שו״ת אבני נזר – אורח חיים – קטע 5

אבל לפי האמת אינו חולק על התוס' בגיטין. דאם כן אין לנו סמך מרמב"ן לסתור דינו של התוס' בנכנס לראש טי"ת] כדעת הב"י והב"ח (סימן ל"ב). וכל שכן רמ"א שפוסק תמיד כחכמי אשכנז. ולא כתב לענין דיעבד רק למ"ד הנכנס לראש דל"ת: טז) ומ"ש שהלבוש כתב להדיא בנכנס לחלל ראש טי"ת. אמת שכ"כ הלבוש. אבל מלבד שמפורש בתוס' היפוך דבריו. עיקר הסברא שכתב הלבוש כי קו וא"ו או נו"ן פשוטה לחלל טי"ת נראה כשי"ן. אומר אני באימה כי במחכ"ת הרמה אין לו הבנה. שהרי שי"ן בראשו יש יודין. והרי בקו הנכנס תוך טי"ת אין לו יו"ד בראשו [ושנאמר שיצרף הכל הטי"ת וכל הוי"ו עם ראש הוי"ו לחשוב הכל שי"ן. זה ודאי אין לו שחר וחלילה ליחס דעת זרה כזו לבעל הלבושים דרב גוברי' טובא]. ובגט פשוט אחר שכתב ולפי זה אפשר דע"כ לא מכשרי ר"י וריב"ם כו' אבל ראש למ"ד לחלל רי"ש דנראה כמין קו"ף פסלי. כתב שזה דלא כמור"ם דדוקא הנכנס לראש דל"ת פסול רמ"א ע"כ. הנה דס"ל בפשיטות דרמ"א דוקא קאמר למ"ד בראש דל"ת. ולא לדוגמא בעלמא קאמר. ובסדר גיטין (סימן צ"ה) חשב כל הדברים שמנה הרמ"א לענין לכתחילה. ובתוכם מנה הנכנס לראש טי"ת. ואם הי' הנכנס לראש טי"ת פסול דיעבד ואף על פי כן מנה אותם בין הני דלכתחילה ולא חש להבדיל ביניהם למה לא מנה גם כן למ"ד הנכנס לראש דל"ת. אלא ודאי חלילה לערבם יחד ליתן מכשול לפני המעיינים לחשוב שגם הנכנס לראש דל"ת אין פסול אלא לכתחילה. ומדכתב הנכנס לראש טי"ת מוכח שאין בו פסול אלא לכתחילה. גם כנה"ג בסדר הגט ח"ב (סימן י"ט) כתב כמו בסדר גיטין. וכן בסידור הרב ז"ל מליסא כתב דברי רמ"א למ"ד הנכנס לראש דל"ת. והוסיף גם הנכנס בחלל רי"ש. ואלו דברי הלבוש בנכנס לחלל טי"ת לא העתיק, שמע מינה דלא חש להא דלבוש.

והנה הלבוש ז"ל לפי פירושו ברמ"א דפסול דיעבד קאי גם על וכן להיפוך. על כרחך הוה דחיק ומוקי אנפשי' בטעם הדבר. אך לדידן דע"כ פי' הרמ"א רק על שלמעלה. ובזה יש לנו טעם חק תוכות. למה נפסול במה שאין שייך פסול דחק תוכות. ע"כ הדבר ברור שכשר בזה: יז) ועתה נבאר דין למ"ד שנכנס לחלל ה"א או חי"ת ונשתנה צורת האות אף אם לא יכסו כ"ף שבלמ"ד [וכן עקב בי"ת שנכנס בדל"ת ואין הדל"ת נקראת כהלכתו אף אם לא יכסו כלל מהבי"ת] שלכאורה הדבר פשוט שפסול. אך בק"נ פ"ב דגיטין (סימן י"ט). א'. כתב להכשיר אפילו נשתנה. ומשמעות דבריו אפילו לא יכסו שיטה תחתונה. והוא פלאי. והאומנם שאין דרכי לטרוח ליישב דברי אחרונים. אך ס' ק"נ חביב עלי מאוד כי שמעתי ממו"ח זצלה"ה מקאצק הפלגה גדולה על ספר הזה. ועיינתי בדבריו ומצאתי להם מקום. והוא על פי המבואר במחבר (סימן ל"ב סעיף כ"ה) בצד"י שאין קוצו של יו"ד נוגע בגוף הצד"י ונראית נו"ן יו"ד. אין מועיל תיקין בתפילין. וכתב המג"א (ס"ק ל"ו) דאפילו תינוק קורא אותו צד"י פסול משום שנעשה יו"ד נו"ן. ואינו מובן שהרי אות שאין תינוק קורא אותו כתקנו אינו אות ואיך יחשב יו"ד נו"ן. וצ"ל כיון שהיו"ד מוקף גויל מכל רוחותיו ובעצמותה נקראת כתקנה אינה נפסלת על ידי הנו"ן שאינה דבוקה בה. וכן הנו"ן אינה נפסלת על ידי היו"ד שאינה דבוקה בה. והכא נמי יש לומר בנכנס לחלל חי"ת אף שאין החי"ת נקראת כהלכתה על ידי הלמ"ד שנכנס בחללה. כיון שהלמ"ד אינה דבוקה בה. אינה נפסלת החי"ת על ידה. ודוקא למ"ד הנכנס לחלל ד' כיון שנעשית ה"א נפסל. ואין לומר שאין הדל"ת נפסל על ידי הלמ"ד שאינה דבוקה בה. שהרי ה"א כך מצוותה שלא יהי' דבוקה הרגל לגג: יח) וליישב דעת הח"מ והב"ש נראה דהנה הא דהמג"א הנ"ל קשיין. שהרי באהע"ז (סימן קכ"ה) ברמ"א.

צד"י שאין היו"ד נוגע בגוף הצד"י יש מכשירין במקום עיגון. ואיך יוכשר כיון שבטל לגמרי מתורת צד"י עד שאינו מועיל תיקון בתפילין. [שוב מצאתי בתו"ג שתמה על רמ"א בזה] ונראה ליישב דוקא תפילין ומזוזות שחיובם להיות גולם אחד מדכתיב וכתבתם כתיבה תמה. ע"כ אין היו"ד שהוא גולם אחד נפסל על ידי הנו"ן שהוא גולם בפני עצמו. וכן הנו"ן על ידי היו"ד. אבל בגיטין דכשר אפילו אינו גולם אחד. הוא הדין שהנו"ן פוסלה אף שאינה גולם אחד עמה ונתבטלה מהיות יו"ד ונו"ן. והוא צד"י כשרה לגיטין והכא נמי הלמ"ד פוסל לחי"ת אף שאינה דבוקה בה לגיטין. ולפי זה אפשר דלסת"ם הח"מ והב"ש מודים דאין הלמ"ד פוסל לחי"ת אף אם משתנה צורת האות כשלא יכסו השורה התחתונה: יט) אך לפי שהמצאתי ממשמעות הש"ס דמנחות דחלל האותיות נחשבות מכלל האותיות. אינו דומה כלל להא דמג"א (סימן ל"ב). שהרי הם בתוך חללה שהיא מכלל אות החי"ת. והנה הוא נכנס לתוך אות חי"ת. ושפיר פוסלה אפילו בסת"ם. אך עקב בי"ת הנכנס בתוך ד' כיון דדל"ת אין לה כ"א שני מחיצות. ואין ראי' מהא דמנחות שיחשב מגוף האות. שוב לא יפסל בסת"ם אפילו לדעת ח"מ וב"ש. מכל מקום אין להכשיר בזה למעשה. שמשמעות הרב ז"ל מלאדי במ"ש דיו שנטף בחלל דל"ת ואין הדל"ת נקראת כתקנו לא מהני תיקון משמע שגם חלל הדל"ת מגוף האות: כ) נשוב לנידון דידן שמה שמנה כת"ר ט"ו פוסקים ראשונים ואחרונים פוסלין בנידון דידן היינו אם יפסיד צורת אות כשיכסו גוף הבי"ת. במח"כ אין גם פוסק אחד שיאמר עליו כי הוא זה שפוסל. כי הרמב"ן וריב"ש המחמירים אפילו לא נשתנה צורת אות. והב"ח פוסק כמותם בתפילין ומזוזות ולומר שגם רוב פוסקים החולקים מודים בזה. הלא רעק"א הכשיר בנכנס לחלל כ"ף הואיל ואינו מוקף מג' רוחותיו. והנה הכשיר אף שהסכים עם הב"ח.

ואי משום שנשתנה צורת האות ופר"ח פוסל. הלא אינו מפורש בדבריו דהיינו אף אם עכשיו נקראת כהלכתו. ומסברא אחר כך חוזר להכשרו. ואין צריך לכסות כלל. ודוקא בנעשה ה"א אינו חוזר להכשרו. ורק הח"מ שכתב וכ"ש אם תינוק אינו יודע לקרות האות. מכלל דתחילה פוסל אפי' תינוק יודע לקרות עכשיו. וכן הרב מליסא זצ"ל שכתב שאף בנשתנה צורת האות אם יכסו פסול. מכל מקום לא כתב אלא בנכנס לחלל טי"ת דמשמעות הש"ס מנחות דהחלל מכלל האות והי' שינוי בגוף האות. וס"ל שדומה לבור שטממה. וגם בזה אינני מסכים עמו. כי המקור שצריך לכסות שורה שלמטה הוא במהרי"ט. והוא לא כתב רק בנשתנה לאות אחרת. מכל מקום בזה דעת הרב מליסא שצריך לכסות. אך בנכנס לחלל דל"ת שאין ראי' מהא דמנחות. יודה שכשר. ע"כ אין לחוש לתפילין אלו שום חשש כלל ועיקר. וע"כ לא הזהירו הפוסקים בתיבת וידבר שלא יכנס עקב הבי"ת בחלל הדל"ת. כי בפשוט בסדר הכתיבה יכנס בחלל. אף שלכתחילה חוששין לסברת הרמב"ן. והיו צריכין להזהיר לכתחילה. אך משום דבזה אפשר גם רמב"ן מודה כדברי רעק"א כנ"ל. ע"כ לא הזהירו אף לכתחילה. ורק אם בלי שום כיסוי לא יקרא תינוק כהלכתו אז אין להכשיר אף שגם בזה כתבנו הכשרים: כא) יעדתי לפרש דברי הב"ח. ונראה עפ"י דברי תה"ד בקוץ שמאלי שביו"ד לשיטת ר"ת שחסרונו פוסל בסת"ם. מכל מקום בגיטין אין חסרונו פוסל כיון שנקרא יו"ד. כמו כן ס"ל להב"ח בחלל חי"ת וה"א דמשמעות הש"ס דחלל נחשב מכלל האות. וזה בסת"ם. אבל לענין גיטין דרק בקריאה תליא מלתא לא נחשב אות רק הכתב לא החלל. ועל כרחך לענין גיטין לא נחשב בזה נשתנה צורת האות. דלענין גיטין אין החלל נחשב לכלום. ורק בסת"ם חשיב נשתנה צורת האות. מכל מקום אין בזה הכרח לחלוק על הש"ע. ומכל מקום זה בנכנס לחלל חי"ת וה"א.

אבל נכנס לדל"ת שאין בו רק שתי מחיצות ואין ראי' מש"ס מנחות דנחשב כגוף האות אפשר שיודה הב"ח שכשר: כב) ובעיקר דברי רמ"א בלמ"ד שנכנס לחלל דל"ת שפסול. גם כן יש לדון מאחר שנראה בעליל שלא ראה דברי חי' רמב"ן שלדעת התוס' כשר גם בזה. וספר זה לא הי' בדפוס גם בזמן מג"א. ובחו"מ (סימן כ"ה) כל מקום שאחרונים חולקים על הראשונים אם לא ידעו דברי הראשונים פוסקים כראשונים. אך אין לומר כן ברמ"א שקבלנו לפסוק כמותו ונתפשטה הוראה בישראל בפרט שכתב מהגהת סמ"ק [אף שבסמ"ק שלפנינו ליתא] אך הבו דלא לוסיף עלה בלא נדמה לאות אחרת רק שנשתנה צורת אות בודאי חוזר לקדמותו כנ"ל: הק' אברהם. סימן ה עוד להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל. א) הנה בתשובה ראשונה כתבתי בפשיטות דלרמב"ן פסול נכנס לחללה אף אם קורין אותו כתקנו בעת שיכסו שיטה שני' שהלמ"ד כתובה בה. דמכל מקום שמה שנכנס לחלל הה"א או החי"ת זה עצמו נקרא שינוי בה"א וחי"ת. כן דעת הריב"ש בשיטת הרמב"ן. ולחלקת מחוקק לא נקרא שינוי צורת האות אלא אם אין קורין כתקנו בעת שיכסו שיטה שני'. ממילא לח"מ אם תאמר כריב"ש דרמב"ן לא פסל רק בספר תורה ולא בגט. יולד מזה דאפילו אין קורין כתקנו בעת שיכסו כשר בגט. אך דח"מ לא ס"ל כריב"ש. אלא דרמב"ן פוסל בגט אפילו לפי האמת דנוגעין כשר בגט: ב) וכעת נתיישבתי דודאי ח"מ חולק על ריב"ש. אך בענין מה נקרא שינוי צורת האות אין מחלוקת. וגם לריב"ש אינו פוסל אם יקרא כהלכתו בעת יכסו הלמ"ד. דאין טעם בדבר לומר שמה שנכנס לחלל נקרא שינוי צורת האות אף שנקרא כראוי. [ובמ"ש מיושב מ"ש הב"י (סימן ל"ו) שיכתוב ארצינו הוי"ו תוך הנו"ן. וראנ"ח (סימן ע"ו) פקפק באות הנכתב תוך הנו"ן או ג' לשיטת רמב"ן. ולפי מה שכתבתי אין בו חשש שכיון שרואין האות נקרא כהלכתו כשר.

ובלמ"ד הנכנס לחלל חי"ת דוקא שתולין מה שנקרא כראוי מחמת גוף הלמ"ד] אך הרמב"ן פוסל בסת"ם שמא מה שעכשיו נקרא כהלכתו הוא מחמת גוף הלמ"ד. ובגט לא חיישינן לזה שאפי' באמת הוא כן כשר. וכמו שנוגעין אם ישתנה צורת האות על ידי הדיבוק ולא נקרא כהלכתו. אף שאין השינוי מחמת עצמו רק מחמת אות אחרת הדבוק בה פסול. כמו כן להיפוך אם נקרא הדל"ת רק מחמת גוף הלמ"ד כשר. רק דמכל מקום חמור מנוגעין ואם תמצא לומר דנוגעין פסול בגט אף שנקרא כהלכתו. דמכל מקום אינו כתיבה תמה ומעליא. כל שכן שמה שנקרא רק מחמת הלמ"ד לא חשיב כתיבה תמה. ממילא בספר תורה דנוגעין פסול. פסול אם אינו נקרא רק מחמת הלמ"ד דלא הוי כתיבה תמה. וזה שכתב ריב"ש שפסול נכנס לחללה בספר תורה אף שאינו מתחלף באות אחרת רק שמשנה צורת האות. ואם הי' כוונתו דהיא גופה מה שנכנס לחלל נקרא שינוי צורת האות. היה לו לומר מפני שמשנה צורת האות מה רק דקאמר. ולשון רק משמע שדוקא באופן זה פסול. והוא כמ"ש שאם בלא גוף הלמ"ד לא יקרא החי"ת חי"ת. הרי צורת האות בעצם נשתנה. אבל אם נקראת כראוי בלא הלמ"ד כשר. רק בסתם תולין שנשתנה כנ"ל. והיינו שאם יכסו לא יקרא כהלכתו ומן הסתם פסול שמא משונה צורת האות שאם יכסו לא יקרא כהלכתו ור"י סובר דנוגעין חמור יותר שפסול בגט ומכל מקום נכנס לחללה כשר. ואם כן אפילו בספר תורה כהאי גוונא כשר אף אם לא יקרא כהלכתו אם יכסו. דמכל מקום עכשיו נקרא כהלכתו. וקל וחומר מנוגעין לא הוי דאדרבא נוגעין חמור. זה דעת ריב"ש: ג) ולפ"ז אתי פסק רמ"א ברווחא. דלא פסול בנכנס לראש ה"א או חי"ת. אלא אם גם עכשיו אין קורין כהלכה. וזה ידוע שכל שאין תינוק יכול לקרותו פסול. רק הרבותא בנכנס לראש דל"ת דאף שעכשיו נקרא כהלכתו. מ"מ פסול.

והטעם כתבנו בתשובה הראשונה משום דהוי כחק תוכות. אבל באינו משתנה לאות אחרת אף שכל זמן שלא כתבו גוף הלמ"ד לא הוי נקרא החי"ת כהלכתו. מכל מקום כיון שלא נשתנה לאות אחרת לא מקרי חק תוכות כמ"ש שם מלתא בטעמא: ד) אבל ח"מ וב"ש סוברים שאם נשתנה צורת אות היינו שאם יכסו לא יקרא כהלכתו ונקרא רק מחמת הלמ"ד כהאי גוונא פסול אפילו בגט. וכדי שלא יקשה מ"ש מנוגעין ואינו נקרא כהלכתא דפסול. אף שמה שאינו נקרא כהלכתו רק מחמת אות אחרת הכא נמי יוכשר על ידי שנקרא מחמת אות אחרת נאמר דח"מ וב"ש ס"ל דאף זה חשיב כמו חק תוכות כמו לגבי דל"ת. ולית להו החילוק שכתבנו שם ומחלוקת ר"י עם רמב"ן רק בסתם דלר"י לא חיישינן מסתמא שמא נשתנה צורת האות. ועל כן כשר בסתם בין בגט בין בספר תורה. ולרמב"ן חיישינן שמא נשתנה צורתו ואם לא יכסו לא יקרא כהלכתו ופסול, אפילו בגט. ורמ"א הכשיר בסתם כשיטת ר"י. אבל אם נשתנה צורת האות פסול אפילו לר"י אפילו בגט [ולריב"ש אי אפשר שסובר כן דכשר בגט רק בסתם. שהרי כתב שפסול בספר תורה אף שנקרא כהלכתו רק אם משנה צורת האות. מבואר דאף אם משנה צורת האות. היינו שאם יכסו לא קרא כהלכתו מכל מקום אינו פסול רק בספר תורה]: ה) ולענין הלכה ודאי נראין דברי ריב"ש דלר"י כשר אפילו נשתנה צורת האות היינו אם יכסו לא יקרא כהלכתו. דאם תאמר שאם נשתנה פסול. אף בסת"ם למה לא יהי' מחויב לברר על ידי שיכסה, הא קיימא לן כל היכי דאיכא לברורי מבררינן. אלא ודאי לר"י אפילו נשתנה צורת האות כשר. וכן לרמב"ן בגט וגם לשון רמ"א משמע כן. דאם הי' סובר אם נשתנה צורת האות פסול. למה דילג מחי"ת. הו"ל לפלוגי בדידי' אם ראו שנשתנה. וכהאי גוונא מקשה בגמרא בכמה מקומות לפלוג וליתני בדידי'. א"ו כריב"ש:

ו) והנה לפי זה אין ראי' דרמ"א סובר כר"י דיש לומר שפוסק כרמב"ן. ומכל מקום בגט הא כשר אפילו נשתנה צורת האות. אך מדכתב המג"א (סימן ל"ב סק"מ). ואם נפסד צורת האות כגון שנכנס לחלל דל"ת ונראית כה"א פסל רמ"א באהע"ז. משמע דוקא בזה שפסול בגט פסול בתפילין. אבל בנכנס לחלל אות אחרת דכשר בגט כשר נמי בתפילין כדעת ר"י שהוא דעת רוב פוסקים: ז) והנה בנידון דידן שעקב בי"ת נכנס בדל"ת בספר תורה לכאורה תלוי במחלוקת ר"י עם רמב"ן דלר"י שאפילו נשתנה צורת האות היינו שאם יכסו כו' מכל מקום כשר מפני שעכשיו נקרא כהלכתו. גם בזה כשר. דמכל מקום עכשיו נקרא דל"ת. ולא דמי הנכנס לחלל דל"ת שפסול. דהתם משום חק תוכות דמתחילה כשכתב ראש הלמ"ד נפסל ואחר כך לא עשה מעשה בגוף הדל"ת. מה שאין כן בזה שכתב עליונו של בי"ת קודם כתיבת העקב. אך לרמב"ן דמשום זה לבד שאינו נקרא בעצמותו רק מחמת הלמ"ד לא חשיב כתיבה תמה [דלרמב"ן אי אפשר לומר טעם הפסול משום חק תוכות. דאם כן יפסול אפילו בגט] אם כן כיון דאי לאו גוף הבי"ת לא הי' נקרא כהלכתו אינו כתיבה תמה. אך פשוט דמהני תיקון כיון שאין הפסול רק משום כתיבה חמה ובגט כשר. וכמו בנוגעין דמהני. תיקון: ח) אך יש לומר דאפילו לרמב"ן אפשר כשרים אפילו בלא תיקון. דהנה לכאורה טעם זה דאינו כשר מחמת עצמו רק מחמת גוף הלמ"ד. אינו מחוור דאם בתר עצמו אזלינן הלא החי"ת בלא ראש הלמ"ד ודאי נקרא כראוי רק שראש הלמ"ד שנכנס בחללה מבלבל האות. וגוף הלמ"ד מסלק בלבול זה ושוב החי"ת נקרא כראוי. וגוף הלמ"ד שאינו מגופו מסלק קלקול ראש הלמ"ד שגם כן אינו מגופו. אך כתבנו בתשובה (סימן ד' אות י"א ממשמעות דש"ס מנחות דחלל הה"א מגוף הה"א. והוא הדין דחלל חי"ת מכלל חי"ת.

נמצא שהבלבול בגופו שנכנס הלמ"ד בחללה והתיקון על ידי גוף הלמ"ד שאינו בחללו. וזה בחי"ת שיש לו ג' מחיצות דומה לה"א. אך בנידון דידן שעקב הלמ"ד נכנס בדל"ת שאין לו אלא שני מחיצות שאפשר שלא נחשב החלל מגופו של אות. ולא נחשוב הבלבול בגופו. ואם כן ממה נפשך אי בתר גופו הרי הדל"ת נקרא כהלכתו. ואי בתר שחוץ לגופו הרי גופו של בי"ת מתקן ומסלק בלבול זה: ט) ודעת הב"ח (סימן ל"ב) שר"י מודה בסת"ם דפסול. וחשב גם כן על דרך זה. דס"ל דאף דחלל ה"א מכלל ה"א. זה לענין סת"ם שכך הלכה למשה מסיני. אבל בגט אזלינן בתר הקריאה הוא הכתב ולא החלל. על כרחך לגבי גיטין לא נקרא נשתנה צורת האות מה שאינו נקרא רק על ידי גוף הלמ"ד אבל החי"ת בעצמו אינו נקרא. דליתא. דאדרבה החי"ת בעצמו הוא הכתב נקרא בלא עליונו של למ"ד. ואין נחשב עליונו של למ"ד בלבול בגוף האות חי"ת. אבל בסת"ם גם החלל מגוף האות ועליונו של למ"ד שנכנס בחלל חי"ת נחשב קלקול בגוף החי"ת. וכיון שאין התיקון רק מכח גופו של למ"ד שנחשב תיקון שחוץ לגופו אינו מכשיר הקלקול שבגופו. מיהו כל זה בחי"ת. אבל בנידון דידן שנכנס בדל"ת שאין לו רק שני מחיצות. ואין ראי' מהא דמנחות שנחשב חלל בכלל אות. גם לב"ח אפשר דכשר. ושוב אין להחמיר כמותו. כיון דבלא זה הרב מלאדי שהוא בתרא חולק עליו. וכתב ודלא כב"ח: י) והנה תפילין אלו גם לח"מ וב"ש בסתם כשרים. כיון שכל הפסול לדעתם משום חק תוכות [דבלא זה אין טעם לפסול בגט על כל פנים. דלא בעינן כתיבה תמה ומעליא. וכמו שנפסל בדביקים אם נשתנה צורת האות על ידי אות הדבוק. כמו כן יוכשר אם חוזר לקרות החי"ת כהלכתו על ידי גוף הלמ"ד. ועל כרחך דהפסול משום חק תוכות]. ואם כן עקב של בי"ת שנכתבת אחר כתיבת עליונו של בי"ת.

ואפשר שאף קודם כתיבת תחתונו של בי"ת לא נשתנה צורת דל"ת. ואז גם לח"מ וב"ש כשר, וכתבנו דמעיקר הלכה קיימא לן כריב"ש. וכבודו כתב שגם הג"מ חולק על ח"מ. ואין צריך לחוש לשמא על כל פנים. כיון דלריב"ש אפילו נשתנה כשר. כיון שברור שלא נשתנה לצורת ה"א על כל פנים קודם כתיבת תחתונו של בי"ת: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן ו. ב"ה יום ה' ויקהל תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שלום וכט"ס לכבוד אהובי חתן אחותי הרב החריף ובקי החסיד כש"ת מו"ה יעקב נ"י אבד"ק מאדזיץ: א) אשר על דבר הלכה בא בפרשה של תפילין שנפסקה רגל הימיני של ה"א. ורגל השמאלי הוא למטה מן ההפסק. ונשאר ברגל הימיני למעלה מן ההפסק כמלא אות קטנה. ובכל זאת דעת כבודו לפסול. דהא דמכשיר בגמרא בזה. היינו אם נשאר ברגל השמאלי למעלה מן ההפסק כזה ה$ציור$. אז שפיר אמרינן דלחלק שלמטה מן ההפסק אכתי נשתייר אות. אבל אם היא כזה ה$ציור$ שאם ינטל חלק שלמטה לא יוכשר בחלק שלמעלה שהרי לא יהי' רגל שמאלי כנגדו על כן אין להכשירו וביקש לעמוד על דעתי בזה: ב) ואולם אף שדבר חכמה אמר. יש לי בזה לדון ולהכשיר. והיינו כי צורת קו"ף הוא רי"ש וקו שמאלי העומד בפני עצמו אף בלא העיקום של תחתית רגל ימיני של רי"ש כלפי קו השמאלי. כדמוכח בתשו' מהרי"ט חי"ד (סימן ל"ב) דלמ"ד הנכנס לחללה של רי"ש ונראה קו"ף פסול יעוין שם. ולמה יראה קו"ף הלא אין כאן קו עקום מתחתית רגל הימיני כלפי שמאל. ועל כרחך שאף בלא זה נקרא קו"ף. מעתה נתבונן מה הבדל בין ה"א לקו"ף. ואי אפשר לומר משום שה"א עשוי ד' בימין. וקו"ף רי"ש בימין. שגם ה"א הנכתב רי"ש בימין כשר. כמ"ש בספר עקרי ד"ט בשם ספר פחד יצחק. ועשו מעשה בהסכמת רבני עיר. וכמדומה לי שכן כתבו עפ"י קבלה בה"א אחרונה של שם הוי' ב"ה. נמצא שהחילוק שבין ה"א לקו"ף.