שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 105

שוב אי אפשר ללמדו ממלך. דמה למלך שאפי' משיחה לא בעי. וגם מ"ש דילפינן ממשות מנתמה דמינוי קדושה אינו בירושה. אדרבא נלמוד מכ"ג דאיתא בירושה דבדינים אלו אזלינן לחומרא כמ"ש בתשו' גינת וורדים. וכללא כל היכא דאיכא למילף לקולא ולחומרא לחומרא ילפינן שמחויבין למנותו תחת אביו וכמ"ש בתשו' גינת וורדים. וא"ל דמכ"ג לא ילפינן דהוי שני כתובים הבאים כאחד דכתיב נמי קרא במלך. ואי ילפינן מכ"ג ל"ל קרא במלך. ודווקא ממלך ילפינן ולא קשה ל"ל בכ"ג. דאיצטריך קרא משום דהוי מינוי קדושה. אבל מכ"ג אי אפשר ללמוד מדצריך קרא במלך. אבל הא ליתא. דצריך קרא במלך שלא יטעון משיחה. דאי נילף מכ"ג. הא בן כ"ג טעון משיחה. ועוד שהרי כל הקודם בנחלה קודם בכבוד כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים. ודין זה יליף בת"כ מובנים לא הי' להם. והובא בהגמיי' שם. ולדבריו הא מוכח דמכ"ג לא ילפינן: לב) ועוד דלדבריו דכל מינוי קדושה אינו בירושה וחידוש שחדשה תורה בכ"ג האיך ניליף מיני' כללא. הא מחידוש לא גמרינן. ובתשו' עבודת הגרשוני סי' מ"ט ז"ל כי עיקר מוצא דין זה שיכול אדם להוריש גדולתו לבניו. מהא דאיתא בת"כ פ' צו. והא קרא בכ"ג כתיב. ומיני' נוכל ללמוד גם מינוי קדושה: לג) ועיקר דבריו ליתן טעם במשוח מלחמה משום דהוא מינוי קדושה מרפסין איגרי דבגמ' ממעט מדכתיב תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקודש. וא"כ הכתוב אומר המשרת בקודש הוא בירושה. והוא אומר דמשום דהוא מינוי קדושה אינו בירושה. אתמהא: לד) ועיקר הדבר שבדבריו שמינוי המלך אינו מינוי של קדושה לא ידעתי. שהרי נמשח בשמן משחת קודש. ובמשיחת דוד כתיב וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ד' מהיום ההוא ומעלה. ופי' הרד"ק רוה"ק ורוח גבורה. ובשלמה כתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך. הלזה יאמר שאינו מינוי קדושה.

ובהוריות (י"ב:) כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וילפינן לה מדכתיב וקדשתו להקדימו בכל דבר שבקדושה. ובדף י"ג שם חכם קודם למלך. מלך לכ"ג. משמע מלך מקודש יותר. (ועוד מ"ט קרי למשוח מלחמה מינוי קדושה. אי משום שקורא הפסוקים הכתובים בפרשת מלחמה. גם המלך קורא במוצאי שנת השמיטה מתחילת אלה הדברים עד סוף שמע ישראל וכו'. מיהו הא יש ליישב דמשוח מלחמה עיקר משיחתו לכך] ובתשו' גינת וורדים כלל ג' סי' ז' ח' נתן טעם למה משוח מלחמה אין בנו יורשו: לה) ועיקר הקושיא שהביאו לכך מה שכתב הרשב"א תחילה ממנהגא. ואח"כ כתב הדין. פירש הרב הקדוש ז"ל מלאדי בש"ע שלו סי' נ"ג סעיף ל"ד דהיינו לאפוקי אם המנהג שאין בנו קודם לאחר יעשו כמנהגם עי"ש. והדין ודאי דין אמת. דלא עדיף ממקבל ש"ץ לזמן ובכלות הזמן מקבלים אחר. ומלבד זה אינו קושיא. דרשב"א תרי טעמי קאמר. וברמ"א מבואר כן. שכתב דינו של הרשב"א ולא כתב שהי' מנהג ואינו כדאי ליכנוס בפירצה דחוקה בשביל קושיא קלה כזאת: לו) ומה שכתב מתשו' מהרשד"ם סי' פ"ה המעיין בדבריו יראה. דהיינו כשהבן אינו ראוי. ועכ"פ כשאחרים במקומו גדולים ממנו. שהרי כתב ראי' ממעמיד דיין וכו' וכונתו מעמיד דיין שאינו הגון. וכן הי' המעשה שם כמבואר בתשובה. ולפי הראי' שכתב מדכתיב צדק צדק תרדוף צריך לילך אחר ב"ד יפה. אפשר דאפי' אחרים חכמים קצת יותר. ואפשר דאינו כן דאף שבן הרב אינו חכם כל כך זכות אבותיו מסייעתו להורות כהלכה כמו האחר שחכם קצת יותר: לז) ומ"ש בסוף התשובה ראי' מתה"ד. הנה מבואר שם להדיא במהרא"י דמשום שלא נתמנה מהור"ר אנשיל מן הציבור רק מעצמו הי' שם ראש ישיבה ונתן גיטין וחליצות כמבואר בתשו' מהר"י וויל שם ובפסקי מהרא"י סי' קכ"ו.

וכן כתב בתשו' גינת וורדים כלל ג' סי' א' דמשום שלא נתמנה מהר' אנשיל על הציבור והעתיקה דרכי משה סי' רמ"ה. ובזה הראי' מהגמ' כתר כהונה זכה בה אהרן כתר מלכות זכה בה דוד כתר תורה עדיין מונח ועומד. אבל מי שנתמנה מהקהל על עיר אחת. ודאי שאין רשאי ליקח התמנתו. והוא גרוע מהיורד לאומנת חבירו. וכן הוא בתשו' חת"ס יו"ד סי' ר"ל. ובאמת נפלאו ממני דברי רמ"א סי' רמ"ה שכתב כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם לרב. ובדרכי משה מקור הדין מבואר להיפוך כנ"ל. ומ"ש בשם האו"ז דאפי' קבלו ראשון עליהם היינו לענין חזקת ישוב כמבואר בדבריו להדיא. ודברי רמ"א צע"ג. וכבר נחלק החת"ס יו"ד סי' ר"ל כנ"ל. וגם המנהג פשוט להיפוך. ומעולם לא שמענו שיתיישב רב בעיר שיש שם רב שנתקבל מהקהל. לח) אך באמת גם בנידון מהרשד"ם לא נתמנו אבותיו למרביצי תורה רק שהחזיקו מעצמם וכמ"ש שם הרשד"ם. וז"ל ומה שהאיש הזה טוען שאבותיו הי' שם למרביצי תורה ע"כ. ובטענה זו נראה להם שכבר החזיקו. אבל בנתמנו לא הביא ראי' כלל מתה"ד. רק מה שכתב תחילה ולבי אומר לי כו' והביא ראי' ממעמיד דיין שאינו הגון. וא"כ כשהוא בעצמו ראוי לאותו איצטלא י"ל גם הרשד"ם מודה. ובסוף סיים מהרשד"ם אבל מינוי תורה נשאר ליודעים אותה ואינו ירושה ע"כ. ועכ"פ אם גם הבן יודע את התורה כמו האחר ודאי הוא קודם לירש כתר אביו שנתמנה בהרבנות. וכ"כ בתשו' גינת וורדים לדעת מהרשד"ם דבת"ת אף שיש לו יחס עם האחר. מ"מ האחר הגדול ממנו קודם אבל בשוים ודאי בנו קודם: לט) ובעיקר הדין מפורש בתשו' הריב"ש סי' רע"א ובמבי"ט חלק ג' סי' ר' דבמינוי תורה בנו קודם. ובריב"ש הביא שם הא דספרי גבי מלך. והא דת"כ גבי כ"ג. ודברי הרמב"ם בה' מלכים. וכן המבי"ט סי' רע"א ובמבי"ט ח"ג סי' ר' ודלא כמהרשד"ם.

וכבר עשה מעשה הרב הגדול המקובל האלקי מהר"ש אלקבץ בצפת שאחר שהסכימו כל בני הקהל על מהר"ם אלשיך להושיבו בראש והתחילו לחתום. מנעם מהר"ש אלקבץ הנ"ל עד שיגדיל בנו של הרב מו"ה אברהם שהי' חכם הקהל. וכאשר הי' בן י"ג שנה הושיבוהו בראש. ואף שמהר"ם אלשיך הי' אז בן ששים שנה. כן כתב בגינת וורדים שם. הנה שהשוה חכם הקהל לדין מלך והמתין לבנו הקטן עד שיגדיל וקי"ל בכל מקום מעשה רב. וכ"ז דלא כהרשד"ם [ולפנינו יתבאר שגם מהחכם בעל עשרה מאמרות אין ראי' לדידן]: מ) ומה שכתב החת"ס בסוף התשובה וראי' הגדולה שבכולן מה שמצינו במדרש בשעה שאמר מרע"ה יפקוד אלקי הרוחות שהי' סבור שבניו ירשו מקומו ויטלו שררתו א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סובר הרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד והי' פורס המחצלאות נוצר תאנה יאכל פרי' ע"כ. והנה מרע"ה בעצמו אמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ומבואר במדרש דהיינו איש שיכול לעמוד בפני רוח של כל אחד ואחד. ואילו לא הי' בבניו כל המדות האלו לא הי' מבקש להם גדולה שהי' סותר עצמו בתפילתו אלא ע"כ שהי' הבנים ראוים לכך. והקב"ה לא אמר שיהושע יותר הגון אלא שסידר הספסלאות וקשה הא כתיב תחתיו מבניו אלא ע"כ בכתר תורה לא נאמר זה עכ"ד החת"ס: מא) במחכ"ת הרמה אינני רואה בזה ראי' כלל שמלבד שבאבות דר"נ מפורש שהקב"ה השיב למרע"ה בניך לא עסקו בתורה. אבל אם הי' עוסקים בתורה והי' ממלאים מקומו הי' יורשים גדולתו אך גם מלבד זה הרי אמרו בזבחים (דף ק"ב:) אמר עולא בקש משה מלכות ולא נתנו לו דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות שנא' מי אנכי ד' אלקים כי הביאותני עד הלום. מתיב רבא ר' ישמעאל אומר יבמה מלך אמר רבא לו ולזרעו קאמר. וכן איתא בשבועות (ס"ו.) בפירש"י ד"ה וכן תעשו דמשה הי' מלך.

עוד שם בזבחים (ק"ב.) אמר רב משה רבינו כה"ג וחולק בקדשי שמים הי'. ומייתי יש אומרים דסברי כרב דלא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה אבל הוא הי' כהן. והנה משה הי' מלך וכה"ג וזרעו לא ירשו בגדולתו ואין ללמוד ממשה: מב) אך טעם הדבר אפשר על דרך שאמרו בזוה"ק פ' יתרו בפסוק ואת שני בניה ר' אלעזר אמר הא משה הוה מזדווג באתר אחרא קדישא עילאה ולאו יקרי למיקרי להון בניו. עוד שם בסמוך ודאי בגין יקרא דשכינתא אזדווגותא עילאה דאזדווג בי' במשה כתיב בניה. וידוע ג"כ מאמר הזוה"ק ריש פ' חקת על פסוק של נעליך מעל רגליך שכאן נרמז לו לפרש מן האשה דאזדווג בשכינתא. וזה פירוש הפסוק אל תקרב הלום אין הלום אלא כהונה אין הלום אלא מלכות כדאיתא במדרש. והכל לענין שלא ירשו בניו כנ"ל ותיכף אמר הטעם של נעליך מעל רגליך דאזדווג בשכינתא ובדרגא דילך אינם קרויין בניך אלא בני' ואינם יורשים בגדולתך ויותר הי' נקרא יהושע תלמידו בנו. והוא פירוש אמת בעזהי"ת. ואין זה סותר מאמר אבות דר"נ שבניו לא הי' עוסקים בתורה כמבואר בנתיבות עולם נתיב האמת בטעם שלא הי' לבניו של משה המעלה שהי' לבני אהרן דמשה הי' במדריגת אמת ובעסק הולדת בנים צריך צניעות שיוצא קצת מדרך אמת ולא הי' הבנים דבוקים במדריגתו. והוא כעין מאמר הזוה"ק הנ"ל. ואילו הי' קרויים בניו והי' להם המעלה הגדולה הי' עוסקים בתורה כמו בני אהרן. העולה מהנ"ל שאין ללמוד ממשה רבינו בזה:

מג) אך המג"א הביא גם בשם העשרה מאמרות דכתר תורה אינו בירושה רק מהלל ואילך הנהיגו ירושה בנשיאות יען הי' מבית דוד ואז הי' מלך עבדא בישא הורדוס ע"כ להשלים המלוכה נהגו ירושה בנשיאות מדין מלכות עכ"ד והנה ז"ל בעל העשרה מאמרות ח"ד פי"ט ומילתא אגב אורחא בעיא לן למנדע דאע"ג דתניא בספרי פרשת המלך שכל פרנסי ישראל בניהם יורשים תחתיהם ובת"כ יליף מדכתיב גבי כ"ג ואשר ימלא את ידו דבעי ממלא מקום אבותיו ובפרק הנושא מוכח דסגי ממלא ביראה אע"ג דאינו ממלא בחכמה הני מילי בכתר כהונה וכתר מלכות וכל דדמי לי' כגון שררותא דמתא אבל גבי נשיא ואב ב"ד כיון שכתר תורה מונח בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבא ויטול אין הדבר כן מדין התורה. לפיכך לא מצינו בנשיאים הראשונים שיהי' מנחילין כתריהם לבניהם אלא מהלל ואילך כו' ואפשר שכיון שקלקלו עבדי בית חשמונאי בבית שני ועמדו הורדוס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות שאינה הוגנת התקינו ב"ד שיהי' כתר תורה ים לכתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו. וכבר זכרנו מילתא יתירתא דהוה בהלל והסכים הקב"ה על ידם שזכו לשלשלת היוחסין גדולה והי' כולם ראוין לנשיאות עכ"ל: מד) ולכאורה כל מה שכתב בענין דבעי ממלא מקומו ושדי בממלא מקומו ביראה אין צורך לדבריו ועוד מה הראי' שכתב לדבריו שכתר תורה מונח כל הרוצה ליטול יבא ויטול. הא כתר תורה לאו כתר הרבנות הוא. רק שהתורה בעצמה כתר בראש לומדי' וכעין נזר אלקיו על ראשו דכתיב בנזיר. ותדע דאל"כ מאי דקאמר כל הרוצה יבא ויטול בלא הזהירו שלא יהי' תחילת לימודו שיקרא רב ואמרו אל תעשי' עטרה להתגדל בה אלא למד מאהבה. אלא דהרמ"ע בא לומר דאף דבמלכות וכהנים אם ממלא מקומו ביראת חטא די. בתורה אינו כן. אלא צריך להיות חכם גדול בתורה.

כי להיות ראש סנהדרין ואב ב"ד צריך להיות העיקר בתורה. וזה שאמר שכתר תורה מונח. ולאו בני הרבנים לבד בידם להיות חכמים גדולים. וגם אין במה שהם בני רבנים מועלת להם להיות חכמים גדולים. רק כל מי שירצה להיות חכם גדול ויגע בה נעשה חכם. ואלו הי' הכתר תורה ירושה הי' בני הנשיאים נעשו חכמים גדולים בלי השתדלות. והי' יורשים הכתר כמו שהי' הענין בבני דוד. שכל הראוי למלכות כתר מלכות הולמתו. שהי' להם חריץ בראשם. וכמו כן אם הי' כתר תורה בירושה הי' מוכנים לזה בתולדה. וכמו שהכהנים מקודשים בחולדה ומדתם מדת חסד כנודע. אבל אין הדבר כך. וע"כ לא ירשו הנשיאים מתחילה לבניהם ולאחר התקנה מן השמים הסכימו על ידם והי' בניהם כולם ראוין לנשיאות שהי' חכמים גדולים. כן נ"ל לפרש דברי הרמ"ע ז"ל והוא ברור: מה) ועוד נ"ל דאפי' לדעת הרמ"ע [והרשד"ם דמינוי תורה אינו בירושה] דבכתר תורה צריך שיהי' ממלא מקומו בחכמה ולא סגי בחכם קצת. היינו דוקא חכם הממונה להרביץ תורה הוא דנשתנה דינו מדין מלך וכה"ג. אבל חכם ממונה לדין בזה"ז דינו כדין מלך ממש לדבר זה. דבממלא מקומו ביראה אף דאין ממלא מקומו בחכמה רק שהוא חכם קצת (דחכם קצת ודאי בעי גם במלך יורש בגדולת אביו ברבנות. ואף דבימי הנשיאים לא הי' הדין כן לדעת הרמ"ע שהרי ראש סנהדרין ואב ב"ד הם ממונים לדין. מ"מ בזמה"ז נשתנה הדין כמו שאבאר. ואף דרשד"ם לא נחית לסברא זו ראיות ברורות יתנו עידיהן. ואני קורא ע"ז כתר תורה כל הרוצה ליטול יטול: מו) דהנה קשה הלא המלך עיקר מינויו הוא למשפטים ומלחמות וכמ"ש הרמב"ם סוף פ"ד מה' מלכים וז"ל שאין ממליכין מלך בתחילה אלא לעשות משפטים ומלחמות שנאמר ושפטנו מלכינו ויצא לפנינו ונלחם מלחמתנו עכ"ל.

ושלמה כשנתמנה למלך התפלל ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמיך וסיים כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. ושם קפיטל ד' יהושפט בן אחילוד המזכיר פירש"י איזהו משפט שבא לפניו ראשון שיזכרנו ראשון. ובשמואל ב' ט"ו ויהי כל איש אשר יהי' לו ריב לבוא אל המלך למשפט ובמלכים ב' ט"ו וינגע ד' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ. ואמרו רז"ל שכל דין שהי' דן הי' אומרו בשם אביו. ובשבת פרק במה בהמה גבי יאשיהו דכתיב וכמוהו לא הי' לפניו מלך וגו' שכל דין שדן מבן שמונה עד בן שמונה עשרה החזירן להם. ובמשלי כ"ה ג' ולב מלכים אין חקר פירש"י שכמה דינים באים לפניהם וצריך לתת לב לכולם. ובסנהדרין (י"ד:) ויצאו שפטיך וזקיניך ושפטיך זה מלך וכ"ג מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ. כ"ג דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. וא"כ אם הממונה על הדין אינו בירושה איך יורשין כתר מלכות. ונהי דמכ"ג אין קושיא דביומא ע"ג קאמרינן דבתר העיקר שנמשח לה אזלינן. וכ"ג עיקרו לעבודה. אבל מלך אי אפשר לומר דעיקרו למלחמות דמשפטים תדירים ושלמה הי' איש שלום ומעט מעט מלחמות אשר עשה וכיון שכתב הרמב"ם דמשיחת המלך למשפטים ולמלחמות ומשפטים עיקר טפי ממלחמות ומאי טעמא דאיתא בירושה א): מז) וראיתי לרבינו הר"ן בדרשותיו דרוש י"א דמה ששאלו ישראל מלך למשפטים הי' חטא שרצו שעיקר משפטיהם יהי' מצד המלכות. ובאמת עיקר המשפטים מצד השופטים עפ"י התורה ומה שהוא צורך לקיבוץ המדיני משלים המלך. ואף שמצינו ב"ד מכין ועונשין לצורך השעה. זה הי' בזמן שלא הי' בישראל מלך ונכלל בכח השופט שני ענינים כח המלך וכח השופט.

ואפשר עוד לומר שכל מה שנמשך למצוות התורה בין שהוא כפי הפשט הצודק בין שהוא לצורך שעה נמסר לב"ד כאומרו ושפטו את העם משפט צדק. אבל תיקונים ביותר מזה נמסר למלך. עוד שם ומפני זה הזהיר המלך לבלתי רום לבבו מאחיו כלומר שמתוך שהמלך רואה שאינו משועבד למשפטי התורה כמו השופט צריך אזהרה מרובה לבלתי יסיר מן המצוה ולבלתי רום לבבו מאחיו כפי היכולת זה הגדולה שנותן לו השי"ת אבל בשופט לא נצרך לכל זה ולכל אלו האזהרות לפי שיכולתו מוגבל כפי משפט התורה באמת ושפטו את העם משפט צדק והזהירו שהמשפט לא יטהו בשום פנים באומרו לא תטה משפט והזהירו עוד שלא ליקח שוחד גם לשפוט צדק עכ"ד יע"ש דבריו כי נעמו ואי אפשר לי להעתיק כל דבריו: מח) והנה לפי דבריו אין משפטי המלך מצד חכמת התורה רק הוראת שעה לתיקון המדינה ואינו משפטי התורה. אך באמת קשה לי טובא על דבריו. הא') כי לא מצינו הוראת שעה בדבר שבממון רק להעניש. והרי ביאשיהו ובדוד מפורש שבדבר שבממון בין אדם לחבירו הי' ושלמה אמר מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. ופירש"י אינני כדייני או"ה דייני או"ה אם לוקח מעות מזה ונותן לזה אין בכך כלום אבל בישראל וכו' הנה מפורש כי בדיני ממונות בין אדם לחבירו הי' דן. ולא שייך בזה הוראת שעה. ועוד דכיון שלא הי' צריך בהוראת שעה לדון עפ"י התורה מה טעות שייך בזה וכפי שכלו הי' דן. וגם מ"ש כי הדיינין הזהירו שלא יטה משפט ההוא בשום פנים כאמרו ולא תטה משפט. הנה במ"ר פ' שופטים אמר ר' אחא בא וראה שש מעלות הי' לכסא של שלמה ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה ואלו הן ולא תטה משפט וגו' והרי הכרוז עומד לפני כסא של שלמה כיון שהי' עולה מעלה ראשונה הי' כורז לא תטה משפט וכו' הנה שכל אזהרות שבדיין ישנם גם במלך:

מט) גם מש"כ שלא הי' כח ביד ב"ד לדון הוראת שעה בזמן שהי' מלך רק בזמן שאין מלך יש בהם גם דין מלכות. קשה לי הרי ביבמות מעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו. ובדין המלכות אין לו רשות להרוג כי אם בהורג נפש לתיקון המדינה אבל לא בחילול שבת וכמ"ש הרמב"ם סוף פ"ג מה' מלכים וז"ל כל ההורגים נפשות שלא בראי' ברורה כו' יש רשות למלך להורגו. הנה מבואר דבשאר מחויבי מיתות אין למלך עסק בהן. וע"כ לאו מדין מלך הרגוהו. ושמעון בן שטח הרג שמונים מכשפות ביום אחד בלא התראה ובלא עדות ברורה וכמ"ש הרמב"ם פכ"ד מה' סנהדרין ה"ד ואעפ"י שהי' בזמן מלכי בית חשמונאי. מיהו אלו יש ליישב עפימ"ש הר"ן באפשר שכל מה שנמשך במצוות התורה אף שהוא לצורך שעה יש רשות לב"ד להורגו. אך קושייתי הראשונה קשה נ) לכן לבי אומר לי יען שלא להלכה אמרם הר"ן ז"ל רק לדרשא לא דקדק הר"ן ז"ל כל כך. ולפנינו יתבאר ישיב לשיטת הר"ן. ולדעתי נראה כי השופטים והמלכים ענין אחד הי' עושין במה שבין אדם לחבירו ובכל הדברים הצריכין לתיקון המדינה. ובודאי משפט שצריך לעשות בחילול שבת אין למלך עסק בהן כמו שמשמע מדברי הרמב"ם בפ"ג מה' מלכים כנ"ל. וע"כ אף לענין משפטי המדינה אף שהמעשה אחד. מ"מ לענין הכוונה חלוקין הן. דהנה בברכות (ו'.) מנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה שרוי עמהם שנאמר בקרב אלקים ישפוט ומנין לשנים שעוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' וכי מאחר דאפי' תרי תלתא מבעיא מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא קמ"ל דינא היינו תורה וע"כ הדיין עיקר הכוונה התורה. להופיע משפטי ד' בעולם. אך המלך נהפוך הוא כי אין לו עסק במשפטים בעצם. דא"כ גם בחילול שבת הי' דן. רק כל עסקו להעמיד ארץ כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ.