שו״ת אבני נזר – חושן משפט – קטע 38

ח) שם הקשה על דברי כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א האם ישיבת ארץ ישראל באכילה תליא מילתא עכ"ד, אנכי הרואה אשר במחילת כ"ק שליט"א לרגלי טרדותיו ורגשת נפשו בחיבת הקודש לא שם לבו במתינות להבין דברי כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א הנחמדים מפז, ומוכרח אני לשנות פרק זה כדי להבינו הדברים כהווייתן, הנה כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א חידש לנו דעיקר מצות ישיבת ארץ ישראל הוא אם מתפרנס מהכנסה אשר יש לו בארץ ישראל, אבל אם הוא מקבל צדקה מאנשי חוץ לארץ אינו מקיים המצוה בשלימות, וחילא דידי' הוא מהא דקיימא לן עבד שברח לא"י יצא לחירות לגמרי ואפי' ירצה הרב לעלות ולהשתעבד בו בארץ ישראל או למוכרו שמה אינו רשאי, והדבר הוא פלא הן מצד הסברא והן מדיוקא דקרא, דבשלמא להחזירו לרבו שבחוץ לארץ ניחא דנמצא העבד מתבטל על ידו מישיבת ארץ ישראל, אבל אם ירצה הרב ג"כ לעלות למה יפקע ממונו, וגם מדיוקא דקרא אין ראי' רק שלא להסגירו לאדוניו שבחוץ לארץ, דהא באדוניו שבחוץ לארץ משתעי קרא [וכ"ק שליט"א כתב הטעם שבא"י הוא מקום אדנות השי"ת וכשהעבד מדבק עצמו בזה בטל ממנו כח אדנות אחר, ואין הטעם הזה מספיק דא"כ אף אם האדון עולה עמו נמי נימא הכי] ותירץ עפ"י מה דאיתא בפרק האשה דאין עבד אוכל פסח רק מפסח שהמנהו רבו עליו, והוא פלא כי אין אכילתו מפסח של אחר הוא נגד עבדות רבו כלל, ופירש משום דאכילת פסח מורה במה שאוכל משולחן גבוה והוזמן לשלחן גבוה [כי אין הפסח נאכל אלא למנויו] שהוא עבד ה', וע"כ מזונותיו משלחן השי"ת ולא עבדי מצרים, וא"כ אם עבד אוכל מפסח של עצמו הרי זה מורה שמזונותיו משלחן ה' שלא באמצעות רבו, והעדות שקר שהרי מזונותיו משל רבו ומזונותיו משלחן ה' ע"כ באין לו באמצעות רבו, ע"כ אינו אוכל רק מפסח שהמנהו רבו שזה יורה שמזונותיו באין לו משלחן ה' באמצעות רבו, ולפי זה יתבאר למה כשברח לארץ ישראל נפקע ממנו אדנותו של רבו, כי אם עדיין יהי' אדנותו עליו יבואו לו מזונותיו של רבו שבחוץ לארץ שבאין באמצעות שר הארץ, ועיקר מצות ישיבת ארץ ישראל להיות השפעתו ע"י השי"ת בעצמו לא באמצעות שר הארץ.

וע"כ אף אם רבו רוצה לעלות אחריו לארץ ישראל מכל מקום מה שישב עד עתה בארץ ישראל לא הי' המצוה בשלימות כי לא קיים עיקר המצוה עד ביאת רבו לארץ ישראל, ומזה מוכח שמה שאמרה תורה לא תסגיר וגו' שהטעם הוא שיקיים מצות ישיבת ארץ ישראל בשלימות, ע"כ הפירוש שלא להחזירו לאדנותו כלל, ומזה יצא לדון דה"ה כל היושבין בארץ ישראל ומתפרנסים מחוץ לארץ אין זה עיקר המצוה, והנראה מדברי כ"ק שליט"א שחשב שכ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א למד הדין דהיושבין בארץ ישראל ומתפרנסין מחוץ לארץ אינם מקיימים המצוה בשלימות שמפסח למדו, וחס ושלום לא עלה על דעתו לומר כן, וכי ישיבת ארץ ישראל אינו אלא לאכילה אתמהה, רק מעבד למדו, והדמיון מפסח הוא לבאר הא דלא תסגיר, ומהא דלא תסגיר הביא ראי' לנידון דידן, ומכל מקום לא אמר חלילה שאינו מצוה כלל דסוף סוף ניזון מפירות ארץ ישראל ומאוירא דארץ ישראל רק שאינו עיקר המצוה כמו אם יש לו פרנסה מארץ ישראל: ט) שם ובפלטין של מלך בטל כל השררות כי גם השר עבד מלך הוא ולפני המלך מתבטל בכל וכל ונכפלו הדברים עוד לקמן וז"ל אלא כיון שבא לארץ מסתלק הכל ונתבטל להקדושה שגם השרים שלמעלה נתבטלו להקדושה שבארץ ישראל עכ"ל, ואני תמה שהרי מקרא מלא הוא תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, ומבואר בכתבי האר"י ז"ל כי קודם שגברו הקליפות הי' הקליפה סביב הקדושה בסוד סביב רשעים יתהלכון, אך אחר שגברו בעונינו נכנסו ושלטו עד חצי ספירת נצח בסוד והודי נהפך עלי למשחית ונצח ישראל לא ישקר והדברים עתיקים:

י) שם הדמיון שהביא כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א מיעקב אבינו ע"ה שנתן לעשו כל כסף וזהב שהביא מבית לבן, וכתב כ"ק שליט"א וז"ל תמוה גדולה כי יעקב נתן לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה וקנה חלק בארץ ישראל בשביל מעות חוץ לארץ גם כן יאמר שנהנה מחוץ לארץ שתחת השר עכ"ל, וזה אינו קושיא מכמה טעמים אי כי מערת המכפלה הוא קדושה עליונה פתח גן עדן שלא הי' לעשו חלק בה באמת וכמ"ש בזוה"ק על עפרון שלא ידע מה הוא מערת המכפלה כי לא מתגליא מילתא אלא למרה וקנייתו רק לסלק ממנה ערעור וטוען שהי' לו טענת ירושה ומכי מטא זוזי ליד עשו אסתלק לי' ושוב נשארת המערת המכפלה בעצמותה ליעקב, וכן מה שקנה לו חלק בארץ ישראל כוונתו על שכם שקנה לו במאה קשיטה גם כן אינה קושיא, כי ארץ ישראל זכה בה אברהם אבינו עליו השלום רק שהגוים הי' להם עלי' קנין שיעבוד שיהי' להם עד שיכבשוה ישראל ומכי מטא זוזי ליד גוי המוכר אסתלק לי' ושוב הוא שלו בעצם, ובר מן דין אפ' בלא קנין ואפי' בזמן הזה הקונה שדה מן הגוי ובא אחר וזכה בה אחר נתינת הכסף נעשה של אחר דמכי מטא זוזי ליד גוי אסתלק לי' ונעשה הפקר ואם כן זכה בה יעקב מן ההפקר ולא קנה דבר ממעות חוץ לארץ, דאפי' אחר שלא נתן הכסף הי' יכול לזכות בה, ומה שהקשה עוד שם הלא כל כלי המקדש וארון וכפורת הי' ממעות חוץ לארץ, במחילת כ"ק שליט"א אין זה כלום כי הכסף שהוציאו ממצרים או אפי' מה שלקח דוד במתנה מחוץ לארץ, האם נימא שזה הי' מהשפעת שר הארץ שהיתה לשלל או שר של מצרים אדרבה כי זה הי' מתנת השי"ת למרות רצון השר:

יא באות ה' הרעיש כ"ק שליט"א על הא דפירש דברי ר"ז בברכות (נז.) הרואה שעורים בחלום סרו עוונותיו ואר"ז אנא לא סלקי לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא דאז ידע בעצמו שצדיק הוא, ועל זה תמה כ"ק שליט"א מי הוא שיאמר על עצמו שאינו חוטא ואין לך חוטא יותר מזה ואין להאמין שאיש כזה ראוי לגאולה ואפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה וכו' עכ"ל, מה יאמר כ"ק שליט"א בהא דפרק החליל (דף נ"ג) חסידים ואנשי מעשה אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, בעלי תשובה אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה את ילדותינו, הנה שחסידים הללו ידעו מעלתם ומדריגתם, ולדברי כ"ק שליט"א אין לך חוטא יותר מאלה, וברייתא שלימה שנינו בקידושין על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, ולדברי כ"ק שליט"א כיון שידע בעצמו שצדיק הוא ועל מנת כן קידשה א"כ הרי הוא חוטא גמור ולמה מקודשת, והברייתא הלז הוא הלכה ברורה שאפי' כל רוחי הדמיונות נושבים בה אין מזיזין אותה ממקומה: יב) אמנם אין הידיעה מכל אלה סותר הענוה ושברון לב כלל ומשה רבינו ע"ה ידע מכל מה שעשה נסים ונפלאות וקיבל תורה מלהבות אש וכתב בעצמו בהתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והתורה העידה עליו והאיש משה עניו מאד, ובאבות דר"נ כ"ד מוכי שחין הי' בירושלים ונפשו של משה היתה שפילה מהם, כי מפני עוצם ביטולו לא קיבל מכל אלה שום התנשאות, וכן כל איש לפי ערכו, ורב יוסף אמר פסחים (ס"ח:) אי לאו האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא ואמר סוף סוטה לא תיתני ענוה דאיכא אנא, ודברים אלו צריכין יגיעה רבה להבינם על בורים, והשבועה שמשביעין אותו וכו' אפי' כל העולם כולו אומר לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, כבר פירשה הרב זצללה"ה בספר התניא והוא ספר מצוי ואין מהצורך להעתיק דבריו.

ואם אמנם כי מדריגות מדריגות יש, יש צדיק שיודע מדריגתו וכו' ובספר קול שמחה מבאר בזה ואין להאריך בדברים כאלו: יג) שם וז"ל כ"ק שליט"א אבל העון שבשרשו אינו נמחק שהרי יוה"כ מכפר ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה אעפי"כ יוכל אחד לומר על עצמו שמכאן ואילך לא יחטא הרי העון אינו נמחק עכ"ל, והנראה שכ"ק שליט"א הבין שיוהכ"פ אינו מכפר להעביר העון למחקו לגמרי, ואנכי לא ידעתי מה הוא הפירוש שאינו נמחק לגמרי, אולי כוונתו שאם חזר אח"כ וחטא שוב מחשבין לו גם הראשונות שקודם יוה"כ כענין שאמרו ר"ה (דף י"ז.) ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עוונות מחשבו בהדייהו בשלש עבירות הראשונות, ואין הדבר כן כי יוה"כ נמחל העון לגמרי ואפי' מרד אח"כ אין מחשבין לו הראשונות שקודם יוה"כ שהרי בירושלמי שלהי יומא איתא כיצד הוא מכפר רבי זעירא אמר כל שהוא רבי חנניא אמר בסוף. מה מפקא מביניהון מת מרד על דעתי' דרבי זעירא כבר כיפר על דעתי' דר"ח לא כיפר עכ"ל ופירש הק"ע כיצד הוא. מכפר כלומר מאימתי הוא מכפר, כל שהוא בתחילת היום בסוף היום הוא מכפר עכ"ל ולדברי כ"ק שליט"א במרד אפי' לאחר יוה"כ לא כיפרו הראשונות, ובודאי לא עדיף תחילת היום לר"ז מסוף היום לר"ח. וא"כ מה זה שאמר הירושלמי על דעתי' דר"ח כבר כיפר: יד) שם על מה שכתב כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א כי מי שהוא טפל לצדיק ג"כ יכול לעלות, וראייתו מיעקב אבינו עליו השלום שהי' מתיירא מעשו שמא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל, אף שכל התועבות האלה עשה, וע"כ משום שכיבד את הוריו הי' טפל ליצחק וסובלתו הארץ אגב יצחק, וע"ז כ"ק שליט"א שפך סוללה כי עשו לא הי' טפל ליצחק כי חמד מיתת אביו.

הנה יהי' איך שיהי' הלוא גלותינו המר הוא ממה שכיבד את אביו כידוע, ואינו מוכרח שנתגלה ליעקב צפון לבו של הרשע הזה שחמד מיתת אביו ומאחר שלא ידע יעקב מזה שוב הי' מתיירא ממנו שחשב שהוא טפל ליצחק במה שמכבדו וציד בפיו. כי הנה זה ברור שלא הי' זה הדבר מפורסם, שהרי הכתוב אומר ויאמר עשו בלבו וגו' ולרבקה נתגלה ברוה"ק כדי שתבריח את יעקב, ובפרד"א דרכן של הרשעים שמחשבין בלבם ואין מגלין הסוד בפיהם ויאמר המן בלבו ויאמר עשו בלבו: טו) ועוד אני אומר שממקומו הוא מוכרע שיעקב לא ידע מזה שלכאורה יש לתמוה כי מאחר שהרשע הזה חמד מיתת אביו איך קיבל עוד שכר על כיבודו, אך י"ל עפימ"ש בחובת הלבבות כי עבור מעשה המצוות בפועל יש שכר בעולם הזה, אבל על מצפון הלב בא השכר לעולם הבא שהוא עולם המצפון, וע"כ מאחר שבפועל בהתגלות הי' מצוה שכיבד את הוריו, ע"כ נטל שכר בעוה"ז עד הנה, ועל רשעת מצפון לבו שמור לו לעוה"ב שהוא עולם המצפון, וא"כ אם הי' יעקב ג"כ יודע חזה, שוב הי' שלשה בני אדם יודעין מזה, היינו רבקה ויעקב ועשו עצמו, וכה"ג הו"ל רבים כדמוכח בריש פרק שני נזירים עיי"ש, ושוב הו"ל נודע לרבים, ולא נחשב עוד במצפון, וא"כ אף בעוה"ז הנגלה לא נשאר לו שום זכות, אלא ודאי שיעקב לא ידע מזה, וידוע מה שדרשו רז"ל במדרש פ' תזריע לעשות לרוח משקל שאפי' רוה"ק השורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, ומאחר שלהבריח את יעקב הי' די במה שנתגלה לרבקה ע"כ לא נתגלה ליעקב מזה, ומה לי להאריך בזה, כי בלא"ה נמי עכ"פ אינו מוכרח שיעקב ידע מזה ושפיר י"ל שלא ידע, לכן הי' מתיירא:

טז) אך מ"ש כ"ק שליט"א שיעקב חשש שעשו עשה תשובה, במחכ"ת שליט"א א"א להולמו, כי אם עשה תשובה למה רצה להרוג את יעקב, ואדרבה הי' צריך להיות נכנע אליו, ועוד הלא מפורש בב"ר שעשו כפר בעיקר, למה לי בכורה אין כתיב כאן, אלא למה זה לי, מלמד שכפר בזה אלי, והנה בהרמב"ם הלכות תשובה חמשה נקראים מינים. וחשב שם הכופר בעיקר, ובש"ס ע"ז (י"ז.) כל באי' לא ישיבון ולא ישיגו אורחות חיים וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו אורחות חיים למימרא דכל הפורש ממינות מיית, ועוד שם דאפי' בעבירה דאביק בה טובא כמינות דמיא, ומי לנו דאביק טובא בעבירה יותר מעשו הרשע, ויעקב ידע מכל אלה ואמר אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה, ועכ"פ הא דכפר בעיקר הוא עצמו שמע ממנו שאמר למה זה לי בכורה, א"כ הי' יודע דמאחר שעדיין קיים שלא עשה תשובה, ומה לי להאריך בדברים, הלוא מפורש בכתוב באנו אל אחיך אל עשו ופירש"י ז"ל אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, ועוד שם הצילני נא מיד אחי מיד עשו שפירש"י שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע, ובב"ר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק, הא לעשו לא אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו, וא"כ ממנ"פ אי לא עשה תשובה אין לו לירא ממנו ואי עשה תשובה שוב יש גם לעשו זכות אבות: טוב) מ"ש כ"ק שליט"א הרי כל ישראל טפלים לצדיקו של עולם, זה ודאי אמת וכל המצוות עשה ול"ת התכלית להגיע לזה להיות בחי' אין לגמרי ובטל לצדיקו של עולם מכל וכל.

אך מה הוא הטפל ומי הוא הטפל בהיות עליו עול מלכות שמים ומקיים מצוותיו, וכל עבירה ופריקת עול ח"ו מוליד באדם הישות והגסות, וא"צ להאריך בזה כי הם דברים פשוטים וידועים, ומ"מ לדינא העלה כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א דלדידן למה דקי"ל דקדושת עזרא לא פסקה והיא מצוה מן התורה אין לדקדק אם הוא צדיק או לא, ור' זירא הי' סבר דלא קדשה לעת"ל ואין מצוה אלא מדרבנן, ובמצוה דרבנן לא הי' רוצה לעשות נגד דעת רבו רב יהודה כי בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא, אבל לדידן אין לדקדק בכל אלה: ח"י) מ"ש כ"ק שליט"א וז"ל הא דאמר יעקב אין נכסי חו"ל כדאי לי הוא משום דנכסי חו"ל בא"י הוי בורר אוכל מתוך פסולת, וזאת הוא בעוה"ז אבל לענין מערת המכפלה שהוא המרכבה לא רצה גם בירור מפסולת אלא טהרה גמורה מתחילתה ועד הסוף ועד אבז ב"ה עכ"ל במחכ"ק שליט"א דבריו הם בלתי מובנים כי אדרבה נכסי חו"ל שקרא כ"ק אוכל מתוך פסולת זה נתן בעד מערת המכפלה, וכ"ק שליט"א כתב שלענין מערת המכפלה שהיא המרכבה לא רצה גם בירור מפסולת אלא טהרה גמורה, וא"כ במה שהשתמש לצורכו הי' צריך לדברי כ"ק שליט"א להיות מנכסי חו"ל, והרי אדרבה, לצורכו הניח לעצמו נכסי א"י, ובעד מערת המכפלה נתן נכסי חו"ל:

יט) עוד כתב כ"ק שליט"א כי מנחת קנאות הוא לכפרה על מעשי' וישאר מאותו קרבן השארה למטה רוח קנאה וחימה שיכלה כח הרע ממנה שלא תשוב עוד לידי עבירה עכ"ד, ואני תמה מאד שהרי הכתוב אומר בפירוש מנחת זכרון מזכרת עון לא לכפרה על מעשי', ולא ידעתי מ"ש שלא חשוב עוד לידי עבירה ממנ"פ אם נטמאה הלוא צבתה בטנה ונפלה יריכה וכן יאבדו כל אויביך ה' ולא שייך עוד שתשוב או לא תשוב לידי עבירה, ואם לא נטמאה הרי לא הי' בה כח הרע כלל, ומה שייך בזה שלא תשוב לידי עבירה, שמעולם לא עשתה כלל, ואולי הבין כת"ר שהמנחה באה לכפר על מה שנסתרה, וזה' היפוך הכתוב, ועוד אפי' באו עדים שלא נטמאה ג"כ תקריב מנחתה לכפר על מה שנסתרה, ועוד כי הי' המנחה צריכה להיות משלה, וז"ל הרמב"ן במקומו ואומר שיביא האיש את הקרבן על אשתו כלומר במקומה, כי מנחת קנאות הוא להזכיר עונה ואיננו ראוי שתביאנו היא משלה, אבל הוא יקריב מנחה לה' שיקנא את קנאתו וינקום את נקמתו ממנה, וטעם השעורין שתהי' סערת חמת ה' חימה יוצאה סער מתחולל על ראש רשעים יחול, וכן צליל שעורין האמור בגדעון שפתרו אותו לצער ומהומה רבה עכ"ל, והא דעומר הוא של שעורין אין ענין לזה כלל, והוא ידוע להבאים בסוד ה' שאז הוא בסוד הקטנות ואין להאריך, והענין שכתב כ"ק שליט"א בהא דעומר נכון הוא, ואולי נעמסנו בסוד הנ"ל, ומ"מ אינו ענין למנחת קנאות כלל: כ) באות ז' בענין השבועות אשר כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א האיר עינינו בפירושם וכ"ק שליט"א דוחה בגילא דחיטתא כלאחר ידו, לא הבנתי דבריו כלל, ומ"ש כ"ק שליט"א והקשה ממצוה דרבנן לשבועה, אין הנדון דומה לראי' כי מצוה הוא מצד המצוה,.

