שו״ת אבני נזר – חושן משפט – קטע 40

אך ראה זה ראיתי ביש"ש פ"ב דיבמות הביא משם הרשב"א שאם הבעל אמר שראה דברים מכוערים כיון שעכ"פ מדת חסידות להוציא שוב ליכא חרגמ"ה, ואף שאף לפי דבריו שמאמינה אין איסור לקיימה מ"מ מאמינים לו: ומ"מ עכ"פ נראה ברור דמותר לקיימה אף בבא לצי"ש דמכתבו לא חשיב עד כלל כיון שהוא שלא בפירוש, ועוד כיון שחזר בו וכבר כתב הר"ן בתשו' סי' מ"ז דעד שהעיד חוץ לב"ד יכול לומר מבודה הייתי, ומשמע מהח"מ דאפי' עד מפי עד לא הוי עיין בח"מ סי' י"ז סקי"ז, ומשמע מדבריו דאפי' התירוהו ב"ד ע"י עד מפי עד ואח"כ אמר הראשון מבודה הייתי שוב אסורה, ואי הוה עד מפי עד הא כבר התירוהו עפ"י ראשון וכיון דלא הוי עד כלל ממילא אין איסור בהאמנת הבעל, וגדולה מזה דעת הרשב"א בתשובה סי' אלף רל"ז דאפי' האשה מכחישתו אינו מועיל האמנת הבעל, ואף דאנן לא קי"ל כוותי' בזה מ"מ היכא שהוא עצמו סותר עדותו והוכחנו דאפי' עד מפי עד לא הוי אלא דעוקר עדותו לגמרי פשיטא דלא אהני האמנת הבעל, ועוד דכתב הרמ"א בשם מהרי"ק דבעינן דווקא שהעד נאמן אצלו בכל דבריו כבי תרי, ומה שנמצא מכתב זה בארגז שלה לדעתי לא הוי יותר מכיעור ואפי' הבעל עצמו רואהו כיון דליכא קלא מותרת לו אפי' בדיני שמים, ומ"מ אם הבעל מאמין לאמו היא חמותה כבי תרי והארגז סגור באופן שנראה ברור שלא הונח מכתב זה בארגז אם לא מדעתה, אינני רוצה לסמוך עלי לבדי כי מיראי הוראה אני עד יסכים עוד אחד מן הגדולים, נתתי עיני בכבוד ידי"נ הרב הגאון נ"י דק"ק קאליש: הדו"ש הק' אברהם. סימן צח. ב"ה יום ב' תבא תרנ"ד פה סאכטשאב. לרב גדול אחד. דבר השאלה בחרש שוטה בגט הנה מעולם אני בורח מהוראת דין שוטה בפרט אחר שניתן הגט, מה גם שהרב המסדר לא כתב לי מ"מ אכתוב כנושא ונותן בדבר הלכה דעלמא לא בדין גט זה כלל:

דין משוגע שאיזו ימים הוטב לו ונעשה בריא אולם וגירש את אשתו ואח"כ חזר לשגעונו: הנה הב"ש סי' קכ"א סק"ד, בהא דעתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו, כתב היינו כשידוע זמן כשהוא חלים, משמעות דבריו שיש לו ווסת לחלימותו, אז בשעת ווסתו חשבינן לי' לפקח, אבל אם אין לו זמן לכך לא מהני, והיינו דאפי' רואין ע"י בדיקה שהוא חלים חיישינן שמא רגע אחר הבדיקה נתקלקל, כעין שכתב הב"י גבי אילם מעיקרא דלא בעי בדיקה דכשם שכנסה ברמיזה כו' אולם דא"ל דמספקינן לי' בעתים חלים עתים שוטה דא"כ לא יועיל לי' בדיקה כמו אשת חרש לר"א ר"פ חרש דאי הוה עתים חלים עתים שוטה מצי מגרש, ומשמע דאפי' בדיקה לא יועיל, ומשום דשאני אומר רגע אחר הבדיקה נתקלקל [ולקמן נדבר מדברי הב"י]: ובתשו' כת"ס הקשה רב אחד על דברי הב"ש מהא דבסי' ל"ה גבי עדות איש הנכפה בלא עת קבוע כשהוא חלים עדותו עדות, והנה בפשיטות י"ל בגט כיון שצריך להיות פיקח כל עת כתיבה חיישינן שמא באמצע נתקלקל שא"א להיות בודק והולך כל עת כתיבה, משא"כ בעדות כל שבודקין אותו סמוך לעדות סגי, אך יש ליישב לפמ"ש ריטב"א פרק עשרה יוחסין גבי תינוק הנמצא בצד העיסה כשידוע שהעיסה נגע בתינוק והספק על התינוק לא מוקמינן לעיסה על חזקתה, וכן משמע מהא דקי"ל כר"ה בשתי כיתי עדות המכחישות זא"ז זו בא בפ"ע ומעידה משום חזקת כשרות ולא אזלינן בתר חזקת ממון משום שהעדים ודאי העידו והספק על העדים לא מוקמינן לממון על חזקתו:

והנה מה דחיישינן שמא אחר הבדיקה נתקלקל ולא מוקמינן לי' אחזקתו, י"ל דהיינו משום חזקת א"א ואף דספק על המגרש ונתינת הגט ודאי לא דמי להא דריטב"א דאם שוטה הוא הא לא נעשה גירושין ולא דמי לריטב"א דהנגיעה ודאי ואין שום ספק במעשה, אבל הכא הרי הספק במעשה הגירושין אם הי' בדעת ורצון: ובזה יתיישב הקושיא מעדות, דהנה הרמב"ם פ"ט מהלכות עדות טעם פסול השוטה משום שאינו בר מצוות, הנה שאין הפסול משום שדיבור השוטה שבלא דעת אינו דיבור רק שאין נאמנים משום שאינו בן מצוות, וכן משמע בתוס' פ"ק דפסחים דקטן נאמן במיגו ואם הפסול משום שאינו דיבור כמו כן לא יהא דיבור למיגו, ומה לי עדות ומה לי מיגו, אלא ודאי דיבורו דיבור רק שאינו נאמן לעד כמו כל הפסולים וע"כ במיגו נאמן, וא"כ שוב דומה ממש להא דר"ה זו בא בפ"ע ומעידה כיון דספק על העדים לא אזלינן בתר חזקת ממון ה"נ הספק על העד, וכיון ששעה אחת הי' חלים מוקמינן לי' אחזקתו שלא נתקלקל ולא אזלינן בתר חזקת האשה, ודווקא לענין גירושין הספק במעשה הגירושין אם הי' בדעת ורצון, ואפי' אם הי' בריא אם גירש שלא לרצונו אינו כלום, ע"כ שפיר מוקמינן לאשה על חזקתה לחוש שמא נתקלקל, דאוקי חזקת האשה נגד חזקת המגרש, ודו"ק היטב: נשיב לדברי הב"י, והנה בט"ז הקשה עליו שסותר דברי עצמו שכתב להשיב על דברי בעל העיטור בש"מ שצוה לכתוב גט לאשתו ונשתתק אם איתא דצריך בדיקה ליחוש שמא אחר הבדיקה נשתטה, וכתב הב"י דאם איתא דמחמת שטותו נשתתק לא היתה דעתו מיושבת בשום פעם, וה"נ אם נבדוק פעם אחת שוב לא חיישינן, דאם איתא מחמת שטות הוא מעולם לא הי' פיקח בשום פעם ע"כ דברי הט"ז:

ותמיהני דמטעם זה לא יצטרך בדיקה כלל, דאם מחמת שטות הוא מעולם לא הי' פיקח גם בשעת קידושין, ויפה הקשה ב"י על הרשב"א, אך עיקר הראי' מהא דפרק חרש, דלר"א יועיל [אלא ודאי לעתים חלים עתים שוטה לא מהני בדיקה] לא הבינותי, שהרי לרבנן חשיב ודאי אינו בר דעת ואף שהוא נושא ונותן ותקנו בי' רבנן שיהא רמיזותיו קיים במטלטלין אעפי"כ לא הוי בר דעת כמו קטן אף שנושא ונותן מבחין כל דבר מ"מ לא הוי דעתו דעת, ור"א מספקא לי' אם הוי דעתו דעת, ומבעיא לי' בגמ' דאפשר עתים הוי בר דעת עתים אינו בר דעת דקרי לי' עתים חלים עתים שוטה לשם המושאל, אלא ודאי חרש אינו שוטה, והרי לחרש תקנו חכמים נשואין ולא לשוטה, ובפרק מי שהחשיך לשוטה יהבינן לחרש לא יהבינן, וכיון שאינו שוטה ממש מה בדיקה שייך ובודאי יעמוד על המבחן ויודע להשיב ברמז על כל דבר ואעפי"כ אינו בר דעת לרבנן בודאי ולר"א בספק ואפשר בשעת קידושין הי' בר דעת ולא עכשיו: אך יש להביא ראי' דבעתים חלים עתים שוטה חיישינן שמא נשתטה אחר הבדיקה מדברי בעה"ע שהביא הב"י בשכ"מ שאמר כתבו ושוב נשתתק א"צ בדיקה דאי צריך בדיקה ניחוש שמא נשתטה אח"כ דאין כותבין עד שישתפה, וה"ה בעתים חלים עתים שוטה דלא מהני לי' בדיקה שמא נשתטה אח"כ, ונסתייעו דברי ב"י וב"ש, מ"מ זה דווקא בהוחזק להיות עתים חלים עתים שוטה, אבל משוגע הזה שלא הבריא מעולם וחזר להיות בריא עתה שחזר לא נחוש לו כלל שיחזור וישתגע כמ"ש מהרא"י באשה עתים חלומה שכל זמן שלא יתחזק בג' זימנא לא נחוש שתחזור להשתטה, ה"נ כיון שראינו שהוא בריא ולא הוחזק שיחזור לחליו לא נחוש כלל:

ואמנם כי בתוס' חולין (ט"ו:) גבי הי' חולה מבע"י והבריא דלא הוי מוקצה דרגילות שיחזור לחליו ומהרא"י לא אמר אלא שאינו ודאי שתחזור לחליו ולא מצינו שגזרו חכמים בספק, יש לחלק שהתוס' לא אמרו בבריא לגמרי, דהגמ' דקאמר והבריא היינו שיצא מסכנתו דהיינו שיאסר לשחוט עבורו בשבת אבל חולה הוא ע"כ רגילות שיחזור לסכנתו, משא"כ בנ"ד שיהי' בריא אולם מיהו בתשו' הר"ן סי' ס"ו דחזקת בריא הוי חזקה העשוי' להשתנות דחולי מצו', וה"ה בזה שכבר הי' לו חולי שגעון אף שהבריא לגמרי חולי שגעון מצוי' אצלו כן מסתבר]: עוד יש לחלק בין הא דבעה"ע ולומר דווקא בחולה שנשתתק קשה הבדיקה כל משך הכתיבה, לפי זה י"ל דאפי' לב"י דחרש את"ל דעתים חלים עתים שוטה הוא עתים חלים שבדקו דווקא משום שהוא חרש קשה הבדיקה:

אך ראיתי לספר תורת גיטין סי' קכ"א סק"ח וז"ל ואם ריפאהו רופא מומחה ואמר שנתרפא וגירש ע"י ואח"כ חזר לחליו יש לעיין אם יש לדמותו לרואה מחמת תשמיש ביור"ד סי' קפ"ז הואיל וכאן הוא ספק דאורייתא, ויש לעיין במה מיירי, אם לא ראהו בשעת גירושין שהוא חלים למה נסתפק דווקא בחזר לחליו הא בעת כתיבת הגט חלים הי', ומאז עלה בדעתי דבר חדש (רק שלא מצאתי לי חבר וכעת ראיתי דברי תורת גיטין הנ"ל מסייעים לי] עפ"י דברי רש"י נדה (מה:) במשנה אפי' אמרו אין אנו יודעין וכו' גדולים הם ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן להו דסופם לבוא לכלל דעת עד כאן, לפי זה י"ל ה"ה להיפוך בחלים וסופו לבוא לכלל שטות חשיב שוטה, והא דעתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הוא כפיקח אף דאחריו יבא לכלל שטות, ליתא שהרי אחר השטות יבוא לכלל חלים כיון שהוא לפעמים כך וא"א למיזל בתר סופו שהאיש אין לו סוף ידוע, אבל מי שהי' משוגע תמיד אף שאיזו ימים הי' חלים ושוב חזר לחליו איגלאי מילתא דמה שהי' חלים תחילה לא הי' על תמיד בריאותו רק הי' סופו לחזור לשטותו, ואף מתחילה נחשב שוטה, אך כיון שהרופא אמר שיתרפא כלומר שלא ישיב לשטותו כמו ברואה מחמת תשמיש שאומר ששוב לא תראה, ואף שאח"כ חזר לשטותו אמרינן השתא הוא דאיתרע, וע"ז מסופק בתורת גיטין אם להאמין לרופא, לפי זה בנ"ד לפי עצם השאלה אין גיטו גט:

ולא דמי למי שנשחט רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין אף שסופו למות, שאני התם שדעתו צלולה לגמרי ולא התחיל ענין שגעון, אבל זה ששגעונו טמון בקרבו והא קמן שחזר לשגעונו כיון שהתחיל בו ענין שגעון אזלינן בתר סופו כמו בטריפה דסופו לטרוף טריפה משום שהתחיל בו מעשה הטורף, וכ"כ בח"ס חיו"ד סי' רנ"ו בענין דיו לס"ת דאף שהי' שחור בשעת כתיבה כיון שיש בו ענין שמכחו יתאדם אזלינן בתר סופו, משא"כ הנשחט רוב שנים לא התחיל שום קלקול בדעת שלו וסופו למות הוא כמת לא אמרינן]: והנה כת"ר דלה דלה לנו מדברי האו"ז בתשובה סי' תשע"ח אם יש לה עת קבוע לא מגרשה ואם אין לה עתים קבועים מספקא לי' אם מקרי חלימה ופירש כבודו [כאן חסר איזו תיבות] הנה דברים אלו אין להם הבנה כלל שאם מחזיקין שתשאר כך עדיפא מעתים חלים עתים שוטה שהיא פקחת גמורה, (ועוד סיום דבריו קשיין טובא שכתב שבעת חלימתה צריך שלא יהי' בה דברים השנוים בחגיגה מיהו בעת פתיותה אם יודעת לשמור גיטה מעצמה סגי, ולמה לא סגי אם כן היא בעת חלימתה, ומלשון שאין יודעין לפרשו אין להביא ראי' ממנו: זה העולה מצידי לפלפל בדין זה, ובעסק גט זה אין רצוני להתערב כלל, ואם כבודו מסופק בדבר יכול לכתוב לחכמים אחרים אפי' לחכמים שמחוץ למדינה, ואפשר אם אראה תשובת חכמים בזה אתערב בדבר, ועיקר הקישוי אצלי מאחר שלא הי' אצלי מכתב מהרב המסדר, וגם לא ידעתי בטוב מעלת הרב המסדר בחכמה וביראת חטא: הדוש"ת הק' אברהם סימן צט שאלה.

בעירנו הי' בית תפלה לעכו"ם ואח"כ סתרוהו ובנה גוי אחד שקנה העצים מהבית תפלה בתוך בתים שבנה, והנה נודע שבעת העמדת הבית ע"ז הנ"ל הי' שני מומרים שחיק טמיא, וא"כ מעורב בתוכם ע"ז של ישראל שחטא שאין לה ביטול, וע"ז אוסר במשהו בהנאה, והנה מלבד ששעת הדחק בדירות יש לחוש ביותר לאיבה שהכומר אומר שבאם נאסר הדירות לא יניח לשום נכרי לקנות אצל ישראל ע"כ טרחתי למצוא היתר ובעזה"י מצאתי, וזה החלי, בעזר צורי וגואלי: והנה בעיקר דין משמשי ע"ז של ישראל יש ארבע שיטות: שיטה הא' הוא שיטת ר"ח דדווקא ע"ז עצמה אין לה ביטול אבל משמשי' יש להם ביטול:

שיטה הב' הוא שיטת הר"א ממיץ הובא בסמ"ג והטור והג"מ דמשמשי ע"ז של נכרי שזכה בהם ישראל יש להם ביטול ודווקא בע"ז עצמה שזכה בה ישראל אין לה ביטול מדרבנן משום גזירה אטו ע"ז של ישראל עצמה, והב"ח הסיב דעת הר"א ממיץ לדעת אחרת דבע"ז עצמה אפי' לא זכה בה ישראל רק שבאה לידו כגון שמצאה לפני יאוש או שגזלה מגוי שאין לה ביטול אטו זכו בה ובמשמשים דווקא בזכה אסורים, וכתב שכ"כ בסמ"ק להדיא, ואנכי עיינתי בסמ"ק ולא מצאתי אפי' שום משמעות, ואולי פשיטא לי' להב"ח דבזכה בה ישראל בע"ז מדינא אין לה ביטול ע"כ מדכתב הסמ"ק דאין להחמיר בהם משום גזירה וכו' [ובזכה בה פשיטא לי' להב"ח] בלא זכה בה מיירי, אבל אין זה ראי' שהרי בריטב"א בשם הרמב"ן דהא דע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמית בעבדה הישראל או בעצמו או ע"י שליח אבל ע"ז של נכרי שזכה בה ישראל מה"ת יש לה ביטול, ותמיהני שהב"ח סותר דברי עצמו דכאן פירש בהטור דאפי' לא זכה אלא שגזלה מהגוי אין לה ביטול, וע"ז הביא הטור דעת הר"א ממיץ להקל במשמשים, ובאו"ח סי' תקפ"ו פירש דברי הטור דבע"ז של עכו"ם אפי' נתכוין הישראל לזכות בה בתורת גזילה יצא בשופר עיי"ש, מוכח דיש לה ביטול, וכ"כ הטור שם להדיא ואעפ"י שהוא גזול, הרי דאף שבא ליד ישראל יש לה ביטול כל זמן שלא זכה בה, ע"כ ברור שדעת הר"א ממיץ כמו שהבין המחבר והלבוש דע"ז שזכה ישראל מדרבנן ובמשמשים כה"ג מותר: השיטה הג' הוא שיטת הראב"ד והר"ן בע"ז דמשמשים שזכה בהם ישראל ג"כ אין להם ביטול זולת אם נשארה הע"ז בידי נכרי וביטל הגוי גוף הע"ז נתבטלו המשמשים אף שהם ביד ישראל כיון דקי"ל ביטל הע"ז נתבטלו משמשי':

שיטה הד' הוא שיטת הר"ן בפרק לולב הגזול בהא דלולב של עכו"ם אם נטל יצא וקשה הא בעינן לכם וכיון שזכה בה ישראל אין לה ביטול, ותירץ הראב"ד במשמשי ע"ז שיש להם היתר ע"י שיבטל הגוי גוף הע"ז וכתב עלה הר"ן ז"ל אין זה ברור בעיני דאפשר דכי אמרינן דכותי שביטל ע"ז ביטל משמשי' היינו דווקא שלא זכה בהם ישראל אבל אם זכה בהם ישראל אפשר דאין להם ביטול לעולם, וכ"כ הר"ן בע"ז דשופר של עכו"ם דיצא בע"ז דכותי או במשמשי ע"ז דכותי וכגון שנטלו שלא ע"מ לזכות בו, ואזיל לטעמי' בסוכה, ודלא כמ"ש בפרק ר' ישמעאל: והנה לכאורה בנ"ד אין היתר כי אם לשיטת ר"ח וכבר נדחה דעתו בכל הפוסקים ובטוש"ע לא הובא דעתו כלל, ולאחר העיון נראה היתר אף לדעת הר"א ממיץ: והנה יש לברר לפמ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן דהא דע"ז של ישראל מה"ת אין לה ביטול דווקא שעבדה ישראל וזה נקרא משמשי ע"ז של ישראל אם שהישראל עשה המשמשים אפי' לע"ז של נכרי או שהע"ז של ישראל וא"כ הגוי עשה המשמשים לע"ז של ישראל:

ולפענ"ד נראה מצד הסברא דהעיקר תלוי בע"ז עצמה שעבדה ישראל שהרי המשמשים אינם נאסרים משום מעשה ששימש בהם שהרי אינו מעבודות המכבד והמרבץ לפני', ועוד דא"כ הי' נאסרת אפי' לא יחדו לע"ז אלא ששימש פעם אחת דומיא דע"ז עצמה, אלא ודאי שהמשמשים אסורים משום שביטלום להע"ז, וע"כ מדמים התוס' להבדיל בין קדושה לטומאה] לתפילין דבעינן צר בי' ואזמני', וא"כ מה נ"מ מי ייחדם ושימש בהם להע"ז ואיך נאמר דאם הישראל יחדם לע"ז של נכרי לא יהי' לה ביטול ואיך הטפל חמור מן העיקר, ובוודאי בענין איסור ע"ז שהוא של ישראל אם המשמשים של ישראל אף שהע"ז עצמה של נכרי לא שייך טפל חמיר מן העיקר, שהרי הע"ז עצמה אם זכה בה ישראל תהי' אסורה אף המשמשים כמוה, וכיון שהם של ישראל אסורים, אבל בענין איסור תורה שתלוי רק בעבדה ישראל ואם הע"ז בעצמה עבדה נכרי ולעולם סגי לה בביטול איך יהי' המשמשים חמורים ממנה ואיסורם אינו אלא משום שבטלים אל הע"ז עצמה:

ושוב מצאתי הדבר מפורש בלשון הריטב"א (דף נ"ב) ד"ה ורב המנונא האי בעיא דר' המנונא לא אתיא אלא במשמשי ע"ז דנכרי דאילו בע"ז של ישראל כיון שאין לה בטלה אף כשנשבר כשם שלא בטלה איסורו כך לא בטלה טומאתו, הרי דהאי דנכרי מוסב על הע"ז דאילו במשמשי הכי הול"ל דאילו במשמשי ע"ז של ישראל כיון וכו' ועוד דכתב כיון שאין לה בטלה וזה קאי על ע"ז ע"כ כתב לה לשון נקבה ומסיים אף כשנשבר אמשמשים לשון זכר עיי"ש כל המאמר דקרי המשמשים בלשון זכר, וחששתי אולי טעות הדפוס ובדקתי בס' ריטב"א ישן דפוס שאלוניקי אשר שם בא ראשונה בדפוס וכ"כ, והנה אין ספק מלשון ריטב"א זה דס"ל דמשמשי ע"ז של ישראל שהע"ז עצמה דישראל, וכן משמע לשון הש"ך ביור"ד סי' קמ"ה סק"ט וז"ל כלומר אם הבית משמשי אליל של ישראל דאליל של ישראל ותשמישה אין להם ביטול הרי להדיא כמ"ש, (והאי דלא פירש הש"ך שהבית של ישראל ונאסר משום שזכה בה ישראל משום שהמחבר פוסק לעיל כהר"א ממיץ דמשמשים אינם נאסרים משום שזכה בהם ישראל והרמ"א לא הגיה עליו משמע דהכי ס"ל]: ובהכי ניחא סברת הר"א ממיץ דלא גזר אלא בע"ז עצמה ולא במשמשים ולכאורה מה נ"מ בין זה לזה ושניהם אסורים מה"ת, ולפמ"ש ניחא דלא גזרינן אם המשמשים של ישראל אטו עבד ישראל הע"ז וק"ל:

הנה בררנו דלדעת הר"א ממיץ המשמשים לעולם יש להם ביטול זולת אם הם משמשים לע"ז של ישראל, והנה דבר פשוט דלא מיקרי משמשי ע"ז אלא אם מיוחדים לזה לבד אבל אם משמש גם לדברים אחרים לא מיקרי משמשי ע"ז דאל"כ כל בית נכרי יאסר בהנאה כיון שמכניס בו ע"ז כדאיתא בע"ז (כ"א) ויהי' אסור לכנוס לבית נכרי, וע"כ כיון דאינו מיוחד לע"ז לא מיקרי משמשי ע"ז, וא"כ הבית הזה שהי' מיוחד לע"ז של נכרים אף שהמומר הי' לו חלק בע"ז מ"מ אינו מיוחד לחלקו של מומר לבד רק לכל העכו"ם ואינו מיוחד לע"ז של ישראל ולא מיתסרי המשמשים יותר מהע"ז של נכרים עצמה, ומה שהמומר יש לו חלק במשמשים אינו מזיק כלל לדעת הר"א ממיץ: ולענין הלכה פסק בש"ע סי' קמ"ו דאפי' משמשים שזכה בהם ישראל יש להם ביטול והרמ"א לא הגיה כלום, אולם ממ"ש הרמ"א סעיף י"ג דברי הר"ן דאם ביטל גוי ע"ז שבידו אף שהמשמשים ביד ישראל נתבטלו, ומינה דייק הב"י דאם בא לבטל המשמשים שביד ישראל לבדם לא מהני, ודלא כהר"א ממיץ, משמע קצת שחולק על המחבר ומ"מ קשה שא"כ למה לא חולק עליו למעלה בהדיא, וע"כ לדחוק דהו"א דדווקא שם שבא לבטל המשמשים מהני אבל אם לא ביטל המשמשים בעצמם רק הע"ז והיא לא נתבטלה אלא משום שהיתה ביד נכרי ואימא שהמשמשים שהי' ביד ישראל לא נתבטלו קמ"ל, ואף שדוחק הוא ע"כ לומר כן, שהרי הלבוש העתיק דברי המחבר והרמ"א שניהם יחד וע"כ דלא פליגי וכמ"ש: והנה הב"ח חולק על הב"י והש"ע כמו שהעתיק בש"ך דבריו וכבר סתרתי דבריו לעיל, והש"ך נמי נראה דלא ס"ל ההוא דהב"ח כנראה מדבריו סי' קמ"ה סקט"ו שהעתקתי למעלה: