שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן רפז, קטע 2

ג) ומה שכתב הרמב"ם עשה שליח לשחוט, נראה דקשיא לי' לרמב"ם שהרי בשליחות לדבר עבירה היכא דאיכא מיגו מהני כמו שותפין שגנבו חייבין מיגו דזכי לנפשי', ה"נ נימא מיגו דמהני לענין תשלומי ארבעה וחמשה מהני לענין שבת וקלב"מ, לזה כתב הרמב"ם בעשה שליח לשחוט ושחט בשבת דהשתא לא שייך לומר דמהני גם לענין שבת, שהרי לא עשאו שליח כלל לשבת, וכיון דשליחות לתשלומי ד' וה' ושליחות לשבת שתי שליחות נינהו, שהרי משכחת שעשאו שליח לשחוט סתם, ע"כ אפי' עשאו שליח לשחוט בשבת ליכא למימר מיגו דמהני שליחות ד' וה' מהני נמי לשבת דההיא שליחות דאהני לארבעה וחמשה הוא השליחות על השחיטה, ומשום שליחות זה לא מחייב על השבת והשליחות על השבת לא אהני כלל לד' וה', ודברי הטור נכונים דהרמב"ם כתב דין עשה שליח לשחוט סתם דמכח זה יצמח דגם בעשאו שליח גם על השבת חייב כיון דמשכחת שעשאו סתם ודו"ק: