שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן רפז

סימן רפז א (שם) תוד"ה ועולא נפקא לי' מדרבא, וקשה לרשב"א דבהשוכר את הפועלים משמע דרבא סובר דבדין לוקה ואינו משלם, ולפענ"ד נראה ליישב דהנה ק"ל בגז"ש דתחת תחת דבחובל דגלי רחמנא דממונא משלם מלקי לא לקי היינו לפוטרו ממלקות שהיא בכל חובל, אבל אם נתערב מלקות אחר כגון שחבל ביו"ט לא שמענו, דומה לזה כתב הרמב"ם ז"ל במעילה דגלי קרא יש שליח לדבר עבירה דאם הי' בשר עולה שיש לאו אחר לבד מלאו דמעילה אין שליח, דלא גלי קרא אלא בלאו דמעילה, וה"נ לא גלי קרא רק בלאו דלא יוסיף, וא"כ איך נוכל ללמוד מזה למאנס בבא על אחותו שמלבד איסור דמאנס [אפשר הוא בלאו לרמב"ם משום לא תהי' קדשה, וכן נראה שיש לאו דלא יוסיף במאנס בתולה כמו בכל חובל ובזה נוכל ללמוד שיתחייב קנס אפילו התרו בו ניתוסף לאו דאחותו ואיך נוכל ללמוד מחובל מה שבחובל גופי' לא ידענו: ב) אך נראה דלאותו צד דממונא לחומרא. ולא נוכל ללמוד מחובל למקום אחר, דמה לחובל שכן חייב בחמשה דברים וא"כ בחובל גופי' אף כשנתוסף לאו אחר מ"מ שוב ליכא פירכא הנ"ל, ונוכל ללמוד לחובל ביו"ט מבנין אב, וכיון שזכינו שבחובל אפי' ניתוסף לאו אחר משלם ואינו לוקה, מזה למדין למאנס דאפי' ניתוסף לאו דאחותו משלם ואינו לוקה ואתי שפיר:

ג) והנה לפי זה קשה מה הקשה הש"ס לעולא מנ"ל דממונא משלם כו' דאי מחובל בחבירו אי ממונא לחומרא מה לחובל שכן חייב בחמשה דברים, הא משכחת חובל שאין בו רק אחד מהם צער לבד וכדומה, וע"כ צ"ל כיון דבכלל חובל יש חמשה דברים וה"נ הא דחייב בושת ופגם וצער כמו בכל חובל, וכבר ביארנו דלאותו צד דממונא לחומרא אפי' ניתוסף ללו אחר משלם ואינו לוקה, וא"כ בממונא דבושת ופגם פוטרתו ממלקות דאחותו, ושוב לא יוכל לאו דאחותו לפוטרו מקנס, דכבר נפטר ממלקות דאחותו ואין כאן שתי רשעיות, וצ"ל דקושיית הש"ס הי' לעולא דמוקי בבוגרת, וע"כ צריך לאוקמי בגווני דליכא בושת ופגם כגון בשוטה ומפותה כדלעיל בסוגיא, וא"כ כיון דליכא בושת ופגם שוב לוקה ואינו משלם קנס ולמה לי' לאוקמי בבוגרת, [האומנם כי יש להשיב על זה דלמה דאוקי במפותה כיון דבבוגרת שוב א"צ לאוקמי בשוטה דמחלה, אך י"ל מדאוקי עולא בבוגרת ולא ביתומה מכלל דלא נחית לטעמא דמחלה ולפנינו יתבאר תירוץ מרווח]: ד) נחזור לענינינו דגז"ש תחת תחת ע"כ לאותו צד דממונא לחומרא, אך קשה דאף דיליף מגז"ש דמאנס משלם קנס אף באחותו דאיכא מלקות לא נוכל ללמוד מכאן בעלמא דממונא משלם מלקי לא לקי כיון דבמאנס לעולם איכא צער אף בשוטה וצער בכלל חובל, וכיון דממונא לחומרא אפי' לאו אחר משלם ואינו לוקה כנ"ל, ומנ"ל להיכי דליכא בושת ופגם וצער כגון בשוטה ומפותה דממונא משלם, ומדאוקי עולא באחותו בוגרת מכלל דאפי' בשוטה ומפותה אם היתה נערה משלם קנס ואינו לוקה, ומנ"ל הא, דמגז"ש דתחת תחת לא נוכל ללמוד היכא דליכא בושת ופגם:

ה) וצ"ל דעולא ס"ל כרבא (ל"ה:) אליבא דריש לקיש דאתי' מכה מכה בהיקש, דאין לחלק במלקות (אם) (בין] שוגג למזיד, ואם מזיד פוטר מממון גם שוגג יפטור, וע"כ אף דפטור ממלקות משום דממון דבושת ופגם פוטרתו מ"מ עדיין המלקות פוטרתו מקנס, דלא גרע מחייבי מלקות שוגגין, וע"כ שפיר מוכח מגז"ש דתחת תחת דממונא משלם מילקא לא לקי, דאי אמרת מלקות פוטר מממון גם היכי דפטור ממלקות משום דממון דבושת ופגם פוטרתו יפטור מממון, ע"כ מוכח מגז"ש דתחת תחת דלעולם ממונא משלם מילקא לא לקי, (ותדע דהא עולא בא לתרץ קושיית המקשן דאלו הן הלוקין וכתבו התוס' דקושיא זו רק למ"ד חייבי מלקות שוגגין פוטר כמו מזיד] אבל רבא סובר כהילכתא דחייבי מלקות שוגגין חייבין, וא"כ אין ראי' מגז"ש דתחת תחת: ו) ובעיקר הדין שהמצאתי דחובל אף שניתוסף לאו אחר משלם ואינו לוקה מצאתי שוב כן מפורש בפירוש המשניות להרמב"ם והרע"ב פרק החובל דחובל ביוהכ"פ אפילו התרו בו משלם ואינו לוקה וכן פסקו הרמב"ם פ"ד מחובל ומזיק ובטוש"ע סי' תכ"ד דחובל ביוהכ"פ משלם אף דבכל מקום אינו לוקה ומשלם חובל שאני יעיי"ש, אך לא נתבאר בדבריהם אם לוקה ג"כ אם לא, אך בפירוש המשניות מפורש דאינו לוקה: ז) איברא דקשה לפסק הלכה דפסק הרמב"ם כתירוצא דר' יוחנן דמתני' דאלו נערות בלא התרו בו אבל התרו בו לוקה ואינו משלם, ולמה, כיון דבושת ופגם היינו חבלה ופוטרתו ממלקות, ושוב חייב קנס כיון דחייבי מלקות שוגגין קי"ל דחייב בתשלומין, וכיון דפטור ממלקות לא עדיף מחייבי מלקות שוגגין עכ"פ וצע"ג:

ח) ובעיקר הדין שכתבו הרמב"ם וטוש"ע בחובל ביוהכ"פ משלם ואינו לוקה לפענ"ד התוס' והר"ש חולקין בדבר כמו שאבאר, והנה לכאורה יש להביא ראי' לדבריהם מהא דלקמן (ל"ה.) בהכהו הכאה שאין בו שוה פרוטה דלוקה אם קרע אז שיראין לוקה ואינו משלם ואי ממונא לקולא והא דלא ילפינן מחובל משום דלאו דלא יוסיף הותרה מכללו בב"ד ממון דוחה אותו, א"כ עכ"פ נלמד בחובל עצמו שיתחייב גם על שיראין כיון דלאו שבו קיל חיוב שיראין דוחה אותו, אלא ע"כ אזלינן בתר חיוב ממון מה היא דחובל חיוב ממון שבו חמור שכן חייב בחמשה דברים, וע"כ בקרע שיראין דחיוב ממון שבו קיל שוב לוקה ואינו משלם כמו בכל מקום, וכיון שכן ממילא חובל ביו"ט דחיוב ממון שבו חמור משלם ואינו לוקה, שו"ר סברא זו בס' הפלאה: ט) עוד ראי' דממונא לחומרא מר"ת שהוא מפרש צד הקל שהוא קל נגד אחותו שיש בו חיוב כרת, וא"כ כיון דקי"ל בכל מקום אף דליכא כרת לוקה ואינו משלם, ע"כ דקי"ל ממונא לחומרא, ופרכינן מה להנך שכן יש בהם צד חמור, ממילא חובל ביו"ט וביוהכ"פ משלם ואינו לוקה: י) איברא דלפי זה קשה לי על הר"ש ריש פ"ז דתרומות שפירש הא דאוכל תרומת חמץ בשוגג משלם קרן וחומש ומוקי לה כר' נחוניא וקשה בשוגג יפטור ג"כ כמו אוכל חמץ של הקדש דלא מעל לר' נחוניא, ותירץ הר"ש דבתרומה גלי קרא דלא נימא קלב"מ, דשוגג מקרי אפי' הזיד בלאו והתרו בו על הלאו אף דלוקה חייב קרן וחומש עיי"ש, וק"ל כיון דקי"ל ממונא לחומרא כדמוכח מהא דקרע שיראין ומדברי ר"ת כנ"ל:

יא) והנה לכאורה קשה בהא דממונא לחומרא ואעפי"כ לוקה ואינו משלם וכי איתגורי איתגור, וצ"ל משום דממון ניתן למחילה דוחה חיוב מלקות שלא ניתן למחילה את חיוב ממון שניתן למחילה, וכה"ג בש"ס גבי אונס אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה, ומפרש בשטמ"ק דמשום זה מקרי עשה הקל, וכן בש"ס ברכות (י"ט:) איסורא מממונא לא ילפינן פירש"י ממונא קל מאיסורא והוא מטעם הנ"ל, וא"כ בתשלומי תרומה דאם רצה הכהן למחול אינו מוחל, שוב מעיקר הדין משלם ואינו לוקה כיון דממונא לחומרא וכי אתגורי איתגור: יב) עוד ק"ל בהא דאמר בפ"ק במכות (ד') בפלוגתא דר"מ ורבנן בעדים זוממין, ר"מ אומר לוקין ומשלמין וחכ"א כל המשלם אינו לוקה, ובגמ' בשלמא רבנן כי טעמייהו כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחויבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, אלא ר"מ מ"ט, ומשני גמר ממוציא שם רע, מה מוש"ר לוקה ומשלם כו' מה למש"ר שכן קנס סבר לה כרע"ק דאמר עדים זוממין קנסא, והנה שם בגמ' ר"י אומר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ומפרש ר"ל דגמר ממש"ר ועדים זוממין דבן גרושה ובן חליצה במה הצד, ופריך מה להצד השוה שבהן שכן קנס עי"ש, והנה מוכח מכאן דגם מלקות דמש"ר הוא קנס וכן מלקות דעידי בן גרושה ובן חליצה כיון דהיא במקום כאשר זמם דקנס] וא"כ קשה איך יוכל ר"מ ללמוד ממש"ר דממון אינו פוטרו ממלקות בעדים זוממין משום דס"ל כרע"ק דעדים זוממין קנסא, אכתי קשה מה למש"ר שכן המלקות ג"כ קנס כנ"ל תאמר בעדים זוממין שהמלקות מלא תענה אינו קנס כיון שכבר עשינו בו כאשר זמם בממון שוב המלקות אינו קנס, ושפיר הממון פוטרו משום כדי רשעתו:

יג) ואף שזה נראה פשוט דבמקום שעשינו בו כאשר זמם שוב המלקות אינו קנס, עוד ראי' לזה, דהנה קשה לרבה דאמר אליבא דר"מ דבקנס מת ומשלם דחידוש שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטול משלם, ובממון אף דאינו מת ומשלם מ"מ לוקה ומשלם, מנ"ל הא דר"מ ס"ל לוקה ומשלם הא ר"מ בעדים זוממין קאי ושם היא קנס, ואפילו מת ומשלם אמרינן. וצ"ל כמ"ש התוס' על קושייתם כיון דטעמא דר"מ משום דעדים זוממין קנסא מנ"ל דר"מ אף בממון ס"ל לוקה ומשלם, ותירצו כיון דכדי רשעתו כתיב בעדים זוממין ובעדים זוממין הא גמר ממש"ר דלוקה ומשלם, שוב אי אפשר לומר דכדי רשעתו קאי על מלקות וממון, וע"כ למיתה ומלקות: יד) ומיושב בזה ג"כ לרבה דכ"ש דניחא טעמא דר"מ כיון דס"ל בקנס לא אמרינן קלב"מ, א"כ אי אפשר לומר כדי רשעתו קאי על ממון ומלקות דאי אפשר שיפטור מלקות מממון כיון דממון דעדים זוממין קנס ובקנס לא אמרינן קלב"מ, וע"כ קאי למיתה ומלקות דמיתה מכאשר זמם ומלקות מלא תענה, וכיון דמקיים כאשר זמם במיתה, שוב המלקות לאו קנס ונפטר בקלב"מ, ומ"מ מוכח דהיכי דמקיים כאשר זמם בדבר אחר המלקות לאו קנס, דאל"כ אף במיתה ומלקות לא מיתוקם לר"מ והאי כדי רשעתו לר"מ מאי עביד לי']:

טו) אשר ע"כ נ"ל דלר' יוחנן דאמר לוקה ואינו משלם וגמר לה מדכתיב כדי רשעתו וסמוך ליה ארבעים יכנו ס"ל דממון לעולם אינו פוטר ממלקות דגזה"כ לא הוי רק שמלקות יפטור מממון ואפי' אי משכחת פתרי דלמלקות לא יפטור מממון כגון בקנס לרבה אליבא דר"מ, מ"מ יתחייב מלקות ג"כ, וע"כ לא קשה מחובל ועדים זוממין, דהנה קשה על הגמ' דקאמר לעולא יליף מחובל ועדים זוממין, מהא דכתב הרמב"ן בפ"ק דמכות בהא דר"מ שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין, והקשו בתוס' דלמה לי' טעם זה כיון דאית לי' בכל דוכתא לוקה ומשלם, ופירש הרמב"ן דאל"כ כיון דפירש קרא בעדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם אין לנו לחדש עונש אחר שכבר פירשה תורה כל עונשו, ע"כ קאמר ר"מ משום דלא השם כו' דאית לי' אזהרה לעד זומם בפני עצמו, לבד לאו דלא תענה] מוהנשארים ישמעו ויראו, וע"כ משלם מלאו דוהנשארים ולוקה מלאו דלא תענה, וא"כ איך יליף מחובל בחבירו דממונא משלם מילקי לא לקי, הא בחובל האי דאינו לוקה לאו משום דקלב"מ אלא דזה עונשו ממון ומעיקרא ליכא חיוב מלקות כדברי הרמב"ן, ומה ראי' לר"מ דאיכא ממון ומלקות:

טז) וצ"ל כיון דכדי רשעתו גלי דאי אפשר למיעבד בי' תרתי רק הא לחוד או הא לחוד, וכיון דחזינן בחובל בחבירו שבקה תורה לחיוב מלקות שיש בכל לאו וחייבה ממון, אלמא חיוב ממון עדיפא, ע"כ חובל דשייך בי' ממון לא חייבה בי' מלקות, על כן בכל מקום דאיכא ממון ומלקות כיון דאי אפשר למיעבד תרווייהו עבדינן ממון [וכן הלימוד מעדים זוממין אף דלרבנן ליכא אלא חד קרא בעדים זוממין וקרא דוהנשארים מפקי להו להכרזה, וא"כ כיון דכתבה התורה כאשר זמם שוב אין כאן מלקות כלל להרמב"ן, וע"כ כתב הרמב"ן ז"ל שם דהא דאמר הש"ס שם לרבנן מכדי רשעתו כדי נסבה, מ"מ ילפינן משם דחיוב ממון עדיפא מחיוב מלקות]: יז) וכל זה לעולא דאית לי' הלימוד דסמיך לי' ארבעים יכנו, אבל לר' יוחנן אמרינן דממון אינו פוטר כלל ממלקות וגזה"כ הוא רק דמלקות יפטור מממון, וע"כ אף דמוכח מחובל בחבירו דחיוב ממון עדיפא לי' לקרא היכי דשייך, מ"מ היכא דאיכא ממון ומלקות לוקה ואינו משלהם דאף את"ל משלם לא יפטור ממלקות כנ"ל, וחיוב מלקות ע"כ פוטר מממון, ודווקא בחובל חבירו דאין כאן חיוב מלקות דזה עונשו של לא ממון, ואין לנו לחדש בו עונש אחר, וע"כ בהכהו הכאה שאין בו שוה פרוטה וקרע שיראין כיון דליכא על לאו דחבלה תשלומין ושייך בי' מלקות שפיר פוטר המלקות מממון דשיראין: יח) וע"כ ניחא לר"מ בפ"ק דמכות דגמר ממש"ר לעדים זוממין דלוקה ומשלם, ולא יקשה כיון דמלקות במקום שמשלם ממון לאו קנס יפטור הממון את המלקות ולא דמי למש"ר דהמלקות ג"כ קנס, דהא ליתא דממון אי אפשר כלל שיפטור ממלקות, רק שמלקות לא יפטור את הממון שפיר יליף ממש"ר כיון דממון דעדים זוממין קנס ילפינן ממש"ר שאינו נפטר מקנס ודו"ק: יט) אך לכאורה זה נסתר מיני' ובי':

דהא קאמר הש"ס לרבנן דמשלם אינו לוקה מכדי רשעתו, הרי דמכדי רשעתו ילפינן ג"כ דממון פוטר ממלקות במקום שחייב ממון, ודוחק לומר דהגמ' אתיא כעולא, ולר"י באמת כדברי הרמב"ן דזה עונשו ממון ואין כאן מלקות כלל כנ"ל, דדוחק לומר דהגמ' דלא כהילכתא: כ) והנראה לי בזה, דהנה צריך להבין לר"מ איך לוקה מלא תענה הא הוי לאו שאין בו מעשה, ואין לומר כמ"ש שם התוס' לרבנן דכיון דגלי קרא דלקי בעדות בן גרושה ובן חליצה הא גלי קרא דלקי על לאו דלא תענה אף שאין בו מעשה, ליתא, דהא מלקות דבן גרושה ובן חליצה במקום כאשר זמם כדמוכח בכתובות (ל"ג.) בהא דמקשי אלא מעתה עדות בן גרושה ובן חליצה דלאו מכאשר זמם איתרבאי ליבעי התראה ומשני משפט אחד השוה לכולכם, וכיון דכאשר זמם מלאו דוהנשארים ישמעו ויראו לר"מ ה"ה מלקות דב"ג וב"ח, וא"כ לא גלי קרא דלילקי על לאו דלא תענה רק על לאו דוהנשארים אבל על לא תענה איך ילקה הא אין בו מעשה:

כא) ונראה ליישב דהנה קשה אמאי קרי לעדים זוממין לאו שאין בו מעשה הא בדיבור שלהם אתעביד מעשה שנגמר הדין על פיהם דומיא דמימר דחשוב מהאי טעמא יש בו מעשה, אך ז"א שהרי כשהוזמו בטל הדין למפרע ואגלאי מילתא דלא הי' מעשה, אך לפמ"ש בגור ארי' בטעם כאשר זמם ולא כאשר עשה דענין כאשר זמם הוא שהדין נהפך על העדים, דומה לזורק אבן בכותל שאין הכותל מקבלו חוזר האבן עליו, אבל כאשר כבר נעשה הדין אין כאן דבר שיחזור על העדים, וכיון דכשהוזמו נהפך הדין על העדים ולא בטל מעשה שלהם הוא הדין שחוזר עליהם ושפיר חשוב יש בו מעשה שמעשה הדין קיים עליהם וכיון דאתעביד מעשה חשוב יש בו מעשה, רק בעדות בן גרושה ובן חליצה דאין בו הדין כאשר זמם והדין בטל בהא קאמר הש"ס דהוי לאו שאין בו מעשה, והשתא הכי קאמר הגמ' בשלמא לרבנן כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואם יתחייבו מלקות הרי המלקות יפטרנו מכאשר זמם ושוב יהי' לאו שאין בו מעשה ואי אפשר לחייבו מלקות שאם יתחייב יפטור מכאשר זמם וכו' כנ"ל, וא"ל הלא התורה כתבה בהדיא לעשות כאשר זמם, לא קשיא דבאמת משום זה חייבה התורה כאשר זמם אף דבכל התורה לוקה ואינו משלם משום דאם לא יהי' כאשר זמם יהי' לאו שאין בו מעשה ואין כאן מלקות שיפטרנו מכאשר זמם, וע"כ ליכא מלקות, דלא חייבה תורה כאשר זמם רק משום דליכא מלקות כנ"ל, ואם יתחייב מלקות לא יתחייב כאשר זמם, דלא חידשה תורה בעדים זוממין שיהי' ממונא משלם מלקי לא לקי ודו"ק היטב:

כב) העולה מכל זה דיש כמה ראיות דממון אינו פוטר כלל ממלקות, ובחובל בחבירו הטעם כמ"ש הרמב"ן ז"ל דאין לנו לחדש עונש כיון שהתורה כתבה עונשו ממון] הא' מדברי הר"ש פ"ו דתרומות דלא אמרינן ממונא לחומרא וקשה הא דבהדי דמחיי' קרע שיראין דידי', ע"כ לומר דלמסקנא ממון אי אפשר כלל שיפטור ממלקות ואין ראי' כלל מחובל בחבירו כנ"ל באריכות, הב', דאל"כ לר"מ יפטור הקנס דעדים זוממין ממלקות, דע"כ המלקות לאו קנס, דאל"כ איך אתי כדי רשעתו למיתה ומלקות לרבה אליבא דר"מ דבקנס אמרינן מת ומשלם דחידוש שחידשה תורה, הג' דאל"כ לר' יוחנן יפטור בושת ופגם ממלקות דאחותו כיון דבושת ופגם חבלה ושוב אין המלקות פוטר מקנס, אלא ודאי אין ממון פוטר ממלקות כלל בשום מקום, וטעמא דחובל כעין דברי הרמב"ן כנ"ל, ולפמ"ש דמלקות בעדים זוממין במקום שעושין בהם כאשר זמם לאו קנס ניחא להבין קושיית התוס' ריש שמעתין דורמינהו וכתבתי לעיל ליישב ושוב מצאתי' בחי' רעק"א, ולפמ"ש ניחא דגם התם המלקות אינו קנס: סימן רפח א) (שם ע"ב) בגמ' בטובח ע"י אחר, כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות גניבה הלכה ואו עשה שליח לשחוט ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב כו' ודקדק המל"מ דווקא שצוה לשחוט סתם, אבל צוה לשחוט בשבת אין שליח לדבר עבירה, דאף דגלי התורה בטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה הנ"מ בשלא נתערב בו איסור אחר, ודומה למעילה דיש שליח וכתב הרמב"ם דהני מילי בקדשי בדק הבית אבל אם הי' בשר עולה דמלבד לאו דמעילה יש לאו דלא תוכל לאכול בשעריך אין שליח ה"נ בזה, וע"כ הקשה על הטור שכתב בשם הרמב"ם צוה לשליח לשחוט בשבת ושחט בשבת חייב וליתא עכת"ד:

ב) ולדידי דברי הטור נכונים ואין זיווגו למעילה עולה יפה, שהרי איסור שעשה הגנב בטביחה ומכירה הוא איסור לא תגנוב דבשעת טביחה גנבה שנית, כדרבה דאמר תברה או שתיא משלם ארבעה דהשתא הוא דגזלה, והרי בגזילה וגניבה אין שליח לדבר עבירה דהאומר לשלוחו צא גנוב פטור, וע"כ גזירת הכתוב דטביחה ומכירה יש שליח, לאו דעבירה ההוא אינו מבטל השליחות כנ"ל דעבירה דגזילה וגניבה מבטל השליחות שלא יתחייב משלחו כפל, אלא בטביחה ומכירה יש שליח, מה לי איסור זה מה לי איסור אחר, כיון דאיסור זה ג"כ בעלמא אין שליח, והכא יש שליח ה"ה באיסור אחר יש שליח, ודווקא במעילה אמרינן דגזה"כ דאיסור מעילה אינו מבטל שליחות דמעילה הא יליף חטא חטא מתרומה מה תרומה יש שליח, אף מעילה יש שליח. והרי הא דתרומה יש שליח משום דאין שם עבירה, אבל אם הי' הרמה באיסור הא כתבו התוס' בפ"ק דב"מ דאין שליח לדבר עבירה נתבטל המעשה, וכיון דתרומה גופה הא דיש שליח משום דאין שם עבירה לא נוכל ללמוד רק דמעילה יחשב כאילו לא הי' שם עבירה, אבל אם נתערב עבירה מצד אחר הרי בתרומה גופה בכהאי גוונא השליחות בטל וגזה"כ דמעילה רק שלא יחשב המעילה עבירה לענין שליחות כמו תרומה שאיננו עבירה. ודו"ק כי הוא נכון וברור: