שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן א, קטע 7

הנה בתשו' צמח צדק החדש סי' ו' העלה להתיר, ותוכן דבריו אות ג' שם משום שאילו הי' בת גירושין היתה מחוייבת לקבל גט אף אם אין לו כתובה וכתובה תשאר חוב עליו ואינה יכולה לעגנו בשביל הכתובה, ה"ה כשאינה בת גירושין אינה יכולה לעגנו מלהתיר לו לישא אחרת בשביל שיעבוד הכתובה עיי"ש, והיינו דאף דלענין לישא אחרת אין כאן סברת הרא"ש דלא אלמוה רגמ"ה לכח האשה מכח האיש, מ"מ כיון שמן הדין להתיר לו רק משום שאח"כ יגרשנה בלא כתובה וכל החשש משום גירושין בלי כתובה, וכיון שאף עכשיו היתה מחוייבת לקבל גט בלא כתובה אם אין לו, ה"ה שלא תוכל לעכב משום גירושין בלא כתובה דאחר זמן אם אין לו:

ב) אך אני חוכך בדבר, באשר נעיין בענין היתר מאה רבנים למה, כיון דר"ג לא גזר במקום מניעת פו"ר ואיסור לישב בלי אשה, טורח זה דמאה רבנים למה, ונראה בזה דהנה אם נשתפית הראשונה חייב לגרש הראשונה מיד כדי שלא יהי' לו שתי נשים, והנה לא כתבו שהשני' נאסרת עליו עד שיגרש הראשונה, ויש לומר הטעם משום דא"כ לא ימצא אשה שתרצה להנשא לו מדאגה שמא תבריא הראשונה, ומהאי טעמא הדין שתדחה ראשונה מפני השני', דלכאורה אינו מובן דאם משום שהשני' נשאת בהיתר, כ"ש שהראשונה בהיתר גמור נשאה, אך הוא הדבר משום דא"כ לא ימצא מי שתנשא לו מתחילה, ובזה מובן היטב למה צריך היתר, דאי משום סברא לבד דבמקום מצוה לא גזר ר"ג, הלוא עכשיו שוב אין מצוה שיכול לדור עם הראשונה יחזור האיסור למקומו, ואם משום שלא ימצא תחילה, הלוא כבר נשאת אליו, אך לענין היתר מאה רבנים שפיר הוה דבר מצוה שיתירו לו האיסור לגמרי שהשני' תהי' מותרת לו אף לאחר שתבריא הראשונה, דבשעת ההיתר שעדיין לא נשא, אם לא יתירו לו לגמרי לא ימצא מי שתנשא לו, רק שיירו מהאיסור מה שמחוייב לגרש הראשונה שזה לא יעכב נישואי שני', אך אם תאסור אליו עד שיגרש הראשונה יעכב בנשואין כנ"ל:

ג) ועפי"ז יובן היטב הטעם שמחוייב להשליש כתובה, וכתבו דר"ג לא תיקן להפקיע זכותה וכו' היינו דכי אמרינן שלא תיקן הוא במקום מצוה כנ"ל, היינו אם תגרע עכ"פ מדינא דגמ', ומדינא דגמ' שמותר לישא אחרת אף בלא נשתטית וכ"ש בנשתטית, אם תבריא הראשונה וירצה לגרשה לא יוכל להוציאה בלא כתובה, ואם לא יהי' לו ליתן כתובה לא יוכל לגרשה ויתחייב במזונותי', ועכשיו יהא מחוייב לגרשה ויוכל לגרשה אף בלא כתובה, כמו שהוא הדין במחוייב לגרשה אינה יכולה לעכב הגירושין בשביל הכתובה וישאר תקנת ר"ג לרעת הראשונה [שיאסור מלגרש השני', ממילא אם לא יהי' לו כתובה יגרש הראשונה בלא כתובה ובלא מזונות] ולא לטובתה לאסור השני', ובכהאי גוונא לא מצינו, רק שלא גזר כלל במקום מצוה לא שישאר הגזירה לחובתה בלבד, ע"כ אי אפשר להתיר לענין אם תבריא הראשונה, ושבאמת יהי' הדין שאם תבריא הראשונה תחזיר הראשונה אליו, או אף שיוכל לגרש שני' אין זה תקנה, שלא ימצא מי שתנשא לו אם תהי' משונה משאר נשים, ואין זה דרכי נועם, וכיון שכל היתר מאה רבנים לענין אם תבריא כנ"ל ואז תהי' מגרעת מאשר היתה מדינא דגמ', ע"כ הצריכו להשליש כתובה, שאף שמ"מ הי' טוב לה דינא דגמ', שאם רצה הי' משהה ראשונה אצלו לאחר שתבריא, מ"מ כיון שאם הי' רוצה הי' מגרשה ונותן כתובה ואף עכשיו כן לא נחשב גרעון:

ד) אך י"ל להיפוך דמה שנדחית ראשונה מפני השני' הוא משום דכשנשא השני' נאסרה הראשונה עליו משום חרם דרגמ"ה דשתי נשים, ושני' הותרה לו משום מקום מצוה, וע"כ אף לאחר שנשתפית חשובה שני' מקום מצוה כיון שראשונה נאסרה לו משום חרם דרגמ"ה, והרי אין לו אשה מותרת לו זולתה והוי מקום מצוה והראשונה נשארת באיסורה, דלדידה לא הוי מקום מצוה כיון שיש לו אשה מותרת לו היא השני' ואף שנוכל להפוך הסדר שהראשונה תהא מותרת והשני' תיאסר ואז תהא הראשונה מקום מצוה ולא השני', אי אפשר לההיפוך לחול כיון שעד לא חל ההיפוך הוי הראשונה לאו מקום מצוה ושני' מקום מצוה: ה) והנה לפי זה א"צ להתיר על אחר שתשתפה רק כמות שהיא שוטה ואז אין מפקיעין זכותה כלל, ואחר שנשתפה ממילא נשאר הדין כך, וע"כ מה שהצריכו להשליש הכתובה הוא לטובתה שלא תצטרך ללכת עמו לדין, וגם שלא יתעצל אח"כ בנתינת הכתובה ולא תצטרך לקבל גט ויהי' לו שתי נשים וכל זה ביש לו כתובה, אבל באין לו למה נחמיר עליו בשביל שתי נשים דאח"ז לאסור עליו עכשיו, והרי איסור שתי נשים דהאידנא נדחה מפני מצוה, כ"ש דלאחר זה, רק ביש לו להשליש אין צורך לדחות איסור דשתי נשים לאח"ז. אבל באין לו א"צ להשליש:

ו) אך בסברא זו דאף דאפשר להפוך הסדר מ"מ אי אפשר לההיפוך לחול, משמע להיפוך ביבמות (כ"ח:) שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתי ונפלו לפני השלישי ר"ש פוטר בשניהם מן החליצה ומן היבום, ומבואר שם ברש"י דר"ש סובר אחות זקוקה ערוה גמורה היא וקשה [לפי מסקנת הש"ס לעיל (י"ט) ר"ש פוטר אפי' בנפלו בזאח"ז שני' לא תהי' זקוקה כלל כיון דאחות זקוקה הוי ערוה ממילא תהי' ראשונה מותרת ליבם דלא הוה הראשונה אחות זקוקה כלל, וצ"ל משום דאפשר להפוך הסדר שתזקק השני' ותצא ראשונה משום אחות זקוקה שכך הדין שנעשית ערוה לאחר נפילה פקעה זיקה כדאיתא לקמן (ע"ט:)] ולא תהי' שני' אחות זקוקה ושפיר יחול עליו זיקה לפטור ראשונה, ע"כ דין השני' כדין הראשונה, והי מינייהו מפקת, דשיהי' שתיהן זקוקות אי אפשר דא"כ שתיהן עריות הן ע"כ שתיהן פטורות כאילו נפלו בבת אחת דפטורות, דזיקה אחת מבטלת חברתה, ה"נ חשובה הנופלת עתה כמו הראשונה כיון שאם תחול שני' תבטל ראשונה שניהן מבטלות זא"ז, ולא אמרינן שאי אפשר להיפוך לחול ונשארת הראשונה בזיקתה ושני' לא תחול עלי' זיקה, וה"נ בנ"ד: ז) ועוד הראשונה כיון דבהיתר גמור נשאה אי אפשר שתיאסר אחר נשואין עי' תוס' יבמות (כ':) ד"ה נשא, וא"כ קשה למה תדחה ראשונה מפני שני', וצ"ל שזה בכלל ההיתר, שאם תשתפה יוכל לגרשה ולא התירו כי אם שלא יגרעו כוחה מאשר מדינא דגמ' כנ"ל:

ח) אך גם לפי זה יש עצה שיקבל עלי' בקגא"ס שאם תשתפה יגרשנה, וכל זמן שלא סילק לה הכתובה יתחייב במזונותי' עד שתנשא לאחר, וא"כ אינה מגרעת מדינא דגמ', האומנם כי גם בזה יש לפקפק דמ"מ מפסדת חיוב עונה, אך י"ל יען יסוד ראיית רשב"א ממתני' כתובות פרק ד' משנה ט' דאמר הרי גיטה וכתובתה תרפא עצמה רשאי, אבל אם אין לו לשלם כתובתה לא, וזה כשירצה לפטור עצמו מחיוב מזונות כמו שאומר ותרפא עצמה, וזה ודאי אינו בדין שתצא בלא כתובתה ובלא מזונות ואילו הי' נותן לה את שלה היתה מתפרנסת מהכתובה או מהרוחים של הכתובה, וע"כ כתב הרשב"א שאין יכול לגרשה בלא הכתובה, כי לאחר גירושין הלוא יפטור ממזונות ואינו בדין. אבל אם רוצה לחייב עצמו בקנין על מזונות אפשר גם לרשב"א רשאי, ובלא"ה הרבה חולקים, וב"י ורמ"א דלא כוותי' ובכה"ג דיש לומר דגם הרשב"א מודה לא נפליג מחלוקתן: ט) והנה באחרונים העלו להתיר באין לו הכתובה, היינו בתשו' הרי"ם סי' כ"ד, צ"צ החדש סי' ו', תפארת צבי סי' ל"ט, ע"כ נסמך עליהם באופן שכתבתי: י) ונדון מזונות אם לא יהי' לו לפרנס אותה ואת אשתו השני' יהי' הדין כמו שפסק בצ"צ סי' הנ"ל ליתן לאשתו הראשונה שליש ממה שיהי' לו ושליש לעצמו ושליש לאשתו השני' והשלשת הגט יעשה, ואעפ"כ אם תשתפה יגרשנה בגט חדש, זולת אם יתחדש אז הלכה מחכמי הדור לסמוך על גט הראשון, אך מ"ש הנוב"י הבטוחות שיעשו על הגט החדש לדעתי אינו נכון, ונסמוך על המבואר בב"ש שמחויב לגרשה תיכף כדי שלא יהי' לו שתי נשים ובפרט בבר אוריין מסתמא כתורה יעשה, דברי דודו הדו"ש. הק' אברהם. סימן יג ב"ה יום ה בא תרנ"ה לפ"ק פה סאנכטטאב.

שלום לכבוד הרב החריף מו"ה מרדכי נ"י הרב דקערניאזי דבר העוברת על דת משה אשר דינה מפורש ברמ"א שיכול לגרשה בע"כ אפי' בלא התראה, ורוצה לגרשה ע"י שליח בע"כ: א) תשובח. מ"ש הנוב"י דאפי' מדינא דגמ' אינו יכול לגרשה ע"י שליח בע"כ משום תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לית דחש לה, ומפורש בגיטין (דף יו"ד) בשליחות בע"כ דבגירושין איתא, והטעם בזה פשוט לפמ"ש הרשב"א גיטין (ע"ה) בהא דמספקא לי' בנתינה בע"כ, וכתב הרשב"א וז"ל תמוה לי אשמעתין אמאי לא דקי לה מקרא דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקי"ל דמתגרשת בע"כ, ומסתברא דלא אמרו נתינה בע"כ לאו שמי' נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהיא שלו וכו' אבל גבי גט אשה שאין בעלה קנוי לה שאינו מקיח את עצמו אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה בעודה תחתיו, כשהוא בא לסלק שיעבודו מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעח האשה נמצא אתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו עכ"ל, וע"כ לא מקרי חב לאחרים שאינו נוטל את שלה רק שמסלק השיעבוד מעליו, ואינו בדין שתעכב עליו מלעשות שליח לכך: ב) אך בענין הנאמנות שהיא עוברת על דת, הנה המבי"ט כתב דאף הבעל עצמו נאמן וכמ"ש כבודו ג"כ, ולדינא נראה בע"א ורגלים לדבר יכול לגרשה בע"כ, שהרי באתחזק היתירא נאמן עד אחד בששותק ומשום דמסתמא יודע רגלים לדבר, הרי דבע"א ורגלים לדבר נאמן נגד חזקת היתר וה"ה נגד חזקת איסור, ועוד לפי המבואר בתשו' מהרי"ל חדר"ג דרבנן, ובר"פ האשה רבה לא איפשטא אם נאמן ע"א באתחזק איסורא, ממילא בדרבנן אזלינן לקולא, מיהו אם הבעל אינו יודע כלום ובא ע"א והעיד כיון שאינו מחויב להאמין לעד הרי היא בחזקת כשרות כבתחילה ואסור להוציאה בע"כ, אך אם הבעל טוען כך והעד מעיד שהוא כדבריו בזה נאמן ע"א להתיר איסור חדר"ג כנ"ל:

ג) ולכאורה יש לפקפק בזה ולומר דזה זכות האשה שלא יוכל להוציאה שלא לרצונה ואין העד נאמן להפקיע זכותה, ולא יקום ע"א באיש כתיב, ולא דמי למ"ש הרשב"א בתשו' ח"ד סי' כ' שיכול לקבל עדות לישא על אשתו שאין זה בא לדון בינו ובין האשה אלא להעיד על עצמו שמותר לישא אשה עיי"ש, הנה שאין זה זכות האשה מה שאסור לישא אחרת עלי', וה"ה שנאמר כן בחדר"ג לענין גט בע"כ, יש לחלק דאיסור שתי נשים היא אפי' מרצון אשתו ע"כ לא מקרי זכות שלה רק איסור עלי', משא"כ גירושין דלרצונה מותר. א"כ זכות שלה היא: ד) מ"מ נ"ל הוכחה דאין זה זכות שלה עפ"י דברי רשב"א הנ"ל בטעם חלות גט בע"כ אף למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה שאינו מפסידה כלום, ואם הי' זכות שלה שאינו רשאי לגרשה בע"כ והוא מגרשה בע"כ, שוב נאמר לא שמה נתינה, ולא שייך בזה טעם רשב"א שכל שאתה בא לומר שאין יכול לסלק שלא מדעת האשה הרי אתה מחייב אח שלו בע"כ ואל תחייבהו, שהרי באמת יש לה זכות עליו שלא יגרשה בע"כ, ואפי' המאנס שמדאורייתא אסור לגרשה רק לדעתה, מ"מ אם עבר וגירש שלא מדעתה הוי גט, ואם כהן לוקה ואינו מחזיר, ונאמר נתינה בע"כ לאו שמה נתינה, אלא ודאי רק איסור יש עליו ואינו זכות שלה וכ"ש בחדר"ג שהוא כעין שבועה כמ"ש בפרקי דר"א החרם היא השבועה ושבועה היא החרם, והרי מפורש בחו"מ סי' פ"ז בש"ך ס"ק פ"א דשבועה ליתן לו ממון אינו כמו שיעבוד או קנין להתחייב עיי"ש, וכן אין היורשין מחוייבין לקיים שבועתו.

ה"נ החדרגמ"ה אינו שיעבוד שיש לה עליו, וע"כ נאמן ע"א עם רגלים לדבר שטוען ברי [אי מאמין לעד, ואפשר דאפי' להפוסקים דבאומר לו עד שזינתה ואומר שמאמין מנדין אותו, שאני התם שבא לגרשה מחמת שנאסרת וע"ז אין העד נאמן דאין דשב"ע פחות משנים, משא"כ בעד העיד עלי' שעברה על דת משה שאינו בא לאוסרה רק להתיר לו לגרש בע"כ וע"ז נאמן כשיש רגלים לדבר עכ"פ כנ"ל]: ה) אבל כל זה כשמגרש בעצמו בע"כ נאמן ע"א עם רגלים לדבר ואפשר גם הוא בעצמו כדעת המבי"ט, אבל אם בא לגרש ע"י שליח לא, שהרי אם באמת שקר הדבר דעת הנוב"י לפסול הגט אפי' בדיעבד ואפי' לא ידע השליח כדעת הש"ך סי' שמ"ח דאפי' לא ידע השליח אין שליח לדבר עבירה ובדבר שבערוה אין ע"א נאמן, לא יועיל נאמנותו להתיר דבר שבערוה, הגם שיש לומר שחל הנאמנות על האיסור חדר"ג וממילא היא מותרת להנשא בגט ע"י שליח, אין לי ראי' לזה, וי"ל דלענין איסור חוששין שמא הבעל או העד שקר בימינו והוי שליח לדבר עבירה: ו) אך יש לומר דהנה בלא ידע השליח דפסק הש"ך דמ"מ אין שליח לדבר עבירה, הנה טעם דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין קשה לומר בזה, אך הש"ך כתב שם בטעם הב' דאין שליח לדבר עבירה גזה"כ דגמרינן מדאיצטריך קרא לכתוב שני כתובים במעילה וטביחה ומכירה ש"מ בעלמא אין שליח, והנה חדר"ג הוא רק מדרבנן, אך דמהרי"ט כתב שגם באיסור דרבנן כיון דבעובר שרי למקרי לי' עבריין גם בזה שייך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, שהי' לו לשמוע לחכמים ולא למשלח, אך זה דאפי' שקר הי' הענין הא לא ידע השליח ולא שייך דברי מי שומעין, אך גזה"כ הוא, בזה ודאי אין איסור דרבנן מבטל גט של תורה:

ז) ואם תאמר מ"מ מדרבנן יתבטל הגט ותהי' א"א מדרבנן, יש לומר לגבי דרבנן אף שדבר שבערוה הוא נאמן, דמאי טעמא אין דבר שבערוה פחות משנים משום דילפינן מממון ובממון גופי' בדרבנן נאמן ע"א כדאיתא בב"ק (קי"ד:) גבי נחיל של דבורים, ואף דהתם דווקא שבעלים מרדפין, י"ל דהיינו דווקא באשה וקטן חסל"ת כדמקשה ואשה וקטן בני עדות, ואהא משני שבעלים מרדפין ואשה וקטן מסל"ת, אבל עדות גדול דעדיף ממסיח לפי תומו דאינו כשר אלא לעדות אשה י"ל דלא בעינן מרדפין וכ"ש לדעת היש"ש דלא בעינן מרדפין רק להוציא מיאוש בעלים אבל אם יכולין לברר שלא נתייאשו אפי' באשה וקטן לא בעינן מרדפין, וכ"ש שנאמן גדול, וה"ה בדבר שבערוה בדרבנן. ועוד דבדרבנן יש לסמוך על הפוסקים בלא ידע השליח יש שליח לדבר עבירה: ח) אך מ"מ הואיל וכתב הש"ך טעם ראשון שגם בלא ידע שייך טעם דברי הרב כו' וא"כ גם באיסור דרבנן לפי דברי מהרי"ט יהי' בטל מדאורייתא, ע"כ נכון שלא יגרש ע"י שליח בלתי אם יהי' שני עדים מעידים לפני ב"ד של שלושה בכל משפטי עדות, ואם אי אפשר למצוא עדות ברורה כזה ואי אפשר לגרש כי אם ע"י שליח, לא יתירו האשה לשוק עפ"י לה רק אליו לישא אחרת וכשתרצה להנשא יתן לה גט נאום הק' אברהם סימן שוא ב"ה יום ב' נצבים תרנ"ט לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב המאה"ג חו"ב מו"ה אברהם חיים נ"י אבדק"ק טשעכיוו. בבואי לביתי מערינסדארף מצאתי במכתבים שהביאו לי עכשיו מהבי דואר שהי' צרורים ומונחים שם ובתוכם מכתב כת"ר.

בדבר אשה אשר בעלה הי' בעבודת הצבא ולאחר שנה בא לביתו ושמע שאשתו הרה 'לזנונים ובא הבעל לב"ד ושלחו אחרי' לגבות העדות בפני' ולא באה, והעידו שני עדים שלא בפני' אך בפני הבעל שרואים אותה בכל יום וכפי דעתם היא בחודש השביעי או השמיני כאשר רואים אותה בגידול בטן, גם אמרו שראו מאתה דברים מכוערים וכן ה' קלא דלא פסיק בכל העיר, למחרת באה האשה, וכל הנשים שהי' עמה אז בבית שפטו שהיא בחודש הח' והיא כמעט שלא הכחישה אותם אך שאמרה אם יתן לה בעלה איזה מאות רו"כ תקבל גט פטורין, אח"כ נסעה האשה ליאליסיוועט וכפי הנשמע ילדה שם וגם שם עשתה דברים מכוערים, אח"כ הרחיקה האשה נדוד ועקבותי' לא נודעו זה יותר משלש שנים, ועתה נסתפק כבודו אם נוכל להתירה בלא מאה רבנים והאריך: תשובה א) הנה אף אם הי' עדים גמורים על זנות, ראיתי בתשו' תפארת צבי סי' מ"ו שכתב לדעת הח"מ והב"ש סי' קי"ט דצריך היתר מאה רבנים, עיינתי שם וראיתי שהם כתבו בשמצוה לגרשה ואינה רוצית לקבל גט, והיינו בעוברת על דת או אפי בעדי כיעור, אבל לא בזנתה ממש, והנה במומרת מבואר סי' א' דמנהג אויסטרייך לזכות לה גט ובני ריינוס לא קפדי, ובמקום שאין מנהג אין להחמיר והנה לדידן צריך עיון אם המנהג כבני אוסטרייך אי כבני ריינוס, ואת"ל כבני ריינוס אם צריך מאה רבנים: ב) והנה בפסקי מהרא"י סי' רנ"ו ז"ל אבל בריינוס לא קפודי ונושאין אשה אחרת בלי גירושין דס"ל אהכי לא תיקן הגאון.

מבואר דלא פליגי אזיכוי לומר דלא תקנתא היא רק שאין מצריכין כנ"ל הטעם, וכן משמע בתה"ד סי' רלז שמביא ראי' ממנהג אוסטרייך, ולא מותיב ממנהג ריינוס, ש"מ בזיכוי לא פליגי, ואם איתא דלריינוס בעי מאה רבנים טורח זה למה, הא אפשר בזיכוי, ועוד דלא שייך כלל לומר היתר מאה רבנים במקום דאיכא תקנתא בזיכוי למה יתירו איסור בחנם, אלא וודאי ס"ל שאין זה בכלל החרם כלל, וכ"כ מהרי"ק שורש קמ"א וז"ל במקום דאיכא מנהג נהרא נהרא כו' אבל וכו' ועוד דפשיטא דלא מקרי נושא שתי נשים אלא כשהראשונה מותרת לו אבל וכו' פשיטא דאין זה אשתו לענין זה, ממילא פשיטא דאין צריך שם התרה: ג) ולענין אם אנחנו שאין אנו ולא מריינוס אם המנהג במדינתינו לזכות, הב"ח סי' ע"ח ז"ל אם שני עדים מעידים ששבאי לקחה לו לאשה והבינו מדברי האשה שאינה חפיצה שיפדוה, ודאי נבעלת ברצון ואינו חייב לפדותה ומותר לו לישא אחרת וא"צ לזכות לה גט ע"י אחר הנה שבמדינתינו א"צ לזכות כי אין פה מנהג כאוסטרייך, וכבר מתבאר דבמקום שאין מנהג כאוסטרייך א"צ מאה רבנים ומזה מבואר דכשזינתה ודאי א"צ היתר מאה רבנים ולא זיכוי: ד) ויש לומר עוד דאפי' למנהג אוסטרייך דמצריכין לזכות, דווקא במומרת דמבואר ברמ"א סי' ז' בהמירה וחזרה ויש לה ע"א שלא נטמאת מותרת כשבוי' מבואר דאין איסורה אלא מדרבנן כשבוי', ואם הי אסורה מה"ת לא הי' ע"א נאמן בה, ובכתובות (כ"ד:) במשנה פירש"י דבשבוי' הקילו להאמין בה ע"א, ש"מ איסור מומרת שחזרה אין מה"ת, וא"כ מקרי מה"ת שיש לו שתי נשים. ודעת הש"ך חרם דאוריתא, ואף דבזמה"ז אינו אלא מנהג, מ"מ המנהג כמו שהי' האיסור תחילה אף במומרת שלא לישא אחרת עלי' רק בהיתר מאה רבנים. אבל ביש לה עידי זנות נראה כ"ע מודים: