שו״ת אבני נזר – חושן משפט – קטע 43

וזה ודאי דוחק לומר דרמב"ח מוקי למתני' במקום שאין כותבין כתובה, דא"כ מה מקשה הגמ' הא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ופירש"י כל שטרות כו' א"ו דאין סברא כלל לאוקמא המתני' דווקא בהכי, ואין לומר דמקשה מכח מלוה הכתובה בתורה, דמנ"ל דרמב"ח סובר דכתובה דאורייתא ואף אם סובר כן מ"מ דילמא מוקי באלמנה דלדברי הכל דרבנן או דילמא סבר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי ודו"ק, ואם תעיין בזה ככל הצורך תמצא בעז"ה מרגוע לנפשך: הק' אברהם. סימן קב. ב"ה יום ב' אמור תרל"ח נאשעלסק. שוכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג מגזע גאונים מפורסמים ראשי עדה חריף ובקי מו"ה יעקב נ"י אבד"ק לאסק. יקרתו הגיעני, בדבר ס"ת שנשפך מים על יריעה ומחמת זה נעשה גיפלאסין ונתחבר הא והדלת נוגע ברגל שתחתי', ורו"מ פלפל בזה עפ"י תשובת אחרונים אשר אין דעתי לסמוך עליהם, האומנם כי אם הי' גיפלאסין לבד הי' כשר ע"י גרירה, שהרי הרמ"א באהע"ז סי' קכ"ה סעיף ט"ז הכשיר כשגוף האותיות אינם דבוקין רק הגיפלאסין מחברם, ואף כי יש לחלק בין ס"ת לגט כי בגט אין לפסול רק משום שאינו ניכר עד היכן מגיע האות כמ"ש בס' התרומה וכאן ניכר היטב האותיות לעצמם וניכר שהחיבור רק מחמת גיפלאסין, משא"כ בס"ת שגזה"כ דבעינן כתיבה תמה שיהי' מוקף גויל, אך לפי זה שוב יהי' מותר ע"י גרירה כיון שהאותיות טובים ומיפסל רק מגזה"כ כמו דקי"ל באותיות דבוקין גם בס"ת, רק כשגוף אות נדבק לעצמו שוב מהני גרירה, אולם כשעיינתי ראיתי שגוף הדיו מחבר ואף שאינו עב כל כך כמו הדלת והרגל מה בכך ואין שיעור לעובי הדיו, ולא דמי לגיפלאסין שהוא רק ליחות הדיו ולא גוף שחרות הדיו, ע"כ לפענ"ד לגנוז היריעה: דברי ידידו דו"ש הק' אברהם.

סימן קג תשובה לק"ק טשענסטחוב בשנת תרמ"ג בדבר אשר חדשים מקרוב באו וחפצים לשנות מנהג אבותינו להפר חוק מלקרוא בשם לעולי תורה רק יעמוד כהן יעמוד לוי וכו': אשיבהו כי חלילה וחלילה להפר המנהג בקריאה לס"ת בשמות אשר הנהיגו וגבלו הראשונים: והנה רש"י פירש בהא דערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור סנהדרין (ע"ד) שאינו מצוה רק מנהג בעלמא ואעפי"כ מאחר שכוונתו לעבור על דת יהרג ואל יעבור, וזה ברור שהחפצים לשנות את מנהג הקריאה לא במרד ובמעל חלילה יעשו זאת כי מה עול מצאו בהמנהג הזה כי ירחקו ממנו רק יחפצו להתדמות להחדשים באשכנז, וזאת ידוע כי המתחילים באשכנז לשנות המנהגים הי' חפצם ומגמתם לעקור את הדת בכללו ופוק חזי מה דסליק בהו ומה המה בני המשנים, הגם כי עתה באשכנז מעשה אבותיהם בידיהם ואינם מתכוונים בזה למאומה אעפי"כ הנה ידוע מ"ש הרשב"א בתשו' חלק ד' בלאו דלא ילבש גבר דאם הראשון עשה להתדמות לנשים אף דהבאים אחריו אינם מתכוונים רק להתדמות אליו, מ"מ כולם נידונין עפ"י כוונת הראשון, וא"כ בנ"ד נמי מאחר שהמחדש הראשון כוונתו לעבור על דת, שוב גם הבאים להתדמות להחדשים נידונים ג"כ כאילו היתה כוונתם לעבור על דת, ואפי' ערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור: ומהראוי שתדעו כי מנהגי ישראל לא על תהו נתיסדו ח"ו ובכולם יש בהם סודות עמוקים ונכוחים למבין, וגם המנהג הזה לקרוא בשמות לעלות לתורה יסודתו בהררי קודש כנודע למביני מדע, ועוד שהדבר הזה נוגע להם יותר ויותר כי מאחר שלא יקראו כלל בשם יהדות ואף לס"ת ואם יארע להם גט כריתות יש חשש נשתנה השם, ויש חשש א"א וממזרות לעולם ולעולמי עולמים, הגם שאין להרהר על הגיטין הנתונים במקומות אשכנז שהנהיגו כן, כי יש לומר היתר בדיעבד, אבל חלילה וחלילה לעשות כן לכתחילה:

ועתה אמרו לאחיכם עמי וקראו להם לשלום ותבארו להם המכתב באר היטב, אך השמרו לכם לדבר עם אחיכם בלשון רכה ואפי' הני תלת מילי דצריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה בתוך ביתו אצרכינהו למימר בניחותא כי היכי דלקבלינהו מיני', מה גם דברים הנאמרים לרבים, ואם כה תעשו בטח ישמעו לכם ולא יוסיפו עוד לחפוץ כדבר הזה, מה גם בזה שאין בו שום יתרון כי אם להמרות פי ה' ולא נחשדו ישראל על כך ח"ו: אלה דברי המצפה להשיג מכם אגרת שלום ואמת בשורתא טבתא מיהודאי דלא יעידון מאורייתא: הק' אברהם סימן קד ב"ה יום א' וארא: שוכט"ס לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י ראיתי את קושייתך במס' שבת בעניין קושיית הגמ' אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה והקשית הלא צריך שתקלוט באויר וקלוטה כמו שהונחה והרי צריך להנחה והוי כותב שם משמעון: והנה לשיטת רש"י עירובין (ל"ג) בד"ה אלא, גיטין (ע"ט) קלוטה כמי שהונחה בארץ י"ל כיון שא"צ להנחתו בארץ הוי כמלאכה שא"צ לגופה, אך לשיטת התוס' שבת (ד') בד"ה דאמרינן קלוטה כמי שהונחה באויר צ"ע קצת, ומ"מ י"ל ג"כ קצת באופן זה כיון שא"צ למה שנחשב כמונח: התמוה על רש"י גדלה מאד ושיטת רש"י נעלמת ממני שכן כתב בכמה מקומות שבת (פ'.) ד"ה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם שמופסקות ברה"י אבל כרמלית או קרפף יותר מב"ס מפסיק ותמוה דק' יותר מב"ס נמי חיוב חטאת ביניהם דמדאורייתא רה"י סוכה (מ"ג.) בד"ה ויעבירנו כגון אם הי' מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא גם בהמקום שהקשית ואם אמצא איזה ישוב אכתוב לך: מה שתרצת קו' רעק"א על רש"י וחלקת בין אם אינו רוצה לכתוב רק שני אלפין בין צריך לכתוב יותר לא הבנתי.

דאם חייב בשא"צ לכתוב יותר, הרי מלאכתו מתקיימת במקום אחר והרי כתב שם משמעון, אם לא שתאמר דאיהו אחשבי' שכתב אף שאינו תיבה, ולא מצינו כזאת, אולם באמת קושייתו ליתא דמפורש בהרב המאירי דתנא דמתני' פליג אתנא דברייתא וסובר דחייב אפי' בא' א': מ"ש שהרמב"ם שכתב הכותב שתי אותיות חייב משמע אפי' בא' א' אי' המשמעות, ואדרבא מדקרי לג' ג' אות אחת כפולה מכלל דשני אותיות אותיות משונים זמ"ז הם, וכן מוכח מדלא התנה הרמב"ם שיהי' שם אחד כמו בג' ג' ד' ד' שכתב והם שם אחד ולמעלה כתב סתם הכותב שתי אותיות חייב משמע איזה שיהי', וכן בפרק א' הכותב שטר או איגרת משיכתוב שתי אותיות חייב והי' לו לכתוב דהוא דווקא בשהשתי אותיות הם שם, אלא משום דשתי אותיות פירושו אותיות משונים ובשני אותיות משונים סובר הרמב"ם דחייב אפי' אינו שם וכשיטת הרב המאירי פרק הבונה והוא דין חדש נלמד מהרמב"ם ויש להפליא על נושאי כלי רמב"ם שלא ביארוהו: בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קה ב"ה יום ה' תצוה. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י אחד"ש.

אשר נפלאת על קושייתי, הנה אחי מאיר נ"י לא כתב העיקר, וקושייתי דהא מפורש ריש במה טומנין דאם הטמין בדבר שאינו מוסיף הבל ונתנו ע"ג דבר המוסיף שמעלה הבל למעלה דינו כאילו הטמין בדבר המוסיף, ובר"ן שני דיעות אם טמן בדבר שאינו מוסיף והשהה ע"ג כירה שאינה גרופה דיש מתירין דאף שהגחלים מעלים הבל למעלה ואפי' היא קטומה דקטומה היינו רמץ ודבר המוסיף הוה וכמו שחילקו הפוסקים על רש"י שפירש דטעם איסור שהיי' משום תוספות הבל דא"כ מה מועיל קטומה] מ"מ ההטמנה ענין לעצמו והשהיי' ענין לעצמו כיון שאין הקדירה נוגעת בגחלים, ויש אוסרין אף דמפסיק אוירא וקי"ל בש"ע כדעת האוסרין ואסור לשהות אפי' ע"ג כירה קטומה, וא"כ איך טומנין ע"ג תנור והתנור אינו גרוף ואינו קטום, וזה דוחק גדול אצלי לומר דכיון שהתנור מפסיק בין הגחלים עדיף מהיכי דמפסיק אוירא דהא גם השהיי' בכירה כתב הטור סי' רנ"ג שמכסה פי הכירה וז"ל הטור שם שמעמיד הקדירה על שפתה או על כיסוי שעל חללה ומשמעות הש"ע סי' רנ"ז לאסור בשהיי' כה"ג בצירוף ההטמנה, גם פסק המג"א סי' רנ"ט דע"ג תנור לא דמי לסמיכה וחשוב כע"ג, ולא דמי לההוא דהגהת מרדכי וכן בררתי בעז"ה בראיות ברורות וא"כ דין זה צ"ע, והתוס' לא כתבו אלא בתנור גרוף:

הקושיא שני' שהקשיתי שמחממין בשר מבושל בלא רוטב וא"כ הו"ל צלי אחר בישול, והבאת ראי' מהש"ע שמתיר לחמם בשר מבושל יבש כנגד המדורה, הנה מפורש בחי' הרשב"א דכנגד המדורה דמי לכלי ראשון שהוסר מאש, גם מפורש שם ברשב"א דכל בשר אינו מתבשל רק ע"ג האש ולאו דווקא בישרא דתורא, והגם שי"ל דכיון שנתבשל הוי רכיך ושוב נצלה כנגד המדורה כמו שאר דברים, מ"מ נ"ל דשוב לא שייך לומר דהצלי מבטל הבשול, שהרי לא הי' נצלה בלעדי בישול הראשון ועדיין בישולו הראשון עליו, וטעם דיש צלי אחר בישול מבואר בב"י בשם הר"א ממיץ והסמ"ק משום דצלי מבטל הבישול, אבל מה שאנו נותנין בקעכיל אויבין והאש תחתיו ומתבשל בו כל דבר ע"ז הקשיתי: ובאמת לדעת הט"ז דמשום שרוצה בטעם צלי לק"מ קושייתו, ואמנם הט"ז כתב זה לתרץ קושיית ראבי"ה ואנכי בררתי בחי' בעז"ה דלק"מ קושייתו, ודעת רוב פוסקים כהר"א ממיץ, וא"כ קושייתו קיימת, ואולם בכלבו משמע דאין האיסור רק כשרוצה שיצטמק היינו שכוונתו על הצלי דווקא לא לחמם וא"כ ניחא, ומ"מ לדינא צ"ע אם נסמוך על משמעות הכלבו שלא הובא בב"י: בנך הדוש"ת הק' אברהם סימן קו ב"ה יום א' ויקהל י"ט אדר תר"ל לפ"ק. שפעת שלום וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. מכתבך אתמול מוצש"ק הגיעני ולהיות שעדיין במקומי אני עומד ונ"מ לדינא ומעשים בכל יום אמרתי להודיעך שנית דעתי:

הנה בדבר הטמנת החמין ע"ג תנור שלנו שאינו גרוף מגחלים, והדבר פשוט בעיני דאף שהתנור מפסיק לא מהני, וכתבתי לסניף בעלמא דלא קי"ל כהוכחת המג"א מהגהות מרדכי, ודחית דמ"מ מצרפין הדיעות להקל ונשוב לעיקר הדין אם מהני הפסקת התנור, ולדעתי הדבר פשוט דלא מהני וכמ"ש הרשב"א אהא דקופה שטמן בה אסור להניחה ע"ג גפת של זיתים וז"ל מסתברא וכו' ואעפ"י שמפסיק הקופה בינו לבין הקדירה אסור וש"מ שאין קטימה מועיל להטמנה וכ"ש הוא ועיי"ש שהעלה שאפי' אין הקופה דבוקה בגפת אלא שהוא תלוי' אסור וכדקי"ל בש"ע סי' רנ"ז, וא"כ לא ידעתי נ"מ בין הפסקת הקופה להפסקת התנור, וא"ל דקופה שטמן בה הו"ל כקדירה גופה, דא"כ מה הוכיח הרשב"א דלא מהני כקטומה, ועוד דהא הקופה לא טמן כלל וע"כ דהפסקה לא מהני, וההיא דהגמ"ר אף אי נימא כפירוש המג"א אין ענין לנ"ד דהתם מהני קטומה כמו גרופה ע"כ גם הפסקת התנור חשוב כגריפה, ע"כ כתב הגמ"ר דינה כגרופה וקטומה, דלענין שהיי' וחזרה חד דינא לגו"ק, אבל בהטמנה דגרופה לא הוי מוסיף הבל וקטומה מוסיף הבל ודאי לא עדיף מקטומה והפסקת הקופה כנ"ל:

ועוד דדינא דהגמ"ר אין ענין לנ"ד דשם מהני ההפסקה שלא יחתה בגחלים או שלא יחשב דרך בישול, אבל בנ"ד הטעם משום שהגחלים מוסיפין הבל בבגדים ושוב הבגדים מוסיפין הבל בקדירה והוי מטמין בדבר המוסיף הבל דאסור שמא יטמין ברמץ, ואין האיסור משום תוספות הבל דגחלים כדי שנאמר דכיון שמפסיק שוב לא יחתה בגחלים, רק האיסור משום תוספות הבל דבגדים מחמת הגחלים ובין הבגדים אין שום הפסקה, וכ"כ הב"י סי' רנ"ז וז"ל כלומר דאע"ג דמותר לשהות ע"ג כירה שאינה גו"ק הכא שהיא מכוסה בבגדים אעפ"י שהבגדים אינם מוסיפין הבל מחמת עצמם מ"מ מוסיפין הבל מחמת הגחלים והו"ל מטמין בדבר המוסיף הבל ואסור, וכן לשון הש"ע אלא שקיצר קצת בלשון ועיין בהרב מלאזנע שהעתיק לשון הש"ע כדברי הב"י, וא"כ הדבר פשוט דאף שלא יחתה בגחלים דלמטה דאסור דהבגדים עצמם דינם כמו רמץ דחז"ל גזרו כל דבר המוסיף הבל אטו רמץ: הן אמת דק"ל מנ"ל להב"י הא והר"ן בשם הרבינו יונה כתב להדיא דהאיסור משום שמא יחתה כיון שמטמין ומקפיד בחמומו אסור להשהות ע"ג כירה קטומה וע"ג דבר המוסיף שמא יחתה, ולדבריו האיסור משום גחלים דלמטה שמא יחתה, עכ"ז לדינא יש שלשה טעמים ברורים לאסור, הא' סתימת הש"ע בלי חולק, דהאיסור משום שהבגדים מוסיפין הבל מחמת הגחלים, ב' אפי' נאמר כמ"ש הר"ן בשם הרבינו יונה הלא מפורש ברשב"א דהפסקה לא מהני, וההיא דהגמ"ר משום דהתם מהני קטימה, טעם הג' דלא קי"ל כהוכחת המג"א דכ"כ הרב בש"ע דכן עיקר לאסור, וכן הוכחתי בעניי בחידושיי: אבקשך תמחול לכתוב לי דעתך בזה הלכה למעשה כי קשה לשנות המנהג וכ"ש ההלכה:

בדבר שכתבתי דמש"ה מותר להניח בשר מבושל כנגד המדורה משום דאלמלא בישול ראשון לא הי' נצלה עכשיו, והקשית מהא דאסור להניח פת בכלי שני להאוסרים, ולא ידעתי מנ"ל דלשיטתם עיסה לא מספקינן במתבשלת בכלי שני, ועיין בלח"מ פ"ט מהלכות שבת ה"ו וז"ל דכל דבר רך שמתבשל אעפ"י שמתקשה חייב משום בישול דומיא דאופה: הן אחת דביו"ד סי' צ"א באפוי ומבושל דיש סוברים דבולעין אף צוננין כתב הש"ך משום דרכיך משמע דחי לאו רכיך עכ"ז אין הכרע דבעיסה לא מספקינן בדברים רכים דומיא דמלח דאף דחי הוא אסור לחד לישנא: עכ"ז דעת הש"ע נ"ל דס"ל בצלי אחר בישול דלא כהר"א ממיץ, ודווקא בבישול אחר אפיי' דיש לו ראי' מש"ס פסחים ואף דבצלי אחר בישול וכן אפיי' אחר בישול כתב הר"א ממיץ ראי' מההיא דהחולץ ואע"ג דחלטי' מעיקרא כיון דהדר אפיי' בתנור לחם קרינא בי', מ"מ נראה דלא חשיב להו ראי' זו דלא השיב הראבי"ה ע"ז כלום, ומשום דהתם לא מוכח דמבטל הבישול וע"כ פטור דלא חידש מלאכה כלל רק דבישול מבטל הצליי' והאפיי' מוכח ממצה מבושלת דבטל מתורת מצה: עכ"ז מצד סברא זו נ"ל דשוין, ואף דהב"י חילק ביניהם היינו משום דלדינא נ"ל עיקר דלא כראבי"ה, אבל לפי מה שתרצו וכן לפמ"ש ובררתי בחידושיי גם באפיי' וצליי' אחר בישול נאסר, ומ"מ אם אינו משהה הרבה עד שיוכל להצטמק ולצלות יש להתיר כמ"ש דסמכינן באיסור דרבנן על הפוסקים דאין צליי' אחר בישול, ואף דאפי' באיסור דרבנן גזרינן כגון בחמי טברי' כמבואר בסוגיא דפרק כירה וכ"ש בספק איסור תורה מ"מ יש לחלק בין פלוגתא דרבוותא ועיין בתה"ד הובא ברמ"א יו"ד סי' נ"ז ובש"ך ס"ק נ"א ודו"ק, אך במשהה עד שיצטמק ודאי אסור כנ"ל: דברי בנך דו"ש וש"ת הק' אברהם סימן קז ב"ה ב' וארא פארציווע.

החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י מכתבך הגיעני שבוע העברה וכדי לבאר שיטות הפוסקים בזה צריך לבאר תחילה מחלוקת רש"י ותוס' עירובין דף ואו: הנה רש"י פירש קושיית הש"ס [כפי מה שהביאו התוס' בשמו] דמקשה אהא דסגי בלחי וקורה מצד אחר, ובתוס' פירשו דהא דלא פריך מהא דלר"י צריך לנעול דאיכא לאוקמי בננעלת, אולם הרמב"ם פסק דא"צ לנעול אך דבעי דלתות משני צדדין, ומשמע דס"ל כשיטת רש"י ודלא כהתוס' דהא דלא מקשה מנעילה משום דאיכא לאוקמא בננעלת, אלא דבנעילה לא קי"ל כר' יוחנן דר"י לשיטתי' דס"ל כר' יהודה דאתי רבים ומבטלי מחיצתא [ואף דלר' יהודה אפי' מחיצה גמורה רבים מבטלים כדמוכח בפ"ב גבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע ורבים בוקעים בו עיי"ש, מ"מ נעילה בלילה מהני כיון דאינו מסור לרבים בכל עת לא חשוב רה"ר ושוב לא אתי רבים ומבטל. והוי רה"י גמור [אם ערבו] אבל במה דמצריך דלת גם מעבר שני שפיר הביא ראי' מדר' יוחנן: והנה התוס' הקשו לרש"י דהא לכל היותר שלש מחיצות דאורייתא, ולפענ"ד נראה לשיטת רש"י דוודאי מה"ת הוי רה"י בדלת אחד, אך מדרבנן אתי רבים ומבטלי למחיצת לחי וקורה והוי כפרוץ במלואה דאסור מדרבנן דמחיצת לחי וקורה אתי רבים ומבטלי אף לרבנן, אף דמה"ת לחי משום מחיצה והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב. מ"מ היכי דרבים בוקעים היינו במקום שהוא רה"ר לא הוי רה"י אפי' מה"ת כדאיתא בשבת (ואו:) אלא דהכא הי' אפשר לומר כיון שיש לו דלת מעבר השני לא חשוב בקיעת רבים גם מעבר השני לבטל לחי וקורה וכמו במבוי סתום לזה הביא ראי' מדר' יוחנן:

דהנה התוס' הוכיחו בפ"ב דירושלים היתה מפולשת מארבע צדדין, וכ"כ הרז"ה שם, ולכאורה קשה מזה לשיטת רש"י דמה הביא ראי' מר' יוחנן דבעינן דלתות, שאני התם דאם לא הי' נעול רק דלת אחת נמצא שאין לו רק מחיצה אחת, משא"כ הכא דבנעילת דלת אחת יש כאן שלש מחיצות, אך נראה דוודאי מדהוצרכו התוס' לומר שהיתה מפולשת מארבע צדדין ולא סגי להו אם היתה מפולשת משלש רוחות, ע"כ דס"ל דבאותו רוח שאינו מפולש בעבר שכנגדו לא חשוב בקיעת רבים דידי' [ואף דבמבוי עקום קי"ל דכמפולש דמי ומבואר בעירובין (ואו) דאם מפולש במחיצה שכנגדו דינו כמבוי עקום זה אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת לא חשוב מפולש אלא בעבר שכנגדו כדגלי מדבר], וע"כ פריך הש"ס דמדלא סגי בדלת אחד נעול ונאמר דשוב לא חשוב בקיעת רבים שמעבר השני ואף מחיצה שני' לא בטלה ויש כאן שני מחיצות דסגי לר' יהודה, אלא ע"כ דדלת לא מהני אלא לאותו מחיצה שהדלת בה, וה"נ יבטל בקיעת רבים לחי וקורה שמעבר השני ויתסר מדרבנן ובזה אין לחלק בין רבנן לר' יהודה דכך לי ננעלת לר"י כמו שאינה ננעלת לרבנן, ובלא"ה אין לחלק בזה, בין ר"י ורבנן: הנה נתבאר דעת רש"י והרמב"ם דמה"ת סגי בדלת מצד אחד אף שאינה ננעלת דוודאי לענין דין תורה אין להביא ראי' מדר' יוחנן כיון שירושלים היתה מפולשת מארבע צדדין, ובדלת אחת אין כאן רק מחיצה אחת דמצד שני בקיעת רבים מבטל למחיצה אבל הכא אפי' אי בקיעת רבים מבטל ללחי וקורה שמעבר השני נשארו שלש מחיצות: שיטת התוס'.

הנה התוס' הקשו דמה הביא ראי' מדר' יוחנן הא ר"י סובר כר' יהודה ותירצו דרבנן לא פליגי אלא ביש שם ד' מחיצות, ולכאורה תקשי לדידהו, דהא י"ל דדלתות שאינם נעולות ג"כ חשיבי מחיצות אלא דרבים מבטלי להו לר' יהודה דאף מחיצה גמורה רבים מבטלי לר' יהודה כדאיתא בפ"ב גבי תל, וצ"ל שהרי הדלתות כשהם פתוחות אין כאן מחיצות כלל, ואם נאמר דחשיבי מחיצות צ"ל הואיל וראויות לינעל כמאן דנעילי דמיין, והא אם ינעלו שוב לא בקעי רבים, ואם נאמר דכמאן דנעילי דמיין גם עכשיו לא חשוב בקיעה, וכן מוכח שכן דעת התוס' (כ"ב) בד"ה והא אר"י במה שתירצו דכיון דהי' לירושלים צוה"פ דחשיב כמחיצה לא הי' לרבים דבקעי לבטל המחיצה, ולא כתבו בפשיטות דכיון דהי' להם דלתות אף שאינם נעולות לא הי' לרבים דבקעי לבטל המחיצה, אלא ודאי דבדלתות שאינם נעולות לר' יוחנן כיון דלא ס"ל דכמאן דנעילי דמיין לא חשיבי מחיצה כלל [אלא דמשוי לי' פתח כמו לחי וקורה ורבים מבטלים לי' אפי' לרבנן כדמוכח בשבת דף ואו]: