שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קעג, קטע 4

ד) מ"מ בעיקר הדין אם יחשב נשתקע, מ"מ שכתב בטיב גיטין, הביאו כת"ר, בשם אבגיל, אבגלי, ששם אבגלי מסופק מהרי"ט אם הוא שם בפ"ע או נגזר משם אבגיל, מ"מ כתב בטיב גיטין אם ידוע שהי' שמה אבגיל מעריסה כותבין אבגיל דלא חשוב אבגיל נשתקע כיון שאביגילא לגעגועין, ואף דאביגילא אינו מבורר שהי' שמה אביגיל שהרי מהרי"ט מסופק אולי הוא שם בפ"ע, מ"מ כיון שהכוונה לגעגועין לא חשוב נשתקע, ה"נ בנ"ד: ה) באופן שאם הי' ידוע שכדברי העד כן הוא הי' נראה להתיר עגונה זו, אך הלוא הוא רק ע"א, והוא לאחר הגירושין, ועוד דאפי' בשעת מעשה מה שנאמן, כתב הרא"ש, הביאו הב"י סי' ק"כ, הוא משום דעבידא לאגלויי, ובנ"ד שמעיד מה שהי' בערך חמשים שנה, דפשוט דלא עביד לאגלויי כלל ואיך נאמין לו: ו) תשובת חיים כהן אין אתי, ומה שהעתיק מדבריו אין מובן, שהרי מ"מ הגמ' מקשה דהוי דבר שבערוה ימחול כת"ר להעתיק לי התשובה מלה במלה מתשו' מהר"ח ועוד אעיין בדבר אולי אמצא מקום להתיר:

ז) והי' אפשר לומר לפי דברי נוב"י חלק אהע"ז סי' נ"ד דע"א עם רגלים לדבר נאמן אפי' בדבר שבערוה כמו בסוטה, וה"נ בנידון דידן הכתובה שנמצאת רגלים לדבר שהאמת כדברי העד ונאמן אך דברי נוב"י נסתרים מדברי רבינו ירוחם חלק חוה נתיב כ"ג חלק ב' וז"ל אמר לו ע"א אשתך זנתה ושתק אין העד נאמן, פירוש ואפי' ראה רגלים לדבר כדברי העד, והדמיון שהביא מסוטה נסתר ממ"ש הרמב"ם סוף פרק א' מהלכות סוטה וז"ל שהרי נאסרה בקינוי וסתירה והשתי' שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד, עכ"ל, הנה דאין נאמנות העד רק למנוע ממנה השתי' אבל לא לאוסרה או להתירה, הן אמת דקשה למה מפסדת כתובתה, אך באמת קשה בעוף פורח שנטמאת דאף שאינה שותה מ"מ אינה מפסדת כתובתה, אך באמת קשה בעוף הפורח מ"ש ממתו בעליהן עד שלא שתו דקי"ל כב"ה דאינה נוטלת כתובתה כיון שנמנע ממנה השתי', ומצאתי להבית מאיר שנתקשה בזה, ותירץ דבדידי' הוה אינו יודע אם פרעתיך עיי"ש, והנה בסי' ע"ה בחו"מ בטוען ברי ע"י אחר שאינו נוגע בדבר אפי' הוא קרוב והקרוב לפנינו חשוב ברי לחייבו היסת גם לדעת הש"ך עיי"ש, וה"נ העד טומאה שלפנינו מחשב טענת הבעל ברי ופטור מכתובה, ודווקא בעוף הפורח דחוששין שמא מחמת שנאה וחשובה כנוגע, מ"מ דברי הנוב"י מופרכים: ח) חששתי לתקנת עגונות ושהיתי המכתב אולי אוכל למצוא פתח היתר, ונגד הטענה דכאן לא עביד לאגלויי, אמרתי הע"א עם רגלים לדבר דמועיל באיסורין, ומהא דמהני עביד לאגלויי מוכח דלא חשוב דבר שבערוה, וע"כ מהני ע"א עם רגלים לדבר, ויש לצרף דעת הגהת אשר"י פ"ק דחולין דמוחזק בכשר מהימן באיסורין אף במקום דאתחזק איסורא:

ט) ונגד הטענה דהכא שהעיד לאחר הגירושין הרי עדותו על דבר שבערוה, ולא דמי לאשתמודענא עפ"י קרוב שאומר קודם החליצה ובשעת עדות אינו מתיר כלום (ואף דבש"ע סי' קנ"ז דאף ליבם מהני קרוב אף שמתיר בעדותו תיכף ליבם, י"ל דדומה לאומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחר ואמר אני קדשתי' דלא חשוב דבר שבערוה כיון שמעמידה בחזקתה ואינו מוציאה מחזקתה עיי"ש בר"ן, וה"נ באומר זה היבם, והא דצריך בחליצה לטעמא דאגלויי מילתא היינו משום דבקידושין אין כאן רק בעל אחד ושפיר נאמן ליתן גט, ולא חשוב שמוציאה מחזקת אשת איש, שלפי דבריו שהוא קידשה לא נעשית א"א לאחר מעולם רק ממנו, וזה ראינו שנותן לה גט ונתגרשה ממנו ומאחר לא היתה א"א מעולם, משא"כ ביבמה דלפעמים יש כמה אחים ובחליצתו מוציאה מחזקת זקוקה לאחים ע"כ פליגי אמוראי אם עפ"י עדים או עפ"י קרוב וקי"ל עפ"י קרוב, והוא דווקא קודם מעשה שעדיין אינו אומר על דבר שבערוה אבל להתירה ליבם שלפי דבריו לא נאסרת לו מעולם דומה ממש להא דקדשתי את בתי]: י) ואמרתי להביא דמיון מתוס' סנהדרין (פ"ו:) ד"ה גניבה דמבואר בדבריהם שנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אף שכולם נתכוונו להורגו, מ"מ אין עידי קידושין נהרגין אם הוזמו כיון שאין בעדותם צד חיוב מיתה עיי"ש היטב, ה"נ אין העד שאומר שמו הי' הירש מעיד על דבר שבערוה שאין בעדותו צד גירושין, ולא דמי לשליחות קידושין וגירושין דצריך עדים דשליחות אתחלתא דגירושין וכדאמר התם גניבה אתחלתא דמכירה ואפי' לחזקי' גניבה לחודא קיימא, מ"מ שליחות לגרש ודאי אתחלתא דגירושין:

יא) אך יש הוכחה דבמעיד לאחר מעשה אף שעדותו בעצם אינו על קידושין חשוב מעיד בדבר שבערוה בקידושין (י"ב) אמרה לי' אמי' והא ההוא יומא דקדשה הוה בי' שוה פרוטה, אמר לה לאו כמינך דאסרת לה אבתרא לאו היינו יהודית דביתהו דר"ח, אמרה לי אם קיבל בי אביך קידושי כי זוטרת אמר לה לאו כל כמינה דאימך כו', ומה זו ראי' התם אומרת על קידושין דבר שבערוה, משא"כ בהקידושין ידועים רק שחושבין שאין שוה פרוטה ואומרת שוה פרוטה הי' שאין בעדותה צד קידושין, ואם שבחזקת פנוי' דעת רמב"ם ורשב"א וסייעתם, הובא בש"ך סי' קכ"ז, דע"א נאמן באתחזק והלה אומר איני יודע, וכן מפורש שם בפנ"י ובמקנה בהא דהי' בה שוה פרוטה דחשוב דבר שבערוה, ומה נ"מ בין אומרת לאחר קידושין שוה פרוטה הי' בין אומר לאחר גירושין גט טוב הי', והראי' שכתב מהר"ח כהן מריש גיטין מלבד מה שכתבתי] תמוה דהא מהני אמירת בפני נכתב ובפני נחתם קודם נתינה תוך כדי דיבור לנתינה כמ"ש ב"ש סי' קמ"ב סק"ט, ועדיין אינו מעיד על דבר שבערוה. וכן כתב בתורת גיטין שם דאמירתו בפ"נ אינו רק שהגט זה ראוי לגרש בו, לכן כעת שערי היתר נסגרו בפני, ואם יראה דבר חדש במהר"ח כהן ימחול להעתיק לי התשובה, וימחול לכתוב לרב מובהק אולי ימצא לה צד היתר והי' בזה שלום: דברי ש"ב מחו' הדו"ש הק' אברהם. סימן קפא ב"ה יום ד' ל"ב למטמונים תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה משה זאב נ"י בן יהודא ז"ל דומ"ץ בק"ק קאליש.:

מכתבו שנית הגיעני בצירוף מכתב הרב הג' דקהלתכם, וראיתי שאין בדבר מחלוקת נגד הרב, אך ראיתי שב"ד מסדרי הגט הי' ממקום אחר, ואמנם שאין אתם חשודין אצלי לשנות מאשר הוא האמת ביחוד הרב דקהלתכם שאני מכירו היטב, בכל זאת בשלו אדם רשאי להאמין ולא בשל אחרים מסדרי הגט, מה גם שלא ראיתם הגט רק אחד שמהימן אצלו כבי תרי, ואני אינני מכיר את האיש, ואומד דעת מעלתו אינו אומד דעתי וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות שאלה ופקדון הלכה ד' דאף שמוציאין ממון עפ"י אומד דעת הדיין מ"מ אין מוציאין עפ"י אומד העדים שאומד דעתם אינו אומד הדיין, ע"כ חלילה לי להשיב דבר או חצי דבר בגט זה כל זמן שלא כתבו אלי מסדרי הגט בעצמם, אך זאת אני אומר לגזור על מי שהגט בידו בגזירת' נחש להראותו לכל למען לא תהי' רמי' בתורת ה': ולמען לא אראה כצר עין ומדחה פעם אחת ושתים, לזאת אשיב לכם כמפלפל בהלכה אם הי' המעשה כמו שכתבתם, ונאמנו דברי האיש שראה הגט, אך לא בגט זה כלל וכלל: בדבר גט שהאשה היתה ממאסקאווע ושם עריסה הי' שומא ונקראת אחר דודה שהי' שמו שמואל, אח"כ קראוה לגעגועין סומקא, אח"כ שינו שמה מחמת חולי יהודית, ואח"כ קראו אותה הכל סאפיא, ובגט נכתב סומקא דמתקריא שומא:

תשובה א) הנה יש בזה ג' ערעורים, אחד שהי' לו לכתוב שומא לעיקר, דמתקריא סומקא, דסומקא הוא שם געגועים, ב', שהי' לו לכתוב שם שנשתנה מחמת חולי שהוא עיקר, ג' שנקראת בפי כל סאפיא ולא נכתב כלל, ונהי שכתבו האחרונים יען שעונים מי שבירך בשם עריסה לא הוי נשתקע, מ"מ אפילו נשתנה שם עריסה לשם אחר ורובא קורין בשם האחר ופורתא בשם עריסה, הסכמת אחרונים ומהרח"ש מכללם דהוי לי' שם עריסה טפל דלא כשו"ת כנסת יחזקאל דמצרפין שם עריסה עם המיעוט להיות עיקר, וכיון שלא נכתב שם סאפיא הוי שינה שמה ופסול: ב) והנה בערעור ראשון משום שכתב סומקא תחילה כתב מעלתו הלא שני השמות כתובים בפירוש ובדיעבד מקילין, אך בערעור שני שלא כתב שם חולי האריך מעלתו דלא הוי שם העיקר רק לכתוב אותו תחילה, אבל אם גירש בשם שקורין אותו וודאי כשר, והנה זה אמת אם הי' כותבין. שם שהכל קוראים, אבל שומא אין קורין רק שלא יחשב נשתקע הואיל קוראין כך במי שברך, מ"מ שם חולי עיקר כנגדו וחניכה שהי' קורין אינו, אך שיש לומר דשם חולי נשתקע: ג) ונבא לחשש הג' שלא נכתב שם הנקרא בפי כל סאפיא, והנה מעלתו כתב להתיר יען שם סאפיא אין רגיל לקרות מעריסה, והרי ידוע שיש לה שם, ודומה לדברי מהרי"ק שורש פ"ו בשם עריסה אלי' ונקרא בלי שאפי' נשתקע שם אלי' אם בלי אינו רגיל לקרותו מעריסה כשר שכבר ידוע שהאיש הזה יש לו עוד שם אחר, ע"כ כשיראו בגט כתוב אלי' כשר, ה"נ בנידון דידן אף שקוראין אותה סאפיא הלא אינו שם שקורין מעריסה וידוע שיש לה שם אחר, ע"כ כשרואין בגט שם שומא לא יהי' לעז עכ"ד:

ד) והנה שם במהרי"ק עוד כיוצא בו במומר שנשתקע שם דיהדות, מ"מ מאחר שהכל יודעין שהי' לו שם דיהדות כשר בשם יהדות לבד הנכתב בגט, וכן גר שכתבו שם דגיות בגט אף שנשתקע שם גיות כשר מטעם זה, והביא ראי' מהא דיוסף וקורין אותו יוחנן משמע דווקא כהאי גוונא ששניהם שמות שקוראים מעריסה, אבל אם קוראין אותו בשם שאינו שם עריסה ונכתב בגט שם שקורין אותו כשר יען הכל יודעים שיש לו שם זולת הכתוב, ע"כ גם במקום כתיבה ליכא לעז אף ששמו אינו שם הכתוב בגט מ"מ הרי יודעים שהמגרש יש לו עוד שם אחר ואפשר שזה הוא עד כאן דברי מהרי"ק: ה) והנה קשיא לי טובא בדברי מהרי"ק מהא דכתב הרא"ש גבי והוא דאתחזק בתרי שמא דהיינו שיודעין במקום כתיבה שיש לו עוד שם במקום נתינה, אך שאינו מכירין באותו שם, היינו שאין יודעין מה הוא השם, [כן פירש בתשו' שב יעקב ופשוט] וכן במקום נתינה יודעין שיש לו שם אחר במקום כתיבה אך אין יודעין מה הוא השם עיי"ש, הנה מפורש דאף שיודעין שיש לו שם אחר, מ"מ איכא לעז כשלא יהי' כתוב שם שיודעין בו וחשבו שאחר הוא:

ו) והנה הראי' שהביא מהרי"ק מיוסף וקורין אותו יוחנן משמע דווקא יוחנן, אבל כתוב בגט שם שאינו שם עריסה כשר, בזה ודאי ליכא לעז מדלא נכתב שם שיודעין בבעלה מכלל שאינו בעלה דא"כ הי' כותבין זה השם, זה אינו דאי נמי אין המגרש בעלה הי' להם לכתוב שם עריסה של המגרש כיון ששם הנכתב בגט אינו שם עריסה, ע"כ הי' לו שם אחר ולא נכתב, א"כ שפיר יכול להיות שזה בעלה, וכן בגר שגירש בשם גיות, כיון שודאי הי' למגרש שם יהדות, ואעפי"כ אינו כתוב שוב אין להוכיח מדלא נכתב וכנ"ל, וכן במומר אין ראי' מדלא כתבו שם גיות שנקרא בו, כיון שידוע שאין כותבין שם הנקרא בגיותו כדברי ר"ת, אבל בנקרא בלי ונכתב אלי' שפיר יש הוכחה מדלא כתבו שם בלי שאין זה בעלה שנקרא בלי רק אחר ששמו אלי' לבד: ז) וצ"ל שדעת מהרי"ק כיון שבלי אינו שם שקורין אותו מעריסה אינו מחויב לכותבו וכמ"ש האחרונים בשם שבחולה, ע"כ אינו ראי' מדלא נכתב שם בלי שאין זה בעלה: ח) והנה בש"ע פסק בגר שגירש בשם גיות כשר אפי' נשתקע, ובספר מכתב מאלי' חולק על מהרי"ק וש"ע, אך בס' גט פשוט הסכים למהרי"ק, אך באלי' וקורין אותו בלי ונכתב בגט אלי' לא ראיתי שפוסקין בזה כמהרי"ק, כי באמת חילוק גדול, כי בזה יש קצת לעז מה שלא נכתב בלי אף שאין מחוייבין לכותבו לדעת אחרונים מ"מ לכתחילה כותבין: ט) נשוב לנידון דידן, נראה אפי' לדעת מהרי"ק כאן יש לעז מה שלא נכתב שם סאפיא, מה אמרת משום שאין רגילין לקרות מעריסה לא כתבוהו, הלא כתבו שם סומקא אף שאינו שם שקורין מעריסה, וא"כ אם איתא שהיא האשה שקורין אותה סאפיא הי' כותבין גם שם סאפיא, ודומה ממש לדברי רא"ש באתחזק בתרי שמא דאף שיודעין שיש לו שם אחר מ"מ הוי לעז מה שלא נכתב שם שיודעין בו הא חדא:

י) ועוד דסאפיא שמעתי שנחשב בין הגוים שם העצם. וזו ששינו שמה לשם גוים אפשר הי' כוונתם לשם העצם וצריך לכותבו, ושוב איכא לעז בלא כתבו כדברי הרא"ש הנ"ל: יא) ועוד דכתבנו בסתירת חשש הב' שלא כתבו שם יהודית שמה מחמת חולי שהיא עיקר, וכתבנו להתיר משום דנשתקע, והרי ע"כ צריכין אנו לדברי מהרי"ק דכיון דשם שקורין אינו שם עצם לא הוי נשתקע, וא"כ גם שם יהודית לא נשתקע וחזר החשש למקומו: יב) ודוחק גדול לומר דנפסוק כמהרי"ק דלא הוי לעז כיון ששם שקורין אין שם מעריסה, ע"כ יש לה שם אחר, אך לא נפסוק כמותו במה שפסק דלא חשוב נשתקע, ונפסוק בזה כמכתב מאלי', אך הרי בש"ע כמהרי"ק בגר שכתב שם גיות דכשר אפי' נשתקע שם גיות, ע"כ איני רואה מקום להקל אם יארע גט כמו שכתבתם אלי, אך בגט זה כבר כתבתי לכם שאין רצוני להתערב: הק' אברהם. סימן קפב ב"ה יום ב' תצוה תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שלוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם צמ"ס ירא ושלם מו"ה יואב יהושע שליט"א האבדק"ק קונצק. אשר נסתפק בחרשת גמורה או אשת חרש גמור שעד אחד מעיד עלי' שנתגרשה אם נאמן מטעם כיון דבקידושי דרבנן תופסין קידושי אחר אפילו קידושין ג"כ דרבנן כמ"ש האבני מלואים סי' מ"ד, וכל היכי דתפסי קידושין לא הוה דבר שבערוה, רק איסורין כנדה, וגם כאן כיון דלא הוי ממזר בקידושי דרבנן כמבואר ברי"ף פרק ב"ש, על כן נאמן ע"א שנתגרשה עכ"ל, וכוונתו לומר דה"ה באשת חרש יתפסו בה קידושי חרש אחר:

תשובה א) הנה דברי האבני מלואים לא ראיתי, וכמדומה לי שלא כתוב כלל בא"מ, ובוודאי כבודו מדמה למ"ש בחצי' שפחה וחצי' בת חורין שתופסין בה קידושין שניים משום שאין בה חיוב כרת, אבל זו היא בת כרת דרבנן, ובקידושי דרבנן שהם משום גזירה, כעין קידשה בפחות משוה פרוטה שהיא גזירה שיהי' כאן אחד מבני מדי, יש לומר דמ"מ שייך הגזירה שיהי' כאן אחד מעיר ששם קידושין שניים שוים פרוטה, ויאמר כי קידושין דאורייתא אינם תופסין אחר ראשונים דרבנן, וכדומה בקידושין דרבנן שמשום גזירה, אבל חרש אטו פיקח לא מיחלף, ומשנה שלימה פרק חרש דאחות אשתו חרשת שנפלה מאחיו חרש פטורה מן החליצה דאתי אחות אשה דרבנן ומפקיע קידושי דרבנן, אלמא שחשובה ערוה מדרבנן, וכשם שבא איסור אחות דרבנן ומפקיע זיקה דרבנן כך אתי קידושין ראשונים דרבנן ומפקיע קידושין שניים דרבנן, וגזירה לא שייך דחרש בפיקח לא מיחלף כדאיתא בגיטין (ע"א.): ב) גם מה שכתב משום שאין ממזר מקידושי דרבנן כמ"ש הרי"ף פרק ב"ש, זה אמת שאין ממזר מקידושי חרשת כמ"ש הרי"ף גבי קטנה ולפענ"ד שהרי"ף למד זה ממתני' דפרק החולץ הנושא אחות חליצתו אין הוולד ממזר אף דחשובה מדרבנן אחות גרושתו, דמהאי טעמא כתבו תוס' דחשובה חליצה פסולה משום שדומה לערוה דאורייתא] ומ"מ לא ימנע מלקרות דבר שבערוה, והרי עיקר דבר שבערוה ילפינן מסוטה שאין הוולד ממנה ממזר אלא דטומאה כתוב בה כעריות, וגם הא דשאר חייבי לאוין לא חשיבי דבר שבערוה אינו ברור, ודעת תוס' רי"ד פרק האומר להיפוך כנודע, ואבי מורי זצ"ל הביא מדברי ריטב"א פ"ב דכתובות גבי שבוי' ג"כ להיפוך שכתב שם דכולה מתניתא מיירי שחברתה שותקת או שוטה עיי"ש ואעפי"כ אינה נאמנת עליו שטמאה:

ג) אך מה שיש לי לדון בזה, יען הא דאין דבר שבערוה פחות משנים יליף דבר דבר מממון, ובסוף מס' ב"ק נאמנת אשר וקטן לומר מכאן יצא נחיל דבורים ובגמ' (שם) אשה וקטן בני עדות נינהו אמר ר"י אמר שמואל כגון שהיו בעלים מרדפין ואשה וקטן מרדפין אחריהם, ומשמע שאם הי' ע"א כשר גדול, לא הי' צריכין לתירוץ זה, ובקנין דרבנן נאמן ע"א והוא הדין בדבר שבערוה: ד) מ"מ אינה ראי' גמורה, דיש לומר שאם הי' כשר הי' זה שמחזיק בדבורים מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, שהמחזיק אינו יודע אם כנים דבריו, ועוד יש לומר שאפי' אם יכחיש הלא כתבו האחרונים (ועי' בתומים סי' ע"ה ס"ק כ"ד] בטעם מורשה שאין מקבלין שבועתו במקום בעל דין, דשבועה צריכה להיות שבועה שחייבין עלי' אשם דחמורה משבועה דעלמא, וכיון דלאו קנין דאורייתא ולא חשובה שבועה לחייב עלי' אשם אינו נאמן בשבועתו להכחיש את העד, ודומה לחשוד, ואף דחשוד שכנגדו נשבע ונוטל, יש לומר משום שמדאורייתא חשוד נשבע כמ"ש תוס' ב"ק (ק"ח.) ד"ה תרי כפילי: ה) אך י"ל למה שכתב היש"ש דהא דמשני בעלים מרדפין היא להוציא מיאוש בעלים, אבל נאמן בלא זה, ואף דגמ' משני במסיח לפי תומו, ובב"י חו"מ סי' מ"ה דמסל"ת נאמן יותר מעד כשר, וא"כ אין לנו ראי' להכשיר עד אפי' כשר בדבר שבערוה דרבנן:

ו) והנה הדבר פשוט שצריך שני עידי חתימה על הגט, וכן מפורש בתשו' צמח צדק סי' ס"ח וז"ל וכשמצוה לסופר ולעדים כו' ואם סגי בע"א למה יצטרך שנים, יש לדחות כיון שעידי חתימה הענין שמוכח מחתימתם שבא השטר מיד נותן ליד מקבל, וכיון שאינו דבר ברור שאפשר שנפל ומצאתו אלא דלא חשינן לזה בשני עדים אבל בע"א חיישינן, וכעין שכתב הה"מ פ"כ מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ו בע"א שאמר אביו כהן חשינן שמא פסולה לכהונה לקח אביו אף דבשני עדים לא חשינן לזה: ז) מ"מ אף שאין ראי' לאסור, גם להתיר אין לנו ראי', ואף שבמס' ידים פרק ד' משנה ג' הבא להחמיר בדרבנן עליו הראי', מ"מ הבא לחדש קולא ודאי עליו הראי': ח) ועוד ראי' מתוס' יבמות (ק"ז:) בד"ה מכשירין בשנים ה"ה אפי' בחד אלא שצריך לעדות שמיאנה, הרי דאף להפקיע קידושי דרבנן צריך שנים: הדוש"ת הק' אברהם. סימן קפג ב"ה יום ד' בהעלותך תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד אהובי הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה יוסף נ"י האבד"ק סראצק. דבר הגט שנמחקו אותיות מקצת תיבות, היינו שבתיבות ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין נמחקו אותיות עד שנתבטלו התיבות רק שספר נשאר שלם ושבוקין נשאר שלם, ורצון מעלתו להכשיר יען הוא מן הטופס, ואף שודין הוא מן התורף ממילא גם תיבות ספר תרוכין הם מן התורף, (ודעת תשו' הרשב"א בסי' תקצ"ח הוא דעת יחידית, ועי' תוס' ב"ב (קס"ב.) ובהג"א שם ובב"י סי' ק"ל בשם הרשב"ץ], מ"מ כיון שנשאר תיבות ספר שבוקין, השאר נחשב כמו טופס: תשובה א) לא נראה לי כלל כי איך נעשה קריאה ומשמעות חדש שלא הי' בשעת כתיבת הגט כי שבוקין לא הי' מצטרף בשעת כתיבת הגט לספר רק לאגרת, ואיך נצרפנו עתה עם ספר: