שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן רנח

סימן רנח א) (שם) במשנה מאיש פלוני וכהן הוא, תיבת פלוני לכאורה מיותר, ונראה דהנה בתוס' לקמן (כ"ד.) דאין חוששין לסתם אדם חשש ממזירות ונתינות, וא"כ למה חוששין שזה שנבעלה לו הוא פסול, ואף דבירושלמי איתא הטעם דזנות הולך אחר הפסולין, וע"כ שאני בין סתם אדם להוולד הזה הבא מכח זנות, אך עוד קשה דא"כ אדם שאין מכירין אותו שעשה עבירה ניחוש שמא פסול הוא, וצ"ל כעין שכתבו התוס' שבועות (מ"ו:) בענין אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, דזה באדם הבא לפנינו, אבל ודאי יכול לטעון נגנב, דיש הרבה גנבים בעולם, וה"נ כשדנין על האדם הבא לפנינו לא מחזקינן לי' בפסול, אבל כשדנין על האשה לבד שפיר חיישינן שנבעלה לפסול: ב) איברא דקשה במעוברת שאוסרין הוולד לר' יהושע דחיישינן שאביו הי' פסול כמו כן כל אדם הבא לפנינו ועשה עבירה ניחוש שמא אביו הי' פסול: ג) ע"כ נראה שורש החילוק בין יש לחוש, שאילו הי' בא לפנינו היינו יודעין בו שהוא פסול, דבכהאי גוונא חיישינן דיש הרבה פסולים בעולם, אבל בשברי לנו שגם אביו אין מכירין, כיון שהספק על זה הנידון מחמת אביו, מוקמינן גם אביו בחזקת כשרות וזה חילוק התוס' בשבועות ג"כ דכשטוען נגנבו ומגנב קנית אותם חיישינן שמא המוכר לך גנב מפורסם שלא הי' נאמן לומר לקוח עיי"ש היטב ודו"ק]:

ד) וזה ששנינו מאיש פלוני, דהיינו שטוענת שהוא פלוני אשר ידוע שכהן הוא, וע"כ יש לחוש נמי שמא הוא איש המוחזק שהוא ממזר או נתין, אבל כשעומד לפנינו ואין אנו יודעין אם כשר או פסול הוא כיון שלכתחילה היתה מותרת לינשא לו אף שעשה עבירה והיא וולדה כשרין, מהיכי תיתי שנחשוש בנבעלת לו, אבל כשנמצא תינוק מושלך בהנך דלית בי' משום אסופי ליכא למיחש שמא אם נודע לנו מי הוא אביו, היינו מכירין בבירור שהוא פסול, דאזלינן בתר רוב כשירין היכא דליכא ריעותא דזנות, והנך דלית בי' משום אסופי היינו משום דבא מבעל ואשתו ולא בא מזנות כלל וזה ברור: סימן רנט א) (שם) בגמ' מעלה עשו ביוחסין, דעת הרבה מפרשים בשטמ"ק דאפילו אמרה לא נבעלתי אסורה לר' יהושע, ולפי זה צ"ל למה דמדמי לה ר' יהושע לשבוי' דגם על בעלה כהן אוסרין ביחוד שהרי עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות, שו"ר בחי' הרא"ה דר' יהושע לאו לגמרי מדמה מדברת לשבוי' דשבוי' אפילו דיעבד ומדברת רק לכתחילה: