שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן רצט, קטע 2

י) ובזה יש ליישב קושיית התוס' לעיל (ט':) לר' יהושע אמאי אינה נאמנת הא ספק ספיקא הוא ספק מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא תחתיו נאנסה, ולפמ"ש ניחא דלר' יהושע שאינה נאמנת אף אם הי' מוכת עץ קודם אירוסין הוי מקח טעות כיון שאינה נאמנת והיא אצלו בחזקת ספק בעולה והוא מגרשה משום זה ואין שום צד שלא תאבד כתובתה, רק אם לאחר אירוסין נולד הריעותא ובשעת קידושין בתולה היתה ונסתחפה שדהו וחד ספק איכא ודו"ק: סימן שב א) (שם ע"ב) בתוד"ה ואלו שאין להן קנס, דמשום גזירה שלא תנשא לכהן עשאוה כבעולה לכל דברי', קשה לי דהתינח שבוי' אבל גיורת ומשוחררת דאפי' נתגיירו ונשתחררו פחות מבת ג' פסולות לכהונה ואף אם לא תעשנה כבעולה לא תנשא לכהן והדרא קושיא לדוכתא: ב) ונראה דהנה צריך להבין קושיית התוס' מהא דשבוי' מותרת לכהן, דשאני התם דבחזקת היתר עומדת, אבל אין יכולין להוציא ממון בחזקה גרידא, וצריך לפרש קושייתם כיון דהיא טוענת שבתולה היא והוי חזקה וברי דמוציאין דקי"ל כר"ג במשארסתני נאנסתי, ובריש האשה שנתארמלה אם הי' ברי ושמא היתה היא נאמנת, ואף שאם הי' טוען ג"כ ברי שמצאה בעולה הי' פטור לא חשוב מודה בקנס במה שאינו אומר ברי להיפוך דמ"מ עכשיו לא מפיו אנו מחייבין אותו, וכל זה בשבוי', אבל בנתגיירה לא חשוב ברי מה שאמרה שלא נבעלה בגיותה כדלעיל סוף האשה שנתארמלה דאף שנאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו, מ"מ נכרי ונתגייר אינו נאמן דכיון דנכרי הוה לא דייק: סימן שג א) (דף ל"ט ע"א) בגמ' בא עלי' ונשאת לעצמה, נ"ל דלמסקנא דווקא נערה שנשאת אבל קטנה הא לא נפקא מרשות אב לגמרי לשיטת רש"י יבמות (ק"ט.) ובטוש"ע סי' קע"ג דאב מקבל גיטה של קטנה נשואה: