת החום שבתוך הקסוות שקורין רוירין והקור שמבחוץ כאשר יפגשו זה בזה יולידו מים והוא מים גמורים כנראה בחוש הכפור אשר על החלונות בחורף. וכ"כ הקרבן נתנאל (פ' כ"ש אות קכו), וע"כ המיחושים בזה, הא' כי הרבה פעמים מתערב הקמח בתוך הקסוות עד אשר נסתם החלל וצריכין הבעלי מלאכות להכות בכף על הקסוות בחוץ, ומכח זה נופל הבצק מדפנות הקסוות ומתערב עם הקמח כנראה בחוש שע"ג קיהל שטיין נמצא בצקות מכח זה: