שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קטו, קטע 10

דשמא לא הי' בעצתה ולא שייך שנכריע את דעתה, ואזדא החשש הזה, ולא נשאר רק חשש השני והשלישי דלריאי לא בעי עדים והוי ספק קידושין עכ"פ: קכב) איברא דבזה שפיר יש להוכיח מדברי הרשב"א קידושין דאף לריצוי דידי' בעי עדים וכן לדידה כנ"ל שבזה אין לנו ראי' להיפוך מרש"י ותוס', ואף כי י"ל דהרשב"א לטעמי' ולהפוסקים הנ"ל לית להו הא דהרשב"א שהביא הרמ"א, מ"מ כיון שלא מצינו מפורש שחולקין, אין לנו לזוז מפסק הרמ"א, ואף שהמרדכי חולק בקרוב לודאי אין הכרח שנ"ד קרוב לודאי וקי"ל כרמ"א, ומ"מ איכא חששא די"ל דשאני בהא דהרמ"א בשם הרשב"א שלא ראו הנתינה הרי לא ראו מה שיכולין לראות, שבשעה ששמעו אמירתו הרי את מקודשת לי ואז הי' הנתינה ולא ראו רק שמעו הוה לי' חצי דבר ולא הוי עדות כלל, משא"כ בנ"ד שראו כל מה שיכולין לראות, רק (לשיטה הרשב"א דמה שמחמת אומדנא לא חשוב ראיית עדים ה"נ בנ"ד, אבל למה שכתבנו דהא דהרשב"א במחלוקת שנוי', א"כ נ"ד צ"ע: קכג) והנה המו"צ ר' דודטשע נ"י מקאצק כתב שמצא בכתביו מה שרשם המעשה בעת הגב"ע שתחילה בלילה אמר המקדש שהמעשה לא הי' בידיעתה רק שהבין שייטיב בעיני', וא"כ המקדש נאמן שלא הי' קידושין לפי דבריו אז, כהא דתשו' מיי' בשליח שאמר לי והודה שטעה וכוון לצורך משלחו, וא"כ לדעת הפוסקים דע"א נאמן בדבר שבערוה בלא אתחזק, הרי ר' דודטשע נאמן שהבעל אמר כן ושוב אינו נאמן בטענותיו שאמר אח"כ שכל המעשה הי' בידיעתה, דהו"ל חוזר ומגיד. אך יש לסתור זה שבגב"ע מבואר שהמקדש אמר למחר שנשבעו זה לזה הבחור והבתולה שלא יגלו כי אם ברשות, וא"כ אפשר שזה הוא אמתלא על מה שאמר אתמול שלא הי' בידיעתה שלא הי' רשאי לגלות, גם י"ל לפמ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ז דעד שהעיד באיסורין חוץ לב"ד אף שמועיל עדותו חוץ לב"ד, מ"מ יכול לחזור ולהגיד.

וא"כ ה"נ כיון שהגדתו ראשונה הי' בלילה דינו כחוץ לב"ד דיכול לחזור: קכד) אך יש מקום לקיים עדות ר' דודטשע, דהנה לכאורה נראה ראי דעכ"פ מדאורייתא לא מהני אומדנא, שהרי קי"ל דלא מפקינן אשה מבעלה בעידי כיעור היכי דאית לה בנים עכ"פ [וכיון שיצאנו מספק איסור תורה, שוב יש לנו לסמוך על הרשב"א שהביא הרמ"א] הרי דמן התורה לא אזלינן בתר אומדנות והוכחות לאסור אשה על בעלה, וה"ה דאין לנו לעשותה מקודשת באומדנא, ובגיטין (פ"ט) א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, והתורה אמרה ערות דבר ולהלן הוא אומר עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור, וכיון דקידושין ילפינן ג"כ דבר דבר מממון א"כ לא נחזיקנה מקודשת רק בדבר ברור לא באומדנות: קכה) וצ"ל להפוסקים האוסרין בקידושין באומדנא עפימ"ש התוס' יבמות (כ"ה.) והא דאיצטריך בנדרים להני טעמי משום דהתם קאי אמתני' דאומרת טמאה אני, אבל הכא באומרת טהורה אני, ולכאורה הדיוקים סותרים בסתמא שאינה אומרת לא כך ולא כך, ונראה דבסתמא תלוי בפלוגתא דרב אחא אי אזלינן בתר אומדנא, ומ"מ באומרת טהורה אני לא מהני אומדנא לאפוקי מברי דידה ועיין בתוס' כתובות (ס"ג:) ד"ה אבל בסוף העמוד, משם ראי' לדברינו, ופירוש דבריהם שם עפ"י דברי מהרש"א יבמות (קי"ח.) באמתלא] וכעין שכתב הרא"ש בפתח פתוח באומרת ברי נאנסתי או אין תחתיו נאמנת דאפי' ברוב פסולין מהני ברי:

קכו) וא"כ בנ"ד נהי דהכא איכא ברי וברי שהבעל טוען ברי שידעה כל המעשה, מ"מ הרי הורה תחילה שלא ידעה, מאי אמרת דאיכא אמתלא, הלא כתב מהרש"א פט"ו דיבמות (קי"ח:) בד"ה הא מימת מיית דאף דנותן אמתלא לדבריו ראשונים אינו מועיל להיות נאמן בדבריו שניים רק לבטל דבריו ראשונים עיי"ש שפירש כן דברי תוס', וא"כ שוב אינו מועיל ברי שלו אח"כ, ושוב נאמנת היא בברי שלה שלא לאוסרה באומדנא, כמו בעידי כיעור אף באומדנות גדולות אין אוסרים עד שיראו במנאפים, ואף בזה בה"ג מתיר, אף דממיתין בעדות כזה, נ"ל טעמא דבה"ג משום דהא דאוסרין משראו כמנאפים דאי אפשר לראות כמכחול כו' כמו שפירש"י ולא הזקיקה תורה לעדים להסתכל כל כך וס"ל לבה"ג דווקא לענוש דבעי שיתרו בהם והרי ידעו מהמעשה ואסיר לכוון לראות אבל לאוסרה על בעלה משכחת לה שמוצאים כך דרך מקרה, וראו פתאום, ואף דלדינא לא קי"ל כבה"ג, היינו דגם בזה אינו מצוי שיראו שלא בכוונה כמובן, אבל עכ"פ מבואר דאפי' באומדנא גדולה אין אוסרין ומשום דטוענת טהורה אני כדברי החוס', רק בקינוי וסתירה שהבעל חושדה ממנו בזנות עי' יבמות (נ"ה:) ומתרה בה ועברה על התראתו בזה גילתה תורה דשוב אין לה נאמנות, ודומה לאומר אל תפרעני אלא בעדים אינו יכול לומר פרעתיך שלא בעדים:

קכז) ובזה נסתר נמי טענה שני' דהגדה ראשונה הי' בלילה, ודינו כמו חוץ לב"ד, דהנה ענין קידושין יש לדון בשני פנים, פן הא' כעין איסורין אם תהי' מותרת לשוק או לא, פן הב' כעין הר תביעת בעלי דינים כעין שכתב הר"ן במחולקים בקיום התנאי, ואשר נא לתביעת בע"ד י"ל הודאת בע"ד במה שהודה שלא נתקדשה לו דלא חב לאחריני, וזה טעם התשו' מיי' והודאת בע"ד אפי' חוץ לב"ד כל שאינו יכול לומר משטה ושלא להשביע מהני כגון באתם עידי, ואשר נגע לענין איסירין לא מהני ברי הבעל דהוא כאיש נכרי, וברי דבעל לא מהני רק מצד תביעת בע"ד וכשהודה תחילה והודאת בע"ד כמאה עדים על הנוגע לתביעתו ושוב אינו מועיל כלל ברי שלו, אף דלענין איסורין יכול לחזור מהגדתו, לב"ד, מ"מ טענתו הוא כאיש נכרי, כיון דלענין טענתו כבר הועיל הודאתו דמתחילה אף חוץ לב"ד שלא יוכל לחזור ושוב מועיל ברי דידה: קכח) ואף שהכחישוה עדים בכמה דברים כמבואר בגב"ע, לא נאמר בזה הוחזק כפרן באותו דבר, דלא מצינו בגמ' אלא באומר להד"ם ובאו עדים והכחישוהו ואמר שוב פרעתיך אח"כ, דאף אם אמת שפרעו אח"כ מ"מ תחילה כפרן הי' שאז הי' חייב, אבל בפוטר עצמו בשני טענות ביחד שכל אחת בפ"ע יש בו כדי לפוטרו והכחישהו עדים באחת נראה דלא חשוב הוחזק כפרן, שאם האמת כדבריו בטענה שני' אינו חייב לו כלל ואינו כפרן בראשונה, שהרי לא הי' חייב לו רק תקראהו שקרן, וכן בנ"ד שאם האמת כדברי' שלא הי' בעצמה אינה מקודשת אף שהכחישוה עדים במה שאמרה שתיכף זרקה הטבעת. וכן במכתבים שהיא אמרה שאינם כת"י ונתקיימו עפ"י מכתב שהודית [כזה עוד דלא הוחזק כפרן עפ"י עצמו] מ"מ לא הוחזקה רק שקרנית לא שתכפור היינו שתשקר במה שבאמת נתקדשה והיא תכפור: קכט) אך יש לסתור כל זה.

כיון, שיכול לחזור מהודאתו באמתלא אלא שאינו נאמן שוב אח"כ, נמצא שעדות ר' דודטשע אינו על האשה שמותרת שהי' הקידושין שלא לדעתה, שהרי הועיל אמתלא שלו, ואין עדותו רק על האיש שלא יה' נאמן עוד בדבר זה, ולא יקום עד אחד באיש כתיב, ועי' בריטב"א ריש פ"ב דר"ה: קל) אך יש לקיים עדות ר' דודטשע דאמתלא אינו מועיל להפקיע זכות האשה שלא תהי' משועבדת לו וכמ"ש הר"ן פ"ב דכתובות בשם הרא"ה, הובא ברמ"א סי' מ"ז בשם י"א, בלי חולק, באומרת נתקדשתי לפלוני אינה יכולה לומר אמתלא דלאו כל הימנה להפקיע זכותו: קלא) ועוד יש לסתור החשש דהודאת המקדש תחילה הי' בלילה ודינו כמו חוץ לב"ד, דהרמב"ן במלחמות פרק האומר בקידושין שמעתא דיש לו בנים. מבואר מדבריו להדיא דאפי' אמר חוץ לב"ד שאינו חוזר ומגיד, ואף דהר"ן סובר דיכול לחזור ולהגיד כתב הטעם משום דאין אדם מדקדק בדברים שהם חוץ לב"ד, ומנין ידע ע"ה הזה שבלילה דינו כחוץ לב"ד שלא ידקדק בדבריו, אש אף חכמים מספקא להו, ודעת הרמ"ה דאם עברו ודנו בלילה דינו דין, ואף שהש"ך פסק להיפוך, מ"מ איהו דקדק בדבריו כמו בב"ד, ואם כן א"צ לטעמא דמהימנא בברי: קלב) איברא דעיקר היסוד של הפוסקים ע"א נאמן בדבר שבערוה בלא אתחזק אין לו על מה לסמוך, כי התשו' מיי' פירשתי בטוב טעם כנ"ל, וזה טעם הריא"ז פרק מי שאחזו שכתב בנתייחדה עמו שצריכה גט מספק, אם שניהם מודים שלא נבעלה א"צ גט, ומשום דאיהו נאמן משום הודאת בע"ד, ומה שהביא מהרי"ק שורש ע"ב ראי' מנדה, אינו ראי', דנדה אין דינה כערוה משום דתפסי בה קידושין וכמ"ש ר"ת בספר הישר בטעם נדה שאינה פוטרת צרתה, וכמו שביארתי בחי' דחייבי לאוין אין דינם כדבר שבערוה:

קלג) ומ"ש עוד דגם בממון נאמן בלא אתחזק כבר השיג עליו השב שמעתתא שהרי אין עד יכול לפטור ממתוך, גם מה שהמציא בש"ש מתשו' מיי' הנ"ל דכיון דלדברי העד מעולם לא הי' איסור ערוה לא חשוב דבר שבערוה ג"כ אין ראי' כנ"ל. ויש ראי' ברורה דע"א אינו נאמן אף בלא אתחזק מהא דאיבעיא להו ביבמות (צ"ג:) ע"א ביבמה למשרי לעלמא אי איכא למימר בה דייקא ויהא נאמן לומר מת בעלך ואח"כ בנך ואף דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואעפי"כ אינו נאמן רק מטעם דייקא. (חסר הסיום):. הק' אברהם. סימן קכ ב"ה יום ג' פינחס תרמ"ד לפ"ק פה סאכטשאב: שפעת שלום וברכה לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול המפורסם צנא מלא ספרא ירא אלקים מו"ה יואב יהושע נ"י האבד"ק ליטמורסק. א) עיינתי בדבר הקידושין, ולפענ"ד אין היתר מחמת שהעד אמר כי ראה העד השני גנב אצלו וע"א כשר ועד שני פסול גרע ממקדש בע"א, והעד שהעיד נאמן ע"ז משום הפה שאסר כו' אלה דברי מעלתו: ב) ולפענ"ד אם האשה מודה פשיטא דליכא הפה שאסר שאם לא הי' העד מעיד, מ"מ היתה אסורה משום דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא, וה"ה בנ"ד שאומרת איני יודע אם בא הטבעת לידה הוה ספיקא דאורייתא, אך אפי' מכחשת לדעת האומרים בהכחשת בע"ד יש להחמיר [הוא המהר"ם פאדוואה בתשו' ל"ב] ג"כ, יש לעיין כיון שמאמינים לדברי העד שהיא יודעת שנתקדשה והיא אסורה לינשא, דלגבי דידה שיודעת ליכא מיגו וכדברי התוס' ב"ב (למד) בד"ה לאו קמודית בשם ר"י, ועי' בקצה"ח סי' מה שתירץ על קושיית התוס' בנסכא דר' אבא וא"כ אף לדידן שמאמינים להעד ובאמת אינו קידושין עכ"פ הוי לגבי דידה כמתכוין לדבר איסור ועלה בידו היתר, ועדיף מינה איפס שנתירה בשביל הטענה שטוענת שאנו יודעין שהוא שקר: ג) והנה מצד שלא הי' פיסוק דמים על הטבעת אשר לכאורה היא היתר טוב.

אך רו"מ שדא בי' נרגא כיון שידע המוכר שנותן הטבעת לאשה ולא תחזור אליו, הא סמך על מה שישומו אח"כ, אלה דברי מעלתו, אך בהא דהנוטל כלים מבית האומן לשגרם לבית חמיו כתב רש"י בהאומנים דווקא קצץ, וכן הוא בפוסקים סי' קפ"ו: ד) ומ"מ יש לעיין, דהנה הא דבלא פיסוק דמים אינו קונה הוא משום דלא סמכה דעת המוכר ולא דעת הלוקח, ולשון הש"ע ס' ר' סעיף ו' דכל זמן שלא פסק לא סמכו דעת שניהם, והנה כשהלוקח נתן או מכר לאחר והמוכר ידע מזה לית בי' משום לא סמכה דעת המוכר ואינו רוצה להקנות בלי פיסוק שמא לא ירצה לוקח ליתן לו כמו שרוצה דמה ירויח בזה, הלא מי שנמכר לו לא יחזיר לו החפץ, דחזקה מה שביד האדם שלו, אך עדיין י"ל שהלוקח אינו רוצה לקנות קודם פיסוק שמא ירצה מוכר ממנו יותר דמים ויפייס בית חמיו שיחזירו לו החפץ ויתן אחר במקומו, אבל אם הי' קונה ולא יוכל להחזיר לו החפץ יצטרך ליתן לו כמו שרוצה או למיקם בדינא ודיינא: ה) והנה בנ"ד בטבעת גרוע הזה שעשו קידושין הוא אלף ידות מדמי שיווי החפץ ודאי לית בי' משום חסרון סמיכת דעת הלוקח ובודאי רוצה לקנותו אף אם יתן בעדו איזה גדולים יותר, ומשום לא סמכה דעתו דמוכר ליכא, דמוכר ידע שלא תחזור החפץ אליו וגמר להקנותו בכל ענין: ו) והנה בענין לא סמכה דעתו דמוכר או דלוקח יש שערוחת בדברי הרמב"ם. שבהלכות מכירה כתב דלא סמכה דעת המוכר, ובהלכות, בהמוכר יינו לנכרי מדד עד שלא פסק אסור כתב דלא סמכה דעת הלוקח.

ונראה דהרמב"ם לטעמי' שבפרק י"א מהלכות מלוה כתב לוה שאין לו מטלטלין ויש לו קרקע ותולה מעותיו בנכרי כו' ומשמע שאם יש לו מטלטלין א"צ ליתן לו מעות דווקא, דמטלטלין כמו מעות, וע"כ אין לומר שהלוקח לא ירצה לקנות בלא פיסוק, שהמוכר ירצה ממנו דמים יותר, שהרי הלוקח יאמר ממארי רשוותך פארי אפרע כבריש המוכר פירות ויחזיר לו החפץ בדמים, ע"כ מפרש הרמב"ם משום דלא סמכה דעת המוכר. אבל ביין שאחר שמדדה נוגע בו הנכרי קודם פיסוק בוודאי רוצה המוכר שיקנהו תיכף, שהרי נאסר במגע הנכרי, ע"כ מפרש דלא סמכה דעת נכרי הלוקח, דבזה אין לומר שהנכרי יחזיר לו היין בדמיו, שהרי נאסר לישראל המוכר ואינו שוה אליו כלום, הנה שלדעת הרמב"ם בכל מכירה קודם פיסוק משום דלא סמכה דעת המוכר, ומ"מ במשגר כלים לבית חמיו ונאנסו בהליכה קודם פיסוק פטור, אף לפמ"ש דבזה המוכר נתרצה שיה' מכירה תיכף, שהרי בנדרים מפורש דהא דחייב הוא דווקא היכא דהוא הנאת לוקח, ואם ירצה המוכר דמים יותר משוי' שוב לא הוי הנאת לוקח, שהרי המודר הנאה לוקח ביותר, וכיון דלא הוי הנאת הלוקח פטור אף שהלוקח רוצה לקנותו קודם פיסוק, מ"מ כיון שעל מנת אם ילקחו אותו בבית חמיו נוטל אותם אם נאנסו בהליכה. לא מבעיא דמטעם שואל לא מחויב כיון דלאו הנאת לוקח אין כל הנאה שלו, אף לא מטעם לוקח כמ"ש הרמ"ה ב"ב (פ"ז.) בלוקח כלי על אנת לבקרו, דדווקא היכי דהוה הנאת לוקח רוצה הלוקח שיהי' ידו על העליונה ולא יוכל מוכר לחזור אף שע"י זה יתחייב באונסין, אבל בזבינא ריעא או אפי' במיצעא לא ניחא ללוקח בהכי יע"ש באריכות:

ז) ובהכי ניחא דברי הרמ"ה שם שתירץ קושיית התוס' ב"מ (פ"א.) בהאי דזבין יין לממטי' לדוך פלן ואמר אי מזבנא לה ניהלה מוטב ואי לא מהדרנא לך ולא מזדבנא ונאנסו בחזרה דחייב באונסין, והקשו התוס' הא זבינא דרמי על אפי' הוה שהרי לא מזדבנא, ותירץ רמ"ה דיש חילוק בין לבקרו בפניו או שלא בפניו, דשלא בפניו לעולם הוי הנאת לוקח דוודאי לא יפסיד ואפשר ירויח, ובתוך הדברים כתב וז"ל אבל כלוקח מקח מבעליו להוליכו ולבקרו שלא בפני בעליו אדעתא דאי ניחא לי' בגווי' קי לי' למפרע בהנהו דמי דקייץ לי' אי נמי בשוויו דאפשר דמתרמי לי' באורחא מאן דזבין מיני' בדמי' יתירה וכו' ותיבות "אי נמי בשוויו" אינו מובן שהרי בעינן קצץ, ולהנ"ל ניחא דלפי שיטתו דבזה אפי' זבינא דרמי על אפי' הנאת לוקח ושוב קונה בלא פיסוק, דלא שייך לא סמכה דעת המוכר, שהרי ידע המוכר שאפשר ימכרנו, והרי נתרצה שלא יחזיר החפץ אליו כנ"ל, רק הטעם דבעינן פיסוק, דבלא פיסוק יצא מכלל זבינא חריפא, והרי הרמ"ה סובר דבזה אפי' בזבינא דרמי על אפי' הנאת לוקח ודו"ק: ח) נחזור לענינינו דמ"ש שהלוקח מ"מ רוצה שלא יקנה עד הפיסוק דוחק, דא"כ שאינו קונה איך רשאי ליתן חפץ חבירו לבית חמיו אלא ודאי רוצה לקנות לאלתר, והא דשיגר לבית חמיו אפשר א להודיע לבית חמיו שכבר קנה החפץ בלא פיסוק דמים או שהי' עדים בדבר, ע"כ בעינן קצץ, או משום דלא הוי זבינא חריפא כנ"ל, ובנידון דידן שמסתמא לא הי' עדים בדבר בשעה שלקח הטבעת מן התיבה, אפשר לומר שכיון שלא הקפיד וראה שקידש, הרי ידע שלא תחזור אליו הטבעת ונתרצה להקנות בלא פיסוק:

ט) הן אמת דמ"ש רו"מ דהוי כמו כדשיימו בי' תלתא, יש לדון בו, דהרי הב"י בסי' ר"ו בשם תשו' הרשב"א דווקא כדשיימי בי' תלתא, אבל כמו שישום אחד לא סמכה דעתי', וכ"ש בנ"ד שלא ישלם לו אלא פחות שבשימות שאין למקח שער ברור. וכמ"ש בענין אונאה פחות משתות דמחל משום שלעולם לא יוכל לברר שהוא אונאה, שאם יבואו שמאים זה יאמר כך וזה כך וכן הדין בשוכר פועל סתם בלא פיסוק דמים שמשלם לו כפחות שבפועלים] וכיון שלא יוכל לברר ישלם כפחות שבשימות לא סמכה דעתי': י) אך יש לי לדון דכיון שיודע המוכר שלא תחזור אליו הוא מייאש א"ע, ונהי דלא הוי יאוש עד שבא ליד האשה ובכהאי גוונא חשוב באיסורא אתא, כמו באוונכרי כיון דקרקע אינה נגזלת חשוב באיסורא אתא לידי', מ"מ בנ"ד שהמוכר הי' שם ושתק, י"ל שהי' מותר לאשה לקחתו וחשיב בהיתירא אתי לידה, ודומה למקדש בגזל לאחר יאוש, כן אני חוכך בדבר לחומר ערוה: וימחול כבודו לעיין בדבר אולי ע"י ריבוי התשובות ברצוא ושוב יתברר הדבר, והי' בזה שלום מאת ידידו הדו"ש וטובתו: הק' אברהם סימן קכא תשובה לק"ק יעקאטרינאסלאוו שאלה. במותב תלתא ב"ד כתדא הוינא ואתא לקמן כמה"ר ישראל בן ציון זלמן לאסהודי בתורת עדות אחר האיום והגיזום ובאם לא יגיד כו' כד" להעיד בפני האשה דאבא בת אברהם ז"ל בזה"ל, איך ווייס אז האשה האט גימאכט א קנס מאהל מיט יאנען, אין זיא האט עהם גיגעבין נדן ערך מאה רו"כ, אין ער איז מיט איהר אוועק, און אין אצייט ארום זענין זייא גיקומען, האב איך עהם גיפרייגט.

דיא יאנע האסט שוין חתונה גיהאט מיט איהר, האט ער גיזאגט קיין חופה קאהן איך מיט איהר נישט האבין, בווייל איך בין נישט קיין גישריבענער, אז איך וועהל באקומען א פאס וועל איך מיט איהר חתונה האבין, אין דיא צייט זענין זייא גיוועזין אין ארוכאוו טראציסקע גובערניע, אצייט ארום איז ער משוגע גיווארין אין איז גיזעסין בבית המשוגעים, אין אז עהר איז ארויס איז עהר אוועק פון היא, אין מעהר האב איך עהם ניט גיזעהן, כל זה העיד לפני ב"ד בת"ע כד"ת ביום כ"ד כסליו תרמ"ה קאטרינעסלאוו, וע"ז בעה"ח יום הנ"ל פ"ק הנ"ל, וכן אמרה האשה דאבא הנ"ל בפני ב"ד הנ"ל ביום הנ"ל בזה"ל איך האב גימיזט מיט דעהם יאנע אקנין מאכין, איך האב עהם גיגעבין מאה רו"כ נדן אין עהר האט מיר גיזאגט או עהר וועט פאהרין מיט מיר אין איין קליין שטעטיל חתונה האבין וויא דארט איז זיינע פריינד, מיר זענין גיקומען אהין האב איך גיזעהן אז עהר וויל לעבין מיט מיר אהן חתונה, האב איך עהם גיזאגט דאם קאהן נישט זיין, האט ער גיזאגט עהר קעהן קיין חופה ניט שטעלין, ווייל עהר איז א משומד, אין זיא מיז מיט עהם זיין אהן א חופה ביז עהר וועט באקומען א פאס, איך האב ניט גיוואלט, האט עהר באקוממען מיינע דאקימענטין, אין האט ציריסען, אין האט מיר גיסטראשעט אז אויב איך וועהל פין עהם אוועק וועט ער מיר איין זעצין, אין וועט זאגין אז איך האב עהם באגנבת, האב איך גימיזט מיט עהם זיין, אהין אין שטעטיל זענין מיר גיקימען בתחילת חודש תמוז, פין דארטין זענין מיר אוועק אהער נאך יענים סוכות, בפה האט עהר מיר גילאזין בייא זיין שוועסטיר האלב ווינטער איז עהר גיקומען פין דיא דייטשישע קאלאניעס אין האט מיר גידינגען איין דירה בייא מאיר חייציקילס, דיא טעג פסח האט עהר זיך מיט מיר גישלאגין אין באלד נאך פסח איז עהר אוועק אין מעהן האט עהם גיבראכט א משוגענעהם אין מעהן האט עהם איבער גיגעבין לבית המשוגעים, ל"ב בעומר איז גיוועהן דא דעהר ברית בייא מיין קינד וואס איך האב גיהאט פין עהם, דעהם ווינטער האב איך גימיזט לאזען דאס קינד, אין איך בין אוועק אין קרימענצוק אין פטור גיוואהרין בזכות מיינע עלטערין, בפה בין איך גיוועהן מיט מהם צוזאממען ניט מעהר פין ב' שבועות, קיין חודש גיוויס נישט, וועהר עס פלעגט מיר פרעגין האב איך גיזאגט אז עהר איז א מאהן ווייל מיר איז גיווועהן ניט שיין צו זאגין דעהם אמת, איך האב גיהאפט אלטץ אז עהר וועט באקימען אפאם וועלין מיר חתונה האבין, אנטלויפען האב איך ניט גיקענט ווייל עהר האש צוריסען דיא דעקומענטין, אין אז איך בין מעוברת גיוואהרין האב איך אוודאי ניט גיקענט אוועק, האב איך אלטץ גיהאפט אז עהר וועט באקוממען אפאספורט אין וויא ער איז משוגע גיוואהרין בין איך אוועק קיין קרומענציק, בין איך גיקוממען קיין קריקאוו צו דעהם פופר אין האב בייא עהם גיזייגט זיינע אקינד עטליכע וואכין, עהר האט מיר גיפרעגט וויא איז אייער מאן האב איך עהם דערציילט אז מיין מאן איז משוגע מר איז בבית המשוגעים, אין מיין קינד איז אויך בייא איין אם.