שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שעא

סימן שעא א) (שם) באו"ד בסה"ד ועוד דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה ותמוה דהא שם ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דאמר עידי מסירה כרתי ולר"א עידי חתימה אינם מועילים כלום להכשירו של גט דבלא עידי מסירה לא סגי וכשיש עידי מסירה אפילו לכתחילה א"צ עידי חתימה כמ"ש התוס' ריש גיטין. רק עצה זמנין דמייתי עידי מסירה אבל חיוב לכתחילה אינו, וא"כ למה בעידי חתימה יחשב גמר מעשה ולא יכול לבטלו, וכל זמן שלא נחתם לא הוי גמר מעשה ויכול לבטלו: ב) ונראה דהנה בשטר ממון אם אין בו עידי חתימה ונותן בלא עידי מסירה אינו שטר כלל ואפי' שניהם מודים לא מהני, דבלא עדים שאינו מועיל לכאורה אינו שטר כלל, אבל בעידי חתימה אף לר"א מהני בממון כמ"ש התוס' (יוד:) בד"ה חספא, ומה שאינו מועיל בגט משום שאין דבר שבערוה (פחות משנים וכמו שפירש"י (כ"ב:) ד"ה ר"א וז"ל דע"כ בעינן עדים דיליף דבר דבר מממון, והיינו כמו קידושי כסף וביאה דבעינן עדים דלא מקיימי מילתא אלא בסהדי, ועיין היטב בקצוה"ח סי' מ"ב, ונמצא שזה החילוק בין קודם שנחחם בין לאחר שנחתם דקודם שנחתם הגט בעצמו אינו גט, ואף דיכול ליתנו בעידי מסירה (העידי מסירה יעשו אותו גט, אבל קודם שנמסר בעידי מסירה וגם עדיין לא נחתם עדיין אינו גט, משא"כ לאחר שנחתם הגט בעצמו חשיב גט כמו שחשוב שטר בעידי חתימה, רק שבלא עידי מסירה לא מהני, דמגרש בלא עדים לא מהני כמו המקדש בלא עדים דלא (מהני, לא שצריך עידי מסירה לעשות גט שכבר נעשה גט בעידי חתימה לבד כמו שחשוב שטר בעידי חתימה לבד, אבל כל זמן שלא נחתם עדיין אינו ספר כריתות כלל:

ג) והנה כל זמן שלא נגמר הגט מבואר ברש"י ותוס' (פ"ח.) בד"ה ודילמא אמלוכי אמליך דכל זמן שלא נגמר הגט יכול לבטלו, ויותר מזה שאפי' לא בטלו בפירוש רק שנמלך שלא לגרשה, ובווודאי לא יגמרנו, שוב אף אם נמלך לחזור ולגומרו לא יועיל, והנה בנגמר כל הגט ונמלך שלא לגרשה לא מצינו בשום פוסק שיהי' בזה חשש אם ירצה שוב לגרשה בגט הזה אף להפוסלים בביטלו בפירוש, והטעם בזה ברור כי אף בתחילת הכתיבה אם כתבה ואנחה בכיסתי' דאי מפייסה תפייס מפורש בש"ס (י"ח.) דכשר, הנה שלא נחשב ספק שלא לשמה, ואף שלבסוף גרשה אין ברירה, אלא ודאי חשיב כתיבת הגט לשמה אף אם לבסוף לא יגרשנה (וכמו כותב תפילין שלא להניחם] מ"מ נכתב שיהי' ספר כריתות, וע"כ אם אח"כ נמלך שלא לגרשה מ"מ הגט לא נתבטל, כי אין הגט תלוי בגירושין, אבל אם יכתוב תחילת הגט על מנת שלא לגומרו הרי לא כתבו לשם ספר כריתות, שאם לא יגמר לא יהי' ספר כריתות, ע"כ אם כתב מקצת הגט ונמלך שלא לגומרו שפיר הוה ביטול לגוף הגט, שהרי נמלך שלא לעשותו ספר כריתות כלל, וסוף דינא כתחילת דינא, כשם שבתחילה אם כתבו במקצת על מנת שלא לגומרו לא חשיב לשמה, כמו כן אם נמלך אח"כ שלא לגומרו הוי ביטול גט: ד) ולפמ"ש התוס' דכל זמן שלא נחתם לא חשיב גמר מעשה ולפי מה שפירשנו שלא נחשב ספר כריתות קודם שיחתם, א"כ אם קודם חתימה נמלך שלא לגרשה יפסול וכן אם כתבו תחילה שאם תתפייס תפייס ולא יחתום הגט יפסול, כי הוא ספק שלא לשמה כי לא נכתב בוודאי לשם ספר כריתות דשמא תתפייס ולא יחתמנו ולא יהי' ספר כריתות כלל, ואף אם בסוף גירשה אין ברירה:

ה) ולפמ"ש יש ליישב קושיית תוס' ריש מכילתין בהא דחתימה שלא לשמה פסול אפי' לר"א דהוי כמזוייף מתוכו, והקשו התוס' בשלמא במזויף מתוכו שחתום קרובים לא מתכשר בעידי מסירה שמא יבואו הב"ד לסמוך על הקרובים (שלא ידעו שהם קרובים] אף שהדבר אמת מ"מ אין לעשות שלא כדין, אבל בחתומים שלא לשמה מה חשש יש: ו) ולפמ"ש י"ל דהא ודאי אם העדים יחתמו שלא לשמה לא יחשב עדיין ספר כריתות, שאם יחשב ספר כריתות ע"י העידי חתימה הרי הם מכלל הגט וצריך שיהי' חתימתן לשמה, ואם חתמו שלא לשמה אין חתימתן מועיל להחשב גט כריתות, וכמ"ש הר"ן כיוצא בזה לשיטת הרי"ף דעידי חתימה לבד מועילים לר"א אם חתמו שלא לשמה אינם מועילים עיי"ש, וה"ה לשאר פוסקים דבלא עידי מסירה לא סגי, אך שמ"מ מועילים עידי חתימה לשווי' גט ועידי מסירה לעידי גירושין] כשחתמו שלא לשמה אינם מועילים לשווי' גט, ושפיר יוכל לצמוח מזה קלקול אם ימלך אחר חתימתם שלא לגרשה, ואח"כ יחזור וימלך ויגרשה בגט זה ויסברו ב"ד שחתמו לשמה ואין ההמלכה פוסל כלום אפילו לר"ש, ולרמב"ם כיון שלא ביטלו בפירוש, ולפי האמת שחתמו שלא לשמה ועדיין לא נגמר הגט הא פוסל אפי' לר' נחמן, וכן אם הי' הכתיבה תחילה שיחתמו עדים שלא לשמה ואח"כ יניחנו בכסתי' אם תחפייס תפייס יפסול משום דאין ברירה ושפיר דומה למזוייף מתוכו: