שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן ריד, קטע 9

נג) ואשר הביא מעכת"ה דברי התוס' פרק האשה רבה (צ"ג) ד"ה מייתי, דאי משל ר' ינאי לא חשוב דבר שלא בא לעולם ואפי' הוי מחוברים כיון שבידו לתלוש כו' ולא מסתבר לומר דלא חשוב בידו לפי שהי' רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק, נ"ל ביאור דבריהם כעין דברי נוב"י מהד"ת סי' נ"ב בענין מחוסר זמן דלא חשוב דשלב"ל, מ"מ קטן המקדש לכשיהי' בן י"ג שנה חשוב דבר שלא בא לעולם שמא לא יביא שערות אלא לאחר זמן, אבל האומר שיחולו הקידושין לכשיגדיל חלים הקידושין אימת שיגדיל שעכ"פ באורך הזמן יביא שערות ואם לא יביא כלל יהי' סריס ויחשב גדול בלא שערות ועל כן אימת שיגדיל חלים הקידושין עיי"ש, וה"נ בזה שרחוק מפירות, ואף אם אינו בידו עוד לתולשן קודם השבת דאז אי אפשר לתולשן] מ"מ בידו לתולשן אחר השבת, ואם הי' אומר שיהי' תרומה קודם שבת או בשבת הי' חשוב דשלב"ל לפי דברי נוב"י הנ"ל, אבל האומר סתם יהי' תרומה לכשיתלשו, הרי התלישה דבידו לאו כמחוסר מעשה וכאילו הי' ממילא נתלשים, וכיון שהתלישה ודאי ומחוסר זמן לבד האומר לכשיתלשו חל בעת התלישה כמו בנידון הנוב"י שאומר לכשיגדיל והגדיל בן י"ג אף שאינו ודאי שיגדיל אז כיון שכלל הגדלות וודאי ומחוסר זמן לבד חל אימת שיגדיל, ה"נ כיון שהתלישה בכלל וודאי חל אימת שיתלש ודו"ק היטב ואין ענין לנ"ד שצריך שיהי' ראוי בעת החליצה (ולדעתי בנדון הנוב"י אפי' אומר כשיהי' בן י"ג כיון דעצם הגדלים מחוסר זמן, וע"כ ס"ל לנוב"י דהאומר לכשיגדיל חל אימת שיגדיל על כן אף האומר בלשון לכשיהי' בן י"ג דומה לאחר שירדו גשמים דמהני כיון שרק התנאי לא בא לעולם, ה"נ רק התנאי דיהי' בן י"ג שנה לא בא לעולם, וה"ה בנ"ד אף אם יאמר יהי' תרומה מחר יועיל, אך אין נפקא מינה, דאף להנוב"י הרי יוכל להתנות לכשיתלשו]:

דברי הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן רכד ב"ה יום ה' זאת חקת התורה ח' תמוז תר"ס לפ"ק פה סאכטשאב: כבוד הרב המאוה"ג מו"ה יוסף נ"י האבד"ק סראצק. נצטויתי מפי כ"ק זקיני אדמו"ר שליט"א להשיבהו, בדבר אשר כתב מעלתו כי איננו מבין מה שכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א כי בקידושין מועיל עידי ידיעה בלא ראי': א) הנה ודאי כך הוא, ואף אם נאמר שעידי קידושין דינם כמו עידי נפשות, מבואר בתוס' שבועות (ל"ד) ד"ה דאי, דגם בדיני נפשות מהני ידיעה ברורה בלא ראי יעיי"ש, וה"נ ידיעה ברורה היא, שהרי הכל יודעין ששלוחו של אדם כמותו, רק דלא מקרי ראי': ב) אך באמת לענין זה אינו דומה עידי קידושין לעידי דיני נפשות, כמ"ש הרמ"א בתשו' דדווקא בדברים שמדאורייתא נצרכין גם בדיני ממונות, רק שחכמים הקילו גבי דיני ממונות כגון דרישה וחקירה לענין זה אמרינן גבי עידי קידושין וזנות כיון דאתו מיני' לדיני נפשות כדיני נפשות דיינינן להו, ולא הקילו בזה חכמים, משא"כ לענין דברים שמדאורייתא כשרים בדיני ממונות, כגון עדות מיוחדת, אלו כשרים גם בעידי קידושין וזנות, כיון שהתורה לא פסלתם רק בדיני נפשות ממש, ואין אלו דיני נפשות:. ג) וא"כ ה"נ לענין עידי ידיעה בלא ראי' כיון דמהני בדיני ממונות כמבואר בגמ' שבועות (מ"ו:) ובטור מו"מ סי' צ' בשם הרמ"ה, ה"ה דמועיל גבי קידושין, וכן הוא בב"ש אהע"ז סי' מ"ב ס"ק י"ג, וא"כ בוודאי מועיל בעידי קידושין ידיעה בלא ראי' ומש"ה מועיל שליחות כיון שהעדים יודעין ששליח של אדם כמותו: ד) גם מה שכתב דרקיקה לא מעכבא, מי לא ידע זאת, רק הוא כתב משום דעכ"פ בעינן ראוי לרקיקה, וע"י שליח למדינת הים אינו גם ראוי לרקיקה.

דוד סימן רכה להרה"ג כו' מיעקאטרינעסלאוו ע"ד אשה אחת רכה בשנים, וכשהיתה יותר מג' שנים נעשית חרשת ע"י סיבה ולא שומעת ולא מדברת ומקודם היתה מדברת ככל התינוקות, וכשגדלה נשאת לאיש והיתה עמו איזה שנים ושבק חיים לכל חי בלי זרע של קיימא, והרי היא זקוקה לאחי בעלה, והוא אינו רוצה ליבמה בשום אופן ומוכרחת היא לחליצה, והיא בת דעת וחריפה ויכולה לכתוב מעט אשכנזית אשר למדוה בקטנותה באיזה קאליניע של האשכנזים, וזה מקרוב למדוה לדבר איזה דברים, וגם בפנינו שמענו אשר היא אומרת הפסוקים מאן יבמי וגו' לא אבה יבמי בנשימה אחת וגם ככה יעשה וגו' והי' קוראת אותם בע"פ וגם בספר חומש וגם קוראת שאר תיבות בספר, וכן היא מבינה ויודעת מה שהיא אומרת ומרמזת שתיבות אלו מורים שאחי בעלה אינו רוצה לנושאה, ואף שדיבורה בכבידות עם כל זה נראה ונשמע דברי' ברור לכל השומעים, איך הדין אם יכולה לחלוץ עפ"י דין תורה, ע"כ השאלה: תשובה א) הנה יש לדון בזה ג' חששות, הא', דשמא מה שלמדו אותה והרגלוה לאו כלום כעין דברי המג"א באיטר, ולא חשובה בהכי מדברת, ועדיין אינה שומעת ואינה מדברת ולאו בת דיעה היא, ולדעת הרמב"ן אף למסקנא בעינא דיעה בחליצה, וכן פסקו רמב"ם וש"ע בחרש וחרשת פסולם משום שאינם בני דעת, הב', שהריטב"א בחידושיו פירש הסוגיא חרש שאינו שומע לבד ואעפי"כ לא חשוב בר דיעה לחליצה דדעתא צילתה בעי, דאפי' פקחים טעי בה כדאמרינן חלוץ לה ובכך אתה כונסה, הג', דהריטב"א פירש שם לפי פירוש הנ"ל דחרש היינו אינו שומע לחוד דלא חשוב בר קריאה דבעינן שיהי' שומעים זה לזה:

ב) ונשוב אחת לאחת, הא' משום דלאו בת דיעה, הלא כשנשאה אחיו ג"כ היתה חרשת כמו עכשיו וכשם שכנסה ברמיזה כך יוצאת מיבם ברמיזה וכשאינה מדברת אינה חולצת משום דלאו בת קריאה, אבל זו שאין בה רק חסרון דעת, וחסרון זה הי' בקידושי אחיו ג"כ: ג) חשש הב', משום דברי ריטב"א דאינה שומעת לא חשובה בת דעת לחליצה ובזה אין לומר כשם שכנס אחיו כו' שהרי לקידושין חשובה בת דעת] זה אינו רק ללשון ראשון, אבל למסקנא דאמר רבא השתא דאמרת קריאה מעכבא מוכח דאין פסול בחרש דמתני' רק משום קריאה, דאל"כ מה ראי' ממתני' דקריאה מעכבא, אלא וודאי למסקנא אינה שומעת חשובה בת דעת גם לחליצה (וכן כתב רמב"ן לפי שיטתו דחרש וחרשת אינן כפקחים רק לענין מצוות הוא לס"ד, אבל למסקנא בת דעת הוא והפסול רק משום קריאה] והרמב"ם סתם וכתב חרש וחרשת פסולים משום שאינם בני דעת, מסתמא כוון על חרש שאינו שומע ואינו מדבר כמ"ש בעצמו פ"ב מהלכות אישות חרש שבכל מקום אינו שומע ואינו מדבר, ובמקום שאינו שומע לבד חשוב חרש מפרש רמב"ם להדיא. כגון במכירת קרקע מפרש רמב"ם דאפילו אינו שומע לבד לא חשוב בר דעת, ומהתם אין ראי' דשם כתב בנתיבות סי' ס"ק הטעם משום דאפי' בן י"ג שנים עד שיידע בטוב משא ומתן: ד) החשש הג', היא היותר חשש, דהריטב"א כתב דכל שאין שומעין זה לזה לא חשוב קריאה, אולם רש"י ותוס' ורשב"א שמפרשים הסוגיא בחרש גמור, הא לית להו הא דהריטב"א, והרמב"ן אף שפירש הסוגיא באינו שומע לבד כתב בהא דלאו בת קריאה משום שאין ב"ד יכולין להקרות לה שאינה שומעת, אבל אם אפשר לרמז לה שתדע לקרות חשובה בת קריאה, והריטב"א יחידאה ואף שהריטב"א בתרא כנגדם הנמק"י שבכל מקום מביא דברי ריטב"א רבו, וכאן לא הביא חידוש דין זה, מכלל דלא ס"ל:

ה) וגוף סברת ריטב"א אינה מובנת, ויש להביא ראי' כנגדו, מחולצת מן הסומא דחליצתה כשירה אף שאין היבם רואה הרקיקה, ה"נ מהני קריאה שלה אף שאין היבם שומע הקריאה וע"כ חרש אינו מדבר, ה"ה חרשת באינה מדברת ג"כ] האמנם כי יש לחלק, דשאני רקיקה שאין היבם. עושה אחרי' דבר, ע"כ א"צ לראות, משא"כ מאן יבמי וגו' שהיבם עונה אחרי' לא חפצתי לקחתה צריך לשמוע דברי' שיענה אחרי', ליתא, דלא אבה יבמי וודאי א"צ היבם לשמוע, שהרי בפרשת יבמים משמע שהיבמה באה לב"ד ואומרת לא אבה יבמי טרם הב"ד מדברים עם היבם, וכבר היטב בס' שושנים לדוד לפרש מה שהמשנה משנה הסדר שב"ד מדברים עם היבם יעיי"ש ותמצא נחת, מ"מ מפורש בכתוב שאין היבם צריך לשמוע דברי' אלה לא אבה יבמי, רק שתאמר דמ"מ צריך לשמוע ככה יעשה לאיש, ועל זה שפיר הדמיון מרקיקה, שהרי אחר אמירת ככה יעשה שוב אין היבם עושה דבר ודו"ק: ו) וחכם אחד ושמו ר' יוסף ענגיל נ"י [הוא הרב הגאון המפורסם ז"ל] דחה עפ"י תוס' נדה (נ"ה:) הביאו ספרי מנין שא"צ הרוק ליגע בפני היבם מדכתיב לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים וא"צ ראיית יבם דכשנראה הרוק לזקנים דיו וה"ה וכ"ש דנילף מיני' שדי בראיית הזקנים וא"צ ראיית יבם, עכ"ד מ"מ נראה דגמרינן מהיקשא, דהיקש אדם דן מעצמו כמ"ש תוס' פרק לולב הגזול (ל"א) ואף רש"י שם מודה לחכמים דקי"ל כוותייהו, כמ"ש בכפות תמרים שם, וגמרינן בהקישא מה רקיקה א"צ היבם לראות הרוק אף אמירה א"צ היבם לשמוע האמירה, אך באמת אין עיקר סמיכתי על הראי' הזאת כי מה כוחי לחלוק על הריטב"א הלוואי שאזכה להבין דבריו, רק העיקר משום זה דיחידאה הוא ורש"י ותוס' ורמב"ן ורשב"א כנגדו והנמק"י ושום אחד מן האחרונים לא הביאו דבריו:

ז) ועל מה שאמירתה בכבידות ידוע דברי מהרי"ט חלק אהע"ז סי' י"ו דיבם נלעג ולא יבין לדבר מבטא האותיות כתיקנם ובחיתוכם, דנראה דמאחר שאנו יודעים שכך מנהגו לבטא אותם אותיות זו היא אמירתו עיי"ש: הק' אברהם. סימן רכו השאלה נאבדה ונכרת מתוך התשובה. א) כתב ביש"ש פרק החולץ סי' ג' בדבר יבמה שילדה ולד שנגמר שערו וצפרניו ומת תוך למד יום שאם הי' האח רחוק במדינת הים דהוי שעת הדחק, דומה לנתקדש לכהן דלא מפקינן מיני', אך מדברי רמ"א סי' קס"ד בשם הר"י מינץ בתשובה שאם נשאת לישראל ואין היבם כאן אין מוציאין אותה מבעלה ומותרת לו בלא חליצה הואיל וכבר נשאה מבואר דבלא נשאה אף שאין היבם כאן (שהוא במדה"י] אינה מותרת לינשא, ובאמת דעת היש"ש שדימה מקום עיגון לכבר אירסה צ"ע, שהרי במים שאין להם סוף לא תנשא ואם נשאת לא תצא, הנה שאין מדמין מקום עיגון לדיעבד שכבר נשאה שאם הי' מדמין לכתחילה נמי תנשא: ב) אך יש ליישב דעת מהרש"ל דבמשאלים דווקא נשאת חשוב דיעבד אבל נתארסה לא חשוב דיעבד, והכא מקילין אפי' נתארסה לכהן, ש"מ לאו משום דיעבד אלא שלא החמירו חכמים להפסיד לארוס, ומה שאוסרין לכתחילה משום דלדידה לא חשוב הפסד הואיל ואפשר בחליצה, ועל כן כשהיבם במדה"י דהוי הפסד לדידה שפיר דמי לנתארסה לכהן: ג) האומנם כי יש לדחות קצת דלעולם גם נתארסה חשוב דיעבד אך משום שאין קידושין תופסין בא"א ועל כן במשאל"ם דחיישינן שיצא מן המים הרי חשש שמא לא תפסו בה קידושין כלל, ולא הוי דיעבד, ודווקא נשאת דמ"מ נסבה והיא תחתיו, משא"כ נתארסה אם לא תפסי קידושין אינו כלום, ודווקא יבמה שתופסין בה קידושין מספק, וספק יבמה הוי ספק ספיקא לענין הקידושין ודנין אותה כמקודשת והוי דיעבד:

ד) אך מהרש"ל לטעמי' דהא דיבמה שנתקדשה לזר צריכה גט אינו אלא לחומרא בעלמא, ומדינא קיי"ל דלא תפסי בה קידושין כמ"ש הדרישה והב"ש בשמו ס"ו סקי"א וכ"כ הב"ח שם ואעפי"כ נתארסה לכהן לא תצא, וקשה מ"ש ממשאל"ס דנתארסה תצא, ועל כרחין דאף דלא חשוב דיעבד מקילין במת תוך שלשים והוא הדין במקום עיגון שהיבם במדה"י [ועיין כתובות (י"ד) דלאוסרה על הארוס חשוב דיעבד, אך התם שנתארסה בהיתר ודאי לאוסרה עליו חשוב דיעבד]: ה) שוב ראיתי להכנה"ג בהגהת ב"י אות תצ"א בשם רח"ש במשאל"ס שנתארסה תלוי במחלוקת רמב"ן ורשב"א בהני דסוף פ"ב דיבמות כנס אינו מוציא, אם אירס, רמב"ן סובר לא יכנוס ורשב"א סובר יכנוס, גם במשאל"ס הדין כן, ולדעת רשב"א יכנוס, הנה לדעת רשב"א אין לדמות מקום עיגון לנתארסה, דהא קמן במים שאין להם סוף אירס לא תצא ולכתחילה לא תנשא אף דהוי מקום עיגון טפי מיבם במדה"י, אך לדעת רמב"ן אירס לא תנשא יש לומר מקום עיגון חשוב כאירס: ו) אך מ"ש רח"ש לדעת הרשב"א גם במשאל"ס אירס לא תצא, לא משמע כן בתשו' הרשב"א שהביא ב"י שנסתפק במשאל"ס וניסת אם גובה כתובתה דיש לומר שאינה גובה שאיני קורא בה לכשתנשאי שאסורה לינשא לכתחילה עיי"ש ובב"ש ס"ק ק"ז, ואם איתא דנתארסה תנשא לכתחילה משעה שנתארסה הגיע זמן פרעון כתובתה שאז הותרה להנשא לכתחילה, ושפיר קרינא בה לכשתנשאי, ואפי' הי' האירוסין והנשואין בבת אחת דוחק גדול לפרש כן] מ"מ מחמת האירוסין הותרו הנשואין ושפיר קרינא בה לכשתנשאי, אלא ודאי במשאל"ס לא מהני אירוסין לבד: ז) אולם הרח"ש לטעמי' שפירש תשו' הרשב"א בלא נשאת, בזה מסתפק הרשב"א ומסקנא דגובה כמו שהביא בספר מראות הצובאות בשמו ס"ק קס"ה דה"מ כתב הב"ש, ודלא כב"ש דתשו' רשב"א בנשאת, ולפירושו ברשב"א אין ראי' מהרשב"א:

ח) אך באמת העיקר כב"ש כנראה להדיא בב"י דתשו' רשב"א בנשאת, וכן כתב במראות הצובאות, דלא כהרח"ש, וא"כ מוכח מרשב"א דבמשאל"ס אירוסין לאו כנשואין, וא"כ במת הבן תוך שלשים דאף נתארסה לכהן לא תצא, שפיר יכולין לומר היבם במדינת הים כנתארסה לכהן כדעת היש"ש, ולפי זה נראה דה"ה ביבם קטן ג' שנים דהוי מקום עיגון להקל: ט) אך הא הרמ"א בשם הר"י מינץ בנשאת והיבם במדה"י להקל, מבואר בלא נשאת אסורה להנשא, וכן בתשו' רדב"ז חלק א' דפוס ווארשא ח"ד] סי' קצ"ג ביבם מומר ומת הוולד תוך שלשים והעידו מגידי אמת שגמרו שערו וצפרניו ויבם המומר לא ידענו מקומו ואם חי הוא ואם מת, והתיר הרדב"ז משום שדעת הרבה פוסקים מומר אינו זוקק לחליצה, וכיון שאפשר שהי' בן קיימא התיר עיי"ש, אבל אם לא הי' היבם מומר לא עלה על דעתו להתיר: י) והנה הדבר במחלוקת מצד אחד היש"ש שלמד כן מרשב"ץ, ומצד השני המהר"י מינץ והרדב"ז, ולולי שאינני כדאי להכריע הייתי מכריע כדעת היש"ש דהנה בהא דאמר שמואל פרק ר"א דמילה (קל"ו.) הלכה כרשב"ג, והיינו להצריכה חליצה לכתחילה ואפי' אם נשאת לישראל כמ"ש תוס' (קל"ו:) וקשה לי כיון דמעיקר הדין קי"ל כחכמים ומהאי טעמא באשת כהן לא מצריכינן לה חליצה, ולרשב"ג נמי מדאורייתא הולכין אחר הרוב כמ"ש תוס' יבמות (ל"ו:) דאף לרשב"ג רק מדרבנן אסורה כמו שהחמירו במשאל"ם, ובדרבנן הלך אחר המיקל ולמה נחמיר כרשב"ג:

יא) אך יש לומר כמו בדבר שיש לו מתירין דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא, ה"נ הואיל ואפשר בחליצה, ואף דמתגנה על בעלה כיון דתחילה הי' לה מתירין והוי כמבטל איסור, ומה שאסורה לכתחילה לינשא לכהן אף דלכהן אין לה מתירין כיון דלישראל יש לו מתירין ואסור גם לכהן אסור כעין שכתב הרע"ב בביכורים שנתערבו כיון דלכהן יש לו מתירין לאוכלם בירושלים גם לישראל אסור לאוכלם אפי' בירושלים משום זרות כיון דחל עליהם שם ביכורים מלאוכלם חוץ לירושלים חל עליהם שם ביכורים לאוסרם לזים, ה"נ מיגו דהוי אשת המת לגבי ישראל הוי נמי אשת המת לגבי כהן, האמנם כי יש לחלק דווקא במקום שהותר מטעם ביטול אבל ודאי נתערב אמרינן מיגו דחשוב ביכורים, אבל הכא גם לישראל אינו רק חשש, מ"מ י"ל מיגו דחשבוהו רבנן ספק לישראל הוי נמי ספק לכהן ואסור: יב) אך לכאורה זה אינו, דתוס' לא כתבו דלרשב"ג אסורה רק מדרבנן דמה"ת אזלינן בתר רוב רק בנפל מן הגג וכדומה דליכא רעותא, אבל בחלה ומת איכא רוב להיפוך, רוב תינוקות אין מתים בחיק אמותם והאי מדמת איתרע רובא ומנ"ל לדעת רמב"ן דחלה כפיהק, אך דבפיהק ג"כ פליגי רבנן אף דהוי ריעותא דרוב בנים אינם מתים בחיק אמותם, ודומה לריש האשה שנתארמלה אף דרוב נשים בתולות נשאות ורוב הנשאת בתולה יש לה קול והאי מדלית לה קלא איתרע רובא, ומה שמתירין חכמים הוא משום שרואין שנגמרו שערו וצפרניו, ממילא לרשב"ג דלא סמיך על סימנים מה"ת אסורה: יג) אך יש לסתור לפי המבואר בפוסקים ובש"ע יור"ד סי' פ"ב בגבינות שנעשו מבהמה שנשחטה אח"כ ונמצאת טריפה הגבינות כשרים.

אף דבהמה לא הי' לה חזקת כשרות מעולם, דחזקה שלא נתבררה לאו חזקה, מ"מ היא חזקה דאתיא מחמת רובא, ומבואר הטעם ברשב"א ויותר באריכות באו"ה דכמו שבחזקה אמרינן אף שאח"כ ודאי בעולה ויש בה מומין מ"מ עד עתה העמידנה על חזקתה, ה"נ ברוב אף שאחר כך ודאי אינה מן הרוב, מ"מ עד עתה אזלינן בה בתר רוב יעיי"ש, וקשה בהא דרוב יש להם קול מגרע לרוב בתולות נשאות, הא משום קול לא יצאה מרוב עד עתה שאין לה קול ושמא תחילה הי' לה קול, וא"כ עד עכשיו נאמר שהיא מהרוב בתולות נשאות, אך לק"מ כמו במקוה שנמצא חסר כיון דאיכא ריעותא לחזקת מקוה אין החזקה מוציא מחזקת טמא, ה"נ רוב דאיכא ריעותא, שעתה ממ"נ יצאה מרוב אין מוציא מחזקת ממון ומשארסתני נאנסתי שאני דאיכא נמי ברי ושמא] אפי' לרב דהולכין בממון אחר רוב: יד) והנה בנ"ד שיבם קטן בן ג' שנים דהוא ג"כ שעת הדחק גדול, וכ"ש דלא חשוב יש לה מתירין מה שיכולה להמתין זמן רב, דמ"מ תשמישים דהשתא אין להם ויכולה להיות לה בעל עכשיו וגם אח"כ, ואף בכלים כתב הנוב"י דלא חשוב יש לו מתירין דיכול לשמש בהם עכשיו וגם אח"כ, כ"ש בנידון דידן דאיכא צערא דגופא זמן רב, ויהי' מותר ג"כ: טו) אך יש לשדות נרגא ביבם קטן אפי' לדעת יש"ש, לדעת רמב"ם וש"ע באשת כהן אם מת הכהן או גירשה אסורה לאחרים עד שתחלוץ, ה"נ לאחר שיגדיל היבם הקטן תהי' אסורה לו עד שתחלוץ, וא"כ כי היכי דאמרינן דאסורה להנשא לכהן אף דלכהן אין לה מתירין מיגו דחשוב ספק שלא תנשא לישראל, ה"נ מיגו דחשוב ספק לאחר שיגדיל אסורה גם עכשיו:

טז) אך נראה להתיר, דהנה הריא"ז חולק על הרמב"ם וכתב דאפילו מת הכהן הואיל והתירתה התורה לכהן בלא חליצה שוב אף לישראל מותר כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל, אך נראה ראיית הרמב"ם הי' מהא דשלהי חגיגה משעבר הרגל מעבירין על טהרת עזרה דחיישינן לטומאת עם הארץ למפרע, ברגל היו טהורין שלא לביישן כמ"ש רש"י ביצה (י"א:) ולאחר הרגל שעבר הצורך חיישינן למפרע, ה"נ באשת כהן שהי' מתירין אותה לכהן מפני הצורך שאי אפשר לחלוץ דא"כ תיאסר עליו וכשמת שעבר הטעם חיישינן למפרע, ואף דא"כ אתה עושה אותו פוגע בספק איסור, התם נמי אתה עושה האוכלים ברגל ספק אוכלי תרומה בטומאה ולא חיישינן לכך, ה"נ בזה, וע"כ נוכל ללמוד משם שטהורין ברגל ומותר לאכול התרומה, ואף שאח"כ יעשה ספק טומאה למפרע, ה"נ מותרת להנשא כל זמן שהיבם קטן אף שכשיגדיל אתה עושה אותו ספק זקוקה למפרע, ולא דמי להא דאסורה להנשא לכהן משום שנחשבת ספק זקוקה לישראל, דשאני התם שעכשיו נחשבת ספק זקוקה, משא"כ ביבם קטן שרק אח"כ תיעשה ספק זקוקה למפרע, דומה להא דשלהי חגיגה: יז) וכיוצא בזה פ"ק דסוכה מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, ולא משתרי אלא בשבת אבל לא אמרינן בחול מיגו שיהי' דופן בשבת, ש"מ דלא אמרינן מיגו אלא בשעתי', ה"נ לא אמרינן מיגו דלאחר שיגדיל, וזה פשוט: יח) מ"מ מה כוחי להכריע נגד הרדב"ז והרמ"א, אך בנ"ד שיש הכרת העובר ג"כ שרעק"א והגאון מליסא מתירים להוכיח מזה שהיא מעוברת ג' חדשים ואמנם כי באור זרוע (חסר הסיום):