שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן רצט

סימן רצט א) (שם) בגמ' א"ר ששת לא קשיא הא ר"ג והא ר' יהושע, בסוגיא זו יש ד' פירושים נבארם אחת לאחת בעז"ה על הסדר שסידרם המל"מ פי"א מהלכות אישות פירוש בעה"מ דלר"ג דאית לי' חזקה דגופא ואמרינן העמד הגוף על חזקתו בחזקת בתולה עומדת ויש לה טענת בתולים דבחזקת בתולה נשאה] וקנס, ואע"ג דטענינן לה משום קנס למימרא דבתולה הוה משום פתח פיך לאלם לא טענינן לה דילמא משארסתני נאנסתי ודילמא מוכת עץ דמילתא דלא שכיחי נינהו ולא טענינן לה, ולר' יהושע דלית לי' חזקה דגופא חזקתה בעולה ואין לה לא טענת בתולים ולא קנס עכ"ל, מבואר פירושו דלר' יהושע חזקתה בעולה ואדעתא דבעולה נחית ואין לה טענת בתולים, ולגבי קנס נמי כיון דחזקתה בעולה לא טענינן לה שבתולה היתה ואין לה קנס, ולר"ג כיון דחזקתה בתולה אדעתא דבתולה נחית ויש לה טענת בתולים, ומשארסתני נאנסתי או מוכת עץ לא טענינן לה, ולגבי קנס נמי כיון דחזקתה בתולה טענינן לה שבתולה היתה ויש לה קנס, והא דאמרינן בגמ' כגון זו פתח פיך לאלם קאי אקנס: ב) ובמל"מ כתב עלה וז"ל ודווקא באלו שאין להן פה לדבר קאמר ר' יהושע דאדעתא דבעולה נחית אבל בנשים אחרות מדלא קאמרי שאינם בתולות אדעתא דבתולה נחית עכ"ל, והנה מבואר מדבריו דאין לחרשות ושוטה חשש יותר שבעולות הן משאר נשים רק שאר נשים מדלא קאמרי בשעת נשואין שאינם בתולות אדעתא דבתולה נחית, ולפי זה צ"ל דלענין החילוק בקנס בין חרשת ושוטה לשאר נשים דשאר נשים טוענות שהן בתולות וחרשת ושוטה אינן טוענות ולא טענינן להו לר' יהושע להוציא ממון ודווקא לר"ג דאית לי' חזקה דגופא טענינן להו להעמיד הגוף על חזקתו:

ג) עוד כתב שם במל"מ ודע דאף הרז"ה מודה היכי דאנס שאר נשים וטוען שבעולה היא והיא מכחשת אותו פשיטא דלא מהימן אפי' לר' יהושע דאל"כ בטלת תורת קנס דכל אחד יטעון שבעולה היתה, ומה הועילה תורה בתקנתה אך בחו"ש הוא דס"ל לר' יהושע דאין להן קנס משום דלא טענינן להו כו' עכ"ל, ומבואר מדבריו כמו שכתבנו דהחילוק בין שאר נשים לחרשת ושוטה דחו"ש אינן טוענות ואנן לא טענינן להו משא"כ שאר נשים שטוענות שבתולות היו: ד ד) עוד כתב שם במל"מ ודע דלהרז"ה חו"ש נמי אי לא טעין יש להן קנס אליבא דר' יהושע ולא שייך למימר הכא מודה בקנס פטור דדווקא בעיקר הדבר אנו מצריכין עדים ואם מודה פטור כגון שאמר אנסתי בתו של פלוני אבל כשהאונס לא מפיו אנו חיין אף שהי' בידו לפטור באיזו טענה ולא טען חייב עכ"ל: ה) ולכאורה מבואר להיפוך בשבועות (ל"ד) דבקנס לא משכחת לה ראי' בלא ידיעה דמי לא בעי מידע בתולה בעל או בעולה בעל, ופירשו הראשונים שם דהיינו אם אחד תובעו אנסת את בתי בתולה והוא אומר לא אנסתי אשה מעולם ובאו עדים שאנס אך אינם יודעים אם בתולה או בעולה אין מחייבין אותו מתוך כפירתו דהוחזק כפרן כמו בממון דחשוב מודה בקנס, הרי דאף דבעיקר הדבר יש עדים כיון שאינם יודעים רק מתוך כפירתו חשוב מודה בקנס וכ"ש היכי שיודעים מתוך שתיקתו:

ו) אך באמת המל"מ צודק לפי שיטתו דאין חרשת ושוטה בחזקת בעולות יותר משאר נשים וכשם שבשאר נשים בברי וברי חייב קנס כנ"ל דבריו הקודמים, בחרשת ושוטה בשמא ושמא [וכ"ש היא דרש"י ותוס' פרק המדיר (ע"ו.) בד"ה מנה לאבא בידך דר"ג אזיל בתר חזקת הגוף להוציא ממון אפי' בשמא ושמא, ובפרק האשה שנתארמלה אמרינן דבברי וברי מודה ר"ג, הרי דאלים יותר טענת המוחזק בברי וברי מבשמא ושמא, וכעין שכתבו התוס' ב"מ (ק'.) בשמעתא דהמחליף פרה בחמור דבשמא ושמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו מספק] וע"כ הא דפטר ר' יהושע בחרשת ושוטה היכי דטוען בעולה היתה דהוה לי' שמא וברי, וע"כ היכי דלא טען לאו עפ"י שתיקתו אנו מחייבין אותו, דסתמא נמי הא אמרינן בתולה היתה אפי' בברי, כ"ש כששניהם אינם טוענים. רק שהי' בידו לפטור עצמו, והא ודאי לא חשוב מודה בקנס כיון שאינם מחייבין על פיו, וכמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ק"י להדיא הובא בקצוה"ח הלכות גניבה: ז) איברא דקשיא לי טובא לפי דבריו כיון דאנו מחייבין קנס בסתמא , וכן בברי וברי ע"כ בחזקת בתולה היא רק כשטען בעולה הי', א"כ למה אין להם טענת בתולים דאדעתא דבעולה נחית הא סתמא בחזקת בתולה, אלא ודאי חרשת ושוטה אפי' לא טען אמרינן בעולה היתה ואין לחייבו מדלא טען בתולה היתה, דאל"כ הי' טוען דשוב הוי מודה בקנס. ושאר נשים שיודעות לשמור עצמם ודאי בחזקת בתולה אפילו לר' יהושע דליכא שום ריעותא וספק, רק בחרשת ושוטה שאין להם דעת הן בספק בעולות כנ"ל:

ח) והרמב"ן ז"ל השיב על בעה"מ במ"ש דלר' יהושע אין לה טענת בתולים משום דלית לי' חזקה דגופא ובחזקת בעולה נשאה, דכי לית לי' לר' יהושע חזקה דגופא משום חזקת ממון והכא אדרבא חזקת ממון מסייעא לי', ועוד דהאי אימר דאמר ר"ג היכי דטענה לא אתי שפיר, דע"כ לא בעי ר"ג טענה אלא גבי נושא אשה ולא מצא לה בתולים שאלמלא טענתה אין חזקתה כלום שהרי בעולה היא שאין לה בתולים ובשביל חזקת גופה נאמנת לטעון טענה אחרת להעמיד חזקה ראשונה אבל גבי קנס אי חזקה דגופה מועיל הרי בתולה היא וא"צ טענה, ואם אין חזקתה עושה אותה בעולה אא"כ טוענת דאיכא תרתי ברי וחזקה חרשת זו למה יש לה וכי טענת ב"ד ברי הוא שנחזיק אותה בתורת בתולה בשבילה, בשלמא להעמיד חזקה דגופה או חזקה דממונא מהניא טענת ב"ד בכל מקום, אבל בכגון זה שאין דינה כבתולה בלא טענת ברי לדבריך מה טענת ב"ד מוסיף לה בחזקתה, אלא עיקר הפירוש כדברי רש"י ז"ל דהא דקתני אין לה טענת בתולים כו' דטענינן לה מוכת עץ (צ"ל מוכת עץ אני תחתיך שכ"כ בחי' רמב"ן וכן משמע מסיום דבריו דמשמע עד השתא בתחתיו איירי] ונ"ל דאפי' קידש ובעל לאלתר שאי אפשר שתחתיו אירע לה כלום אפי"ה אין לה טענת בתולים דמכדי חו"ש אין להם כתובה אלא כשרצה לכתוב לה וקי"ל נמי מוכת עץ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מנה אלמא אין מקחה מקח טעות הלכך נשא חרשת אעפ"י שכתב לה מאתים כסבור בתולה היא ולא מצא בתולים טוענין לה מוכת עץ כיון שמדעת עצמו כתב לה מאתים אינה מפסדת כלום שאין המקח מקח טעות עכ"ל:

ט) ביאור דבריו דאנן טענינן לא משוי לה ברי רק להמציא דבר חדש כגון אנן טענינן ליתמי פרע אביהם ולטעון אשתבע לי שאלמלא אנן טענינן מהיכי תיתי, וכן טוענין ללוקח מאחר והאחר החזיק בה אפי' חד יומא] שהאחר לקחה, דבלא טענה מהיכי תיתי שנמציא דבר חדש המכירה והמערער יש לו עדים שהי' שלו ומהיכי תיתי שנאמר שלקחה בזה אמרינן אנן טענינן, וכן בשמעתין לפירש"י שטוענין מוכת עץ דמסתמא ודאי לא חיישינן להכי דמוכת עץ לא שכיח בזה אמרינן אנן טענינן כאילו אחד הי' טוען כן דאף שאינו נאמן מ"מ מכניס הדבר בגדר ספק אבל לבעה"מ בקנס לומר שבתולה היא אין טענת ב"ד כלום כיון דברי לא הוה, גם אין לומר שבלא טענתם לא היינו חוששין שבתולה היא. דהא ודאי ליתא, ע"כ אין טענת ב"ד כלום בזה: י) והנה מוכח מהרמב"ן ז"ל דס"ל במוכת עץ א"צ לברי וחזקה דהא טענת ב"ד לא משוי לה ברי אלא בחזקה לחוד סגי, ואף דהרמב"ן פירש בפרק המדיר תירוצא דרב אשי רישא מנה לאבא בידך דר"ג לא אמר אלא בברי ושמא, צ"ל דווקא בהא דמשארסתני נאנסתי דאיכא ריעותא דהרי בעולה לפניך אבל במוכת עץ דאמרינן שלא נבעלה מעולם או כמ"ש הר"ן ז"ל דחזקת בנות ישראל אין מזנות דהיא חזקה דאתיא מחמת ראי' כעין חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מהני להוציא אפילו בלא ברי רק שצריך לטענת ב"ד שיכנס בגדר הספק כנ"ל: יא) והנה צריך להבין שכתב עיקר הפירוש דטענינן לה מוכת עץ אני תחתיך וכ"כ בחי' וז"ל יש מפרשים דטענינן לה מ"ע אני תחתיך [ונ"ל דאפילו קידש ובעל לאלתר דליכא למימר כו' כמ"ש במלחמות] ממנ"פ אם הטענה משום תחתיו כתובתה מאתים למה לי טענת מוכת עץ אפי' נבעלה תחתיו נסתחפה שדהו:

יב) ונראה לפרש דק"ל כיון דמשארסתני נאנסתי נאמנותה משום ברי ושמא כדאיתא ריש האשה שנתארמלה ובפרק המדיר במנה לאבא בידך כנ"ל טענת ב"ד לא משוי ברי, אבל במוכת עץ אני תחתיך יש רובא וחזקה שנולדה בתולה ורוב נשים בתולות, ומה שנמצא אח"כ אינה בתולה אינו מחזיק ריעותא למפרע, כעין שכתבו הפוסקים בגבינות דאף שנמצא טריפה אח"כ, מ"מ על מעיקרא יש כאן טענת רוב בהמות כשרות עי"ש, אבל במשארסתני נאנסתי נגד חזקה דמעיקרא שנולדה בתולה יש חזקת פנוי' להיפוך שבעולה היתה בשעת קידושין והמקח טעות ובטלו הקידושין, רק משום רוב נשים בתולות אתינן, ועיין פנ"י בתוס' פרק המדיר במ"ש דחזקת פנוי' לא חשובה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף פירש הפנ"י משום דרוב נשים בתולות עיי"ש. אבל במוכת עץ אני תחתיך דבמוכת עץ ליכא מקח טעות אפי' הי' קודם וליכא חזקת פנוי' והוי רובא וחזקה מוציאין ממון אפי' בלא ברי ושמא כמ"ש התוס' ישנים בריש האשה שנתארמלה גבי כיון דרוב נשים בתולות כברי ושמא דמי, וכן בכמה מקומות דאמרינן דנגד רובא וחזקה אפי' ר"מ לא חייש דהוי מיעוטא דמיעוטא, ע"כ כיון דאיכא למימר דמוכת עץ היתה שפיר אמרינן שתחתיו הי' משום רובא וחזקה, וא"ל מנ"ל שמוכת עץ היתה שמא בעולה היתה ע"ז אמרינן חזקת בנות ישראל אינם מזנות כמ"ש הר"ן וכמ"ש לעיל לשיטת הרמב"ן ז"ל במסקנא: יג) ובמ"ש הרמב"ן בסוף דבריו דאפי' קידש ובעל לאלתר טוענין עבורה מוכת עץ וכיון שאין המקח טעות יש לה כל מה שכתב לה דחרשת ושוטה אין להן כתובה כלל מדינא רק משום שכתב לה.

תמוה לי דהא בנערה עסקינן, דבוגרת הא תני בהא ברייתא דאין לה טענת בתולים, ונערה הא מתקדשת ע"י אבי' אפי' שוטה כמו קטנה שבקטנות, וכיון שקידושי' תורה ודאי יש לה כתובה כשאר נשים, ותדע דהא בעל הסוגיא רב ששת ואיהו דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה, וא"כ אפי' נבעלה אין המקח טעות, אלא ודאי כדכתיבנא, שוב מצאתי במל"מ, וצ"ע: סימן ש א) (שם) ברש"י ד"ה הא ר"ג, שיטת רש"י דטענינן לה משארסתני נאנסתי ולפי זה בקידש ובעל לאלתר יש לה טענת בתולים לרבנן שלא יהי' לה מאתים, ודלא כהרמב"ן, וכבר כתבנו מה שקשה על הרמב"ן ז"ל, עוי"ל דאפי' לר"מ דמוכת עץ כתובתה מאתים מ"מ כיון דאנן טענינן לא משוי ברי, ובחזקה לבד אין מוציאין ממון, ודווקא בטענת משארסתני דאין מחזיקין ריעותא למפרע מעיקרא בחזקת בתולה בלי שום ריעותא הי', אבל במוכת עץ כיון דאיתרע אין מוציאין ממון בחזקה קו"ח מהא דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא: סימן שא א) (שם) בתוד"ה החרשת, שיטת התוס' דהא דאין להם טענת בתולים משום דבחזקת מוכת עץ נשאת דחבוטי מיחבטן ואע"ג דכולהו חביטי מיחבטן מדלא קאמרי שהן מכ"ע בחזקת בתולות נשאות, וניחא דבכל הספרים לא כתוב באידך ברייתא דיש להם טענת בתולים רק יש להם קנס, ולפירוש זה אתי שפיר דמקשה כיון שהן בחזקת מוכת עץ אמאי יש להם קנס, ומשני הא ר"ג דאית לי' חבטא שכיח והיינו ר"ג דהיא אומרת מוכת עץ אני הא ר' יהושע דחבטא לא שכיח:

ב) והנה לכאורה נראה מדבריהם דטעמא דר' יהושע בהיא אומרת מוכת עץ אינה נאמנת משום דחבטה לא שכיח, וקשיא לי טובא דבפ"ק (י"ג.) מקשה הש"ס איפליגו בתרתי למה לי, פירוש בהא דמשארסתני כו' ובהא דמוכת עץ ומשני דהא דמכ"ע להודיעך כחו דר"ג עיי"ש, והא להודיעך כחו דר' יהושע אצטריך להודיע דר' יהושע ס"ל חבטה לא שכיח, אלא ודאי לר"י אפילו חבטה שכיח אינה נאמנת וא"כ מנ"ל דר"י ס"ל חבטה לא שכיח, ובפנ"י הקשה מנ"ל לר"ג חבטה שכיח דילמא טעמא ברי ושמא או חזקה:. ג) והנ"ל בביאור דבריהם דס"ל דבהא דמוכת עץ ליכא חזקה דמעיקרא דע"כ יצאתה מחזקתה או ע"י עץ או ע"י איש ולא שייך כלל חזקה דמעיקרא וכן משמע בר"ן שהוצרך לומר בהא דמוכת עץ משום דרוב נשים אינם מזנות, ולהתוס' האי סברא לית להו רק טעמא דר"ג משום דמוכת עץ שכיח ואפי' בלא ריעותא דלא נמצא לה בתולים חיישינן למוכת עץ דמהאי טעמא אין לה קנס, וע"כ כשלא נמצא לה בתולים תלינן במצוי במוכת עץ, וטעמא דר' יהושע משום חזקת ממון לא תלינן במצוי:

ד)וכמו השוחט בסכין ונמצאת פגומה דכתב הר"ן דאפי' ידוע שנגע במפרקת חיישינן שמא בעור נפגמה, דווקא בשיבר עצמות דוודאי פוגם, והיכי ששחט בהמה אחרת אחר שנגע במפרקת אפי' נאבד הסכין בלא בדיקה פסולה דכיון שנגע במפרקת אזיל חזקת הסכין, הרי דאף ששכיח שיפגום הסכין ע"י נגיעה במפרקת, מ"מ לא תלינן בי' להוציא הבהמה מחזקת איסורה, ה"נ לא תלינן במוכת עץ אף דשכיח להוציא ממון מחזקתו ולר"ג כיון דאיכא נמי ברי ושמא דמרע לחזקת ממון שוב הדין כמו בכל מקום דתולין במצוי, וע"כ בתרייתא לאו להודיעך כתחו דר' יהושע דלר"י דלא אזיל בתר ברי ושמא אפי' חבטה שכיח אינה נאמנת, והא דמוכיח הש"ס דשמעתין דר' יהושע ס"ל חבטה לא שכיח הוא, דאל"כ לא משכחת חיוב קנס דשמא מוכת עץ היא, ואף אם יודה הוא מודה בקנס, בשלמא לר"ג מוציאין קנס עפ"י ברי דידה כיון דהוי ברי וחזקה דמעיקרא, ולא דמי למנה לאבא בידך שהרי אם מת אב קודם העמדה בדין הרי הוא שלה שאין האב זוכה אלא בשעת העמדה בדין וכמו שפירש"י (ל"ט.) בד"ה לעצמה דכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה אם נערה היא בשעת נתינה עיי"ש, וס"ל דשעת העמדה בדין שמתחייב הוא שעת נתינה, וא"כ כי היכי דלר"ש דס"ל לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה קאמר בגמ' (מ"ב:) הטעם מקרא דונתן וגו' לא זכתה תורה לאב אלא בשעת נתינה, ה"נ לרבנן דס"ל העמדה בדין היינו נתינה לא זכתה תורה לאב אלא בשעת העמדה בדין, שמחייבים אותו ב"ד, אבל בשעת טענה אכתי דאב הוא:

ה) ועיין רמב"ם פ"ב מהלכות נערה הלכה י"ג באמרה לו אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי הרי זה מודה במקצת שהודה בושת ופגם וכפר בצער, והראב"ד ז"ל השיג עליו שאין כאן תובע כיון שהתשלומין של אב, ולפמ"ש ניחא, דהרמב"ם לטעמי' דס"ל גם בושת ופגם אם מת אב קודם העמדה בדין הוא שלה, אלמא דגם בושת ופגם קודם פסק ב"ד הוא שלה, א"כ שפיר מקרי מנה לי בידך והראב"ד שהשיג עליו אפשר דס"ל כשיטת הרמב"ן וסייעתו דבושת ופגם אפילו מת קודם העמדה בדין של אבי', אך בהשגת הראב"ד שם הלכה ט"ו משמע שמודה לרמב"ם בזה מדלא השיג עליו רק במפותה] ואף דאם הי' טוען שלא מצאה בתולה היינו חוששין, מ"מ כשלא טען לאו על פיו אנו מחייבין אותו קנס, רק עפ"י ברי דידה וחזקה, אבל לר' יהושע דלא אזיל בהא דמשארסתני בתר ברי וחזקה, א"כ מוכח מחיוב קנס שבכל מקום דחבטה לא שכיח:

ו) ובעיקר סברת התוס' בהא דאין להם טענת בתולים משום דבחזקת מוכת עץ נשאה צריך ביאור, דהא נמצאת מוכת עץ לא חשוב מקח טעות, וא"כ אם נשאה בחזקת מוכת עץ והיתה בעולה הוי מקח טעות, וצ"ל כיון דהשתא נמי לא נתברר לו שהיא בעולה רק מספק בא לבטל המקח והרי תחילה ידע ששכיח מוכת עץ ולא ימצאנה בתולה ויהי' ספק בעולה, ודווקא בשאר נשים כיון דלא אמרי שהיא מוכת עץ לא איבעי לי' לאתנויי וכמו בעבד שנמצא גנב או קוביוסטוס דמפורש בפרק המוכר פירות דאף דרובא הכי איתנייהו כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב הוי מקח טעות, ובנמצאת טריפה מחמת סירכא כתב הרא"ש ז"ל דלא הוי מקח טעות כיון דשכיח איבעי לי' ללוקח לאתנויי, ודווקא בעבד כיון דמוכר ידע לא מיבעי לי' ללוקח לאתנויי כיון דלאו כולם הכי איתנייהו, אם גנב הוא מחוייב המוכר להגיד לו ואם לא הגיד סמך על זה הלוקח, וה"נ ממש בנ"ד בשאר נשים אף דשכיח מוכת עץ כיון שלא הגידה לו לא בעי לאתנויי, ודומה לעבד, ובחרשת ושוטה כיון דלאו בנות הגדה נינהו דומה לנמצא סירכא בבהמה כיון דשכיח בעי ללוקח לאתנויי, ובלקח סתם קנה בכל אופן, ה"נ כיון ששכיח שתמצא ספק בעולה על דעת זה קידש: ז) ק"ל לסברת התוס' דבנשים דעלמא בחזקת שאינה מוכת עץ נשאה כיון שלא הגידה לו, א"כ מ"ט דר"ג דאמר נאמנת לומר מוכת עץ אני הלא יכול לטעון אף אם האמת כדבריך אני איני מאמין לך ובתולה ודאית אני רוצה וכשאינך ודאי בתולה איני רוצה בך ואגרשך והוי מקח טעות אף אם האמת כדבריך דמתחילה קדשתיך בחזקת בתולה וודאית כיון שלא הגדת לי, ועכשיו שנתברר שבשעת קידושין היתה ספק בעולה הוי מקח טעות, כיון שאינו רוצה בספק בעולה ויגרשה מה תועלת לי במה שהיא באמת בתולה ואף אם האמת כדברי' הוי מקח טעות:

ח) ודומה לזה כתב במל"מ פ"ב מהלכות סוטה באשה שקינא לה בעלה ונסתרה ושתתה ונמצאת טהורה יש לה כתובה, והקשה במל"מ והלא מ"מ עברה על דת משה בסתירה שלאחר הקינוי, ואבדה כתובתה, ותירץ דטעם עוברת על דת דיכול הבעל לומר כיון דעוברת על דת היא חשודה בזונה, משא"כ בשתתה ונתבררה שהיא טהורה עיי"ש, ואף דאם שמע מעוף הפורח שזינתה ואינו יכול להשקותה יוציא ויתן כתובה אף שלא נתבררה שהיא טהורה, וצ"ל דבאמת אין טענה זו כדאי להפסיד כתובתה משום שבאמת זונה רק שיכול לומר לה אף אם באמת אינך זונה, מ"מ כיון שאני חפץ לגרשך מספק הפסדת לי האישות במה שעברת על דת משה שעי"ז לבי נוקפי וע"י זה אני מגרשך, ומה תועלת לי בך אף אם באמת אינך זונה, משא"כ בקינוי וסתירה כיון שבשעה שנסתרה היתה ראוי' לשתי' לא הפסידה לו האישות בסתירה, שהרי יוכל להתברר ע"י השקאה ועוף הפורח שאמר שזינתה שקר בדה עכשיו ונסתחפה שדהו ע"י עוף הפורח, מ"מ מוכת בעוברת על דת משה חשוב הפסד האישות אף באמת אינה זונה כיון שלבו נוקפו ורוצה לגרשה. ה"נ במוכת עץ כיון שלבו נוקפו שאינה בתולה והוא בבתולה חפץ והי' מקח טעות אף אם באמת מוכת עץ: ט) וצ"ל כיון שהדין שנאמנת אף אצלו היא בחזקת שאינה בעולה, ודווקא בעוברת על דת משה אמרינן דאף דמדינא מותרת לו לבו נוקפו לחומר איסור, אבל בבעולה דרק קפידא בעלמא, כשהדין שנאמנת אף קפידא ליכא: