שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 125

(חסר הסיום) סימן שנט שאלה. בדבר סופר אשר כתב ס"ת וכתב הפסוק אי אלקימו צור חסיו בו חול ולא קידש את השם ושכח שהוא ספק כמבואר ברש"י שם מחלוקת ר"י ור"נ דלר"י חול ולר"נ קודש. ועתה השאלה מה לעשו' בשם הזה האם מותר למוחקו או אולי כשר אף שלא קידש את השם הזה או צריכין לגנוז כל היריעה: הנה לכאורה נראה להכשיר כל היריעה א) תשובה. אף שלא קידש את השם עפ"י דברי הט"ז יו"ד סי' רע"ד סק"א כיון שאומר בתחילת הכתיבה שהוא כותב את השמות בקדושה די בדיעבד אף שאינו מקדש בכל שם ושם. אך יש לחלק דזה דוקא כשאינו מכוון לקדש רק כותב סתם אמרי' על דעתו הראשונה הוא עושה ודי בכך. אבל בנ"ד שהי' סבור שהוא חול וכוון לחול אין ראי' מדברי הט"ז. כיון שעקר מחשבתו שהוא כותב השמות בקדושה דהא לדעתו שם זה חול: ב' אך י"ל כמו דאמרי' במנחות (מ"ט.) וכ"פ הרמב"ם דעקירה בטעות לא הוי עקירה. וא"כ ה"נ דכוונתה. כיון שמה שכוון לחול הוא מצד טעות והוי עקירת מחשבתו ראשונה בטעות ועקירה בטעות לא הוי עקירה. וממילא קיים המחשבה ראשונה שמקדש כל השמות. אך גם זה אינו נכון כי יש לחלק בין עקירה בטעות דלגבי קדשים לעקירה בטעות דהכא. דהתם גבי קדשים אמרי' סתמא לשמן קאי. רק היכא שמכוון בפירוש לד"א פסול. וממילא שפיר אמרי' כיון דהכוונה לד"א הוי בטעות אינו עוקר הסתם. והוה כאילו שחט סתם דכשר דסתמא לשמן קאי. אבל הכא דבעינן כוונה בפירוש לקדש את השם. רק אמרינן כיון שבתחילת הכתיבה אמר בפירוש שהוא כותב את השמות בקדושה. אמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה והוי כאילו קידש בפירוש. אבל היכא שכותב בכוונה שהוא חול אף דנאמר דעקירה בטעות לא הוה עקירה. מ"מ לא שייך לומר ע"ד ראשונה לקדש הוא עושה שהרי כתב בפירוש לשם חול:

ג' אך יש למצוא היתר עפ"י דברי התוס' מנחות (מ"ב.) בחד שינויא דגם גבי כתיבת השמות הקדושים סתמן לשמן קאי רק היכא שמכוון בפירוש לחול פסול. וא"כ הכא בנ"ד אף שכוון בפירוש לחול. מ"מ כיון דעקירה בטעות לא הוי עקירה והוי רק כמו סתם. וכיון שלדעת התוס' סתם כשר הוי כמו בקדשים דעקירה בטעות לא הוי עקירה. אך דעת התוס' לא הובאה בשו"ע כלל. [גם לדעת התוס' היא רק לתירוץ הב' ולא לתירוץ הא' והג' ע"ש] גם דעת האו"ז דעקירה בטעות הוה עקירה לכן אין לסמוך ע"ז כלל: ד) אך נ"ל להתיר למחוק את השם כיון דנכתב בפירוש לחול כמו דאיתא בירושלמי מגילה פ"א הלכה ט' א"ר שמעית מן חביבי ר"ח אם יתן לי אדם ס' תהלים של ר"מ מוחק אני כל הללוי' שבו מפני שלא נתכוון לקדשו. הרי דהיכא דלא נתכוון לקדשו מותר למחוק וכן נראה מדברי רמב"ם פ"ו מה' יסה"ת גבי ס"ת שכתבה מין ישרף משום שאינו מאמין בקדושת השי"ת ולא כתבו לשמו כו' עי"ש. וכן הוא בהגמי"י בשם ראב"ד. והרב מחנה אפרים כתב וז"ל ולענ"ד היכא שכתב את השם בלא כוונת השם שלא הי' מכוון לכתוב את השם בהא ודאי מותר למחקו כמ"ש הסמ"ק והרשב"ץ. אבל בכתב את השם בכוונה ויודע שהוא כותב את השם אפי' תימא דלענין ס"ת לא מהני עד שמכוון להקדישו. לענין מחיקה אסור כיון שכתבו בכוונה ה"ז מקודש עכ"ל. וא"כ בנ"ד שכתב בפירוש לחול ולא זכר כלל שהוא שם. מפורש מכל שיטות הנ"ל שמותר למוחקו: ה) אך יש לפקפק בזה עפ"י דברי תוס' הנ"ל דהשם בקדושתו כנ"ל באות ג' וא"כ אסור למוחקו. הגם כי קשה לסמוך עליהם ולהכשיר אך להתיר למחוק נחוש לשיטתם בתירוץ הב': ו) אך נ"ל דבנ"ד גם טעם הנ"ל משום דעקירה בטעות לא הוי עקירה ליתא דהנה משום מה אמרת הוי טעות דאילו הי' יודע שהוא שם לא הי' עוקר הלשמו.

אדרבא עכשיו כיון שאם לא עקר הלשמו הי' אסור למחוק את השם והי' היריעה כולה פסולה דמטעם סברת התוס' אין מכשירין כנ"ל ממילא טוב לו יותר לעקר הלשמו כדי שעי"ז נתיר לו למחוק את השם ויוכשר כל היריעה. (הגה"ה האמנם שיש לומר אלו הוה ידע לא הי' כותב כלל או הי' מקדשו בפירוש. אבל לא מצינו עקירה בטעות כה"ג וכל עקירה בטעות שבש"ס הוא רק לסלק את מחשבת עקירתו לבד. וכל זה באם עכשיו לא ניחא לי' עקירתו. אבל בנ"ד עכשיו שכבר כתב הרי ניחא לי' מחשבת עקירתו. המגיה]. והנה סברא זו במחלוקת שנוי' התוס' והריטב"א. דהתוס' סוברים גבי אין שליח לדבר עבירה דהיכא דהשליח שוגג לא שייך דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ויש שליח וחייב המשלח. והריטב"א קדושין חולק ע"ז וס"ל דהיכא דהשליח שוגג הוי שליחות בטעות ובטל השליחות וממילא פטור המשלח. והתוס' דלא ס"ל הכי ע"כ ס"ל דזה לא הוה טעות כיון דעכשיו א"א לבטל המעשה. ואם נאמר דהוי טעות יתחייב השליח ע"כ אמרי' דניחא לי' לשליח בשליחותי' כדי שיפטר אף דלכתחילה אילו הי' ידע לא הי' רוצה בהשליחות. מ"מ עתה דניחא לי' יותר בשליחות לא הוה טעות. וכן ביאר דברי התוס' הנוב"י מהד"ק סי' ע"ה ע"ש. וא"כ בנ"ד נמי כיון שעתה ניחא לי' שלא קידש השם כנ"ל לא הוי עקירה בטעות: ז) ומכל מה שנתבאר נ"ל להתיר למחוק את השם של ספק הנ"ל. מה גם כי יש בדבר הזה הרבה ספיקות להתיר. הא' כי דעת התוס' מנחות (מ"ב.) בתי' הב' היא דעת יחידית. ואפשר כי אף התוס' לא קאמרי רק בשם הוי' שהוא מיוחד לשם ב"ה, אבל שאר שמות כגון אלקים כיון שגם מלאכים ודיינים נקראים אלקים. ואין שם זה מיוחד להשם ב"ה סברא לומר כי בזה לא אמרי' סתמן לשמן מה גם כאן שהוא באמת ספק. הב' אפי' לדעת התוס'. הא הכא כוון בפי' לשם חול.

ואף דכתבנו דהוי עקירה בטעות הא דעת התוס' גבי אין שליח לדבר עבירה דזה לא הוי טעות. הג' דעת האו"ז דפוסק עקירה בטעות הוי עקירה. הד' ספק בגוף השם אי הוה קודש או חול. ועוד דהכ"מ כתב פ"ה מה' עיוהכ"פ ה"א וז"ל ופסק כר"י לגבי ר' נחמי'. אי משום דהוא מרי' דגמ' טפי וכו' הרי כמה ספיקות להתיר. מכל הלין טעמי נראה ברור שמותר למוחקו: הק' אברהם. לשון התשובה הנוכחית איננו לשון כבוד אאמו"ר המחבר זצללה"ה בעצמו: סימן שס ב"ה ועש"ק ואתחנן תור גאולה לפ"ק. שלום וכל טוב חתן אחותי הרב המאה"ג החריף הבקי כש"ת מוהר"ר יעקב נ"י האבד"ק מאדזיטץ. א' בטח הגיעו התשובה שכתבתי לו כי לית מאן דחש להא דשלא כסדרן בשם הקודש. ויעדתי לו להשיב ברחבה. הנה כעת הגיעני ספר גינת וורדים מרא דשמעתא דא. והנה ראיותיו. הא' מהא דנטפלים מלפניהם נמחקים ושל אחריהם אין נמחקים שכבר קידשם השם. ואם איתא דכשר שלא כסדרן. משכחת לה ד"מ בתיבת מאלהיך. שכתב הכ' ואח"כ השם ואח"כ המ' ויהי' המ' קדוש. ולא הכ'. הב' מס' הזוהר ויקרא (י"א:) ועל דא בעי למיכתב שמא קדישא יוד בקדמיתא קוצא חד לעילא. וקוצא חד באמצעותא וקוצא חד לתתא. והא איתמר לבתר יה דלא מתפרשין דא מן דא לעלמין כו' ובתשלום המאמר כתב והכי בעי בר נש לאזדהרי בשמא קדישא דיכתוב שמא קדישא כגוונא דא. ודא איהו כדקא חזי. ואי לאו לא איקרי שמא קדישא ואקרי פגום. ומאן דפגים שמא קדישא טב לי' דלא אתברי עכ"ל. ומינה מייתי ראי' מדאמר י' בקדמיתא דצריכי למיכתב כסדרן דווקא. ויש בזה כמה תשובות: ב) הא' דבזוהר כתוב שם עוד דברים בענין כתיבת ס"ת כמו שפירשם הוא עצמו בסימנים הקודמים ואין להם שורש עפ"י פשוט. ודברים אלו א"א שיעכבו. דאל"כ לא הוה שתקי מינייהו בתלמוד. דמי חכם יבין אלה לכתוב כן. כמו כן הא דכסדרן:

ג) דפסול שלא כסדרן שבתפילין ומזוזות הגם שמבואר בתוס' דעל מעשה הכתיבה קאי. וכן הוא בפוסקים דזה טעם אין תולין בתפילין מזוזות. דא"כ מה שכתוב בתפילין אחר התלוי כתבם הסופר קודם שכתב התלוי' והוי שלא כסדרן בזמן. אין כן דעת בעל העיטור והר"ן בתשובה אלא שלא כסדרן היינו במקום היינו שכתב המאוחר במקום קדום והמוקדם במקום מאוחר והארכתי בזה באו"ח סי' ט' וסי' יוד. וע"כ אם תמצא לומר דהזוהר לעכובא קאמר. נראה לפרש דברי הזוהר דכתב יוד בקדמיתא היינו על מקום וד שיהי' בתחילה היינו שיהי' מוקדם במקום. וע"כ לא הוצרכו מארי מתניתא לבאר זה. דמהכ"ת שיוכשר אם אין השם כתוב כסדר. אבל ע"ד הקבלה. דיש י"ב צרופי הוי' ב"ה כנודע ומפורש בתיקוני זוהר בכמה מקומות הוצרך הזוהר להזהיר שיכתב השם כסדר. וזה שסיים הזוהר ואקרי פגום. כנודע שהשם כסדר רחמים גמורים. ולהיפוך דין גמור. ובצרופים אחרים מקצת דין. וע"כ כל שמשנה קצת בסדר הוא פגם שמא קדישא כסדרו שמורה רחמים גמורים. זה פי' הזוהר. אבל אם הפי' על זמן כתיבת הסופר. למה לא נתבאר זה בתלמוד ובמס' סופרים. א"ו כדכתיבנא: ד ומה דמייתי ראי' מהנטפלין. ג"כ אינו ראי'. דמי הגיד לו דטעם הנטפלין משום דכתבם לאחר שכתב השם. די"ל הטעם כפשוטו. משום שכתוב בתיבה לאחר השם. ובתשו' ב"ח סי' קי"ג מבואר בפשיטות דעכ"פ בנטפלין לית בי' משום שלא כסדרן. ואזדא הראי' מנטפלין: ה) ובעיקר הדין דשלא כסדרן בשמות הקדושים. אשתמטיתי' לבעל ג"ו ברייתא דמס' סופרים פ"ה ה"ד. הכותב את השם וטעה בה אות יתלנו מלמעלה. ר"ש שזורי אומר שם כולו תולין. אות אחת ממנו אין תולין. ולא מפליג ת"ק בין ה' אחרונה לג' אותיות ראשונות. ופשוט דאפי' בג' אותיות ראשונות תולה לת"ק. הרי דשם שלא כסדרן כשר לת"ק. ומר"ש שזורי אין ראי' להיפוך.

דהא סתמא אמר. משמע אפי' בה' אחרונה אין תולין. וכן מבואר ברמב"ם שכתב שכח שם. אינו כותב מקצתו בשיטה ומקצתו למעלה. הנה דאפי' כותב כסדרן. אינו תולה קצתו למעלה למה דקי"ל כר"ש שזורי. וא"כ אין ראי' מר"ש שזורי לפסול שלא כסדרן. ומת"ק מוכח להכשיר. וקי"ל כוותי' בזה מאחר שאין חולק עליו ביסוד זה: ו עוד ראי' להכשיר שם שכתוב שלא כסדרן. מתוס' סוטה (כ'.) מביאים ירושלמי בהא דנמחקה המגילה מערערין אותה שתשתה. מפני שגרמה לשם שנכתב בקדושה שיומחק. כמה ימחוק בש"א אות אחת ובה"א שתי אותיות. כדי שיכתב י"ה ומשמע דאשם קאי (וכן פי' בשירי קרבן ופשוט] דלב"ה כ"ז שלא נמחקו שתי אותיות מהשם אין מערערין אותה שתשתה. ואי שם שלא כסדרן פסול. כיון שנמחק היוד. שוב אין תקנה לאותיות הנשארות להיות שם. שאם יחזור ויכתוב היוד יהי' שלא כסדרן. וכיון שנמחק היו"ד כאילו נמחק כולו. ול"ל שנמחק י"ה ביו"ד לחוד סגי. א"ו שלא כסדרן כשר. ושאר אותיות שנכתבו בקדושה בקדושתם קאי. שהרי יכולין להשלים בהכתב היוד: ודאתאן להא דירושלמי נבאר אותו. דלכאורה אינו מובן. דהא כתב הרמב"ם פ"ו מה' יסה"ת ה"ב. המוחק אות אחת מז' שמות הקדושים לוקה. והוא ממס' סופרים פ"ה ה"ו. וא"כ מה נ"מ בין אות אחת. בין ב' אותיות. כיון דאף באות אחת עוברין לאו דלא תעשון: ח) וליישב נראה דהנה לכאורה לא נדע במה פליגי ב"ש וב"ה. ונראה דהנה דעת התשב"ץ בתשו'. דשם דלא נתכוין לקדשו מותר למוחקו. הביאו בס' ברכי יוסף. והמחנה אפרים שכתב דדוקא בלא נתכוין לכתוב השם כגון שנתכוין לכתוב יהודה כו' מותר למוחקו אבל אם נתכוין לכתוב השם אף שלא נתכוין לקדשו אסור למוחקו. מ"מ משמעות דבריו דאינו לוקה על מחיקתו. ואיסורא בעלמא איכא. וכ"כ הב"י שם, והנה בשלהי הגוזל קמא. ש"מ כסף מכפר מחצה.

דאל"כ אדעתא דהכי לא נתן. ומקשה מחטאת ואשם שמתו בעלי' תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה. ומשני דהלכתא גמירי לה. וא"כ בנ"ד תקשה באמרה איני שותה אתר המחוקה. נימא אדעתא דהכי שתאמר איני שותה לאחר המחיקה לא קדיש השמות. ולא נעשה איסור מחיקת השם כלל ומצינו גם בכוונת מעשה כונה בטעות לא מהני במנחות (מ"ט:) עקירה בטעות לא שמה עקירה עי"ש. ט) אך י"ל עפימ"ש בתוס' ישנים פ"ק דיומא בקיום תנאי הגט לאחר מיתת האשה דלא מהני כיון דעכשיו אין כאן על מה לחול. וה"ה די"ל כן בביטול התנאי לאחר מיתה דלא מהני [הגה"ה והא דאם לא באתי דחשיב לה בתוס' ישנים קיום התנאי. אף דלכאורה י"ל כיון דהקיום הוא בשוא"ת נימא דהגט חל תיכף. והביאה הוא ביטול הגט. היינו טעמא. משום דאינו רוצה שלא יבא ויהי' גט. דאדרבא אינו רוצה לגרש. והוא קונס עצמו שאם לא יבא יהי' גט: ומה"ט אמרו בנדרים (כ"ז:) דאם אונס הוא שלא יכול לבוא לא הוי קנין. ובגט תקנו חכמים דאין אונס בגיטין משום גזירה. הא בלא"ה הוה אמרי' דלא הוי גט ואי הגט הוא בעצמותו. רק הביאה הוי ביטול התנאי. מה בכך שלא בא מחמת אונס. הלא אונס רחמנא חייבי' לא אמרי'. וסוף סוף לא בא שיתבטל הגט מחמתו. א"ו עכשיו אינו גט. רק כשלא בא הוי קיום התנאי כנ"ל ע"כ שפיר דמה שלא בא מחמת אונס לא מהני להחשב קיום התנאי עד כאן הגה"ה]. וזה טעם רבנן קמאי שהביא בה"ג שאם גירש ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונישאת לאחר מיתת בעלה. לא בטל הגט ומשום דאין לביטול התנאי עכשיו על מה לחול שתהי' אשת איש. דאף אם יתבטל התנאי פנוי' הוא: י) ה"נ כיון דאחר שנמחקה המגילה הוא אף שנולד עכשיו ענין שאילו הי' יודע תחילה לא הי' מקדש השם. א"א שיתבטל הקידוש השם עכשיו כיון שנמחק ואין להביטול על מה לחול.

וע"כ דוקא אם נמחקו שתי אותיות י"ה כיון שאותיות אלו לא נתבטלו קדושתן. כיון שכבר נמחקו ואין להביטול על מה לחול. והוא שם שלם שנשאר קדושתו עליו ונמחק. ע"כ מערערין אותה. אבל אם לא מחק אלא אות אחת. כשאמרה איני שותה כיון שנתבטל הקדושה מאותיות הנשארות למפרע. הרי אות אחת שמחק אינו שם. ואין בו קדושה: יא) ומ"מ זה ראי' דשם קודש שנכתב שלא כסדרן כשר. דאל"כ אפי' נמחק רק אות אחת. היוד. שוב אין לאותיות הנשארות קדושה. כיון שחסר היוד. ואין להם תקנה שיחזור ויכתוב היוד. דא"כ יהי' שלא כסדרן. ותיכף שנמחק היוד. שוב אין קדושה בכל השם. ושוב כשאמרה איני שותה אין הביטול על מה לחול. דאין עוד שום שם כלל. א"ו שם הנכתב שלא כסדרן כשר. ולא נתבטל הקדושה מג' אותיות הנשארות שעדיין ראוין לשם ודו"ק: יב) וב"ש דאמרי אפי' אות אחת לטעמייהו. דאמרי הקדש טעות שמי' הקדש. ומה שנכתב לשם קדושה חשיב כוונתו כמקדיש. וכמ"ש הראב"ד והובא בר"ן נדרים (י"ד:) דאזכרות נדורים הם. שע"י הכתיבה לשם קדושה הם קדושות. וא"כ דומה הכתיבה להקדש. ולב"ש אפי' בטעות נתקדש. ע"כ אף שאילו אי' יודעין שתאמר איני שותה לא הי' מקדש. הוי קידש. ע"כ אף במחיקת אות אחת מערערין אותה שתשתה. דבאות אחת לוקה וכדעת הרמב"ם ז"ל: ידידו דו"ז הדו"ש הק' אברהם סימן שסא ב"ה יום ג' תו"מ במחובר האמת והצדק לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מוהר"ר שמואל נ"י האבד"ק ווענגרוב. א דבר שם הקודש הנכתב שלא כסדרן זה איזה שבועות אשר כתבתי בזה תשובה למאדזיטץ להכשיר. וסתרתי כל ראיות הגינת וורדים. והבאתי ראיות להכשיר ובתוכם הי' הראי' ממס' סופרים שהביא כ"ת מדלא מפליג ת"ק בין ה' אחרונה לג' אותיות ראשונות. ומר"ש שזורי אין ראי' להיפוך. דאיהו אפי' בה' אחרונה פוסל דהא סתמא אמר.

וכן מבואר ברמב"ם שכתב שם ואינו כותב מקצתו בשיטה ומקצתו למעלה. הנה דאפי' כסדרן אינו תולה מקצתו למעלה. ומח"ק מוכח להכשיר וקי"ל כוותי' מאחר שאין חולק עליו ביסוד זה עכ"ל שם [והובא לעיל סי' ש"ס]: ב והנה כ"ת רוצה לומר דאפי' בה' אחרונה התלוי' חשיב שלא כסדרן במקום וכמו שפי' הר"ן בתשובה ל"ט דברי בעה"ת דאין תולין בתפילין ומזוזות משום דהתלוי' נקראת קודם תחילת השיטה שקודם התלוי' למטה. ובס"ת כשר אף שנכתב שלא במקומו ולפי זה י"ל היינו טעמא דר"ש שזורי דלעולם הוי שלא כסדרן במקום וקי"ל כוותי' דשם שלא כסדרן פסול עכ"ד מעלתו. וזה אינו דאף את"ל דבס"ת שלא בסדר מקומו כשר. מ"מ תיבה אחת שהקדים אות המאוחר הוא משבש כוונת התיבה לגמרי וליכא מאן דמכשיר: ג וע"כ לומר לדעת הר"ן בפי' בעלי התוס' דהא דאמר ר' שמעון שזורי כל השם תולין מקצתו אין תולין ומשמע דבתיבה דעלמא תולין מקצתו. היינו באותיות ראשונות של השם ובתחילת השיטה. או שנאמר דבאות אחת הנכתב בשיטה אי אפשר לקרותו כלל בפ"ע וע"כ לקרות השיטה תחתונה תחילה ולקרות עם התיבה הכתובה שם. ולמ"ש רמב"ם פ"א מהלכות תפילין הלכה ט"ז ובש"ע יו"ד סימן רע"ג בשאר תיבות אם שכח כותב מקצתה בשיטה מקצתה למעלה. ומשמע דאפי' שני אותיות ואפי' באמצע שיטה מותר. וע"כ דתלוי' חשיב כסדרן. וכמו שהעלה הר"ן בעצמו. וגם פי' דברי סה"ת דעת רוב הפוסקים דמשום שהקדים הסופר בזמן מן התלוי' ואילך קודם לתלוי' אבל תלוי' חשיב במקומו. וכן משמע מדהביא הב"י סימן רע"ג בבדה"ב תשו' הר"ן הנ"ל דשלא במקומו גם בס"ת פסול ומדכשר תלוי' מוכח דתלוי' חשיב כסדרן ודלא כתשו' ד"ש סימן קנ"ד שהביא כת"ר: ד' עוד זאת אגלה אוזן כת"ר דמה שנדחק הד"ש בדברי הר"ן שפירש דברי הסה"ת דתלוי' חשיב שלא כסדרן במקום.

ולא כפשוטו משום שהסופר הקדים המאוחר בזמן. דמשמע אפי' כתב כסדר ותלה תיבה אחת למעלה פסול. הוא משום דמשמע לי' דאין חולק על זה דכתב שלא כסדר בזמן פסול. ואינו כן כי הבעה"ע חלק ב' (כ"ד.) כתב דהא דכתבו שלא כסדרן פסול ולמה תפילין ומזוזות שכתבן כספרים היינו בכתיבה גסה תולין בהם לפי הירושלמי אלא ודאי דמיירי שלא כסדר המקום אף שהוא כסדר הזמן עכ"ד בתפילין של יד קאי שכתיבתן כאחד. א"נ בתפילין של ראש שהניחו בבתים שלא כסדרן אבל בשל ראש כתבן שלא כסדרן והניחן בבתים כסדרן יצא עיי"ש. והיינו דבתפילין של יד שהם בקלף אחד מסתמא כותב מתחילת הקלף לסופו כדרך כתיבה. ואם הפרשה שני' תחילה הנה היא כתובה בתפילין תחילה. אבל בשל ראש אף אם כתב פרשה שני' בראשונה מ"מ יכול להניחה בבית השני. ובלי ספק שהר"ן ס"ל כבעה"ע דמכשיר שלא כסדרן בזמן: ה) וכן מבואר מדברי הפוסקים בהא שנגעה רגל השמאלי בגג וניכר שהוא ה'. מ"מ אין לו תקנה בתפילין לדמותו לאותיות שאין נוגעין במקום הצריך. דכיון שתינוק קורא אותם כתיקנן מהני תיקון. דשאני הכא דצריך לגרור כולו. דאל"כ יחשב חק תוכות. תמוה דמהאי טעמא דלא חשיב שלא כסדרן דהתיקון לא חשיב כתיבה. מה"ט לא יחשב חק תוכות. דהא פסול חק תוכות משום דלא הוי כתיבה. והרי התיקון לא חשיב כתיבה ויוכשר חק תוכות. אלא ודאי דלגבי פסול חק תוכות שהוא פסול ברור לא סמכינן על סברא דתינוק קורא כתיקנה. אך פסול שלא כסדרן בזמן שאינו פסול ברור. דיש לפרש שלא כסדרן במקום שפרשה שני' כתובה במקום תחילה. סמכינן על הכשר זה. כן נ"ל ברור פי' הר"ן (ועיין באבני נזר או"ח סי' ט' וסי' יו"ד): ו) ופירוש שפירש הד"ש שכתב כסדר בתיבה אחת תלוי' למעלה קשה לקבל. דהא תולין בס"ת משמע לכתחילה ואיך יעשה כן לכתחילה. וברור כדכתיבנא.