שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קטו, קטע 23

ט) ותמיהני דמפורש בש"ך להיפוך וז"ל הש"ך כתב הריב"ש בהזמה שלא בפניהם פסולים מיהא הוה ומביא ראי' כו' ולפענ"ד אין דבריו מוכרחים כו' גם מה שהביא מרמב"ן שפסל בשמתו ואמרו גזלנים הם י"ל שאני התם שמעידין על גופן של עדים שהם גזלנים, ומבואר דש"ך לא חולק על ריב"ש רק בהזמה שלא בפניהם אבל לא בפסול עדים שלא בפניהם, אדרבה בזה כתב שיש לו ראי' מרמב"ן, וכן פסק הש"ך סי' מ"ו ס"ק ק"ב דאפי' מתו ואמרו גזלנים הם נפסל השטר וא"כ גם כל מה שהאריך הנוב"י להביא ראי' מהתוס' פ"ק דסנהדרין ומגמ' פ"ק דמכות דלא כריב"ש בהזמה שלא בפניהם, אין ראי' לנדון התשובה בלפסול עדים שלא בפניהם: י) והנה כל הוכחת הנוב"י מתוס' דהזמה שלא בפניהם הכחשה גמורה, דא"כ הי' יכולים התוס' לאוקמי שלא. בפניו, הוא הוכחה קלושה כמובן, אך גם לפי דבריו שתוס' חולקים על ריב"ש בזה י"ל דבהא פליגי, דתוס' ס"ל כיון דלגבי עונש הזמה אין נאמנים הואיל היא שלא בפניהם גם לחייב הבעל ולבטל עדות ראשונים לגמרי אין נאמנים ופלגינן דיבורא לא אמרינן אלא פלוני רבעני שנוכל לומר שרבע לאחר ולא לו וכן כיוצא בזה, אבל בנ"ד שא"א לחלק המעשה רק שנאמר לגבי עונש הניזומין אין נאמנים ולגבי פיסול העדים וביטול המעשה נאמנים הא לא אמרינן. והוא דעת היש מתרצים שהביא הרא"ש ספ"ק דמכות אבל לפסול עדים שלא בפניהם דנוכל להאמינם לכולי מילתא שפיר נאמנים. הגם שכתב הש"ך דלפסול לשבועה מודה הריב"ש דאין נאמנים, ממילא לתוס' דס"ל בהזמה שלא בפניהם לא פלגינן דיבורא גם בלפסול עדים נאמר כן כיון דלשבועה אין נאמנים לפוסלן גם לפסול עדים לא יהי' נאמנים דלא פלגינן דיבורא בהא כנ"ל:

יא) אך הא התוס' ב"ק (ק"ת) דחשוד על השבועה מדרבנן הוא דמפסיל ומדאורייתא שבועתו שבועה, נמצא דמדאורייתא אין נ"מ בפסולו לענין שבועה רק לענין עדות לבד ונאמנים לפוסלו, וא"ת מ"מ מדרבנן נאמר עדות שבטלה מקצתה כו' דהא מדרבנן נ"מ לענין שבועה ויוכשר לעדות, ליתא כיון דמדאורייתא פסול לעדות יש בו לאו דאל תשת רשע עד ואי אפשר להכשירו מדרבנן, וגם י"ל דתקנתא דרבנן אינו רק לעצמו של דבר שתיקנו לא לגבי דבר אחר כהא דירושלמי בע"א בשטר דלא חשוב שטר ופסול משום מפי כתבם, מ"מ בשנים חתומים על שטר ונתקיים אחד זוקק לשבועה ומצטרף עם אחר בע"פ לממון משום דקיום שטרות דרבנן נחשב לגבי השני כאלו נתקיים, ה"נ נחשב לגבי לפוסלו לעדות כאלו לא הי' נ"מ בעדותו לשבועה כיון דאין נ"מ לשבועה רק מדרבנן, כן נ"ל לקיים שיטת הריב"ש אף את"ל דתוס' ס"ל הזמה שלא בפניהם הוי הכחשה לגמרי, מ"מ מודים לריב"ש בלפסול לעדות, ושיטת הריב"ש עצמו גם הזמה שלא בפניהם בטלה עדותם לגמרי אף דלעונשם בדיני הזמה לא מועיל עדותם ס"ל שאף בכה"ג שא"א לחלק המעשה אמרינן פלגינן דיבורא כמו שהיא דעת הראב"ד ורמב"ן ספ"ק דמכות:

יב) ולפמ"ש נראה ניישב תשו' רמ"א סי' י"ב שהביא הנוב"י שם בעידי זנות שפסלו העדים שלא בפניהם וכתב רמ"א דאף דעדים אין נפסלים מ"מ הוי תרי ותרי כהא דפ"ב דכתובות בשנים חתומים על השטר ומתו ובאו אחרים ואמרו פסולי עדות הי' דהוי תרי ותרי ואוקי ממונא בחזקת מרי', וה"נ אוקי האשה בחזקת היתר לבעלה, ועל זה תמה הנוב"י דהא תרי ותרי ספיקא דרבנן ואסרוה מדרבנן עכ"פ אפי' נשאת תצא כמ"ש תוס' פ"ב דכתובות ופ"ג דקידושין גבי ינאי המלך, וכתב שנעלם מרבן של כל בני הגולה דברי התוס' בכמה מקומות, ויען שחובה עלינו ליישב דברי רשכבה"ג הרמ"א בפרט אני דמזרעי' דרמ"א אתינא, אני אומר שדברי רמ"א נכונים ולא נעלם מרמ"א דבר, דהנה הריב"ש הוכיח בצדק מדברי הרמב"ן פ"ב דכתובות דיכול לפסול שלא בפניהם, וכן מוכח מתוס' שם שכתבו דבאומרים שעדיין הם פסולים ודאי שנים נאמנים וכ"כ בתשו' מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ז שכן מוכח מתוס' אך רמ"א ס"ל לחלק משום דנ"מ בפסולים לגבי שבועה דלא מהימני אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' ושאני התם דמתו ואין נ"מ בפסולם לגבי שבועה רק לענין עדות שהעידו כבר, אך כבר כתבנו דלענין שבועה אין נ"מ כי אם מדרבנן, ס"ל לרמ"א מ"מ מדרבנן לא נפסלו ונאמנים על הזנות מדרבנן, וע"כ שפיר אמר הרמ"א דתרי ותרי בדרבנן אוקי אחזקת היתר, דכן כתבו תוס' להדיא בקידושין דבדאורייתא מדרבנן לא מוקמינן לה אחזקת היתר, והביאה הנוב"י בעצמו, וא"כ בנ"ד דהכל חשש דרבנן, דמדאורייתא נפסלו העדים שוב מותרת גם מדרבנן, ואל תשיבני שבוי' דמדאורייתא אפי' ידוע שנשבית מותרת , אינו תשובה דמה דשבוי' מותרת, מדאורייתא הוא רק משום חזקת היתר. וכיון דמבלעדי חזקת היתר יש כאן ספק תורה החמירו חכמים דלא נוקי בחזקת היתר אבל זו מדאורייתא נפסלו העדים ואין עליו ספק כלל:

יג) ובדין הזמה שלא בפניהם כבר כתבנו דאף את"ל שתוס' חולקים על הריב"ש אין מזה קושיא, די"ל תוס' אזלי בשיטת יש מתרצין שהביא רא"ש ספ"ק דמכות, וריב"ש אזיל בשיטת ראב"ד ורמב"ן שם דאפי' כהאי גוונא אמרינן פלגינן דיבורא, אך אחת הקשה נוב"י על הריב"ש מהגמ' עצמה ריש מכות בהא דעד זומם משלם לפי חלקו ובגמ' מקשה עלה היכי דמי אילימא דאתזום חד מינייהו והא אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו שניהם, ואם איתא לדברי הריב"ש הא משכחת שאחד לא הי' בשעת הזמה, ולדברי הריב"ש שפיר קרינא בה הוזמו שניהם, דהא דהוזמו שניהם הא ילפינן לה מדכתיב עד שקר העד ועד הוא שנים, והרי ידוע ששניהם העידו שקר, ואף שאין משלמין שניהם הא עונש הזמה בלשון יחיד ועשיתם לו כאשר זמם, עד כאן, והנה אם הקדמה זאת הי' צודקת דאף שאין דין הזמה בשניהם האחד חייב, הי' זה קושיא גדולה על הריב"ש אך באמת ליתא כלל דהאי ועשיתם לו וגו' אעד קאי, דהיינו שנים, וכן מפורש בתוספתא ספ"ו דסנהדרין ז"ל אין אחד מן העדים נעשה זוממים עד שיהי' שניהם זוממין ולא לוקין עד שילקו שניהם ואינו נהרג עד שיהי' שניהם נהרגין ולא משלם עד שיהי' שניהם משלמין ע"כ מוכרח הש"ס לאוקמי בשהאחד הודה ששניהם נתחייבו בב"ד:

יד) עוד כתב הנוב"י שם דאפי' להריב"ש מ"מ כיון שהוגבה העדות שלא בפני הבעל והאשה לא מהני, וכתב כן בשם המל"מ והראנ"ח ובמחכ"ת הרמה והנשאה לא נתכוון יפה בדברי המל"מ, ומפורש בדבריו להיפוך, שהוא כתב להשיג על מהרש"ך שכתב דהוי תרי ותרי, וע"ז כתב במל"מ ממנ"פ לדעת הריב"ש אין כאן קידושין כלל כיון שנפסלו העדים ולדעת החולקים, הטעם דהוי תרי ותרי דמ"מ השנים אחרים מעידין על עדות הראשונה שהוא בטילה, וא"כ צריכין להעיד בפני המקדש כיון שעדותם על הקידושין לא על העדים, דהעדים לא נפסלו להחולקים על הריב"ש, אבל להריב"ש אין כאן קידושין כלל. וכן מפורש יותר בהראנ"ת שכתב להתיר למעשה בנדון זה אף שהי' שלא בפני המקדש משום שיטת הריב"ש יעיי"ש, ולדברי הנוב"י עד זומם דלמפרע נפסל וכל עדיות שהעידו קודם הזמה נפסלו והי' צריך להזים בפני כל האנשים שהעידו עליהם בינתיים, והא בוצכא: טו) ועוד יש טעות בדבריו אלה דלפסול העדים להתיר האשה מה צריך להעיד בפני הבעל והאשה הלא זה טוב להם, וכן מפורש בדבריו שם שקרובי הבעל רדפו אחרי העדים, וא"כ פסול העדים טוב להבעל ולא חוב כ"ש להאשה: טז) נשוב לנ"ד דפסול העדים מהני שלא בפניהם כדברי ריב"ש ומהרי"ט, ואף הנמק"י החולק מודה דהוי תרי ותרי, ולפמ"ש דברי רמ"א בזה אף מדרבנן אין אסור, אך שבקידושין אין אנו צריכין לזה, דלדברי העדים הפוסלים את העדי קידושין הקידושין בטלים אף אם אמת כדברי ראשונים, ועל מה שמעידין השניים שהראשונים פסולים ועי"ז הקידושין בטלים אין מכחיש אותם שהראשונים לא העידו רק על המעשה אבל לא על העדים ואין יכולים להעיד על עצמם שהם כשרין:

יז) אך שיש לדון לדעת הנמק"י דאין יכולים לפסול שלא בפניהם ואין יכולים להעיד רק על הקידושין לבטלם ולא יועיל רק בפני המקדש כדברי המל"מ והראנ"ח, אך כשאני לעצמי נ"ל דלבטל הקידושין א"צ להעיד בפני המקדש, והוא לפמ"ש הרשב"א פ"ק דקידושין גבי ארווח לה זימנא שמתקדשת אליו בהנאת הרווחת המעות לא חשוב רבית גמור דגופה ממש לא קניא לי', והיינו שאין לארוס בארוסתו רק קנין איסור וכ"כ הר"ן בפ"ק דגיטין דלא טענינן לבעל מזוייף משום שאין האשה ממונו של בעל] והיינו דבפרק האומר בקידושין אמרינן דמה שאין קידושין תופסין בא"א היא כמו שאין תופסין בשאר עריות ולא משום שכבר נקנית לאיש אחד ושוב האיך אפשר להקנות עצמה לאחר, אלא ודאי שאינה נחשבת שלו רק שיש לו בה קנין איסור לאוסרה על אחרים, וע"כ אי לאו שבכלל עריות תוכל להתקדש לאחר ג"כ לאוסרה על הבעל הראשון ודו"ק, וע"כ י"ל כשמקבל העדות שלא בפני הארוס לא חשוב שלא בפני בע"ד, דטעם אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דאין חבין לאדם שלא בפניו, והכא לא חב לי' ולא מידי, שלא הי' לו בה קנין לעצמה רק שאסרה על אחרים ואין העדות על הבעל רק עלי' להתירה לעולם, כן י"ל:

יח) ואף שאינני כדאי לחלוק מסברא על הראנ"ח ומל"מ, הנה ראי' ברורה לדבריי מתשו' רשב"א ח"ד סי' ר' באחד ששלח גט לאשתו וקיבלו ב"ד עדות שלא בפני האשה שניתן הגט לידה אם מותר לישא אחרת, והשיב הרשב"א וז"ל ועוד שהטענה שאמרתם באמת נכונה שאילו אשה שהי' עדים שהיתה א"א ובאה ואמרה גרושה אני ועדים מעידים אותה הרי זה תנשא ואעפ"י שהעידו שלא בפני הבעל עיי"ש היטב, וע"כ הטעם כמו שאמרתי משום שאין האשה ממונו של בעל ואין העדות עליו, וכ"ש בנ"ד שהוא נגד ארוס בלא נישואין, ואין לומר דהתם משום דעדים מעידים שגירשה מדעתו ואין הגירושין חוב לו, דא"כ מה הוכיח הרשב"א לבעל שהעידו עדים שנתגרשה אשתו, דשם המעשה שידוע שקרובי אשה חרה להם מאוד על עידי גירושין וביקשו להושיבם במאסר ואין ראי' שנתרצתה בגירושין כי האשה יוצאת שלא לרצונה, וכן אין לדחות דשאני התם שטוענת ברי, דא"כ מה הוכיח לנדון דידי' שהבעל עצמו לא ידע אם הגיע הגט לידה, וע"כ כמ"ש: יט) אך עדיין יש לחוש מחמת שהפוסלים לא העידו הזמן מפורש באיזה יום באיזה שעה ואיני יודע בחקירות עדותן בטילה, האומנם כי לפסול העדים א"צ דרישה וחקירה, שכן הוא ברמ"א סי' ל"ו סעיף כ"ג שאם באו עדים לפסול העדים אך אינם יודעים אם עברו העבירה קודם שהעידו או אח"כ לא נפסלו העדות ולא נפסלו עד שיוודע בבירור שעברו קודם שהעידו, מבואר דאף שאין יודעין הזמן במכוון כשר:

כ) מ"מ להחולקים על הריב"ש שאינו יכול לפוסלן שלא בפניהם לא חל עדותן רק על ביטול הקידושין וכן העדות מיוחדת שהי' בפניהם אינו חל על עצמם של עדות, דעל כל עד לא הי' רק ע"א, רק על ביטול הקידושין דמ"מ לדברי שניהם לא הי' קידושין בשני עדים וביטול הקידושין נראה שצריך דרישה וחקירה, שהרי בשלהי יבמות נחלקו בעידי מיתה אם צריך דרישה וחקירה מר סבר כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמיא ומר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיין, והקשו ארוסה מאי איכא למימר, ותירץ הרמב"ן משום דאיכא ממון ברובן, היינו דרוב עידי מיתת הבעל הם בנשואה אך עידי קידושין הי' ראוי לדמות לדיני נפשות: כא) אך בתשו' הרשב"א ח"ג סי' קי"א עידי קידושין א"צ דרישה וחקירה אף לרע"ק דמצריך בעידי מיתה דרוח"ק משום דשרינן א"א לעלמא כדיני נפשות דמיין דהשתא מיהא לאו אנפשות מסהדי, משא"כ עידי מיתה שהיא אסורה לכל והבא עלי' במיתה והשתא שרינן לה עפ"י עד זה, וא"כ ניחא דאף דליכא כתובה הלא ליכא דיני נפשות ג"כ וכמו שתיקנו בכל דיני ממונות אף שלא בהודאות והלואות דלא לבעי דרוח"ק דבכולהו תיקון העולם כן תקנו בעידי קידושין וכמו שתיקנו לדון אותם בבבל דשליחוחייהו עבדינן כמו כן תקנו לענין דוח"ק, דבריש סנהדרין מדמי להו הש"ס אהדדי, וכך הם דברי רשב"א בתשו' שם ובריב"ש סי' רס"ו, אך עדים הבאים לבטל הקידושין בזה נאמר כיון דשרינן א"א לעלמא כו' דליכא למימר טעמא דכתובה, דארוסה לית לה כתובה ואין נ"מ בביטול הקידושין לענין כתובה, ובזה אין רוב עדיות לבטל הקידושין לאחר הנשואין ואדרבא עדיות אלו רובם אפשר כולם קודם נישואין.

כב) מ"מ נראה לדעת רמ"א בתשו' סי' י"ב בפוסלים עידי זנות שלא בפניהם אף דאינם יכולים לפוסלם מ"מ מותר משום תרי ותרי אוקמא אחזקת היתר (וכבר ביארנו לעיל דבריו] וה"ה בעידי קידושין, וע"כ כיון דעידי קידושין ג"כ לא נבדקו בדרישה וחקירה שאמרו איני יודע אף שהם נאמנים בלא דרישה וחקירה והאחרונים אינם נאמנים מ"מ משוי להו לשנים ראשונים עדים בהכחשה שהיא רק ספק ואוקמא בחזקת היתר, דומה לעד שאמר מת בעלה ובא אחר ואמר לא מת קודם שהתירוה לינשא לא תנשא ואם נשאת תצא, דאף דראשון האמינוהו ושני לא האמינוהו, מ"מ שני משוי לקמא ע"א בהכחשה, דעד זה כמו זה, ומה חזית דציית להאי ציית להאי, ה"נ כיון שהראשונים ג"כ לא נחקרו מה חזית דציית להני, וגדולה מזה כתב הר"ן ריש שנים אוחזין דע"א שחייבוהו שבועה על פיו ואח"כ בא שני והכחישו פטור משבועה אפי' למ"ד עד המסייע אינו פוטר משבועה, דמ"מ משוי לקמא ע"א בהכחשה, דלא דמי לעד מיתה דזכתה בעצמה לינשא, וכן בעד סוטה נפטרה מלשתות, ע"כ חשיב נעשה מעשה על פיו, וה"ה בעידי קידושין אפי' הי' פוסקין שצריכה גט לא ה' חשיב נעשה מעשה כמו שלא חשוב נעשה מעשה מה שחייבוהו לישבע, ואפי' לדעת הטור דפוסק בסי' קע"ח גבי עד סוטה דאף אם בא השני קודם שנפסק הדין הרי הראשון כשנים ולא משוי להראשון ע"א בהכחשה, אך שאני עד סוטה שנאמן הראשון מדאורייתא, משא"כ בעד מיתה דהיא מדרבנן צריך דווקא שהתירוה, כמו שחילק בזה הב"ש סי' י"ז ס"ק ק"ט, וא"כ ה"נ גבי עידי קידושין דמדאורייתא צריכי דוח"ק רק דמדרבנן מהני בלא דרוח"ק והוי רק נאמנין מדרבנן, וממילא כשבאו עדים השניים קודם שאסרוה, ולדעת הר"ן הו"ל גם אחר שאסרוה משוי להראשונים עדים בהכחשה והוי רק ספק ואוקמה אחזקת היתר:

כג) אך עיקר דבר זה אם נדמה תרי ותרי לעד ועד תלוי במחלוקת רמב"ם עם רמב"ן ורשב"א. דרמב"ם סובר עד אומר מת ועד אומר לא מת שבאו בבת אחת היא ספק אשת איש כמו בתרי ותרי ואם נשאת לאותו העד ואומרת ברי לי לא תצא, ורמב"ן ורשב"א חולקים דע"א בהכחשה לאו כלום הוא, וע"כ לרמב"ן ורשב"א אין לדמות תרי ותרי לעד ועד, דשאני עד שני דמשוי לראשון ע"א בהכחשה דלאו כלום, ע"כ אף שאין לשני נאמנות, מ"מ ראשון אין לו נאמנות דהוה ע"א בהכחשה דלאו כלום, אבל שנים אחרונים לא משוי לשנים הראשונים כמאן דליתא, דהא קמן בתרי ותרי יצאה מוודאי, ע"כ נשאר נאמנות לראשונים, וכיון שהשנים בלא דרוח"ק אין להם נאמנות נשאר עדות ראשונים ודאי לא ספק, אך להרמב"ם שגם עד ועד הוי ספק מ"מ אמרינן שני משוי לקנא ע"א בהכחשה שלא יהי' לו נאמנות ודאי גם בתרי ותרי נאמר דשנים אחרונים שלא הי' להם דוח"ק משוי לראשונים שלא יהי' להם נאמנות ודאי רק ספק ואוקי איתתא בחזקת פנוי', והנה בש"ע סי' י"ז כתב דעת רמב"ם דיעה ראשונה שהיא עיקר ממילא ההיתר טוב, מ"מ קשה לסמוך ע"ז למעשה, וכי בשביל שאנו מדמין כו':

כד) אך העיקר נראה דהנה ענין דרישה וחקירה הוא כדי שיהי' יכול להזימה ובעינן שיהי' כל שבע חקירות ראויין להזמה כדאיתא פ"ק דפסחים, זה מעכב אפי' בדיעבד דעדות שאאילה"ז לא הוי עדות וילפינן לה מחקירות, ועוד צורך דוח"ק שמא יכחישו זה את זה וע"כ בד"נ בודקין אף בדיקות אף שאין הזמה תלוי' בהן ואם אמר איני יודע עדותן כשירה מ"מ בודקין אותם, ונראה דרק מה שלולא החקירות הי' עדות שאאילה"ז מעכב (אבל] (אף) זולת זה הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד אין מעכב [ולפניני אביא ראי' לזה] וכ"כ במנחת חינוך בענין באיזה שמיטה דלאחר חורבן שאין מונין שמיטין ויובלות בטח לא ידעו העדים זה כלל רק משום דיכול להזים בלי חקירה כיון שאמרו באיזה שנה רק לכתחילה חוקרין אולי תטרף דעתם ויודו ע"י ריבוי חקירות או יכחישו זא"ז, אבל במקום שאי אפשר אינו מעכב: כה) ונראה שאפי' הי' אפשר ולא חקרו אינו מעכב בדיעבד כמו שיבואר לקמן, וע"כ בעידי ביטול הקידושין דא"צ דוח"ק רק משום שמתיר איסור מיתה ופטור ממיתה וכיון שהוא להתיר לא שייך דין הזמה בזה כלל ואפי' מלקות כיון שאין מחייבין בזה רק אדרבה מפינין ופוטרין ממיתה, ולא שייך בזה והצדיקו את הצדיק, וא"כ לא בעינן בזה אתה יכול להזימה. כמו בעדים המכחישים ואומרים לא הרג דפוטרים אותו ממיתה אף דלית בי' דין הזמה, וכתירוץ הב' בתוס' מכות , ועדיף מינה, כיון שאין באין לחייב, וע"כ מה שלא דרשו וחקרו אותם אינו מעכב כלל:

כו) וראי' לזה דבמקום דלא בעי יכול להזים אין דו"ח מעכב מתשו' רשב"א ח"ג סי' קי"א בעידי קידושין דלא בעי דוח"ק וסוקלין ע"י עדים אלו אם זנתה] ותמוה כיון דמדאורייתא בעי דוח"ק [כמפורש בתשובה ההיא שהביא הגמ' דגיטין דישנו בב"ד הדיוטות דשליחותייהו עבדינן, היינו כשם שתקנו לענין הדיוטות כן תקנו לענין דלא בעי דוח"ק] אך אפשר ליסקל מי שפטור מדאורייתא, אלא ודאי במקום דלא בעינן יכול להזימה אין דוח"ק מעכב, והיתר א"א דלכ"ע לא בעי יכול להזימה אין דוח"ק מעכב, וקצת ראי' ג"כ דאל"כ קשה לר"ט דס"ל בודקין עידי נפשות בדוח"ק, והא עד מפי עד מועיל בעדות אשה והא עד ראשון לא נחקר, אלא ודאי בדיעבד אינו מעכב, אלא דהא יש לדחות דמחלוקתם קודם שהחזיקו כיש מפרשין שברמב"ן, ותשו' הרא"ם וסדר אלי' רבה וזוטא, אך הראי' מהרשב"א נכונה: מכל הני טעמא אני מסכים להתיר האשה לבד כמה פקפוקים במעשה הקידושין עצמם, אך יען שפיסול עדים לבד מספיק לא עיינתי יותר: נאום הק' אברהם. סימן קלו ב"ה יום ה' י"א למב"י בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה יצחק נ"י האבד"ק פיאנטניצע. חפשתי היום בין הכתבים ומצאתי מכתב כבודו מזמן כביר, ויען הייתי מוטרד יצא הדבר מלבי, כעת הנני להשיבו: בעובדא שאחד שאל מאשה שיש לה בעל טבעת קידושין שלה בלא ידיעת הבעל וקידש בה ארוסתו בחופה וקידושין, לאחר איזה ימים נודע להבעל והסכים למעשי', ומעלתו מסתפק אם יועיל ריצוי בעל למפרע, כיון שטבעת קידושין שלה כמ"ש בחו"מ סי"נ והיא כנכסי מלוג שלה שהם שלה, אלא שהבעל מוציא מיד לקוחות, אבל כשאינו מוחה חל הקנין למפרע: