שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן רסח

סימן רסח א) (דף כ' ע"א) בגמ' ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' אפי' לאחר כמה שנים כו' דעת בעה"מ דבעדות שבשטר לא שייך הזמה דחיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו, ועוד דלעולם אין הזמה לשלם ממון אלא בעדות על פה, ופירש הר"ן משום דהזמה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, ונראה דהוי כהכחשה, אמנם דעת הב"ח דהראשונים נפסלין אלא שאין משלמים, והכריע הש"ך כן מדאמרינן בפרק אלו ד' מיתות ואי ס"ד בדרישה וחקירה היכי אמרינן שמא אחרוהו וכתבוהו, והעלה דאין שום חולק על בעה"מ: ב) והנה הראב"ן דף קי"ג פירש דא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה וא"כ מוכח דגם בעדות שבשטר שייך הזמה דוודאי משום פסול העדים לחוד לא מקרי עדות שאי אתה יכול להזימה, וכן מוכח בב"ק (ע"ה:) גם הוכחתו אינו מובן: ג) ונראה דהנה הש"ך בסי' ל"ג העלה דגם בעדות ממון בעי עדות שאי אתה יכול להזימה והא דכשר בלא דרישה וחקירה דתלינן דמסתמא ידעו ולא בעינן רק שהעדים יהי' ראויין להזמה, וצ"ל דבדיני נפשות חיישינן שמא אינם יודעין עדים שבשטר:

ד) והנה בסי' מ"ו פסק המחבר דאם העדים שכחו ההלואה דהוי מפי כתבם כיון שהעדים אינם ראויין להעיד, ולפי זה קושיית הגמ' דאף דבעדות שבשטר לא בעי שיהי' ראוי להזימה כמו עדות בן גרושה ובן חליצה כיון דלא שייך בי' הזמה וכמ"ש התוס' ריש מכות, מ"מ אי בעי דרישה וחקירה, והיינו משום דחיישינן שמא שכחו הזמן, א"כ ניחוש שמא שכחו הזמן ושוב אינם ראויין להעיד על פה והוי מפי כתבם, ולפי זה ראיית הש"ך נכונה דאי אמרת שאין המזימין נאמנים על עדות שבשטר, א"כ אף אם לא בעי דרוח"ק תהי' העדות על פה עדות שאתה יכול להזימה שהעדות שבשטר תסייע להם והמזימין לא יהיו נאמנים נגד עדות הראשונה, ודומה למ"ש הריטב"א במכות גבי מקצתן רואין אלו את אלו דאם שנים רואין אותם והם לא הוזמו דאין הראשונים נפסלין דהוי כעדות מוכחשת, אלא ודאי שנפסלים רק שאין משלמים, ואם יעידו על פה ויוזמו ישלמו: ה) אמנם נראה לפרש דברי הר"ן משום דהעדים אינם כותבים זמן הלואה רק הכתיבה ואם יזימו אותם יהי' הכחשה והזמה דהוי הכחשה כמבואר ברמב"ם ריש פי"ח מהלכות עדות ועיי"ש בלח"מ שפירש משום דהזמה חידוש, וזה דעת הר"ן: ו) וכל זה אליבא דאמת דלא בעי דרוח"ק אבל אי בעי דרוח"ק ע"כ צריכין לכתוב זמן הלואה ואם לא נכתב רק זמן אחד ע"כ שההלואה והמקום ביום אחד ושוב אין לחוש שמא אחרוהו והבן: