שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 106

והמשפט הוא כלי שבו הוא דן ומעמיד תיקון המדינה. אבל כל כוונתו הוא תיקון המדיני וע"כ נקראו הדיינין בשם המלך ג"כ כדאיתא בשבת (דף י') עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה אמר ר' חמא מאי קרא דכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ופירש"י מלכך דיינך כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ. שהרי במשפט הוא מתקן הנהגת המדינה הגם שעיקר כוונתו להופעות תורה. וכן המלך נקרא שופט כנ"ל הגם שכוונתו להנהגת המדינה מ"מ הוא שופט. ומ"מ דיין עיקר שמו הוא שופט. והמלך עיקר שמו מלך. וע"כ המלך מוריש כתרו לבנו כי אין זה כתר תורה. אבל הדיין שכל עסקו תורה כתר תורה אינו מוריש. וגם לפי טעמים הנ"ל דצדק צדק תרדוף מצוה לבע"ד לחזור אחר ב"ד יפה. וזה ודאי מצד התורה שהרי אפי' בע"ד עצמו שמרוצה לילך לפני ב"ד אחר מצוה עליו לחזור אחר ב"ד יפה. אבל המלך שהוא לתיקון המדינה אין לדקדק בו כל כך דוק והבן: נא) והשתא נחזי אנן בזמה"ז שאין סמוכין. ומן הדין הי' שלא לדון כלל דיני ממונות. רק בהודאות והלוואות דנין שלא תנעול דלת בפני לווין. ובכל מידי דשכיחי ואית בי' חסרון כיס עבדינן שליחותייהו. אבל מידי דלית בי' חסרון כיס אף דשכיח לא עבדינן שליחותייהו. והא כך מחויב הנחבל לשלם אף דלית בי' חסרון כיס כמו הגזלן. אלא דבגזילות דאית בי' חסרון כיס אית בי' תיקון הנהגת המדינה טפי במה שמחייבין אותו לשלם. משא"כ בנחבל. דמה שנחבל עבר ואין ואף שאין משלם לו אין בו הפסד המדינה כל כך. אבל להעמיד הדין על תילו אין נפקא מינה בין אית בי' חסרון כיס אי לא. רק באמת אין כוונת התורה לדון כשאין סמוכין. רק שההכרח לדון במידי דשכיח ואית בי' חסרון כיס שלא יחרב העולם. והוא דומיא דמלך ממש שבמשפט יעמיד ארץ וא"כ הרי הוא בירושה כמו מלך ממש.

וע"כ כתב הרא"ה בס' החינוך בפ' שופטים דמינוי השופטים אינו נוהג במקום שאין סמוכים. ומשמע מדבריו דאף מדרבנן אין חיוב והוא כמ"ש מדמצוות דין בזמה"ז אינו ממצוות שופטים שבתורה הואיל ואינם סמוכין רק שלא יחרב העולם אם איש את רעהו חיים בלעו והוא מעין מלך אשר אין שייך בעיר אחת כלל. והוא נקודה נפלאת בענין זה: נב) " וראיתי להאברבנאל בהקדמתו לס' שופטים הסכים להר"ן דלענין משפטי המלך אינם מחוקי התורה רק הוראת שעה לתיקון המדינה. והביא ראי' הא דאמר בסנהדרין פרק ב' מלכי ישראל לא דנין ולא דנין אותן יע"ש. ולפי"ז מה שמלכי ב"ד דנין דכתיב דינו לבוקר משפט היינו דיני תורה. ומיושבים הקושיות שהקשיתי על הר"ן דכל הני קראי בבית דוד כתיב. ומזה ירשו ר"ג שבבבל ונשיא שבא"י ליתן רשות לדון דין תורה כי דיני תורה ג"כ ניתן להם לבית דוד רשות והורמנא ועי' בתומים סי' ג' ומוכח ומוכח דלענין משפטי תורה ג"כ איתא בירושה. ולדעת הפוסקים דזה חשיב כתר תורה דליתא בירושה. צ"ל כמו שחלקתי דלבית דוד שאמר להם דינו לבוקר משפט אף שדנין עפ"י משפטי תורה. מ"מ כוונתם להעמיד ארץ במשפט המלך כדכתיב והצילו גזול מיד עושקו עיי"ש בכתובי ירמי'. וא"כ בזמה"ז ג"כ איתא בירושה וכמו שביארתי באות נ'. נמצא שדבריי עולים יפה אף לדעת הר"ן: נג) ואף שבכלל המינוי הוא נמי הוראות או"ה וגיטין וחליצה. הא ודאי גיטין וחליצות הוי מידי דלא שכיח נגד דינים. והוראות ג"כ שואלין לכל בן תורה יודע להורות זולת שאלות ריאה ששייך דוקא לרב שבעיר. והכל מיעוט נגד דינים. ובזמנינו אין התמנות הרבנות להרביץ תורה ברבים כמו שהי' בזמניהם. ובזמנינו זה תלוי ברצון הרב אם ירצה ואם יחדל. ואין לבני העיר לומר לו דבר בזה. בפרט שהח"ס בעצמו סי' י"ג חזר בו משום שהרב ממונה להנהגת העיר.

ואטו משום דממונה לתורה ג"כ מיגרע גרע. ועיי"ש שהביא עוד ראי' לזה ממה שהנהיגו ירושה מהלל ואילך משום דפחיך בי' כתר מלכות. אך לפי"ז אפשר אינו מדאורייתא. אך לפימ"ש הא פשיטא שאם יצורף עוד הנהגת עיר אל דין שיהי' הם רוב רבנות ואזלינן בתר רובא והבן יורש ודו"ק: נד) בקיצור יש ג' טעמים בנ"ד להעמיד הירושה ברבנות. הא'. דכל ראיות החת"ס סתורים ותמוהים. ומהרשד"ם והרמ"ע מיעוטא. נגד הריב"ש ומהבי"ט ומהר"ש אלקבץ. בפרט שהריב"ש הוא מתקיפי קמאי. והראי' שהביא מהרשד"ם מתה"ד אינו ראי' לרבנים שבזמנינו כנ"ל. והרשד"ם גופי' כתב בתשובה אחת והוא בתשו' אבקת רוכל סי' ר"א דממונה לדון ולהורות בנו יורש גדולתו. דהי' שאלה בחכמים שנתקבצו ונידו ששום חכם שלא הגיע לארבעים שנה לא יהי' רשאי לדון ולהורות אם עשו כהוגן אם לא. וכתב שם וז"ל ועוד כיון שיש החכמים הבחורים מי שהי' זקינו רב וגדול ודיין אז בנו יורש גדולתו כמ"ש הריב"ש ז"ל אפי' לא החזיק מו"ה יוחנן אלא שעתה תחילת המינוי כו' עד ובלבד שינהגו מנהג אבותיו עכ"ל. ואיך יעלה על הדעת לעכבו מלירש נחלת אבותיו כ"ש לגזור נידוי על ככה. זה דבר שאין לו שחר. צא ולמד מחכמי המשנה שמינו את ראב"ע לנשיא בזמן שהי' בן י"ח שנה אעפ"י שהי' נמצאים חכמים גדולים ממנו בחכמה ובשנים ר"ג עצמו ור' יהושע ור' אליעזר ור' ישמעאל ור' טרפון וכמה חכמים גדולים ממנו בחכמה ובשנים כדאיתא בפ"ק דזבחים ובפ"ק דידים: נה) הב' דגם מהרשד"ם מודה דנגד שוה לו הוא קודם כמ"ש בתשו' גינת וורדים לדעתו. רק אם אחר גדול משום צדק צדק תרדוף. ובנ"ד יש עוד טעם יען שחתן הרב הוא כהן מיוחס דור אחר דור רב בן רב גאון בן גאון עד רבינו הגדול הש"ך ז"ל אשר הפוסקים קורין אותו בשם כהן גדול שפתיו ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו.

ראה בפר"ח סי' צ"ח סעיף ב'. ובודאי כהן אמת הוא. ואיתא במס' יומא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או דאתי משבט יששכר ומסיק אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמרינן. ולאחר שגלו עשרת השבטים רק שבט לוי מסקי שמעתתא אליבא דהילכתא והוי בכלל צדק צדק תרדוף ליקח את זה. וגם הרמ"ע מודה בממלא מקום אבותיו בחכמה ג"כ וגם זה כן וחמיו הרב ז"ל תמיד הי' מרגלא בפומי' חתני זה הוא תיבה ספרים שלי כמו שהעידו רבים. הג'. שהרבנים שבזמנינו דין מלך להם לענין ירושה הואיל ואין סמוכין והדין רק להנהגת המדינה וכן נתפשטה הוראה בכל העולם שהבן שהוא ראוי לאותה איצטלא זכה בירושה אביו ברבנות. ותו לא מידי: נו) ועתה נעלה אל המעלה השלישית והרביעית לבאר דין ירושת קרוב או בן בתו ברבנות ובשמות יקראו נחלת אבות. נחלת שאר: הנה בתשו' עבוה"ג סי' י"ט במשפחה ראובנים שהי' ממונים בהנהגת בהכ"נ ונפטרו איזהו מהם בלא בנים זכרים ורצו חתניהם שמעונים ג"כ לזכות בהנהגת בהכ"נ. והשיב דבת"כ פ' צו מוכח דאין בנות יורשות [ולכאורה בכהונה לא שייך שירשו חתניהם או בני בנותיהם אפי' הם כהנים כיון שאי אפשר להם לזכות מצד אשתם או מצד אמם לבד כי מצידם אי לאו מצד אביו לא הי' כהנים כלל. רק מצד שהם כהנים מצד אביהם ג"כ והרי כתר כהונה זכה בו אהרן שלא יהי' כהן וכ"ש כ"ג. אלא הבאים מבניו הזכרים המיוחסים אחריו. וכאן שמצד אמם לבד אי אפשר לירש בכהונה גדולה כי מצד אמם אינם מתייחסים אחר אהרן. רק דמצד שאביהם הם כהנים ומתייחסים אחר אהרן ושוב שם יש בזרע אהרן מי שראוי יותר הוא קודם. וכעין שפירש"י כתובות (ק"ג:) גבי בני רבי שאם אחיו הקטן גדול ממנו הוא קודם. ומ"מ יש לפרש ראיית כיון שאינו יורש אלא בנו משמע שאר קרובים לא.

והיינו משום דמצינו בן עדיף לירש בעבד עברי ומעות נזירות ע"כ לא ילפינן שאר קרובים מבנו. וה"ה דלא ילפינן בת מינייהו ואין נ"מ בזה לדינא רק פרשתי ראייתו]: נז) והנה לכאורה כונת העבוה"ג כיון דלא מצינו בכתוב רק משום תחתיו מבניו ובת"כ אמר ואם אין בנו ממלא מקומו יבא אחר וישמש תחתיו. משמע דאם קרוב ממלא מקומו אינו יורשו כיון דבכתוב לא נזכר אלא בנו מוכח דשאר קרובים אינם יורשים והוא הדין בת כנ"ל: נח) אך קשה על זה דהא מהאי קרא יליף ג"כ דכל זמן שלא מינו כהן אחר תחתיו יורשים מקריבין החביתין מדכתיב מבניו יעשה אותה. והרי בקרא לא נזכר אלא בנו. וע"כ בנו לאו דוקא דה"ה שאר יורשין. וה"ה לענין ירושת כהונה ה"ה שאר יורשין. ואיך אפשר למפסק הקרא בסכינא חריפא ולומר לענין עשיית חביתין כל יורשין בכלל ולענין ירושה בנו דוקא. ואיך יוכיח העבוה"ג עוד ההיפוך. ועוד קשה טובא לעבוה"ג דבתוספתא פ"ב דשקלים מפורש להדיא דאח וכן בן אח יורש בגדולה. והרמב"ם העתיק התוספתא בפ"ד מה' כלי מקדש הלכה כ' וז"ל כשימות המלך או כ"ג או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשיו וכל הקודם לנחלה קודם לשררת המת. וגם בפ"א מה' מלכים ה"ז כתב הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם להקטן ממנו הרי דשאר קרובים יורשים. ובת"כ יליף זה מקרא דובנים לא הי' להם. הא אם הי' להם בנים הי' קודמים. ויש לפרש דבני בנים אינם יורשים בעבד עברי ודינם רק כשאר קרובים. ומדחזינן מקרא דובנים לא הי' להם דאם הי' להם בנים והי' בני בנים לאהרן יורשים גדולתו. שוב ה"ה שאר קרובים. דמהיכי תיתי לחלק. הגם דמדברי הכ"מ לא משמע דהא דהקודם לנחלה קודם לכבוד לענין קרובים אתמר. אלא לענין דבן גדול קודם לבן קטן ממנו. מ"מ כן נ"ל הפירוש.

שהרי הדין דבן גדול קודם לבן קטן ממנו כתב הרמב"ם אח"כ להדיא ואין נ"מ לדינא בזה מאחר שהרמב"ם כתב הדין להדיא אף לענין מלך בה' כלי המקדש ובהלכות מלכים כנ"ל: נט) אך הנה מצאתי רב קדמון שמוכח דס"ל להוכיח מדברי הת"כ אלו דאין שאר קרובים יורשים. והוא במרדכי ס"פ הגוזל ד"ה מי שהי' לו זכות שלא יבנה אדם בהכ"נ בלתי רשותו או רשות זרעו אינו יכול למכור זכותו לאחר דלו ולזרעו השליטו הקהל ולא לאחר. והביא ראי' מדברי הת"כ אלו דאם בנו ממלא מקומו בנו קודם ואם לאו יבא אחר וישמש תחתיו. כ"ש שאינו יכול למכור זכותו לאחר עכ"ל. והובא באו"ח סי' קי"ג ובחו"מ סוף סי' קמ"ט ברמ"א והגר"א ז"ל באו"ח פי' מדכתיב ואם לחו יבא אחר וישמש תחתיו משמע דלמכור אינו יכול. וקשה דא"כ מה כ"ש אך כונת המרדכי עפימש"כ הכ"מ בשם הרלב"ג בפ"ב מה' עבדים דמהא דאין עבד עברי יורש את הבת מוכח דאין האדון יכול למכור עבדו או לתתו לאחר. וה"נ ס"ל להמרדכי דמוכח מת"כ דאין שאר קרובים יורשים וה"ה לוקח כדברי הרלב"ג הנ"ל והוא כמ"ש דודאי יורש עדיף מלוקח דיורש סומך וממיר בקרבן מורישיו. וגם יורש מה שאינו ברשותו של מורישו. אבל המוכר עולתו [או שלמיו אליבא דרבנן דס"ל ממון גבוה] לא עשה ולא כלום. וכן אינו יכול למכור שאינו ברשותו כמו שאינו יכול להקדיש. וע"כ כתב המרדכי כ"ש שאין יכול למכור. אך קשה כנ"ל: ס) ונראה ליישב דראיית המרדכי ועבוה"ג דאי ס"ד דשאר קרובים יורשים א"כ אם אין בנו ממלא מקומו וקרוב ממלא מקומו ישמש הקרוב ואם גם הקרוב אינו ממלא מקומו נלך אחר הקרוב הרחוק יותר ונחלה ממשמשת עד אהרן הכהן. ולישנא דואם לאו יבא אחר משמע דשוב אין טענת ירושה ושוב יהי' מי שיהי'. ואי קרובין יורשין א"כ לעולם ישמש הקרוב.

וגבי קרא דואם אין לאיש גואל נתעוררו חכז"ל וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים ופירש"י בגזל הגר הכתוב מדבר. מה שאין לתרץ כן בכהן דמזרעא דאהרן קאתי. אלא ודאי קרובים אינם יורשין בגדולה. והשתא אע"ג דלענין עשיית חביתין אין נ"מ בין בנו לשאר יורשין היינו אף דבקרא כתיב בנו. מ"מ ע"כ הטעם משום שירש נכסי כ"ג. דאם לא כן מהיכי תיתי לחייבו בחביתין. וכן לשון הת"כ והמשנה משל יורשין משמע מי שירש נכסיו. וכן כתב התוי"ט פ"ו דשקלים מ"ו. הגם דהוא אזיל שם אליבא דר"ש דאמר מדאורייתא קריבה משל ציבור. מ"מ סיום דבריו ולהכי קרי לי' יורשים. מזה י"ל דגם אליבא דידן דמדאורייתא קריבה משל יורשין. וכיון שהטעם משום שנתחייבו נכסי כ"ג. ה"ה שאר קרובים שירשו הרי נתחייבו הנכסים. אבל לענין ירושת כהונה אין למדין שאר יורשין מבנו. וירושת עבד עברי ומעות נזירות יוכיחו דבן יורש לא הבת וכ"ש שאר קרובים: סא) ולהרמב"ם שפסק דקרובים יורשים לא קשיא לי' מת"כ דאזיל לטעמי' דהנה בב"ק סוף הגוזל עצים הגוזל את אביו ונשבע לו משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובע"ח באין ונפרעין. ובפירוש לבניו או לאחיו מחולקים רש"י ורא"ש וטור עם התוס' שהם מפרשים לבניו של נגזל או לאחיו של נגזל אם אין לנגזל בנים זולת הגזלן יתן לאחיו של נגזל. ואף שיש בן הוא הגזלן כיון שהוא אין יכול לירש זה. שע"כ צריך הוא להוציאה מתחת ידו יורש אחיו של נגזל. ובהא דאמר רבא אפי' לארנקי של צדקה. לכאורה קשה דלעולם יתן לקרוב. ואם אין אחים לאביו הלא נחלה ממשמשת עד יעקב. פי' היש"ש כגון שהוא בן גר. ורש"י לא ניחא לי' לפרש בגר על כן פירש שאינו מוצא יורש לאביו. פי' אף שע"כ יש לו יורשין הוא אינו מוצא אותם שאינם אצלו. והתוס' אף שפירשו לאחיו של גזלן או לבניו של גזלן.

מ"מ מודים כשאין לו בנים ואחים נותן לאחי אביו כמ"ש בדרו"פ לדעתם. וכן משמע בהגהת אשרי שכתב בשם הרשב"א בעל התוס' כפירוש התוס' לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן ואם אינו מוצא יורש לאחיו נותן לקופה של צדקה. ומדכתב ואם אינו מוצא כפירש"י ולא כפשוטו שאין לו בנים ואחים. מכלל שנותן לאחי אביו ולא משכחת שאין לו יורשין כנ"ל. ע"כ הוצרך לפרש שאינו מוצא. הנה נתבאר דעת הרא"ש וטור ורש"י ותוס' ויש"ש דנותן לאחי אביו כיון שהגזלן אינו יכול לירש סב) אבל הרמב"ם פי' המשנה או שאין לו שאין בנים ואחים וכן כתב בחיבורו שאם אין לגזלן בנים ואחים נותן לקופה של צדקה. ומבואר מדבריו שאינו נותן לאחי אביו. וכן כתב בדרישה וסמ"ע לדעת הרמב"ם. האמנם שהב"י כתב לדעתו ואם אין לו בנים ואחים ואדם הראוי ליורשו. ומבואר מדבריו דבאין לו בנים ואחים לחוד לא סגי רק דבעי שלא יהי' אדם הראוי לירש. והיינו דאינם אצלו או בבן גר. ובפירוש המשניות כתב ג"כ ואם אין לו אצלו בנים או אחים עכ"ל. ובזה בודאי אי אפשר שיתן לאחי אביו כיון שהבנים ואחים ירשו הרי אחי אביו כנכרי אצלו. מ"מ לשון הרמב"ם בחיבורו מורה כהסמ"ע: סג) והשתא לדעת הרמב"ם דכיון שיש בן אף שהוא אינו יכול לירש. מ"מ מעכב על אחי אביו מלירש. שוב לק"מ מת"כ דיבא אחר וישמש תחתיו. דכיון שיש בן אף שאינו ממלא מקומו ואינו יורש בגדולה. מ"מ מעכב על שאר קרובים מלירש. והפירוש אם בנו ממלא מקומו לאו דוקא בנו אלא היותר קרוב שירשו כמו לענין חביתין. ואם היותר קרוב אינו ממלא מקומו בטלה ירושה מהגדולה. דא"מ מעכב על שאינם קרובים כל כך כנ"ל. וכן מורה לשון הרמב"ם בה' כלי המקדש להמעיין: וכל זה להרמב"ם לשיטתו אבל לדידן דכל הפוסקים [חוץ הרשב"א בתשו' ח"ד סי' כ"ב]. חלוקין על הרמב"ם בזה.

שפיר מוכח מת"כ דאין קרובין יורשין ונתיישבו דברי העבוה"ג. והבאנו ראי' לדבריו ג"כ מהמרדכי: סד) והנה אף שחזקנו זרועות בעל עבוה"ג עדיין צריך למודעי. מה חזית דסמכת על הת"כ סמוך אתוספתא. ועל המרדכי לא קשה דכיון דמת"כ מוכח דאינו יכול למכור מקו"ח דירושה. ומתוספתא אינו מוכח דיכול למכור. דתורת ירושה עדיף מתורת מכירה דהמוכר עולתו או שלמיו לא עשה ולא כלום. ואלו יורש סומך וממיר ועוד כמה דברים. ע"כ כוותי' דת"כ פסקינן דעל מכירה אין סתירה מתוספתא וגם אין מפלגינן מחלוקתם לומר דלת"כ אפי' בירושה אינו ולתוספתא אפי' למכור יכול. אך לעבוה"ג קשה. ואולי אשתמיטתי' באותו שעה התוספתא. שהכ"מ בה' כלי המקדש לא הביא התוספתא. ולהלכה יפה פסק לפי שיטתו דמ מוכח דאין קרובים יורשים וספק כמאן פסקינן אי כת"כ אי כתוספתא. והרי הראובנים ודאי והשמעונים ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי: סה) ואכתי קשה לעבוה"ג הא דהירושלמי שהביא הגאון ר' שאול ז"ל הנדפס בסוף שו"ת רמ"א דלא יסור שבט מיהודה וכו' דרבי אתי מנקיבות של בית דוד וירש בגדולה. ואין לומר דהאי לאו בירושה מיהודה אלא שנתנבא יעקב שכך יהי'. דא"כ גם ראשי גליות שבבבל נבואה לבד. ולמה אמר רבי בירושלמי דכלאים דאלו אתא ר"ה הוי מותיב לי' לעילא מקמוהי. ומנ"ל דהתמנות שבימיו ניתנה לדוד כלל. הלא לא ניתנה לדוד אלא מלכות. וגם בלא זה קשה מאד לומר כן. שהרי עיקר קרא דלא יסור שבט מיהודה הוא שניתנה המלכות ליהודה כדכתיב בדברי הימים הביאו הרמב"ן עה"ת בפסוק לא יסור שבט מיהודה. והרי המלכות ירושה מיהודה מפסוק זה. ונאמר שהדרש שדרשו בו חכמים מפסוק זה לא ניתנה ליהודה לירושה לבניו ממנו הא ודאי ליתא: סו) ולמרדכי לא קשה דנהי דמוכח מקרא דלא יסור וגו' דבת יורשת בגדולה. אכתי שאר קרובים לא שמענו.

וכדאיתא בב"ב (ק"ט.) דבת עדיפא מאב כיון דלענין יבום בן ובת כהדדי נינהו והרי היא דומה לבן במקצת. ומת"כ לא מוכח רק לשאר קרובים. ובת לא שייך שתירש בכהונה ואף לא בן הבת אפי' הוא כהן כנ"ל בתחילת דברינו אות נ"ז. ועוד דאפי' היינו אומרים דבן הבת יורש בכ"ג לא הי' קשה כלל בת"כ. דכל הקושיא הוא רק אם היינו אומרים קרובים יורשים א"כ לא משכחת כלל יבא אחר. אבל בן הבת אף אם יורש. יכולין לפרש ואם לאו שאין בן ולא בן הבת ממלאים מקומו. אבל לעבוה"ג דפסק דגם בת אינה יורשת קשה: סז) ואם תאמר עד שאתה אומר לעבוה"ג אמור אל הרמב"ם לפי פי' הסמ"ע וכן מטין דבריו שבה' כלי המקדש שבמקום שיש בן אף שאינו יורש מונע על שאר קרובים מלירש. א"כ איך לא מנעו כל בית דוד הזכרים או הבנות מלירש בגדולה. לא קשיא דהנה בכתובות (ס"ב) מפורש דרבי אתי משפטי' בן דוד. וע"כ הא דירושלמי דאתי מנקיבות לאו מבנות דוד ממש. אלא מנקיבה אחת שהיתה באה ממלכות בית דוד. ואפשר שהיא היתה בת יורשת נחלה וירשה זכות אבי' שהי' ראוי לשררה. ואם הי' לו בנים הי' בניו ראוים לשררה. עכשיו שלא הי' לו בנים רק בנות ירשו הם זכות זה שבניהם יהי' ראויין לשררה ודו"ק. אך לעבוה"ג קשה: סח) ונראה ליישב עפ"י מה שכתבנו במעלה ב' [כתר תורה אות ל"א] דהא דגלי קרא במלך וה"ה בכל מנויין שבניו יורשין ואעפי"כ יש קרא מיוחד בכהן גדול דבאמת כ"ג אינו יורש כל כך כמלך. שהרי מלך בן מלך אינו טעון משיחה וכ"ג בן כ"ג טעון משיחה. ושוב אין למדין ירושת כהן גדול מירושת מלך דמה למלך שאינו טעון משיחה. וע"כ אף דגלי קרא שכעין מלכות שבנות יורשות. בכהן גדול וה"ה הנהגת בהכנ"ס מקדש מעט יש לדמותו לכ"ג לא למדנו ולא נוכל ללמוד ממלך כנ"ל: