שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קעג, קטע 10

יד) אשר תירץ עצמו מה ששלח מכתב גלוי משום דחק מעות, פ' ר"ה (כ"ז:) התורה חסה על ממונו של ישראל אפי"ה כבוד יו"ט עדיף וה"נ כבוד תורה [במכתב סגור כפרש"י סוכה (מ"ט:) כבוד תורה בצינעא] עדיף: הק' אברהם סימן קצ ב"ה יום ה' י"ב אלול סת"ר לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב וכו' מו"ה יצחק נח נ"י האבד"ק וולאדאווקי בקראי מכתבו נבהלתי כי ראיתי שלא הבין דבריי גלל כן הי' ראוי שלא אכתוב שנית ואולי לא אועיל כאשר קרה לי עם רב אחד מן המופלגים שלא הבין גם בשני עד שבא בעצמו לכאן והגדתי לו פא"פ, מכל מקום אמרתי אעשה שלי: א) מתני' דהזורק גט מוכיח דגט הנזרק מידו לידה אף שאויר מפסיק חשוב בא מידו לידה, וה"ה כאן הנופל מידו לידה, וכיון שחשוב בא מידו שוב מוכשר בקירוב הגט כמו בעייק לה חרצי' ושלפתי': ב) גם לפי חילוק השני בין טלי מידו דמהני קירוב בין טלי מע"ג קרקע דלא מהני, משום דטלי מידו עביד מעשה אצטבא, אף דמעשה אצטבא לא הוי מעשה, מ"מ חזינן בגט דלא [בעי] מעשה גמור, דאל"כ לא הי' מועיל קירוב כיון שלא בא מכחו לידה ממש, וע"כ דשניא בין נתינה (דגט] משאר דברים, וה"ה די"ל משום מעשה אצטבא ג"כ: ג) ולפי שאין זה ברור הסברתי עפ"י סברת מהרי"ט דכיון דלא חשוב נתינה רק אם בא מידו חשוב הוא הנותן, וה"נ בנופל מידו כיון דע"י שנופל מידו הוי נתינה כנ"ל, חשוב הוא הנותן: ד) מה שהסברתי עפ"י מהרי"ט טעם עייק לה חרצי' דמהני משום דגמר נתינה עושה גם היא דבלעדה לא הי' נתינה.

ואף אם היא נוטלתו מידו עושה גם היא, שלולי שנוטלתו מידו לא הי' נתינה, ואין חילוק רק בקירוב הגט, ולי"א כיון שפתיחת ידו עושה הוא לבד ע"כ גם פתיחת יד צריך הוא לעשות, והקשה מעלתו דא"כ למה ס"ל לב"י והב"ש הסכים דקירוב לבד די, י"ל דאינהו ס"ל פתיחת ידו לאו כלום ולא מעלה ומוריד, בשלמא קירוב הגט אלי' אשכחן הולכה מקרי עבודה, אבל פתיחה אינו כלום: ה) מ"ש די"ל נתינה דגט היינו עזיבת הגט בידה, דא"כ הו"ל לרש"י לומר וכן ונתן בידה, ולמה הביא הא דולא נתן, אינו כלום דמה הוכוחה דונתן היינו עזיבה רק כיון דמצינו עזיבה בסיחון נוכל לפרש גם זה כן א"כ כל הראי' מסיחון וזה פשוט שלא ניתן לכתוב, אך וודאי אינו הכרח שגם נתינה דגט כן, ע"כ כתבתי שחלילה לסמוך ע"ז למעשה, אך קצת י"ל כן מדחזינן בעייק לה חרצי' בקרוב ופתיתת יד לבד, ואין לי טעם בזה רק אי משום דברי מהרי"ט הנ"ל או דנתינה מתקיים גם בעזיבה ולא בעי נתינה ממש, מ"מ אין לסמוך ע"ז למעשה כמ"ש: ו) מ"ש ליישב מנהגינו עפ"י סברת הב"ח כתב ע"ז מעלתו שזו סברא טובה מאד, הנה ראיתי דמה שנחשב זבורית לדידי [כמ"ש אולי עוד טעם אחר כי טעם זה לא נתיישב אצלי] נעשה אצלו עידי עידית, כי סברת הב"ח בשעת נתינה ליכא כריתות, ובשעה שסילק המשיחה כבר ניתן הגט בידה, והרי התוס' כתבו שאם המשיחה בידו והיא קפצה ידה אחר הנתינה לא מהני כיון שקפיצת ידה אינו עושה הבעל אלא היא ובסוף דבריהם כתבו להכשיר בזה כמו עייק חרצי'] והרי אפי' הבעל עשה קפיצת ידי' לא מהני שכבר הגט בידה ובשעת נתינה הי' יכול לנתקו, וצ"ל דשאני בהא דתוס' דקפיצת יד הוא מעשה בגט, משא"כ בעזיבת המשיחה שלא עשה בגט, א"כ י"ל דווקא משיחה ממש, אבל גליון הגט כיון שקלף אחד הוא עם הגט וכשעושה מעשה בגליון כעושה מעשה בגט:

ז) ועוד עיקר דברי הב"ח קשיין מתוס', ומה שחלקתי משום דבסילוק ידו ממשיחה אינו מעשה בגט. קשה מהא דתיזל איהי ותיחוד ותפתח דמהני אף שאינו עושה מעשה כלל בגט רק שמקנה לה החצר, אלמא דלא בעי מעשה בגט דווקא רק קניית החצר שעי"ז יהי' הגט בידה מהני, ה"נ כיון דמוכח מתוס' דאלו עשה הבעל קפיצת יד הי' מועיל דזה עצמו נתינה מה שעושה שלא יוכל לנתק, א"כ גם סילוק המשיחה יחשב נתינה שעושה שלא יהי' יכול לנתק, ואי משום שאינו מעשה בגט, זה מוכח מהא דתיחוד ותפתח דלא בעי מעשה בגט דווקא, רק דברי הב"ח המה כיון שכבר הגט בידה והפעולה רק שלא יוכל לנתק לא הוי נתינה, וא"כ גם קפיצת יד לא נחשב נתינה, ודברי הב"ח צ"ע קצת, ויש ליישב ובזמנינו שכופלין הגט קשה לומר שישאר ביד הבעל הגליון לבד, ע"כ אין טעם זה מבורר כל צורך: ח) עוד אודיעהו כי עיקר דברי התב"ש שהוכיח מרשב"א דלא בנפל מידו בלי מעשה דווקא רק אפי' פתח ידו, כיון שהקשה מהי' אבן בחיקו ועמד ונפל כו' הרי דאף בפתח ידו דומיא דעמד פוסל הרשב"א, דאם בפתח כשר ה"ה התם בעמד ומה קשיא לי' לרשב"א עכ"ד, הנה כשהעתיק בתורת הבית הארוך דברי הש"ס ב"ק לא העתיק תיבת עמד, כפי הנראה לא גרס ועמד, וכן בחי' רשב"א ב"ק שם העתיק דברי הגמ' בלא תיבת ועמד, וא"כ אין ראי' דבפתח לא הוי מעשיו, ועוד חילוק שחילק הרא"ה משום דבנזיקין חייב גורם, הנה שם בגמ' דבד' דברים פטור בה משום דלא הכיר בה, ובד' דברים לא ריבה שוגג כמזיד, מכלל דבמזיד הי' חייב, אף דבד' דברים כתב הטור בשם רמ"ה סי' ש"ח דגורם פטור, ועי' בקצוה"ח שם ובסי' של"ג, וצ"ל דהרא"ה לית לי' דחוה"ב, דחוה"ב ס"ל נפל מידו חשוב מעשה כ"ש פתח ידו.

אך מש"ס זבחים (ס'.) משמע נפל מידו לא חשוב מעשיו, מ"מ בפתח ידו אין ראי' משם, וע"כ הרא"ה גורס עמד, ובעמד חשוב מעשיו, וה"ה פתח ידו, ואין לשנות המנהג כנ"ל: הק' אברהם. סימן קצא ב"ה יום א' בהעלותך תרס"א לפ"ק פה סאכטשאב. שלוכ"ט לכבוד המו"ץ דק"ק שמילעוויזגע וק"ק פראגא כל אחד בשמו יבורך בכל טוב. מכתבכם הגיעני ע"י המשולחים. דבר הגט שיצא עליו קול שהבעל המגרש לא הי' שפוי בדעתו בשעת גירושין והאשה כבר נשאת והולידו בנים, והרב המסדר אמר שבדקו היטב והי' שפוי בדעתו, רק אחד מן העדים אמר שבאותו יום שמע ממנו גם הרבה דברים שלא הי' בהם טעם וריח: תשובה א) הנה בעיניכם ההיתר פשוט יען דעת ר' אביגדור דאין שוטה רק באותן ג' דברים השנויים ריש חגיגה, ואפילו לדעת הרמב"ם דאפי' בשאר דברים נחשב לשוטה, מ"מ הרי דעת מהרי"ט והובאו דבריו בספר גט פשוט ובס' כנה"ג דהרמב"ם לא דיבר רק לענין עדות אבל לענין מו"מ וגיטין וקידושין הרי הוא כפיקח:

ב) ומאוד אני תמה על דברים אלו שתליתם בוקי סרוקי במהרי"ט ז"ל, וז"ל הרמב"ם פ"ט מהלכות עדות הלכה ט' השוטה פסול לעדות מה"ת לפי שאינו בן מצות כו' עד כל מי שנטרפה דעתו ונמצא דעתו משובשת בדבר מן הדברים בכלל השוטה יחשב, עד כאן, ודברי רמב"ם ברור מללו דלכל הדברים הוא שוטה, שהרי כתב לפי שאינו בר מצוות, ומדברי רמב"ם אלו דייק הב"י סי' קכ"א דלאו דווקא הנך שלשה דברים, והנה מבורר דלהרמב"ם אפי' בשאר דברים הוא שוטה לכל דבריו, ובהלכה יוד כתב הרמב"ם הפתאים ביותר כו' הרי הוא בכלל השוטים, ובזה דעת המהרי"ט דזה דווקא לענין עדות, והסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א נראה מדבריו דאין חילוק ביניהם רק לקריאת שם אבל פסול הוא כמו שוטה גמור, ובזה דעת מהרי"ט להיפוך, וכבר רשמתי דברי מהרי"ט בגליון הסמ"ע מכמה שנים, אבל מי שנשתבש דעתו בדבר מן הדברים הוא כשוטה לכל הדברים ומהרי"ט לא דיבר מזה כלל, ועל כן מי שהוא שוטה לדבר מן הדברים לדעת רמב"ם הוא שוטה גמור לכל דבריו ופסק כן בש"ע סי' ל"ה בלי חולק: ג) עוד כתבתם טעם להתיר מחמת דברי בית אפרים בשם גאון אחד דיש חילוק בין מדבר דברי שטות לעושה מעשה, דבמדבר גם רמב"ם מודה, ואם כי בית אפרים חולק עליו, מ"מ יש לצרפו לסניף, וגם זה אינו כי הנוב"י לא אמר רק בדבר אחד ומשום דשטיא בחדא לא סריך, והיינו כשכל שטותיו לא הי' רק באחת שאומר שמפחד או דבר אחר שמסרך סריך, אבל במדבר כמה עניני שטות אף שבעניי הגירושין דיבר כהוגן לדעת הרמב"ם הגט בטל: ד) סוף דבר משום טעמים אלו שכתבתם עדיין היא אשת איש גמורה.

אך לחפש היתר אין נכון לפני זולת אם יכתבו רבנים אשר הפרישו אותם בעצמם, ועיקר הגט רע בעיני המעשה שבבדיקת הבעל אם הוא שפוי או שוטה אשר הוא הודאה קשה מאוד, כי בקל יפול בזה הטעות, יסמוך מו"ץ אחד על דעתו: ומהראוי הי' אשר יהי' בכנופיא של חכמים: הק' אברהם. סימן קצב ב"ה יום א' שמות תרס"ב לפ"ק פה סאכטשאב יע"א. שלוכ"ט לכבוד הרב החריף הישיש מו"ה יהודא ליב נ"י דומ"צ דק"ק וולאצצאוועק. דבר הגט שכיב מרע שנכתב שמואל בן שאול דמתקרי שואל יעקב ושם אביו מפורסם שואל יעקב, ולאשר חשש לדעת הט"ג שכל שואל שם עריסה שלו שאול רק משום דלא מסמנא דלא סליק בי' כו' ע"כ מכנין שמו שואל על כן כתב כנ"ל, ועתה חושש משום שהט"ג כתב לכתוב בזה שואל יעקב דמתקרי כו' ופסול אפילו בדיעבד אם לא כתב תחילה שני השמות, אך הביא דעת הר' ברוך פרענקיל בספרו עטרת חכמים שדעתו בזה להכשיר אך לא רצה להקל נגד הבית אפרים אך אם יסכימו להכשיר יצטרף ג"כ] וגם שרק שם אביו, על כן מסופק אם להכשיר בדיעבד: תשובה א) לדעתי יש עוד חשש בזה כי לכתוב שאול ואין יודעין ששמו כך רק מחמת אינו ראוי והי' ראוי לכתוב שואל יעקב לבד, ושמעתי שהגאון מפלאצק, כמדומה שספרו נקרא גט מקושר] כתב שחלילה לכתוב שם שלא נודע רק מחמת הוכחה: ב) ובעיקר דינו של הטיב גיטין אם לא כתב שני השמות תחילה אם לפסול בדיעבד, לכאורה נראה לפי מה שהעלה הט"ג דמי שיש לו שני שמות נקראין ביחד כגון ראובן שמעון וכתבם בשני שיטין כשר דלגמרי חשוב שני שמות, וא"כ אם לא כתב תחילה רק שם אחד לא חשוב שינה שמו, שהרי כתב שם אחד כתיקנו, ובוודאי אם היינו אומרים שחד שם הוא דומה לנקרא שמו ראובן וכתב "ראו' דהוי שינוי השם, אך עכשיו דשני שמות הוא רק חסרון שלא כתב כל השמות, ובשם אביו יש להקל בפשיטות:

ג) אך התינח אם לא הי' כותב שם יעקב כלל, אך משום שכתב שאול דמתקרי שואל יעקב, הוא כמורה באצבע דשאול הי' נקרא לבד בלא שם יעקב עמו וגרע כיון שהבעל הי' נקרא שאול יעקב ונראה שאינו הבעל: ד) וראיתי ראיית עטרת חכמים להכשיר בדיעבד דהנה דעת הב"ש במהד"ק במי ששמו המובהק יהודא משה ונקרא ליב משה לכתוב יהודה המכונה ליב משה, אך שבמהד"ב לא הזכיר מזה ומטמין דבריו לכתוב יהודא משה דמתקרי ליב משה וכדעת הנ"ש, אך מ"מ אם איתא שהי' דעתו שיהי' פסול בדיעבד אם יכתוב כמ"ש במהד"ק הי' מחויב לחזור בפירוש להרים מכשול איסור א"א: ה) ולדידי אין דיוק, דממנ"פ אם יבינו העולם שחזר בו הא אין כאן מכשול ואם יבינו שלא חזר בו ויכתבו כמ"ש במהד"ק, לא יהי' משמעות בגט שאין זה הבעל ששמו יהודה משה, כיון דמי ששמו יהודה משה כותבין בגט יהודה דמתקרי ושפיר הוא הבעל וכשר, וזה אם יתפסו. העולם כמ"ש במהד"ק לכתוב רק הראשון המשתנה, אך מאחר שנתפשטה הוראה בכל ישראל לכתוב שני שמות אם כותבין רק שם אחד איכא לעז ויאמרו שאין זה הבעל:

ו) אך מה שיש לדון בזה, דהנה בטיב גיטין כתב דהמנהג בשם שאול שעולה לתורה וחותם בשם שאול אך קורין אותו שואל, ושאלתי איך המנהג בזמה"ז ואמרו לי שקורין לתורה שואל [וכן יראה לי מתוך מכתב מעלתו שהוכיח ששמו מעריסה שאול שכ"כ בט"ג דמי שקורין שואל שם העריסה שאול, ואם איתא שקראוהו לתורה שאול לא הי' צריך הוכחה] והנה בשינה שם אביו שהרא"ש פוסל משום שמדמה אותו לשם דירה שהאדם נקרא על שם מקום שדר בו, ה"נ נקרא על שם אביו, אבל אינו נקרא על שם עריסה של אביו, ואין ניכר שם עריסה יותר ממקום לידה וכשם שאם שינה מקום לידה כשר משום שא"צ לכתוב ואינו נקרא על שם מקום לידה, ה"נ אם שינה שם העריסה של אביו, דהא א"צ לכתוב שם אביו כלל, ואינו נקרא על שם עריסה של אביו, ועל כן אם הן הדברים שנקרא אביו לתורה שואל יעקב וגם חתם כן, או לא הי' יודע לחתום כלל יש להכשיר: ז) ואף דבשינה שם לידה מפקפק בשו"ת הרי"ם לדידן שאין כותבין שם דירה, מ"מ בנידון דידן לא שינה כלל שהרי שאול אחד משמותיו והרי שמו ניהו כמ"ש בט"ג שאם נכתב בשני שיטין כשר, רק שתאמר כיון שבכל גיטין נכתבו שני השמות תחילה ובגט זה נכתב שם שאול לבד בתחילה איכא לעז, ופסול ה מהרא"ש למדנו שכתב כן בשינה מקום דירה והוא לא כתב רק משום שנקרא על דירתו ולא בשם עריסה של אביו שאינו נקרא על שם זה:

ח) והנה מחמת חשש השני שלא ידענו אם קראוהו מעריסה שאול ושמא קראוהו שואל והוי שינה אביו ממש, אך אם כן הדברים ליכא לעז כיון שכתוב בגט דמתקרי שואל יעקב רק שיאמרו שם עריסה הי' שאול, מה בכך הלא אין ידוע לכל ששם בעלה הי' שואל מעריסה, אך לפי מה שמפקפק בתשו' הרי"ם בשינה שם לידה גם בזה יש פקפוק, אך בזה שלא נודע אין להחמיר כולי האי ועל כן אם ידוע שקראוהו לתורה שואל יעקב וכך הי' חותם, או שלא הי' יודע לחתום כלל יש להתיר בדיעבד: ט) ועל דבר שנתפשרו שהאשה תפטור היורשין בערכאות מזכותה בבית והאשה לא פטרה, אין לחוש לדעת מהר"ם מלובלין ז"ל בהבטיחה לשכ"מ שאם יבריא תחזור ותשאנו ולבסוף לא רצתה להנשא אליו שהגט בטל. והנה מקור ראייתו מהא דב"מ (ס"ו.) אי קיימת דידך אנא, דמשום שהוא הסכים תחילה לגרשה בלא דברים אלו הוי פטומי מילי, אבל בשכ"מ שתחילת גירושיו הי' בהבטחה זו חשוב כתנאי גמור, וחזר ופקפק משום דהתם אמרה דידך אנא משמעות שלא יהי' גט, והכא הבטחה הי' להנשא אליו (וע"ז חזר להביא ראי' מגיטין (מ"ו:) במוציא אשתו משום איילונית]:

י) ואני תמה דוודאי דאי קיימת דידך אנא ג"כ הפירוש שתחזיר ותשאנו, דאל"כ מה הוקשה לתוס' ורא"ש והובא במהר"ם מלובלין שם] פרק מי שאחזו דלמה לי משום דהתנתה היא ולא הוא תיפוק לי' דלא הוי תנאי כפול, והא טעם דבעינן כפול דבלא כפלי' לתנאה לא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו, והכא הרי הלאו בפירוש דאי קיימת דידך אנא שלא יהי' גט, אלא ודאי פשיטא להו לתוס' דידך אנא הפירוש שתנשא לו, ועל כן אפי' הי' תנאי גמור שתנשא לו מ"מ הא לא כפל שאם לא תנשא לא יהי' גט, ואם כן מוכח שאם אמר הוא בתחילת הדברים שאם יקום תנשא לו הוי כתנאי, אך בנ"ד שמשמעות מכתבו שהשכ"מ לא דיבר עמה כלל שתפטור היורשין בערכאות רק עם היורשין התפשרה, רק מעלתו בא לדון משום אומדנא, ואומדנא זו לא ידענא, ואין רצוני להתערב בזה כלל. הק' אברהם. סימן קצג ב"ה יום ג' תשא תרס"ג לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב הגדול החריף הבקי מו"ה ישראל אברהם נ"י רב דק"ק טיראספאל יסלח לי מעלתו על איחור תשובתי, כי כמה טרדות מוטלות עלי, וכמה שואלים אצים עלי במכתביהם. דבר הגט הניתן ע"י שליח, שם הבעל אביגדור ונכתב בגט ואו תמורת היוד, ואחר שניתן הגט ליד שליח מחקו הרגל [צ"ל מהרגל] הואו ונשאר יוד:

תשובה א) הנה מעלתו חשש בזה משום חק תוכות, ומשום שתיקן לאחר נתינה לשליח ועל גט זה אחר התיקון לא עשאו הבעל שליח, ודומה להא דסוף סי' קכ"ב עיי"ש בח"מ וב"ש, ועוד דאין לתקן אחר חתימת העדים, והמסדר טען לפמ"ש הכנה"ג סי' קנ"ד בסדר הגט חלק ג' בשער השמות בשם אביגדור שאם כתב בלא יוד אחר הב' כשר, וכיון דלפי הברתינו בפולין קורין המלאפום כמו חירק אין הויו מזיק וכאלו לא כתב לא יוד ולא ויו דכשר והויו שם יתור עלה ולא פסול בה חק תוכות, וכבודו טען דאף אם נניח שבלא יוד כשר, מ"מ אם כתב ואו שנכתב אות שאינו בעיקר השם מורה שיש לו הברה אחרת וכמ"ש בטיב גיטין בכתב חוה חואה בא' פסול משום שהוסיף א' שאינו בשם העיקר מורה על הברה אחרת, ועוד כתב שדינו של הכנה"ג אינו כספר אהלי שם שאם כתב דניאל בלא יוד פסול: ב) ולי נראה דעת כנה"ג עיקר ואין סתירה מדניאל מאחר שהיוד מורה על חירק דגושה כזה אבי גדור והברתינו הג' בשבא נח כזה אבגדור א"צ להיות יוד ואדרבה הברתינו בלא יוד ואינו דומה לדניאל שאי אפשר להיות שבא נח באלף ועל כן החירק דגושה דני אל ע"כ אם לא כתב יוד פסול ועיין טיב גיטין בשם פינחס שאף אם חתם פינחס ביוד וכתב פנחס בלא יוד כשר מאחר שהברתינו בלא חירק דגושה והוא בלא יוד, וכן בשם הינדא שאם אין בנמצא הנדא בפתח כותבין בלא יוד מאחר שאין החירק דגושה וגם אם כתוב בויו נראה דכשר, ומה שדימה לחואה אדרבא משם ראי' לסתור שכתב רק משום שנמצא חוה בהברה אחרת ואף בזה נראה עיקר דעתו להכשיר רק הניח בצ"ע: ג) מלבד זה מה נ"מ לענין חק תוכות אם כשר בואו שאף אם פסול בויו מאחר שבלא יוד כשר אין פסול חק תוכות ביוד, ואם נאמר דין חק תוכות בתיבה הי' הדבר תלוי בפסול בויו שאם הי' פסול בויו נמצא שנעשה הכשר התיבה במחיקה:

ד) ובתשו' דבר שמואל סי' רס"ה בשתי תיבות בספר תורה שנראין כמו תיבה אחת וגרר קצת עובי מאות זה וקצת מעובי אות זה אפשר יש להסתפק משום חק תוכות, והיינו שספק אם חק תוכות דווקא באותיות או גם בתיבות, אך מדברי הש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף כ"ג אם יתר אות אחת יש לו תקנה בגרירה אם הוא בסוף תיבה או בתחלתה ואף שקודם שמחק נתקלקלה [כוונת] התיבה ע"י הייתור מ"מ אין בו משום חק תוכות ולא משום שלא כסדרן, וא"כ אף אם בויו פסול אם גרר עד שנעשה יוד אין בו משום חק תוכות כיון שאינו צריך ליוד, מ"מ לפמ"ש דכשר בואו אין בו חשש חק תוכות אף לפי ספיקו של דבר שמואל, ועיין מה שאכתוב לקמן מענין פנים חדשות: ה) אך זה יש לעיין והעיר בזה גם מעלתו מאחר שצריך ליוד שלא יהי' נחלק לשתי תיבות א"כ היוד מכלל הגט וצריך שלא יהי' בחק תוכות, וזה אף אם כשר בואו דעכשיו הואו איננה והכשר הגט שלא יהי' כשתי תיבות מחמת היוד שהיא בחק תוכות: ו) והנה יש ראי' לסברא זו מהא דגיטין (כ') ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת בעי רב פפא בין שיטה לשיטה הנייר שלי] מהו ומקשה ותיפוק לי' דהוי שנים ושלשה ספרים, ומשמע סברת הש"ס כיון שצריך לנייר שבין השיטין להכשר הגט לחבר השיטין שלא יהי' שני ספרים הוא מכלל הגט ואם הוא שלו פסול, ה"נ כיון שצריך ליוד שלא יהי' שני תיבות צריך שלא יהי' בחק תוכות: