שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 126

וברור שדעת בעה"ת כרוב פוסקים שלא כסדרן בזמן פסול אין צורך לומר דתלוי. חשיב שלא כסדר מקום. והדין דין אמת דשם הקודש שנכתב שלא כסדרן כשר: ז) ועל דבר שרצה ליישב דברי הגבעת פנחס. אשריו שטרח להעמיד דעת גדול כמוהו ז"ל אבל לא עלתה בידו. ועל מה שכתבתי דמשום הכי לא הוכשר המזבח במלח משום דלא מבטל לי' דאחר יו"ט בטח יקחו המלח ויחזקנו בסיד כראוי. ע"ז השיב מעלתו דאם איתא דכשר במלח יבטל לי' שלא יתבטל המזבח מעבודה יום אחד עכ"ד. ואינו טענה כי אם יבטלנו עכשיו וימלך אח"כ ליטלו לא בטל ביטולו למפרע. וא"כ אף אם יבטלנו עכשיו בטח ימלך אח"כ. דנטילה לאח"ז לא מעלה ומוריד. ממ"נ אם לא ביטלו לא הוכשר ואף אם אח"כ לא יטלנו. ואם ביטלו לא יופסל בלקיחה שלאח"ז. וא"כ בטח יטלנו אח"כ. ושוב לא הוי ביטול כלל כיון שעומד לינטל: ח) וראי' לסברא זו הא דבעי למימר פרק ר"א דמילה דלר"א דאמר מכשירין דוחין שבת יהי' מותר לעשות ציצית בבגדו. [אלא משום דבידו להפקירן]. והא בידו לעשות קשר שאינו של קיימא שיטלנו לאחר שבת. ולענין ציצית הא כתב המג"א סימן י"א ס"ק י"א ציצית שאולין שיחזירם לו בעין פסול משום דלא הוי משלהם. ותיפוק לי' דלא הוי קשר של קיימא שע"כ יסתרם מהבגד. וצ"ל דגבי ציצית לא בעינן של קיימא. וא"כ איך ידחה שבת. הלא בידו להניח על מנת לסתור אחר שבת. אלא ודאי משום דביטול שלאחר שבת לא יגרום איסור למפרע. ובודאי אף אם יעשה עכשיו על מנת ליטלו אחר זמן יבטלנו. ושוב חשיב של קיימא כיון שאינו עומד לינטל. וה"נ בנ"ד להיפוך דבטח אח"כ יקחנו ואינו מועיל מה שיבטל עכשיו ודו"ק: ט) ומלבד זה אשתמיט לי בתשובתי אליו מה שכתוב בהעתק ששיירתי לעצמי. מדברי התוס' שבת (מ"ד:) גבי פקקו את המאור בטפיח שאם ביטלוהו בשבת הי' חייב משום בונה.

ואין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט. ואשר הבאתי ראי' מדברי תוס' תולין דעפר עצמו הוכשר למזבח. היינו מדכתבו דעפר מקלקל הריבוע וכששפכו עפר מכל הצדדים מתוקן הרבוע. ואי פסול למזבח רק שאינו חוצץ בין דם למזבח אבל העפר לאו מזבח הוא. איך נחשוב העפר במרובע: י) ועל מה שכתבתי בהא דפ"י דמקואות משנה ב' דהא דכל שאין דרכו להכניס ולהוציא דטובלין סתומים משום דבה"ס אינו פוסל בו חציצה כמ"ש הר"ש שם משנה ה' גבי ידות הכלים שעתיד לקוצצן דאבה"ס דכלי לא חיישינן בחציצה כלל. וכ"ש זה שבלוע כמ"ש המרדכי גבי קאלטינעם. וע"ז תמה כבודו דטעם הר"ש ע"כ משום דאינו מקפיד כמו שפירש הרע"ב. דהא דעתיד לקצוץ לא חשיב בה"ס כדאיתא בחולין (דף ע':) וע"כ משום דאינו מקפיד וזה שרובו בחציצה לא מהני מה שאינו מקפיד. הנה הפי' שאינו מקפיד כפי פשוטו תמוה דכיון שעתיד לקוצצו איך תאמר שאינו מקפיד עליו להסירו. והוא מן ההפכים ובחי' הר"ן חולין שם הקשה כיון שהוא עתיד לקוצצו הרי הוא מקפיד עליו ואפי' מיעוטו חוצץ אפי' בכלים. ותירץ דמקפיד עליו היינו שקשה עליו שעומד שם בשעת טבילה. אבל כאן ניחא לי' שיעמוד שם עד שעת קציצה עכ"ד. ודבריו נעלמים מאוד דמפורש בכל הפוסקים ובהלכות הר"ן בעצמו בשבועות דכל שמקפיד לפעמים אפי' בשעת לישה חשיב מקפיד ובאמת גם דברי הר"ש קשיין. ובחי' הנחתי דברי שניהם בצ"ע ותרצתי תי' אחרים וכתבתי שם בדברי הר"ש בזה"ל וא"ל דמ"מ נענין טבילה דינו כביה"ס מידי דהוה אלשון דאיתא בקידושין (כ"ה) דגלוי הוא לענין שרץ ואעפי"כ לא בעי ביאת מים. התם בטעמא תליא מילתא דלשון לפעמים מוציאה לחוץ. ומ"מ כיון שאינו מוציא כולה אי אפשר שמקצת אבר טעון טבילה עיי"ש פירש"י. אבל הכא כיון דלענין טומאה דינו כגלוי גם לענין טבילה יהי' דינו כגלוי עכ"ל:

יא) וכעת נראה ליישב דהא שם בקידושין איתא דהזה על הלשון לא הזה דיליף הזאה מטבילה בהקישא [עיי"ש בתוד"ה רבי דלרבי איתקש לטומאה. וה"ה דלרבנן איתקש לטבילה עיי"ש] ובהזאה לא שייך האי טעמא אלא דגלי קרא דבהזאה בעינן גלוי גמור. ושוב ילפינן טבילה מהזאה דבעינן גלוי גמור בעצמותו. ואף דעומד לחתוך לא הוי גלוי גמור דמ"מ עכשיו סתום הוא. ועיין סוף פ"ב דב"ק דאף דבתר מעיקרא אזלינן חשיב מקצת נפש דעכשיו מ"מ חי הוא. וה"נ בזה יב' ושם בחי' כתבתי ישוב אחר דכיון דמתחילה קודם שעשאו יד לכלי לא הי' מקפיד עליו חשיב אין מקפיד עליו [ועי' מה שכתבתי בהלכות טבילה סי' רס"ז] ואולי יש להעמיס זה בדברי הרע"ב. מ"מ דעת הר"ש שכתב דאבית הסתרים דכלי לא חיישינן בחציצה "כלל" משמע דאין חילוק בין רובו למיעוטו. והטעם לחלק בין אדם לכלים דבאדם כתיב כל בשרו משמע אפי' בית הסתרים כמ"ש תוס' בקידושין שם עיי"ש. ובכלי לא כתיב כל. ואף לפירוש הרע"ב משום דאינו מקפיד שכתב מעלתו דהכא יש חציצה ברובו. למה יכתוב זה הלא ידוע שגבנונית הכדזא' יותר מקערירותו והוי מיעוטו: יג) ועל מה שכתבתי דהוי בלוע וכתב מעלתו דבלוע אינו רק בבע"ח. והביא דברי רש"י חולין מי לא ידע בזה. ומשנה פשוטה היא פי"א דאהלות משנה ז'. רק במשקה הבלוע בכלי חשיב בלוע כבפרק ג' דאהלות משנה ב'. אך ע"ז הבאתי דברי המרדכי בקאלטינעס בבלוע שהשערות נסתבכו והשערות אין בהם חיות ואין הבלוע בתוך החי. אלא דהא דבעינן חי היינו לענין דבר הבלוע בתוכו שלא יטמא אבל שלא יטעון טבילה במקום הבלוע לא שנא בין בע"ח לשאר דברים. וכ"כ מעלתו בעצמו עוד בשם המרדכי דבלוע בכלים א"צ טבילה. ועל ראיות שהבאתי נגד הג"פ לא השיב כלום. ומה שיישב ראיית החת"ס מעומד לטרוף א"י מה סח.

ועל גוף ענין הבתים אין רצוני לעיין שנית מאחר שבטח יצא הדבר בהיתר ונמכרו הבתים ולא ראיתי דבריו בענין הבתים כלל: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן שסב ב"ה יום ד' בהעלותך האמת והצדק לפ"ק פה סאכטשאב. שלום וכל טוב לכבוד הרב החריף כש"ת מוהר"ר יצחק מאיר נ"י אבדק"ק סאבטע. א' דבר הס"ת שכתב הסופר בסדר נח ויאמר אלקים תחת שהי' לו לכתוב ויאמר ה' בשם הוי'. ותיכף אחר שגמר תיבת אלקים וקידש השם נזכר שהי' לו לכתוב שם הוי'. ולא כתב יותר והוא בסמוך לסוף עמוד שני שביריעה בת חמשת עמודים. ועתה הספק אם יקדור את השם האלקים וידבק מטלית ולכתוב על המטלית שם הוי'. כי להניחו חלק א"א. שהרי יהי' בו כשיעור פרשה סתומה. או יגנוז היריעה. וכבודו מביא דברי האחרונים בתוספת נופך משלו: ב' ולדעתי שאין לקדור את השם. הגם שהאחרונים הכריעו ממס' סופרים דשם שנכתב בטעות במקום שלא הי' לו לכתוב השם מותר לקודרו מ"מ לכתוב שם על המטלית אינו נכון לענ"ד ונכונים דברי האוסרים בזה. והנה יסוד המתירין לכתוב על המטלית הוא מדברי המהרי"ק שורש קכ"ב שנתאמץ לקיים המנהג. והשיב על דברי מורו ר' יעקב וסוף דבריו שבמקום שהלכה רופפת יסמוך על המנהג וטעמו האחרון מדברי המרדכי שהכשיר ספר תורה שחסר בו כמו במגילה יע"ש. וא"כ אפי' תחשוב האי טלאי תלוש גמור כשר יע"ש. וא"כ צ"ע איך המתירין פוסקין בזה כדברי המהרי"ק ההם. דהא אנן קיי"ל טעות בס"ת מוציאין אחרת לאחר שקרא הטעות בע"פ ובירך לאחרי' יוציאו ס"ת אחר: ולומר כי הדבק עושה המטלית עם הס"ת אחת קשה לומר כן. דיפה הביא מורו ר"י הנ"ל ממתני' דשופר שנסדק ודבקו שדבק אין עושה אותו אחד. והרי הלמ"מ כי לחבר היריעות צריך לתפרן בגידין והיינו דלא הוי חיבור רק ע"י גידין. ובודאי אם הי' משכתת יריעה גדולה שכתוב עלי' כל התורה הי' כשר.

והרי גם במזוזה הלמ"מ לתופרם בגידין כמו שפירש"י בפ"ק דמגילה. וכותבין על עור אחד רק הלמ"מ שאם יכתוב מזוזה על שני עורות צריך לחבר בגידין. וה"נ לא הוי המטלית חיבור בלא גידין: ד) ואף שהריב"ש בסי' ל"א גבי ס"ת שנקרע בתוך שני שטין לישן. שלש לחדש. דאפשר בדבק כשר כמו בתפירות גידין. מ"מ בודאי מודה ריב"ש בס"ת שיריעותי' נתחברו בדבק לבד לא מהני. וכ"כ בתשו' רשב"ש סי' קכ"ו שאם דף אחד נדבק בדבק בלא תפירת גידין פסול. רק משום שהיריעות מחוברים בתפירת גידין ולמטה היא שנקרע דבזה אין הל"מ. אפשר דבק נמי כשר. אבל לכתוב על המטלית שהמטלית לא נתחבר רק בדבק לבד. הוי דומיא דס"ת שיריעותי' נתחברו בדבק לבד. ועוד דריב"ש כתב אפשר דבק כשר. וכי באפשר נסמוך בשל תורה הלמ"מ: ה) אשר ע"כ צ"ל דדעת מתירי הדבק דאף דהלמ"מ לתופרה בגידין דוקא ולא בדבק. מ"מ אזלינן בתר רוב. וכיון שרוב תפור בגידין. אף שמטלית אחד נתחבר בדבק לבד לית לן בה. ולא דמי לדף אחד שנדבק בדבק דפסול. דשאני דף שיש בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע ויותר (ואיתא במס' ידים פ"ג מגינה שיש בה פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע מטמא את הידים] והוא חשוב בפ"ע ואינו בטל לכלל הספר וכה"ג בעירובין (כ"ד.) בקרפף שנזרע מעוטו. אם יש במה שנזרע בית סאתים הוא חשוב לעצמו ואינו בטל לכלל הקרפף ע"ש]. אבל הכתוב ע"ג מטלית שאין בו פ"ה אותיות שפיר בטל לכלל הספר. ולא דמי נמי לס"ת שנמצא בו אות אחת שלא כתקנה דפסולה ולא אמרינן דיבטול בכלל הספר. דשאני התם דהפסול באות אינו מצד הספר. משא"כ פסול תפירה שלא בגידין דהיא פסול שבספר דוקא ודו"ק: ו) אך אכתי יש לעיין לפמ"ש התוס' עירובין (י':) גבי עור האסלא בהכשר עומד מרובה על הפרוץ למעלה. דאף דהפרוץ מצטרף לשיעור. מ"מ הוא עצמו נידון כפרוץ.

דומה לאויר פחות מג' בסוכה דמצטרף ואין ישנים תחתיו ע"ש. וע"כ דעת תוס' וטור גבי קרפף שנזרע מעוטו דמיעוט הנזרע עצמו אסור. רק מה שלא נזרע מותר. וכן פי' הגר"א ז"ל דברי תוס' ועיי"ש בחידושי לעירובין. ומה שמותר עומד מרובה על הפרוץ במחיצות לטלטל כנגד הפרוץ הוא משום דנידון כפתח]. וא"כ ה"נ במטלית שנדבק דכשר משום שהוא מיעוט ומשלים הס"ת מ"מ הכתוב במטלית עצמו יפסול וא"כ מה שכתוב במטלית הוי כקורא ע"פ: ז) אך לק"מ דהנה הר"ן פ"ב דמגילה הכשיר טעות הנמצא בס"ת כמו במגילה. ואף דתו"מ אפי' אות אחת מעכבין. ואין בין ס"ת לתו"מ כו' היינו דוקא במה שמצות ס"ת מדאורייתא כמו תו"מ דהיינו כתיבת ס"ת. אבל קריאת ס"ת שהוא מתקנת עזרא לא חמור מקריאת מגילה ע"ש. ואנן לא קיי"ל כהר"ן והטעם פשוט דנהי דקריאת ס"ת לא חמור מקריאת מגילה. מ"מ ס"ת עצמו חמור ממגילה עצמה. וכל שיש בה חסרון אות אחת אין שם ס"ת עלי'. ממילא הקורא בה לא יצא. אבל בזה שהמטלית מצטרף להכשיר הס"ת וכיון שהס"ת כשר שוב דומה לקריאת המגילה שאם השמיט הסופר תיבות או פסוקים וקראו הקורא ע"פ יצא. דקריאת ס"ת למדין מקריאת המגילה כנ"ל. כן נראה לי הטעם שגדולי עולם קראו בס"ת שכתוב ע"ג מטלית: ח מעתה נבוא לנ"ד בשם קודש הכתוב ע"ג מטלית. כיון דהכתוב ע"ג מטלית אין בו קדושת ס"ת בפ"ע והקורא בו כקורא ע"פ רק שמועיל להכשיר הס"ת והוא כמו טפל ומשמש להס"ת וזה גרעון בכבוד השם ט ומלבד זה אין להכשיר כתיבת השם על המטלית בלא ראי' מן התלמוד. ובתשו' הרמב"ם סימן ס"ט בנמצא שם כתוב חציו בתוך השיטה חציו חוץ לשיטה. תשובה מעולם לא ראיתי מעשה זה. והנראה לי כי צריך להחליף זאת היריעה וכו'. והיינו דאין לנו להכשיר כתיבת השם בלא ראי'.

כ"ש בזה שאף בשאר ס"ת יש מחלוקת והב"ח חולק ע"ז מעיקר הדין כמבואר בפסקיו ובתשובתו. שאין לנו להכשיר בשם קודש: והנראה לי לגנוז העמוד שכתוב עליו השם והעמוד השני יוכשר. והטעם בזה שהרי אפי' לקדור שם שנכתב בטעות מתירים כ"ש עם כל העמוד. ואי משום שהעמוד הראשון ישאר יחידי ואין עושין יריעה פחות משלשה עמודים. ה"מ לכתחילה אבל דיעבד שפיר דמי. וכן כתב בתשו' רשב"ש בסימן הנ"ל שת הנ"ל שהיתה יריעה בת שתי דפין ודף אחד נדבק בה בלא תפירת גידין וכתב שעכשיו הס"ת פסול דצריך תפירת גידין דוקא. רק יתפרו העמוד הזה בגידין עם היריעה בת שני עמודים כי בדיעבד אין לפסול משום זה. וה"נ בנ"ד: יא) ומ"ש החת"ס ראי' מהש"ך סימן רנ"ט. באמת אם הש"ך הי' כותב זה דרך פסק דין הי' זה ראי' כי בטח הי' מעיין כל חלקי הסותר אך עכשיו שכתבו כלאח"י דשמא הי' השם כך אולי לא עלה על דעתו שיש חשש בשם בזה. ע"כ אין לסמוך כ"כ על הש"ך בזה. בשגם שעיקר דינו של מהרי"ק חדוש גדול. והב"ח חולק. הבו דלא לוסיף עלה כן נראה לי: שוב שמעתי שגדול אחד מאוד אשר אינני כדאי לחלוק עליו קרא מתוך ס"ת שהי' בו מטליתים שהי' כתוב עליהם יותר מפ"ה אותיות. ובכן לא אוכל לאמר בזה לא איסור ולא היתר: הק' אברהם. סימן שסג ב"ה יום ב' ויקרא תרנ"ח לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד אהובי הרב המאוה"ג החסיד כש"ת מוהר"ר מנחם נחום נ"י האבד"ק סקערנעוויטץ. יקרת מכתבו הגיעני. דבר הס"ת שהי' צריך לכתוב אלקים וכתב אלהיכם. אם מותר למחוק הנטפלין לצורך תיקון, והביא דברי מהר"ם לובלין שהתיר ומשום דהנטפלין אין בהם קדושה כ"כ. והמוחקו אינו לוקה. ואין איסור אלא מדרבנן: א) לי נראה להוסיף בו דברים בנ"ד.

דהנה הב"י סימן רע"ו בשם הר"י אכסנדרני בשם בן ד' שנדבק רגל ה' אחרונה בגגה כחוט השערה וכ"ע קורין לה ה"א אסור למחוק הרגל כדי לתקן. ול"ד להא דסתרו בית חשמונאי המזבח ששקצו היוונים. דש"ה דא"א בלא מזבח. ולבנות במקום אחר א"א ע"ש. ואכתי קשה מבנין הורדוס דסתרי ובניי': ב) אך ברורן של דברים דהמקדש עיקרו קרקע המקדש והעד שמקריבין אעפ"י שאין בית. וכן סוכה חמור קרקע הסוכה מדפנותי' דדפנות הסוכה אינם פסולים עראי לר"י כדאיתא בסוכה (כ"א:) וקרקעות הסוכה פסול עראי לר"י כמבואר שם (יוד.) וכמו שביאר הר"ן שעל הלכות עיי"ש ריש סוכה. אלמא דקרקעות הסוכה הוא עצם הסוכה. וע"כ כשיסתיר דפנות המקדש לבנות בקרקע המקדש דפנות אחרים מותר. דהוה ע"מ לתקן מקדש הנשאר הוא קרקע המקדש. אבל שם קודש אין עיקרו הקלף כמ"ש הרמב"ן סוכה בשמעתא דסוכה ישנה דעיקר הוא הכתב והקלף היא רק משמשין וע"כ כשמחק רגל מהאות אזל לי' השם הוי' וכשכותב אח"כ הרגל הוה שם הוי' חדש ובשם הוי' זה שקלקל לא תיקן. אך במזבח הוקשה להר"י אכסנדרני דמזבח עיקרו המזבח. ואף דקידשה לעת"ל. מ"מ אין מקריבין בלא מזבח. וע"כ כשסותר מזבח זה לבנות מזבח אחר יאסר. דבמזבח שנסתר לא תיקן כלום. וע"ז תי' משום דלא אפשר: ג) נשוב לנ"ד דהנטפלין אין להם קדושה רק מחמת השם והם אחת עם השם וכשמוחק הנטפלין הוא מתקן בשם אלקי הנשאר. שיוכל להוסיף בו מ"ם. שיהי' השם שלם. זה שפיר דומה לבנין הורדוס שסתר דפנות המקדש לתקן קרקע המקדש שהוא עיקר. ה"נ מוחק ע"מ לתקן השם הנשאר שהוא עיקר. ובהי' צריך לכתוב אלהיך וכתב אלהיכם וכדומה. אפשר דלא דמי לבנין הורדוס שקלקל במקדש לתקן במקדש. משא"כ זה קילקל בשם לתקן בספר. דלענין שם עצמו מה לי זה או זה. משא"כ בנ"ד שהתיקון בשם עצמו שיהי' השם שלום:

ד) ואין לפקפק לפמ"ש ז"ל דשורש שם אלקים מחמת אותיות י"ק שבתוכו. וכיון דבאלקי יש ג"כ שתי אותיות אלו אין מעלה יותר באלקים מבאלקי. ליתא דבאלקים יש נמי גימטריא מם הא שם הוי' במלואו וכן כתבו ז"ל. ועוד מצד הסברא ג"כ י"ל שיותר יש מעלה בשם אלקים משם אלקי. משום ששם אלקי נסמך לדבר. אלקיכם וכדומה. אלקי השמים ואין מורה זה עדות מבוררת שהוא אלקי כל הצבאות עליונים ותחתונים. משא"כ שם אלקים שאינו נסמך ממילא מורה על אלקית כוללת. ואלקים הוא עדות מבוררת יותר על אלקית כוללת מאשר שם אלקי. ושני הטעמים הם אחד למתבונן: ה) אך צריך למחוק תחילה הכ"ף בכדי שישאר שם אלקי בקדושתו. שהמ"ם לא יזיק מאחר שרחוק מהשם כמלא אות. אבל אם ימחוק המ"ם תחילה. הרי הכ"ף [שאין שייך לשם אלקים ואין דעתו להוסיף מ"ם אחר הכ"ף] מקלקל שם אלקי ולאו בקדושתו א ולא נשאר שם. ו) אך מ"מ אינו מוכרח דנהי דלפי שעה לאו בקדושתו קאי. מ"מ כשימחוק אח"כ גם הכ"ף לא יחשב פנים חדשות. שהרי הם אותיות הראשונים. מה לחופר בור ובא אחר וכיסהו וחזר וגררי ונתקל בה אחד הראשון חייב דלא אסתלק מעשה ראשון כדאי' בכ"ק (כ"ט:) מ"מ יותר טוב למחוק תחילה הכ"ף: ז) אך מ"ש כבודו למחוק המ"ם ולעשות מהכ"ף מ"ם. לא נהירא לי אף להמתירין למחוק הנטפלין לצורך תיקון. וכמו שהביא כבודו ראי' מתשו' מהרי"ל סי' קצ"ד. מ"מ לא יעשה מהכ"ף מ"ם. שהרי הכ"ף לא נכתב לשם קדושת השם. דקדושת נטפלין אינו אלא מדרבנן. ועכ"פ אין קדושת הנטפלין כמו קדושת השם עצמו. שהרי המוחק אות אחת מהשם לוקה. והמוחק הנטפלין אינו לוקה כמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' יסה"ת הל"ב הל"ג וע' בכ"מ שם. ואין כוונה לקדושת הנטפלין שהוא קדושה קלה מועלת לקדושת השם עצמו שהוא קדושה חמורה. כמ"ש הב"י או"ח סי' ל"ב דקלף המעובד לשם מזוזה פסול לתפילין.

שקדושת תפילין חמורה מקדושת מזוזה עיי"ש ובד"מ יו"ד סימן רע"א. ה"נ אין כוונה לנטפלין מועיל להשם עצמו: ח) ואף שגמר אותו מ"ם בקדושה מ"מ יפסול. דהשם צריך לכתוב לשם קדושת השם מתחילה ועד סוף. וכעין שכתב המחבר סימן ל"ב דכשכל האות נכתב בפסול לא סגי בגרירת מקצת ולגמור בכשרות ע"ש. כ"ש בלשמו דלא סגי בגמר לשמו. וצריך לכתוב כולו לשמו. שהרי לענין תולמ"ה בפסול דא"צ רק הגמר בכשרות. כגון בציצית לא חשיב מן העשוי בפסול בתלי' לבד בפסול. אא"כ עשה מקצת הגדיל בפסול כמ"ש באו"ח סימן י"א סעי' מ"ג. ואיכא למ"ד פסיקתן זהו עשייתן. ואלו עשאה מן הסיסין אף שכל הציצית נעשו בכשרות מ"מ כיון דתחילתו הי' שלא לשמו פסול. וכן חלקו התוס' סוכה (י"א:) ד"ה פסיקתן. וא"כ בסת"ם וכ"ש בשם דבעי כולו בכשרות. כ"ש שצריך כולו לשמו: ט) והא דצריך לכתוב השם וכתב יהודה דמוחק ה"א אחרונה וכותב ועושה מהד' ה"א. התם בשכולו נכתב לשמו עי' פ"ח סימן קכ"ד. ואף בשעה שכתב הדל"ת הי' דעתו לעשות בו רגל שיהי' ה"א והי' גם הדל"ת לשמה. אבל בנ"ד שהכ"ף לא הי' לשם קדושת השם לא מהני לעשות מכ"ף מ"ם וזה ברור. רק יעשה כנ"ל למחוק הכ"ף ואח"כ המ"ם ואחר המחיקות יכתוב המ"ם לגמור שם אלקים. השי"ת יזכינו לעת יהי' השם שלם והכסא שלם וכימי צאתנו מארמ"צ יראנו נפלאות ישמח בשמחת החג כנפשו ונפש הדו"ש: הק' אברהם. סימן שסד ב"ה יום ג' וישלח י"ד כסליו תרס"ה:. כבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה ר' יעקב יצחק נ"י האבדק"ק ראספרשי דעתי מסכמת לכתוב את השם אלקים הנחסר בתלוי' בין השיטין. וזה יהי' ציור התלוי' היינו שהתיבה אלקים יכתוב בשיטה העליונה במקום שכבר כלה כתיבת השם הוי' כזה הוי' אלקים אל הנחש שיתחיל תיבת אלקים נגד הריוח שבין הוי' לאל הנחש. ועיין בתוס' סוכה (דף ה') בענין כתיבת הציץ.