שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן א, קטע 6

מג) ונראה ליישב לפי מה שפירשו בתוס' משום דס"ד דאתי כר"מ ולר"מ בעינן שיהי' מוכח מתוכו, וע"כ אפי' באמת גירש הגדולה כיון דאיכא למימר מקטנה נפל אינו מוכח מתוכו והנה בתוס' סוף שנים אוחזין דמה"ת לא חמיר איסורא מממונא, וכיון דמה"ת כשר וחכמים לא תקנו רק במקום שיש חשש שלא גירש לזו, אבל אם באמת גירש לזו וכיון שמדאורייתא הא מוכח מתוכו וכשר למה יפסלוהו חכמים: מד) אך אכתי קשה כיון דמדרבנן חיישינן בלא עידי מסירה הא מדרבנן לא הוי מוכח מתוכו ויפסול מדרבנן, ואף דחכמים לא תקנו במקום שידוע שנתן לה, מ"מ יפסול ממילא שהרי אם לא הי' עידי מסירה היינו חוששין מדרבנן, וצ"ל דכי העידו עידי מסירה שגדולה גירש ואין חשש איסור אשת איש עוד, גם מדרבנן דינו כאילו אף קודם שהעידו הי' ידוע שלגדולה גירש, וזה כוונת ר"י שם ג"כ דבאיסורא דלא הוחזקה אף למ"ד חיישינן היינו משום דס"ל במממונא היכי דהוחזקה חיישינן כאביי ביבמות, וע"כ מחמירין באיסורא אף היכי דלא הוחזקה והיינו מדרבנן כדברי תוס' שנים אוחזין הנ"ל, וכיון דמדאורייתא לא חיישינן כשהעידו עידי מסירה ואזיל החשש, חשוב מוכח מתוכו ם מדרבנן, דוק ותשכח בדבריהם ותראה שכן כוונתם, ולדעת רמב"ן והר"ן שם שאינם מפרשים הסוגיא משום דבעי מוכח מתוכו רק שנחוש באמת שמא גירש הקטנה, ובאמת הוה מצי לאוקמא גם לר"מ באיכא עידי מסירה, הא לדידהו לית להו כלל סברת התוס' ביבמות דמדמה איסורא דלא הוחזקה למממונא דהוחזקה רק מפרש הסוגיא דיבמות משום כאן נמצאו וכאן הי' יע"ש ומוכח סברא הנ"ל דאין הדרבנן רק לשעתו כנ"ל:

מח) ולענין הלכה ודאי אין להחמיר בזה, דמלבד מ"ש הראי' מסוכה דלענין אח"כ חשבינן כאילו לא הי' האיסור דרבנן מעולם, הלוא המחבר פסק דבדיעבד מגורשת, ואף שהרמ"א כתב י"א כיון שאינו מסיים וכן עיקר לפי כללי הוראה, עכ"פ בדרבנן נקטינן לקולא, ועוד דבדרבנן סומכין על מ"ש בדעת רשב"א דכהאי גוונא לא חשוב דבר שלא בא לעולם, וכיון דאיכא כמה טעמים להקל אף לכתחילה אין להחמיר: נאום הק' אברהם. סימן ט ב"ה יום ד' ויקהל תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב.

שלום לכבוד הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה יעקב יצחק נ"י האבדק"ק ראספרשי נדון שאלתו האיש ההוא צריך היתר ממאה רבנים, ואם אין לו לסלק הכתובה יסלק מה שיש לו ועל המותר יתן וועכסיל, גם ישליש גט ויעשה שליח ויתן הגט ביד השליח, ואם תשתפה "אזי יהי' תלוי בהסכמת חכמי הדור אם נתירה ע"י גט כי צדדי היתר יש, אך זאת יבטיח הבעל שאם תרצה ממנו גט חדש יתן לה תיכף, אך מ"ש הנוב"י להשליש ע"ז בטוחות אינו מחוור לי, כי יהי' בזה חשש גט מעושה אם יגלה דעתו אח"כ שמחמת הבטוחות נותן הגט כמו שביארתי בחי' באריכות [ועי' בתשובה.] אך זאת יחייב עצמו ליתן לה מזונות ולשכור לה דירה כל ימי חיי', ואם אין לו אזי ממה שירויח יקח לעצמו שליש ועבור אשתו השני' שליש ויתן לאשה הזאת הראשונה שליש, וכן פסק בתשו' צ"צ להגאון זצ"ל מליבאוויטץ, החיוב הזה או שיעמוד ערב בטוח או שיתן על זה ת"כ, ואם ישיג היתר ממאה רבנים גם אני אהי' נמנה בתוכם להתיר האיש מכבלי העיגון, ודבר מאה רבנים אם בעינן מג' מלכיות דווקא או שדי בג' מדינות אף תחת מלך אחד [פוילין ליטא וואהלין] בטח ראה כבודו בפ"ת בשם החת"ס דסגי בג' מדינות, ולמצוא יסוד בראשונים לא ידעתי, ולחפש באחרונים יוכל כמו אני, ואם לא ימצא חולקים יוכל לסמוך על החת"ס, שו"ת ברכת רצ"ה אין אתי והחת"ס בר סמכא יותר, ואם אולי כותב איזה ראי' יכתוב לי, ואעיין בדבר, והי' בזה שלום ממני הדו"ש הק' אברהם.

סימן ב"ה פה סאכטשוב יע"א לכבוד הרב פלוני בק"ק פלונית א) מכתבו הגיעני בדבר אחד שנשא אשה על אשתו משוגעת עפ"י היתר מאה רבנים, ואחר שנשא חזרה ראשונה לבריאותה ושלח אחרי האיש ואמר לו שהוא כעת באיסור שתי נשים ומחויב לגרש אחת מהנה וכפי המבואר בח"מ ס"ק י"ח בשם מהרש"ל תדחה השני' מפני הראשונה, וראשונה אין רצונה בגט, ואבי האשה ביקש ממנו לכתוב לאיזה גדול אולי ימציא לו היתר בלי גרושי ראשונה, ובאמת יש לדון בזה מאחר שנשאה בהיתר, אבל ודאי מחוייב במזונות, אבל פוסקים אחרונים סגרו השער דחדר"ג חל עליו עד שיגרש אחת, ולפי"ז אסור לדור עם השני' עד שיגרש הראשונה עכת"ד: ב) תשובה. כל דבריו טעות, כי בודאי בזו תדחה ראשונה, והרי בשעת היתר צריך להשליש גט עבורה לכשתשתפה ואם הדין שהראשונה תשאר אצלו והשני' יגרש, השלשת גט לראשונה למה, וח"מ בשנשא השני' באיסור קאי, כמפורש בדבריו דקאי על הרמ"א דמפורש בדבריו שנשא באיסור, וע"כ בנ"ד כיון שהדין לגרש הראשונה אם לא תרצה לקבל גט פטור נמי ממזונותי' כמבואר בח"מ סי' ע"ז סק"ג שאם יש לו טענה מבוררת והיא אינה רוצית לקבל גט אינו מחויב ליתן לה שאר כסות, כ"ש בנ"ד שודאי הטענה מבוררת לפנינו שכך הדין שמחוייב לגרשה שלא יהי' לו שתי נשים, והדבר ברור שהראשונה אינה אוסרת את את השני':

ג) ותמיהני איך לא ראה בפ"ת במקומו בשם הגאון מהרי"א ז"ל אבד"ק טיקטין שאין השני' אסורה וגדולה מזה מסתפק שאפי' רק נתקשר בשידוכין לאחר שהתירו לו ושוב נתרפאת יהי' מותר לישאנה] והטעם בזה פשוט דא"כ מי האשה אשר תרצה להנשא אליו שלעולם תהי' שרוי' בפחד שמא תתרפא ראשונה ולא תרצה לקבל גט, ומטעם זה רוצה להתיר אפי' בשידוכין לבד שלא תרצה לשדך עמו, זה איננו ברור דמה תפסיד, אבל זה ודאי הפסד גדול אם תצטרך לצאת מבעלה ע"כ מתירים המאה רבנים לגמרי אף לאחר שתתרפא: ד) ועוד י"ל לפי המבואר במהרי"ק שורש ק"א דבארוסה אין איסור לישא אחרת עלי' כיון שאין לה שום שיעבוד עליו דמי יכריחהו לישא ולהתחייב יע"ש, ובנ"ד כשרוצה לגרשה והיא אינה רוצית לקבל דנפטר ממזונות וכ"ש שאסור לדור עמה מחמת איסור חדר"ג, נמצא שאין לראשונה שום שיעבוד עליו, וא"כ אין כאן חדר"ג כלל, ולא דמי למאוסה בעיניו מחמת טענה מבוררת דג"כ אינו מחויב בשאר כסות ועונה מ"מ אסור לישא אחרת עלי', דשאני התם שאפשר אח"כ לא תהי' מאוסה בעיניו: ה אך מ"מ מחוייב לגרשה, שאם לא ירצה לגרשה יהי' לראשונה עליו שעבוד מזונות וחשוב יש לו שתי נשים כמו בנשתטית דצריך היתר מאה רבנים אף שאין לה שעבוד עליו לדור עמה, אלא משום שיש לה עליו שעבוד מזונות אוסרת עליו מלישא אחרת:

ו) אך לפי זה כשלא ירצה לגרש תאסר השני' עלי', ואף בזה אני נבוך מאד, ולדעתי צריך ליזהר מאד שלא לאסור אשתו עליו אף אם לא ירצה לגרשה, כי מעיקר הדין נראה שבכל ענין אינה נאסרת עליו, וא"כ אם ע"י זה הוא נותן לה הגט שלא יוציאו אשתו ממנו יש בזה חשש גט מעושה שלא כדין אף שמחויב לגרשה כיון שהעישוי דהיינו איסור אשתו עליו הוא שלא כדין, דכהאי גוונא בכל הני דתנן יוציא ולא תני כופין מבואר בפוסקים שאם כפו אותו הוי גט מעושה שלא כדין כיון שהעישוי שלא כדין, וכן גט מעושה בידי עכו"ם אף כדין חשוב שלא כדין כיון דלאו בני עישוי נינהו חשוב שלא כדין והוי תלוהו ויהיב כמבואר בתוס' ב"ב (מ"ח.) ד"ה דבר תורה, וע"כ טרחו הפוסקים אחרונים להשביע את הבעל לגרש לאחר שתתרפא, ואם היתה אשתו השני' אסורה עליו עד שיגרש כשתרצה לא הי' צריך לכל זה, כי ודאי יגרש שלא תאסר אשתו עליו, ולא אאריך בזה כי אינו ענין לנ"ד שרוצה לגרש: ז) ואף כשאין לו לפרוע הכתובה לא תוכל לעכב הגירושין כמבואר בב"ש סי' קי"ט סק"ו כשהוא מן הדין לגרשה אינה יכולה לעכב הגירושין בשביל הכתובה וגם אין עליו חיוב מזונות בשביל שלא פרע הכתובה כמבואר בח"מ סי' צ"ב סק"ד: ח) סוף דבר אין על הבעל שום דבר רק לגרשה אם תרצה לקבל גט, ולפרוע הכתובה כשיהי' לו, אבל אינה נאסרת עליו אשתו כלל, וגם אין עליו חיוב מזונות כשרוצה לגרש והיא אינה רוצית: הק' אברהם. סימן יא ב"ה יום ה תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי מגזע היוחסין כש"ת מו"ה נתן שלמה בצלאל אבדק"ק לויביטש. בדבר המומרת אם לזכות לה גט ע"י אחר כמנהג אוסטרייך או לא נצריך כמנהג רייניס, ואת"ל כבני רייניס אם להצטרך מאה רבנים: א) תשובה.

הנה בפסקי מהרא"י סי' רנ"ו ז"ל אבל בריינוס לא קפדי ונושאין אשה אחרת בלי גירושין, דס"ל אהכי לא תיקן הגאין מבואר דלא פליגי אזיכוי לומר דלאו תקנתא הוא רק שאין מצריכין כנ"ל הטעם, וכן משמע בתה"ד ס' רל"ז שמביא ראי' ממנהג אוסטרייך ולא מותיב ממנהג ריינוס ש"מ בזיכוי לא פליגי, ואם איתא דלריינוס בעי מאה רבנים טורח זה למה, הא אפשר בזיכוי, ועוד דלא שייך כלל היתר מאה רבנים במקום דאיכא תקנתא בזיכוי, דלמה יתירו איסור בחנם, אלא ודאי ס"ל שאין זה בכלל החרם כלל, וכן כתב מהרי"ק שורש מ"א וז"ל במקום דאיכא מנהג נהרא נהרא וכו' אבל אנו וכו' ועוד דפשיטא דלא מקרי נושא שתי נשים אלא כשראשונה מותרת לו אבל וכו' פשיטא דאין זה אשתו לענין זה, ממילא פשיטא דא"צ שום התרה: ב) ולענין אם אנחנו שאין אנו מאוסטרייך ולא מריינוס אם מנהג במדינתינו לזכות, וכת"ר הביא דברי מהרש"ל ודברי הט"ז דמבואר מדבריהם שמנהג לזכות, אך הב"ח סי' ע"ח ז"ל אם ב' עדים מעידים ששבאי לקחה לו לאשה והבינו מדברי האשה שאינה חפיצה שיפדוה ודאי נבעלת ברצון ואינו חייב לפדותה ומותר לו לישא אחרת וא"צ לזכות לה גט ע"י אחר וכו' הנה שבמדינתינו א"צ לזכות, כי אין פה מנהג כאוסטרייך, וכבר נתבאר דבמקום שלא נהגו כאוסטרייך א"צ מאה רבנים: ג) והנראה לי בטעם מנהג אוסטרייך שחששו לדעת ר"ת שהביאו תוס' כתובות (ג:) בבת ישראל שהמירה ובא עלי' גוי מותר אותו גוי לקיימה לכשיתגייר דלא שייך אחד לבעל ואחד לבועל, כביאת בהמה, ולפי זה כיון שמסתמא זינתה עם עכו"ם ולא עם ישראל ח"ו ולא נאסרת לבעל אם תחזור בתשובה עדיין חשובה אשתו כיון שיש לה עוד היתר, אך התוס' השיגו על פיר"ת מכמה משניות וסוגיות:

ד) והנ"ל בזה שגם ר"ת מודה שנאסרת לבעל, אך לבועל הנכרי מותרת לכשיתגייר, הגם דמטעם דביאתו כביאת בהמה אין לחלק לכאורה בין לבעל בין לבועל, כמו שאבאר והנה תחילת דברי ר"ת דאין חייבין מיתה על ביאת נכרי הם דברי רמב"ן במלחמות ס"פ בן סורר וז"ל הנבעלת לכותי אין שם מיתה ולא כרת אעפ"י שהיא אשת איש משום דאשת רעהו כתיב וכו' ובחי' הר"ן שם דפטורא מדרשא דאשת רעהו ולא אשת אחרים עיי"ש, האומנם כי י"ל דלא אמעוט רק אשת גוי, דזה סברא דגוי אין לו אישות כל כך, אבל אשת ישראל נבעלת לגוי מה סברא זו, ע"ז אמר ר"ת שגם בזה יש סברא דביאתו כביאת בהמה ושפיר מימעט מאשת רעהו, וכיון שזכינו שאין בה מיתה וכרת כדברי רמב"ן הנ"ל הגה"ה הגם כי לכאורה יש מקום עיון בכרת הלוא ביבם קטן שבא על יבמתו דאין חייבין עלי' מיתה מכי ינאף אשת איש פרט לאשת קטן, מ"מ כתב הרמב"ן סוף פרק האשה רבה ופרק ה' דנדה דמדאורייתא קני' לכל דבר לפטור אשתו מן היבום וליורשה וליטמא לה, ואם לא הי' חייבין עלי' כרת הי' קידושין אחרים תופסין בה ואין זה קנין גמור, ואיך נפטרה מן היבום, אלא ודאי חייבין עלי' כרת רק ממיתה נתמעט, ולמה לא נאמר כן גם באשת אחרים, דאף דנתמעטה ממיתה לא נתמעטה מן הכרת ואכתי גילוי עריות הוא, אך דברי רמב"ן ברורים שגם בפ' אחרי גבי לאו וכרת כתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' ועמיתך פרט לגוי כמו בפ"ב דבכורות (י"ג:) לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לגוי, ובפרק הזהב (נ"ט) שבועות (למד) עמיתך עם שאתך בתורה ומצוות, והנה נתמעט אשת גוי או אשת ישראל לגוי, ובסוף הפרשה כתיב עלי' כרת, הרי שגם מכרת נתמעט ע"כ הג"ה] קשה האיך תיאסר לבעלה בביאת גוי, הלוא בפ"ב דסוטה (י"ח) שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה משום דאין בה כרת ואין הולד ממזר וה"ה בגוי דאין בו כרת ואין הולד ממזר ממנו:

ה) ויותר קשה לדעת האבני מילואים סי' ט"ז סק"א ישראלית נבעלת לגוי אסורה מה"ת ודווקא גוי' לישראל בצנעה אין בו לאו מה"ת, אבל ישראלית לגוי בלאו [הצרה אבל אין לומר משום דעת הר"ן פרק הנשרפין ישראל בגוי בצנעה אסור מה"ת ובכרת וגזירת חשמונאי הי' ללקות משום נשג"ז דאיכא אינשי שאינם עומדין על עצמן מיראת כרת רק מיראת מלקות, ובפרהסיא לא הוצרך שבלאו הכי יהי' מתייראים מקנאים שפונעין בו בפרהסיא, אבל איסור וכרת גם בצנעה, דליתא דהא הר"ן ס"ל דישראלית לגוי הואיל והולד ישראלית כמותה אין קנאין פוגעין בו ואינה בכרת ע"כ הג"ה] א"כ אין איסור אשת איש לגוי שג"כ אינו בכרת כנ"ל חל על איסור גוי, דקל על חמור אינו בכולל ואשת איש קל דיש לו היתר, אבל גוי לא חשוב יש לו היתר בגירות, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואין לומר דזה חשוב מוסיף, דמתוך שנאסרה משום אשת איש לגבי ישראל נאסרת נמי לגוי, דליתא דלדידה כולל היא דמתוך שנאסרה משום אשת איש בישראלים נאסרת נמי משום א"א בעכו"ם וכמ"ש הרמ"ע בתשו' דבעריות מה דהוי מוסיף לזכר הוי כולל בנקיבה (ומה דהוי כולל לזכר הוה מוסיף בנקיבה], וכיון שלא חל איסור א"א להבעל לגוי איך תאסור בביאתו: ו) וצ"ל לדברי מהרי"ק גבי אסתר אף דמצוה רבה עבדה מ"מ היחה נאסרת למרדכי אם הי' בא עלי' אחשורוש משום דכתיב ומעלה בו מעל, דמ"מ עשתה מעל בבעלה, וה"ה הכא בביאת נכרי אף דאין בה כרת מ"מ נאסרת משום דעשתה מעל בבעלה, ודווקא שומרת יבם שזינתה מותרת משום דאין בה איסור כרת לשום אדם:

ז) אך לכאורה קשה על מהרי"ק הנ"ל במה שהוכיחו הפוסקים מהא דסנהדרין (מ"א גבי שזינתה וחזרה וזינתה דאמרו לאוסרה על בעלה שני באנו, דאף לבועל שני נאסרת, ואם איתא דאיסורא במעילה בבעל תליא, הא בביאה שני' לא עשתה מעל בבעלה כלל, כיון שכבר נאסרה אליו ומה תועלת יש להם עוד זה בזה, ומה נ"מ לבעל אם תזנה אח"כ אי לא, וצ"ל משום דכתיב איש איש ופירש"י שמועלת בשתים בבעלה ובאיש מלחמה שלמעלה, בזנות הראשון נאסרת אף בסברה שמותר, שנאסרת משום מעילה דבעל כמו באסתר כנ"ל, ובזנות שני משום מעילה בהשי"ת: ח) וממוצא הדבר נשמע שאם כבר נאסרה לבעל ובביאה שני' לית בה כרת וממזרות כגון שזינתה עם גוי, אינה נאסרת בביאה זו השני' לבעל, ונ"מ בזה [אף שכבר נאסרת לבעלה] שאינו נאסרת לבועל, מעתה דברי ר"ת נכונים באשה שהמירה, דשוב חוששין שמא זינתה, דמומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה, וכתב בח"מ סי' ז' סק"כ דגרוע הקינוי וסתירה, והנה בתוס' סוטה (כ"ח) ד"ה מה גבי קינוי וסתירה דאפי' טהורה באמת נענש עלי' בב"ד של מעלה כעל חייבי עשה לא כנתכוין לאיסור ועלה בידו היתר עי"ש, ובספרי באיסור סוטה משום שיצא עליו שם רע, וכ"ש בהמירה דנחשדה בזנות יותר מע"י קינוי וסתירה, דאפי' אם באמת טהורה היא נאסרת, וכיון שנאסרת עליו בלי היתר שוב לית בה מעילה דבעל, ובזינתה עם גוי דלית בי' כרת וממזרות אינה נאסרת בביאה זו לבעל ואינו לוקה עלי' ואסורה רק בעשה כמו ע"י קינוי וסתירה] וה"ה דאינה נאסרת בביאה זו להנכרי הבועל, אבל בביאה שפעדיין מותרת קודם הביאה לבעלה, גם ר"ת מודה דנאסרת לבעלה ולבועל, ואין למומרת זו עוד שום תקנה לבעלה ממנ"פ, ולא מקרי נושא שתי נשים כדברי מהרי"ק הנ"ל:

ט) ויש להוסיף נופך על דברי מהרי"ק הנ"ל, דהנה בספר הישר לר"ת סי' תקצ"ז דאשה פסולה לבעלה אינו מטמא לה כדאיתא בהאשה רבה וגם אינו יורשה ואינו מפר נדרי', וא"כ היא כארוסה גמורה דלית בה משום שתי נשים כמו שפסק רמ"א סי' א', והטעם פשוט שר"ג גזר שלא ישא שתי נשים לא כשאחת ארוסה, הגם שהחכ"צ מותיב דברי רמ"א אהדדי משומרת יבם שאסור לישא אחרת עלי', לק"מ לפענ"ד, שהרי ביבמות (ל"ח) זיקת נשואה עושה ספק נשואה והוי ספק חדר"ג, ולש"ך דחרם דאורייתא הוי ספיקא דאורייתא, אבל ארוסה אינה בגזירת לא ישא: י) אך גם לתוס' יבמות (צ') אלמנה לכה"ג זוכה בהפרת נדרי', יש לומר דמודים בסוטה שנתקלקל הנשואין כמ"ש רש"י סוטה (ו') ד"ה רבא אמר ז"ל שנתקלקלו עכשיו הנשואין עיי"ש, ובזה אתי שפיר טובא בא"א שהלך בעלה למדה"י ונשאת בטעות דאין בעלה זכאי בהפרת נדרי', אף דבדף (צ"ד:) קאמר אשתו דבמזיד אסורה מדאורייתא בשוגג גזרו רבנן א"א דלא אסורה במזיד מדאורייתא בשוגג לא גזרו רבנן, ואם איתא דסוטה דאורייתא מיפר נררי' למה יגזרו בשוגג, אך למ"ש דבסוטה כ"ע מודו אתי שפיר. יא) עוד י"ל שהרי טעם רגמ"ה הוא משום קטטה, וזו שכבר נאסרת אליו אסורא דלעלם ולא יבא לקטטה, ובשבת (י"ב.) לענין גזירת לא יקרא לאור הנר שמא יטה דאפי' גבוה עשרה קומות אסור משום לא פליג, בנר אחר דלא שייך בה הטי' מותר או אדם חשוב מותר דמשונים זה מזה, כ"ש שלא גזרו אשה סוטה ומומרת אטו כשירה: יב) ואף דלכאורה קשה על זה מביצה שנולדה ביו"ט דאסור משום גזירת משקין שזבו או פירות הנושרין, ואף דבביצה ליכא גזירה, ישבתי זה בחי' לשבת ואכ"מ להאריך, ע"כ אם ירצה להתירה בלי זיכוי גט יכול לעשות ואפי' בלא היתר מאה רבנים:

יג) אך אם ירצה להחמיר להצריך זיכוי כמהרש"ל וט"ז הרשות בידו, ואין לחוש שמא יתירוה בגט זה כשתחזור בתשובה, ויש בו פקפוקים, דמשמע מתה"ד סי' רל"ז דהיתר זיכוי אף את"ל שלא יתירוה בגט זה עי"ש, וכ"ש לדידן שמעשים בכל יום בנשתטית שמשלשין גט ועושין שליח הולכה שכשתשתפה יתנו לה, ואעפ"כ אם נשתפית נותנין גט אחר ויהי' נזהר ג"כ שלא יכריזו חרם אחר נתינה כנהוג רק יכריזו שאם תשתפה יהי' מסור לחכמי הדור אם יתירו בגט זה והגט לא יקרעו ויהי' טעון גניזה, ויכתב בצידו כנ"ל, קיצור הדברים מאה רבנים א"צ ובענין הזיכוי דעביד כמר בלא זיכוי שפיר עביד והרוצה להתיר בזיכוי דוקא שפיר דמי: ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן יב ב"ה יום ועש"ק שלח תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד חתן אחותי הרב הגדול חריף ובקי המפורסם כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק. בדבר מי שנשתטית אשתו שמצריכין להשליש כתובה ותוספות כתובה והבעל עני, והנ"ל המציא תקנה למכור לו הכתובה בטובת הנאה, והרווחים מהמעות יהי' לה מהם מזונות כל ימי חיי', אך אם גם לקנות בטובת הנאה אין לו או שקרובים אינם רוצים להתפשר עמו ולמכור: א) תשובה.