שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן ריד, קטע 6

לד) אך לדעת הב"ח דר"ת מתירה למקדש אפילו במזיד, ואין ראי' מספר הישר, שפיר יש לומר לדעת הגאונים אזלינן בתר דידה לאוסרה עולמית כמו לר"ת לענין שלא לכוף היבם, ואף דסברא זאת נכונה דלא נחשב ריוח אצלה מה שקידשה קודם חליצה מקידשה אחר חליצה, מ"מ יש לומר דנחשב ריוח, שלולי שקידשה לא הי' היבם חולץ לה כלל, שהי' רוצה ביבום, אך אחר שקידשה ולא יוכל עוד לייבמה כי אם על ידי כפי' והמתנה שלשה חדשים (וגם זאת אם נכוף אותו אינו ברור] הוא בוחר יותר לקיים המצוה בחליצה לאלתר, ולפי זה גם בהיא מזידה נאסרת עליו עולמית, ואף דיש לומר דזה לא יתוקן במה שתיאסר עליו דסוף סוף היא נשכרת במה שהיבם יחלוץ לה ותיפטר מיבם, מ"מ כשיתוודע לו שהיא זקוקה יגרשנה תיכף, כי למה ישהנה כיון שנאסרה עליו, ושוב ייבמנה היבם ולא יחוש על המתנת שלשה חדשים, שאף בחליצה יצטרך להמתין כיון שאפשר, משא"כ אם תהי' תחת בעלה יוכל לחלוץ לה תיכף, ולא נחייב אותו לגרשה קודם החליצה כיון שמותרת לו, וכמו שהוא לדעת ר"ח שאינו מחוייב לגרשה קודם חליצה כיון שהיא אשתו מותרת לו לא נחייבהו לגרשה על כן חולץ לה תיכף: לה) מיהו בנ"ד שילדה לאחר ג' חדשים מנשואי' והיא אומרת שממנו קודם הנשואין, באמירתה לבד נאסרה כמבואר בטור סי' קנ"ט בשם רמב"ן, ועיין ב"ח שם, ומחוייב לחלוץ, ואינה מרווחת כלום במה שקידשה עצמה לענין שתפטור עצמה מיבם, וזה לא נחשב ריוח אצלה, דשמא אם תמתין עד אחר חליצה, לא ירצה לקדשה, הלא גם עכשיו אם לא ירצה בה יגרשנה כנ"ל:

לו) ולפמ"ש יש להמציא היתר אף את"ל שנשאת נשואין גמורים, כיון שאת"ל שאינו ממנו היא יודעת ומזידה היא, וכבר כתבנו דברי ר"ת בספר הישר שנשאת מזידה לא קנסוה ומותרת לו אחר חליצה, ואף שלא הובא בש"ע, משום דקי"ל מזידה נאסרת בקידושין לבד שלא תהי' נשכרת במה שנפטרת מיבם כנ"ל, ור"ת לשיטתו דמזיד בקידושין לא נאסרת על המקדש כדעת הב"ח בשיטת ר"ת, אבל לדידן דקי"ל כהגאונים, כבר נאסרה משעת קדושין, אבל בנ"ד שבידה להפקיע עצמה מיבם באמירתה לבד ולא שייך בדידה שלא יהי' חוטא נשכר, והוא שוגג הי' שוב אינה נאסרת גם בנשואין כיון שמזידה היא: לז) ולענין אי סגי בחליצה קודם גט, אשר כל הספרים מלאים שחולץ לה והיא תחת בעלה, עיין רש"י סוף פרק יש מותרות ותוס' שבת (קל"ו:) ד"ה ואם, וטור אהע"ז סי' קנ"ט במה שכתב וצריך לקדשה פעם אחרת ועיין פרישה שם, אך בטעם הדבר הבית מאיר כתב בזה טעמים ובאמת כל הטעמים ששמעתי בזה הם רחוקים:

לח) ואכתוב מה שנראה לי בזה והנה הא ודאי אינו דומה ליבמה בתוך שלשה חדשים, דהתם לכתחילה משום דאפשר לאמתוני, אבל בשביל זה לא נחייבהו לגרש אשתו, אך כיון דבדיעבד לא יועיל היבום כיון דלא תפסי בה קידושין, א"כ דומה למעוברת דמקשה הש"ס ריש החולץ ואי ביאת מעוברת לא שמה ביאה חליצת מעוברת לא תהי' חליצה דכל העולה ליבום כו' האומנם כי י"ל דהכא קרינא בי' ואם לא יחפוץ הא אם חפץ ייבם לאחר זמן היינו לאחר הגט], אבל התם לא שייך לומר שיוכל לייבם לאחר שתפיל, דאדרבא רוב יולדות בני קיימא, ואין לומר איגלאי מילתא למפרע, דהא טעם ביאת מעוברת לא שמה ביאה כתב ריטב"א משום שהיא ביאה דאיסורא ולא אמרינן אגלאי מילתא למפרע דהיתירא הוא מהאי טעמא לא קרינא בי' אם חפץ ייבם לאחר שתפיל, אך לשון ריטב"א שם לעולם אין חליצה אלא כשיכול לייבם באותה שעה ממש: לט) ע"כ נראה דקושיא מעיקרא ליתא, דהא ביבמות (כ') בהא דמחלק הש"ס בין חייבי לאוין לחייבי כריתות משום דחייבי לאוין תופסין בה קידושין, ופירש"י הלכך קרינא בה לקחת דיעבד, הקשה הרשב"א הא גם גבי חייבי לאוין (למה דס"ד דנפיק מקרא שאין העשה דוחה ולמסקנא בחייבי עשה ול"ת] אם בעלו לא קנו, ותירץ דוודאי אי לאו דגלי קרא דיבמתו הוה אמרינן כן שגם בחייבי לאוין לא קרינא בי' לקחת דיעבד אך קרא דיבמתו לרבות ומרבי טפי חייבי לאוין דתופסין בה קידושין בעלמא, אבל חייבי כריתות לא תפסי בה קידושין כלל לא ליבם ולא לעלמא עיי"ש באריכות:

מ) מעתה אני אומר הא דאין יבום תופס בחייבי כריתות לאו משום דאין קידושין תופסין בעריות, דיבום לאו קידושין כמ"ש תוס' סוף פרק החולץ ואינו אלא תיקון רשות הבעל שמת ליבם [והיינו הא דפרק הבא על יבמתו (נ"ו.) כי רבי רחמנא לאוקמי במקום בעל] והא דאין יבום תופס בה משום דליבום לא רמיא כמו חייבי לאוין ועשה רק חייבי לאוין עולין לחליצה משום דתופסין בה קידושין בעלמא כדברי רשב"א, אבל חייבי כריתות אין תופסין בה קידושין ליבם משום דליבום לא רמיא ולעלמא דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות, והתינח בחייבי כריתות לבד מאשת אחיו שאין עצה לייבם אבל א"א שיש עצה לייבם על ידי גירושין ורמיא קמי' ליבום דמהאי טעמא לא פקעה זיקה אם בא עלי' בדיעבד קנאה כמו נדה שאם בא עלי' בנדתה קנאה כמו שהוכיחו תוס' ורא"ש ריש יבמות ושמעתא דאלו דברים: מא) ובנותי בספרים ומצאתי במקנה (ס"ח) דאפילו הוה אמרינן נדה לא תפסי בה קידושין, מ"מ יבם אם בא עלי' בנדתה קנאה, וזה כדברינו ממש, ואף שאח"כ מסופק דאפשר אי אמרינן אין קידושין תופסין בנדה גם היבם לא קנאה, היינו משום דקאי שם לפי הצד שגם קנין יבם חשוב קידושין ואפי' הכי לא כתבו רק בלשון אפשר, אך לפמ"ש תוס' דליבם לא חשוב קידושין פשיטא דלא שייך בזה אין קידושין תופסין בעריות, ותוס' בתירוץ הב' בעומדת לחליצה לא חזרו מהא דליבם לא חשוב תפיסת קידושין, רק שבאו ליישב גם למ"ד גם בנכרי ועבד הוולד ממזר: מב) ובמה שכתבתי נתיישב קושיית תוס' במה דאיתא בש"ס בכמה מקומות דלרע"ק, דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו, ותמה הר"י דניתי עשה וידחה ל"ת, ולפמ"ש נראה ליישב ובהקדם מה שכתבתי בחי' יבמות (מ"ט.) ואעתיק כל מה שכתבתי שם בזה על מאמר הגמ':

מג) אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר כו' נדה דהא תפסי בה קידושין כו' סוטה נמי דהא תפסי בה קידושין, ופירש"י דהא אף לאחר שזינתה לא פקעי מינה קידושין הראשונים עכ"ל, ובתוס' שם ד"ה סוטה הקשו על זה דנדה נמי לא פקעי קידושין ואפי"ה איצטריך קרא לאתויי דתפסי בה קידושין, היוצא מזה מחלוקת רש"י ותוס' דרש"י סובר דסיבה המונעת חלות חדש מפקעת ג"כ אותו החלות אף אם הוא מכבר, וע"כ דנין מהא דסוטה לא פקעי מינה קידושין דה"ה דתפסי בה קידושין מחדש, והתוס' חולקין על זה דא"כ נדה נמי למה צריך קרא לאתויי דתפסי בה קידושין: מד) והנה מלבד קושיית התוס' יש כמה סוגיות בש"ס שמשמעותם דלא כרש"י, וביותר מהא דאיתא בגיטין (פ"ב:) ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם דקידושי ראובן אהני למיסרה אעלמא וקידושי שמעון אהני למיסרה אראובן עיי"ש, ולפי סברא הנ"ל דכל היכי דלא חל קידושין מחדש נפקע גם הקידושין מכבר הא הכא כיון שבא שמעון וקידשה אסרה אראובן משום אשת איש ואשת אח ואין יכול לחול בה קידושי ראובן כשהיא עתה, ממילא יפקע ג"כ קידושי ראובן שיש לו בה מכבר כסברת רש"י הנ"ל:

מה) ונראה לתרץ דהנה הכא אזיל הסוגיא אליבא דרע"ק דאית לי' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ועלי' קאי אביי דבסוטה חייל, ורע"ק על כרחין אית לי' כסברת רש"י הנ"ל, דאיתא לעיל (מ"ד:) המחזיר גרושתו כו' רע"ק אומר אין לו בה קידושין, וקשה דהא איתא בקידושין (ע"ח) ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה דרך ליקוחין אסרה תורה עיי"ש, וא"כ קשה מדוע לא יהי' קידושין תופסין במחזיר גרושתו הא עכשיו אינה חייבי לאוין כלל דהא אם יבא עלי' עכשיו אינו לוקה והא כל הלימוד של רע"ק דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין הוא מאנוסת אביו כדאיתא בסוגיין, והתם הוי בלאו אף בלא קידושין דלא כתיב בי' קיחה ושפיר הוי בשעת קידושין חייבי לאוין, אבל הכא במחזיר גרושתו שאינה עתה חייבי לאוין כלל מנא לי' שאין קידושין תופסין ואף דאליבא דאמת לרע"ק דס"ל אין קידושין תופסין אף במחזיר גרושתי, על כרחין לומר דלוקה אף בלא קידושין אף דכתיבה לקיחה, דהא אין קידושין תופסין לדידי' ואין שייך קידושין כלל והוי כמו אחות אשה אף דכתיב בה קיחה מ"מ אסור אף בלא קידושין כיון שאין תופסין בה קידושין, אך הא גופי' קשיא למה לא יתפסו הקידושין ויחייב אף בלא קידושין, הא עתה אינה חייבי לאוין כלל]: מו) ואין לומר כיון שאם יקדש יהי' אסור הביאה, ומשום הכי אין תופסין הקידושין, כיון שאם יהי' תופסין יהי' חייבי לאוין, ליתא, דהנה הר"ן ע"ז (מ"ג.) הקשה איך יכול ישראל לזכות בע"ז, הא היא אסורה בהנאה ואין בה דין ממון.

ותירץ כיון שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם מצי זכי בה עייש"ה, ואף שאם יזכה בה הישראל שוב לא תיהני ביטול, דהא ע"ז של ישראל לא מהני לה ביטול, מ"מ כיון דעכשיו קודם שזוכה בה מהני ביטול יכול לזכות, וא"כ ה"נ נאמר כן דאף דלאחר קידושין יהי' הביאה איסור מ"מ קודם קידושין אין איסור ויתפסו הקידושין כמו בע"ז דאף לאחר שיזכה יהי' איסור עולם מ"מ קודם שזכה אין איסור כנ"ל: מז) אך על כורחין לומר שרע"ק ס"ל כדעת רש"י הנ"ל דבחייבי לאוין נפקעו הקידושין מכבר מטעם שיתבאר לקמן, וא"כ הכא כיון דלאחר הקידושין הקידושין תהי' מחייבי לאוין ויפקעו אז הקידושין ולא יהי' קידושין רק לרגע, דהא ברגע שלאחר הקידושין הרי היא מחייבי לאוין, וקידושין לרגע לא מהני כלל כמ"ש האבני מלואים סי' י"ח מהר"ן נדרים עיי"ש, וממילא אין הקידושין תופסין כלל, ושפיר קאמר רע"ק דאין הקידושין תופסין במחזיר גרושתו: מח) מעתה מתורץ דברי רש"י, דבסוטה הראי' דחל הקידושין משום שאין נפקע הקידושין מכבר, דהא בסוטה אמרינן אליבא דרע"ק דאית לי' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, דאלו לרבנן קידושין תופסין בכל חייבי לאוין ולא צריכין ראי' לסוטה, ואליבא דרע"ק שפיר הראי' מדלא נפקע הקידושין שחלין מחדש, דהא איהו ס"ל דבחייבי לאוין נפקע גם הקידושין מכבר כנ"ל, אבל גבי נדה דהיא מחייבי כריתות ואף לרבנן ס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות וצריכינן אף לרבנן ראי' דקידושין תופסין בנדה, ולרבנן לא מצי למיתי ראי' מדלא נפקע הקידושין הא רבנן לית להו האי סברא כלל, ושפיר צריכי קרא, ומיושב ג"כ מהא דפרק המגרש דסוגיית הגמ' אזלא אליבא דרבנן דלית להו האי סברא כלל וכנ"ל:

מט) ובגוף הדבר נראה לומר דמהיכן למד רע"ק סברא זו, דהנה רע"ק למד דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מאנוסת אביו דהוא בחייבי לאוין והוי הוולד ממזר, הרי דאף בחייבי לאוין אין קידושין תופסין, דאם הי' הקידושין תופסין לא הי' הוולד ממזר, והנה הא דאנוסת אביו מקרא מלא דיבר הכתוב לא יגלה כנף אביו, וס"ל דהיינו אנוסת אביו ומשכחת אנוסת אביו אף לאחר קידושי הבן, ועל זה נאמר דהוי ממזר, דהיינו אף אם בא על אנוסת אביו שאבי' אנסה לאחר קידושיו הוולד ממזר, ועל כרחין דאין לו בה קידושין, דאם הי' לו בה קידושין לא הי' הוולד ממזר, ואף שהי' לו בה קידושין מכבר, על כרחין לומר דנפקע עתה הקידושין, הרי מפורש כדברי רש"י הנ"ל דבחייבי לאוין מפקעת ג"כ הקידושין מכבר דהא מוכח כן מאנוסת אביו: נ) ובזה מיושבים ג"כ דברי האבני מלואים בסי' הנ"ל שתירץ קושיית התוס' דליתי עשה ולידחי ל"ת עפ"י דברי רש"י הנ"ל ולא הוי רק קידושין לזמן עייש"ה, ולכאורה דבריו תמוהים דמאי מקשה הגמ' ריש יבמות באחות אשה דליתי עשה ולידחי ל"ת, הא ג"כ נוכל לומר תירוץ זה, ולפמ"ש ניחא, דסברת רש"י היא רק אליבא דרע"ק כנ"ל, ושפיר מתורץ קושיית התוס' דהיא אליבא דרע"ק, אבל הגמ' באחות אשה מקשה אליבא דרבנן דלית להו האי סברא כנ"ל, דלדידהו הלימוד דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מאחות אשה ובאחות אשה לא משכחת אחר קידושין רק רע"ק דראי' דידי' מאנוסת אביו משכחת ג"כ אחר קידושין ומוכח כנ"ל, עכ"ל בחידושיי: נא) והנה עולה מזה דלרבנן אם נעשה חייבי כריתות אחר הקידושין לא פקעי הקידושין, ולמ"ד אין קידושין בחייבי לאוין אם נעשה חייבי לאוין אחר הקידושין פקעי הקידושין:

נב) נשוב לקושיית התוס' ונאמר לפמ"ש בהגהות הב"ח ריש יש מותרות בפסול כהונה שנדחה משום מצוות יבום מ"מ הוולד חלל, וה"ה נמי חייבי כריתות וה"ה בחייבי לאוין לרע"ק אף שידחה האיסור מ"מ יהי' הוולד ממזר ולא יתפסו קידושין ומ"מ מקשי שפיר באחות אשה נימא עשה דוחה ל"ת, אף שעדיין לא יתפסו קידושין, דמ"מ יבום יחול בה, דיבום אינם קידושין חדשים רק ריקון קידושי הבעל שכבר חלו כנ"ל, אבל לרע"ק דאפילו קידושין שחלו כבר אצלו נפקעין, כ"ש קידושי הבעל שאינן יכולין להחרוקן להיבם, שחייבי לאוין הם אצלו גם אחר הדיחוי כדברי הגהות הב"ח הנ"ל: נג) אך מ"מ צ"ע ליישב לר"י בסנהדרין ( ) כיון דס"ל ביומא (נ"ז:) טומאה הותרה בציבור, ולדברי הכ"מ פ"ב מהלכות שבת כולהו בחדא מחתא מחתינהו ולדברי ר"י הוי הותרה לא דחוי', ומסברא קידושין תופסין לאחר הדיחוי, והדרא קושיית התוס' לר"י בסנהדרין, ועוד חזון למועד בזה: ולענין הלכה בנ"ד אם מותרת להמקדש, אם יראה כבודו בשכלו שאינו מרומה שכפי הנראה באמת לא הי' להם דירה, הנני מסכים להתיר בפשיטות, אחר שתחלוץ בלי קדימת גט, ובאם לאו אני מסכים ג"כ להתיר אך באופן שיסכים עוד רב מפורסם, אך אם האמתלא טובה, א"צ לשום צירוף: הק' אברהם. סימן רכב שלוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה מענדיל נ"י האבד"ק ביאלא קטן. על דבר אשת כהן שזינתה ויש עדים ע"ז ונפלה לפני יבם מומר: תשובה א) הדבר ברור שאם יש עדים שזינתה ברצון מצרפין דעת רוב פוסקים סוטה פטורה מחליצה עם הסוברים מומר אינו זוקק ליבום ומותרת, אך אם נאנסה היינו ספיקא דנמק"י, אך צריך אני לידע אופן העדות שיספיק להתיר יבמה לשוק, כי קשה למצוא ע"ז עדות ברור שיראו כמנאפים:

ב) ואשר קשה לרע"ק איך יש ממזר מיבמה הא בהעראה נאסרה לרע"ק ליבמה ופקע זיקה וא"א שתתעבר אלא בגמר ביאה ואז לאו יבמה היא, גוף הדין שפקעה זיקה לרע"ק כן כתוב אצלי מילדותי, אך יפה השיב נכדי ר"ד נ"י דמ"מ כיון שביאה זו הי' בה איסור יבמה לשוק דא"א לגמר בלא תחילת, הוולד ממזר ולעולם אין חיוב בהוצאת זרע רק שבא מכח ביאת איסור, וה"נ בא מכח ביאת איסור]: ג) וגדולה מזה ברמב"ם פי"ט מה' אס"ב הלכה ה' כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הוולד כשר ועשאה זונה, חזר ובא עלי' ביאה שני' ונתעברה וילדה היא חללה וולדה חלל לפי שהוא מאיסורי כהונה] וקשה הא לא נתעברה רק בגמר ביאה וכבר נעשית זונה בהעראה, והרי הגמר ביאה מאיסורי כהונה ותהי' היא חללה וולדה חלל כמו בביאה שני', וע"כ דכל הביאה נגררת אחר תחילתה וכשתחילת ביאה אינה באיסורי כהונה אין הוולד חלל [והא דפ"ק דקידושין דאי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה שכבר נעשית בעולה בתחילת הקידושין אין האיסור משום סוף ביאה רק משום הקידושין שמקדש בעולה וכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה] וה"נ להיפוך כיון שתחילת ביאה ביבמה לשוק הוולד ממזר לרע"ק: ד) ובריטב"א פרק עשרה יוחסין בהא דכהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה, והקשה הריטב"א מגמר ביאה, ונראה לו לתרץ משום דהבועל דעתו על גמר ביאה וגמר ביאה דמשוי לה זונה, ואין דבריו מובנים, ולפענ"ד כדכתיבנא, מ"מ לדבריו נמי ניחא, דה"נ בגמר ביאה נאסרת על היבם:

ה) זולת זה להשיב על הפלפול אינו כדאי רק מה שנמצא בו להלכה למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק אם היבם כהן פקעה זיקה בקידושין דא"א לתקן בגירושין, ואינו כלום כיון דאיסור ערוה אפשר לתקן רק שתהי' חייבי לאוין וחייבי לאוין לא מפקע זיקה אפי' במקום דליכא דיחוי באלמנה לכה"ג מן הנשואין: הק' אברהם: סימן רכג בעז"ה פה סאכטשאב. לרב אחד. שאלה אשה שמת בעלה בלא זרע של קיימא ולה יבם במדינת הים ואי אפשר לה ליסע שם כי המרחק רב מאד, וכתב להרב מעירה דברי נאיצות ואפיקורסות והלעיג על מצוות חליצה גם כפר בהשארת הנפש, גם אמר שמחלל שבת בפרהסיא, ורצו איזו רבנים להתירה ע"י חליצה על ידי שלוחה שתעשה שליח במדה"י לחלוץ, וזה תשובתי אליהם: א) על דבר שבא מכתב מהיבם ושם מפורש שמתלוצץ מחליצה ואומר שהיא "חזירייא" ובו מפורש שכופר במצוות חליצה, וגם שם במכתבו שכופר בהשארת הנפש שאומר שם שמה שאומרים שאין לאחיו המת מנוחה כל זמן שלא תחלוץ אשתו אינו מאמין כי כשאדם מת כו' ורצון המתיר לדון אותו כמומר דלדעת ר' יהודאי וסייעתו אינו זוקק ליבום:

ב) לדעתי נראה דזה אינו, מתרי טעמי, חדא דהא דמומר אינו זוקק היינו ביצא לגמרי מן הדת ונדבק לעמים כמו שביאר החח"ס בתשו' חלק ואו סי' נ"ו דאפי' מומר לע"ז כל זמן שלא הוי מומר לכל התורה זוקק ליבום, ואף שלפי טעם גדול אחד דמי שמותר ליקח ממנו רבית דלאו אחיו הוא אינו זוקק ליבום דכתיב כי ישבו אחים, א"כ מומר אוכל נבילות להכעיס נמי אינו זוקק, הרי השיג התה"ד על סברא זו בטוב טעם, דלענין אחוה שבכלל ישראל דאחיו במצוות, מומר יצא מאחוה זו, אבל אחוה דיבום שנולדו מאב אחד, מקרא מלא הוא אח עשו ליעקב אף דעשו ישראל מומר הוה כבפ"ק דקידושין (י"ח) ועיקר הטעם כמ"ש במרדכי משום דקנאים פוגעים בו הוי בערוה, ואף שהתה"ד השיג על זה ג"כ, דא"כ יהי' הוולד ממזר, והא קיי"ל אפי' מגוי הוולד כשר אין מובן כלל דאטו גוי הבא על בת ישראל דהוולד כשר משום שאינו ערוה הא גם בא"א הוולד כשר משום דלא תפסי בי' קידושין גם לאחריני וצע"ג, מ"מ ברור שאין לדון כלל במומר שאינו זוקק רק משום שקנאים פוגעים בו, וזה אינו רק ביצא מן הדת לגמרי: