שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שמז

סימן שמז א) בנוב"י הקשה על הרשב"א הנ"ל מהא דאיתא בבכורות (מ"ט) פלוגתא דרב ושמואל בפודה בנו בתוך שלשים יום דבליתנייהו למעות כשיגיע הזמן דלשמואל אין בנו פדוי והרבה פוסקים פסקו כשמואל משום דאין בידו לפדותו מעכשיו, וה"נ בעודה קטנה אין יכול לקדשה: ב) ונ"ל דהנה לכאורה צריך להבין דהא כתב הרשב"א פרק האומר דבנתאכלו המעות מקודשת דמיקדשה בההוא הנאה שאינה חייבת להחזיר הכסף קידושין וההיא הנאה חשובה ככסף, וא"כ הוו כאיתנייהו למעות, ונראה דהנה לכאורה ההנאה לאו דבר המיטלטל ולאו גופו ממון, אך דחשבינן הכסף שאינו נוטל ממנה כאלו נתן לה, וכן מבואר בתוס' קידושין (נ"ב:) ד"ה המקדש ואמנם בב"ב (קמ"ו:) מבואר במוהרי דהדרי דמשלם רק תרי תילתא, וצ"ל דאף אם נתבטלו הקידושין לא הוי המעות כמלוה אלא שחייבת לשלם מטעם נהנה ודו"ק, וא"צ לשלם רק מן הקרקע ואין פודין בקרקע ואינו יכול לפדות רק במעות שנתן תוך שלשים, אבל בקידושין מקודשת במעות שהיתה צריכה להחזיר לו: ג) עוד נראה דהנה במל"מ פ"ד מה' אישות השיב על הרשב"א מסוגיא דשופעת יבמות (ל"ד.) דאם אומרים מתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו, והקשה הרשב"א על רש"י דהא הוי דשלב"ל, וה"נ בעודה קטנה אינו יכול לקדשה, וע"כ דמחוסר זמן לא חשוב דשלב"ל וא"כ מה מקשה על רש"י, ונראה דאף שהזמן בודאי יבא ויוכל לקדשה, מ"מ אין בידו לקדשה על רגע תחילת זמן, דעד שיקדשנה הרי עבר רגע אחת, וכעין זה כתב רש"י פסחים (ד':) גבי תשביתו עיי"ש וא"כ אף עתה אינו יכול לקדשה רק על שעה אחר הזמן, וא"כ איסור נדה קדום ודו"ק:

ד) והנה בר"ר (כ"ח:) כפאו ואכל מצה יצא כו' הרי הוא כשוטה לכל דבריו, וכן פסק הרמב"ם והמחבר דאוכל מצה כשהוא שוטה לא יצא ונתן טעם מפני שאכל בשעה שהי' פטור מכל המצוות, והנה בש"ך יו"ד סי' ש"ה מבואר דבפדה תוך שלשים אינו עושה מצוה לאחר הזמן עיי"ש, וא"כ אימת עושה המצוה בתוך שלשים והרי אז לא נתחייב במצוה, וצ"ל דאף שלא עשה מצוה מ"מ הבן פדוי והוי כאילו לא הי' בכור כיון שסוף סוף בהגיע הזמן פדוי, וע"ז קאמר שמואל דאין בידו לפדותו מעכשיו ואף דהוי מחוסר זמן מ"מ זה אינו על רגע ראשון וכבר נתחייב והמצוה לא קיים והוי כאילו מת לאחר למד ודו"ק: סימן שמח פרק הנושא את האשה א) ודף ק"ג ע"ב) בגמ' נהי דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה, כתב הרמב"ם פ"א מהלכות מלכים הלכה ז' וז"ל ולא המלכות בלבד אלא כל המנויין בישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם והוא שיהי' הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, הי' ממלא ביראה אעפ"י שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו עכ"ל, מבואר דבממלא בחכמה לבד לא מהני, דבממלא ביראה יש תקנה לחסרון מילוי חכמה, משא"כ במילוי חכמה לבד דאין תקנה לחסרון מילוי יראה והיינו אף שיש בו יראת שמים קצת, דמי שאין בו כלל אין ממנין אותו לשום מינוי כמ"ש הרמב"ם בסמוך]: ב) ותמיהני דבפ"ד מהלכות כלי המקדש כתב כשימות המלך או כה"ג או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו וכל הקודם לנחלה קודם לשררת המת והוא שיהי' ממלא מקומו בחכמה או ביראה אעפ"י שאין כמותו בחכמה, מבואר דמילוי חכמה לבד ג"כ סגי והוא היפוך דבריו ממ"ש בהלכות מלכים, ומאי שנא בהלכות מלכים דכתב וביראה ומ"ש בהלכות כלי המקדש או ביראה:

ג) והנראה בזה דיש חילוק בין כה"ג למלך ושם בהלכות כלי המקדש עיקר בכה"ג קאי ותני מלך אגב כה"ג, ובכה"ג הוא שכתב דמילוי אחת לבד סגי, משא"כ במלך בעינן שיהי' ממלא מקומו בכל הדברים: ד) והטעם בזה עפמ"ש הרמב"ם פי"ז מהלכות סנהדרין הלכה ח' ט' דכה"ג שעבר עבירה שמחוייב מלקות לוקה וחוזר להיות כה"ג אבל ראש ישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו, והוא מדברי הירושלמי הוריות הובא בכ"מ שם כה"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו, א"ר מנא כי נזר שמן משחת אלקיו עליו כביכול מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו, א"ר אבין קדוש יהי' לך כביכול אני בקדושתי ואהרן בקדושתו, ע"כ, הרי דכה"ג אף שחטא עבירה שיש בה מלקות ואינו ירא שמים כמקודם ואפי' הדיוט שבישראל לא יעבור לאחר התראה אעפי"כ נשאר בקדושתו, ע"כ הוא מוריש לבנו ג"כ שאף שאם לא ימלא מקומו ביראה יהי' כה"ג, רק דבעינן שימלא מקומו באיזה דבר כדי שיקויים קרא דאשר ימלא את ידו, אבל אם ממלא מקומו בקצת, הרי אם הכה"ג נפחת מעלתו. הא אין מורידין אותו כדברי ירושלמי הנ"ל ואז הבן ימלא מקומו כמו שהוא עתה וירש בגדולתו, ואם הכה"ג ביראת חטאו כראוי לא יירש בנו, והרי הצדיק נפסד, ואינו בדין, אבל מלך דחשיב נשיא כמו ראש ישיבה ואם חטא מעבירין אותו והרי שלמה כשחטא נעשה הדיוט ולבסוף חזר למעלתו הגדולה חזר להיות מלך כדאמרינן מלך והדיוט ומלך, ע"כ גם בנו אם אינו ממלא מקומו בכל הדברים אין ממנין אותו למלך רק הממלא מקומו ביראת חטא כיון שיש תיקון לחסרון חכמתו יורש, ותו לא מידי: