שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שט

סימן שט א) (דף מ"ה ע"ב) בגמ' אימור דשמעינן לי' לר"ש כו' דאזיל בתר ידיעה ולא אזיל בתר חטאה מי שמעת לי', ופירשו רמב"ן ורא"ה זללה"ה דשאני בהא דר"ש דחיובי' תלי בידיעה ובחטאה משא"כ בחיוב מיתה דכולי חיובא בשעתא דזנאי: ב) וקשיא לי דהא ר"ש ס"ל פ"ה דכריתות חתיכה אחת של חלב ואחת של שומן זה אכל אחת וזה אחת שניהם מביאים חטאת אחת, הרי דס"ל דמתכפר בלא ידיעה, ואי משום דכל זמן שלא נודע לו אי אפשר שיביא חטאת, הכא נמי כל זמן שלא נגמר דינו אי אפשר להורגו, ואין לומר דכיון שנודע לעדים שזינתה חל החיוב על העדים להעיד כדי לסוקלו, משא"כ בחטאת שלא נודע לשום אדם, ואפי' נודע לאחר אין מוטל על האחר חיוב חטאת שלו, משא"כ בחיוב מיתה שהחיוב מוטל על העדים להעיד, ליתא, דמצוות סקילה אינו חל רק בשעת גמר דין, אבל קודם לכן אין החיוב עדות רק לקיים ובערת הרע מקרבך, וזה באיזו מיתה שהיא, דהכי אמרינן בפרק שילוח הקן (ק"מ) דצריך קרא דטהורות למעוטי עוף שהרג את הנפש ופריך ולמאי אי לשילוח הא בעי לאתויי לבי דינא ולקיומי ובערת הרע מקרבך אלא לשחיטה, הרי דאף דדינו בסקילה מ"מ בתחילה קודם שהובא לב"ד אכתי לא רמיא חיובא לסוקלו דווקא ולא חל חיוב סקילה רק בשעת גמר דין ואז כבר אשתני דינא לחנק, ודומה לחטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נודע להן, דאין לומר דשאני קרבן דלא מהנו כלל בלא ידיעה וחייב קרבן מחמת החטא והידיעה, משא"כ בחיוב סקילה שב"ד מחייבין אותו מחמת העבירה לבד, דהא לר"ש אין חיוב חטאת מחמת הידיעה כנ"ל, וצע"ג: