שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קעג, קטע 2

ב) והנה ראיית מהרי"ק מהא דיוסף וקורין שמו יוחנן משמע דווקא כה"ג שהם שמות הנקראים בעת מילה, ולכאורה תמוה דהתם שכתב שם מקום הכתיבה לבד או שם מקום הנתינה לבד דמדינא כשר רק מתקנת ר"ג משום לעז וכשיודעים שהי' לו שם אחר ליכא לעז, משא"כ באלי' כיון שנשתקע אין זה שמו כלל ומה יועיל מה שיודעין שהי' לו שם אחר כיון דעתה איננו שמו, והא ודאי אין לומר דמשום זה לא חשוב נשתקע שהרי אין יודעין שהי' שמו אלי' ואכתי שם אלי' נשתקע: ג) אך מהרי"ק לטעמי' שם בתחילת דבריו דאפי' בלי שם בפני עצמו כותבין אלי' דמתקרי בלי, וס"ל שם שנשתקע חשוב שמו ואינו פסול רק משום לעז, וזה שיודעין שהי' לו שם אחר ליכא לעז, והנה לפי זה לדידן דקי"ל שם שנשתקע אין כותבין כלל בגט אין הלכה כמהרי"ק (נראה שכאן חסר דיבור שלם], ואפי' בכעין נ"ד ונדון חת" בשמה לביאה ונקראת יעני שכתב בחת"ס לכתוב לביאה מכונה יעני הואיל דעתה לקרותה בשם לביאה במי שברך וכדומה, ומ"מ פסק שאם כתב לביאה לבד פסול, י"ל דמ"מ כיון שעיקר שמה יעני הוי כגירש בשם הטפל לבד דקי"ל דפסול, ואף דמקדמין שם לביאה הואיל והיא שם העברי זה כשכותבין שניהם בפירוש מקדמין שם העברי אבל כשכותבין שם העברי לבד פסול הואיל ואינו עיקר שמו, ויפה פסק החת"ס, אבל בנ"ד שחותמת בשם אידל אף שאין יודעין רוב המכירים אותה מזה ואיכא לעז שוב כשר מכח סברת מהרי"ק דעיקר שמו הוא שם שחותם כמבואר בב"ש בשם אביגדור:

ד) אך דברי מהרי"ק קשיין לי טובא, שהרי הרא"ש פירש מימרא דרב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי שיודעין בין במקום הכתיבה בין במקום הנתינה שיש לו שני שמות, אך בכל מקום לא הי' יודעין רק משם אחד ושם השני לא הי' יודעין מה הוא [ראובן או שמעון כו'] הנה דאף שיודעין שיש לו שם אחר יש לעז כיון שאין כתוב בגט אותו שם שמכירין בו, וא"כ בשם אלי' נמי כיון שאין יודעין ששמו אלי' מה בכך שיודעין שיש לו שם אחר זולת בלי, מ"מ הא אין יודעין מה הוא, ואם באנו לחלק דבהא דרא"ש כיון דשני השמות הם עצמיים ולכתחילה אפי' בלא לעז צריך לכתוב שניהם כמו אם הי' לו שני שמות במקום אחד דצריך לכתחילה לכתוב שניהם, וע"כ כל זמן שאין רואין שם שמכירין בו יאמרו שאין זה המגרש רק אחר שאין לו רק שם הכתוב בגט. אבל מהרי"ק בשם בלי שאין קורין לשם העצם רק קורין אותו כך לגעגועים אף לכתחילה אינו מחוייב לכתוב שם בלי, ואף דמהרי"ק כתב דלכתחילה הי' לו לכתוב דמתקרי בלי או המכונה בלי היינו עצהיו"ט לא כמו בשני שמות דעלמא, דברא"ש בשם ירושלמי דצריך לכתוב שניהם, וא"כ הדברים אין מזה ראי' לנ"ד שהרי אנדזא הוא שם העצם אלא שהיא כשמות נכרים ולכתחילה צריך לכתוב שניהם ואיכא לעז: ה) והיתר שני שכתב הרב מקונצק שליט"א דע"כ בת פלוני כשאין לו בת אחרת כשר דאל"כ איך יפרנס המשנה הרי את שפחה וולדך בן חורין דבריו קיימים והרי גט שחרור ילפינן לה לה מאשה והא לא נכתב שם העובר בגט אלא אם כן או דשמה לא מעכב בגט כדעת התורת גיטין או בת פלוני כשאין לה בת אחרת מהני כדעת מרדכי, ואף דהתם הטעם משום דעובר ירך אמו, הנה טעם זה לא צריך רק כדי שלא יהי' כמקבל גט לחבירו מיד רבו שלו, אבל זולת זה הי' כשר אף למ"ד לאו ירך אמו שכן משמע בראב"ד עכ"ד:

ו) אינו מחוור דאטו שם כתוב בתורה ספר כתיב ספירת דברים, וכשאינו כותב שמו ושמה לא הוי ספירת דברים שכן דרך מספר דברים להזכיר השמות, אבל כשאין לו שם מזכירו בשם אמו, וכהאי גוונא בתענית (ג' זימנין קרי לי' בשמי' זימנין דקרי לי' בשמי' דאבא הא מקמי דאסמכוה יעיי"ש, וה"ה בסיפור דברים כשאין לה שם כלל קורין אותה בשם אמה בשפחה שאין לה חיים] וגדולה מזה נ"ל במקדש קטנה בת יומה קודם שנקרא לה שם יכול לגרשה בשם אבי', וכ"ש בעובר דלא שייך בה שם כלל: ז) גם מ"ש דאף למ"ד לאו ירך אמו כו' ג"כ יש להשיב, שהרי הר"ן פ"ק דקידושין דצריך לדבר עם המתגרשת, והא למ"ד לאו ירך אמו והעובר המשתחררת והוא אינו מדבר עם העובר רק עמה, ע"כ משום דירך אמו והאם המשתחררת אחד מאברי', ע"כ כל זמן שלא נמצא ישוב נכון לדברי מהרי"ק לא אוכל להתיר אשה זו: ח) אך שוב שמעתי ששם אנדזא גם אצל האומות אינו שם העצם לקרוא מעריסה, וא"כ אין חיוב לכתחילה לכותבו כמ"ש בס' תורת גיטין סי' קכ"ט סק"ד, והוא ממש כמו שם בלי שכתב מהרי"ק ולית בי' משום לעז כשאינו כותבו, וכיון שחותמת בשם אידל לבד והוי אידל שם העיקר ולעז ליכא והגט כשר: נאום הק' אברהם. סימן קעה לרב גדול אחד.

דבר הגט מאיש אחד מאוסטראב ששם עריסה שלו הי' מנחם מענדיל גדלי' ואביו קרא לו מנחם מענדיל אחרי רבו וגדלי' אחרי אביו והקדים שם מנחם מענדיל כי רבו קודם לאביו וכן עלה לתורה, וכן חתימתו, ונקרא מענדיל לבד, ואחר זה נשא אשה מסטערדין ושם עלה לתורה בשם גדלי' מנחם מענדיל ובפי כל הי' נקרא מענדיל, ושוב חזר לבית אביו וחזר לקדמותו ונקרא לתורה מנחם מענדיל גדלי', וכן עשו לו מי שברך, וכן כתב כשנתן פיתקין לצדיקי הזמן, ונסע לבראק וגירש אשתו בשם גדלי' מנחם מענדיל דמתקרי מענדיל, ונסתפק מעלתו לפי דברי גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ג דאם נקרא ראובן שמעון והחליף וכתב שמעון ראובן פסול, וה"נ הרי שמו מנחם קודם והוא כתב גדלי' קודם ואם כי הישועות יעקב מכשיר, איננו יודע להכריע, ומעלתו מדמה בראק (כאילו) [כאינו[ מקום נתינה יען הי' דעתו לשוב לעיר אסטראב ששם הי' נקרא מנחם קודם, וגם האשה רצונה לינשא מעיר אוסטראב, ומדמה לתשו' פנ"י סי' יוד שאם שינה שם מקום נתינה שהאשה שם אין עצה שתסע למקום אחר לקבל הגט עכ"ד:

תשובה א) הנה בדין חילוף מנחם גדלי' לגדלי' מנחם נראה לי דתלוי אם נעשין שם אחד מורכב או שני שמות הן, שאם שם אחד הם וודאי בכה"ג הוי שינה שמו ממש ומי ששמו ראובן שכותב בן ראו הוי שינה שמו, אבל אם שני שמות הן שינוי סדר לבד אינו שינוי בעצם השם, ובסנהדרין (מ"ט:) כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר, כ"ש במילי דעלמא, והגם שנתכוין לקרות שם רבו קודם היינו לכתחילה, אבל לא שיהי' קפידא בדיעבד, וכן מייתי הש"ס שם בחליצה דלכתחילה המצוה כסדר, ואי אפיך לית לן בה ב) והנה לכאורה משמע מתוספתא הובא לפסק הלכה באהע"ז סי' ל"ח סעיף ל"ג על מנת שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון הרי זו מקודשת, ואי נעשה מיוסף ושמעון שם אחד א"כ אין שמו יוסף לבד ולמה מקודשת, אלא ודאי שני שמות הם, אך באמת אין ראי' דיש לומר דאין הפירוש שקורין אותו יוסף שמעון יחד, רק איכא דקרי לי' יוסף, ואיכא דקרי לי' שמעון, וכן משמע הלשון ונמצא יוסף ושמעון ולא קאמר ונמצא יוסף שמעון, ומ"מ אין הוכחה להיפוך לומר דווקא בכה"ג, אבל אם קורין אותו בשני שמות ביחד אינה מקודשת דחד שמא הם, דיש לומר איידי דתני באידך בבי בואו עיי"ש תני נמי בשמות בויו: ג) והנה לדינא העלה בס' טיב גיטין ליקוטי שמות אות ב' דשני שמות הם, ובמקום עיגון מכשיר אפילו כתבם בשני שיטין, וא"כ נראה להלכה ולא למעשה להכשיר:

ד) והנה גם לדעת הגט פשוט בנ"ד דבעיר סטערדין הי' קורין אותו גדלי' מנחם, א"כ דומה להי' לו שני שמות וגירש באחד דמגורשת, ואף דבאוסטראב קבוע דירתו ומעיר סטערדין כבר עקר דירתו, מ"מ נראה דלא נגרע שם סטערדין בכך, שהרי מי שיש לו שם במקום נתינה ושם במקום כתיבה וממקום נתינה כבר עקר דירתו שהוא במדינת הים שברח ממקומו ושם קבע לו שם אחר ושולח גט לאשתו נמצא שהוא עקר דירתו ואעפי"כ כותב שם מקום נתינה לעיקר אלמא שלא נגרע שם שיש לו במקום שאינו דר שם, וה"נ לא נגרע שם שיש לו בסטערדין אף שאינו דר שם: ה) מ"מ אפשר לפקפק בזה דשאני התם שבמקום נתינה אין קורין לו אלא בשם שבמקום נתינה, אבל בנ"ד שגירש בעיר שלא הוחזק לו שום שם מכריע מה שדר בעיר שקורין אותו מנחם גדלי', והוה לי' גדלי' מנחם שם הטפל ופסק הב"ש גירש בשם הטפל לבד פסול: ו) מ"מ נ"ל שאין חשש בנ"ד, דהנה בשינה שמו יש לנו שני פסולים, האחד מה שלא נכתב שמו, הב' מה שנכתב שם שאינו שמו, וע"כ אפי' אם כתב שמו כל שכתב שם אחר ג"כ הגט פסול או בטל משום שנכתב שם אחר, והנה בגירש בשם טפל לבד אין פסול משום שכתב שם אחר, שהרי כותבין שם טפל ג"כ ועיין בש"ע אהע"ז סי' קכ"ט סעיף י"ג, רק פסולו משום שלא נכתב שם העיקר, והרי נכתב בגט שם מענדיל שהוא חניכה שהכל קורין כן שכשר לכתחילה:

ז) מעתה אין חשש רק משום לעז שרצונה לינשא מעיר אוסטראב, ומה שהבעל מקום דירתו בעיר אוסטראב, והנה לדעתי פשוט מה שרצונה לינשא משם אינו מעלה ומוריד, והגע עצמך אם תרצה לינשא מעיר שאינו מקום דירתם ושם יש להם שם אחר יפסול הגט, הא ודאי ליתא, ואין לנו לחוש רק למקום נתינה שמסתמא תנשא במקומה, או למקום דירת הבעל, והנה מצד דירת הבעל הי' לנו לחוש בנ"ד דהיינו [כמו[ מקום כתיבה, אך בטעם מקום כתיבה היינו מקום שהוא עומד שם כתב הרא"ש שאם תבעה האשה לגבות מנכסיו או לינשא באותו מקום איכא לעז. ובתשו' פנ"י דהעיקר גביית כתובה, דלמה תנשא ממקום דירת הבעל רק עיקר טעם שתבעה לגבות הכתובה במקום שהוא עומד, וכתב שכן משמע בתסו' הרא"ש עיי"ש, והנה טעם גביית כתובה שייך בשולח גט ממדינת הים כמו שהוא בש"ס ופוסקים שאין הבעל עמה שתגבה כתובתה ובע"כ תסע למקום דירתו, אבל בנ"ד שהבעל גירשה בעצמו הלוא מן הדין שיפרע לה מיד כתובתה, ולדעת כמה פוסקים יכולה לעכב הגירושין עד שיפרע לה כתובתה, א"כ למה לנו לחוש שתסע אחר כך למקום דירתו. ע"כ אין חשש גם מצד זה: ח) עוד יש לנו לומר שכל שנכתב שם שיש לו באותו מקום אין חשש לעז אף אם נכתב שם אחר שאין יודעין בו שהרי לכתחילה פורטין כל השמות שיש להם בכל המקומות, ואם אין יודעין במקום כתיבה ובמקום נתינה שיש להם שמות אחרים נאמר שיהי' לעז אלא ע"כ כיון שנכתב שם שיודעין בו ג"כ ליכא לעז:

ט) הנה כתבנו כמה, טעמים להכשיר הגט שתנשא בו לכתחילה אף אם הי' הבעל בחיים חיותו, ובנ"ד שהבעל מת אך שלא הניח בנים, יש לנו היתר אחר מלבד הנ"ל, דהנה יסוד החשש משום הקדמת המאוחר כתב בגט פשוט שהגט פסול, ופסול היינו מדרבנן כמ"ש הרמב"ם, גם המחבר דקדק בלשון בין פסול לבטל ואינו גט, או חשש לעז מצד מקום דירת הבעל והוא ג"כ דרבנן כמ"ש התוס' (כ') ועיין פנ"י שם ובפרק השולח (ל"ד:) וכיון שכל החשש לפסול דרבנן ולא נתבאר בפוסקים בגט פסול מדרבנן ומת בלא בנים אם תצטרך חליצה, ובס' קע"ג סעיף ט"ו הי' לאחיו באשתו ספק גירושין ומת חולצת ולא מתייבמת ובפסול דרבנן לא ראיתי כעת שידברו בו, אך את זה ראיתי ברא"ש פרק בית שמאי סי' ה' ביתומה בחיי האב שהחזירה ומת שהיא גרושת אחיו מה"ת ונשואה דרבנן ומת תמה הרא"ש למה חולצת הואיל וערוה היא מה"ת, ותירץ משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למישרי יבמה לשוק, וה"נ בנ"ד שגרושת אחיו מה"ת אף אם הגט פסול מדרבנן היא ערוה מה"ת ופטורה מן החליצה [ועיין מ"ש בזה להרה"ג מקונצק שליט"א בסי' ובסי' ]: י) הגם שיש לנו לומר דכשם שחששו ללעז שיאמרו דאין הגט מבעלה ואשת איש נשאת בלא גט כמו כן יש לחוש ללעז שיאמרו יבמה נשאת לשוק בלא חליצה, וכבר אמרו בש"ס ריש האשה בתרא מכדי א"א דאורייתא ויבמה דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, אך רש"י ז"ל פירש שם דזה דווקא בספק אבל בהרחקה שפיר מחלקינן בין איסור לאו לאיסור כרת, ויש לומר דלעז נדמה להרחקה ולא לספק, ועוד הוכחתי בתשובה [סי' ] דאפי' בספק לא אמרינן מה לי כו' אלא כשאנו מתירין אותה אפילו לכהונה.

אבל בכעין נ"ד שההיתר מפאת הגירושין שאסורה לכהן אינו דומה לאיסור א"א ולא משום חומר האיסור אלא משום מעלת יוחסין חשש ממזרת, אבל וולד יבמה כשר אפי' לכהונה, רק, אם תנשא היבמה לכהן שהוולד ממנו, מביאה שני' ואילך חלל כמ"ש הרמב"ם פי"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה ה' ואיכא גם ביבמה מעלת יוחסין, אבל בגרושה שלא תנשא לכהן והוולד כשר לכהונה כמו מכהן מביאה ראשונה ליכא מעלת יוחסין ולא מחמרינן אפי' בספק, והרי לא מצינו שחששו רק בלעז ממזרות לא בכעין נ"ד דליכא לעז ממזרות ולא חללות: מכל הני טעמי אני מסכים להתיר אשה ההיא מכבלי העיגון אם יסכים עוד גדול אחד: הק' אברהם. סימן קעו ב"ה יום ועש"ק וישב תרנ"ז פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החו"ב מו"ה נח נ"י האבד"ק בארנוב. דבר האיש שאחר איזו ירחים מנשואיו ראה שאשתו נופלת בח"נ ר"ל ואומר שקרובי' אמרו לו שזה אינו ח"נ רק צער עיבור, ובכל זאת לא קירב אלי' עוד והיתה מעוברת, ואחר לידתה שראה שעדיין בעלת ח"נ נפרד ממנה לגמרי אפי' בחדר אחד וקודם לכן הי' להם שלום בעיני הבריות] והוולד הלך לעולמו והוא יושב בדד כחמש שנים, והבעל הביא עדים שקודם נשואין הי' בעלת ח"נ אך שלא נודע מחמת שהיתה דרה בכפר מקום שאין בני אדם מצויים ועכשיו אין לה ווסת לנכפתה ונופלת בשווקים, ועתה הבעל רוצה לגרשה והיא איננה רוצה לקבל הגט בשום אופן: תשובה א) הנה בתשו' הרא"ש רמ"ב דנכפה הוא מן המומין הגדולים מאד שכופין אותו להוציא אפי' למה דקי"ל כחכמים דרשב"ג וכ"ש שכופין אותה לקבל הגט, שלא תיקן ר"ג לאלם כח האשה מכח האיש והובא בש"ע סוף סי' קי"ז, ובח"מ כתב דלמה שהובא בסי' קנ"ד דעת רבינו יואל דנכפה לא הוי מום גדול לכפותו לגרש ממילא גם אותה אין כופין:

ב) אבל הב"ש כתב דאפי' למ"ד לקמן סי' קנ"ד נכפה אין כופין היינו בדידי' דאשה ניחא לה בכל דהו, אבל בדידה דהוי מום כופין אותה, ותמוה לי שהרי רבינו יואל הוכיח מדלא מנה נכפה באיש בין המומין [היינו הגדולים דקטנים לא נמנו] ש"מ באיש לא הוי מום, היינו שאינו מום גדול שיכפו אותו ולא הוי רק מום קטן דבדידה הוי מום ולא באיש, וכיון דחשוב רק מום קטן, הלא כתב רמ"א דבמומין קטנים אין כופין אותה, וכן משמע שם בתשו' הרא"ש דבמום קטן אין כופין אותה עיי"ש בתשובה שאחר זה שכתב דלא קיי"ל כרבינו יואל דנכפה לא הוי מום באיש, מבואר דלמ"ד דלא הוי מום באיש גם לדידה אין כופין, שו"ר בהפלאה שהשיג כן על הב"ש: ג) מ"מ נ"ל לדינא דברי ב"ש נכונים, דהנה קשה לי עוד על הב"ש סי' קנ"ד שכתב שאם הי' בו מומין קטנים תחילה ולא ידעה הוי מקח טעות, וקשה מדברי רבינו יואל שבמרדכי בהא דנכפה הוי מום באשה דמ"מ באיש אין להחשיבו מום דאיתתא בכל דהו ניחא לה, והא דבאשה הוי מום היינו בהי' בה קודם ולא ידע, דע"ז איתא בש"ס דהוי מום והוי מקח טעות, משמע דכוותה באיש בהי' בו ולא ידעה לא הוי מקח טעות, וכן משמע בשטמ"ק דבמתני' דהאיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא, כתב הטעם משום דאנן סהדי דאשה ניחא לה בכל דהו דאיש קפיד אמומין כו' אבל אשה לא קפדה אמומין עכ"ל, ממילא מטעם זה לא הוי מקח טעות, והרי הא דאיש קפיד אמומין לא מצינו בגמ' לענין מקח טעות, נשמע דאשה דלא קפדה לא הוי מקח טעות וקשה אב"ש:

ד) אך נראה דב"ש למד מתשו' רא"ש כלל מ"ב ורמ"א סי' קי"ז דבמומין קטנים אין כופין אותה לקבל גט דאין הטעם דאין כופין אותו משום דלא קפדא, דא"כ באיש דקפיד גם במומין קטנים נכופנה, אלא דאף שאם הי' בו קודם ולא ידעה הוי מקח טעות כמו בהי' בה, מ"מ בנולדו בו לא חייבו חכמים בשביל מום קטן להוציא, וע"כ הוא הדין בדידה אין כופין אותה, ורבינו יואל שכתב דנכפה מדלא מנאו בין המומין הגדולים ש"מ דלא הוי מום גדול ואין כופין אותו משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה ס"ל כדעת שטמ"ק דטעם מומין קטנים אין כופין אותו משום דבכל דהו ניחא לה, ולדעת רבינו יואל אפי' במומין קטנים כופין אותה, ע"כ בנכפה בין לרא"ש בין לרבינו יואל כופין אותה, ולית לן למינקט חומרי דמר וחומרי דמר [לומר שנכפה הוי מום קטן כרבינו יואל וטעם דמומין קטנים אין כופין אותו אף דלא ניחא לה משום דבשביל מום קטן לא חייבו חכמים] כדי לעגן את זה וכמ"ש הריב"ש בתשו' סוף סי' ואו: ה) עוד כתב הב"ש דכ"ש שיכול לזרוק גט בע"כ וחלקו עליו הנוב"י והפלאה שבזה מסתפק הרא"ש דאפשר שרגמ"ה השוה מדותיו שלא לגרש בע"כ רק זאת פשיטא לי' שכשם שכופין אותו כך כופין אותה עד שתאמר רוצה אני ולא יהי' גט בע"כ כלל, וניכרין דברי אמת, וע"כ אין לנו להתיר לזרוק לה גט בע"כ כמ"ש מהרי"ק סי' ק"ז שאין לנו להתיר חדר"ג בלא ראי' היינו שאף שחדר"ג דרבנן מ"מ האוסר ודאי והמתיר ספק שמא בכה"ג לא תיקן ואין ספק מוציא מידי ודאי]:

ו) אך בנ"ד אין נ"מ בכל אלה מאחר שיש עדים שהי' בה קודם הנשואין, וממנ"פ אם ידע מהמום אין כופין אותה אף להב"ש שהרי כל ההיתר נצמח ממה שכופין אותו, והא פסק הרמ"א סי' קנ"ד שאם ידעה מהמומין אין כופין אותו וכדעת רמב"ם ורמ"ה דידעה כהתנה, ואם לא ידע הוי מקח טעות וא"צ גט רק מספק, ומפורש בטו"ז סי' ל"ט סק"ה במה דנחלקו הפוסקים אם הוי מום או לא וכתב הט"ז דלענין כתובה ודאי לא הפסידה, אבל לכופו לדור עמה מחמת חדר"ג שנוהגים בו עכשיו אין זה בכלל ויכול לגרשה בע"כ עכ"ל, ובוודאי מיירי לאחר נשואין מדכתב לדור עמה ואעפי"כ יכול לגרשה בע"כ אפי' בספק מום וא"צ לומר בנ"ד שוודאי מום, ואף את"ל דהט"ז בקידש על תנאי וכנסה על תנאי, מ"מ נידון דידן קו"ח שהרי קידש סתם וכנס סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה, א"כ הוא קו"ח מנדון הט"ז דכתובה לא הפסידה ואעפי"כ אין בו משום חדר"ג ויכול לגרשה בע"כ, נ"ד דהוי מקח טעות טפי שאפי' כתובה הפסידה, כ"ש שיכול לגרשה בע"כ.