שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן ריד, קטע 2

גבי רוב תנוקות מטפחין] ואינו דומה להא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דבדיעבד אם אזיל לעלמא מותרת ולא אמרינן סמוך כמ"ש רשב"א במשמרת הבית משום דמיעוט שאין מומחין לפעמים שוחטין שפיר, ומ"מ שפיר הוכיחו הרמב"ן והרשב"א מהא דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' צריכה בדיקה לחליצה, שגם ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין באיתי' קמן צריך בדיקה ולא מפרשים דהתם בקטנה משום סמוך מיעוטא לחזקת זקוקה, דזה אינו, דרוב יועיל לגבה דגדולה' היא והיא הוחלטה בודאי גדולה, וכמו בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו דזו באה בפני עצמה ומעידה ומפקינן ממונא מחזקתי' משום דהעדים הוחלטו בכשרים, ה"נ דכוותה, ע"כ הוכיחו דטעם דצריכה בדיקה משום כל היכי דאיכא לברורי מבררינן ושוב כיון שהוצרכה בדיקה לא הוחלטה בגדולה וכסברת הט"ז סי' י"ח כנ"ל, ואם חלצה שוב נאמר סמוך: כא) ואין לומר דלעולם א"צ לברר והטעם דצריכה בדיקה משום סמוך מיעוטא לחזקת קטנות, דליתא, לא מבעיא לפירש"י קידושין (ע"ט.) [בד"ה תרתי לריעותא ושם בעמוד ב' בד"ה מי איכא למימר] דיומא דמשלם נערות ליכא חזקת נערות משום דעשוי להשתנות היום, כ"ש לאחר שהגיעה לכלל שנותי' דאז רוב מביאין שערות דאין לה אז חזקת קטנות כלל, אך גם לתוס' שם יודו בנידון דידן דעל אחר שהגיעה לכלל שנותי' לא הי' חזקת קטנות ואדרבא היתה עומדת שתהי' אז גדולה, דומה להא דפרק ד' אחין אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת אף שמתחילה היתר אסורה לו משום אשת אח מ"מ הי' לה חזקת היתר ליבם על לאחר מיתה, ה"נ יש לה חזקת גדלות על לאחר שהגיעה לכלל שנים, וכ"ש הוא בנ"ד דזמן ממילא אתי ובודאי יבא:

כב) נחזור לענינינו דבמקום שאי אפשר לבדוק נסמוך על חזקה דרבא ונעשה ודאי והחליצה כשירה ולא שייך לומר סמוך כמו בזו באה בפ"ע ומעידה דלא אזלינן בתר חזקת ממון וכנ"ל: כג) מעתה באם לפי ראות עינינו יש גומות רק שנחוש שאין אנו בקיאין מ"מ כיון שעשינו כל מה שביכלתינו ואי אפשר לבדוק יותר נסמוך על חזקה דרבא וחולצת, ומה שכתב בספר התרומה אמנם אומר מורי לפי שאין אנו בקיאין להכיר גומות אם יש רבוי שערות כו' לאו למימרא שלא נסמוך על ראות עינינו שיש גומות, רק שידמה בעינינו שאין גומות שאין אנו בקיאים להכירם ואז לא נסמוך ע"ז לומר שאין אנו בקיאין ובודאי יש גומות, ולא תחלוץ, ולחלוץ בלא בדיקה אי אפשר שחכמים חייבו לברר ע"כ צריך רבוי שערות, אך אם נראה לעינינו שיש שערות תחלוץ וכדעת הב"ש וכנ"ל: כד) שוב ראיתי בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' י"ב שנסתפק באם יש עדים על השנים ונשים מעידות על השערות ואין מעידות על גומות ולא על ריבוי שערות אם נסמוך על חזקה דרבא, ולא ניחוש שמא לא הי' גומות. בשערות יע"ש וכנה"ג סי' קס"ט בהגהת הטור אות מ"ט מביאו, הנה שנסתפק אפילו בלא בדיקה כלל על גומות ומשמע שאם הי' בודקות על גומות ודאי הי' סומכין בצירוף חזקה דרבא ולא נאמר שאין אנו בקיאין וכמ"ש:

כה) אך לפי שכל סמיכתינו על חזקה דרבא אם כבר נבדק לאחר שהגיע לי"ג שנה ויום אחד ולא הי' לו שתי שערות כדי לכוף אזיל לי' חזקה דרבא כמפורש בתוס' ב"ק (נ"ד:) ד"ה ועוד, אך גם אם לא נבדק מ"מ כיון שהוא עכשיו בן ט"ו שנה ועדיין אין לו ריבוי שערות מזה יש לומר שהוכחה שבהיותו בן י"ג שנה לא הי' לו אפי' שתי שערות, וכמ"ש במחנה אפרים ח"ב סי' א' שכיון שלאחר ח' חדשים לגדלותה לא הי' לה רבוי שערות מוכח שבשעה שהגיעה לכלל שנותי' אפילו שתי שערות לא הי' לה שאם הי' לה אז שתי שערות בטח לאחר ח' חדשים הי' לה רבוי שערות, וכ"ש בנ"ד בשתי שנים:

כו) ויש יסוד לדבריו מדברי תוס' ב"ב הנ"ל עיין בדבריהם שכתבו שאחר שהי' זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו סימני גדלות וכו' ואינו מובן מה פשיטא להם שלא הי' לו אז סימני גדלות, ובשב שמעתתא ש"ה פט"ז הביא דבריהם דמיירי שנבדק אחר שהי' גדול ולא הי' לו שערות, ואין זכר לזה בתוס', גם לשון ולא היו אין לו הבנה, ובאמת בפי"ג הביא דברי תוס' בלא ואו והגיה כן לפי פירושו בתוס' שנבדק, אך לפי סברת מחנה אפרים הנ"ל דברי התוס' ברורים דהא למכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים וע"כ הי' המכירה לאחר שהגיע לכלל עשרים, והכי מוקי לה בגמ' (קנ"ה), וע"כ שידוע שלא הי' לו רבוי שערות, דאל"כ יקשה שעדיין הלקוחות יבדקו אולי יהי' רבוי שערות וא"צ לבדוק בגומות, וא"כ מה בכך שסימנים עשויין להשתנות היינו הגומות, וכן הקשה בתשו' הרי"ם, וע"כ שרבוי שערות הי' רואין בעת הקבורה וכמ"ש רו"מ, וכיון שעכשיו אין לו רבוי שערות והוא זמן רב משהגיע לכלל שנותיו ע"כ אז אף שתי שערות לא הי' לו וא"כ דברי מחנה אפרים יסודתם בהררי קודש אך אם נשתהה ח' חדשים משראו בו שערות עד עתה שעדיין אין לו רבוי שערות, הנה רואין שאין זה הוכחה, ואף בזה יש לדון שמאחר שעתה אין לו רבוי שערות זה הוכחה ששערות ראשונות שומא הם ואין להם גומות ועל בקיאותינו אין לסמוך:

כז) כעת נתיישבתי שאין מתוס' הוכחה, שהרי סיום דבריהם ולהכי איכא לספוקי, ואי כגירסת השב שמעתתא לא הי' לו סימני גדלות בלא ואו, הנה מאמר שלם שידוע שלא הי' לו סימני גדלות ואתי שפיר הויו של ולהכי, אך לפי התוס' שלפנינו בואו עדיין לא נפסק המאמר ולא שייך הויו של ולהכי וזה פשוט, וע"כ ואו אחד מיותר ולא נדע אם כמחנה אפרים או כשב שמעתתא, וע"כ המיקל לסמוך על הב"ש לסמוך על בקיאתינו בגומות מאחר שיש עוד טעם חזקה דרבא אם נאמר שלא כדברי מחנה אפרים רק כגירסת השב שמעתתא, ובחי' ר"ן סנהדרין ריש פרק בן סורר דאיכא דמקדמי ומייתי תוך ג' חדשים ואיכא דמאחרי טובא, וגם בתשו' הרא"ש כלל ל"ג שהוכיח משמעתא דב"ב הנ"ל שאם נבדק אח"כ נעשה גדול למפרע ומשום דמסייע לי' חזקה דרבא עי"ש בשב שמעתתא, משמע ג"כ דלא כדעת מחנה אפרים וס"ל להרא"ש שלא נבדק משהגיע לכלל י"ג, דאי כמחנה אפרים אפי' לא נבדק מוכח שתחילה בהגיעו לכלל שנותיו לא הי' לו שערות ואזיל חזקה דרבא, ע"כ יש לסמוך בזה על בדיקתינו, אך אם נבדק משהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו שערות, ובזה אין לנו היתר רק הב"ש קשה עלי המשא מאחר שבתשו' הרי"ם חולק עליו ועל הנוב"י בזה: כח) נחזור לענינינו שאם לא בדקוהו לאחר שהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו אז סמכינן על חזקה דרבא לאחר שבדקוהו עכשיו ולפי ראות עינינו יש גומות, ואם לא יראה גומות רק שנסמוך על רבוי שערות ונאמר דאפי' אין כל כך כמו באדם גדול, וכן נראה מלשון הפוסקים וכן הסכים בתשו' הרי"ם ז"ל, אך בנידון דידן שהריבוי אין בהם כדי כפיפה מנ"ל להתיר בזה:

כט) אך הב"ח סי' קנ"ה היקל בזה קולא גדולה וז"ל אבל זה פשוט כשיש רבוי שערות כו' א"צ לבדוק אם יש בעיקרן גומות, גם א"צ לבדוק אם יש ביניהם לכל הפחות ב' שערות שיהי' בהם שיעור כפיפה דאפי' אין שם גומות ואין בהם שיעור כפיפה ודאי גדול הוא כיון שיש שם ריבוי שערות עכ"ל, וצ"ע מנ"ל להקל באין שיעור כפיפה, וגם בענין גומות לא מצינו בפוסקים רק שא"צ לבדוק בגומות, ויש לפרש שתולין מסתמא יש גומות לא שנתיר אין שם גומות, ונראה שלמד כן מלשון המשנה והגמ', לשון המשנה שתי שערות האמורות כו' ובכ"מ כדי לכוף כו' ולמה האריך לומר שתי שערות הי' לו לשנות שערות שאמרו, רק להורות דבמקום שיש רבוי שערות א"צ שיעור, ובודאי אף ג' שערות ויותר צריך ג"כ שיעור דאין חילוק כלל בין שנים לג', אך רבוי שערות שדין אחר להם גם במשנה שרובה השחיר בזה א"צ שיעור, וכן בענין גומות שאמרו בגמ' אמר ר' הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהי' בעיקרם גומות והי' לו לומר סתם שערות שאמרו, רק להורות הנ"ל דברבוי שערות א"צ גומות, כן נראה לתרץ דברי הב"ח:

ל) אך לא הי' למראה עיניו חי' ריטב"א נדה שלא נתגלה בימיו וז"ל כתבו בתוס' דהשתא אין אנו צריכין בדיקות הגומות אלא דכל שהגיע לכלל שנים ויש שם רבוי שערות או שערות ארוכות אין לבדוק יותר דמסתמא יש שם גומות עכ"ל, הנה מפורש שאם אין שם גומות לא מהני רבוי, וליתא להאי דיוקא מלשון שאי שערות כו' וה"ה דלא מהני בלא שיעור כפיפה כי היכי דלא מהני בלא גומות, וגדולה מזה דאפי' לבדוק אם יש בהם שיעור כפיפה צריך, ודווקא לבדוק אחר גומות א"צ, וכן לבדוק אחר שנים דמבואר בפוסקים דא"צ, (ומה שכתב ריטב"א דכל שהגיע לכלל שנים, היינו לאפוקי אם ידוע שלא הגיע לכלל שנים] והטעם משום דשערות שקודם שהגיע לכלל שנים שומא נינהו, ולא שכיח הרבה שומות במקום אחד ותולין יותר בגדלות, שמחמת גדלות הדרך להיות הרבה שערות, וכן אין לספק שמא אין כאן גומות, דכשאין כאן גומות שומא הם כמ"ש רמב"ן ב"ב (קנ"ד) ובהרבה שומות אין תולין, וסברא אחת היא מה שא"צ לבדוק אחר שנים ומה שא"צ לבדוק אחר גומות, אבל שערות שלא הגיעו לכשיעור לאו שומא הם, דא"כ מה הי' מועיל אם אח"כ הגדילו ואי אפשר שיצמח השערות כשיעור ברגע אחת, אלא שגם בתחילה הוא אתחלתא דגדלות ונקרא בלשון הגמ' ברכות (מ"ז:) קטן פורח, וא"כ מה ראי' יש ממה שיש ריבוי שערות שמסתמא יש בהם כשיעור:

לא) מ"מ יש לדון בזה דנהי דלא מהני ריבוי שערות בלא שיעור כפיפה מחמת השערות עצמן מהני מחמת הגומות, דוודאי מדאיפלגו תנאי בשיעור שערות ובודאי כשיש שם גומות דבלא גומות אפי' בשיעור לא מהני, מוכח דיש גומות אפי' עדיין אין בהם כשיעור, ולפי זה מה שכתב רמב"ן דשערות בלא גומות שומא הם אפי' הם פחותים מכשיעור כיון דטבע שערות הבאות מחמת גדלות היות בהם גומות אף קודם שהגיעו לכשיעור כשאין בהם גומות מוכח ששומא הם, ממילא בריבוי שערות שאינם שומא דלא שכיח הרבה שומות במקום אחד אפי' הם קטנות מכשיעור מ"מ מוכח שיש בהם גומות, שאם לא הי' בהם גומות ע"כ שומא הם אף שעדיין אין בהם כשיעור כנ"ל, והרבה שומות במקום אחד הא לא שכיח, וכיון שע"כ יש בהם גומות א"כ הוא גדול מחמת הגומות: לב) ואמנם לדעת הרמב"ם דטעם גומות משום דודאי שערות הי' שם ונשרו וכשיש שערות פחות מכשיעור לא שייך זה, וכבר הקשה הלח"מ מה מהני גומות דמסתמא הי' שם שערות שמא לא הי' בהם כשיעור, ותירץ שאם הי' קטנות לא הי' נושרות, וא"כ כשיש שערות קטנות לא מהני גומות מידי: לג) אך בחי' הר"ן הקשה הא דאיפלגו תנאי בשיעור שערות תיפוק לי' משום גומות, ותירץ דאין ה"נ בהי' שתי שערות בשתי גומות דמהני אפי' פחות מכשיעור, אך המחלוקת בשתי שערות מתוך גומא אחת, ומדבריו נשמע דגומות מהני מחמת עצמם, וא"כ בריבוי שערות דחזקה שיש שם גומות יועיל אפי' לא הי' בהם כשיעור, מ"מ אף דמידי דרבנן לקולא כמ"ש רמב"ן ורשב"א חולין, לכתחילה קשה לסמוך בזה על הר"ן נגד הרמב"ם וש"ע, בפרט שהשאילתות סוף בחקותי כתב ג"כ הטעם דשערות הי' בהם ונשרו, וכבר כתב ריב"ש שאין לחלוק על השאילתות כמו על הגמ', אך נעשה זה לסניף אם ימצא גומות בשערות שיש בהם שיעור כפיפה:

לד) ולענין מה שהעיר רבינו זצ"ל בתשו' הרי"ם דבעינן שערות שחורות כדעת ר"ת, והטור בסי' קמ"א כתב שצריך ריבוי שערות שחורות וגדולות, ותימה למה לא ביארו זה גבי חליצה דבעינן שחורות, ולומר שלא חששו לדעת ר"ת רק באיסור אשת איש ולא באיסור יבמה לשוק הוא דוחק עכ"ד ז"ל, ובאמת כן מבואר בגמ' ריש פרק האשה שהלך שאין לחלק בין יבמה לשוק בין ערוה ליבם, דמקשה מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. אך ביארתי בתשובה סי' דיש חילוק בין יבמה ליבמה אם רוצין להתירה בלא חליצה לומר שאינה יבמה כלל בזה חוששין לספק רחוק כמו באיסור ערוה, אך כשמתירין אותה ע"י חליצה אין מחמירין בה לומר שמא לא הי' החליצה כהוגן, והטעם בזה דערוה שהוולד ממזר עשו מעלה ביוחסין, משא"כ וולד יבמה לשוק שכשר אפי' לכהונה ולית בה משום מעלת יוחסין, אך כשמתירין בלא חליצה יש לחוש שתנשא לכהן, ומפורש ברמב"ם פי"ט מה' איסורי ביאה הלכה ה' וז"ל כהן שבא על זקוקה ליבם הוולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה (זה אפי' למה דקי"ל אין זונה מחייבי לאוין דלא כרמב"ם, דשאני יבמה שאין קידושין תופסין בה והוי זונה לכ"ע וכן הוא בטוש"ע סי'] חזר ובא עלי' וולד הנולד מביאה שני' חלל, וא"כ גם ביבמה לשוק אם נתירה בלא חליצה אית בי' משום מעלת יוחסין אם תנשא לכהן, ע"כ מקשה אהא דהיתה לה חמות אינה חוששת ונשאת בלא חליצה אית בי' ג"כ מעלת יוחסין, משא"כ אם חולצת לחוש ליחידאה ר"ת כיון שלא תנשא לכהונה ואין בו משום מעלת יוחסין ובתשובה סי'.. להרב מסארנאק הבאתי ראי' לכלל זה:

לה) ועוד יותר יש לחוש בהא דר"ת אף שכל חכמי ישראל חולקים עליו והתורה אמרה אחרי רבים להטות, מ"מ יש לחוש שמא יבא ב"ד אחר ויפסוק כר"ת ויעשו הבנים ממזרים למפרע, וכהא דיומא (פ') שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין עיי"ש, ובעדיות פרק א' מ"ה ולמה מזכירין דברי יחיד בין המרובים שאם יראה ב"ד דברי יחיד יסמוך עליו, ופירש הראב"ד שאם לא הי' מחלוקת כלל לא הי' האחרונים יכולים לדחות דברי הראשונים שאין ב"ד יכול לבטל אא"כ גדול כו' אבל כשתחילה הי' יחיד יכולים האחרונים לפסוק כדברי היחיד, וא"כ ה"נ יש לחוש שמא ב"ד אחר יפסוק כר"ת היחיד ונמצאו הבנים ממזרים למפרע, משא"כ בדין חליצה שאין נפקא מינה לענין הבנים כיון שאינה יכולה להנשא לכהן אין חשש: לו) ואין להחמיר ג"כ לומר כיון שסמיכתינו על חזקה דרבא שרוב מביאים שערות בזמנם ונצרף למיעוט שאין מביאין שערות בזמנם עם חשש שיטת ר"ח להחמיר, דליתא כיון שרוב פוסקים חולקים על ר"ת והתורה אמרה אחרי רבים להטות שוב אין שום חשש לומר שמא כר"ת שהתורה ניתנה על דעת הרוב וכמו שהאריך הר"ן בדרשותיו בענין מחלוקת ר"א עם חכמים בתנורו של עכנאי, רק באיסור אשת איש חששו שמא יבא ב"ד אחר כנ"ל: לז) ע"כ נראה לי להקל אם יראו גומות בהשערות אשר יש בהם כדי כפיפה אבל אם לא יראה בהם גומות אין להקל, גם אין להקל שלא יבדקו כלל אם יש בהם גומות כיון שאותם שיש בהם כדי כפיפה אינם רבים וכנ"ל באריכות, ויזהרו מאוד שלא לבדוק רק שתי שערות שיש בהם כדי כפיפה אם תחתיהם גומות ואם לא ימצאו לא יבדקו יותר כי אותם שיבדקו ולא יהי' תחתיהם גומות לא יועילו עוד אף אם אח"כ יהי' בהם שיעור כפיפה.

כי הריטב"א כתב בריבוי שערות מסתמא יש גומות, משא"כ אם רואין שאין גומות, ולא עוד אפי' אח"כ ימצאו תחתיהם גומות כיון שתחילה הי' שומא שוב לא יועילו לסימנים כמו השערות שבאו קודם שהגיעו לכלל שנים שאינם מועילים אח"כ משום שהי' תחילה שומא אי אפשר שיהי' אח"כ סימנים, ע"כ לא יבדקו כלל רק שתי שערות שהגיעו לכדי כפיפה ולא יותר, אם ימצאו טוב ואם לאו ימתינו עד שהרבוי שערות יהי' בהם כדי כפיפה שלא יצטרכו בדיקה: דודו הדו"ש הק' אברהם. סימן רטז ב"ה יום ה' תשא תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי חתן אחותי הרב המאוה"ג חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבדק"ק נאשעלסק. א) יקרתו הגיעני והנני מסכים עמו לחלוץ על סמך השערות ארוכות כרוחב אצבע אגודל. יען הט"ז מתיר לגמרי', גם הב"ח מקיל במקום שהיבמה יושבת עגונה ממתנת עליו כמה שנים, ובנ"ד הכי היא שהיא עגונה ד' שנים, גם הריבוי שערות אף שמקצתם אין בהם כדי כפיפה ובלעדם לא ישארו ריבוי שערות, מ"מ חזי לאצטרופי דעת הב"ח דבריבוי שערות אפי' אין בהם כדי כפיפה שפיר דמי: ב) ואף שבתשובה הקודמת דחיתי דברי הב"ח שהוא כתב כן גם לענין שאפי' אין גומות מהני, וזה מפורש בריטב"א להיפוך, וגם לפי זה מוכח שאין להעמיד יסוד על לשון המשנה שתי שערות, דהכי נמי בגומות קאמר בגמ' שתי אף שמפורש בריטב"א דאפי' בריבוי לא מהני בלא גומות: ג) מ"מ יש לומר בגמ' נקט שתי, דבזה צריך שיהי' ידוע שיש גומות, אבל בריבוי לא חיישינן שאין גומות, דא"כ נצטרך לומר שכולם שומא, וזה אי אפשר שיהי' ריבוי שומות במקום אחד, אבל באין בהם שיעור, את"ל דאף ריבוי לא מהני בלא שיעור ודאי צריך לבדוק אם יש בהם שיעור, כיון דטעם שיעור אינו להוציא מחשש שומא, וא"כ מאי שנא שתי דנקט, על כורחין דבריבוי לא צריך שיעור:

ד) ואף שחלילה לסמוך על זה לבד, מ"מ חזי לאצטרופי, והכל במילתא דרבנן דמדאורייתא הא סומכין על חזקה דרבא, וסמוך מיעוטא לחזקה, ג"כ אינו רק מדרבנן, על כן אני אומר תחלוץ ותחלוץ בלי שום פקפוק: דודך הדוש"ת הק' אברהם סימן ריז ב"ה יום ה' שנת תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבדק"ק קונצק א) הזכירני נכדי דוד שיחי' להשיב לו על מכתבו בענין גירש בגט פסול מדרבנן ומת בלא בנים אם זקוקה לחליצה, אשר אני הוכחתי מהרא"ש פרק ב"ש סי' ה' בקטנה שהשיאה אבי' וגירשה והחזירה ומת מן הדין אף חליצה א"צ דגרושת אחיו היא מה"ת, וכבודו הקשה מהא דמקשה בגיטין (ע':) לר' יוחנן דאמר בממנה שליח לכתוב ואחזו קורדייקוס אין כותבין עד שישתפה, משמואל דאמר מי שנשחט רוב שנים ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין אף שטרם יכתב וינתן יטרף דעתו עיי"ש, וא"כ יקשה לדעת רמב"ם שאם כתבו קודם שישתפה אינו פסול רק מדרבנן, ועל כורחין גט זה אינו רק לפוטרה מיבום, הנה דאף גירש בגט פסול מדרבנן זקוקה לחליצה, דאל"כ מה קושיא: ב) והנה לדעת הב"י דבאין סמיי' בידן פסול מן התורה לק"מ, ואדרבא בזה יונח לנו קושיית התוס' שגם לריש לקיש יקשה דהא אין סמיי' בידן, אך לפי זה י"ל ר' יוחנן פוסל בשוטה מדאורייתא על כן גזר בסמיי' בידן מדרבנן, ור"ל סובר בשוטה לא מיפסל רק. מדרבנן, על כן בסמיי' בידן מותר גם מדרבנן, ועל כן לא קשה לר"ל כיון שגם באין סמיי' בידן לא פסול רק מדרבנן לא תהי' זקוקה לחליצה: