שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קעג, קטע 3

ז) ועוד יש לי לדון דאפשר נמצאת נכפית לדעת הרא"ש דנכפה היא מן המומין הגדולים מאד שכופין להוציא והא דלא תני לה משום דכ"ש הוא, נ"ל לדעתו דלא בעיא גט כלל, דהנה בתוס' כתובות (ע"ב:) הקשו בהא דקידש סתם בעיא גט למה גזרו ארוסה בת ישראל שלא תאכל בתרומה משום סמפון, ותירץ בשטמ"ק בשם ריב"ש ומהרי"ט דבמומין הגדולים שבאיש כופין להוציא אין ספק כלל והוי מקח טעות ודאי עיי"ש, ונראה לי עוד דאפי' למ"ד כנס אחיל על מומין, מ"מ מומין גדולים ודאי לא אחיל, שהרי כופין אותו להוציא, הנה דסתם בני אדם מקפידים על מומין כאלו אפי' לאחר שכנסו ואפי' איתתא דבכל דהו ניחא לה כ"ש איש דמקפיד אפי' לאחר שכנס, וא"כ נכפת שהיא עוד יותר דכ"ש היא דאינה מקודשת אף שכנס, וע"כ אפי' לאביי דטעמא דרב משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הלוא הקשו תוס' ריש יבמות (ב':) באיילונית דהוי מקח טעות ודאי כבמשנה ריש יבמות נימא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ותירצו התוס' והרא"ש דאיילונית לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין (והיינו דווקא מומין שיש כמה וכמה ובבכורות נשנה בכהנים תשעים לבד מומין היתרים בנשי) וה"נ י"ל בנכפית לבד דכל שאר מומין חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וידע קודם ביאה שאין בה שום מום, רק נכפה שאי אפשר לבדוק, וזה לבד לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין, וזה לרווחא דמילתא, ולעיקר הדין קו"ח מנדון הט"ז דמותר לגרשה בע"כ:

ח) אך יש לעיין כיון שלאחר נשואין ראה שנפלה אף שקרובי' אמרו לו שהיא צער העיבור אין ממש בדברים אלו, ועוד מי יימר שזה אמת, ואם ראה שיש לה ח"נ ומחיל אזיל היתר הנ"ל, ופשוט שאינו נאמן להפקיע זכות אשתו שלא יוכל לגרשה בע"כ, מ"מ נראה דכופין אותה לקבל גט כמו בנולדו בה מומין גדולים שהרי בהיו בה עד שלא נשאת וידעה, מחלוקת הראשונים שדעת רשב"א וסייעתו כופין אותו לגרש דידעה לא דמי להתנה, אך שרמ"א פוסק ידעה דומה להתנה ואינה יכולה לומר סבורה הייתי לקבל ומחוייבת לסבול, וזה בידעה תחילה דעל ידי שנשאת לו גרמה לו הוצאות נישואין ובזיונות במה שיצטרך לגרשה, על כן מחוייבת לסבול, רק ר"מ סובר שיכולה לומר סבורה הייתי לקבל ואיני יכול, ודומה לגרמי באונס, וחכמים לא סבירא להו, וע"כ מחוייבת לסבול שלא תהי' כגורם הזיקות ובזיונות, אבל בנידון דידן שנשאה בלא ידע, מה רע עשה לה במה שסבל איזה זמן ודר עמה, ע"כ א"צ כלל לטענת סבור הייתי לקבל וכופין אותה לקבל גט אף לחכמים, וחילוק זה מבואר במהרי"ק שורש ק"ז יעיי"ש, ועל כן כיון שכמה פוסקים ס"ל גם ידעה לאו כהתנה, לא נפלוג מחלוקתם לומר גם ידעה או ידע אחר נשואין ושתק יחשב כהתנה כיון שטעם גדול לחלק ביניהם כמ"ש: ט) אך אם הוא באופן זה שידע אחר נישואין ושתק לא יוכל לגרשה בע"כ רק שנכופנה לקבל גט כדברי הנוב"י והפלאה הנ"ל, אך נראה דשוב נאמן לומר שלא דר עמה משעה שנודע לו ולא אחיל דע"א נאמן באיסורין ואדם נאמן על עצמו שלא מחל, מה אמרת שאינו נאמן להפקיע זכותה שלא יוכל לגרשה בע"כ, ליתא, שהרי אין לה שום זכות ושעבוד עליו שהרי מחוייבת לקבל גט ממנו וכופין אותה על זה, אלא שאם נותנת כתף סוררת ואינה רוצית לקבל אסור לגרש, שוב אינו רק איסור גרידא עליו ונאמן שלא מחל:

י) אך לפי מה שבא בשאלה שאומר שאם לא נתיר לו ישמע לעצת המון לישא שתי נשים באיסור, וכיון שחשוד על הדבר שוב אין לו נאמנות, אך יש לומר כיון שאיסור שתי נשים קיל מגט בע"כ, דלדעת הרבה פוסקים כבר כלה החרם משתי נשים שלא החרים רגמ"ה רק עד אלף הששי, ועוד שלא נתפשט בכל העולם, ואלו שלא לגרש בע"כ נתפשט בכל המקומות, ואף דבצד אחד שתי נשים חמיר שהוא איסור תמידי ואלו גט בע"כ אינו רק לפי שעה, מ"מ כיון דבצד אחד גט בע"כ חמיר אינו חשוד מזה על זה, וכיוצא בזה בבכורות (ל'.) בשביעית ומעשר שני דשביעית חמיר בצד אחד דלית לי' פדיון ומע"ש בחד צד דבעי חומה אינו חשוד מזה על זה, ועוד יש לומר כמו בתרי ותרי ונשאת לאחד מעידי' ואומרת ברי לי לא תצא, ואף שאין דבריו מכריעין בתרי ותרי דלא עדיף מאלו הי' עוד תרי, ותרי כמאה, מ"מ כיון שאומר שמותר ואנו אין יודעין אין אנו אחראין למחות בו,, ה"נ בזה אף שחשוד מ"מ כיון שהוא לעצמו אין מוחין בו: יא) בכל זאת הואיל ואמר שישמע לעצת המון כו' נראה לי לאיים עליו ולהשביעו לומר האמת, אך לענין אם ידע תחילה אשר עפ"י דין נכפה באין לה ווסת חשוב מום בגלוי רק משום שהוא כפר מקום שאין יהודים מצויים זה תלוי בב"ד שסמוך לעירה כפי ראות עיני הדיינים, ואם כפי ראות עיני הדיינים לא ידע קודם נישואין יתירו לו לגרש בע"כ: הק' אברהם. מש סימן קעז ב"ה יום ג' ויגש תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד חתן אחותי הרב הגדול המפורסם החריף הבקי מו"ה יעקב נ"י אבדק"ק נאשעלסק.

בדבר האשה ששם אבי המתגרשת שואלקא ולס"ת קורין אותו שאול שכן שם הקודש שלו, ופשיטא לי' לכת"ר שכשם בשנקרא שואל כתב בטיב גיטין דכותבין גם שם שואל ומשום דבמכוון שינו שמו דלא מסמנא שם שאול, כמו כן בשקורין אותו שואלקא, והיינו דאף דקוף יוד שהוסיפו הוא לגעגועין, מ"מ היו יכולין לקרותו שאולקא, וע"כ ששינו כדי שלא יהיו אותיות שאול כסדרן, וגם פשיטא לי' שלא לכתוב דמתקרי שואל כיון שאין קורין אותו כלל שואל, ודומה למ"ש הנוב"י במי ששמו מאיר יהודה וכך עולה לס"ת וקורין אותו מייאיר ליב כותבין המכונה מייאיר ליב ולא דמתקרי מאיר ליב, וגם כותב כ"ת שאין כותבין דמתקרי שואלקא, דנהי שאם הי' כותבין שואל היו כותבין דמתקרי עכשיו שכותבין שואלקא הוא שם לעז כותבין המכונה: תשובה א) הנה בקיצור השם שמעתי שיש מחלוקת בחכמי זמנינו, הג' ר' שלמה קלוגר כתב שכותבין עליו דמתקרי, אך הרב הג' הקדוש מצאנז כתב לכתוב המכונה. וכן משמע בט"ז סי' קכ"ט המכונה יעקל וכן בשמות מיכל המכונה מיכלא ועוד בכמה מקומות, ואין לחלק דשאני התם שכתבו עיקר השם ומה שכותבין הקיצור רק בשביל הגרעון או התוספות ע"כ כותבין המכונה, אבל בנידון דידן שלא כתבו שם שואל כלל וכותבין שואלקא במקום שואל שהוא קיצור משואל כותבין דמתקרי, ליתא שהרי כותבין מאיר יהודה (דמתקרי) (המכונה] מאיר ליב ואף שכבר כתבו שם מאיר ואין כותבין אותו רק משום ליב שהוא לעז, ה"נ אם תאמר שכותבין דמתקרי אף שכבר כתבו יעקב יכתבו דמתקרי יעקל וכה"ג:

ב) מ"מ אני חוכך בנ"ד דשואלקא, הרי שם שואל כתוב כסדרן רק שהוסיפו בו שני אותיות, אולי נשאר על אותיות שואל שמו הקודש לכתוב עליו דמתקרי ולא דמי למיכל מיכלא שכותבין המכונה, דעכ"פ נשתנו הברות הנקודות מיכל בפתח הכף ובשבא נח הלמד, מיכלא בשבא נח הכף בשבא נע הלמד, משא"כ בנ"ד דלא נשתנה שם שואל כלל לא באותיות ולא בהברות הנקודות, והא קמן שאין איש נקרא שאולקא שאין נחשב אצלם שינוי בשם שאול ואכתי לא מסמנא מילתא, וכן זה ששינה שמו לשם שואלקא כוונתו כן שלא יהי' שם שאול קיים ממילא בשואלקא נחשב אצלו שם שואל קיים, ע"כ יש סברא לכתוב דמתקרי, וכיון שהכותב דמתקרי במקום המכונה כשר כמ"ש בתשו' רמ"א, ולהיפוך הכותב המכונה במקום דמתקרי פסול, ע"כ נכון לכתוב דמתקרי, וכעין זה כתב הנוב"י במאיר ליב כנ"ל: ולענין ליבוש אם חותם עצמו בלא ויו כותבין כך ליבש, ומסתמא נראה לכתוב ליבוש בואו: דודו הדו"ש הק' אברהם. סימן קעח ב"ה יום ה' יתרו ח"י שבט תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שלוכ"ט לכבוד הרב המופלג החריף מו"ה אליעזר ליפמאן נ"י האבד"ק פיאנטקע. דבר האשה גלמודה מבעלה אשר הרחיק נדוד למדינת הים, והוא במקום שאין שם ב"ד, ואין ברצונו ליסע לעיר שיש שם ב"ד שיצוה לכתוב גט לאשתו רק רצונו למנות שליח לכתוב בפיאנטקע ונפשו בשאלתו אם לסמוך על מינוי שליחות בע"פ שלא בפני הסופר או ע"י כתב ידו:

תשובה א) הנה במקום עיגון גדול כזה יש להתיר ע"י השני דברים יחד, האחד שיכתוב בכתב ידו שהוא ממנה את פלוני הסופר לכתוב הגט ולעדים פלוני ופלוני לחתום כפי הנוסח שישלח לו כבודו, ויחתום בחתימת ידו, ובפיאנטקע יש אנשים שמכירים חתימת כמו שכתב כבודו, והם יקיימו חתימתו, והב' שהבעל יאמר בעל פה את הדברים אשר כתב בכתב שממנה פלוני סופר ופלוני שליח, והדברים הללו יאמר בפני עדים והעדים יסעו לעיר הסמוכה שיש שם ב"ד ויעידו בפני ב"ד שפלוני אמר כך וכך והב"ד יכתוב עדותם ויחתמו הב"ד גם בהחותם המיוחד לב"ד וישלחו ליד כבודו, וע"י השני דברים יש להתיר, כי עיקר הדיעה שסובר שמינוי השליחות והסופר שלא בפניהם לא מהני הוא הרמב"ן ז"ל, והוא סובר דבכתב ידו מהני, אך הגם דהכתב מהב"ד צריך קיום ובטח לא יהי' במחניכם מי שיקיים חתימתם , אך כיון דהקיום הוא רק מדרבנן, נוכל לסמוך על דעת הסוברים דכתב ידו מהני, אך אם אולי לא ירצו העדים ליסע למקום שיש שם ב"ד, יאמר הבעל בפני שלשה, וביום, דליהוי להו תורת ב"ד, והם יכתבו לכבודו את הדיבורים אשר דיבר לפניהם, כי אם יהי' רק שנים ויכתבו, אז יהי' עדות מפי כתבם, אך היותר טוב שיסעו למקום שיש שם ב"ד ויעידו בפניהם והם יכתבו עדותם:

ב) אך מה שכתב כבודו כי איש אחד הפחיד אותו שאם לא יגרש ימסור אותו להממשלה, בזה יש חשש גדול שלא יהי' גט מעושה, כי לדעת רוב הפוסקים הפחדה וגיזום הוי אונס אף שלא עשה לו מאומה, עיין ספר מכתב מאלי' שער ז' סי' ת"י וכנה"ג אהע"ז סי' קל"ד בהגהת ב"י ס"ק ס"ד, הגם שגט מעושה בישראל כשר, אך זה דווקא בב"ד כמבואר בגיטין (פ"ח.) דמקשה מהא דלפניהם ולא לפני הדיוטות, ומשני אנן שליחותייהו קעבדינן, מוכח דעישוי שלא בב"ד פסול, ואף שהוא כדין, שהרי עפ"י דין הוא מחוייב לגרשה, ובתוס' ב"ב (מ"ח) כתבו דעפ"י דין הוא כמכר ותלוה וזבין זביני' זבינא, אך התוס' שם בד"ה דבר תורה תירצו דכיון שע"י עכו"ם ניתנו הוי שלא כדין, היינו כיון דהעישוי היא שלא כדין, וא"כ ה"נ ביחיד כיון שעפ"י דין אין יחיד יכול לכוף הוי עישוי שלא כדין: ג) אך דברי התוס' צריכין ביאור, דאף דהעישוי היא שלא כדין, הא הנתינה היא כדין דמן הדין הוא מחוייב ליתן לה גט, אך נראה הפירוש בתוס' דמיירי שהיא מסרתו בידי עכו"ם, וכיון שהיא עשתה שלא כדין, הוא מותר ג"כ לעשות עמה שלא כדין, ואינו מחוייב מן הדין לגרש, משא"כ הכא בנ"ד שהיא לא עשתה מאומה, רק שאחר מפחידו חשיב שפיר כדין וגמר ומגרש וכשר אף ביחיד כמו תלוה וזבין:

ד) אך מפני סברא כזאת לא נוכל להתיר דבר שנוגע לאיסור אשת איש החמור, גם חוץ החשש דגט מעושה יש עוד חשש, דניחוש שמא יבטל הגט או ימסור מודעא, דבשלמא כשנותן מדעתו לא חיישינן לזה, דמהיכי תיתי לומר שהוא חוזר ממה שעשה מדעתו, אבל כשהוא נותן מחמת פחד שפיר יש לחוש לביטול הגט ולמסירת מודעא ע"כ מוכרת האיש שהפחיד אותו לאמור לו שהוא מניחו, ואף אם לא יגרש לא ימסור אותו להממשלה, ואם ירצה לגרש הרי טוב, ואם לאו אזי יכתוב לי פעם שנית ואתיישב עוד בדבר אם להתיר במקום עיגון: הק' אברהם. מסודר בדפוס של ר' העניך פאלמאן. בפיעטרקוב. סימן קעט ב"ה יום ב' תשא תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד אהובי ש"ב הרב המאוה"ג החריף הבקי שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה שבתי נ"י הכהן אבדק"ק פינטשוב. בדבר הגט שנמצא שינוי בשם אבי המתגרשת שעלייתו לתורה וחתימתו הי' ארי' צבי ובפניו הי' קוראין אותו ליבוש ושלא בפניו ליבוש העשקא, ובגט נכתב ארי' צבי דמתקרי ליבוש הירש, [שהי' קוראין אותו כך לתורה ושכך הי' חתימתו אינו מפורש בשאלה אך בתשובת מעלתו כתוב כן, ואני משיב אם הוא כן]:

תשובה א) תחילה נחקור אם יש חשש בשינוי שם אבי' אף לפסול תורה, והנה בתשו' הרא"ש פוסל שינוי שם אביו משום הרואים שיאמרו שאינה מגורשת ששם אביו של בעלה אינו כך, ובתשו' רעק"א הובא תשובה מבית מאיר שסובר שזה פסול תורה יען שמשמעות הגט שאין זה בעלה, ודווקא בחשש ערעור הוא דהוי דרבנן, ובתשו' רע"ק משיג עליו מרא"ש פרק השולח בהי' לו שני שמות אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה דצריך לכתוב שניהם מפני הרואים ומ"מ אינו אלא מדרבנן עיי"ש, ולדידי משום הא לא אריא, דהתם בכותב שם מקום נתינה עכ"פ במקום נתינה מבורר שזה בעלה, וכן בכותב שם מקום כתיבה עכ"פ במקום כתיבה מבורר שזה בעלה ואף בני מקום נתינה כשיחקרו במקום כתיבה יתוודע להם שזה בעלה ומה שנדמה להם שאינו בעלה היא מחמת טעות שאינם יודעים שם מקום כתיבה, משא"כ בשינה שם דירה או שם אביו: ב) והנה פרטי צדדי התירי אשה הזאת, אחד מ"ש מעלתו דאפשר שם העריסה הי' הירש ונשתקע לא חשוב משום שם צבי ושם העשקא, אינו טענה, דוודאי אם לא הי' נקרא העשקא יש לומר כל צבי קורין אותו הירש, ע"כ לא חשוב נשתקע, אבל זה שקורין אותו העשקא מהיכי תיתי שיש לו עוד שם אחר הירש, גם שם העשקא אינו מורה כלל שיש לו שם הירש מאחר שקורין אותו לתורה וחותם בשם צבי, וזה פשוט, ועוד מהיכי תיתי לומר שמעריסה הי' קורין אותו בשם הירש, ופשוט שמעריסה קורין בשם הקודש לבד וקצת שקורין חסר תיבה] איך יקראו אותו הבריות סתם, ודאי כינו שמו העשקא כמו שנקרא עתה ומהיכי תיתי לחוש שנשתנה הענין:

ג) גם מה שדימה שמי שהי' שמו נפתלי ומחמת חולי נשתנה שמו נח נפתלי ונכתב במקום שידוע שינוי שמו וכתבו נח נפתלי ונשלח למקום אחר שלא ידעו, ודעת רב אחד שאם קיבלה הגט במקום שלא נודע שמם כלל כשר (והפנ"י חולק עליו] וה"נ באמעריקע לא נודע כלל ששם אבי' העשקא, אינו דמיון כלל, דהתם באמת שמו נח נפתלי וכדין נכתב רק מצד גריעותא דמקום נתינה לזאת דעת הרב הזה כיון שאין כאן שם מקום נתינה ששם לא היו יודעים כלל שמו שוב אזלינן בתר מקום כתיבה, משא"כ בנ"ד ששינו שם אבי' ממש, ומה שבמקום [חסר תיבה] היו חושבין ששמו העשקא זה בטעות: ד) אך יש לצדד עפ"י שיטת התוס' דמה שא"צ לכתוב אף השינוי בו אינו פוסל, ודעת מהריב"ל שהתוס' חולקים עם הרא"ש. וע"כ יש לומר אף דבשינוי שם האב פוסל בפ"ע, היינו משום דעכ"פ לכתחילה צריך לכתוב, וסברא זו דמה דלכתחילה צריך לכתוב פוסל בשינוי אף בדיעבד כתוב בגט פשוט בשם תשו' הרא"ם אבל בכנוי שם אביו דכתב הר"ן פרק המגרש דיעות אם צריך לכתוב וכל שום בשם אביו, וה"ה לדידן שפורטין הכינוי דלדעת רמב"ן א"צ לפרוט כינוי אביו, ועוד בשם אבי' כתב בגט פשוט בשם ראנ"ח דיש להקל בו במניעת. כתיבתו יותר מבשם אביו כ"ש בדאיכא תרתי לטיבותא ע"כ יוכשר לשיטת תוס': ה) אך כד מעיינינן הא ליתא, שהרי לדידן שאין כותבין שם דירה, ע"כ ס"ל כדעת רא"ש דלא כתב שם דירה כלל כשר דאל"כ כל גיטין שלנו יפסלו ח"ו, ובשינה שם דירה דעת הרמב"ם שהגט בטל מן התורה, והב"ש סי' קכ"ח ס"ק ואו העלה בצ"ע, וא"כ כיון דזה ברור דלא כתב שם דירה כשר ובשינה אפשר שבטל מן התורה, ובזה אי אפשר לומר הטעם משום לכתחילה דמדאורייתא אין לחלק בגט בין לכתחילה לדיעבד כמ"ש תוס' גיטין (ג':

בסוף העמוד) והיינו משום דגירושין אינו מצוה רק מתיר ועי' תוס' נדה (ס"ו:) ד"ה כל] ואי אמרת שמשום לכתחילה דרבנן יפסול מדאורייתא ע"כ כדעת הרא"ש נקטינן דטעם הפסול משום הרואים שיסברו שאין זה בעלה ומשום זה פסול מה"ת כדעת הבית מאיר ואף שלכתחילה א"צ לכתוב כלל מה"ת ואזדא היתר הנ"ל: ו) מלבד זה אין סברא להכשיר מחמת שיטת התוס' מאחר שברא"ש מפורש להיפוך ובשיטת תוס' נחלקו האחרונים, ודעת מהרח"ש שגם שיטת תוס' כהרא"ש, ע"כ אין בידי להתיר האשה הזאת אף במקום עיגון: ז) מכתם מאלי' פסק ג"כ בשינה בכינוי שם האב פסול והביא כן בשם מהרי"ו ומהרח"ש, ובחת"ס חלק אהע"ז ח"ב סי' ט"ז מתחילת תשובתו הי' מקום להתיר בנ"ד, אך היא כולה מוקשה, כתב בשם תשובת רש"י שינה שם אביו אם נשאת לא תצא, ומשמעות לשונו אפי' לא החזיק שם בשם אביו שלשים יום ומפורש ברמ"א להיפוך, גם כתב בשם ספר גט פשוט שאם נשאת לא תצא והיא ג"כ בהחזיק שלשים יום דווקא, והעיקר שכתב בשם מהראנ"ח שינה שם אבי' כשר והביאו הג"פ, ובמחכת"ה להד"מ, ובמהראנ"ח לא כתב רק שיש להקל טפי בלא כתב שם אבי המתגרשת אבל לא בשינה, אך הג"פ כתב אי לאו דמסתפינא הייתי מיקל בשינה שם אבי' משום שאינה נקראת על שמו, אך ביטל דעתו מפני תשובת הרא"מ ומהרח"ש, ובאמת כן מפורש גם בב"י דשינה שם אבי האשה שוה לשינה שם אביו, ובסוף כתב שמצא רמז לחילוקו בראנ"ת בלא כתב שם אבי המתגרשת יש להקל יותר מלא כתב שם אביו אבל לא היקל בשינה, והנה הלכה ברורה בהבית יוסף והרא"מ ומהרח"ש וכן במכתב מאלי' דשינה שם אבי האשה פסול: הדו"ש הק' אברהם סימן קפ ב"ה יום ג' יוד לטב"י תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שלוכ"ט לכבוד אהובי ש"ב מחו' הרב המאוה"ג חריף ובקי שלשלת היוחסין מו"ה שבתי הכהן נ"י אבדק"ק פינטשוב.

דבר העגונה שנתחדש בה ע"א שיודע שהי' שמו הירש ואח"כ קראוהו העשקא שם געגועים: תשובה א) הנה לכאורה גם זה יחשב נשתקע כיון שאין העשקא מבורר ששמו הי' הירש וכמ"ש בתשו' הקודמת, גם מה שנתחדש שנמצא כתובה מאחיו וכתוב בה בן ארי' צבי הירש, ומדמה כת"ר להא שמסופק בתשו' הרי"ם אם מחמת שכתוב במענטריקעם לא יחשב נשתקע, ולא תהא כתובה כמענטריקעם וזה אינו, כי בשאלה כתוב מענטריקעס ובתשובה כתוב מחמת הפאסין ולמה דילג ממענטריקעס לפאסין, אך דמענטריקעס לאו מידי הוא, אך משום שאם בא ליקח פאס יכתבו בפאס כמו שכתוב במענטריקעס, וזה חשוב שקוראין אותו כך: ב) ולכאורה הי' נראה כדמיון הוכחה מהא דב"ב (למד:) פרשב"ם ד"ה והני מילי אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו והי' לו לזה ליזהר בשטרו לעולם עד שיוציא השטר מיד השני ויקרענו, נראה שבא ליישב הקושיא דצריך למחות בסוף כל שלוש ושלוש (דף ל"ט:] ומשני לה כיון שהשטר קיים ביד הלוקח הרי המחאה ראשונה קיימת, ה"נ כיון שהכתובה שכתוב בה בן הירש קיים כאילו הקריאה הראשונה קיימת, אך כל הראשונים שם לא תירצו כן עיין רמ"ה ועי' רמב"ן ועי' שטמ"ק: ג) ומ"ש עוד דקרוב הדבר שבחייו לא הי' שמו נשתקע, מבואר בפוסקים דלאחר מיתה אי אפשר לעקור שם אביו עכ"ל, ואני לא ראיתי פוסקים אלו, אדרבא בג"פ ס"ק נ"ב אף למאן דס"ל דמהני חזקה לשם אביו היינו לאחר שמת [אבל אביו בחיים ואביו אינו רוצה לכ"ע לא מהני חזקה] וכשם שמהני חזקה לאחר שמת, כן יועיל נשתקע לאחר שמת, ואם יש אתו פוסקים דלא מהני נשתקע לאחר מיתה יוציאם אלינו את מקומם] ונדעה אותם: