שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שסט

סימן שסט א) (שם ע"ב) בגמ' חוזר ומגרש בו כ' ר"ש אמר אינו חוזר ומגרש בו והקשו בתוס' דהא מחשבה אינו מוציא מידי מעשה כמו הכותב ס"ת לשמה אינו יכול לבטל ותירצו דכל זמן שלא בא ליד אשה לא חשוב גמר מעשה, ומשמע מדבריהם דבס"ח הטעם דאינו יכול לבטל משום דמחשבה אינו מוציא מיד מעשה, והוא פלא דהדבר ברור דבס"ת אפי' מחק קצת אותיות דהוי מעשה לבטל מ"מ הוא בקדושתו ושאר הס"ת לא בטל קדושתו, וסגי בשיחזור לכתוב רק אותיות ההם, וי"ל דהתוס' לשיטתם בהאומר (נ"ט:) דבגמר מעשה אפי' מעשה לא מהני לבטל: ב) ובגוף קושיית התוס' נראה עפ"י דברי התוס' חולין פ"ק (י"ב) גבי קטן יש לו מעשה אין לו מחשבה דהיכי דיש לתלות המעשה בדבר אחר רק מחמת דיבורו שמפרש שעושהו לשם כך חשוב מחשבה גרידתא, וע"כ בגט אשה דסתמא לאו לגירושין קיימא וצריך לפרש שכותבו לשמה חשוב מחשבה גרידתא, משא"כ בס"ת דסתמא לשמה קיימא כמ"ש התוס' מנחות (מ"ב.) דלא מיפסל אלא אם כותבו בפירוש שלא לשמה ע"כ הוי מעשה, אלא דא"כ אם יעשה מעשה לבטל יפסול ס"ת וכנ"ל: ג) והעיקר מה שנ"ל, דהנה לכאורה קשה דמה שייך ביטול בגט בשלמא בשליחות שייך ביטול ששוב לא יהי' שלוחו והוא כעושה מאליו, וצ"ל דביטול הגט הוא כמו ביטול הכלי, דכיון ששוב אינו רוצה לגרש בו אינו עומד לגירושין, והוא כמו אם כתב הסופר הגט לשמה בלא דעת הבעל דלא מהני כיון דלאו לגירושין עומד, ה"נ כיון ששוב אינו רוצה לגרש בו לא הוי לשמה ואח"כ כשנמלך לגרש בו לא חשוב לשמה אף שעכשיו עומד לגרש בו דכבר נעשה כחרס. אבל בס"ת דלשמה דידי' הוא לשם קדושה, וכיון שנתקדש ע"כ לשם קדושה קיים, ולא דמי לגט דלשמה דידי' הוא שיהא עומד לגרש וכיון שנמלך מלגרש שוב אינו עומד לגרש, משא"כ בס"ת שכיון שנכתב לשמה לשם קדושתו הוא:

ד) ובהכי ניחא לי מה דהוה ק"ל לפמ"ש הרמב"ן ריש פרקין בהא דקודם תקנת ר"ג דהי' מהני שלא בפני שליח מ"מ הי' צריך ב"ד, וכתב הרמב"ן משום דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפניו ומבטל דיבור דבפניו עכ"ד, וק"ל התינח לר"נ דביטול קאי על השליחות אבל לרב ששת דהביטול על הגט מאי נ"מ אם הוא שלא בפני השליח, ולפמ"ש ניחא דבאמת הגט יכול לבטל שלא בפני השליח אלא כיון דכל ביטולו של גט משום דאשה לאו לגירושין קיימא ששוב אינו רוצה לגרשה, וכיון ששליחות לא נתבטל אכתי עומד לגרשה ע"י שליח: ה) ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ן לדעת הרמב"ם דכשביטלו בפירוש לגט בטל אמאי בסתם לא נתבטל הגט דטפי משמע גט זה לא יועיל ביטול הגט מביטול השליחות, ולפמ"ש ניחא דע"כ כוונתו על השליחות עכ"פ, דאי על הגט לבדו לא יועיל כנ"ל, וא"כ מהיכי תיתי שביטל גם הגט ועיין בר"ן ודו"ק: ו) ולפמ"ש נראה דבשטר ממון לא יועיל אם ביטלו לשטר ודלא כריטב"א בפ"ק דמציעא כיון דהתם לא בעינן לשמה רק שיכתב בשליחותו, וכיון שכבר נכתב איך יתבטל:

ז) וראיתי להתומים סי' ס"ה שהקשה על הריטב"א הנ"ל דהיכי מדמה שטר לגט דהא בשטר לא בעינן שליחות, ותמיהני דא"כ אמאי אמרינן בפרק כל הגט (כ"ט) דמתנה הרי הוא כגט שאינו יכול לצוות לאחר לכתוב דהוי מילי ולא מימסרן לשליח וע"כ לומר או דבלא שליחות הוי מפי כתבם כדברי בעה"מ בפרק ד' אחין דהא דלא חשיב שטר מפי כתבם משום דבשליחות של לוה נכתב והוי מפי כתבו או דכיון שאמר להם שיכתבו שוב בעינן שליחות וכמ"ש התוס' בפרק התקבל (ס"ו:) בהא דפסול לר"מ אם מצוה לאחרים לכתוב אף דמצאו באשפה וחתמו כשר לדידי' ועיי"ש שכתבו שכיון שמצוה לכתוב בעינן שליחות, ומ"מ לפי' זה יש ליישב דברי התומים דמ"מ כשאח"כ רוצה הבע"ד לא גרע ממצאו באשפה, ומ"מ העיקר כפי' ראשון, אך לפמ"ש מטעם אחר אינו דומה לגט, דנהי דבעינן שליחות מ"מ לאחר שנכתב בשליחותו מה בכך אם יתבטל השליחות: סימן שע א) (שם) בתוד"ה התם דיבור ודיבור מתוך הלשון משמע כו' אבל בקידושין כו' עיי"ש ונ"ל ליישב סתירת הסוגיות דהנה לקמן (ל"ג:) ברש"י ד"ה בעדי הולכה ואיהו לא ידע דשליחות שבטל מקצתו בטל כולו דכי היכי דבטלי' להאי בטלי' להאי, ודבריו ז"ל מבוארים שהוקשה לו דבשלמא למה דס"ד בעדי כתיבה י"ל עדות שבטלה כו' כדאמרינן בעלמא בנמצא אחד מהן קו"פ, משא"כ למסקנא שא"צ להיות עדים רק שלוחים מהיכי תיתי יתבטל האחד ע"י שבטל השני, ע"כ משני דכי היכי דבטלי' להאי בטלי' להאי, ובוודאי כוונתו לבטל אף השני: ב) אך יש לעיין דמטעם זה למה לא יתבטל השליח שביטלו בפניו, בשלמא למאי דס"ד ע"כ תקנו שגם אותו שביטלו בפניו לא יתבטל דאם הוא יתבטל ע"כ אף השני יתבטל משא"כ למסקנא כנ"ל:

ג) ונראה לפענ"ד עפימ"ש הרמב"ן והרשב"א בהא דצריכי בי עשרה למשלפה דבפני אותם עשרה קאמר ולפענ"ד גם דעת התוס' כן, שהרי כתבו בד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה בחד תירוץ דאפי' כשמבטל בפני השליח לא מהני בלא שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים עיי"ש וא"כ קשה בהא דבעי למיפשט דהטעם משום דצריכי בי עשרה למשלפה מאמר לשנים כו' והא שנים דכי כולכם דמיא, ולשיטת התוס' ע"כ אף לרבי בפני שנים קאמר, וא"כ לרשב"ג יועיל, וע"כ דבעינן בפני אותן שנים דווקא, וממילא ה"ה בעשה שליח אחד בעינן שיבטל בפני אותו אחד, וא"כ קשה היכי הי' מועיל קודם תקנת ר"ג שלא בפני השליח, וע"כ לומר דהא דצריכי בי עשרה למשלפה היינו אחר תקנת ר"ג, והוא עפ"י דברי רמב"ן ז"ל בחי' שכתב דהא דצריך קודם תקנת ר"ג ב"ד דווקא ומשום דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפני שליח ומבטל דיבור טוב דבפניו [ע"כ צריך ב"ד דווקא ומשום דכח ב"ד יפה] ודע ו שאמרו כל מילתא דמתעבדא באפי עשרה כו' וע"כ ללישנא בתרא אמרינן דמדינא צריך לבטל בפני אותם שנעשה שליח ובא ר"ג ותיקן דאפי' ב"ד לא יועיל וצריך לבטל בפניהם דווקא, וע"כ באמר לעשרה אינו יכול לבטל זה שלא בפני זה אף דהכא לא שייך תקנת ממזרים כיון דתיקן ר"ג שב"ד לא יועיל ממילא הדר דינא דבעינן בפני אותם שנעשה שליח, ולישנא קמא ס"ל ג"כ דתקנת ר"ג הי' שלא יועיל ב"ד, אלא דס"ל דהדר דינא דבעינן בפני שליח לא דבעינן כל אנשים שנעשה שליח בפניהם, ומ"מ מוכח דתקנת ר"ג הי' רק שלא יועיל ב"ד, ושוב הדר דינא דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפניו ויבטל דיבור טוב דבפניו:

ד) והנה דבר פשוט דמעשה אפי' גרוע מבטל דיבור טוב וע"כ תק"ח הי' דאפי' שליח דבפניו לא יתבטל, דאם הוא יתבטל יחשב מעשה לבטל שליח האחר, דמה שנתבטל השליח חשוב מעשה [ועיין בתוס' רע"ק דביטול השליחות חשוב מעשה טפי מעשיית השליחות דביטול השליחות חשוב גמר מעשה] ומכח מעשה זה מוכח שמבטל גם השליח אחר, וע"כ תקנו חכמים שגם שליח זה לא יתבטל: ה) ובזה מיושב הסוגיא דטעמא דרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו דס"ל דכי היכי דמבטל לשליח ביטל נמי הגט, דהא חזינן שאין רצונו לגרשה, וע"כ נהי דכתיבת הגט חשוב מעשה אתי מעשה ביטול השליחות שמורה על ביטול הגט כנ"ל ומבטל מעשה כתיבת הגט, ור"נ סובר דנהי דבטלי' מתורת שליחות מתורת גט לא בטלי', והיינו סוגיא דהאומר, אלא דאכתי קשה דהתינח באומר אל תתנהו לה, אבל באומור גט זה לא יועיל יהא כחרס דמורה שמבטל הגט מ"ט לא יועיל ע"ז משני שמעתין דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. והיינו דכיון דמביטול השליחות אין ראי' שביטל גם הגט. די"ל נהי דבטלי' מתורת שליחות מתורת גט לא בטלי', ממילא אף שביטל הגט בפירוש שוב הוי דיבור לחוד ולא אתי דיבור ומבטל מעשה: ו) (והנה צ"ע בהא דמקשה לר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור מהא דחוזר ומגרש בו, ולכאורה בלאו דר"י מצי לאקשויי ממתני' דהגיע בשליח הרי זה בטל, דר"ל לא פליג אלא משום דנתינת מעות ליד אשה חשוב מעשה כיון דממילא יחול הגט ע"י זה לאחר למד, אבל כתיבת הגט שעדיין אינה מגורשת עד שיבא הגט ליד האשה דומה לשליחות שיכול להתבטל, ואם דבכתיבת, הגט חשוב מעשה טפי א"כ לא קשה מדר"י, ולומר דהש"ס מדמי כתיבת הגט לנתינת המעות ליד האשה שיחול לאחר זמן אין לו טעם כלל):