שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קעג, קטע 11

ז) אך ראיתי להר"ן שפירש קושיית הש"ס משנים ושלשה ספרים וזה לשונו כלומר כיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי וכן הוא בספר התרומה סוף, סי' ק"י עי"יש היטב, ומדלא כירבו כנ"ל דכיון דצריך לנייר שבין השיטין לחבר שלא יהי' כשנים הוא מכלל הגט, מוכח דסבירא לי' דאף דצריך לו לחיבור מ"מ אינו גופו של גט ה"נ אף דצריך ליוד לחיבור, מ"מ אינו גוף התיבה ואף הוא בחק תוכות מועיל לחיבור התיבה כשם שהנייר שנשאר של בעל מועיל לחיבור השיטין להיות ספר אחד: ח) עוד נראה ראי' לזה מהר"ן פ"ק דסוכה בסוכה העשוי' כמבוי דכיון דאין בה שתי דפנות דעריבן צריך פס ד' ולא סגי בטפח שוחק, וכתב הר"ן ומוכח בגמ' שהעושה סוכתו בכה"ג היינו שסיכך כלפי חוץ רחוק מדופן האמצעי כיון שאינה מפולשת לגמרי כו' ניתרת בטפח שוחק כו' כשם שניתרת בו סוכה דאית לה שתי דפנות דעריבן עיי"ש היטב ופלא על מהרש"א שלא ראה דברי הר"ן אלו] אלמא דאף שהרחיק הסכך מדפנות פסולים ודופן אמצעי זה צריך לחבר הדפנות שיהי' שתי דפנות דערובן ויוכשר בטפח שוחק מ"מ אם דופן אמצעי זה רחוק מן הסכך כשר ולא דיינינן לדופן אמצעי זה כגופי הדפנות שיהי' צריך להיות סמוך לסכך, ה"נ אף שצריך ליוד זה לחבר התיבה מ"מ לא דיינינן לה כגוף התיבה שיופסל בחק תוכות:

ט) עתה נדבר מחשש השני משום שלא נתקן רק אחר מסירה לשליח, והנה לפמ"ש דהעיקר שאף בויו כשר שוב אין חשש רק שנאמר פנים חדשות באו לכאן שתחילה הי' כשר מכח הואו ועכשיו מכח היוד [שאלו לא הי' כאן לא ויו ולא יוד הי' שני תיבות] ודומה להא דעירובין (כ"ד.) פרץ אמה וגדר אמה כו' דאף דמעולם לא הי' כאן פירצה מ"מ חשוב מחיצה חדשה דעכשיו יש כאן יותר מעשר שהוכשר בגדירה חדשה עיי"ש היטב, ה"נ עכשיו הוכשר הגט מחמת יוד חדשה שלא הי' אז וגט אחר היא שלא עשה אותו שליח עליו: י) ואמנם שיש לחלק דהכא הן חסרון הואו הן תוספות היוד מעשה אחת הוא ע"כ לא חשוב פנים חדשות, וראי' מהא דש"ע או"ח סי' ט"ו סעיף ג' טלית מצוייצת שחלקוהו לשנים ובכל אחד יש שיעור טלית לא נתבטלו ציציות הראשונים ולא אמרינן שני כנפים חדשים באו לכאן ויהי' דינו כמו הטיל לבת ג' והשלימה לד' דפסול משום תעשה ולא מן העשוי, ועל כרחין לומר כיון שבמעשה אחת היא החלוקה] נתבטלו שתי כנפות ראשונים ונעשו שתי כנפות חדשים לא חשוב פנים חדשות: יא) מ"מ יש חשש כי דין ש"ע זה מקורו מתשו' רשב"א והרא"ש חולק בזה שכתב בהא דעירובין (הנ"ל) בעשה מחיצה לפני' ברחוק ד' טפחים ביותר מעשר סגי דבמחיצה חדשה סותר הישנה ופנים חדשות באו לכאן, הנה אף שמעשה אחת היא עשיית חדשה עם סתירת הישנה, מ"מ אמרינן פנים חדשות באו לכאן, ודינו של רא"ש הוא ג"כ בש"ע, וצ"ע ליישב פסקי הש"ע, מ"מ נ"ד לכאורה תלוי במחלוקת הרא"ש עם הרשב"א:

יב) אך נראה דנידון דידן שהיוד אינה מעצם הגט כיון שאף בלא היוד כשר רק שגורם שלא יהי' שתי תיבות, וכיון שמתחילה ג"כ לא הי' שתי תיבות לא חשוב פנים חדשות כיון שעיקר הגט אחד הוא כי היוד של עכשיו והואו שקודם אינם מגוף השם גורמים שלא יהי' נראה כשתי תיבות, ולא דמי להא דעירובין פרץ אמה וגדר אמה שהאמה מגוף המחיצה, וכן להא דסנדל דמייתי הש"ס שם ראי' דהאוזן מגוף הסנדל: יג) ויש להביא סיוע לזה מתשו' דבר שמואל סי' שנ"ד בתיבת לאבותיך בתפילין דכתב הב"י בשם ר"י אסכנדרי שאם כתב מלא ויו יש תיקון על ידי גרירה וימשוך הבית עליונו ותחתיתו בכדי שלא יהי' נראה כשתי תיבות, וכתב הדבר שמואל דאפשר לא מהני המשכה אחר הגרירה דמשעה שגרר נעשה שתי תיבות ואח"כ נעשה תיבה ע"י המשכת הבית וחשוב שלא כסדרן, רק ימשכו צדדי הבית ואח"כ ימחקו הויו, והובא בשע"ת סי' ל"ב ס"ק ט"ז עי"ש [קשה בעיני הציור], וקשה לפי דבריו שנסתפק שגם בצירוף אותיות להיות תיבה יש בו משום שלא כסדרן גם אם ימשכו תחילה נאמר פנים חדשות באו לכאן, דלולי המשכה שנעשה אח"כ הי' שתי תיבות ואכתי הוי פנים חדשות, אלא ודאי כיון דהמשכה הזאת אינו לתיקון גופי האותיות רק גורם שלא יראה כשתי תיבות ומתחילה לא הי' נראה כשתי תיבות ע"י הויו ועכשיו על ידי המשכה לא חשוב בהכי פנים חדשות, ה"נ בנ"ד שתחילה לא הי' נראה כשתי תיבות ע"י הויו ועכשיו על ידי היוד לא חשוב משום הכי פנים חדשות, והנה נתבטל גם חשש הזה:

יד) גם מ"ש כת"ר מחמת שממנה השליח גם קודם כתיבת הגט נכון מאד, ומה שחזר ודחה שמינוי זה אינו שליחות רק מייחד השליח כדי שישגיח בכתיבת הסופר למען יוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם, הגם שטעם הדברים אמת שמפני כך הצריכו לעשותו שליח גם קודם כתיבה, אבל מ"מ נעשה שליח באמת שהרי אומר בפירוש הריני ממנה שליח, ואפילו בלבו רק לייחד דברים שבלב אינם דברים, וגם מקבל עליו חרם שלא יבטל לא הגט ולא השליח ומה יחוד אומר בזה: טו) ובאמת יש לעיין למה עושהו שליח שנית בשעה שמוסר לו הגט, ונראה לי דבמה שעושהו שליח תחילה סתם ולא על גט מיוחד אם יעשה שליח זה שליח אחר יהי' בו חשש מילי לא ממסרי לשליח לפי דברי תוס' רי"ד הובא בקצוה"ח סוף סי' רמ"ד דשליח לקדש בכסף אינו יכול למנות שליח אחר הואיל ולא נתמנה שליח לקדש בכסף זה דווקא ויכול להחליף ולקדש בכסף אחר, ה"נ בשליחות הואיל ולא הי' על גט מיוחד הוה לי' מילי ולא יוכל לעשות שליח אחר לדעת תוס' רי"ד, על כן עושה שליח אחר בשעת נתינה ליד שליח דאז ממנה אותו על גט זה, ומה שאומר גם בשעת מינוי הראשון שיהי' יכול לרווחא דמילתא ואולי יהי' פקפוק במינוי השני בשעת הדחק אפשר לסמוך על המכשירים באומר אמרו, וכן להסוברים דאף בקידושי כסף יכול לעשות שליח שליח, וכן אפי' שליח קבלה עושה שליח אף שאין מאומה בידו הואיל הקבלה גמר מעשה, ה"נ הנתינה גמר מעשה: טז) נשוב לנ"ד אם השליח אינו מוסר הגט לאשה רק מוסרו לשליח אחר קשה לסמוך על מינוי הראשון משום חשש מילי לדעת תוס' רי"ד כיון דשליחות לא הי' על גט זה שבידו, והשליחות בפני עצמו וגט שבידו בפ"ע ודו"ק, אבל אם שליח זה מוסרו לאשה נוכל לסמוך על מינוי ראשון ג"כ, אך בין כך ובין כך נוכל לסמוך על שגם אבוגדור בויו כשר ופנים חדשות לא הוי כנ"ל באריכות:

יז) ועל דבר שנעשה התיקון אחר חתימת העדים הנה לפמ"ש אבוגדור בויו כשר לא חתמו העדים בפסול ואי משום שנאמר ע"י הגרר נקרא יכול להזדייף כיון שפסולו ניכר כשר בעידי מסירה ה"נ בזה: יח) אך כל זה במקום עיגון או שהוא לעז למסדר הגט, אבל אם אפשר לכתוב גט אחר ולא יהי' נגד כבוד הרב המסדר או שהרב המסדר ימחול על כבודו, מה לנו להכניס עצמינו בגט שנצטרך לפלפל בו, הגם שלפי שכלינו הוא כשר בלי פקפוק, הלא בעירובין (נ"ג.) אנן כי אצבעתא בקירא לסברא, ואם כה אמרו חכמי הש"ס מה נאמר אנן יתמי דיתמי ומוטב לגרש בגט פשוט שלא יצטרך לסברות, ומזקנים אתבונן מתשו' הר"ן המובא בריב"ש במגילה הכתובה בלשון לעז, והובא בב"י או"ח סי' תרצ"ח וז"ל שאפי' בעניני עולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר משומר מן הנזקין כ"ש שיש לעשות כן במצוות שהם כבשונו של עולם: הק' אברהם. סימן קצד שנית להרה"ג הנ"ל בענין הג"ל. בדבר גט פסול שנמסר ליד שליח ולאחר שנודע פסולו חזר הסופר ותקנו, אם צריך שיעשה שליח מחדש, שעל גט זה שלאחר התיקון לא עשאו הבעל שליח להולכה וכאלו מסר השליח הגט בלא התיקון, דעל אותיות שהוסיף הסופר לא עשאו הבעל שליח להולכה:

תשובה, א) הנה כבודו הביא ראי' מהא דסוף סי' קכ"ב דאין יכולין לכתוב גט אחר וליתן לשליח דעל גט האחר לא עשאו שליח, והמו"ץ מווילנא הביא ראי' דאין לחוש לזה מתשו' הרא"ש שהביא הטור סוף סי' קכ"ו שליח להולכה שהביא גט ולא היו הווין של תרוכין שבוקין וכדו] ארוכין, שהשיב הרא"ש שאין ב"ד יכולין לתקנן, שאין יכול לתקן אלא הסופר שמינהו הבעל שליח, יעיי"ש בגוף תשו' הרא"ש, ומ"מ תיקון הסופר מהני והרי על תיקון זה לא עשאו שליח וכאילו נתנו בלא התיקון, אלא וודאי דאין לחוש לזה שהבעל לא עשאו שליח להולכה על גט פסול ועשאו שליח להולכה לאחר שיוכשר הגט עכ"ד: ב) והנה הסברא בעצמה מובן הדוחק שיש בה, שהרי הבעל לא ידע בפסול הגט ועשאו שליח על הגט כמו שהוא, אך התשובת הרא"ש אלצהו לזה, ואני אומר שאין ראי' מהרא"ש כלל, אך נביא תחילה מחלוקת הרא"ש עם הר"ן ז"ל:

ג) הרא"ש סוף פרק התקבל סי' כ' כתב וז"ל ונראה דדווקא לענין צווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמע קולו אבל לענין שליחות האשה כל היכא דקים לן שהיא רוצה בדבר לא בעינן שמיעת קולה כו' [וכן משמע בתה"ד סי' רל"ז הובא כב"י סי' ק"מ] ונראה לי [פירוש דאף דעובדא דאבא בר מניומי (בדף כ"ט:) אין ראי' דיש לומר שהבעל אמר שהשליח יעשה לאבא בר מניומי שליח ומה שאבא בר מניומי שומע קול השליח כאילו שמע הבעל, מ"מ כך נ"ל, והקרבן נתנאל נתקשה בדברי הרא"ש בחנם] דאיש ואשה שווין בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח לגרש במקום אחר וא"צ השליח שישמע קולו [היינו דזה ג"כ מועיל מדין זכי'] ודווקא לענין כתיבת הגט וחתימה בעינן שמיעת קולו עכ"ל הרא"ש, ביאור הדברים מה שבכתיבה וחתימה לא מהני מדין זכי' הוא עפימ"ש הרמב"ן בענין מינוי שליח שלא בפניו שאין השליח במקום הבעל שיחשב כותב לשמה אלא בזמן ששומע מפיו כמו כן יש לומר דמהאי טעמא לא מהני משום זכי': ד) אך משום שדברי רמב"ן עצמם אין מובנים כל הצורך נראה עוד טעם בזה עפ"י דברי הר"ן הובאו ביתה יוסף חו"מ סי' ער"ה סעיף ואו ובשטמ"ק שם (קכ"ו) ד"ה אמר ר"ה וכו' ומכאן אני אומר כו' שהנותן מתנה לחבירו ומזכה ע"י אחר אין המקבל זוכה במתנתו עד שישמע ויתרצה שאלו צווח כששמע לא זכה על כן השבח שהשביח המתנה קודם שנתרצה, של נותן, דעד עכשיו בחזקת נותן, אף שכשנתרצה חל המתנה למפרע.

מ"מ בחזקת נותן קיים עד שעה שנתרצה והשבח של נותן יעיי"ש היטב בב"י ובשטמ"ק, ומבואר דענין זכין לאדם שלא בפניו היינו דאחר שנתרצה חל הזכי' למפרע [ועיין ריטב"א קידושין (מ"א ריש עמוד ב') דאפי' מינהו שליח בפירוש אם לא הי' מועיל רק מדין זכי' אם מוחה לבסוף בטל הזכי'] ובתוס' גיטין (כ"ד:) ד"ה לאיזו שארצה ואור"י דאפילו למ"ד בעלמא יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה, וא"כ כיון דסופר שכתב שלא בשליחות הבעל לא חשוב לשמה כמ"ש התןס' (כ"ב:) ד"ה והא וכן בפוסקים] וכשהוא שליח רק משום זכי' וזכי' אינו מבורר עכשיו שמא לא ירצה לבסוף ומטעם זה עכשיו בחזקת של נותן כאלו לא הי' זכות והשבח של נותן] רק אח"כ מתברר הזכות למפרע לא חשוב בשעת כתיבה מבורר לשמה, אבל בשליח קבלה שלא בפני שליח אף שאינו מדין שליחות מועיל מדין זכי', ואף דבירושלמי הגע עצמך בצווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה, כשמינתה שליח בפירוש עדיף ולא חיישינן לחזרה: ה) ובטור חו"מ סי' רמ"ד בענין שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט דאין העידי חתימה יכולים למסור השליחות לעדים אחרים ויחתמו כתב בשם הרמב"ן דמ"מ באומר אמרו לעדים אחרים מהני, ומסיים הטור והכי מסתברא, ולכאורה תמוה דרמב"ן לא אמר אלא בשהנותן מברר עדים שאומר אמרו לפלוני ופלוני ויחתמו דהוי כאלו הנותן עצמו ממנה אותם שלוחים שלא בפניהם, רק בגט לא מהני דלא חשוב לשמה כשאין שומעים קולו, אבל באומר אמרו סתם מה נ"מ בין מתנה לגט, וכן מפורש בר"ן פרק התקבל, ושוב מצאתי בקצוה"ח הניח דברי הטור בצ"ע:

ו) אך לפי האמור אתי שפיר דמ"מ כיון שהנותן מתרצה איזו עדים שיאמרו להם שיחתמו וחתמו מהני מדין זכי', ודווקא בגט כהאי גוונא לא חשוב לשמה כיון שאין שומעים קול הבעל, אבל בשטר מתנה דלא בעי לשמה מהני מדין זכי', ודווקא באינו אומר שיאמרו לאחרים אפשר דניחא לי' בהני עדים דווקא דקים לי' בגווייהו שכשרים הם, ועיין רש"י גיטין (ס"ו: בסוף העמוד), אבל באומר אמרו שמתרצה בכל עדים שיצוו השלוחים שפיר מהני מדין זכי', והר"ן לטעמי' דלא מהני שליחות מדין זכי' ע"כ כתב בדעת רמב"ן דווקא באומר אמרו לפלוני ופלוני, אך הטור דמסתמא בשיטת אביו הרא"ש קאי לא בעי אומר אמרו לפלוני ופלוני דווקא, וכל זה על היסוד דבמינה שליח בפירוש לא חיישינן לחזרה: ז) אך הר"ן ריש התקבל חולק בדבר שכתב בד"ה לפיכך דאשה שעשתה שליח לקבלה והבעל אומר שאינו רוצה בתורת שליח לקבלה רק בתורת זיכוי לא מהני דכיון דהשליחות בטל לא מהני מתורת זכי' שמא חזרה בה כמו בצווחת להתגרש עיי"ש היטב, לפי זה השליחות שלא בפני שליח את"ל שאינו מועיל מדין שליחות לא הי' מועיל מדין זכי' רק דמהני מדין שליחות, ובאמת הביא פוסקים סוף התקבל דשליח שלא בפניו מהני גם בכתיבה רק בשם הרמב"ן כתב שאין הסופר במקום הבעל אלא אם כן שמע מפיו, וכמה פירושים נאמרו בדברי רמב"ן אלו]: ח) וממוצא הדבר מובן דמ"ש בסוף סי' קכ"ב דאינו יכול הסופר לכתוב גט אחר ולמסור לשליח דעל גט האחר לא עשאו שליח הוא כשיטת הר"ן, אך להרא"ש מהני מדין זכי', דמה נ"מ לבעל בין גט זה לגט אחר, אך הוא כשיטת הר"ן דלא מהני מדין זכי' שאם חזר בו, ונהי דמעיקרא ניחא לי' בגירושין שמא עכשיו לא ניחא לי', ודווקא שליחות מועיל דאף דיכול לבטל בפיו לא חיישינן לזה אבל שמא נשתנה דעתו עכשיו וודאי חיישינן:

ט) אך להרא"ש דאף דבטל שליחות מ"מ מהני מדין זכי', ה"נ מהני מדין זכי', וראיתי בקצוה"ח סי' רמ"ג שהביא דברי רשב"א נדרים (בהא דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים משום דזכות הוא] וז"ל ק"ל דהא שליחות לאו מדין דניחא לי' או לא ניחא לי' לא גזה"כ דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ותדע לך שהרי האומר לחבירו צא ותרום לי והלך ומצאו תרום למ"ד אין חזקה עושה שליחותו אמרינן דילמא שמע אינש אחרינא ותרם ורחמנא אמרה אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אף דהתם ניחא לי' שהרי תיקן כריו, ויש לומר דתורם משלו על של חבירו שאני ולא בעינן שלוחו לדעתו אלא בתורם של בעל הכרי על של בעל הכרי אבל בתורם משלו על של חבירו כיון שאינו של בעל הכרי לא בעינן שליחותו ממש ואין הדבר תלוי אלא אי זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו עכ"ל וביאר דבריו בקצוה"ח דלא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו אלא היכא דזיכה המקבל באיזה דבר כמו במזכה חפץ לפלוני או במזכה גט לאשתו דזוכה האשה בגט או במפריש, אבל מפריש משל בעה"ב אין זה זכות אלא ניחותא ושליחות לאו מתורת ניחותא היא עכ"ל, והנה לפי דבריו לא יתכן באיש המגרש תורת זכי' שאין המגרש זוכה, אך דברי רא"ש ברור מללו שגם שליח המגרש שלא בפניו מועיל משום זכי':

י) אך לפי האמור דברי הרשב"א מיושבים בפשיטות, והוא לפמ"ש שם בקצוה"ח בשם תה"ד, בהא דאתם גם אתם מה אתם לדעתכם היינו דהיכי דבשעת מעשה לא הי' ידעינן רק דנימא אגלאי מילתא למפרע לא הוי דומיא דאתם עיי"ש היטב, וע"כ ס"ל לרשב"א דאפי' יד בשעת מעשה דזכות הוא מ"מ שמא ימחה אח"כ, וכבר בארנו מהר"ן דכל זמן דלא שמע וניחא לי' לא מהני ועדיין בחזקת נותן רק כששמע ונתרצה אמרינן אגלאי מילתא למפרע שהועיל, וא"כ לא הוי דומיא דאתם, והא דאמרינן בעלמא זכין לאדם שלא בפניו וכשנתרצה בשעה ששמע אמרינן אגלאי מילתא למפרע וקני ולא ילפינן מתרומה דלא מהני משום דלא הוי דומיא דאתם, כשם שלמדין מתרומה לענין אין שליחות לנכרי כדאיתא בגיטין (כ"ג:) מתקיף לה כו' יעיי"ש, לא קשיא דוודאי הא דזכין לאדם שלא בפניו הכי גמירי לה או מאיזה דרשה, ואף דזכי' מדין שליחות היינו דהכי גמירי שיהי' שליח, וכיוצא בזה בחצר משום שליחות אף דאיתרבאי מידו כמבואר בתוס' ב"מ (יוד:) בד"ה ואי, ובפרק האיש מקדש מנין שזכין לאדם שלא בפניו ת"ל איש אחד למטה למסקנא אין זה לימוד על כל זכי' דהתם ב"ד ומהני אפי' בקטנים עיין ר"ן שם] ה"נ בזכי' או דגמירי או מדרשה דמהני זכי' בעלמא ולא ילפינן מתרומה דלא מהני זכי', אך בתרומה נלמד מאתם גם אתם דלא מהני זכי' ודו"ק היטב: יא) ותה"ד לא ס"ל כהר"ן אלא אדרבא בשעת מעשה בחזקת מקבל שהועיל הזכות רק כשמיחה אמרינן אגלאי מילתא למפרע שבטל הזכות אבל בשעת מעשה בחזקת שהועיל הזכות כמו שתרם בעצמו והוי דומיא דאתם, ולעולם א"צ בזכות שיזכה באיזה דבר וגם במגרש מהני מטעם זכות:

יב) ויש להביא ראי' מדברי תוס' גיטין (ע"ב.) ד"ה קולו [ויובא דבריהם לפנינו] ועוד נראה כן דעת רש"י סוטה (כ"ה.) ד"ה עבדינן דמבואר בדבריו הא דב"ד מקנין שלא מדעת הבעל שאנו נעשין שלוחין לבעל דזכין לאדם שלא בפניו אף שבעל אינו זוכה בדבר רק שניחא לי', ואמנם מרמב"ם וטוש"ע אינו נראה שיהי' מטעם זכי' שהם כתבו שאם נסתרה אוסרין אותה ע"י קינוי זו על הבעל לעולם הלא הבעל יכול לומר לא בעינא לזכי' ומשמע שאינו משום שליחות. יג) ואין להקשות לדעת רש"י שהוא מדין זכי' ושליחות, מהא דמקשה הש"ס ואי איהי רצה לקיימה מקיימה עבדינן מידי דלא ניחא לי' לבעל, מה איכפת לי' לבעל אם ירצה לקיימה יאמר לא בעינא לזכי', דלא קשיא, דא"כ דלאו הוי זכות רק משום שיכול לבטל בכהאי גוונא לא חשוב זכות וכמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ק דגיטין, והביא ראי' דא"כ כל דבר שבחובה יחשב זכות שאם ירצה לקיים יקיים ואם ירצה לבטל יבטל שהרי אפי' בזכות גמור אם רוצה מבטל, אלא ודאי כיון שבעצמותו חובה לא יחשב זכות משום שיכול לבטל, מ"מ דברי רש"י ברור מללו דחשוב זכות אף שאינו זוכה בשום דבר: יד) מעתה מה ראי' יביא מהרא"ש במה שמבואר מדבריו שהסופר יכול לתקן ולא חשש על השליחות שלא ה' על מה שתיקן הסופר כיון דלהרא"ש לשיטתו מועיל משום זכי':