שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שלד

סימן שלד א) (דף ע"ב ע"ב) בגמ' איתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"צ הימנו גט אמר אביי לא תימא טעמי' דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' כו' ופירש"י קידשה על תנאי שאין עלי' נדרים ויש להבין מדוע שביק תנאי דמומין: ב) ונראה דהנה הרא"ש כלל מ"ה פירש הא דאחיל לתנאי משום דתנאי ילפינן מבני גד ובני ראובן הרי שהמעשה הוא דבר בפני עצמו עכ"ד, אמנם נראה דזה לא שייך אלא אם עדיין יש מציאות לתנאי להתקיים, אז יכול לבטל התנאי ויתקיים המעשה בלא התנאי, אבל אם כבר עבר זמן התנאי כבר נתבטל המעשה וצריך קנין חדש, ולפי זה ניחא, בנדרים עדיין אפשר להתקיים התנאי כשתלך אצל חכם ותשאל על נדרה, אבל מומין דלא מהני רפואה אינו יכול לבטל: ג) אך קשה דהא התוס' כתבו דמש"ה מועיל היתר נדרים משום דלא הי' דעתו לבטל הקידושין רק אם ישמע וימחה, וא"כ עדיין יש מציאות שלא ימחה ויתקיים, (וצ"ל לדעתם דאף אם יתרצה פעם אחת מ"מ בידו למחות לעולם עפימ"ש הר"ן גבי על מנת שירצה אבא דאל"כ מה הקשו אמאי מועיל מחילה]: ד) ונראה דהנה ביומא (י"ב:) פריך וכה"ג מי הוה גיטא והא אמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות ומבואר מזה דאף שאין אסורה מכח התנאי בשום דבר כמו בעל מנת שלא תשתי יין שאסורה בשתיית יין, אבל הכא כשמתה אגלאי מילתא למפרע שהיתה מותרת להנשא משעת הגט ושוב לא חשוב כריתות כיון דלעולם עומדת בספק, ואף דבשתיית יין מותרת להנשא לאלתר על סמך שלא תשתה יין לעולם כמ"ש התוס' והר"ן, מ"מ כיון דלעולם לא יתברר הגט עד שתמות לא חשיב כריתות:

ה) והנה באמר הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני פסק הרא"ש דאינה מקודשת דמקיש הוי' ליציאה וגבי גירושין אינה מגורשת דלא הוי כריתות, ולפי זה נראה דאם יקדש על מנת שלא ימחה לעולם לא הוי קידושין כיון שלא יתברר הקידושין לעולם והא דמהני גבי נדרים אם אינו מוחה לבסוף היינו משום דאפשר להתברר אם תשאל על נדרה אבל גבי מומין נתבטלו הקידושין אף כשלא הקפיד כיון דאי אפשר שיתברר הקידושין בעודו חי ולא מצי מבטל התנאי: ו) ועוד נראה לפי תירוץ התוס' דמקודשת בחופה, וקשה לפמ"ש הריטב"א בקידושין (מ"ג) דצריך לייחד עדים לקידושין שלא יפסלו הקרובים ואף שלא באו להעיד כיון שהעדים עושין הקידושין, דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו ומיד בשעת הקידושין נגמר העדות ולא בעי ג"כ בא להעיד עיי"ש בסוגיא דשליח נעשה עד, ולפי זה קשה רב ושמואל במאי פליגי אם ייחד עדים לחופה הרי בוודאי כוון לשם קידושין, דלחופה לא בעי עדים דלא הוי דבר שבערוה גם לא חב לאחריני ולא יפסלו הקרובים, ואם לא ייחד עדים אמאי צריכה גט הא הוי מקדש בלא עדים: ז) ונראה דהנה הרמב"ן ז"ל מפרש הא דאמרינן בקידושין (ס"ה:) מה התם הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ה"נ, התם לא חב לאחריני הכא חב לאחריני, דהפירוש דבעינן שתהי' אשת איש בין להקל בין להחמיר, וכיון שאין נאמן לחוב לאחרים לא הוי קידושין אבל הכא יהא הבעל נאמן דהא בידו שלא למחות לעולם ולא בעי עדים: ח) אך עדיין קשה דהא אם לא ימחה ויחולו הקידושין הראשונים תהי' (נשואה] בחופה ואם תזנה לא תתחייב רק חנק, אבל אם יקננה בחופה תהא ארוסה ודינה בסקילה, וא"כ אין בידו לשויי' ארוסה ולחייבה בסקילה:

ט) ונראה דהנה בתוס' פרק התערובות (ע"א.) דממיתה, קלה לחמורה לא אזלינן בתר רוב להחמיר, ולפי זה בתר חזקה דגריעא מרוב ודאי לא אזלינן ממיתה למיתה, וא"כ לא תתחייב סקילה אף אם יהי' עדים על החופה דהוי התראת ספק שמא תתיר על נדרה ויחולו הקידושין ותהי' נשואה מחמת החופה, וזהו בנדרים, אבל במומין הוי מקדש בלא עדים כנ"ל: סימן שלה פרק האשה שנפלו א) (דף ע"ח ע"א) בתוד"ה האשה פירש בקונטרס כו' וקשה לר"י כו' והקשה מהרש"א דברש"י שלפנינו לא הביא ראי' רק לב"ש דאמר תמכור דווקא קודם שנשאת ובזה שפיר הביא ראי' עיי"ש, וי"ל דגם על זה אין ראי' דהא דנקיט ר"ג בדיעבד משום דב"ה דאפי' בעודה ארוסה לא תמכור, בשלמא אם הי' הפירוש אפי' נפלו קודם שנתארסה אז הי' ראי' דבזה גם לב"ה תמכור בעודה ארוסה רק משום שנשאת, ובזה לא פליגו ב"ש: ב) בא"ד ומ"מ יכול רש"י לפרש כן בלא ראי', ק"ל דהא ר' חנינא בן עקביא ס"ל בגמ' אפילו נפלו בעודה ארוסה ונשאת מוכרת לכתחילה, הרי דמה שהיא נשואה בשעת מכירה אינו מועיל שלא תמכור, ואף דר' יהודה אליבא דר"ג ס"ל לכתחילה לא תמכור היינו משום דנפל באירוסין דאפי' בעודה ארוסה לא תמכור כב"ה, אבל במה דאמר רחב"ע, דהנשואין לאחר נפילה אינו מועיל שלא תמכור הא לא פליג ר' יהודה:

ג) עוד נראה לי הוכחה דאף משנשאת תמכור דאל"כ גם בדיעבד [ל"מ[ דהא אמר ר' יוסף (פ"א:) כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לא הוי זביני' זביני, ובגמ' מקשה עלה ממתני' דב"ה אומרים לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים ולבסוף הביא ראי' לדר' יוסף, וצריך ליישב משנתינו, ונראה דיש חילוק בין ספק דדבריהם לוודאי דבריהם כדמחלק הש"ס שבת (כ"ג.) בין דמאי לנ"ח, ה"נ כיון דמה דאמרו ב"ה לא תמכור הוא מחמת ספק בזכותו נפלו ובדיעבד מכירה קיימת שמא בזכותה נפלו, וא"כ אי אפשר לבטל המכירה מחמת האיסור דשמא בזכותו ולא הוי איסור כלל וכמו בדמאי דאין מברכין על הפרשה שמא מעושר מכבר ולא הוי מצוה גם מדרבנן: ד) (או י"ל כמ"ש רש"י לקמן בעמוד ב' בד"ה ה"ג ורחב"ע דב"ה דאמר לא תמכור היינו דאי אתי לוקח לימלך אמרינן לי' לא ליזבין ועיי"ש, והיינו דלדידה אין לאסור המכירה דאי בעיא לא תנשא לו ולא יהי' לו כלום בנכסים ואף שיהי' מוכרת לא תפסיד רק הכתיבה ומה ירויח, דאין לומר שירויח הכתובה שיגרשה בלא כתובה, שהרי קדשה קודם שנפלו הנכסים וחפץ לישאנה בלא הנכסים, וכיון שכן אין לאסור לה המכירה רק ללוקח אומרים לא תזבין ומסתמא תנשא לו ויהי' הנכסים לבעל, וכה"ג כתב רש"י בדינא דבר מיצרא דאין חיוב למוכר כיון דאי בעי לא מזבין רק ללוקח אומרים לא תקח וממילא יקחנה זה, וכיון שלדידה המוכרת אין איסור המכירה קיימת מצידה, וכמדומה שכ"כ הפנים מאירות דלא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק בשהאיסור על שניהם, וכל זה בעודה ארוסה) אבל בנפלו קודם שתתארס ונשאת דאין כאן ספק ואם לא תמכור לכתחילה גם בדיעבד לא יועיל:

סימן שלו (שם) תוד"ה סיפא תימא כו' יש ליישב עפ"י מה דקי"ל כותבין אגרת מרד על ארוסה ולא על שומרת יבם, וא"כ אין לאסור לה המכירה דאי בעיא לא תתייבם לו ולא יהי' לו כלום, מיהו דין אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם רק להפוסקים כמשנה אחרונה דמצוות חליצה קודמת למצוות יבום: סימן שלז א) (שם) תוד"ה איבעיא להו, ללישנא קמא דרש"י המסקנא דאמרו לו דר' יהודא ס"ל דארוסה כנשואה למכירה, ועוד דלאו בתר שעת נפילה אזלינן רק בתר שעת מכירה, וקצת קשה דא"כ מה פריך לקמן לרב ושמואל נימא דס"ל כאמרו לו דר' יהודה בחדא דבתר שעת מכירה אזלינן, וכר"ג בחדא דארוסה לאו כנשואה, וצ"ל דזה דוחק שיסבור כוותייהו דאמרו לו בחדא ויחלוק בחדא, וקשה דמה הקשו התוס' על רש"י במשנה דמה הקשה הש"ס לרב ושמואל לימא דס"ל כאמרו לו דר' חנינא הא ר"ח מודה דאמרו לו ס"ל גם, במכירה באירוסין מכרה בטל כמ"ש מהרש"א דלא פליג ר"ח רק בתשובת ר"ג שבמכרה באירוסין לא הי' צריך ר"ג להשיב על החדשים אנו בושין, וא"כ אי אפשר דרב ושמואל ס"ל כאמרו לו דא"כ למה נקטו במילתייהו נשאת: ב) ע"כ נראה לי להוכיח דלר"ח דר"ג השיבם תשובה נצחת על מכרה באירוסין קיבלו דבריו בזה ולא נשארו במחלוקת רק במכרה משנשאת, ולפי זה י"ל למ"ש התוס' לקמן בד"ה לא דמתני' דהכותב כאמרו לו דחנני' ס"ל דבעודה ארוסה אם מכרה ונתנה קיים, ע"כ מהני סילוק בעודה ארוסה, אבל לאמרו לו דר' יהודה דגם בעודה ארוסה מכרה בטל לא מהני סילוק בעודה ארוסה דכבר זכה בשטר אירוסין, ואף דזכות זה ודאי אינו רק אם נשאת בסוף מ"מ כשנשאת זכה למפרע ולא מהני סילוק:

ובזה נראה ליישב פירש"י במשנה דפשיטא לי' דסיפא דעד שלא נשאת גם בקודם שנתארסה, ולכאורה לא נדע מנין לו, גם פירש"י לקמן בעמוד ב' בקושיית הש"ס ור' חנינא דאמר כב"ש, דמתני' דלא תמכור האיסור על הלוקח דווקא, ותמוה מאוד. דאם רצונו לפרש כן המשנה הי' לו לפרש כן במשנה ומה שייכות לדברים אלו בקושיית הש"ס: ג) ולפמ"ש נראה דרש"י כוון ליישב קושיית התוס' דיותר הי' לו להש"ס להקשות על ר' זביד דאמר תני מוכרת ונותנת קיים דעליו לא הי' יכול לשנויי לא נחלקו ב"ש כו' דא"כ מתני' נמי, אך לפירש"י הנ"ל ניחא דהנה במל"מ פרק ואו מהלכות זכיי' ומתנה למד מדברי רש"י אלו דווקא מכירה אסור אבל לא מתנה, והיינו דווקא מכירה אסור דיכול ליקח שדה במקום אחר ולא יפסיד הבעל, לפי זה יש מקום להקשות מה הקשה ממתני' אימא דווקא באירוסין אם יקח השדה תוכל להוציא המעות קודם נשואין ויפסיד הבעל. אבל מכרה לאחר נשואין הלא ילקח בדמים קרקע והוא אוכל פירות, אך דהש"ס הי' לו הכרח דגם לאחר שנשאת אסור ליקח ממתני' דהכותב דקתני א"כ למה כתב לה שאם מכרה ונתנה קיים, ובתוס' שם בעמוד ב' תמהו למסקנא דרב אשי דמלישנא דמנכסיך דייק למה דווקא בדיעבד גם לכתJילה תמכור: ד) ונראה ליישב דהא הש"ס מוקי לה בכותב לה ועודה ארוסה ומשום דעדיין לא זכה בה מהני סילוק, והתינח לענין בדיעבד דלא זכה עד שעת נשואין דבעודה ארוסה הא אם מכרה ונתנה קיים.

אבל לענין לכתחילה כבר זכה בשעת אירוסין ולא מהני סילוק, או תאמר בלשון אחרת דבגמ' אמרינן דאי הוה ידעינן דבזכותו נפלו היתה המכירה בטילה גם דיעבד רק דמן האירוסין ספק ע"כ לכתחילה אסור שמא בזכותו ובדיעבד לא מבטלינן מכירה מספק, וע"כ בכתב לה בעודה ארוסה אסורה למכור מספק שמא בזכותו נפלו וכבר זכה בהן קודם כתיבה ולא מהני סילוק [ואף למ"ש הר"ן שם דמתני' בנכסים שנפלו לאחר שנשאת מ"מ הלא הספק שמא עתידה לבוא לכלל נשואין וכל הנכסים הנופלים בזכותו, וע"כ לא מהני סילוק אם עתידה לבוא לכלל נשואין וכל הנכסים שיפלו בזכותו ולא מהני סילוק כמו לאחר נשואין, דלא מהני סילוק לאחר נשואין גם לנכסים שיפלו אח"כ] וממילא מוכח דגם לאחר שנשאת אסורה למכור נכסים שנפלו באירוסין משום ספק דבזכותו לב"ה, ומקשה הש"ס שפיר, ור"ח כב"ש, אבל לרב זביד דהגיה מתני' תני מוכרת ונותנת קיים מגיה גם מתני' דהכותב כן תני מוכרת ונותנת קיים, ומשני ר"ח אמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה, ומתני' דהכותב כמתני' דהאשה שנפלו דב"ה אומרים לא תמכור, וכר' יהודה:

ה) אך דקשה לפי זה יתרץ הש"ס דר' חנינא סובר דמשנשאת עדיף ויכולה למכור ומתני' דהכותב כר' יהודה דאמר עד שלא נשאת ונשאת אם מכרה קיים ולא לכתחילה משום ספק דבזכותו, מזה הוכיח רש"י במשנתינו דמתני' דעד שלא נשאת גם קודם אירוסין ולאו משום ספק דבזכותו, וגם בזה הוה ס"ל לאמרו לו דגם בדיעבד דכבר זכה בעל בפירות, ור"ג ס"ל דבדיעבד קיים, אך לכתחילה אסורה להפסיד פירות שכבר זכה בהן, וכעין מוכר שט"ח וחזר ומחלו מחל ולכתחילה אסור משום דינא דגרמי, והשתא אין שום ראי' מדר' יהודה דפליג אדר' חנינא במה דס"ל דמשום ספק דבזכותו אין איסור שתמכור אחר נשואין, וא"כ בכתב לה עודה ארוסה דהועיל הסילוק לזכות שהגיע לו בנשואין תמכור לכתחילה, אלא ודאי מוכח דלב"ה משום ספק דבזכותו גם לאחר שנשאת דבעל לא יפסיד הפירות דילקח בדמים פירות אעפי"כ אסור: ו) ומה שהקשו התוס' על רש"י במשנה מדהקשה הש"ס לרב ושמואל כבר יישב הר"ן ז"ל בהכותב דאמרו לו לא עמדו בדבריהם, והתוס' שהקשו לרש"י לשיטתייהו דמתניתין דהכותב כאמרו לו וע"כ שעמדו בדבריהם, אך הר"ן כתב שם דמתני' דהכותב בנכסים שנפלו לאחר שנשאת ועיי"ש: ז) שם בא"ד הביאו לשון א' דרש"י דמסקנא דאמרו לו דר' יהודה פליגי אפילו בעד שלא תתארס ונתארסה דאפי' בזה מכרה בטל, וכתב מהרש"א ק"ק כיון דפליגי הני אמדו לו ארישא דעד שלא נתארסה כ"ש דפליגי אסיפא, וא"כ טפי אית לן למימר דלא פליגי רק אסיפא דעלה קאי: ח) ונראה דרש"י לטעמי' במשנה דאמרו לו דר"ח פליגי אף בעד שלא נתארסה ונשאת, וחכמים דא"ל דר' יהודה היינו חכמים דא"ל דר"ח.

דר"ח אית לי' נמי דחכמים פליגי נמי אמכרה עד שלא נשאת אלא דבזה לא הי' צריך ר"ג להשיב על החדשים אנו בושים וכמ"ש המהרש"א, וכיון דס"ל לחכמים דבתר מכירה אזלינן מהא דאמרו לו דר"ח וס"ל נמי דארוסה כנשואה מאמרו לו דר"י, ע"כ דפליגי נמי על נפלו קודם שנתארסה ומכרה משנתארסה כיון דבתר מכירה אזלינן וארוסה כנשואה: ט) ואדרבה צריכין להבין פירוש הב' של רש"י דדווקא בנפלו משנתארסה פליגי אמרו לו דר"י, בשלמא לר"ת ניחא דלא ס"ל בתר מכירה אזלינן כלל, דבנפלו עד שלא תתארס ומכרה משנשאת אף לאמרו לו מוכרת ונותנת, רק בנפלו משנתארסה ס"ל לאמרו לו דר"ח, דאף אם תאמר דארוסה לאו כנשואה היינו במכרה קודם נשואין דאפשר לאו בזכותו ומספק לא יזכה בעל אבל נשאת קודם מכירה כיון שזכה בפירות מספק לא נוציא מידו דשמא בזכותו נפלו: י) אך לרש"י דס"ל בתר מכירה, וכיון דס"ל ארוסה כנשואה נפלו עד שלא תתארס נמי, שהרי אמרו לו דר"י אמרו הואיל וזו אשתו וזו אשתו מבואר דמדמים לנשואה, ממילא כשם שנשואה אפי' נכסים שנפלו עד שלא תתארס מכרה בטל ה"ה ארוסה וצ"ע: יא) שם בסוף הדיבור אבל קשה קצת לרשב"א כו' ויש ליישב דבמה דהשיבו דנפלו משנתארסה ונשאת נמי מכרה קיים דבתר שעת נפילה אזלינן ממילא בנפלו עד שלא תתארס תמכור לכתחילה: סימן שלח א) (דף ע"ח ע"ב) תוד"ה כתבתינהו לברתה פי' בקונטרס כו' ואין נראה לר"ת כו' והר"ן הוסיף בקושיא דאפי' תימא שלא הודיעה להדיא שאינה מתכוונת למתנה רק גילוי דעת הא אמרינן בב"ב דאפי' למ"ד מברחת קנה מודה היכא דגליא דעתה:

ב) ולפענ"ד נראה ליישב קושיית הר"ן דהתם הא קאי במברחת במקצת דבזה פליגי רשב"ג ורבנן דרבנן סברי דבמקצת לא אמרינן להבריח נתכוונה דליכא חזקה דלא שבקה נפשה ויהבא לאחריני, ובזה אמרינן בגמ' דהיכי דגליא דעתה דלהבריח נתכוונה שוב הוי דין מקצתה ככולה ולא קנה, אבל רב ענן דס"ל כל שטר מברחת קנה אפי' בכילה ומשום דאף דמוכח דלהבריח נתכוין מ"מ י"ל דכדי להבריח הקנה לו באמת אף דגליא דעתה דלהבריח נתכוין מ"מ אין הוכחה דלא הקנה באמת די"ל משום הברחה הקנה באמת: סימן שלט א) (דף ע"ט ע"א) גמ' ואי לא קנינהו לוקח ניקנינהו בעל פירש"י ויאכל פירות וירשנה אם תמות תחתיו, וקשה דהא רש"י פירש בתחילת הסוגיא שהודיעה לעדים כו' ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן או תתגרש, משמע דאם תלות היא באמת הקנתה ללוקח, וכן כל זמן שהבעל בחיים ולא גירש יאכל לוקח פירות, וכן משמע מפרש"י בד"ה דלא שביק אינש נפשי' ז"ל דלא גמר להקנותו אלא כל זמן שהוא דואג מאחרים, משמע דכל זמן שהוא דואג גמר והקנה, וא"כ מה הקשה הש"ס: ב) ונראה דק"ל להש"ס דכיון דיש לה טובת הנאה זו אם תתאלמן יהי' שלה יהי' הדין שתמכור טובת הנאה זו ובדמים ילקח קרקע ויאכל פירות:

ג) ובהכי ניחא ליישב תירוץ הש"ס עשאום כנכסים ידועים, ואליבא דר' שמעון, וקשה דר"ש לא קאמר בנכסים שאין ידועים אלא שאם מכרה קיים, אבל כל זמן שלא מכרה הוא אוכל פירות, ועיין בחי' הרמב"ן, ולפמ"ש י"ל דהנה לקמן (פ"א:) מוכיח הש"ס דיבם שמכר בנכסי אחיו לא הוי זביני' זביני מהא דהי' נושה באחיו מנה ומת לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא ילקח בהם קרקע כו' ואי בדיעבד לא מבטלינן מכירה ה"נ לא מפקינן מיני' לוקח קרקע שיהי' קיים לכתובתה, ה"נ בנכסים שאין ידועים לר"ש כיון דבדיעבד אם מכרה ונתנה קיים ולא מבטלינן מכירה ה"נ לא מפקינן מינה זכות שיש לה אם תתאלמן או תתגרש ליקח בהם קרקע שיאכל פירות ודו"ק: סימן שמ א) (דף פ"א ע"א) בגמ' יבם כאחר דמי ועיין בחי' הרמב"ן, וקשה דא"כ תגבה כתובה בעודה שומרת יבם ונראה דהנה ביבמות (ל"ט.) דקאמר רבא אי דנפלו לה תחתיו דבעל דכ"ע ידו עדיפא מידה, פירש"י שם ואף לב"ה יחלקו [ובהכותב פירש"י והרי"ף דכל הנכסים ליורשי הבעל] אלא אידי ואידי דנפלו כשהיא שומרת יבם רישא דלא עבד בה מאמר סיפא דעבד בה מאמר ומאמר לב"ש עושה ספק נשואה, ולכאורה קשה הא דמשמעות רש"י וכן הרי"ף להדיא דאף לרבא דזיקה לבד אינו עושה ספק נשואין מ"מ בנפל תחתיו דבעל יחלקו ולרי"ף כולו ליבם, ולמה כיון דזיקה אפי' ספק נשואה אינו ואפי' עביד מאמר הלוא רק לב"ש המאמר קונה קנין גמור [ובאמת דעת הרמב"ם דאפילו נפלו תחתיו דבעל נכסי מלוג ליורשי האב, וכתב הרמב"ן שכן דעתו דכל הני מילי לב"ש]:

ב) אך באמת לא על הרי"ף ורש"י לבד קשה, דגם על הגמ' עצמה, דלמה אמרו ב"ה נכסים בחזקתן היינו נכסי צאן ברזל וכיון דאפי' ספק נשואה לא הוי כולו דיורשי אב ליהוי, וצ"ל דכי אמרינן דזיקה אפי' ספק נשואה הני מילי לאחר מיתה דאז חזינן דאין סופה להנשא, אבל מחיים שפיר הוי ספק נשואה שמא סופה לינשא, וכה"ג מחלק בגמ' ריש פרק כיצד (י"ח.) והא דלא הוי היבם לוקח בנכסים מחיים [שהרי כל בעל שוינהו רבנן כלוקח שאם תמכור ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות] שיחלקו לב"ש אפי' בלא מאמר, היינו טעמא דבחיי' הוא ודאי ויבם ספק ועיי"ש בתוד"ה אע"ג, ולאחר מיתה דהללו באין לירש והללו באין לירש הלא אז אפי' ספק נשואה לא הוי בלא מאמר, וע"כ בנכסי צאן ברזל וכן בנכסים שנפלו תחתיו דבעל שנעשה בעל בהם מוחזק ויבם יורשו גם מחיים הנכסים ליבם מספק: ג) וע"כ ניחא נמי בשמעתין בכתובה נהי דנתחייב לשלם לה, מ"מ כיון שיבם מוחזק היבם יכול לטעון שמא זיקה כנשואה ולא עדיף מנכסי מלוג שילקח, בהם קרקע והוא אוכל פירות ואין מוציאין מיבם להגבות לה כיון שהוא מוחזק וגם בקרקע שלקח חשוב היבם מוחזק שהרי נלקח בכסף שהי' פירותיו שלו מספק כיון שהוא מוחזק כנ"ל: