שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן תסח

סימן תסח א) (דף ס"ב) בתוד"ה הנקי כתיב פי' בקונטרס והכי כופל ואם לא שכב הנקי ואם שכב חנקי ואת כי שטית דקאי חנקי אואת כי שטית דכתיב בתרי', וקשה דא"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי, ונלפע"ד דלרש"י לק"מ והתוס' הקשו רק לפי שיטתם כמו שיתבאר, דהנה הראב"ד בפ"ב דביצה כתב דכי בעינן דיני תנאים דווקא שנעשה המעשה תיכף כגון גט שנותן תיכף הגט, וכן בקידושין שנעשה מעשה קידושין תיכף והתנאי בא לעקור המעשה אבל כשהמעשה דיבור לבד לא בעינן תנאים והרמב"ן במלחמות הביא ראי' לדבריו מדאמרינן בירושלמי דבאומר לאחר שירדו גשמים לא בעינן תנאי כפול, ומקשה בירושלמי והרי בתנאי בני גד ובני ראובן התנה אם והאי אם לאו כלאחר הוא ומשני משום שהחזיקו בקרקע תיכף, וא"כ ראי' לראב"ד דכשאמר אם ולא עשה מעשה תיכף הרי אם כלאחר ולא בעי תנאי כפול עיי"ש והקשה הרמב"ן מהא דנדרים לא שבועה לא אוכל לך לר"מ לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן והרי שם היא רק דיבור, ותירץ הרמב"ן דשם א"א לחול שבועה מכלל לאו אבל לעשותו בתנאי לבטל דבר שלא נגמר בו מעשה לכ"ע הוי תנאי עי"ש: ב) והנה כיוצא בתירוץ הרמב"ן זה צ"ל בשמעתין דמקשה לר"מ איך שמעינן בסוטה קללה מכלל אם לא שכב אף דהוי רק דיבור מ"מ אי אפשר שיחול הקללה מכלל לאו, ולפי זה לק"מ קושיית התוס' למאי דמשני הנקי כתיב הא הו"ל מעשה קודם לתנאי ויהי' המעשה קיים ותנאי בטל ויחול הקללה בין כך ובין כך, ולראב"ד לק"מ כיון דהמעשה לא הוי רק דיבור מבטל לי' הדיבור אף בלא דיני תנאים ואם לא שכב אין כאן קללה, וקושיית הש"ס לא הי' רק דהקללה לא יחול כלל מכלל לאו דומיא דלא שבועה לא אוכל לך וכמ"ש ולק"מ לרש"י:

ג) ונראה שהתוס' לשיטתם שפיר הקשו, שהרי לעיל בגמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב אז תנקה מאלתי, ולשיטת הראב"ד אפי' לר"מ קשה שהרי לא הי' האלה רק דיבור ולמה הוצרך לכפול ואם לא יתנו אז תנקה מאלתי, אלא ודאי מוכח דלא כראב"ד דאפי' בדיבור גרידא בעינן דיני תנאים, אך לפירש"י שם דכפל התנאי הי' שאם ילך יהי' מותר לו לישא אשה מבנות כנען ניחא, שהרי בתחילה נאסר לישא מבנות כנען והתנאי הי' שאחר שילך ולא ירצו ליתן לו יחול היתר במה שנאסר מתחילה והרי התנאי בא לבטל המפשה, שמתחילה שנאסר בבנות כנען, וכל סברת הראב"ד דלא התחילה המעשה עד שיתקיים התנאי וכמו שהוכיח הרמב"ן מירושלמי דבדיבור גרידא האי אם כלאחר כאומר הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים שלא התחיל הקידושין קודם ירידת גשמים, והכא נהפוך הוא שהמעשה שבועה הי' מיד שלא ישא מבנות כנען, ועל ידי התנאי בא לבטל כשילך וצריך דיני תנאים, ולעולם בעלמא בדיבור גרידא לא בעי דיני תנאים כהראב"ד אבל התוס' שהשיגו שם על פירש"י וכתבו דלעולם לא הותר לאליעזר לישא מבנות כנען מוכח משם דלא כראב"ד ושפיר הקשו ודו"ק: סימן תסט (שם) במתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כו' אינה מקודשת דהו"ל דשלב"ל: א) נסתפקתי המקדש אשה בפחות משוה פרוטה ומתנה עמה שתתקדש לאחר שתתייקר ותעמוד על פרוטה מי הוה כדבר שלא בא לעולם כיון דעכשיו אינו יכול לקדשה בפחות מפרוטה או דילמא כיון דיכול לקדשה בחפץ אחר חשוב דבר שבא לעולם: ב) ומדברי התוס' ריש פרק נערה דהנותן משכון קנס לאחר שיעמוד עמו בדין חשוב דבר שלא בא לעולם אף דהחפץ ישנו בעולם כיון שנתנו למשכון על חוב שלא בא לעולם א"כ י"ל הוא הדין הכא, אף שהאשה ישנה בעולם מ"מ כיון שמקדשה בחפץ שאינו בעולם יחשב דבר שלא בא לעולם:

ג) אך נראה ראי' מדברי התוס' גיטין (י"ז.) דגט מאוחר אינו ראוי לגרש בו עכשיו ואפי' נתנו עכשיו אין הגירושין חלין עד הזמן, ומשמע שם מדבריהם אפי' מתנה בפירוש שתתגרש עכשיו, וא"כ אף אח"כ לא תתגרש דחשוב דבר שלא בא לעולם לענין גט זה, וע"כ כיון דיכול לגרשה עכשיו בגט אחר שפיר דמי, וה"נ לא שנא: ד) ואין לדחות דשאני התם דיכול לחתוך הזמן ויהי' כגט שאין בו זמן ויוכל לגרשה עכשיו, דליתא דא"כ יחשב מחוסר קציצה כיון דלא יוכל לגרשה בלא קציצה: ה) ועוד ראי' מדברי רש"י קידושין (נ"ג:) דמעשר שני חוץ לירושלים אינו חשוב פרוטה שאפי' תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו ואינה מקודשת עד שיגיע לירושלים, ומ"מ כשתגיע לירושלים מקודשת, ולא אמרינן דהוי דשלב"ל ואין לומר הטעם משום שבידו להוליכו לירושלים. דנהי דבידו להוליכו אין בידו לקדשה כדמתרץ הש"ס באיבעיא דר' אושעיא, אלא ודאי כיון דבידו לקדשה אחר חשוב דבר שבא לעולם ודו"ק היטב: