שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שעב, קטע 2

ה) ולפי דברי הש"ס הנ"ל דהא דאבי' מקבל גט לבתו הוא מתורת שליחות, ולכאורה לא מצינו שליחות לקטנה, אך יש לומר כיון דאיתי' בדנפשה כמ"ש התוס' גיטין שם ד"ה שאני בענין קטן זוכה לאחרים ואפי' למ"ד אינו זוכה היינו משום דאפי' לעצמו אין לו זכות מה"ת לשיטת הר"ן בחי' לב"מ בהא דמסיק לא ילפינן קטן מקטנה, וכן כתב בחי' הר"ן גיטין להדיא דמ"ד אינו זוכה לאחרים משמע דס"ל אין זכי' לקטן לעצמו מן התורה עיי"ש, ועל כן בגט דמקבלת לעצמה יכול אבי' להיות שלוחה, הגם שאינה יכולה לעשות שליח, היינו משום שאין לה דעת לעשות שליח, אבל האב שנעשה שלוחה בלא דעתה, שהתורה עשאתו שליח מהני כיון דאיתי' בדנפשה כנ"ל: ועל כן כל שאינה יכולה לשמור גיטה דאינה יכולה לקבל הגט בעצמה אין אבי' נעשה שלוחה, ומיושב קושיית התוס', גם מדאצטריך למעט משלחת וחוזרת אף אם נאמר דהמיעוט שאבי' אינו יכול לקבל גיטה מוכח דבאינה חוזרת אף היא יכולה לקבל, דאל"כ גם אבי' לא הי' יכול לקבל כנ"ל, ומיושב קושיית האחרונים: ז) איברא דלכאורה קשה על זה לפי אותו פירוש של רש"י דווקא נערה אבל קטנה שיש לה אב אינה יכולה לקבל הגט בעצמה, וא"כ איך אבי' יכול לקבל, אך יש לומר כיון דקטנה שאין לה אב יכולה לקבל בעצמה, א"כ כל זמן שלא ניתן הכח ושליחות לאב, הרי היא כקטנה שאין לה אב ויכולה לקבל בעצמה ונעשה האב שליח, ושוב אף שאחר כך ליתי' בדנפשה הרי חל השליחות, ודומה להא דכתב הר"ן פרק כל הצלמים בענין ע"ז שזכה בה ישראל אין לה ביטול, והקשה הר"ן איך מצינו קנין לאיסור הנאה, ותירץ הר"ן כיון דיש לו ביטול לאו בכלל איסורי הנאה יחשב ויש לו קנין ואף שאחר כך אין לו ביטול הרי חל הקנין:

ח) איברא דמצינו פלוגתא בזה במי שאחזו קורדייקוס אם מינה שליח בעודו פיקח לגרש ואחר כך אחזו קורדייקוס דר' יוחנן סובר (ע') אין כותבין ונותנין עד שישתפה ורשב"ל סובר כותבין ונותנין לאלתר, ואמרינן שם דר' יוחנן מדמי לי' לשוטה וריש לקיש מדמי לי' לישן משום דסמי' בידן לרפאותו, א"כ לר"י אין מקום לדברים אלה, דנהי דחל, הרי אחר כך ליתא בדנפשה ואינה יכולה לקבל הגט עד שתעשה נערה, אך לר"ל דכותבין ונותנין לאלתר משום דסמי' בידן, ה"נ המי' בידי' שיתן לה אב רשות, דעל ידי נתינת רשות לכולי עלמא יכולה לקבל כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאו הב"י סי' קמ"א ופסק כן בש"ע: ט) והנה לפי זה יש ליישב שני הנוסחאות ברש"י דמתחילה כתב נערה ולא קטנה היינו לריש לקיש אין הכרח דקטנה שיש לה אב יכולה לקבל, דלעולם אינה יכולה לקבל, והא דהאב מקבל גיטה משום שבשעה שחל השליחות היתה מקרי איתא בדנפשה, ושוב אף שאחר כך חשובה קטנה מקבל גיטה, אבל לר' יוחנן מוכרח לומר אפילו קטנה: י) ובזה יש ליישב הא דצווח ריש לקיש ככרוכיא ויצאה והיתה ולית דאשגח בי', ולכאורה לא נדע למה, ואם הי' להם טעם ברור למה צווח, אך להנ"ל מיושב, דהתוס' הקשו הא על כרחין אי אפשר להקישם דבגירושין אפי' קטנה ובקידושין על כרחין אין קטנה יכולה לקדש עצמה, אך לפמ"ש לריש לקיש שפיר יש לומר גם קטנה אינה יכולה לקבל גיטה, אבל בני הישיבה הוה ס"ל כר' יוחנן דקי"ל כוותי' אין כותבין עד שישתפה, א"כ מוכרח דאפי' קטנה יכולה לקבל גיטה אף כשיש לה אב, א"כ אי אפשר להקיש קידושין לגירושין אף כשיש לה אב כקושיית התוס' על כן אשגחו בי':