שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שסה

סימן שסה א) (שם) בגמ' ההוא דאמר לשלוחו לא תיתבי' ניהלה עד תלתין יומין כו' א"ל מסור מילך קמי דידן א"ל והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא כו' יש לעיין האיך יכול למנות שליח בתוך שלשים יום כיון שעכשיו אינו יכול ליתן ובמילתא דלא קיימא קמי' לא מצי משוי שליח וכדאיתא בנזיר (י"ב) ואף דמחוסר זמן לא חשוב דשלב"ל וכמו שהוכיח המל"מ פ"ה מהלכות אישות מדברי רש"י יבמות (ל"ד) בשמעתא. דשופעת, מ"מ הא מבואר בתוס' נזיר (שם) באומר לשלוחו לושי קמח והפריש חלה דלא מהני אף דבידו ללוש, ולבסוף העלו דכיון דבידו יכול להפריש עכשיו שיחול לאחר לישה וממילא הוי מילתא דקיימא קמי', אבל מטעמא דבידו לחוד לא מהני, ולא עדיף מחוסר זמן מבידו, שהרי מידי דבידו לכ"ע לא חשיב דשלב"ל ובמחוסר זמן מחלוקת הפוסקים ועיין בתוס' זבחים (נ"ט) ד"ה עד שלא נבנה המזבח שמדמים בידו למחוסר זמן בענין דיחוי בקדשים: ב) עוד ק"ל בהא דמסיק הא ודאי קמבעיא לן כי משוי ב"ד שליח בפניו או אפי' שלא בפניו הדר פשטא בין בפניו בין שלא בפניו, והוכיח הר"ן דכ"ש שהבעל יכול למנות שליח שלא בפני שליח, ומוכח מדברי הר"ן דאין הפירוש שהשליח משוי ב"ד שלוחים והם משוים אחר שליח, דא"כ לא הי' מוכח מידי, רק הפירוש שהשליח ממנה אותו שליח שהב"ד מבררים אח"כ, ומזה מוכיח דיכול למנות שליח שלא בפניו, אבל תמוה לי על זה שהרי אומר אמרו לא מהני אף לדעת הפוסקים המתירים באומר אמרו לפלוני, וע"כ כיון שהוא אינו מברר שליח חשוב שהשליח עושהו, וא"כ מוכרח שהוא ממנה הב"ד שלוחים שהם ימנו שליח והוא שלא כדעת הר"ן הנ"ל:

ג) וליישב קושיא ראשונה נראה דהנה התוס' בנזיר שם הוכיחו דבידו לא מהני שיכול לעשות שליח מהא דהאומר לשלוחו כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט משום שבידו לגרשה ולאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ובעי התם ליבמתו מהני והרי התם בידו לבא עלי' ולגרשה, וע"כ דאף דבידו לא מצי משוי שליח רק בלושי קמח והפריש חלה מהני משום שיכול עכשיו להפריש שיחול אח"כ, עד כאן, ולכאורה דבריהם תמוהים דא"כ ביבמתו נמי ביכול לכתוב גט עכשיו וליתנו שיחול לאחר שייבם ויועיל משום שבידו: ד) אמנם ביאור דבריהם דלענין שיכול לעשות שליח לא מהני בידו כיון שנעשה שליח עכשיו ולא מהני בידו אלא באומר פירות ערוגה זו מחוברים יהי' תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו מהני לכשיתלשו כאילו הי' בא לעולם מתחילה, אבל לא שיועיל תיכף השליחות, ואין לומר שיחול השליחות אחר הלישה, ליתא דפסקה אמירה, [עיין אב"נ או"ח סי' שי"א אות ז' המגיה] ואף דהרמה שיחול לאחר זמן מהני, הא כתבו התוס' בפרק האשה רבה (צ"ג.) משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וזה לענין גוף התרומה, אבל לא לענין שליחות להרים וזה פשוט: ה) וע"כ ניחא נמי בכותב גט ליבמתו, דהתם אפי' כותב גט בעצמו קודם שקידשה לא מהני דלא חשוב לשמה וכמ"ש הרמב"ם, רק לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל חשוב לשמה מפני שאח"כ תהי' ראוי' לגירושין.

אבל לדידן אף דבידו אינו מועיל לענין שיוכשר הגט בשעת כתיבה ויחשב לשמה בשעת כתיבה, ובגט בעינן לשמה בשעת כתיבה, וגדולה מזה כתבו התוס' ריש כל הגט דבעינן שבשעת כתיבה יהי' מבורר שהוא לשמה, וזה שהוכיחו התוס' דלא מהני שליחות משום שבידו אף דהתם הטעם משום דלא חשוב לשמה, היינו משום דמשמע להו דאפי' הסופר כותב הגט לאחר שייבמה לא מהני, ועוד דאם הי' חל השליחות עכשיו, ה"ה דהוה חשוב לשמה עכשיו: ו) ובזה מיושב סוגיא דשמעתין דהכא יכול למנות שליח שיחול השליחות לאחר שלשים דלא פסקה אמירתו שהרי יש כאן מעשה נתינת הגט ליד השליח שמורה שנתן לו לגרש דהא בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין שליש נאמן דהימנ' שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין, והוא כמו קנין שמורה על הקנין כמו משיכה הגבהה, וע"כ לא חשיב פסקה אמירה כיון שעדיין הגט בידה, ואפי' למ"ד משוך פרה ולא תקנה עד לאחר ל' לא קנה ואפי' עומדת באגם, דהתם אחר למד אינו עושה משיכה, והעמדה באגם לחוד אינו מורה על הקנין, משא"כ הכא דבמה שהגט ביד השליח מורה שניתן לו לגירושין ולא חשוב פסקה אמירה:

ז) ואם נאמר דאף שאמר לו לא תיתבי' ניהלה עד לאחר למד יכול השליח ליתנו תיכף שיחול לאחר למד הי' מיושב היטב הקושיא שהקשו לרבא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא, והתירוץ שתירץ להם כיון דלאחר למד יכול לגרש כו' ולכאורה אינו מובן, ולהנ"ל י"ל דהם הוקשה להם הקושיא הנ"ל מנזיר אך י"ל דיכול ליתן תיכף שיחול לאחר למד, וע"ז הוקשה להם דשליח שלא ניתן לגירושין הוא, פירוש דחשוב מילי כדברי המרדכי דמה שאינו גמר מעשה חשיב מילי, וע"כ שליח שלא ניתן לגירושין חשוב מילי וכנ"ל, וה"נ כיון שלא יחול עכשיו רק לאחר למד חשוב מילי לבד, ובאמת כן הדין במגרש לאחר למד יכול לחזור בתוך למד דאתי דיבור ומבטל דיבור, והשיב להם כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש כו' פירוש וה"נ חל השליחות לאחר תלתין יומין כנ"ל, ובזה מיושב דברי הר"ן: ח) והנה הב"י סי' קמ"א הביא תשו' הרשב"א דאשה שאמרה כל מי שירצה הבעל ליתנו לו יהי' שלוחי לא מהני משום דאין ברירה, ולכאורה אינו מובן שהרי יוכל השליחות לחול אח"כ וכמו בעירובין (ל"ו) וכבר בא חכם אף דבשעה שהניח העירוב עדיין לא בא חכם רק קודם בה"ש מהני עיי"ש, וה"נ יחול השליחות אח"כ, וכיון דבשעת חלות כבר נתברר יועיל, אך צ"ל משום דאז פסקה אמירה, וע"כ ניחא באומר אמרו סתם לא מהני משום דאין ברירה ואח"כ פסקה אמירה. משא"כ הכא שפיר מצי משוי שליח. שהב"ד יבררו אח"כ ואז יחול השליחות, ולא שייך פסקה אמירה, שהגט שביד ב"ד מוכיח שמה שהם יעשו בו מתרצה השליח וכנ"ל בשליש דהימני' כנ"ל: ט) ובהכי ניחא ההיא דסוף פ"ב (כ"ד:) דאמר לה הוי שליח להולכה וקבלי את גיטך וכבר כתבנו לעיל הטעם משום דאצל שליח שני חשוב מעשה.

אך מדברי התוס' והר"ן שכתבו משום דאינו משנה מדברי בעל לא משמע הכי אך לפמ"ש ניחא דחשיב כאילו הבעל בעצמו מינהו שליח אותו שתתברר האשה, ולא אמרינן פסקה אמירה כיון שהגט בידה וכנ"ל: סימן שסו פרק השולח א) (דף ל"ב ע"א) בתוד"ה ולא אמרנן, אי נמי הו"א חיישינן להחמיר משום דילמא לצעורה קמכוין כו' ולכאורה קשה דשוב הוי דברים שבלב כיון דלא הוי דברים שבלב דמוכחין דבשלמא אי הוה אמרינן דוודאי לצעורה קמכוין הי' דברים שבלב דמוכחין, ולפי מה שרוצים התוס' לומר לקמן דטעם דברים שבלב משום שלא פירש דעתו שיתקיים בכל ענין א"כ הכא דיש טעם שיאמר כדי לצעורה לא הוי דברים שבלב, אך התוס' לקמן דחו זה והביאו ראי' מאונס: ב) ונראה ליישב עפ"י המבואר לקמן בסוגיא דבטל שתי לשונות משמע ובכל חד לישנא דמהני בי' קאמר, א"כ י"ל לצעורה קמכוין ובאמת כוונתו לשעבר ושלא יועיל כיון שבאמת אין רצונו בביטול הגט וכמ"ש התוס' לקמן דמהני בי' היינו הטוב לו עי"ש ודו"ק: סימן שסז א) עוד באו"ד ובלשון אחר ובתוספות ביאור א"נ הוה חיישינן כו' ק"ל דכיון דלאו אומדנא דלצעורי מכיון רק ספק שוב אף באמת לצעורה מכוין הוה דברים שבלב, ונ"ל משום דאמרינן לקמן בטל שתי לשונות משמע משמע בטל ומשמע דלבטל גבי גט מילתא דמהני בי' קאמר, פירש"י כי טעין אינש מילתא דמהניא במלתי' טעין, וזה ברצונו שיועילו דבריו ודאי כוונתו באופן המועיל, והשתא שפיר חיישינן שמא לצעורה מכוין ואין רצונו שיועילו דבריו כלל ועדיין רצונו בגירושין וכוונתו בטל לשעבר כדי שלא יועיל ויחול הגט, והשתא לא הוי דברים שבלב כיון דבטל לשעבר נמי משמע:

ב) ובעיקר דברי אביי שתי לשונות במשמע, וכוונתו באופן המועיל, ק"ל מהא דלקמן (ע"ב) זה גיטך אם מתי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי הרי זה גט, גמ', אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמי והדר תני מהיום אם מתי אלמא אם מתי לאו כלאחר מיתה דמי, ומשני אביי אם שתי לשונות במשמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי, והשתא כיון דשתי לשונות משמע נימא מילתא דמהני בי' קאמר, ואפי' לא אמר מהיום כוונתו אופן המועיל מעכשיו: ג) ונראה דהא דאמר משמע כלאחר מיתה היינו שיחול הגט בשעת מיתה ודינו כלאחר מיתה משום דמיתה להכניס לרשות יבם וגירושין להוציא מרשות יבם, וכיון דמיתה ממילא וגירושין ע"י מעשיו דומה לאומר על הבכור עם יציאת רובו יהי' עולה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין והוה בכור, ה"נ כיון שדין תורה שאם מת תזקק ליבום חל הזיקה ובטל. גירושין שלו *) אך זה סברת חכמים ואין הכל יודעין, ושפיר י"ל שכוונתו בשעת מיתה וחשב שיחולו הגירושין בשעת מיתה, וכה"ג בכתובות (ע"ד.) המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה . ממנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות המקדש במלוה ובעל א"צ ממנו גט הכל יודעין שאין קידושין חלין בפחות מש"פ ואין הכל יודעין שהמקדש במלוה אינה מקודשת: (הגהה עכשיו ראיתי להרשב"ם ב"ב (קל"ז.) בד"ה זה גיטך שכתב דאי עם גמר מיתה א"כ הוי גט ואמאי קתני לא אמר כלום:

ע"כ הגהה( סימן שסח א (דף מ"ב ע"א) בגמ' הא דאמר חצי חצי, נ"ל לפרש דהנה תוך כדי דיבור יכול לחזור וקשה הרי בעבד מהני ג"כ הא יכול לנותנו ע"י חזרה ואז יהי' הגט ברשותו דיד עבד כיד רבו, וגבי עבד בעינן ג"כ כריתות כדמוכח מהא דפ"ק (ט.') משום דלאו כרות גיטא הוא, וצ"ל כיון דילפינן לה לה מאשה הוי הדין כמו באשה דאינו יכול לחזור תכ"ד: ב) אך קשה בשחרר חציו ומכר חציו בבת אחת הא יכול ליתנו ע"י שיחזור מהמכירה ושוב יהי' הגט בטל משום שיור, וצ"ל דבאמת אינו משוחרר רק אחר כדי דיבור שאז אינו יכול לחזור מהמכירה, אבל בנותן נכסיו לשני עבדיו אין המכירה יכול לחול קודם השחרור דמה שקנה עבד קנה רבו, וכיון שהשחרור הוא אחר כדי דיבור של המכירה נמצא שקנין המכירה אינו חל רק לאחר כדי דיבור ושוב יכול לחזור לאחר כדי דיבור של כדי דיבור וחוזר חלילה ובטל השחרור והמכירה, ומשני באומר כולו כולו דאי חזר מאחד השני יקנה כולו דעשה קנין בכולו, אלא שאם השני עשה ג"כ קנין קנו בשותפות, אבל אם יחזור מאחד יקנה השני כולו ואם יחזור משניהם יקנה כל אחד את עצמו: ג) עודנראה דהנה (כ':) ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים והא כאן דחד אי לאו שני הי' שיור ומכ' השני הי' ספר כריתות א"כ הוי שנים ושלשה ספרים ויש עדים [חסר הסיום]: