שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קמה

סימן קמה שם (נ"ח.) בתוד"ה ונקה וא"ת ונוקמא כו' וי"ל כיון דבשעת השקאה יודע שבא עלי' באיסור אפילו בא עלי' שוגג לא חשוב מנוקה מעון, ואינו מובן דאדרבה כשיודע הוא מתחרט ועושה תשובה, וידוע דברי רבינו יונה בטעם חומר אשם תלוי בכסף שקלים על חטאת בת דנקא משום שחטאת נודע שחטא ועושה תשובה, והרי קי"ל חטאת אינו מתכפר בלא ידיעה מתחילה: ב) ויש לפרש דשוגג שאין ידוע לו אי אפשר שלא יבדקוה המים, שאם כן לעולם לא יהי' בירור שטהורה, דשמא חטא בשוגג ושגיאות מי יבין, אבל בנודע לו שפיר אפשר שלא יבדקוה ובאמת אם נודע לו לא ישקנה, כן יש לפרש דבריהם, מ"מ דוחק לומר בשביל שוגג יחשב אינו מנוקה מעון, דעון היינו מזיד כדאיתא ביומא (ל"ו): ג) ולפענ"ד נראה ליישב דהנה כל הפלפול הזה שבגמ' אלא כו' כשמשקה לה כשהיא נשואה מי בדקי לה מיא, הוא להיכיח דאפי' חופה לבד בלא ביאה מהני לפסולות (דאלו ביאה מהני לפסולות גם לשמואל כמ"ש בחי' רמב"ן] והשתא אפי' תוקמה שבא עלי' בשוגג שלא ידע עדיין שנסתרה יהי' מוכח דחופה לבד מהני לפסולות דאי אפשר דחופה לא קנתה רק ביאה, שהרי לפי דעתו שלא ידע מסתירה כבר קנה אותה בחופה, ובשעת ביאה הא לא נתכוין לקנותה, שחושב שקנאה מכבר, ודומה לעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו דלא קנה:

ד) ואין לומר משום שהיא ידעה מסתירה נתכוונה להקנות אליו בביאה, והיכי דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כוונה לקנות, ובחופה לא איכפת לן בכי יקח ולא כי תקח כמ"ש לעיל בחי', דאדרבה אם נטמאת לא תרצה להקנות אליו בביאה כדי שלא יבדקוה המים ודברים שבלב לא מקרי, דאדרבה הדברים שבפה שאינה מקנה עצמה אליו עכשיו בביאה שכבר נקנתה אליו בחופה, רק שאנחנו נאמר כיון שנודע לנו הסתירה שודאי הקנתה עצמה אליו, נאמר דאדרבה משום זה לא הקנתה עצמה אליו ודו"ק היטב: ה) ונראה דתוס' לפי שיטתם בקידושין ( ) דעולא דמפיק גז"ש מסוטה ס"ל אין חופה לפסולות מוכח דביאה אף שלא ידע מסתירה קונה אף למ"ד אין חופה לפסולות, דאל"כ גם ע"י גלגול לא יוכל להשביע, שהרי אם נטמאה באירוסין והוא נשאה ולא ידע ולא קנה לה גם בביאה ואין ההשקאה כלום כיון שאין ההשקאה תחת אישה, אלא ודאי דביאה אף בלא ידע קונה גם לשמואל, אך לשיטת רש"י וכן לשיטת רשב"א שם דעולא לא בעי לאוקמי שבא עלי' ארוס בבית אבי' עיי"ש, נוכל לומר שגם עולא על כרחין ס"ל יש חופה לפסולות, ונוכל לומר דביאה בלא ידע אינה קונה לשמואל, ומיושב קושיית התוס': מסודר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב. סימן קמו הלכות כתובות ב"ה יום א' פקודי תרס"ה לפ"ק פה סאכטשאב כבוד הרב הגדול חו"ב מגזע היוחסין מו"ה אפרים שלמה זלמן נ"י האבד"ק ליפנא. אשר מסתפק אם כשכותבין כתובה מחרש, אם לכתוב שב"ד מחייבין מתורת אפטרופס או שחרש עצמו מתחייב, מהא דירושלמי גיטין פרק ה' הלכה ח' בן בתירא אומר חרש קופץ ונקפץ שוכר ומשתכר וכשם ששוכר פועל כמו כן כששוכר האשה:

תשובה א) לדידי הדבר פשוט שב"ד מחייבין אותו, והא דגיטין כמה תשובות בדבר, הא' דלא קיי"ל כבן בתירה גם בקופץ ונקפץ, ועוד דבן בתירא לא אמר אלא במטלטלין, דהא דקופץ ונקפץ דמפורש במשנה שהיא במטלטלין הכא נמי ששוכר פועל לתקן לו כלי וכיוצא, וכתובה שיעבוד קרקע וכמ"ש התוס' יבמות (קי"ג.) ד"ה מאן חכים: ב) ועוד דכתב הר"ן פרק התקבל דאין הקנאה לקטן שהגיע לפעוטות אלא במה שהגיע לידו או במה שנותן ליד אחר אבל שאר קנינים כגון אגב וחליפין ושטר לא עיי"ש, וה"נ שוכר היינו שהפועל מתקן לו כלי ומחזירו לידו, לא כן אשה שאינו מגיע ליד החרש שדינו כדין הפעוטות] כלום וגם האשה אין לה מעות מאתו רק שטר כתובה, ע"כ ברור שרק הב"ד מחייבין אותו, ועיין הנוסחא בצ"צ ס"ח, הובא בפ"ת סי' קכ"א סק"ז: הדו"ש הק' אברהם. סימן קמז השמטה להלכות פו"ר. ב"ה יום א' במדבר שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף הבקי החסיד מו"ה אברהם דוד נ"י אבד"ק לוטמורסק.

בדבר השאלה גם דעתי מסכמת עם כת"ר שיכול לישא אשה אחרת בלי היתר מאה רבנים והרי דברי הב"ש סי' א' ס"ק כ"ג ברור מללו דבמקום שהדין לגרשה מותר לישא ב' נשים בלי היתר מאה רבנים דמדמה היתר שתי נשים לגט בע"כ, ומזה הוכיח הב"ש לנישתטית רק שסיים הב"ש מהב"ח שקבלה בידו והיינו בנשתטית אבל לא במקום שהדין לגרשה וכ"ש בנידון דידן, גם ראייתו מתשו' ב"ח נכונה הוא, ועוד יש להוסיף טעם להתיר, דהנה בארוסה אם אינה רוצית לקבל גט פשוט מפורש ברמ"א וכן במחבר דלא גזר רגמ"ה כלל וא"כ אינה צריכה היתר מאה רבנים ויעויין בר"ת בספר הישר סי' תקצ"ז דאשתו פסולה אין בעלה יורשה ואין מיפר נדרי' כשם שאינו מטמא לה ועיין ברש"י יבמות (כב:) ד"ה לאפוקי קיימא הילכך לאו אשתו הוא, וא"כ היא שוה לארוסה שאינה אשתו לשום דבר רק שאסורה להינשא. וכשם שלא תיקן ר"ג בארוסה דלאו אשתו הוא כן בזו, וקו"ח היא דאין מקום שתיעשה אשתו, ואף דאנן לא קיי"ל בזה אלא כיון דנתקלקל האישות *( הגהה וכשם שאין הכהן מטמא לה כיון דהאיסור טומאה וכן המצוה לטמא לקרובים תלוי בכהונה ומצד הכהונה פסולה לו, כ"כ ליורשה ולטמא לה שתלוי במה שהוא בעלה ובמה שהוא בעלה אסורה לו ע"כ אינה יורשה ומטמא לה והתוס' יבמות (פט:) לא כתבו אלא בנאסרה עליו רק מקנסא דלדידי' לא קנסו וחשבינן לה כאילו מותרת לו וכה"ג טובא בש"ס, ואולם עיקר דברי ספר הישר לא ראיתי בשום פוסק שמביאו ע"כ הגהה:)* ולא דמי לחייבי לאווין ועשה במקום שאין מנהג יכול לישא אשה אחרת ולא כתב שמתירין ש"מ שמותר לישא בלא היתר וכ"ש בזינתה, ממילא בזינתה אף במקום שיש מנהג בהמירה אין ראי' לזינתה שאין לה עוד היתר.

ועוד דהא אי אפשר לזכות לה גט שהרי צוותא ככרוכיא שאין רצונה לקבל וחוב היא לה, ע"כ נראה פשוט שמותר לישא אחרת, עכ"ז אבקש שלא תסמכו עלי לבד בנידון זה כי מעולם לא למדתי ענינים אלו בעיון יען אין מקורה בש"ס רק בספרי התשובות אולם יוכל לסמוך על דעתי ועל דעת כבוד הרב הגאון מקוטנא נ"י בפרט שהעיד שנעשה מעשה בזה כמת פעמים להיתר ונאמן להעיד בגדלו: דברי ידידו הדו"ש בלונ"ח ומברכו שהשי"ת ירווח לו בכל ענינים:

הק' אברהם. סימן קמח ב"ה יום ג' וישלח תרמ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלו"ט לכבוד הרב הגדול כו' כו' מו"ה ליבוש נ"י אבד"ק פאריז. יקרת מכתבו קבלתי א) ראיתי כבודו כותב שם העיר פאריש, ולדעתי אין נכון לכתוב כן רק פאריז כמו שנקרא במבטא, גם בכתבי העתים, הן בלשון יהודית או פוליש רוסיש, הגם שראיתי בשמות העיירות פאריש, וכוונתו על שין שמאלית שנקראת סמך. אך באמת אינה נקראת בעתים הללו כלל בסמך רק בזיין, ועיין סוף פרק במה מדליקין: ב) גם אם היתה נקראת בלשון פולניש בעס זעט אין כותבין בלשונינו אלא בזיין כמו עיר זאריק וכיוצא, האומנם שמעתי כי אנשי ליטא קורין בשין, אולם בגט העיקר מקום הנתינה וכאן אינה נקראת אלא בזיין, ואם היתה נקראת בעיר מקום הכתיבה בשין הי' כותבין בגט פאריז דמתקריא פאריש כמבואר בש"ע אהע"ז סי' קכ"ח סעיף ג', אך לדעתי בוודאי גם בעיר פאריז עצמה נקראת בזיין, לכן יכתבו פאריז: דברי הטרוד הק' אברהם. האבד"ק סכבטשאב. סימן קמט בדין ביטול בכתב ע"י שליח. א) הנה הר"ן בתשו' למד דביטול בכתב מהני כיון דאפי' שליחות בכתב מהני כ"ש ביטול שליחות, וע"כ אם הגיע מכתב לשליח מהבעל שאל יתנהו הגט בטל, והרמ"א הביאו לפסק הלכה, ולפענ"ד יש לדון בזה: ב) והנה בגיטין (ל"ב:) בפני כמה מבטלו ר"נ אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה, ובתוס' כתבו דאף דקי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל, מ"מ אם בטלו בפחות משנים לר"נ ושלשה לר"ש מודה רבי דאינו מבוטל, וכן דעת הרשב"א, ובתוס' הוסיפו לומר דאפי' ביטל בפני שנים זה שלא בפני זה אף דהוי עדות מיוחדת וכשר, מ"מ כיון דלא הוה ב"ד לא מהני, וכן כתב הריב"ש הביאוהו הב"י והרמ"א, והב"ש כתב שאין חולק על זה:

ג) ולפענ"ד הר"ן חולק על זה, שהרי כתב בהלכותיו ובחידושיו דלר"נ פחות משנים לא מהני משום דאין דבר שבערוה פחות משנים, ולא כתב משום דצריך ב"ד, ואין לומר דחדא מתרי טעמי נקט דהא נ"מ לדינא במבטל זה שלא בפני זה כדברי התוס' והריב"ש הנ"ל, והגם שיש לומר דלהר"ן לשיטתי' אין נ"מ בזה, שהוא כתב בפרק מי שאחזו דקידושין לדיני נפשות דמיא ולא מהני בי' עדות מיוחדת, אלא שראיתי להרמב"ן בפרק השולח שנסתפק בזה אם לר"נ דאמר בפני שנים, בפחות משנים לא מהני ביטול דלא אתי דיבור אחרון גרוע ומבטל דיבור ראשון שהי' בפני השליח, או דילמא דמשום דבר שבערוה דבעינן שנים נגעו בה, וא"כ הדבר ברור שהר"ן כהצד שני ס"ל דרק משום דבר שבערוה בעינן שנים: ד) והנה התוס' ב"ק (ק"ד) דשלא בפניו לא הוי שליח עד שיאמר בפניו שלח לי, ובעמוד ב' בד"ה אין משלחין מעות בדיוקני כתבו דלפמ"ש לעיל דשלא בפניו לא מהני ה"ה שלח לו בכתב ידו לא מהני, הרי מבואר דכתב ידו כשלא בפניו דמי, וא"כ הכא נמי האיך יועיל ביטול בכתב כיון דהוי שלא בפני שליח וב"ד, והר"ן לטעמי' דס"ל דא"צ שנים אלאי משום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וכיון שמכירין כתב ידו הרי כאן עדים שביטלו, משא"כ להתוס' והרשב"א והריב"ש הנ"ל דבעי ב"ד, והרי בשעה שכתב הי' שלא בפני ב"ד ושליח והאשה ואח"כ בשעה שראתה האשה הכתב אז לא ביטל, והיינו טעמא דתוס' ב"ק הנ"ל בהרשאה:

ה) אך יש לומר דהתינח לטעם הרמב"ן דמדינא לא מהני משום דהוי דיבור גרוע יש לדמותו להרשאה, אבל לטעם התוס' והרשב"א יש לומר דבכה"ג כולי עלמא מודו משום תקנת חכמים, י"ל דכיון שקודם שגירש בא הכתב לידה הביטול חוזר וניעור למפרע וכמ"ש כיוצא בזה הרשב"א בהא דפריך הש"ס לבדורי לבדרן דדווקא כלישנא בתרא אתי דללישנא קמא דמשום גזירה הא יכול לבטל כולם זה שלא בפני זה אלא אם כן תדחה וכו' דכיון דבטולו בשעתי' לא הי' מועיל אף לבסוף כשביטל כולם אינו חוזר ונראה וזה דחוק: ו) אך בתוס' ד"ה לבדור אבדורי כתבו להיפוך דאפי' למ"ד עדות שבטלה מקצתה אתיא אע"ג דהשתא ליכא למיחש דילמא אזלי הני דלא ידעו וכו' לא הוי ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה: ז) ונראה דאף הרשב"א מודה בנ"ד, דהנה צ"ע בדברי הרשב"א במה שכתב לדחות דכיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל שוב אינו חוזר ונראה כשביטל האחרון, הא מ"מ ביטול האחרון יועיל דמהני בשעתו ושוב אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' וכולם בטלים, וע"כ לומר דהרשב"א מודה דכיון דביטול קמא לא מהני אין סברא שיועיל שום ביטול, ודווקא אם ביטול הראשון חוזר וניעור למפרע שנתקיימה תק"ח שביטל כולם ואין צורך לחכמים לתקן לבטל כולם יחד דווקא, וא"כ בנידון דידן נמי גוף הביטול היינו הכתיבה הי' שלא בפני השליח והאשה, ומה שראתה האשה אח"כ הכתב אין ענין להביטול כלל:

ח) ושיטת התוס' הנ"ל בד"ה לבדור אבדורי לכאורה צריך עיון, דלכאורה משמע מדבריהם דס"ל במ"ש הרשב"א לדחות דכיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל שוב אינו מועיל הביטול, ובדף ל"ג בד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה כתבו וז"ל וי"ל דמשמע לי' מילתא דרבי כו' מ"מ יכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ונאמר ג"כ כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו המעשה אמת לא מהני כמו המקדש בעד אחד דאפי' שניהם מודים לא מהני דכן משמע מדבריהם ועי' פנ"י, וכן כתב הר"ן להדיא במה שהוכיח מהא דאותיב קרי באודנייכי עיי"ש] אף כשחזר וביטל בפני השני איך יתעורר הביטול למפרע, וכ"ש הוא כיון דהכא אפי' מן התורה לא מהני ביטולו: ט) אשר ע"כ נראה דטעמא דהתוס' לקמן בד"ה לבדור אבדורי עפימ"ש בביאור דברי הרשב"א למ"ש כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל כו' שע"כ אפי' ביטול אחרון לא מהני דאין סברא שיועיל לביטול כיון דלא מהני, וע"כ יש לומר בטעמא דהתוס' דנהי דס"ל דביטול חוזר וניעור למפרע מ"מ כיון דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ביטול אחרון לא מהני מידי שאם יועיל הרי חוזר וניעור ביטול ראשון למפרע ונתבטל הראשון ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ונתבטלו כולם, וביטול אחרון לא חל כלל כיון שכבר נתבטלו כולם ואין ביטול אחר ביטול, וכיון דביטול אחרון לא חל כלל אין סברא שיועיל לביטול, אבל לרבי דאמר לא בטלה כולה שפיר ביטול חוזר וניעור למפרע, ומ"מ נשמע מדברי כולם דביטול שלא הועיל לא מהני שיחול ביטול האחר אף דשוב ליכא גזירה וה"נ לא מהני ראייתה המכתב שיחול ביטול למפרע:

י) עוד יש ליישב שיטת התוס' באופן אחר, בשלמא לקמן במבטל כולם זה שלא בפני זה בשעה שביטל הראשון לא מהני הביטול כיון שהוא שלא בפני חבירו ואף אחר זמן אינו יכול לחול, דמי איכא מידי דאילו השתא לא מצי מבטל ולקמי' מבטל וכדאמרינן בעלמא בש"ס מי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש, ואי דבידו לבטל עכשיו בפני כולם יחד ליתא דהא מבדרי אבדורי ואין בידו לקבצן, וכל זה לרשב"ג דאפי' בדיעבד לא מהני, אבל לרבי דאמר בטלו מבוטל הא בידו לבטל עכשיו בפני שלשה, וא"כ לדידן נמי כיון דבטלו מבוטל חל הביטול בשעה שראתה המכתב, אלא שכבר הוכחנו מהרשב"א דביטול שלא חל אינו מועיל אף דמ"מ ליכא גזירה משום לא פלוג, וה"נ לא יועיל קריאתה המכתב: יא) אך את זה ראיתי להרמב"ן שאף שדעתו ז"ל דממנה שליח שלא בפניו לכתוב ולחתום לא מהני, מ"מ כתב להדיא בחידושיו דהממנה שליח בכתבו לכתוב מהני, וז"ל בחי' אבל בריא ששלח כתבו ממדינת הים כתבו ותנו גט לאשתי כותבין ונותנין דלאו קולו ממש בעינן, הרי דמועיל ראיית כתבו אח"כ ליעשות שליח, כ"ש דמהני שיתבטל השליחות וכדברי הר"ן הנ"ל: סימן קג ב"ה יום ה' קדושים. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המאה"ג מו"ה ישראל יעקב סג"ל אבד"ק פלונסק. בדבר המגרש שנקרא לס"ת מרדכי ארי' ובפי כל מאטיל גם בפי הוריו מאטיל, רק אמו קוראתו לפרקים מעט מזעיר מרדכי ליב, ונכתב בגט מרדכי ארי' המכונה מרדכי ליב המכונה מאטיל, וכתב כת"ר כי הי' צריך לכתוב שם מאטיל קודם שם מרדכי ליב: תשובה א) הנה בדיעבד אין חשש בזה כמבואר בש"ע סי' קכ"ט סעיף ב' דכל ששם השמות כתובים בפירוש אין חילוק בין כותב תחילה זה או זה:

ב) גם מה שכתב המכונה מרדכי ליב והי"ל לכתוב דמתקרי, אין לחשוש בדיעבד כמ"ש כת"ר כי הישועות יעקב הורה לכתוב לכתחילה המכונה: ג) ומה שחשש כת"ר עוד בגט זה מחמת שלא כתב והמכונה, ולא ידענו על מה קאי מכונה השני, אם אלפניו אם אלפני פניו, אינו חשש כלל, כי המכונה קאי על האיש לא על השם כמ"ש הדרכי משה באיש כותבין המכונה בסגול ובאשה בקמץ, וכבר ביאר זה הנוב"י, ולדעתי אם כותבין בויו יכתבנו "ומכונה" לא והמכונה, ולדעתי כי ט"ס בב"ש שכתב והמכונה, אך המכונה אין בו חשש כלל, כי הוא מתוקן בלשון: ד) אך באמת יש בזה חשש פסול בדיעבד, כי שם מרדכי ליב שרק אמו קוראתו מעט מזעיר אינו שם כלל, כמ"ש הנוב"י בשם פילץ, כי אם רק אחד או שנים קורין לא חשוב שם כלל, ולא דמי למיעוט כי הוי מיעוטא דמיעוטא, ובאמת אם הי' נקרא תחילה בפי רבים מרדכי ליב ואח"כ נקרא רק גבי אמו לפרקים, יש לדון דלא חשיב נשתקע כיון שתחילה הי' לו שם זה כל זמן שנשאר רשימה ממנו לא חשוב נשתקע, אך כת"ר לא ביאר במכתבו כלל אם הי' נקרא תחילה מרדכי ליב, גם אם הי' נקרא תחילה מרדכי ליב עיין בתשו' הרי"מ סי' ל"ה באחר ששמו וואלף רק שאומר ששמו מנלי וואלף, ולתורה קורין אותו לפעמים מנחם זאב ולפעמים זאב לבד, ובמענטריקעס כתוב מנלי וואלף ומסופק אם לא חשיב נשתקע מחמת המענטריקעס ואם מנלי הכינוי לא נשתקע גם מנחם לא הוה נשתקע (והם דברי הב"ש במרגלית פעריל] הרי דמנחם בעצמותו הי' חשוב נשתקע מחמת דרק לפעמים קורין אותו לתורה כך ובפי כל נקרא וואלף לבד, לא מהני האי לפעמים לחושבו לא נשתקע, ה"נ כיון שאמו אינה קוראתו תמיד רק לפעמים חשוב נשתקע:

ו) ע"כ לדעתי לכתוב גט שני בלי כתיבת השם מרדכי ליב כלל, כי אם נחליט דחשוב נשתקע, דומה למ"ש הב"י בחיים שהכל קורין אותו ביאבנט דאם כתוב גם שם חיים בגט אינה מגורשת, הגם דשם חילקו האחרונים מחמת דשם ביאבנט ביאור לשם חיים, מ"מ בזה האחרונים מסכימים דכל שכתב גם שם נשתקע בגט פסול, ומה שדיין אחד אמר בשמי כי כשר, חלילה לא אמרתי כן, רק שהרב יכתוב לי המעשה כמו שהי' ואז אשיב, רק זאת אמרתי כי מה שכתבו המכונה שני קודם לראשון אין חשש: ז) ובגט שחשב ששם האשה פרידל בצירי וכך אמר לסופר ונכתב בגט בשני יודין ואח"כ נודע כי נקראת בפתח, וא"כ הי' לו לכתוב בלי יוד כלל רק פרדל (וכן הייתי מצוה לכתוב בגט אם בא לפני אי יותר נכון לכתוב בלא א' ג"כ] ויש בזה עוד חשש שלא לשמה, מאחר שאמר לסופר כתוב לאשתי פרידל בצירי ובאמת היא נקראת בפתח, נמצא שהסופר בשעת כתיבת הגט חשב לשם אשה ששמה פרידל ולא לשם האשה ששמה פרדל, ע"כ יכתבו גט שני: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן קנא ב"ה אור ליום ועש"ק תרמ"ג לפ"ק. החוה"ש וכ"ט לכבוד ידי"נ הרב הגדול המפורסם החו"ב צנמ"ס כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האב"ד ור"מ דק"ק לוטמורסק. יקרת מכתבו הגיעני, ואשר ביקש להשיבו תיכף בדבר חרש שמדבר בקישוי ע"י שלמדו אותו הרופאים, אם יכול לגרש ע"י שליח אי נאמר בזה אין שליחות לחרש: תשובה א) הנה יש בזה כמה צדדי היתר, הא', אשר רומז כבודו במכתבו ג"כ והוא מדברי הש"ס גיטין (ס"ב:) בשתופי מבואות דרבנן יכול קטן לזכות לאחרים דבמידי דאיתא בנפשי' יכול ליעשות שליח בדרבנן וה"ה לעשות שליח דמאי שנא: