שו״ת אבני נזר – אבן העזר – תשובה לדעתי, קטע 8

ג) אולם בריטב"א מפרש ג"כ כר"ת שלר"מ חייבות פחות מכן א"צ לשמש במוך ויותר מכן שגדולה היא אסורות לשמש במוך, ובתשו' רעק"א סי' ע"א שהרמב"ן והרא"ה ותלמידי הרשב"א שהובאו בשטמ"ק כתובות ס"ל גם כן כריטב"א דשאר נשים אסורות ואין היתר אלא באלו שאין ראויין להתעבר ולית בהו משום השחתת זרע, ולדעתי מה ראה ככה, דהם הקשו לפירש"י דהאיך נוכל לפרש מותרות וא"כ חכמים אמרו דכולן אסורות הא במעוברת אי אפשר לאסור כיון שבלא זה אי אפשר שתתעבר ותלד וכן בקטנה לגירסת הש"ס שמא תתעבר ואם תתעבר תמות ודאי, אבל למאי דמפרשי כר"ת חייבות שפיר נוכל לפרש דבשאר נשים אין איסור, וכן משמע מדמסיימי רמב"ן ורא"ה וחכמים אומרים הרשות בידן לשמש בלא מוך אבל איסור לבעלייהו ליכא עיי"ש, והא אחת מהן היא מניקה שתוכל להתעבר ולהוליד, אך זה מחלוקת בשיטת ר"ת כי תוס' וכן הרא"ש בתוספותיו כתבו בשמו כי אין איסור כלל לאחר תשמיש מאחר שאינה מצוות אפו"ר והריטב"א כתב דבגדולה אסורה רק בג' נשים התירו: ד) והנה בנידון דידן שהפילה כמה פעמים והיתה מסוכנת בכל פעם לפענ"ד אין ללמוד משלש נשים, דהנה קטן שמתו אחיו מחמת מילה אין מלין אותו, משמע אבל נסתכנו אחיו מחמת מילה מלין אותו, אף דחשש סכנה לבד ג"כ דוחה שבת וה"ה מילה, אך משום שאין הסכנה רק מחמת חזקת אחיו, וחזקה זאת מוכיח ג"כ שיבריא כמו שהבריאו אחיו, וה"נ כיון שאין הסכנה רק מחמת חזקות לידות וחזקה זאת נמי שתבריא כמו בלידות ראשונות, ועיין ב"י או"ח סי' תס"ז בשם הראב"ד דאי משתכח תלתא שערי בתבשיל אפי' לא נתבקעו אסורה התבשיל חזקה דאיכא טובא ושמא נתבקעו, ולא אמרינן שחזקה זו יורה שגם אחרים לא נתבקעו, אך רוב הפוסקים חולקין, ועיין חק יעקב שם סק"ה, ונראה שהוא מטעם שכתבתי, ועי' חק יעקב שם סוף ס"ק הנ"ל:

ה) אך נראה לפסוק כדעת תוס' ורא"ש דאין התחלת איסור בשימת מוך לאחר תשמיש, ויש להביא ראי' לזה דהנה בתוספות הרא"ש הקשה איך מותר לשום מוך קודם תשמיש משום סכנה, לא ישמשו כלל, ואין נראה דמשום עונה יתירו להוציא זרע לבטלה, וע"כ העלה דאין היתר אלא לאחר תשמיש, ואי אמרת דבעצמותו אסור אפי' אחר תשמיש רק משום סכנה, קשה איך הותר לשמש ולגרום איסור הוצאת זרע לבטלה, בשלמא לשיטת רש"י דמותר לשמש בלא מוך, גוף התשתמיש היתר, ואין כאן גרם הוצאת זרע לבטלה דאי בעי לא תשים מוך כלל ואח"כ מותר השימת מוך משום סכנה, אך לר"ת לפמ"ש הריטב"א בשמו, וכן הוכחנו ממעוברת חבירו, דמחוייבות לשמש במוך, והלוא מוך הי' אסור כמו מעוברת חבירו דבעי למיסר מטעם הנ"ל, וכל היתר בשלש נשים אלו על סמך המוך, דומה למי שאין לו חמין להחם התינוק לאחר המילה לפי מנהג בימי הגמ'] שאסור למולו על סמך שייחם אח"כ דסכנת נפשות דוחה שבת, והיינו משום דאסור להכניס התינוק בסכנה והיתר המילה רק משום שייחם אח"כ היא כמתנה לחלל שבת, וכן הוכיח הרשב"א מהא דאסור לשחוט אם אין לו דקר נעוץ על סמך שאח"כ ידחה מצוות כיסוי, והוא ג"כ כנ"ל כיון דבלא עפר אסור לשחוט וההיתר על סמך שיחפור אח"כ היא כמתנה לחלל יו"ט, וה"נ בנ"ד, אלא ודאי לר"ת אחר תשמיש אין התחלת איסור כלל:

ו) ועוד נראה בנ"ד אם אשה אחרת תעשה לה השפריציוואניע [כי שמעתי שהיא בעצמה לא תוכל לכוון שילך המים לבית הפנימי] אף לריטב"א יהי' מותר, דהנה מקור היתר ר"ת דכיון דאיהי לא מיפקדא אפו"ר אינה מוזהרת שלא להשחית זרע, הוא בש"ס סנהדרין (נ"ט) בהא דפשיטא להש"ס דפו"ר לא נאמרה לבני נח והקשו בתוס' וז"ל תימה מנלן דלא נאמרה לב"נ ואי משום דלא חשיב לי' בשבע מצוות האמר לעיל קום ועשה לא קחשיב וי"ל דשוא"ת נמי היא דמי שמצווה על פו"ר מצווה שלא להשחית זרע עכ"ל, ומזה למדו דה"ה לאשה כיון דאינה מצווה אפו"ר אינה מצווה על השחתת זרע: ז) אך רש"י ע"כ לית לי' האי כללא שהרי בנדה (י"ג) בהא דכל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם פירש"י שעבירה זו היתה בידם דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ואמרו ברותחין קלקלו, והא קודם המבול עוד לא הי' מציוון בפו"ר, דפו"ר דכתיב גבי אדם היא לברכה, ויעיין בזה באריכות במהרש"א סנהדרין (נ"ט:) ואעפ"כ נענשו על הוצאת זרע לבטלה, ולתוס' צריך לפרש ברותתין קלקלו בעריות הנאסרות לב"נ והיינו דקאמר בעבירה. כהא דש"ס ר"ה (י"ז.) פושעי או"ה בגופן בעבירה ופירשו תוס' בעריות שב"נ מוזהר בהם, וע"כ שפיר פירש רש"י ג' נשים מותרות אבל שאר אסורות ואזיל לטעמי' כנ"ל, ור"ת גם כן לטעמי' בתוס' סנהדרין, כן נ"ל ליישב לדעת מהרש"א: ח) אך במל"מ פרק יוד מהלכות מלכים הלכה ז' תפס בפשיטות דאדה"ר נצטוה על פו"ר וכפשט מתני' דיבמות, וא"כ אין ראי' מדהי' נענשו קודם המבול על השחתת זרע דאיסור השחתת זרע אף למי שאינו מצווה על פו"ר, והדרינן לסברת תוס' סנהדרין הנ"ל:

ט) ע"כ נראה בדעת רש"י עפימ"ש הר"ן ריש האיש מקדש בהא דאשה מתקדשת בה ובשלוחה מצוה בה יותר מבשלוחה, וכתב הר"ן אע"ג דאיתתא לא מפקדא אפו"ר מ"מ מצוה יש לה במה שמסייעת לבעל לקיים מצוותו עכ"ל, ובחי' אנשי שם ד"ת כתב לא אשכחן עיקר לסיוע זה בשום מקיום ותימה כי טענא דבעיא חומרא לידא ומרא לקבורה אמאי לא קאמר משום דיש לה מצוה בבנים שמסייעת עד כאן, יעיי"ש לשונו משובש קצת], ואני אומר כי יש עיקר לסיוע זה מן התורה, שהרי ריש פרק הבא על יבמתו מאי אפילו לא מבעיא הוא שוגג והיא מכוונא למצוה עיי"ש וכן משמע בתוס' יבמות (ה'.) שהקשו עשה דיבום ידחה ל"ת ועשה דאלמנה מן הנשואין לכה"ג משום דאינם שוים בכל, ואם איתא דעשה דיבום אינו בנשים גם עשה דיבום אינו שוה בכל, הרי דמצות יבום גם עלי' הנה משמע שהמצוה גם עלי' עיי"ש, ואף שריא אינה מחוייבת בפו"ר, וכיון שכן אינה בערבות ג"כ ואעפ"כ מצוה להקים לבעלה שם, משמע דמשום שהוא בעלה חייבתה תורה להקים לו שם, וכ"ש כשבעלה חי שמחוייבת להשתדל שיהי' לבעלה בנים, וע"כ בשעת קידושין שנעשה בעלה חייבתה תורה להקים לו שם, שהרי חיובה ומצוותה באים כאחד, אבל בתובעת לבעלה שיגרשה משום בנים, אומרים לה זילי לא מיפקדת, דכיון שאין לה בעל אחר אין עלי' שום חיוב להתגרש ולהנשא, דבעצמותה אין חיוב עלי': י) ולפי זה שפיר מוזהרת שלא להשחית זרע כיון שיש לה בעל היא מצווה על פו"ר של בעלה ואסור לה להשחית זרע הבעל, כן נ"ל לפרש שיטת רש"י, וכל זה אם בעצמה משימת המוך, אבל אם אשה אחרת שאין לה בעל שאינה מצווה על פו"ר ואינה בערבות על פו"ר אין איסור אם תפליט זרע שלה, ומה שהזרע יוצא ממנה אין איסור עלי' כמו שאין איסור על הבעל לשיטת ר"ת במה שזרעו נשחת כיון שאין עושה מעשה ה"נ אינה עושה מעשה:

יא) אך אף אם היא בעצמה תפליט לפענ"ד אין איסור וכדעת תוס' ורא"ש, וביש"ש מתיר אפי' לפני תשמיש ואיך לא ניקל לאחר תשמיש, והטעם כמ"ש בתוספי הרא"ש כי אין איסור רק בשעת חימום שלא יהי' לבטלה, וטעם ההוא קלורין לעינים וידוע למבינים: יב) אך מסופק אני אם לדמות השפריציוואניס למוך, דאפשר שהשפריציוואניעס מפסידים העיבור אף לאחר שנקלט הזרע ושאלתי זה לרופא ואמר כי יועיל ודאי שלא תתעבר כי בשעת תשמיש אי אפשר שיקליט הזרע, והבל יפצה פיהו כי מסברא יותר ראוי שיקלוט בשעת תשמיש מאח"כ, ונוב"י חלק אהע"ז סי' ס"ט כתב דעפ"י הרוב הזרע נקלט בשעת עיקר התשמיש, ואם יכול לקלקל העיבור גם לאחר הקליטה אין בידי להתיר, אך אם יסכימו רופאים מומחים שאינו יכול לקלקל לאחר קליטה נ"ל להתיר: יג) ומ"ש כת"ר שלא קיים עדיין פו"ר, ונהי שלדידן אין כופין בעניני הזיווגים אבל איך נורה לכתחילה, דברי טעם אמר, אך לדעתי נראה שבין כך ובין כך תעסוק ברפואות, ואם נראה שנעשה שינוי ממה שהיא עתה ונתרפאת לגמרי לא תעשה עוד השפריציוואניס ועתה הלא אתחזקה בנפלי ובין כך ובין כך לא תלד בר קיימא: ובגוף הענין אני אומר בדרך עצה שאם בראשונה הפילה בחדשים הראשונים או האמצעים תעסוק עוד ברפואות ההם בפרישות מהבעל, וכפי הנראה מתוך מכתבו שעד עתה עשתה כן כי לפי הנראה אם כן הדבר שבראשונה הפילה בחודש ראשון או בחדשים האמצעיים שהאם נתחזקה ואם תעסוק עוד ברפואות תתרפא לגמרי: נאום הק' אברהם. סימן פ ב"ה ג' נצבים בונה ירושלם לפ"ק סאכטשאב שוכ"ט לכבוד אהובי הרב החו"ב כש"ת מו"ה שאול נ"י אבד"ק קאזמינקי.

א) בדבר האשה שהרופאים אומרים שאם תתעבר ותלד תסתכן, כבר כתבתי בכיוצא בזה תשובה ארוכה, ומסקנת דבריי להתיר להשים מוך לאחר תשמיש כפסק ר"ת ורא"ש וכן פסק ביש"ש, אך מה שהיש"ש סובר דהרא"ש התיר אפי' לפני תשמיש ופסק כן, מפורש בתוספי הרא"ש להיפוך: ב) ואשר דימה לדברי רז"ה ורשב"א בנשפכו חמין שעל אחר המילה, הנה פלפלתי בתשובה ההוא בזה, אך שם המעשה שהרופא שפט שאם תלד אין מציאות שתחי', ובזה דומה ממש לדברי רז"ה ורשב"א, אך בנ"ד שהרופאים אמרו רק שתסתכן, מ"מ בשביל זה לא תיאסר לשמש בלא מוך אם תאסר להסתכן, וכל אשה מסוכנת קצת, וכבר ביאר הנוב"י שבשביל פרנסה מותר לאדם להסתכן עצמו, וה"ה אשה פרנסתה משל בעלה ואם תצטרך להתגרש לא יהי' לה מבוא פרנסה ומותרת לשמש בלא מוך עכ"פ, וכיון שכן מותרת להשים מוך אחר התשמיש לצאת מסכנה, ואינו דומה לנשפכו חמין שממנ"פ אסור למול אם לא יחום חמין אסור לסכן התינוק וע"כ מילתו רק כדי להחם, משא"כ בנ"ד אף אם לא תשים מוך אח"כ מותרת לשמש כנ"ל, ושוב מותרת להשים מוך אח"כ, ויש כמה ראיות לזה, ואפשר מטעם זה להתיר גם לפני תשמיש, אלא שאין רצוני להכניס עצמי בזה, אך לאחר התשמיש מותר ומותר: ג) ועל דבר הרופא שפתח פי המקור בכלי, הדבר ברור דחשוב פתיחת הקבר, ואשר רצו קצת לחלק בין נפתח מאליו ובין בידים, אשתמיטתי' ש"ע מפורש סי' קפ"ח בסוף הסימן ובב"י שם. וכבר כתבתי בזה תשובה ארוכה לגיסי הרה"ג מהר"י הכהן אבד"ק אסטראווע נדפסה יו"ד ח"ב סימן רכ"ד] ומסקנת דברי שאין להקל אך במשמוש היד אין חשש, כי אי אפשר לפתוח בלי כלי:

ד) אשר פלפל בזונה כותית נימא קילב"מ כיון דקנאים פוגעין בו, לפענ"ד פשוט דאפי' בפרהסיא כיון שהבא לימלך אין מורין לו, לא שייך בזה ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, ואין העת מסור כעת להאריך, דברי המברכו בכתיבה טובה: הק' אברהם, סימן פא ב"ה ו' אלול תרח"ם. להרב החריף אבד"ק סטאווישין שלו': בדבר האשה שבכל לידה מקשת לילד, ויש לה איזה גידין ברגלי' שנתגדלו בשעת לידה, ואמר הרופא שאם תתעבר עוד פעם אחת אין עוד שום אופן שתחי' כי יפתחו הגידין, ושואל אם יש לו היתר לשמש במוך: תשובה א) בפ"ק דיבמות יא: שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת מניקה וכו' דברי ר"מ וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה', ודעת רש"י משמשת במוך מותרת לשמש במוך, ולחכמים אסור, ור"ח פירש דאין איסור בנתינת מוך אחר תשמיש, ומשמשת דקתני, היינו צריכות לשמש במוך אחר תשמיש: ב) ומדנדי ר"ת מפירש"י מותרות ולפרש קודם תשמיש, משמע משום דלהתיר קודם תשמיש אין היתר גם בג' נשים דמוטב שלא ישמש כלל כיון דחשוב השחתת זרע איך דחי מצוות עונה איסור השחתת זרע, בשלמא לאחר תשמיש למאן דאסר בשאר נשים מותר בג' נשים משום סכנה משום דהתשמיש בהיתר הי', ואחר תשמיש שהיא מסתכנת אם תתעבר, שוב פקוח נפש דוחה איסור השחתה, אבל ליתן מוך קודם תשמיש, דהאיסור התשמיש, ואין סכנה אם לא ישמשו ע"כ אין היתר, שוב ראיתי כן בתוספי הרא"ש להדיא, ועי' בתוס' ותוספי הרא"ש ס"ב: בד"ה חייב, אך התוס' כתובות בשם ר"י מיישב פירש"י בנתינת מוך קודם התשמיש:

ג) ונבוא לנ"ד, הנה ליתן מוך אחר תשמיש לכאורה מותר גם לפירש"י דאסר מוך גם לאחר תשמיש בשאר נשים (כפי דעת כל הפוסקים לשיטתי'] וגם בג' נשים לחכמים דקי"ל כוותייהו, דזה רק בשלש נשים שאינו סכנה ברורה, דעפ"י רוב, אין נשים אלו מתעברות, וה קמן דאף לת"ק אינו רק היתר לשמש במוך כפירש"י מותרות לשמש במוך, אבל מותר ג"כ בלא מוך, וכיון שאין סכנה ברורה ס"ל לחכמים לסמוך על שומר פתאים, אבל לא בנ"ד שאמרו הרופאים שאם תתעבר ותלד ודאי תמות, ומסתמא תתעבר ותלד דרוב נשים מתעברות ויולדות בזה ודאי אין לסמוך על שומר פתאים ה': ד) אך לפני תשמיש יש לאסור גם לפר"י הנ"ל בשיטת רש"י דג' נשים מותרות לשמש במוך גם לפני תשמיש דלכאורה קשה הלא אם לא תשמש כלל לא תמות, וכיון שהתשמיש גופי' אסור, איך נדחה איסור זה, דאין כאן פיקוח נפש אם לא תשמש וצ"ל כיון שאם תאסר לשמש במוך ישמש בלא מוך, דאין איסור לשמש בלא מוך כנ"ל משום דהוי חשש רחוק, ואף דאפי' חשש רחוק דוחה שבת, מ"מ אם לא ירצה לחוש למיעוט, אין עליו איסור כמבואר בתוס' נדה (מ"ד:) בד"ה איהו מיית ברישא עיי"ש, וכיון שאם לא נתיר לו לשמש במוך ישמש בלא מוך ויבא לחשש סכנה, מתירין לו לשמש במוך: ה) אבל בנ"ד שאסור לשמש בלא מוך כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות. ואם לא נתיר לשמש במוך לא ישמש כלל ולא יבוא לידי סכנה איך יהי' ניתר איסור השחתת זרע שיש בתשמיש על העצים והאבנים. הא אם לא ישמש כלל לא יהי' סכנה:

ו) אך יש, לדחות דהא נתינת מוך אחר תשמיש ודאי מותר כנ"ל, וכיון שכן עכ"פ בביאה אחת ונתינת מוך אחר תשמיש עפ"י רוב לא תתעבר, דאף בלא מוך אין רוב נשים מתעברות מביאה אחת, ובנתינת מוך אחר תשמיש רוב שלא תתעבר ומותר לשמש ביאה אחת ע"י נתינת מוך אחר תשמיש, וכיון שכן שוב מותר לשום מוך לפני תשמיש מחשש רחוק שתתעבר תיכף בשעת תשמיש, ולא יועיל הנתינה אחר תשמיש, וכיון שמותר לו לשמש ביאה אחת בנתינת מוך לפני תשמיש, שוב מותר גם הביאה שני' שבודאי לא נתעברה מביאה ראשונה, והרי הביאה שני' כמו ביאה ראשונה דמותר כנ"ל, ותהי' מותרת לעולם לפר"י כדעת רש"י, וכהאי גוונא כתב הרשב"א נדרים (לח.) גבי וזן את בהמתו טמאה לר' אליעזר מפני שנפשה וגופה לשמים וכתב הרשב"א דמסתבר דמותר לזונה בכל עת אעפ"י שאילו הוא לא זנה וכן הבעלים לא זנוה היתה מתה, וא"כ מהני הוא שהרי מצילה ממיתה, מ"מ כל שעה ושעה הוא מותר לזונה, דכיון דשעה ראשונה הי' בהיתר גם בשני' מותר וכן בכל שעה ושעה עכ"ל ומדבריו ראי' למה שכתבתי: ז) אך יש לשדות נרגא בכל זה ולאסור גם נתינת מוך לאחר תשמיש לדעת רש"י, דהנה קשה לי לדעת ר"ת בדעת רש"י כתובות (לט.) דלשום מוך לפני תשמיש גם שלש נשים אסורים כיון שאם לא ישמש ליכא סכנה, ומצוות עונה לא דחי השחתת זרע דידי', ולאחר תשמיש שאר נשים אסורות משום השחתת זרע אף דלא מיפקדא וג' נשים מותרות לאחר תשמיש משום סכנה עיי"ש היטב א"כ.

גם לשמש ולשום מוך לאחר תשמיש יאסור ג"כ, שהרי גורם בתשמיש לבוא לידי איסור אח"כ, ואף דאח"כ יהי' מותר משום סכנה מ"מ עכשיו ליכא סכנה ואסור לגרום וכמ"ש הרז"ה והרשב"א בנשפכו החמים שלאחר מילה אסור למול על סמך שיחממו לאחר מילה ואז יהי' מותר משום סכנה, מ"מ אסור לגרום עכשיו חילול שבת כיון דעכשיו ליכא סכנה אסור לגרום חילול, והוכיח כן הרשב"א ממתניתין ריש ביצה לא ישחוט אא"כ יש לו עפר מוכן, משום שאם שחט יחפור בדקר ויכסה ואסור לשחוט על סמך שאחר שחיטה יחפור בדקר ויכסה, וכתב הב"י שהרמב"ם והרא"ש והטור דעתם כו: ח) אך אין הנדון דומה לראי', דגבי מילה אם לא הי' אפשר לחמם אחרי המילה הי' אסור למול התינוק להביאו לידי סכנה, וממנ"פ אסור למול, אם לא יחמם אח"כ מסכן התינוק, ואם יחמם מחלל שבת, ע"כ אסור למול, וכן במתניתין דביצה שאם אין לו עפר כלל אסור לשחוט אותו ביו"ט כמו כוי אין שוחטין ביו"ט. ואם שחטו אין מכסין את דמו, הנה דמשום שלא יוכל לכסות אח"כ אסור לשחוט, וא"כ באין לו עפר מוכן רק דקר נעוץ אסור לשחוט ממנ"פ, אם לא יחפור בדקר ויכסה הא אסור לשחוט משום ביטול מצוות כסוי, ואם יחפור גורם חילול יו"ט. אבל הכא דמותר לשמש בלא מוך כלל כנ"ל, הרי בתשמיש אין כאן איסור כלל, דאפשר שלא תתן אח"כ מוך, ונתינת מוך אח"כ מותר משום סכנה, או תאמר כך בלשון אחר, דגבי מילה שמחוייב לחמם אח"כ הוא כמתנה לחלל שבת, והכל ענין אחד, וכל זה בג' נשים שהוא חשש רחוק ומותר לשמש בלא מוך, אבל בנ"ד שהוא סכנה ברורה ובלא מוך אח"כ אסור לשמש. שוב דומה לנידון הרשב"א דמתניתין דביצה ואסור ליתן מוך גם אח"כ אחר התשמיש לפי רש"י:

ט) והנה בעיקר מחלוקת רש"י עם ר"ת, דר"ת מתיר בכל נשים ליתן מוך אחר תשמיש ורש"י אוסר, בתשו' רעק"א סי' ע"א מדייק מכמה ראשונים דס"ל לאסור, ומסיים מי ירום ראש להקל נגדם, ובמחכ"ת המעיין יראה שאין ראי' מהם, שהם מקשים הכל לדחות פירש"י שפירש מותרות ממילא מוכח דשאר נשים אסורות, ולזה הקשו דמ"מ קטנה איך שייך לאסור מוך דאי אפשר לה להתעבר ולהוליד, ולעולם ס"ל כשיטת ר"ת דגם שאר נשים מותרות, גם מריב"ש הביא ראי' והמעיין בדבריו יראה שאין ראי', שכתב או משום דאמרה בעינא חוטרא לידא או משום דאיכא איסורא, והיינו דאפשר דאסור כשיטת רש"י, ולשיטת ר"ת נאמר דאמרה בעינא חוטרא לידא, אך בחי' רמב"ן ריש פרק כל היד חולק על סברת ר"ת במה שכתב דנשים כיון דלא מיפקדי אינם מוזהרות על השחתת זרע, ומ"מ בפ"ק גבי משמשות במוך מאי איכא למימר כתב הרמב"ן דבכל הנשים קאמרינן, וכן כתב הר"ן שם, משמע דבגוף הדין ס"ל כר"ת דכל הנשים מותרות לשמש במוך, ואפשר שהוא מטעם התוספי הרא"ש דלא מקרי השחתת זרע אלא במי שגורם ע"י חימום שמוציא זרע לבטלה בין איש בין אשה, אבל לאחר שיעקר הזרע מן הגוף לא שייך בי' השחתה, ודברים אלו ברורים ומאירים כשמש: י) ולדינא הדבר ברור לפסוק כרא"ש שהכריע כר"ת שאנחנו בני אשכנז נגררין אחריו, וכן פסק היש"ש פ"ק דיבמות, אך מה שהוסיף היש"ש להתיר אפי' לפני תשמיש אפי' בכל הנשים אין לסמוך עליו בזה, שאחת מראיותיו דפירוש משמשות במוך לפני תשמיש ממשמעות לשון הרא"ש בפי' נדרים (לה:) עיי"ש. והרי דברי התוספי הרא"ש מפורשים דלהשים מוך לפני תשמיש אסור אפי' בג' נשים, וי"ל אילו הוה ידע היש"ש שהרא"ש הוא כנגדו לא הי' מכניס עצמו לחלוק על כולם, וספר תוספי הרא"ש לא הי' נדפס עוד בימי היש"ש: יא) ונראה לי להביא הוכחה לפירוש ר"י.