ע"כ אחת היא אם הנצטוה קיבל עליו או לא,, והשבועה הוא מצד הנשבע, ואם אין הנשבע מוציא שבועה מפיו או ענה אמן דהוי כמוציא שבועה מפיו אין זה נקרא שבועה כלל, ובשבועות העדות אם אין העדים עונים ואומרים לא ידענו לך עדות או אמן אף שהמשביעו צווח כל היום שבועה שתבואו ותעידוני אין זה כלום, וא"כ מאחר שהכתוב קרא לזה שבועה ולא מצוה ע"כ צ"ל שהוא מצד קבלת הנשבע ולא מצד המצוה, וע"ז הקשה כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א שלא מצינו שאסף שלמה את ישראל שיקבלו עליהם השבועה, גם לא יתכן שיבשרם בשורת הגלות, ושבועה שהשביע הקב"ה את אוה"ע מה טיבה, כי הם לא ידעו כלל מהשבועה, וכ"ק אבי הגאון אדומו"ר שליט"א הגיד לנו תעלומות חכמה כי השבועה הי' להנשמות ולאוה"ע להשר שלהם, ובאמת המעיין בספר נצח ישראל למהר"ל ז"ל יראה בעליל אשר גם הוא פירש כן ענין השבועות שכתב כי ע"י השבועה את אוה"ע יש לישראל קיום בגלות, וא"א לפרש דבריו רק על דרך זה, כי ע"י השבועה אין השרים נותנים רצוניות להאומות לכלות את ישראל בפ"א חלילה, וכל המבקש האמת יודה כי דברי אלקים חיים הם למוצאיהם, ומה שהביא כ"ק שליט"א את דברי התקונים אין זה ענין לשבועות האלה, כי הזוה"ק מיירי שנשבע הקב"ה דלא יפרוק לה כענין שכתבו ז"ל על הא דהשיב אחור ימינו מפני אויב שנשבע הקב"ה שלא יגאלם עד קץ הימין, ואין זה ענין כלל לשבועות שהשביע הקב"ה את ישראל: כא) שם הקשה כ"ק שליט"א כי אין שייך דעתו לחזור במקום שאינו תולה בדעת עצמם כשהי' נביאים וזקנים בישראל הי' מחוייבים לקיים מצוות הנביא, זה ודאי אמת אם הי' מצוות זקנים או נביאים שלא לעלות, אך מאחר שלא הי' מצוה כלל שלא לעלות אי לא השבועה שהנשמות לא יהי' משפיעים רצוניות לחזור, הי' הזקנים והנביאים וכל ישראל עמהם דעתם לחזור:

כב) ומ"ש כ"ק שליט"א וז"ל וכ"ש שהי' השכינה עמהם, למענכם שלחתי בבלה, ושמתי כסאי בעילם איך הי' דעתם לחזור בלא פקודה עכ"ל, לדידי איפכא מסתברא כי עוד יותר ממה שהי' דעתם לחזור למען עצמם הי' דעתם לחזור למען השכינה שעמם בגלות, ואלמלא הי' השכינה בגלות לא למען שמירת ישראל, הי' סברת כ"ק שליט"א נכונה, כי איך יעלו ויניחו השכינה בגלות בלא בני', אך מאחר שגלות השכינה הי' למען שמירת ישראל בגלות כמבואר בזוה"ק ובמדרשים, הי' משתוקקים מאד לעלות למען שתצא השכינה מגלות, אחר שיעלו אחד אחד, וגם בלא"ה לק"מ מאחר שישיבת א"י היא מצוה: כג) מ"ש כ"ק שליט"א שבכלי שרת איפכא מסתברא כי מוכח מדברי הנביאים אשר בלא ציווי מהנביא לא הי' רשאין להוליכן לבבל עכ"ל, לא ידעתי מה קאמר, וכי ישראל הוליכו את הכלים לבבל, הלוא הכשדים באניות רינתם הם הביאום לבבל בגלות כמו שמפורש במלכים ב' כ"ה פסוק י"ד ט"ו, ובירמי' נ"ב י"ח י"ט וכ"ק שליט"א חשב כי מה דכתיב בבלה יובאו היינו שהיהודים יוליכום לבבל. אתמהה: כד) ומ"ש כ"ק שליט"א שהי' להם לחוש שיטמאו אותן ויפסלו מכלי שרת עכ"ל, זה לא שמענו מעולם שכלי שרת שנטמאו נפסלו ולא מהני בהו טבילה, אדרבה מפורש בכמה מקומות בש"ס שהי' מטבילין כלי שרת שנטמאו ויעיין שלהי חגיגה, וא"כ מה זה שכתב כ"ק שליט"א וז"ל אבל הנביא אמר ושמה יהי' עד יום פקדי אותם והעליתים והשיבותים אל המקום הזה הרי שהבטיחן שעוד יהי' כלי שרת לשרת בקודש ולא יפסלו שמה לפי ששורה עליהם הקדושה תמיד אפי' בגלותן ואינן מקבלין טומאה כמו תורה שאינה מקבל טומאה עכ"ל, הלוא במה שיהי' אח"כ כלי שרת אין ראי' שאינן מקבלין טומאה שאפשר שאף שנטמאו יטבילום וישתמשו עוד בקודש: